הדפסה

בית משפט השלום ברמלה ת"א 10317-06-14

בפני
כבוד ה שופטת שרון צנציפר הלפמן

תובעים

טגה ביקוייה
באמצעות עו"ד אלירן איצקוביץ

נגד

נתבעים

1.יוסי בסון
2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ
באמצעות עו"ד שי ירון ועו"ד עזרא האוזנר

פסק דין

לפני תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. המחלוקת בין הצדדים היא בעניין הנזק בלבד.

התובע והתאונה

התובע, יליד שנת 1941 (בן 76) עבד במועד הרלבנטי כמטאטא רחובות.

ביום 29.12.12, בהיותו בן כ-71, נפגע התובע בתאונת דרכים שעה שחצה את הכביש כהולך רגל במעבר חצייה.

ממקום התאונה פונה התובע לבית חולים "תל השומר" לצורך קבלת טיפול רפואי. בבדיקותיו התברר כי נגרם ל ו שבר בצלע וכי הוא נפגע בכתף ימין ובגב תחתון . ביום 30.12.12 שוחרר התובע לביתו. בהמשך, שהה התובע בחופשת מחלה ארוכה שלאחריה לא שב לעבודתו. התובע היה במעקב אורתופדי במסגרת קופת חולים, הופנה לטיפולי פיזיותרפיה וביצע בדיקות שונות, לרבות צילום עמוד שדרה גבי ומיפוי עצמות.

הנכות הרפואית

במסגרת ההליך מינה בית המשפט את ד"ר נחשון רנד כמומחה רפואי מטעם בית משפט בתחום האורתופדיה. המומחה קבע כי התובע סבל מנכות זמנית בשיעור 100% למשך 90 ימים ומנכות זמנית בשיעור 50% למשך 30 ימים נוספים לאחר מכן. לעניין נכותו הצמיתה של התובע, קבע המומחה כי לאור התיעוד הרפואי שהוצג לו ביחס לעברו של התובע, לא ניתן לייחס את כל גרימת נכותו של התובע לפגיעה בתאונה מושא התביעה, אלא יש לייחס לתאונה את החמרת הנכות שקדמה לתאונה. לאור האמור, קבע המומחה כי התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור 20% על פי סעיף37(7)(ב) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1965, בגין הגבלה בינונית בטווח תנועות עמוד השדרה המותני. מכלל נכות זו, כך קבע המומחה , יש לייחס מחצית למצב קודם לתאונה.

נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה הועמדה, אפוא, על 10% נכות אורתופדית.

הנכות התפקודית

התובע מדגיש כי עד למועד התאונה וחרף גילו, הוא תיפקד ללא הגבלה ועבד באופן רציף בעבודה פיזית קשה. לאחר התאונה, כך נטען, לא יכול היה התובע לחזור עוד לעבודתו ומשכך נכותו התפקודית עולה לעין שיעור על זו הרפואית. לעומתו, מדגישים הנתבעים בסיכומיהם את קביעת המומחה לפיה יש לייחס לתאונה רק אלמנט של החמרת נכות ולא אלמנט של גרימה. לאור עברו הרפואי של התובע, טוענים הנתבעים כי התאונה תרמה רק באופן חלקי למצב התובע.

כידוע, "...דרגת הנכות הרפואית לא תמיד משקפת לאשורה את הנכות התפקודית הממשית... את היחס בין שתי אלה יש תמיד לבחון על-פי נסיבותיו העובדתיות של המקרה הנתון: אופי ומהות הפגיעה, עיסוקו של הנפגע, גילו, יכולתו להסתגל למצבו, כושרו להשתקם, ועוד" (ע"א 19/88 פילו נ' עמוס, פסקה 5 (20.12.1995)); לאבחנה בין נכות רפואית, נכות תפקודית וגריעה מכושר השתכרות, ראו: ע"א 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792, 799 ואילך (1995); ע"א 516/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690 (1986)).

בענייננו – מדובר ב תובע שעלה לארץ מאתיופיה בשנת 2004, בהיותו בן 63. התובע שהה כשנה וחצי במרכז קליטה בעפולה, וכחצי שנה לאחר מכן, בשנת 2006, החל לעבוד כמנקה רחובות באופן רציף, ששה ימים בשבוע, ארבע שעות בכל יום – זאת עד למועד התאונה (סעיפים 24-22 לתצהיר התובע; עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 2-1; עמוד 10, שורות 13 ואילך).

התובע פירט כי אשתו, בתו הנכה הסמוכה על שולחנו והוא, מתקיימים מקצבאות הביטוח הלאומי ("מאז שאני מקבל את הקצבה, יש לי ילדה נכה בבית וכולל זה ביחד אני מקבל 5,000 ומשהו ₪. בגלל שהיא לא מתפקדת אנחנו מקבלים סכום אחד ביחד, זה סך הכל שתי קצבאות זקנה גם של אשתי וגם ילד נכה" (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 6-4). בתצהירו הסביר התובע כי נזקק להכנסה הנוספת, שכן השכר שקיבל מעבודתו, אשר נוסף על הקצבאות האמורות, סייע לו ולמשפחתו להתקיים בכבוד (סעיף 26 לתצהיר).

לאחר התאונה לא שב התובע לעבוד. בחקירתו, נאמר לתובע כי אין קשר בין התאונה לבין מצבו והתובע השיב: "בטח שזה קשור לתאונה. אני הייתי בסדר לפני התאונה" (עמוד 10 לפרוטוקול, שורה 1). ואמנם, המומחה ציין בממצאי בדיקתו כי התובע "מתהלך עם קושי ניכר. נשען על מקל ביד ימין, הילוך עם צליעה קלה...". אף בטופס הערכת תלות שנערך ביום 19.8.13, כשמונה חודשים לאחר התאונה, מצוין כי התובע נעזר בהליכתו במקל (סעיפים 6 ו- 8.ה לטופס, שצורף למוצגי הנתבעת; להלן: טופס הערכת תלות). התובע ציין כי ניסה לחזור לעבוד, אך הדבר לא עלה בידיו לאור מגבלותיו. לדבריו: "תפקידי בעבודה הינו בעל אופי פיזי וקשה. עקב מגבלותיי, ליקויי הפיזיים והתפקודיים התקשיתי לשוב למעגל העבודה. ויודגש ויובהר כי ניסיתי לחזור ולעבוד בעבודתי בניקיון מדרכות כפי שעבדתי לפני התאונה, לצערי לא הצלחתי ללכת ולנקות כשאני נעזר במקל ההליכה (מקל ההליכה שאִתו אני הולך מאז התאונה ועד היום...) ולכן הפסקתי לעבוד" (סעיף 27 לתצהיר).

הנה כי כן, מדובר בתובע שעלה לארץ בגיל מבוגר, לא הצליח ללמוד עברית והשתלב בעבודת כפיים שאינה מצריכה כישורים נוספים. התובע עבד בעבודה זו – כמנקה רחובות – עד למועד ה תאונה (במשך שש שנים) . לאור התרשמותי בדיון ממצבו הנוכחי של התובע ולאור ממצאיו של מומחה בית משפט, אני קובעת כי כתוצאה מאופי הפגיעה ומהותה ומתחום עיסוקו הספציפי של התובע (כמנקה רחובות), לא יכול היה התובע לחזור לעבודתו הקודמת. בהתחשב בגילו של התובע בעת התאונה (71 ), ספק אם התובע יכול היה להשתלב בעבודה אחרת. משכך, הגעתי למסקנה כי התובע איבד את כושר השתכרותו במלואו. בנסיבות העניין ובשים לב לעברו של התובע, כפי שפורט בחוות דעת מומחה בית משפט, מצאתי לנכון לייחס לתאונה מושא התביעה כשליש (30%) מאובדן כושר השתכרותו של התובע.

הנזק

בסיס השכר

כאמור, עובר לתאונה, עבד התובע כמנקה רחובות דרך חברת "בניר כוח אדם". מתלושי השכר שצורפו לתצהירו מן החודשים שלפני התאונה, עולה כי ממוצע שכרו עמד על 1,400 ₪ לחודש בגין ארבע שעות עבודה ביום.

הפסדי שכר בעבר

הנתבעים טוענים כי לא עלה בידי התובע להוכיח שלא שולם לו שכר בחודשים שלאחר התאונה. נטען כי התובע לא זימן את מעסיקו ולא המציא את תיקו האישי אצל המעביד.

לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית שהובאה בפני, שוכנעתי כי עלה בידי התובע להוכיח שלא עבד בתקופת אי הכושר שקבע המומחה. עוד הוכח כי התובע לא חזר לעבודתו כלל. התובע העיד בעניין זה ואף התיעוד הרפואי שצורף תומך בקביעה זו (ראו, למשל: תיעוד מיום 24.2.13 – עדיין לא חזר לעבודה; אישורי מחלה; אישור רופא תעסוקתי מיום 17.4.13 לפיו "לאור מסמכים שעמדו לרשותנו, בהתחשב במטלות אשר עליו לבצע, נמצא כי הנ"ל אינו מסוגל לחזור / להמשיך בעבודתו ולכן מומלץ על מיצוי זכויותיו בהתאם"; וקביעת מומחה בית משפט בפרק "סיכום ודיון" לפיה התובע אינו מסוגל עוד לעבוד").

הפיצוי לו זכאי התובע בגין תקופות אי הכושר שנקבעו (למשך ארבעה חודשים) הוא בסך 5,600 ₪ (1,400 * 4) ובצירוף ריבית מאמצע התקופה – סך של 5,900 ₪ .

אשר לתקופה שלאחר מכן: התובע עותר לפסיקת פיצוי למשך חמש שנים נוספות. לעניין זה הביא התובע שורה של עדים העובדים בתחום הניקיון בגיל מבוגר, אשר הגישו תצהיריהם ונחקרו עליהם בדיון. כך, הצהיר מר בלאי אספה כי הוא בן 72 ועובד בניקיון בית ספר בעיר אור יהודה (סעיף 6 לתצהירו); מר מקטה מולה הצהיר כי הוא בן 76 ועובד בניקיון מדרכות וכבישים בעיר יהוד (סעיף 5 לתצהירו); ומר צ'קול אסרס הצהיר אף הוא כי הוא בן 76 ועובד בניקיון מדרכות וכבישים באור יהודה (סעיף 5 לתצהירו). לתצהירי העדים צורפו תלושי שכר רלבנטיים. מר אסרס התייצב לדיון עם מקל והובהר כי קיבל מכה ומאז אינו עובד (עמוד 17 לפרוטוקול).

כידוע, "רשאית הערכאה המבררת לסטות מהחזקות בעניין גיל הפרישה על פי התרשמותה והראיות המובאות בפניה" (ע"א 7942/99 עיזבון המנוח אבני ז"ל נ' ביטוח ישיר אי די איי בע"מ, פ"ד נה(2) 511 (2001), פסקאות 5-4 לפסק דינו של המשנה לנשיא ת' אור; ע"א 8181/06 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אטיאס ז"ל (21.1.10), פסקה 11 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין; ע"א 8602/11 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' גדרון (2.4.12), פסקה 5 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית; ת"א (מחוזי י-ם) 18224-09-10 רובין נ' רזינסקי (22.7.13), פסקה 21. באותו עניין ערך כב' השופט א' דראל את החישוב "בהנחה שהתובע היה ממשיך לעבוד... ופורש ביום מתן פסק הדין בהגיעו לגיל 76").

מאחר שהתובע ומשפחתו נזקקו להכנסה הנוספת ומששוכנעתי כי אלמלא התאונה, התובע היה ממשיך לעבוד בעבודתו ויכול היה לעשות כן עד גיל 75, מצאתי לנכון לחשב את הפסדי השתכרותו של התובע לעבר בהתחשב בשיעור הפגיעה שנקבע בכושר השתכרותו, למשך ארבע שנים. נזקי התובע בגין תקופה זו עומדים על סך של 20,160 ₪ (1,400 * 30% * 48 חו דשים), ובצירוף ריבית מאמצע התקופה – סך של 20,770 ₪.

הפסדי השתכרותו של התובע עומדים על סך של 26,670 ש"ח ובצירוף הפסדי פנסיה בהתאם לפסיקה – סך של 30,000 ₪ במעוגל.

עזרת הזולת

הנתבעים טענו כי פגיעתו של התובע בתאונה לא הייתה קשה וכי התובע נזקק לעזרה ולסיוע גם ללא קשר לתאונה, בשל הבעיות הרפואיות השונות מהן הוא סבל כאדם בגיל הזהב. כן מדגישים הם כי התובע לא נעזר בעזרה בשכר וכי לא נמצאה מגבלה שתזכה אותו בגמלת סיעוד ולפיכך אין מקום לפצותו בראש נזק זה.

מן התשתית הראייתית שהונחה בפני עולה תמונה שונה. כזכור, נקבעו לתובע נכויות זמניות בשיעור של 100% ו- 50% למשך ארבעה חודשים. התובע הצהיר לעניין זה כי לאחר שהשתחרר מבית החולים שכב רוב היום במיטה, לדבריו: "היה לי מאד קשה לקום/ לעמוד/ ללכת. היה לי קושי ללכת אפילו להתפנות לבד ואשתי הייתה נאלצת לעזור לי, היה לי קושי לרדת ולעלות במדרגות (מתגורר בקומה 3 ללא מעלית)... בעקבות התאונה ולאחריה נזקקתי לעזרה רבה ואינטנסיבית בהיקף של כ-24 שעות ביממה. בתקופה זו לא יכולתי לעשות כמעט שום דבר לבד, בכל התקופה הזאת, נעזרתי באופן אינטנסיבי באשתי וילדיי". התובע פירט כי נזקק לעזרה בעריכת קניות, רכישת תרופות, ליווי לרופאים, היגיינה אישית ועוד (סעיפים 34-32 לתצהיר). בהתאם לאמור, בטופס הערכת תלות שנערך ביום 19.8.13, כשמונה חודשים לאחר התאונה, צוין כי התובע מתקשה ללכת לבד לקופת חולים בגלל הכאבים בצלעות ובגב הנובעים מהתאונה וזקוק לליווי, מתקשה לגרוב גרביים ולנעול נעליים וזקוק לעזרה בקניות (סעיף 10, סעיף 11.ז לטופס הערכת תלות ). עוד צוין כי בנו של התובע מסייע לו לגרוב גרביים ולנעול נעליים (סעיף 11.ד, סעיף 14.3) וכי התובע זקוק לעזרה ברחצה של כפות הרגליים. התובע קיבל גִמלת סיעוד בחודש מרץ 2013.

התובע אמנם לא הביא ראיות לעזרה בשכר, אך סביר שנזקק לעזרה כזו, בפרט בתקופות אי הכושר שנקבעו ובשים לב לאמור לעיל . בהעדר ראיות, מוערכת עזרה זו בסכום גלובלי לעבר בסך של 10,000 ₪ ולעתיד – בסך של 5,000 ₪.

הוצאות רפואיות

התובע צירף קבלות שונות לתצהירו. הנתבעים טוענים כי כל הקבלות שצורפו לתצהיר התובע הן מן השנים 2014-2013 וכי לא צורפו קבלות עדכניות. עוד טוענים הם כי לא כל הקבלות שצורפו קשורות לפגיעתו של התובע בתאונה מושא התביעה. על פי החישובים שערכו, התובע הוכיח הוצאה בעין בסך של 336 ₪ בלבד.

בהתחשב בנכות שקבע המומחה, באסמכתאות שצורפו בגין הוצאות שהוצאו ובהוצאות שצפוי התובע להוציא, נפסק סכום גלובלי בסך של 7,500 ₪.

ניידות

בטופס הערכת התלות נרשם מפי בנו של התובע כי "למקומות קרובים הולך ברגל כשהוא נעזר במקל, למקומות מרוחקים נוסע במונית" (סעיף 6 לטופס הערכת תלות; עמוד 13 לפרוטוקול, שורה 22). כן עולה כי התובע הולך באופן עצמאי אך נעזר במקל. בנסיבות העניין ובשים לב לתקופות אי הכושר שנפסקו, נפסק סכום גלובלי לעבר ולעתיד בסך של 5,000 ₪.

כאב וסבל

בהתאם לדין, לשיעור הנכות הרפואית (10%) וליום אשפוז , מגיע הפיצוי בראש נזק זה לסכום של 11,125 ₪.

סיכום נזקי התובע

הפסד שכר לעבר ופנסיה
30,000 ₪
עזרת הזולת לעבר ולעתיד
15,000 ₪
הוצאות
7,500 ₪
ניידות
5,000 ₪
כאב וסבל
11,125 ₪

סך נזקי התובע
68,625 ₪

סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 68,625 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך –דין בשיעור כולל של 15.21% ובצירוף הוצאות משפט שהוציא התובע. הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד ליום תשלומם בפועל.

המזכירות מתבקשת להמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ח, 15 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.