הדפסה

בית משפט השלום ברחובות 29

בפני
כבוד ה שופטת רנה הירש

התובע

עדיאל חסיד
ע"י עו"ד עדי קהא

נגד

הנתבעת

מור-מירה טולמסוב-אלגריסי
ע"י עו"ד אחיקם גריידי

פסק דין
הרקע ותמצית טענות הצדדים
1. תביעה זו החלה כבקשה לביצוע שטר, שהוגשה ביום 29.06.16 ללשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון, תיק 525223-06-16, בגין שבעה שיקים בסך של 10,000 ₪ כל אחד. על גבי כל אחד מהשיקים, אשר נרשמו לטובת התובע, נרשמה בכתב יד עם קו תחתון, המילה "לבטחון". אין חולק כי הנתבעת חתומה כמושכת השיקים הנ"ל, וכי הם לא נפרעו.
התובע קיבל את השיקים "כביטחון ליתרה חודשית שלילית ואו הוצאות של טיפול בלקוחות" על פי הסכם מיום 16.08.15 אשר נערך בין הצדדים, כפי שיפורט להלן.
נגד הנתבעת נפתח תיק הוצאה לפועל נוסף ביום 18.02.18, מספר 518801-02-18, כנגד שלושה שיקים נוספים בסך 10,000 ₪ כל אחד, עליהם משוכה הנתבעת לטובת התובע (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 21.02.18, שורות 25-26). הצדדים הסכימו לעכב את הליך ההוצל"פ הנוסף באופן שתינתן לנתבעת ארכה להגשת התנגדות עד 30 יום לאחר מתן פסק דין בהליך שבפנינו. פסק הדין בתיק זה נוגע לשבעת השיקים המפורטים לעיל, ולהם בלבד.
2. התובע הינו הבעלים של סוכנות ביטוח בשם "עדי סוכנויות שירותים פיננסיים".
ביום 27.04.15 התקשרו הצדדים ב"חוזה עבודה", למטרת ניהול מוקד מכירות לסוכנות התובע למכירת ביטוחי חיים בתחום תאונות אישיות, על ידי הנתבעת (להלן: הסכם ההתקשרות). בהסכם נקבע כי הנתבעת תנהל מוקד אשר יקבל תגמול בגין "מכירות תאונות אישיות ואו תוכניות בריאות" ונקבע מנגנון לתשלום עמלות בהתאם לתפוקה חודשית, לרבות בונוס מעל תפוקה מסוימת. עוד נקבע, כי הנתבעת תחתום על שטר ביטחון בגובה תגמול שנתי משוער, ועל השטר יחתמו שני ערבים, וזאת בנוסף לשיק ביטחון שיימסר לתובע.
3. ביום 16.08.15 חתמו הצדדים על "הסכם להסדרת המשך פעילות" (להלן: הסכם הסדרת הפעילות). בהסכם נקבע כי הנתבעת תקבל סך של 40,000 ₪ (כולל מע"מ) בחודש אוגוסט 2014 (נראה שהכוונה היא לחודש אוגוסט 2015). במסגרת הסכם זה, סוכם על "טיפול שוטף ויעיל בלקוחות מתלוננות וקבלת האחריות הטיפולית" וכן על מסירת הקלטות והעתקי ההצעות לתובע לרבות מסירת קובץ מספרי טלפון מעודכן. באותו הקשר, נקבע כי הנתבעת תמסור 12 שיקים לביטחון על סך 10,000 ₪ כל אחד, אשר "ישמש כביטחון ליתרה חודשית שלילית ואו הוצאות של טיפול בלקוחות, והם יופקדו לתשלום ללא קשר לביטחון שהושאר לחברת הביטוח עבור עמלות עתידיות".
בסעיף 4 להסכם נקבע כך: "עמלות עתידיות יחושבו רק לאחר שנה ותשלום 12 פרמיות לפחות, רק אז העמלות שהושארו לביטחון יוחזרו למוקד. לאחר שנה וחודש תיערך התחשבנות ובה יילקחו בחשבון, העמלות שהושארו כביטחון, ואו השיקים שהושארו כביטחון, ואו הוצאות שנגרמו ללקוחות מתלוננים. היתרה אם תהיה לטובת המוקד, תוחזר למוקד על ידי עדי סוכנויות, ואם היתרה תהיה שלילית, המוקד ישלם מיידית לעדי סוכנויות. פסקה זו אינה מונעת מעדי חסיד לפעול במשך הזמן מהסכם זה ועד לסוף השנה מהסכם זה לגביית חובות שנוצרו כתוצאה משיק שלא כובד באופן מיידי, ואו אם נוצר חוב לאחר שכובדו כל השיקים וקוזזו העמלות שהושארו בחברת הביטוח לביטחון. חובות אלה אם לא יוסדרו מיידית לאחר קבלת הודעה מעדי חסיד למוקד על ידי מימוש שטרי הביטחון ואו פנייה לאפיק המשפטי."
עוד נקבע כי המוקד יפעל לשימור הלקוחות כלקוחות של התובע בחברת ביטוח מגדל, וייתן מענה מהיר לתלונות הלקוחות למשך שנה לפחות ממועד חתימת ההסכם.
ההסכם כולו הוקלד והודפס על גבי דף לוגו של סוכנות התובע, ובסופו נוסף בכתב יד סעיף 7, אשר זו לשונו: "לא נעשה שום שימוש בצאקים לפני ידיעה של מור/שמוליק", כאשר ליד סעיף זה כתוב בכתב יד דומה "חתימה של עדי" ולצד מילים אלו מופיעה חתימה.
4. השיקים נשוא הליך זה הינם שבעה מתוך 12 השיקים שמסרה הנתבעת לתובע בעקבות הסכם הסדרת הפעילות הנ"ל.
עיון בצילום השיקים שצורפו לבקשה לביצוע שטר שהגיש התובע, מעלה כי שני שיקים שהיו משוכים לתאריך פירעון ליום 23.12.15 הוחזרו ביום 24.12.15 תוך ציון "נ.ה.ב", והאחרים שהיו משוכים לתאריך ליום 05.06.16 הוחזרו ביום 06.06.16 ועליהם נרשם "נתקבלה הוראת ביטול".
5. לאחר שניתנה לנתבעת, בהסכמת הצדדים, הרשות להתגונן כנגד התביעה השטרית ללא כל תנאי, התקיים ההליך שאין בו למעשה מסמך מסודר של כתב תביעה, אלא רק בקשה לביצוע שטר. לפיכך, נלמדות טענות התובע מתוך תצהירו, עדותו וסיכומיו.
6. לטענת התובע, הנתבעת שלחה אליו ביום 14.06.15 הודאת דוא"ל (נספח ב' לתצהירו) באמצעותה מסרה לו פרטי שני חשבונות בנק אליהם דרשה להעביר לה את הכספים המגיעים לה בעקבות הסכם ההתקשרות, האחד שלה והשני של "שמוליק". סך הכספים שהעביר לחשבונות הבנק הנ"ל שפירטה הנתבעת, הינו 241,000 ₪ (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 21.02.18, שורה 4) – זאת, לפי גרסת התובע בסיכומיו, והיא שונה מזו שפורטה בתצהירו (סעיף 6).
לפי התובע, לקוחות התלוננו וביטלו את הפוליסות שרכשו, ובעקבות הביטולים, על הנתבעת להשיב לו סך של 100,171 ₪ (סעיף 7 לתצהירו).
התובע טען כי ביצע התחשבנות ככל שיכול היה לבצעה, באופן חד צדדי, ובהעדר שיתוף פעולה של הנתבעת שהוזמנה למשרדו מספר פעמים רב על מנת לבחון את הדוחות במערכת, אך לא הגיעה. עוד טען התובע, כי העביר לנתבעת ולבא כוחה ריכוז ביטולי פוליסות וחיובי פרודוקציה לצורך תשלום עמלות ממערכת חברת "מגדל" וכן דפי ריכוז הפירוט ומסמך התחשבנות של כלל הביטולים. על בסיס אלה, הגיע התובע לחישוב חובה של הנתבעת (נספח יז' לתצהירו).
ביום 16.05.16 הודיע התובע לנתבעת על הפקדת השיקים. לאחר שאלו חוללו, הגיש התובע את הבקשה לביצוע שטר ללשכת ההוצאה לפועל.
7. בהתנגדות שהגישה הנתבעת לביצוע שטר ובתצהיר התמיכה שצורף לה, נטען כי בקשת הביצוע הוגשה שלא כדין, כשהיא אינה ערוכה ומלאה כראוי וחסרים בה הפרטים החיוניים לצורך ביסוס העובדות המשמשות עילה לבקשה ומוכיחות את הזכות השטרית.
לפי עמדת הנתבעת, התובע מנסה לגבות את השיקים שניתנו לביטחון בלבד שלא כדין, בהיעדר כל חוב כלפיו, בהיעדר כל תמורה ובהעדר כל מעמד של אוחז כשורה, הואיל ובפועל אין ולא קיים לטובתו כל חוב. לשיטת הנתבעת, התובע נהג כלפיה בתרמית, תוך הצגת מצגי שווא, הסתרת מידע ושלילת נגישות מלאה למידע הרלבנטי, במטרה להימנע מתשלום והעברת הכספים המגיעים לה.
עוד טענה הנתבעת כי השיקים שהפקידה בידי התובע ניתנו על פי הסכם הסדרת הפעילות "לביטחון עבור ההתחשבנות מול המשיב והסוכנות, על הזכויות המגיעות לי מכח ההסכמים..." (סעיף 14 לתצהיר התמיכה בהתנגדות). לפי הנתבעת, התובע לא ביצע עמה כל התחשבנות, והטעה אותה לגבי החוב ביניהם לפי ההסכמים, וזאת למרות שלצורך בחינת כלל החובות, היתרות ופעולות התובע – ביקשה ממנו שיערוך עמה התחשבנות ויעביר לה את מסמכי החיוב והחשבונות מול חברות הביטוח, לרבות דוחות התקבולים, כרטסת הנהלת החשבונות ודפי החשבון – אך התובע סירב.
הנתבעת טענה שהתובע יצר מצג פיקטיבי של ביטולים תוך דרישה לקבלת כספים כהחזר, בעוד שבפועל הפוליסות לא בוטלו אלא שונו באופן פנימי וחודשו על ידי התובע במסלול אחר, בהתנהלות המהווה מרמה.
לטענת הנתבעת, לאחר שבדקה דו"ח מבוטחים שגויסו במוקד, שתחילה הוסתר ממנה על ידי התובע, גילתה חסרים רבים שמשמעותם הכספית היתה אובדן הכנסה של כ- 100,000 ₪. לאחר שהדבר התגלה לה, החליטה לסיים את הפעילות מול התובע ולערוך מולו התחשבנות כללית. במקביל, הפסיק התובע את פעילות המוקד על פי הסכם ההתקשרות וסגר לנתבעת את מערכות המידע מול חברות הביטוח – ובתקופה זו ביצע את ההעברות מחברת ביטוח אחת לאחרת תוך יצירת מצג של ביטולים, בין היתר באמצעות גיוס מספר אנשים שתפקידם היה ליצור קשר עם המבוטחים שגייסה הנתבעת ולהציע להם לעבור לחברת ביטוח אחרת בפרמיה זולה יותר וכך לשלול עמלות המגיעות לנתבעת.
דיון והכרעה
8. אקדים סוף דבר לראשיתו ואציין כבר כאן, כי מצאתי לדחות את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן.
הטענה המקדמית – פגם בבקשה לביצוע השטרות
9. הנתבעת טענה, כטענה מקדמית, כי בפני בית המשפט אין כתב תביעה וכי הבקשה לביצוע שטר אינה מפורטת כדין. בסיכומיה, חזרה הנתבעת על טענה זו והפנתה לפסיקה, ובין היתר לע"א 146/85, ציון גמליאל נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מא(3) 746 (להלן: עניין גמליאל), בטענה כי דינה של התביעה דנן להידחות על הסף בהיעדר הבסיס השטרי.
טענת התובע בסיכומיו הייתה כי נשלח תיקון של התביעה בפקס, ואף נשלחה הודעת חילול ביום 12.06.16, על אף שזו לא צורפה לחומר הראיות "וגם התיקון של התביעה שהיה פרוצדורלי הוגש לחברי" (עמ' 34, שורות 12-14).
לפי עניין גמליאל, יש לאפשר לזוכה לתקן את בקשת הביצוע שהוגשה, מקום שזו חסרה, כאשר שם מדובר היה בשלב מוקדם של ההליך, בשונה מענייננו. הרציונל העומד בבסיס עניין זה, הוא שהשטר בו מחזיק הזוכה הינו הבסיס לחיוב בדין, ולא טופס הבקשה לביצוע השטר, ולכן, עקרונית, מקום בו חסרים פרטים בבקשת הביצוע – ניתן לתקנם בדרך הקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי.
10. בדיון שהתקיים ביום 14.02.17, הסכימו הצדדים כי בית המשפט לא ידון בטענה המקדמית, וכי תינתן לנתבעת רשות להתגונן כנגד התביעה השטרית, ללא כל תנאי. לכן, הועלתה ע"י הנתבעת הטענה המקדמית פעם נוספת, במסגרת סיכומיה.
עיון בבקשת הביצוע מלמדת שזו לא מולאה כדבעי, והיא אינה מפרטת את העובדות המקימות עילה לבקשה, למעט סכום השטרות – אשר הוצגו, וצילומם צורף לבקשה. לכאורה, לאחר שניתנה הרשות להתגונן כאמור, יכול היה התובע לפעול לתיקון הבקשה ולהוסיף את הפרטים החסרים באמצעות הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה. משלא עשה כן (לא מצאתי אסמכתא למשלוח תיקון כתב התביעה), הרי שיש לבחון את הסוגיה.
אין חולק כי השיקים נשוא התביעה צורפו לבקשה לביצוע השטר, והנתבעת מאשרת את חתימתה על גביהם. עיון בהתנגדות הנתבעת מלמד כי הנתבעת ידעה לפרט את הגנתה ובפני אילו טענות עליה להתגונן. למעשה, ולצורך בחינת קיומה של עילת תביעה, השיקים שצורפו לבקשה לביצוע שטר עליהם חתומה הנתבעת, מהווים חלק מכתב התביעה, וברי כי התביעה הוגשה כנגד הנתבעת בהיותה מושכת השיקים אשר לא כובדו, ומכאן שבקשת הביצוע מגלה עילת תביעה נגד הנתבעת.
11. אשר על כן, ולמרות המחדל הדיוני מצד התובע, ועל אף הפסיקה אליה הפנתה הנתבעת אשר לפיה מסולקות תביעות על הסף בשל היעדר פירוט נדרש בבקשות הביצוע, וכן בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי לנכון לדחות את התביעה מטעם זה בלבד, בלא דיון בטענות הצדדים לגופן.
האם התקיים התנאי להפקדת השטרות?
12. ככלל, שטר אינו נעשה בחלל ריק, אלא במסגרת עסקת יסוד כלשהיא, בין עושה השטר לבין הנפרע. באופן ספציפי, מגדיר סעיף 84(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) מהו שטר חוב, כאשר באופן רגיל שטר חוב (הוא סוג השטר בענייננו) משמש כשטר ביטחון ולפיו מתחייב עושה השטר לשלם לנפרע סכום כסף בתאריך עכשווי או עתידי, כאשר השטר מבטיח את קיום התחייבותו החוזית של עושה השטר, ומהווה חיזוק לחיובו על פי עסקת היסוד. עשיית שטר החוב מקנה לאוחז בשטר עילת תביעה שטרית כנגד החייב על פיו, המתקיימת לצד העילה החוזית, נשוא עסקת היסוד.
מסירה של שטר לביטחון היא מסירה על תנאי, וכל עוד לא נתקיים התנאי, אין המסירה שלמה (ע"א 358/80, קדש נפתלי, מושב עובדים להתישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז(3), 830, בעמד 833 [1983]). כפי שנקבע בסעיף 20(ב)(2) לפקודה: "מותר להוכיח שהמסירה היתה על תנאי...", ובהמשך כי "...שטר שהוא בידי אוחז כשורה, חזקה חלוטה היא שהיתה מסירה כשרה על ידי כל הצדדים שקדמו לו, כדי להחיבם כלפיו".
ייתכן מצב לפיו, על פי תנאי עסקת היסוד, התחייבות עושה השטר מותנית באירוע מסוים, וכאשר התנאי אינו כתוב על גבי השטר תהיה לתנאי נפקות במסגרת ההגנה נגד העילה השטרית ועל פיה רשאי הנתבע (עושה השטר) להתגונן בטענה כי חיובו תלוי במילוי תנאי שלא התקיים ולכן הוא משוחרר מקיום התחייבותו על פי השטר (ר' ש' לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה, (תשס"ז -2007), עמ' 310). נטל הוכחת הטענה, מוטל על הנתבע (שם, עמ' 313). במצב זה, בו מסירת השטר הינה על תנאי, רשאי האוחז להחזיק בשטר עד למועד הפירעון ואז לתבוע על פיו, ובלבד שקודם לכן התקיים התנאי שנקבע בעסקת היסוד (שם, עמ' 192. ר' גם ע"א 665/83, בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אליהו בן עליזה, לח(4) 281 [1984]).
13. לנוכח האמור, יש לבחון האם הנתבעת הרימה את נטל ההוכחה הדו שלבי המוטל עליה, כמי שמשכה את השיקים לטובת התובע, להוכיח את אלה: (1) האם אמנם ניתנו כשהם על תנאי; ו- (2) כי העסקה שלביטחונה ניתנו השיקים לא התקיימה או נפגמה, כלומר כי התנאי לחבות לא התקיים.
האם השיקים ניתנו על תנאי?
14. לטענת הנתבעת, הסכם הסדרת הפעילות קבע את האופן והדרך בו ניתן יהיה לעשות שימוש בשיקים נשוא הליך זה. אין חולק שהשיקים ניתנו לביטחון ולא כשיקים לפירעון, כאשר על פי סעיף 4, לאחר שנה וחודש מיום חתימתו תיערך התחשבנות כאשר ככל ותהיה יתרה היא תוחזר לנתבעת וככל שהיתרה תהיה שלילית, הנתבעת תשלם. לפי הנתבעת, תנאי בלעדי לשימוש בשיקים הוא ביצוע התחשבנות.
מנגד, טען התובע כי נטל ההוכחה המוטל על עושה או מושך שטר הביטחון המתנגד למימושו, הינו כפול – עליו להוכיח שהשטר נמסר בכוונה להצמיח על פיו חבות, הכפופה לתנאי, ובשלב השני עליו להוכיח כי התנאי לא התקיים, כאשר הנתבע הוא בגדר "המוציא מחברו".
15. מקום ששטר כולל מילים המורות כי הוא הוצא "לבטחון", שוללות את התקיימותו של יסוד ה"ללא-תנאי" הנדרש ליצירת השטר, בכך שהן מורות במפורש, כי הפקודה או ההתחייבות שבשטר אינן מוחלטות, כי אם מותנות בהתקיימותו של תנאי חיצוני לשטר (ר' מנחם מאוטנר, "שטר הבטחון": חוזה הכפוף לתנאי מתלה, נכס ממושכן ובעיית התמורה והערך, עיוני משפט יב(1) [פברואר 1987], 205 (להלן: מאוטנר), בעמ' 212).
כאמור, אין חולק בענייננו, כי השיקים ניתנו לביטחון, וכי נרשמה על גבי כל אחד מהם המילה "לבטחון". עובדה זו, כשלעצמה, מעלה כי מדובר בשיקים שניתנו על תנאי, המונע קיום אוטומטי של השיקים.
16. מעבר לכך, ניתן לבחון את "עסקת היסוד", כלומר את הסכם הסדרת ההתקשרות אשר מכוחו ניתנו אותם שיקים לביטחון, על מנת לאבחן מהו אותו תנאי ואם התנאי התקיים. לעניין זה רלבנטיות השורות הבאות בסעיף 4 להסכם: "לאחר שנה וחודש תיערך התחשבנות ובה יילקחו בחשבון, העמלות שהושארו כביטחון, ואו השיקים שהושארו כביטחון, ואו הוצאות שנגרמו ללקוחות מתלוננים. היתרה עם תהיה לטובת המוקד, תוחזר למוקד על ידי עדי סוכנויות, ואם היתרה תהיה שלילית, המוקד ישלם מיידית לעדי סוכנויות" [ ההדגשה אינה במקור – ר.ה.].
יש לזכור, כי מדובר ב"הסכם להסדרת המשך פעילות", אשר נבע, ככל הנראה, מצורך שעלה בפני התובע לקבל ביטחונות מהנתבעת כדי שיהיה לתובע ממה להיפרע במידה ויבוטלו פוליסות על ידי לקוחות. כך עולה באופן מפורש גם מהמשך סעיף 4, לפיו לאחר עריכת ההתחשבנות ככל שהיתרה תהיה לטובת המוקד אז יחזיר התובע את השיקים וככל שהיתרה תהא שלילית "המוקד ישלם מיידית לעדי סוכנויות".
אין חולק שהשיקים ניתנו כביטחון, על ידי הנתבעת, לתובע. עוד אין חולק כי אלו ניתנו כשלושה חודשים בלבד לאחר שהחלה פעילות המוקד שהפעילה הנתבעת, למכירת פוליסות הביטוח ששיווקה סוכנות הביטוח של התובע. עוד אין חולק, כי בשלב זה בו ניתנו השיקים לביטחון, הצדדים לא ידעו מה תוליד ההתקשרות – והאם בסופו של דבר תהא יתרת הנתבעת חיובית (קרי, סף העמלות ששולמו לנתבעת עולה על סך ביטולי הלקוחות) או שמא שלילית (קרי, סך ביטולי הלקוחות עולה על סך העמלות שקיבלה הנתבעת). ככל הנראה מתוך הבנה זו, קבעו ביניהם הצדדים כי לאחר שנה וחודש תיערך התחשבנות לבחינת יתרת המוקד (חיובית או שלילית, כמפורט לעיל) – זמן אשר אותו ראו הצדדים ככל הנראה כמספק לצורך עריכת התחשבנות שכזו.
נוסח ההסכם עצמו מלמד שמעבר לתנאי של עריכת התחשבנות, גם אם אחריה תימצא יתרה שלילית לנתבעת – גם אז התובע לא רשאי להפקידם באופן מידי אלא ההסכם קובע כי במצב כזה ישלם המוקד (הנתבעת) לתובע את הכספים באופן מידי (כאשר השיקים לביטחון בידיו ומהווים בטוחה, לא מקור לתשלום).
17. כאמור, ההסכם נוסח על נייר המכתבים של סוכנות התובע, כששמו מופיע בכותרת המסמך, וסעיף 7 הוסף – כך אני מסיקה – בכתב ידה של הנתבעת. מכאן שמדובר בהסכם שנוסח על ידי התובע, למעט סעיף 7, ואם הנוסח ניתן לשתי פרשנויות, הרי שיש להעדיף את הפרשנות שהיא לרעת התובע (המנסח) (ר' רע"א 3577/93, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרן מוריאנו, פ"ד מח(4), 70, בעמ' 76 [1994]).
התוכן שהוסיפה הנתבעת בכתב ידה בסעיף 7 להסכם: "לא נעשה שום שימוש בצאקים לפני ידיעה של מור/שמוליק", מלמד על כך שהיה זה אך ברור וטבעי כי הנתבעת ביקשה להוסיף, בכתב יד, בסוף ההסכם, לצד חתימתו של התובע, כי התובע לא יוכל להשתמש בשיקים מבלי שהתובע יידע את הנתבעת או את שמוליק – באופן שייתכן ואף יוצר תנאי נוסף לזה שנוסח בסעיף 4 בנוגע להתחשבנות.
18. מכל המקובץ עולה כי חיוב הנתבעת בשיקים שניתנו לביטחון, נשוא "עסקת היסוד" – קרי, הסכם הסדרת ההתקשרות בין הצדדים – ניתן לביצוע רק בכפוף לקיומה של התחשבנות כפי שנקבע מפורשות בהסכם. כעת יש לבחון האם התקיים התנאי, באופן אשר זיכה את התובע בתמורת השיקים ואפשר לו להציגם לפירעון.
האם התקיים התנאי המחייב עריכת התחשבנות?
19. לטענת הנתבעת, התובע לא ערך עמה התחשבנות ולכן לא קוים התנאי, וזאת למרות שביקשה מהתובע מספר פעמים לקבל פירוט אודות החוב הנטען וביקשה ליזום את ביצוע ההתחשבנות, אולם התובע שמר לעצמו את הנתונים ולא ערך עמה התחשבנות כנדרש.
עוד טענה הנתבעת, כי המסמכים שהוגשו כנספחים כא' ו- כב', המהווים פלט מחברת הביטוח, אינם מלמדים על קיומה של התחשבנות. הנתבעת התנגדה להגשת המסמכים שלא באמצעות עורכם כראיה לאמיתות תוכנם, ולגישתה, לא ניתן ללמוד מהם אודות הערכים הכספיים המהווים את הבסיס להתחשבנות. הנתבעת הצביעה על כך שהתובע לא הביא ראיות להוכחת הסכומים שנאלץ להחזיר לחברות הביטוח בעקבות ביטולי הפוליסות, כאשר לצורך ההתחשבנות, היה עליו להציג את הסכומים שהתקבלו, את הסכומים שהוחזרו, ואת ההפרש בין אלו. לטענת הנתבעת, הצגת צד אחד של נתוני המשוואה איננו מהווה "התחשבנות".
בהקשר זה הובהר על ידי הנתבעת, כי התובע נמנע מלהגיש מסמכים שונים כראיות בתיק, וכי תיק המוצגים אליו הפנה התובע מספר פעמים, איננו חלק מחומר הראיות ויש להתעלם מכל מסמך או טענה, שאינם מבוססים בראיות שהוגשו.
20. לפי התובע, אין חולק כי התנאי התקיים, והנתבעת בעצמה אישרה בחקירתה הנגדית כי נעשו ביטולים לפוליסות שהופקו כתוצאה ממכירות שהיא ביצעה. לטענתו, למרות שיכלה לעשות כן, לא הוכיחה הנתבעת את טענתה כי לא נערכה התחשבנות. התובע טען כי "לפני התביעה" פנה מספר רב של פעמים לנתבעת לאחר שהגיש לה את המסמכים (עמ' 32, שורות 16-32), ובהמשך תיקן את תשובתו כך שהכוונה היא שהמסמכים התקבלו אצל בא כוח הנתבעת לאחר הגשת התביעה (שם, שורות 22-24). התובע הפנה לנספחים כא' עד כג' לתצהירו – "דוחות שהופקו ממחשב התובע של חברת הביטוח המוכיחים ומפרטים את כל פוליסות הביטוח והביטולים" – מסמכים שלשיטתו קיבלה הנתבעת (לאחר שנמנעה מלהגיע לערוך את ההתחשבנות במשרד התובע), והייתה לה האפשרות לבדוק אותם.
כשנשאל בא כוחו של התובע במהלך הסיכומים האם הוא מפנה למסמכים שצורפו לתיק המוצגים, השיב "אני מבין שתיק המוצגים אינו חלק מחומר הראיות אלא המסמכים שצורפו לתצהיר התובע. אי אפשר להביא משהו שאין. אין מחלוקת כי הנתבעת מסרה לידי התובע את השיקים כביטחון עבור ביטול פוליסות ביטוח בגינם קיבלה הנתבעת כספים" (עמ' 32, שורות 17-20).
21. במחלוקת הנ"ל, מצאתי כי גרסתה של הנתבעת עדיפה. המסמכים אותם צירף התובע לתצהירו אינם מלמדים על "התחשבנות" שנערכה בין הצדדים. כאשר נשאל התובע אילו מסמכים מלמדים על ביצוע התחשבנות, הפנה לנספחים כ' עד כג' לתצהירו, ואולם, לא ניתן להבין מהם אותם מסמכים. מדובר בפלט דפים, ככל הנראה מאחת מהמערכות במחשב סוכנות התובע, כאשר אין בידי בית המשפט כל דרך לדעת מה משמעות המספרים, השמות וכלל הנתונים המופיעים בהם. עוד לא ידוע אילו פעולות עשה התובע כדי לקבל את הפלט והאם הופעלו מניפולציות שונות לשם הפקת הנתונים, אם לאו.
הלכה היא, כי "ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד(1), 239, בעמד 245 [1990]), וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, מד(4), 595, בעמ' 602 [1990]).
התובע בחר שלא לצרף ראיות, לזמן עדים או להגיש תעודות עובדי ציבור בנוגע למסמכים שצורפו כנספחים כ' עד כג' לתצהירו, על מנת להוכיח את תוכנם. בשל כך, אין במסמכים אלו ראיה לאמינות תוכנם, ואין בהם להוכיח קיומו של חוב מצד הנתבעת. מעבר לכך, מאחר והתברר שהמסמכים נשלחו לנתבעת רק לאחר הגשת התביעה, המסקנה היא שאותה "התחשבנות" לא נערכה מול הנתבעת בטרם הוצגו לפירעון השיקים שניתנו לביטחון. מחדל זה נזקף לחובת התובע.
22. בדומה, גם נספח יז' לתצהיר התובע, אליו הפנה בסיכומיו (עמ' 34, שורה 9) כמסמך התחשבנות ממנו עולה שהנתבעת חבה לו סך של 100,171 ₪, כלל לא מעיד על עריכת התחשבנות. מדובר במסמך המכיל טבלה שנערכה כנראה ע"י התובע בעצמו, בלא שהוכחה נכונות המספרים והנתונים שבה. למען הבהירות, להלן המסמך כפי שצורף לתצהיר התובע:

מעבר למחלוקת בין הצדדים האם המסמך הועבר לנתבעת "בזמן אמת", אליה התייחסתי לעיל, אבהיר כי גם ככל שמסמך זה אכן הועבר לנתבעת בטרם הוגשו השיקים לפירעון – אין בו כדי להוות "התחשבנות". הנתבעת לא יכלה לבדוק את המספרים והנתונים המצוינים במסמך והמקור שלהם, ואף לא יכלה לבחון האם בפני התובע, אשר לפיו הוא זה אשר ערך את המסמך – היו כלל הנתונים הרלוונטיים לצורך עריכת המסמך והחישובים שנערכו במסגרתו.
23. בהתאם לאמור לעיל, מצאתי לקבוע כי אין חולק שהתנאי הקבוע בהסכם לא התקיים כיוון שלא נערכה התחשבנות, והנתבעת לא הייתה חייבת בפירעון השיקים שניתנו לביטחון. לשון אחר, משקבעתי כי פירעון השיקים הותנה בתנאי, ומשנמצא כי התנאי לא התקיים – לא זכאי היה הנפרע (התובע) להפקידם ולתבוע בגינם, ודין התביעה להידחות.
האם הוכח קיום חוב של הנתבעת כלפי התובע?
24. על מנת שלא יימצא הדין חסר, וחרף המסקנה האמורה, מצאתי לנכון להשלים את ההנמקה ולהתייחס גם לטענה נוספת של הנתבעת, לפיה לא הוכיח כי סך הביטולים הנטענים עולים על סך התמורה שקיבלה.
לטענת הנתבעת, התובע זכאי לפרוע את השיקים רק אם הוא אוחז בהם כשורה, קרי, בעד ערך. לפי הנתבעת, התובע אף לא הרים את הנטל להוכיח שהתמורה שנתן לנתבעת כנגד מסירת השיקים (קרי, העמלות שקיבלה מהתובע) עולה על הסכום לו היא זכאית, לשיטת התובע.
לטענת התובע, כל צד שחתימתו מצויה על השטר חזקה לכאורה שנעשה הצד לו בעד ערך, והתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח אחרת.
25. לפי סעיף 28(א)(2) לפקודה, אין אדם יכול להיות אוחז כשורה אלא אם נטל את השטר בתום לב ונתן ערך בעד השטר ( ר' ע"א 109/87, חוות מקורה בע"מ נ' עלי יונס חסן, פ"ד מז(5), 1 [1993], בעמ' 26).
כן ר' בהקשר זה מאוטנר, עמ' 213: "המילים "שטר בטחון" או דומותיהן, כשהן נקובות בשטר, חייבות לגרום לנעבר העומד לקבל את השטר לוודא ולברר קודם לכן, אם אכן התקיים התנאי להפעלת החבות המגולמת בשטר, ומשלא עשה כן, תיחשב התנהגותו לעולה כדי "עצימת עיניים", והתנאי של "תום לב", הנדרש לצורך אחיזה כשורה, לא ייחשב איפוא למתקיים בו."
26. כאמור, גרסת התובע הייתה כי הנתבעת קיבלה עמלות בגובה של 241,000 ₪, אולם במהלך דיון ההוכחות התברר כי סך מצטבר זה הועבר במספר תשלומים, מחציתם לחשבון הבנק של הנתבעת ומחציתם לחשבון הבנק של מר שמוליק אוטמזגין (להלן: שמוליק), אשר לפי הנתבעת שימש כמנהל מכירות במוקד של חברת מפל אינסנטיב (עמ' 19, שורה 31). התובע הפנה להודעת דוא"ל שקיבל מחשבון הדוא"ל של הנתבעת, בו הורתה לו להעביר סך של 53,359 ₪ בשני חלקים, לחשבון הבנק שלה ולחשבון הבנק של שמוליק (אשר בעדותו העיד כי מדובר בחשבון הבנק של אמו – עמ' 21, שורה 12).
התובע הסתמך על הודעת אימייל זו – אשר חרף הכחשת הנתבעת, אני רואה בה כמי ששלחה אותה הודעה – וטען כי בכך שהעביר את הכספים באופן שווה לשני חשבונות הבנק שפורטו בהודעת הדוא"ל הנ"ל, פעל בהתאם להוראותיה המפורשות של הנתבעת.
ואולם, הנתבעת הכחישה כל קשר לכספים שהועברו לחשבון הבנק שאינו שלה, וטענה כי היא יודעת רק על הכספים שהועברו לחשבון שלה בבנק הבינלאומי (עמ' 18, שורות 30-34) וכי הכספים שלא הגיעו לחשבונה לא הגיעו בסופו של דבר אליה (עמ' 19, שורות 7-9). לפיכך, ובהיעדר כל תכתובת נוספת, לא ניתן לראות בתשלומים אחרים, זולת אלו שנעשו על בסיס אותה הודעת דוא"ל, כתשלומים ששולמו לנתבעת, על בסיס הראיות שהוגשו בהליך דנן.
העובדה שהנתבעת כתבה לתובע באחת מהודעות הדוא"ל ששלחה לו כי היא ושמוליק שותפים (נספח י' לתצהיר התובע), אין בה משום בקשה או אישור לתובע להמשיך את העברת העמלות המגיעות לנתבעת, לאדם אחר, או לחשבון שאינו שייך לה.
27. מצאתי כי התובע לא הוכיח שהנתבעת קיבלה לידיה את הסך אותו טען שקיבלה (241,000 ₪). ואולם, גם גרסת הנתבעת כי קבילה מהתובע כ- 80,000 ₪ + מע"מ כעמלות (עמ' 20, שורה 18) – אינה מתיישבת עם הראיות שהוגשו בתיק. אפרט:
התובע צירף כנספח ד' לתצהירו, אישורים על העברות בנקאיות שביצע לחשבון הנתבעת ולחשבונות של שמוליק. בחקירתו, נשאל האם בידיו ראיות להעברת סך של 241,000 ₪, והתובע השיב: "מפנה לנספח ד' לתצהיר שלי יש את כל ההעברות. הן ממורקרות. 27.7, 19.7, 3.6, 18.6, 15.6, 16.8" (עמ' 23, שורות 15-17).
עיון בנספח ד' לתצהיר התובע, בשילוב עם נספח ב' מלמד כי התובע הוכיח שסך העמלות שהועברו לחשבון הבנק של הנתבעת (אשר מסתיים בספרות 084), בנוסף לסך של 26,680 ₪ שהועבר לחשבונו של שמוליק באישורה של הנתבעת (נספח ב' לתצהיר התובע), הינו 107,244 ₪, כאשר ההעברות הרלבנטיות מרוכזות בטבלה הבאה:
תאריך העברה

סכום העברה – לחשבון הנתבעת

נספח ד'
15.06.15

13,340 ₪ + 13,340 ₪ לחשבונו של שמוליק

עמ' 6
18.06.15

13,340 ₪ + 13,340 ₪ לחשבונו של שמוליק

עמ' 6
19.07.15

13,884 ₪

עמ' 1 + 3
27.07.15

20,000 ₪

עמ' 2 + 3
16.08.15

20,000 ₪

עמ' 7
סה"כ

107,244 ₪

בהקשר זה אציין כי אמנם התובע הפנה בחקירתו להעברה שבוצעה בתאריך 03.06.15, אולם מעיון בנספח ד' מצאתי בסוף הדף הרביעי לנספח העברה על סך 10,500 ₪ אולם לא מצאתי נתון כלשהו המלמד כי ההעברה בוצעה לחשבונה של הנתבעת, ועל כן לא ניתן לכלול את סך זה תחת הסכומים אשר התובע הוכיח כי העביר לנתבעת (או לשמוליק, באישורה). גם בתוספת הסכום האמור, מדובר בסכום הנמוך מ- 120,000 ₪.
אבהיר, כי חישוב על בסיס אישור הנתבעת כי קיבלה מהתובע סך של 80,000 ₪ בצירוף מע"מ, ובצירוף הסכומים ששולמו לשמוליק (באישור הנתבעת), יביא לסכום של כ- 120,000 ₪.
28. מהאמור לעיל עולה כי הוכח בפני שהתובע שילם לנתבעת (או לשמוליק, באישור הנתבעת) סך מצטבר שבין 107,244 ₪ לכ- 120,000 ₪, כולל מע"מ.
השיקים נשוא הליך זה ניתנו כבטוחה לתשלום ביתר של עמלות כנגד ביטולים. על מנת להשתמש בשיקים הללו – וזאת מעבר לתנאי הקבוע בעסקת היסוד אשר קבעתי לעיל כי לא התקיים – היה על התובע להוכיח ששילם ביתר לנתבעת. מאחר ובטבלה שערך התובע (נספח ז' לתצהירו) והובאה בסעיף 22 לעיל, נקבע כי הנתבעת זכאית לעמלה בסכום כולל של 141,265 ₪, הרי שלא ניתן לקבוע בענייננו, כי התובע שילם לה סכום העולה על המגיע לה , באופן שמקים לו זכות לפרוע את השיקים.
מכאן שגם בהתאם לעניין זה, התובע לא הוכיח את זכאותו לפירעון השיקים שניתנו לביטחון.
הערות לסיום
29. בשל התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי לנכון להתייחס לסוגיית מהימנותו של שמוליק, אשר הובא כעד מטעם הנתבעת, ואשר עדותו עוררה שאלות רבות, לרבות מעמדו; האינטרס שלו בתוצאות ההליך; זכאותו לקבל כספים מהתובע; והאופן בו הוא קשור לפעילות הצדדים.
30. ההכרעה בהליך זה נעשתה בשים לב לעילת התביעה השטרית, והראיות שהובאו בפניי, ואין בה כדי לקבוע אם זכאי מי מהצדדים לתשלום, פיצוי, החזר או השבה כלשהי מהצד האחר, ככל שיבחרו לברר סוגיות אלו בעתיד, בכפוף להוראות כל דין.
סוף דבר
31. אני דוחה את התביעה. מדובר בשיקים שניתנו לביטחון, המשוכים כנגד קיומו של תנאי, ונקבע כי התנאי לא התקיים, וממילא לא הוכח כי יש לנתבעת חוב כלפי התובע.
כפועל יוצא מדחיית התביעה, על התובע לדאוג לסגור את תיק ההוצאה לפועל 525223-06-16, שנפתח עם הבקשה לביצוע השטר, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, וכן את התיק הנוסף, אשר הצדדים הסכימו שלעניינו, תחייב התוצאה שבהליך דנן (ר' סעיף 1 לעיל).
32. נתתי דעתי לכך שהתנהל הליך שלם אשר כלל שישה דיונים; לאופן התנהלות הצדדים; להוראות תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי; ולתעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין. אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסך של 2,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסכום של 12,000 ₪.
הוצאות המשפט ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.
זכות ערעור כחוק.
ניתן היום, ג' שבט תש"פ, 29 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.