הדפסה

בית משפט השלום ברמלה ת"א 10905-07-18

בפני
כבוד ה שופט, סגן הנשיאה מנחם מזרחי

תובעים:
עזבון המנוח פלוני ז"ל
באמצעות יורשיו החוקיים ותלוייו התובעים הנוספים
באמצעות ב"כ עוה"ד אוריאל תורג'מן

נ ג ד

נתבעים:

1.אלמוני
2.שומרה חב' לביטוח בע"מ
באמצעות ב"כ עוה"ד זיו מנדלוביץ

פסק - דין

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

(א). עובדות כלליות שאינן שנויות במחלוקת:

זוהי תביעת עזבונו של המנוח ז"ל, יליד נובמבר 1936 , אשר מצא את מותו בתאונת דרכים.

התובעת 2 היא אשת המנוח, היורשת החוקית שלו, לאחר הסתלקות ילדיהם מן הירושה לטובתה.

מועד התאונה – 4.5.17.

במועד זה נפגע המנוח בהיותו הולך רגל בידי רכב נהוג בידי הנתבע 1 והמבוטח בביטוח חובה כדין בידי הנתבעת 2.

לאחר תהליך של טיפול רפואי, כפי שפורט בהרחבה (סעיפים 6 – 20) לסיכומי ב"כ התובעים, נפטר המנוח בתאריך 10.7.17, בהיותו כבן 81 שנים.

בטרם נפטר, היה המנוח מאושפז 66 ימים.
אין חולק בין הצדדים בדבר שאלת החבות, באשר זוהי תאונה החוסה תחת עילת החוק הנ"ל.

המחלוקת בתיק זה הינה לעניין גובה הפיצוי ורכיביו ובעניין זה אני פוסק מן הנימוקים הבאים, כדלקמן:

(ב). אובדן הכנסה לעבר ולעתיד:

ראשית, לעניין תוחלת החיים:

פרופ' מוטי רביד, מומחה בית-המשפט העריך את תוחלת חייו של המנוח ב – 6 שנים מיום התאונה ( אפנה אל חוות הדעת ואל מכתב ההבהרה שנשלח לבקשת ב"כ התובעים ).

ב"כ התובעים, בסיכומיו, הציג מגוון רחב של טיעונים נגד קביעה זו (סעיף 21), אך הוא לא זימן את פרופ' מוטי רביד לעדות ולא הציג בפניו את הטיעונים הללו במסגרת חקירה נגדית. על כן, בעניין זה אני מקבל את עמדת ב"כ הנתבעת 2 בסיכומיו (סעיף 15).

בנוסף, למרות שיש ממש בהערת ב"כ הנתבעת 2 בסיכומיו בסעיף 9, בכל זאת אצא מנקודת הנחה עניינית בדבר תוחלת חיים של 6 שנים.

שנית, הקופה המשותפת הייתה בנויה כדלקמן:

הכנסות המנוח עובר לתאונה :

3,290 ₪ - פנסיה.

2,328 ש"ח - קצבת זקנה.

1,500 ₪, חלקו של המנוח בהכנסה מאפיית העוגיות, שכן אני סבור כי לא ניתן ל"צבוע" את ההכנסה מענף זה כהכנסתו של המנוח או של האלמנה דווקא, ויש להתייחס אליה כהכנסה משותפת, שכל אחד מהם תרם את חלקו בדרכו שלו להיווצרותה במסגרת התא המשפחתי (עדות ק.ק. בעמוד 7 שורה 6 והלאה: "הוא היה יד ימינה..." והלאה, עדות ח.א בעמוד 17 שורה 20 והלאה, עמוד 28 שורה 11 והלאה, עמוד 31 שורה 21).

השתכנעתי, כי מערכת התפקידים בין המנוח לאשתו, בעניין זה, הייתה כזו של צוותא חדא, כל אחד תרם את חלקו, כפי הבנתו ומקצועיותו, באופן שלא מאפשר להפריד בין הדבקים.

על כן, אני פוסק שסה"כ הכנסת המנוח: 7,1 18 ₪.

הכנסת האלמנה:

1,531 ₪ - קצבת זקנה.

1,500 ₪ - חלקה בהכנסה מאפיית העוגיות, כפי שפורט לעיל.

על כן, סה"כ הכנסת האלמנה: 3,031 ₪.

מכאן שהקופה המשפחתית היא: 7,118 + 3,031 = 10,149 ₪.

עתה, נחלק את הקופה המשותפת לארבע ידות: 10,149 ₪ : 4 = 2,537 ₪ (מעוגל)(אגב: בהחלט היה מקום לשאלה בדבר ידת חיסכון בגיל הזה, אולם הדברים לא עלו במסגרת זירת המחלוקת).

הכנסת המנוח פחות ידת הקיום: 7,118 ₪ - 2,537 ₪ = 4,58 1 ₪.

מסכום זה נפחית את תוספת קצבת השארים, שהאלמנה מקבלת מהמל"ל בסך 674 ₪ ואת פנסיית השארים בסך 1,974 ₪ - סה"כ ניכויים חודשיים: 2,648 ₪.

על כן הפסד הכנסת המנוח הינו: 4,581 ₪ פחות 2,648 ₪ = 1,933 ₪.

החישוב לעבר: מאז התאונה חלפו 35 חודשים: 1,933 ₪ X 3 5 חודשים = 67,655 ₪.

החישוב לעתיד: נשלים לשש שנ ות חיים (72 חודשים) ( 72-35) - 37 חודשים: 1,933 X 37= 71,521 ₪.

על כן, אני פוסק סה"כ אובדן הכנסה עבר עתיד: 67,655 ₪ + 71,521 ₪ = 139,176 ₪.

(ג). כאב וסבל (ללא התחשבות בימי אשפוז או קיצור תוחלת חיים):

בראש זה אני פוסק 45,000 ₪, כפי טיעוני ב"כ הנתבעת 2, בסיכומיו שאותם אני מקבל (סעיפים 38 – 42).

יתרת הנזק הנטען בראש נזק זה, כפי הנדרש בידי ב"כ התובעים אינו בר פיצוי בתביעה זו ושוב בעניין זה אני מקבל את נימוקי ב"כ הנתבעת 2 בסעיפים דלעיל.

(ד). הוצאות נסיעות, אש"ל, חניונים וכו':

במסגרת ראש נזק זה, אתחשב רק ביחס לנזקם של אלו של שני ילדי המנוח, שהעידו (ק.ק. ו – ח.א.) .

תובעים אחרים לא העידו והוצאותיהם הם בגדר עדות מפי השמועה כאשר הן מגיעות מפי הילדים שהעידו.

ואכן, בעניין זה אני מקבל את טיעוני ב"כ הנתבעת 2 בסיכומי (סעיף 26 – 27).

לא ניתן לתבוע בגין נזקים הנוגעים לתובע שלא התייצב למסור עדות, מה גם שעניינם של אלו לא גובה בראיות, שניתן היה להציג, כנדרש בהליך זה.

על כן, לפי עדותם, ונוכח ראיות שכן הוצגו, אני פוסק על דרך האומדנה אני פוסק 55,000 ₪ לשניהם.

(ה). קבורה ואבל :

אכן, התובעים לא הציגו ראיות ברורות המלמדות מה היו ההוצאות בגין ראש נזק זה, למעט הקבלה ביחס לחלקת הקבר.

ואולם, יש לאמוד את ההוצאות המקובלות והסבירות בעניינים שכאלה.

הגם שזהו דרכו של עולם ובכל מקרה יוציא כל אדם, בבוא יומו , הוצאות הנו געות לראש נזק זה, הפסיקה הכירה בהשבת ההוצאות הללו אשר הגיעו בטרם עת.

אני פוסק 12,184 ₪ כפי תחשיב התובעים.

(ו). צו ירושה:

בעניין זה, אני פוסק 1,198 ₪.

(ז). אובדן שירותי בעל עבר עתיד:

לאחר ששמעתי משני העדים דלעיל על חלקו של המנוח בסיוע בעבודות הבית ובכלל זה לאלמנה, בהעדר עדותה של האלמנה, בהעדר ראיות נוספות בעלות משקל, אני פוסק בראש נזק זה 70,000 ₪ על דרך האומדנה.

בהערת אגב: 70,000 ₪ הם 972 ₪ לחודש, שהם (באופן גס ללא היוון) 223 לשבוע (972:4.35) שהם 32 ₪ ליום, ולפיכך האומדן סביר ביותר.

(ח). תוצאה:

אני מקבל את התביעה נגד הנתבעת 2 .

אני פוסק שהנתבעת 2 תשלם לתובעים (העיזבון/התובעת 2) סך של 322,558 ₪.

לסכום זה יתווספו 13% + מע"מ שכ"ט עו"ד , הוצאות הקלטת הפרוטוקול ו האגרה.

בהערת אגב: זה היה סדר הגודל של הצעתי עם סיום הליך שמיעת הראיות.

זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי מרכז/לוד בתוך 45 ימים.

התיק סגור.

בשורות טובות.

ניתן היום, כ"א אדר תש"פ, 17 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.