הדפסה

בית משפט השלום ברמלה ת"א 2854-01-20

בפני
כבוד ה שופטת רבקה גלט

המבקשת (הנתבעת)

הרשות הארצית לכבאות והצלה

נגד

המשיבים (התובעים)

  1. ארגון הכבאים המקצועיים בישראל
  2. אברהם אנקורי

החלטה

לפניי בקשת הנתבעת, לסילוק על הסף של תובענה אשר הוגשה נגדה מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965.

רקע וטענות הצדדים

עילתה של התובענה נעוצה בפרסום שנעשה ביום 27.11.19, באתר " כלכליסט", בהתייחס להליכים המתנהלים בין התובע 1 ובין הנתבעת, בבית הדין לעבודה. הטענה היא כי מדובר בפרסום שקרי, שבו הציגה הנתבעת את ה תובעים כמי שבוחרים להשתמש בכספי העובדים לצורך מימוש ויישום מטרותיו האישיות והזרות של ה תובע 2, העומד בראש התובע 1. נטען כי יש בפרסום כדי להציג את ה תובע 2 כמי שמועל בתפקידו לדאוג לרווחת הכבאים ולשלומם של אזרחי ישראל.

טענת הנתבעת היא כי יש להורות על המחיקה מכוח סעיפים 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 או לחלופין להורות על העברת לבית הדין המוסמך, הוא בית הדין האזורי לעבודה, בהתאם לסעיף 79 לחוק בתי המשפט [ נוסח משולב], התשמ"ד-1984. נטען כי התובע 2 הינו עובד של הנתבעת ומשמש בתפקידו התקני-מבצעי כלוחם אש וכן מכהן כיו"ר התובע 1. נוכח יחסי העבודה, והיות שהפרסום נושא התובענה נוגע ליחסים אלו ולהליכים המשפטיים הרבים המתנהלים בבתי הדין לעבודה, יש להורות על העברת ההליך לבית הדין לעבודה, שכן העניין מצוי בסמכותו הייחודית. טענה נוספת שהועלתה מצד הנתבעת היא כי התובע 1 אינו בעל אישיות משפטית עצמאית והוא לכל היותר אורגן של הסתדרות המעו"ף, שהיא איגוד מקצועי המהווה חלק מההסתדרות הכללית החדשה, על כן לא היה רשאי לפתוח בהליך דנן.

אין מחלוקת על כך שביום 24.11.19 הוגשה בבית הדין האזורי לעבודה, בתל אביב, בקשת צד מטעם הסתדרות העובדים הכללית החדשה והתובע 1, במסגרת סכסוך קיבוצי המתנהל בין הצדדים ( ס"ק 17998-11-19). בו ביום, הוגשה בקשת צד נוספת לבית הדין האזורי בחיפה ( ס"ק 56581-11-19). נכון למועד זה ההליכים תלויים ועומדים בפני בתי הדין.

התובעים מודעים להליכים בבתי הדין לעבודה, אך סוברים כי התביעה דנן "אינה נסובה על זכויות וחובות הנובעים מן היחסים החוזיים של הצדדים ומכאן שאין המדובר בעילת סכסוך שמקורו ביחסי העבודה ואין קשר ישיר או זיקה מהותית ליחסי העבודה". לטענתם, הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, "מתוך מטרה לדחות את הקץ ובניסיון לשוות למעשיה הפסולים של רשות ציבורית, צביון של יחסי עבודה". חיזוק לטענותיהם מוצאים התובעים בכך שהנתבעת עצמה הביעה עמדתה בפרסום המדובר, כי המעשים " אינם קשורים לדיני עבודה או לזכויות עובדים", ואף היא עצמה התייחסה בפרסום לתובעים עצמם ומכאן שעסקינן ברדיפתם באופן אישי, ולא בשל יחסי העבודה (סעיף 10 לתגובה) . אשר למעמדו המשפטי של התובע 1, סבורים התובעים כי מאחר שהנתבעת מכירה במעמדו כגוף ייצוגי, אין היא יכולה לסייג את ההכרה רק להליכים מסוימים, ולאחוז את החבל משתי קצותיו.

הכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, אני מוצאת כי התובענה דנן מצויה בסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה, ולהלן נימוקיי:

סעיף 24( א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 קובע:
בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים;

בהתאם להוראות הסעיף והפסיקה הדנה בסמכויות בית הדין לעבודה, נדרשים שלושה תנאים מצטברים, בכדי להחיל את הסמכות הייחודית של בית הדין לעבודה: מבחן זהות הצדדים כעובד ומעסיקו; מבחן עילת התביעה לפי חוק איסור לשון הרע; מבחן הקשר הסיבתי בין התביעה ליחסי עבודה (ת"א (מח' מרכז) 8370-02-10 גמא ניהול וסליקה בע"מ נ' חלמיש ואח' (פורסם בנבו, 06.07.10); ת"א 66156-09-19 חמדי נ' אדרעי ואח' (פורסם בנבו, 03.09.20); ת"א 15591-09-19 רוזנטל ואח' נ' כהן ( פורסם בנבו, 14.06.20); ת"א 55937-11-19 פרץ נ' מנשה ( פורסם בנבו, 02.04.20); ת"א 11167-01-18 מאיר נ' זבולון ( פורסם בנבו, 12.12.18)).

לדעתי, שלושת התנאים הללו, מתקיימים בענייננו.

למעשה, התובעים אינם חולקים על התקיימותם של שני המבחנים הראשונים, היינו: התביעה הוגשה נגד מעסיקתו של התובע 2 , ועילתה היא לפי חוק איסור לשון הרע (סעיף א.3 לתגובה) . המחלוקת נוגעת להתקיימותו של המבחן השלישי, הוא מבחן הקשר הסיבתי.

בעניין גמא נאמר:
"מבחן הקשר הסיבתי מתמקד בשאלה הבאה: האם עילת התביעה הספציפית בתובענה הנדונה קשורה מבחינה מהותית ליחסי העבודה שבין הצדדים הספציפיים הבאים לפני השופט היושב לדין. קרי, אין די בכך שעסקינן בעובד ובמעביד, או בין מי שהתקיימה ביניהם מערכת יחסים של עובד-מעביד, ואף אין די בכך שהוגשה על ידי מי מהם תובענה בגין עילה לפי חוק איסור לשון הרע, אלא דרוש כי יהיה קשר ישיר בין עילת התביעה לבין יחסי העבודה שבין הצדדים. כך למשל, תביעה בגין איסור לשון הרע בין בעלי דין שבמקרה הם גם עובד ומעביד אך אינה קשורה ביחסי העבודה שביניהם לא תדון בבית הדין האיזורי לעבודה אם לא מתקיים קשר ישיר וזיקה מהותית בין התביעה לבין מערכת יחסי העבודה השוררת או ששררה ביניהם" ( עמ' 17 פיסקה 38).

בעניינו, עיון בכתבי הטענות מלמד, כי פרסום לשון הרע הנטען בוצע במסגרת תגובה לכתבה עיתונאית אשר סיקרה את יחסי העבודה וסכסוך העבודה בין הצדדים. מכאן שהמקור לעובדות המגבשות את עילת התביעה, טמון ביחסי העבודה שבין הצדדים ואין מדובר בתביעת לשון הרע בין צדדים ש בדרך מקרה מצויים גם ביחסי עבודה. לא זו בלבד, אלא שגם כעת עדיין קיימים יחסי עבודה בין הצדדים כשהמבקשת הינה מעסיקתו של המשיב. הניסיון להיתלות בנוסח המילולי של פרסום הנתבעת כאילו אישרה שאין עסקינן ביחסי עבודה, אינו משכנע. למקרא הפרסום בשלמותו, ברור הוא שכוונת הדברים היתה להעמיד את אופן ההתנהלות הראויה לדעת הנתבעת, אל מול ההתנהלות הבעייתית בפועל, שלא שירתה את זכויות העובדים, לשיטתה. עוד ניתן ללמוד מעיון בכתבי הטענות והנספחים, כי הצדדים עצמם מוצאים זיקה הדוקה בין סכסוך העבודה, לבין הפרסום המדובר.

לאור כל האמור, בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה.

משכך, אין זה בסמכותי לבחון את טענות הנתבעת לעניין מעמדו המשפטי של התובע 1, והעניין יבורר בפני "הפורום הנאות".

המזכירות תפעל להעברת התיק לנשיא בית הדין האזורי לעבודה, במחוז המרכז.

ניתנה היום, י"א תשרי תשפ"א, 29 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.