הדפסה

בית משפט השלום ברמלה ת"א 12098-04-18

בפני
כבוד ה שופט, סגן הנשיאה מנחם מזרחי

תובע:
פלוני
באמצעות ב"כ עוה"ד מיטל חג'ג'

נגד

נתבעת:
עיריית רמלה
באמצעות ב"כ עוה"ד בסל לוי

פסק - דין

תביעה אזרחית, בעילה נזיקית.

בהתאם לכתב-התביעה, בתאריך 19.7.16 הילך התובע, יליד 1942 ברחובה של הנתבעת, נתקל במכשול שהיה על המדרכה, נחבל בידו הימנית , נזקק לטיפול רפואי, אובחן שבר לאחת האצבעות, היא גובסה וקובעה.

התובע אינו טוען לנכות ולא הוגשה כל חוות דעת רפואית.

להלן תמונות המפגע הנטען, כפי שצורפו לכתב-התביעה שהתברר כי צולמו מספר חודשים לאחר התאונה הנטענת (בינואר 2017)(עמוד 5 שורה 15 והלאה).

ראשית, המפגע (עם שלולית המים). שנית, לפי הטענה לאחר תיקונו.

מעבר לרושם הישיר הבלתי אמצעי שעשה התובע בעדותו, באופן שאינו מאפ שר לקבל את עדותו היחידה, כנדרש בהליך זה, איני מקבלה מן הטעמים הבאים:

במסגרת ישיבת קדם המשפט העיד התובע כדלקמן:

"אני גר באזור הזה, הרחוב הזה כל הזמן נמצא בטיפול, מכיוון שזו ירידה, בזמן הגשם המרצפות האלה יוצאות החוצה. אני כל יום עושה, כשאני בא מבית כנסת אני עושה הליכה. אני גר באיזושהי פינה, עושה את כל הסיבוב של השכונה ונכנס. בצד הזה שיש את הנגע הזה של המדרכה אני יוצא עם הרכב שלי כי זה המקום הקבוע. אותו יום שעשיתי את הסיבוב, המדרכה שם, יש שם ביוב גדול ולידו יש האבנים האלה בחוץ, היו תלונות שם רבות לתקן את האזור הזה, הרבה תלונות. אני עברתי לתומי, לא שמתי לב, לא ראיתי את זה. נכון שהרחוב בעייתי אבל עברתי את הביוב כדי לעבור למקום לא בעייתי, ושם בחושך לא שמתי לב, בתום לב פתאום החלקתי, נפלתי, בא בחור ועזר לי לקום. אין שם מספיק אור. אני נפלתי שם והבחור הזה עזר לי לקום. יש שם ספסל, הושיב אותי, אמר לי הכל בסדר...יש שם לבנים יוצאים, המסתעפות האלה, אתה רואה אותם מסודרים אבל אם יש רווח של ס"מ אחד, אתה נכנס בפנים. נפלתי, עפתי קדימה, שמתי ידיים על מנת להגן על הפנים שלי...ישבו שם זקנות, אמרו שהבחור הוא שמעון מהמכולת, אפשר להביא אותו לעדות...נתתי לעו"ד שלי את השם שלו ואיפה עובד".

וכן הוסיף, כי יודע מי הוא אותו "שמעון" ויוכל להביא אותו לעדות (עמוד 3 שורה 19).

לפי עדותו, הוא התקשר לפני התאונה למוקד 106 והודיע להם על המפגע (עמוד 1 שורה 29 – עמוד 2 שורה 2).

גרסה דומה מסר בעדותו.

ראשית:

כאשר נטען בפניו, כי הדיווח הרשום שלו למוקד 106 הינו מתאריך 7.2.17 ושם נרשם כי "ט וען שנפל לפני חודש" ומועד זה אינו מתיישב עם מועד התאונה הנטען (19.7.16) השיב: "תאריכים אני לא יכול לזכור בדיוק אבל דיווחתי" (עמוד 3 שורה 16).

הנה כי כן, קיימת סתירה כפולה בגרסתו של תובע:

אחת, בעובדה שההודעה למוקד 106 לא התקבלה לפני התאונה אלא הרבה לאחר מכן.

שניה, הגרסה שמסר למוקדנית מתארכת את התאונה "חודש" לפני הדיווח.

שנית:

במסגרת ישיבת הקדם הוצגה בפני התובע התעודה הרפואית שלהלן, המציגה את גרסתו הראשונית, כלומר:

"...ב – 23.7.16...כאשר נפל במדרגות בבית שלו".

עיון בתעודה הרפואית מלמד, כי המילים "מדרגות בבית שלו " נמחקו ובמקום אלו נרשם "קריית מנחם".

הסתבר, כי התובע עצמו יזם את השינוי.

כלומר הגרסה ה ראשונית של התובע שונ תה וגם תאריך התאונה הנטען שנמסר אינו מתאים לתאריך הנטען בפניי בתביעה זו.

תשובתו הייתה: "לא. לא במדרגות. פניתי לרופא, מה פתאום במדרגות....לא אמרתי שנפלתי במדרגות. איך אני יכול להגיד את זה ?" (עמוד 2 שורה 7 והלאה).

בעת עדותו לא התקבל הסבר המניח את הדעת לשינוי בגרסה או לטעותו הנטענת של הרופא : "כן, סיפרתי שנפלתי ברחוב והוא כתב וכתב. ואחרי שראיתי שהוא כתב מדרגות פניתי אליו, הוא אמר סליחה, אמרתי אני נפלתי...זו הייתה אי הבנה של הרופא, אני אמרתי לו שנפלתי" (עמוד 9 שורה 27 והלאה).

להלן התיעוד הרפואי המדובר.

זהו תיעוד, שמעורר חשש לגבי אמינותו, ובהעדר עדותו של הרופא הוא נותר תיעוד בעייתי שאינו מאפשר לקבוע ממצא כנדרש בהליך זה.

שלישית:

ניחא, טעות אחת של רופא אחד אשר רשם גרסה שגויה.

ואולם, הוצגה בפני התובע גרסה נוספת שלו שתועדה במסמך רפואי מאוחר יותר, בפני רופא אחר, שלהלן, כלומר שם נרשם שנפל בבור.

גם ביחס לכך, תשובתו הייתה סתמית - לא כזו שמעניקה הסבר המניח את הדעת - כיצד זה מסר שתי גרסאות שונות, במועדים שונים באופן מוטעה .

כך ניסה להסביר במסגרת הקדם את גרסתו השנייה הנ"ל : "בבקשה, זה לא נכון. לא בבור. אולי הוא תיקן. לא בור, זה שם באבנים האלה. אמרתי לו נפלתי" (עמוד 2 שורה 11).

במסגרת עדותו הפנה התובע את הנתבעת אל אותם רופאים: "תביאו אותם אתם" (עמוד 10 שורה 26). ואולם, על התובע להסביר את גרסאותיו השונות ולא על הנתבעת. היה על התובע, אם חפץ בכך, להביא לעדות את שני הרופאים המדוברים.

הנה כי כן, התובע לא הביא עדים רלוונטיים להוכחת טענותיו ועניין זה רובץ לפתחו.

להלן הכיתוב המדובר במסמך השני המדובר :

רביעית:

נציגי הנתבעת בקשו מן התובע להיפגש במקום המפגע הנטען, כדי להצביע על מיקומו.

ואולם, ב"כ התובע סירבה.

לפי תכתובת מייל שצורפה הנימוק היה : "מצ"ב תמונות המפגע כפי שהיה בעת התאונה, וכן תמונות שצולמו היום. נראה שניתן לאתר את המקום. אני לא נוהגים לאפשר ללקוחות להיפגש עם נציגי העירייה. נסו לאתר המקום על סמך התמונות".

תובע שאינו מאפשר לנתבעת לתהות על קנקנו של המפגע הנטען פוגם בטענתו בדבר קיומו של מפגע, משום שהוא אינו מאפשר לה להתגונן כראוי מפני טענותיו.

חמישית:

במסגרת תשובות לשאלון השיב התובע, בין השאר כדלקמן :

נסיבות התאונה היו "ביום 19.7.16 בשעות הערב, נפגעתי כי נתקלתי במפגע במדרכה" (תשובה 34).
לדבריו, המקרה ארע ביום חמישי (תשובה 39).

במסגרת עדותו, העיד התובע, כי אכן התאונה התרחשה ביום חמישי והוא לא נגש לקבל טיפול רפואי במשך כל סוף השבוע .

הסברו היה: "יום שישי אין למי לפנות"(עמוד 7 שורה 31).

הוא נשאל כיצד זה ישב ביתו כל סוף השבוע עם משככי כאבים והשיב: "מה יש לעשות ? אין מה לעשות" (עמוד 9 שורה 6).

והנה התברר, כי התאונה הנטענת התרחשה ביום שלישי (במ/1) ולא ביום חמישי.

אכן, הסתבר, כי תאריך 19.7.1 6 אינו יום חמישי בשבוע אלא יום שלישי ולפיכך התיאור שלפיו ישב בביתו דואב בכל סוף השבוע אינו מסתדר.

גם ביחס לעניין זה לא נמסרה תשובה המניחה את הדעת.

אכן, התובע אינו נדרש לזכור תאריכים מדויקים, ואולם הוא בהחלט זכר כי בחווייתו שלו, היה זה סוף השבוע.

שישית:

בתשובה לשאלון מסר התובע כי עדים לתאונה היו " רוני ושמעון שהינם בעלי סופר באיזור" (תשובה 38).

הוא הוסיף: "שמעון ירד מהאוטו, הם במקרה עברו במקום, ועז לקום והגעתי הביתה, התקלחתי ולא ייחסתי חשיבות לפגיעה, חשבתי שיעבור" (תשובה 40). לא החזיק דבר בידו (תשובה 43 והלאה).

בהתאם לעדותו, רק שמעון היה זה שניגש לסייע לו - ניחא .

אותו שמעון, עד תביעה מטעמו לא הובא לעדות.

נמסר כי הוא חולה אך לא השתכנעתי, בראיות, כי יש סיבה רפואית טובה לאי התייצבותו לעדות.

מיותר לציין שלא שמעון ולא רוני הובאו לעדות בידי התובע.

בנוסף, בעדותו אישר, כי אחת הקשישות שישבה על הספסל "בטוח שמישהי ראתה אותי" (עמוד 6 שורה 30).

והנה לא הובאה לעדות אותה עדת ראייה.

שביעית:

התבוננות בתמונה במ/1, עליה שרטט התובע בעדותו את נתיב הליכתו (עמוד 5 שורה 1 והלאה) בהחלט מעורר שאלה מ דוע בחר ללכת דווקא בשולי המדרכה.

כלומר, התובע הילך בתפר שבין המדרכה לבין הכביש.

הסברו לסטייה שמאלה, כי במקום ישבו נשים קשישות אשר מנעו ממנו הליכה ישרה: "עקפתי אותן והחלקתי" – עמוד 5 שורה 6).
ואולם, הסברו זה, אינו מתיישב עם רוחב המדרכה, שבהחלט אפשר לו הליכה ישרה מבלי צורך לעקוף את אותן קשישות הישובות על הספסל.

שמינית:

בהתאם לעדותו, עקב הנפילה, אירע לו שבר ביד, הוא עבר טיפול רפואי שכלל גיבוס היד (עמוד 2 שורה 13) .

ואולם, התיעוד הרפואי בהחלט מלמד, כי ידו נחבלה מהעבר.

בהחלט יש מקום להפנות לפסק-הדין בעניינו של תובע זה נגד חברת הראל (ת"א –ראשל"צ 5064/05 - במ/4) המתאר את אותה תאונת דרכים, החבלות ותמצית חוות הדעת שהוגשה שם מטעמו המתארת חבלות קודמות משנים עברו : "בחוות דעתו פירט המומחה כי עוד קודם לתאונה סבל תובע מבעיות אורתופדיות שונות בכף יד ימין, כגון..." .

באופן תמוה טען התובע כי אינו מכיר את פסק הדין וכי " בחיים שלי לא הייתי בבית המשפט בראשון לציון" (עמוד 9 שורה 22), כל זאת למרות שאישר כי זה שמו ותאריך הלידה שלו בפתיח לאותו פסק-דין .

ודוק, לא התרשמתי כי בפניי תובע עם בעיות זיכרון ברמה שכזו.

תשיעית:

הנתבעת העידה את אלכס אורצקי, אשר מסר תצהיר מטעמה.

לפי התצהיר, עד זה אחראי אצל הנתבעת לאיתור מפגעים.

אחת הדרכים לאיתור מפגעים בעריית רמלה היא באמצעות הודעות של התושבים למוקד 106.

לפי טענתו, בור הביוב הנטען בתביעה מצוי באחריות תאגיד המים של הנתבעת.

הוסיף, כי "מבדיקה שערכתי מול המוקד העירוני, הדיווח למוקד העירוני ביחס למפגע הנטען התקבל לראשונה בתאריך 7.2.17"

עקב כך, הועברה פניה לטיפול תאגיד המים.

למיטב ידיעתו "המפגע הנטען לא אותר ולא התקבל דיווח אודותיו עובר לאירוע התאונה"

התובע סירב להגיע לפגישה כדי להצביע על מקום המפגע.

לתצהיר צורף מסמך שכותרתו "פניה מספר 2017-02-X607".

הוא מלמד, כי התובע (מספר הטלפון שצוין בפניה הוא מספר הטלפון של התובע – עמוד 13 שורה 27 ) פנה אל הנתבעת בתאריך 7.2.17 בשעה 11:58 בנושא: "מכסה ביוב חסר" באזור העיר העתיקה. נרשם: "טוען שנפל לפני חודש, לטענתו יש קטע של ביוב שפתוח ועדיין לא תיקנו את זה" (התייחסתי לעניין זה לעיל).

התצהיר והמסמכים אינם מתיישבים עם עדותו הכללית של התובע.

מסקנה ותוצאה:

מסקנתי היא, כי התובע, בעדותו היחידה, הרוויית סתירות ותמיהות בלתי מוסברות , לא הצליח להוכיח את התרחיש הנטען נגד הנתבעת, כלומר שהוא נפל עקב המפגע הנטען על-ידו .

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

בנסיבות העניין, ולאחר שהתרשמתי מן התובע, אני פוסק שהתובע יישא בהוצאות שכר טרחתה של הנתבעת בסך 2,000 ₪ אותן ישלם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כדין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

המזכירות תשלח עותק לצדדים.

התיק סגור.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ט, 03 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.