הדפסה

בית משפט השלום ברחובות 27

לפני
כבוד ה שופטת רנה הירש

התובע
א.פ.
ע"י עו"ד יפית רודיטי

נגד

הנתבעת
שירביט חברה לביטוח בע"מ
ע"י עו"ד יוסי אברהם

פסק דין
1. התובע נפגע בתאונת דרכים בעת שנהג ברכב המבוטח על ידי הנתבעת. המחלוקת בתיק זה נוגעת בעיקר לשיעור נכותו הרפואית של התובע, וכפועל יוצא, בנוגע לנכות התפקודית והפגיעה בכושר השתכרותו.
הרקע העובדתי
2. ביום 19.9.16, בעת נהיגה ברכב בו נסע התובע עם אשתו, נפגע התובע בתאונת דרכים. התובע פונה באמבולנס לבית החולים הדסה הר הצופים ושוחרר להמשך טיפול בקהילה וטופל לאחר מכן על ידי רופא משפחה ואורתופד, ביצע בדיקות שונות לרבות בדיקת MRI ביום 4.12.16.
לאחר הגשת התביעה מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, ד"ר יורם אנקשטיין, לקביעת נכותו של התובע בגין התאונה מושא הליך זה.
3. המומחה מסר חוות דעת ביום 23.7.19 ובה קבע כי לתובע ישנה נכות בגין הגבלת תנועות קלה בעמוד השדרה הצווארי בשיעור של 10%, וכן נכות צמיתה בגין הגבלה מזערית בטווחי התנועה בעמוד השדרה המותני, בשיעור של 5%. עוד קבע המומחה כי התובע סבל, עוד קודם לתאונה, מפגיעה ניוונית בעמוד השדרה, וכן נפגע בתאונת דרכים קודמת ביום 28.7.07. בשל כך, קבע המומחה כי קיים קשר בין התאונה מושא התובענה לבין הממצאים והנכות, אולם מדובר בקשר של החמרה במצב קודם.
בהתאם, מצא המומחה כי נכותו של התובע בשל התאונה הינה מחצית מנכותו הכוללת, קרי, 5% בגין עמוד השדרה הצווארי (לאחר ניכוי מצב קודם) ו- 2.5% בגין עמוד שדרה מותני (לאחר ניכוי מצב קודם). המומחה ציין באופן בחוות דעתו כי "מבחינה אורתופדית לא נותרה לתובע מגבלה תפקודית".
התובע הפנה למומחה שאלות הבהרה ובין היתר, צירף לשאלות ההבהרה (ברשות שניתנה לו) חוות דעת שניתנה בעניינו של התובע בהליך קודם בעקבות פציעתו בתאונה משנת 2007. המומחה בתשובותיו הבהיר כי ממצאי בדיקות ה-MRI מעידים על בעיה ניוונית ואינם נובעים מטראומה, וכי הבעיה הניוונית התפתחה אצל התובע במהלך השנים שלפני התאונה בשנת 2016.
הנכות הרפואית
5. התובע חולק על קביעתו של המומחה לפיה יש לחלק את נכותו בצורה שווה בין זו שנגרמה בשל מצב קודם, תאונה משנת 2007 ושינויים ניווניים, לבין זו שנגרמה בשל התאונה מושא הליך זה. התובע זימן את המומחה להיחקר על חוות דעתו, והמומחה חזר והבהיר בחקירתו שיש מקום לייחס מחצית מהנכות למצב קודם לנוכח קיומן של תלונות לאחר התאונה ב- 2007, הן בנוגע לכאבי צוואר והן בנוגע לכאבי גב תחתון, וכן בשל ממצאים ניווניים בעמוד שדרה צווארי מותני כפי שעולים מבדיקת ה-MRI. המומחה ציין כי עיין בעצמו בממצאי הבדיקה ולא נסמך על פענוח הרדיולוג (עמוד 7 שורות 7-11), אם כי גם בפענוח הבדיקה נרשם שנמצאו שינויים ניווניים. המומחה הבהיר כי "בלט דיסק היקפי דיפוזי הוא ביטוי לתחלואה ניוונית בעמוד השדרה" (עמוד 6 שורות 29-30).
6. המומחה השיב לכל שאלות ב"כ התובע ותשובותיו היו ברורות ומובנות. לא מצאתי לנכון לסטות מחוות הדעת ואין כל קושי לקבל את הערכתו המקצועית, כמומחה מטעם בית המשפט, ולבסס עליה פסק דין בהליך זה.
כפי שנפסק ברע"א 271/20 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (12.03.2020)‏‏: "מרגע שמונה, לאחר שבית המשפט אישר זאת, נהנה המומחה ממעמד ייחודי, בגדרו הוא נחשב כ"ידו הארוכה של בית המשפט" ובתוך כך, נהנה מאמון רב הנובע מחזקת התקינות והמקצועיות המיוחסת לו (ראו: רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673, 676 (2002); רע"א 408/14 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 6 (9.2.2014) רע"א 1548/06 אטיאס נ' בלכנר, [פורסם בנבו] פסקה 2 (20.4.2006); רע"א 1834/18 שירותי בריאות כללית נ' פלונית, [פורסם בנבו] פסקה 12 (3.5.2018); ריבלין, בעמוד 684)".
אין לבית המשפט כלים להעריך בצורה שונה את חלוקת הנכות בין זו שנובעת מהתאונה לבין זו שנובעת ממצבו הקודם. מאחר שהמומחה בחר לחלק באופן שווה את הנכות בין שני גורמים אלו, ומשלא נסתרה חזקת התקינות והמקצועיות המיוחסת למומחה מטעם בית המשפט, אני מאמצת את קביעתו שהיא קביעה מקצועית, סבירה, ומתיישבת עם הממצאים והמסמכים שהוצגו בפניו.
7. לפיכך, אני קובעת כי עקב התאונה נותרה לתובע נכות צווארית בשיעור 5% ונכות בגב התחתון בשיעור 2.5% וביחד (משוקלל) 7.375%.
הנכות התפקודית
8. התובע טען כי נכותו התפקודית הינה בשיעור מלוא הנכות, ללא קשר לקיומו של מצב קודם. מנגד, סבורה הנתבעת כי אין משמעות תפקודית ממשית לנכות, והיא לא גורמת להנמכה תפקודית תעסוקתית.
9. הלכה היא, כי הנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משקפת בדרך כלל את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אולם על בית המשפט לבחון את השפעת הנכות הרפואית על הנפגע שלפניו. במסגרת זו, בית המשפט ישקול את היקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה שנגרמה, את השפעת הנכות על מקצועו של הנפגע, וכן יתחשב בגילו, בהשכלתו ובמכלול כישוריו, עת נקבעת הנכות התפקודית.
ככלל, יש לקבוע שיעור הנכות התפקודית כגובה הנכות הרפואית.
בע"א 3049/93‏ גירוגיסיאן נ' רמזי, פ''ד נב(3)792 (1995) (להלן: הלכת גירוגיסיאן), נדון עניינה של עובדת ניקיון עם נכות רפואית אורתופדית של 15% בגין פגיעה בברך ו- 10% בגין פגיעה במרפק. נפסק שם (בפסקה 8, עמ' 799): "בדרך-כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד... אך לא תמיד כך. לעתים, הנכות התפקודית - דהיינו מידת ההגבלה של פעולות התובע עקב נכותו - אינה זהה לנכות הרפואית... נכות תפקודית, אשר באה להצביע על הפרעה בתפקודו של מי שנפגע גופנית, יכולה אפוא להיות זהה או דומה לנכות הרפואית, וכך בהרבה מקרים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה."
10. התובע הסביר כי עבודתו בתחום הדוברות והשיווק, היא עבודה אנליטית מול מסכי מחשב. כאמור, המומחה ד"ר אנקשטיין, סבר שאין לתובע הגבלה תפקודית בשל הנכות האורתופדית שקבע. בחקירתו הנגדית, חזר המומחה על עמדה זו, והעיד (עמ' 7, שורות 14-31), כי הנכות בעמ"ש מותני היא בדרגה מזערית, שאינה גורמת למגבלה תפקודית, על אף שישיבה ממושכת עשויה להחמיר את הכ אב. בדומה, הנכות שנקבעה בגין עמ"ש צווארי אף היא "קלה שאינה גורמת פגיעה תפקודית". המומחה הבהיר כי לשיטתו, "קבעתי שיש לו פגיעה וגם קבעתי נכות. המשמעות היא שיש כאב, אי נוחות ואיזו שהיא הפרעה. השאלה האם יש מניעה תפקודית, האם לא כשיר למקצוע שמצריך עבודה מול מחשב. התשובה שלי היא לא."
11. התובע טען כי גם כיום אינו מסוגל לבצע פעולות רבות בחיי היום יום ונזקק לעזרה מאשתו, כמו גם לעזרה בשכר. לעניין זה אעיר כי התובע מייחס את הקושי התפקודי רק לפגיעתו בתאונה, בהתעלם מהפגיעה בתאונה קודמת ומהפגיעה הניוונית. לעניין זה, טען התובע בתובענה קודמת שהגיש בינואר 2011 בגין התאונה בה היה מעורב בשנת 2007 (סעיפים 13 ואילך לכתב התביעה שצורף בנספח ג' למוצגי הנתבעת) כי בשל אותה תאונה הוא לא שב לאיתנו, סובל מכאבים ומהגבלה בתנועות הצוואר, נמנע ממנו לשחק כדורסל ונגרמו לו נזקים בגין אובדן כושר השתכרות.
אשתו של התובע העידה כי התובע מסייע פחות בעבודות הבית מאשר נהג לעשות קודם לתאונה, וכי בשל כך הם מעסיקים עזרה בשכר. עם זאת, אשתו של התובע אישרה כי הוא יכול להפעיל מייבש כביסה, עושה שיעורי בית עם הילדים, שוטף כלים, מבצע שטיפה קלה (שאינה יסודית) של הרצפה, לוקח את בנו לטייל בעגלה, אוסף את הילדים מהמסגרות החינוכיות ואם צריך, מרים את הילד למושב הבטיחות ברכב (עמ' 10, שורות 1-33).
12. התובע לא הביא כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בטענה כי תפקודו נפגע עקב התאונה באופן קשה ומשמעותי יותר משיעור הנכות הרפואית. אמנם, התובע טען כי בעקבות פגיעתו החליט לעזוב את עבודתו הקודמת, אולם בחקירתו עלה כי החלטה זו התקבלה בשל העדר אופק לקידום במקום בו עבד, כאשר סבר שיוכל להצליח כעצמאי או למצוא עבודה טובה יותר במקום אחר. הדבר אינו מעיד על פגיעה תפקודית מוגברת אלא על רצון להתקדם, מבחינה אישית, מקצועית וכלכלית. מנגד, אני סבורה שהנכות שנקבעה בתחום האורתופדי היא מטבעה בעלת משמעות תפקודית, והדבר נכון גם לגבי גבר נשוי ובעל משפחה.
13. במכלול השיקולים מצאתי כי יש בענייננו לקבוע את נכותו התפקודית של התובע בשיעור קרוב לנכות הרפואית, קרי, בשיעור של 7%.
הפגיעה בכושר ההשתכרות
14. הפגיעה בכושר ההשתכרות אינה בהכרח זהה לנכות התפקודית.
כפי שנקבע בהלכת גירוגיסיאן (עמ' 801): "יש, כמובן, חשיבות למידת ההשפעה של הנכות על יכולתו של התובע להמשיך לעבוד במקצועו, ובקביעת הפסד כושר ההשתכרות יינתן לכך ביטוי. ראוי אף להביא בפני בית-המשפט ראיות למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התפקוד בעבודות מסוימות, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע. הדבר עשוי לסייע לבית-המשפט להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו. אך רצוי שנדבר בפסקי-דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בדרך-כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של התובע המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית", לבל ניתפס לטעות בהבנת כוונת "הנכות התפקודית" שאותה מציינים."
15. צודקת הנתבעת בטענה, כי ישנה משמעות להצהרת התובע באשר לקשיים התפקודיים שנגרמו לו בשל בעיות קשב וריכוז, אולם התרשמתי מהתובע כי מצא, בתושייה ובשום שכל, דרכים לתפקד ללא שיהיה בכך כדי למנוע ממנו למלא את המטלות הנדרשות ממנו על הצד הטוב ביותר (עמ' 14 שורות 20-28).
אני נותנת אמון בטענת התובע, כפי שאישר המומחה, כי הוא סובל מכאבים לאחר ישיבה ממושכת. ברי כי הדבר עשוי לגרום לו להידרש להפסקות במהלך העבודה, ולתחושה כי אינו מסוגל לבצע באופן מיטבי את המטלות המונחות לפתחו. בנסיבות אלו, ועל אף קביעת המומחה כי מבחינה רפואית אין מניעה כי ימשיך בעבודתו ללא כל מגבלה תפקודית, אני קובעת כי לנוכח גילו ואופי עבודתו של התובע, הפגיעה הפוטנציאלית בכושר ההשתכרות שלו היא בשיעור הנכות התפקודית , קרי, בשיעור של 7%.
בסיס השכר
16. בסמוך לתאונה, עבד התובע והשתכר (בהתאם לנתונים המצטברים שפורטו בתלוש השכר של חודש 8/16), שכר ממוצע נטו ( קרי, לאחר ניכוי מס הכנסה) של 14,632 ₪. במקום עבודתו "החדש" , היה שכרו הממוצע של התובע בשנת 2019 (על פי תלוש השכר לחודש 12/19) בסכום של 19,262 ₪ נטו.
התובע לא זימן מי ממעבידו או מעמיתיו לעבודה למסור עדות, על מנת לבסס קושי לתפקד בעבודתו כיום, או פגיעה בשכרו מהסכום שיכול היה להשתכר אלמלא נכותו. הימנעות זו פועלת לחובת התובע, ובנסיבות אלו, אני קובעת כי התובע משתכר את מלוא שכרו האפשרי, ללא כל פגיעה בשל הנכות ממנה הוא סובל.
על כן, אני קובעת את בסיס השכר של התובע בהתאם לשכרו היום, בסך של 19,262 ₪ נטו.
הנזקים
הפסד שכר
17. לתובע ניתנה המלצה לחופש מחלה לאחר התאונה, ועד ליום 15.02.17, המומחה אישר תקופה זו כתקופת נכות זמנית בשיעור של 100%. עם זאת, נראה כי התובע שב לעבודה במהלך תקופה זו, כפי שעולה מתלושי השכר שצורפו (נספח י' לתצהירו). בחודשים ינואר ופברואר 2017 השתכר התובע שכר מלא, בלא ניצול ימי חופשה בתשלום. שכרו החודשי הממוצע בחודשים 1-2/17, היה בסך של 17,375 ₪. סכום זה אף גבוה משכרו לפני התאונה. אף אם ניצל התובע בחודשים אלו ימי מחלה, הרי שבהעדר ראיה לכך כי יכול היה לקבל תשלום עבור פדיון יתרת ימי המחלה שעמדו לזכותו במועד הפסקת העבודה, אין בכך כי להקים לו זכות לפיצוי.
בהשוואת שכרו השנתי הכולל (נטו) של התובע בשנת 2016 (133,384 ₪), לשכר המלא בחישוב שכרו לפני התאונה במכפלה של 12 חודשים (14,632 X 12 = 175,584 ₪), עולה כי התובע הפסיד, עקב פציעתו והיעדרותו, סך כולל של 42,200 ₪. סכום זה שווה היום, בשערוך מאמצע התקופה, 4 5,000 ₪ (במעוגל).
18. בתצהירו טען התובע (סעיף 17) כי בחודשים מרץ עד יוני 2017 הוא עבד באופן חלקי, על בסיס אישורים רפואיים שניתנו לו ע"י רופא תעסוקתי. משלא הוצגו תלושי שכר רלבנטיים, לא ניתן לקבוע כי בפועל, נגרם לתובע הפסד שכר. מדובר ב"נזק מיוחד" הטעון הוכחה ובהעדר ראיה מתאימה לנזק שהתגבש, התובע אינו זכאי לפיצוי.
19. באשר לתקופה מאז הפסיק התובע את עבודתו בחודש 7/17 ועד שהחל לעבוד במקום עבודתו החדש בחודש 11/17 (להלן: תקופת הביניים), התברר כי התובע עבד, ולו באופן חלקי. המידע באשר לעבודתו של התובע בתקופה זו עומדת בסתירה לדרישה בתחשיב הנזק מטעמו, לפסיקת הפסד מלא בסכום שכרו עובר לתאונה, במכפלה של מספר החודשים עד שהחל בעבודתו הנוכחית.
בתצהירו (סעיפים 15-16) טען התובע כי עזב את עבודתו בחודש 07/17, והתחיל לעבוד במקום עבודה אחר במהלך חודש 11/17. התובע לא מצא לנכון לציין כי בתקופת הביניים, ועל אף שלא הועסק כשכיר, עבד כעצמאי ובתמורה לשכר. נתון זה התברר רק במהלך חקירתו הנגדית, ורק לאחר שאלה של בית המשפט, הבהיר התובע כי עבד במשך כחודש וחצי, לטענתו "כמה שעות, קיבלתי איזה 3,000 ₪...".
מאחר שהתובע בחר להעלים מידע זה מהנתבעת ומבית המשפט, ומסר את הנתון האמור ללא כל אסמכתא, עדות חיצונית או ראיה כדוגמת חשבונית, דו"ח מע"מ וכד', לא ניתן לסמוך על המידע שניתן על ידו, שאינו מדויק, כממצה את כל השתכרותו.
אפנה בעניין זה לדברי כב' השופט אלכס שטיין, בע"א 765/18 חיון נ' חיון (01.05.2019) "הכלל הבסיסי והעתיק ביותר הוא חזקה ראייתית הקובעת כי מי שמשקר ביודעין בדבר אחד, משקר בכל עדותו: Falsus in Uno, Falsus in Omnibus. חזקה זו עברה גלגולים שונים ורוככה במרוצת השנים. מעמדה כחזקה חלוטה שאינה ניתנת לסתירה ניטל ממנה זה מכבר, וכיום היא משמשת חזקה שבשיקול הדעת, שהפעלתה תלויה בשום שכל של הערכאה הדיונית. יש להפעיל חזקה זו (להלן: חזקת השקר) באופן שיטתי במקרהו של בעל דין אשר מוסר ביודעין עדות שקרית בנושא מרכזי להתדיינות, המצוי בליבת המחלוקת..."
בנסיבות האמורות, אני רואה את ההשמטה של התובע בדבר הכנסותיו במהלך תקופת הביניים, כמאיינת את כל זכותו לפיצוי בגין תקופה זו.
20. על יסוד כלל הנתונים הרלבנטיים במקרה דנן, ולמרות העדר הפסד שכר בפועל בשלב זה, מצאתי לנכון לפסוק לתובע סכום גלובלי של 120,000 ₪ בשל האפשרות כי בעתיד תיגרם לו פגיעה בהכנסותיו, בשל נכותו.
אבהיר, כי הסכום נקבע באופן גלובלי בשים לב למקצועו של התובע, לשיעור ולאופי הנכות ולגילו, ולא בחישוב מדויק, ואולם, הוא מייצג כ- 40% מחישוב אריתמטי.
21. בנוסף להפסדי השכר זכאי התובע לפיצוי בגין הפרשות סוציאליות. הפיצוי המגיע לו בגין הפרשות סוציאליות יחושב לפי 12.5% מהפסדי השכר הכוללים שנפסקו לו, בסכום של 21,000 ₪ (במעוגל).
עזרת הזולת
22. התובע טען להעסקת עזרה בשכר, אולם למעט הצהרה בעלמא, לא צורפה כל ראיה להוצאה בפועל (העתק שיק, דיווח למל"ל, עדות נותן העזרה או אדם אחר). בנסיבות אלו, בשים לב לכך שיש לתובע 4 ילדים קטנים, ונכות קודמת שאינה קשורה לתאונה, לא ניתן לקבוע כי ניתנת לו בפועל עזרה בשכר, היקפה ועלותה.
בשים לב לשיעור הנכות המינימלי מחד גיסא, ולתקופת אי-הכושר הממשית מאידך גיסא, אני קובעת שיש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין הצורך בעזרה, בעבר ולעתיד, בסכום של 10,000 ₪.
הוצאות רפואיות ואחרות
23. מאחר שמדובר בתאונת עבודה, ההוצאות הרפואיות והנלוות שנגרמו וייגרמו לתובע, ככל שהן נובעות מנכותו, מכוסות על ידי קופת חולים וביטוח לאומי. טענת התובע להוצאות ניכרות וממשיות בשל טיפולי רפואה משלימה (רפואה סינית, דיקור) לא נתמכו בחוות דעתו של המומחה, והוא אף לא התבקש להתייחס לכך בחקירתו.
אין די בהגשת קבלות, שאין בהן כדי להעיד על אופי הטיפול, מיקומו, זהות המטופל ומטרת הטיפול. משקלן הראייתי של הקבלות (שכמעט כולן אינן קריאות, כפי שצוין בהחלטה מיום 10.05.20) אינו מספיק כדי לקבוע שמדובר בהוצאה הנובעת, קשורה ומתחייבת מהנכות שנקבעה בשל התאונה.
עם זאת, התרשמתי כי התובע סובל מכאבים והוא עשוי להידרש, מפעם לפעם, להוצאות מזדמנות, אשר לא ריאלי לצפות שיפעל לקבל החזר בגינן.
מצאתי לפסוק לתובע, בגין הוצאות רפואיות ואחרות, לעבר ולעתיד, מעבר להוצאות המכוסות על ידי סל הבריאות, בסכום של 8,000 ₪.
נזק בלתי ממוני
24. מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני, ובשים לב לשיעור הנכות והוראות הדין, בסכום של 15,000 ₪ .
ניכוי גמלאות המל"ל
25. אין מחלוקת כי יש לנכות את הסכומים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, (פירוט תשלומים צורף כנספח ז' לתיק מוצגי הנתבעת) בסכום של 147,000 ₪ (משוערך להיום, ובמעוגל) .
26. ריכוז סכומי הפיצויים
הפסדי שכר בעבר

45,000

הפסדי שכר לעתיד

120,000

הפסדי פנסיה

21,000

הוצאות – עבר ועתיד

8,000

עזרה – עבר ועתיד

10,000

כאב וסבל

15,000

סה"כ

219,000

בניכוי תגמולי המל"ל

147,000

יתרת הפיצוי

72,000

סוף דבר
27. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך כולל של 72,000 ₪, ב תוספת שכ"ט עו"ד בסך 10,951 ₪ ואגרת בית משפט ששולמה (כשהיא משוערכת להיום) .
28. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים, ולאחר מועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד התשלום בפועל.
זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ט"ז סיוון תשפ"א, 27 מאי 2021, בהעדר הצדדים.