הדפסה

בית משפט השלום ברחובות 11

מספר בקשה: 3
בפני
כבוד ה שופטת רנה הירש

המבקשת
(הנתבעת)

ביטוח חקלאי אגודה שיתופית בע"מ
ע"י עו"ד אריה מוסקונה

נגד

המשיבים
(התובעים)

  1. בקר הגולן אגודה שיתופית חקלאית בע"מ
  2. ע.פ.

ע"י עו"ד תומר גלילי

החלטה
האם ניתן לנהל הליך למתן סעד הצהרתי בנוגע לתוקפה של פוליסת ביטוח, בנפרד מהליך כספי לתגמולים על פי הפוליסה? זו בעיקרה, השאלה העומדת לדיון בהכרעה זו.
הרקע ותמצית טענות הצדדים
1. הליך זה נפתח כהמרצת פתיחה כאשר הסעד המבוקש הוא סעד הצהרתי: התובעים ביקשו שבית המשפט יצהיר על זכותם לקבל תגמולי ביטוח במסגרת פוליסה שנערכה אצל הנתבעת.
לנוכח אופי ההליך, התביעה לא הוגדרה כבעלת ערך כספי מסוים. בכותרת כתב התביעה נרשם "סכום התביעה: אינו ניתן להערכה כספית". האגרה שולמה בהתאם לדין ועל פי הסעד הנ"ל, כפי שהוגדר בכותרת כתב הטענות הפותח.
2. על פי האמור בכתב התביעה, התובע 2 (להלן: התובע), בהיותו עובד של התובעת 1 (להלן: המבוטחת), נפצע תוך כדי רכיבה על סוס של המבוטחת (להלן: התאונה). התובעים טענו כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות צמיתה הן בתחום הנוירוקוגנטיבי והן בתחום הפנימי אשר לשיטתם, מכוסה על פי הפוליסה שהוציאה הנתבעת.
התובעים מבקשים מבית המשפט להצהיר כי התאונה שמתוארת בכתב התביעה מכוסה על פי הפוליסה שהוציאה הנתבעת וכי התובע זכאי לפיצוי בגין הנכויות שנגרמו לו, בתחומים הנ"ל.
הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי מדובר בתביעת נזקי גוף רגילה במסווה של תביעה לסעד הצהרתי. לטענת הנתבעת, התובע יכול להגיש תביעה כספית כמקובל בגין נזקי הגוף שנגרמו לו לטענתו ואין מקום לתת סעד הצהרתי אלא יש לדון בתביעה ככל תביעה אחרת על פי פוליסת ביטוח.
עוד טענה הנתבעת, כי האירוע המתואר בכתב התביעה אינו נכלל במסגרת הכיסוי הביטוחי שניתן על ידה. לגישת הנתבעת אין מקום לתת סעד הצהרתי לפיו התובע זכאי לפיצוי כספי ובהמשך, לנהל הליך נוסף בהסתמך על אותה הצהרה, אלא יש למנוע פיצול מיותר של ההליך שאין בו אלא להכביד עליה. הנתבעת הוסיפה וטענה בכתב ההגנה כי יש להורות על מחיקת הכותרת "המרצת פתיחה" ולדחות את התביעה על הסף, בהעדר עילה ובמיוחד, מקום שבניגוד להוראות הדין, לא צורף תצהיר המאמת את העובדות שביסוד התביעה.
התובעים הגישו כתב תשובה ובו טענו כי אין המדובר בהמרצת פתיחה אלא בכתב תביעה לקבלת סעד הצהרתי אשר ככל הנראה סווגה בטעות "על ידי המערכת" כהמרצת פתיחה , אולם במהותה, מדובר בכתב תביעה בסדר דין רגיל. בשל כך הבהירו התובעים, לא צורף תצהיר לכתב הטענות.
לשיטת התובעים, יש מקום לקבלת סעד הצהרתי בתור שלב ראשון "לאור עמימות ואי בהירות מוחלטת בפוליסה... בתנאים שבפועל עלולים לעורר טענות וטיעונים שונים מטעם הנתבעת..." (סעיף 3 לכתב התשובה). התובעים סבורים כי בשל העמימות בניסוח הפוליסה והקושי באופי הפגיעה הפיזית שאינה מוגדרת בפוליסה עצמה, נדרש דיון במסגרת בקשה לסעד הצהרתי, על מנת לבחון אם פגיעה נוירוקוגנטיבית וכן התסמונת ממנה סובל התובע בתחום הפנימי, של תשישות כרונית , חוסות תחת הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה.
3. במקביל להגשת כתב ההגנה הגישה הנתבעת בקשה זו, לסילוק התביעה על הסף ולחילופין מחיקת כותרת. טענות הצדדים בבקשה דומות במהותן לטענות בכתבי הטענות, כפי שפורטו לעיל.
מאחר שסברתי כי המחלוקת בין הצדדים נוגעת בין היתר לסוגיית האגרה אשר על התובעים לשלם בגין ההליך, ניתנה החלטה לפיה הבקשה (והתשובה בעניינה) תועבר ליועץ המשפטי לממשלה אשר יגיש עמדתו בנוגע לנושא האגרה. בהתאם לתגובת היועמ"ש אין מקום למתן סעד הצהרתי, מקום בו ניתן להגיש תביעה בעד סעד ממשי ובענייננו בעילה של נזקי גוף. היועמ"ש הפנה לפסיקת בית המשפט העליון אשר קבע במקרים רבים כי אין מקום לאפשר בירור תובענה לסעד הצהרתי, כאשר קמה לתובע עילת תביעה בגין סעד אופרטיבי וממשי, אלא אם התובע יכול להצביע על אינטרס לגיטימי המצדיק את ההפרדה. כך למשל, כאשר התובע מוכן לוותר על הסעד המהותי ולהסתפק בסעד ההצהרתי. היועמ"ש סבור, בדומה לנתבעת, כי אין לתובעים כל אינטרס לגיטימי לנהל את הסוגיה המשפטית שבמחלוקת בשני שלבים ו אין מקום להצדיק ניהול תביעה לסעד הצהרתי, ובהמשך לאפשר ניהול תביעה נוספת לקבלת סעד כספי . בהתאם, טענת היועמ"ש היא כי מוטל על בית המשפט להורות על סווג התביעה בהתאם לסעד הרלבנטי שאינו סעד הצהרתי, ולחייב את התובעים בתשלום אגרה בהתאם.
דיון והכרעה
4. אפתח בנושא הטכני של אופן סווג ההליך. אמנם, התובעים חזרו וציינו כי "הוסדר נושא המרצת הפתיחה שנבע מטעות של מערכת נט המשפט" (סעיף 3 לתשובת התובעים לתגובת היועמ"ש) . עם זאת, בדיקה העלתה כי התביעה הוגשה מרחוק על ידי ב"כ התובעים באמצעות המערכת הממוחשבת במשרדו וסווגה על ידו כהמרצת פתיחה. אני מניחה שהדבר נבע מטעות של ב"כ התובעים ועל כן, ולנוכח העמדה שהובהרה בטיעונים שהוגשו, נקבע בהחלטה קודמת כי התיק יעבור להתנהל בסדר דין רגיל.
5. למעשה, וחרף העובדה שאין בקשה מפורשת בכתב התביעה, נראה כי בפועל מדובר בניסיון של התובעים לקבל, אם במפורש ואם מכללא, היתר לפיצול סעדים . באופן כזה, תידון תחילה השאלה הנורמטיבית (ובתביעה דנן: שאלת תוקפה של הפוליסה והכיסוי הביטוחי). בהמשך, אם שתתקבל טענת התובעים ותינתן ההצהרה המבוקשת , יבקשו התובעים או מי מהם להגיש תביעה כספית למיצוי הזכות לתגמולים על פי הפוליסה, על בסיס אותה הצהרה.
בענייננו, אין לי ספק כי התובעים אינם מתכוונים להסתפק בסעד ההצהרתי. לכל המעורבים ברור כי הליך זה הוא רק "יריית הפתיחה" ואם ההכרעה תהיה לטובת התובעים, הם יבקשו – אף בהעדר בקשה לפיצול סעדים בשלב פ תיחת ההליך – להגיש תביעה נוספת לפיצוי כספי. לפיכך, ולמען הזהירות, תידון הבקשה כאשר תינתן התייחסות, בין היתר, להלכות שנקבעו לעניין פיצול סעדים.
6. תקנות 44 ו-45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, (לה לן: התקנות) קובעות כי על תובע לכלול את כל הסעדים העומדים לרשותו בגין עילת תביעה ביסוד התובענה שהגיש, אלא אם כן קיבל היתר מבית המשפט לפצל את סעדיו. בענייננו, אין חולק כי הן התביעה למתן סעד הצהרתי והן התביעה הכספית, שאפשר ותוגש בהמשך , נובעות מאותה מסכת עובדתית ומאותה עילה והיא נוגעת לשאלה אם התובע זכאי לקבל פיצוי מהנתבעת, בשל פציעתו בתאונה המתוארת בכתב התביעה.
לעתים, בעת הגשת התביעה, התובע אינו יודע מהו סכומה של התביעה הכספית הנלווית. עם זאת נקבע כי גם במקרים אלה, בדרך כלל, אין מניעה שהתובע יכלול בהליך העיקרי עתירה למתן סעד כספי, בדרך של אומדן, אפילו כאשר הסכום המדויק של סעד זה אינו ידוע לו במועד הגשת התביעה. אלה פני הדברים ברוב רובן של התביעות למתן חשבונות.
על פי ההלכה הפסוקה, העובדה שחישוב הסכום נעשה במועד מאוחר יותר אינה שוללת את אופייה של התביעה כתביעה כספית, הנלווית לסעד שאינו כספי (כדוגמת לצו-מניעה או לצו עשה). לפיכך, הדרישה מהתובע היא שישער, גם אם לא באופן מדויק, את היקפו של הסעד הכספי, ובהתאם לכך ישלם אגרה כנדרש ( ת.א. (מחוזי חיפה) 279/00, אונקל הנדסה בטיחות ובדיקות בע"מ נ. יגאל גניאל, תשנט (2) 97 [2000]).
כאמור בספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' תשיעית, תשס"ז-2007 בעמ' 135:
"אם התובענה היא תביעה למתן חשבונות על התובע להעריך את שווי תביעתו ולשלם את האגרה בהתאם, ואין להראות את ההליך לעניין אגרה כהליך ששוויו אינו ניתן לביטוי בכסף... יש לחייב את התובע לפרש בכתב התביעה את הסכום הנתבע לפי המשוער וכן לחייבו לשלם את האגרה המגיעה בגין הסכום האמור...".
הדברים בוודאי נכונים בענייננו, מקל וחומר. אין טענה שהתובעים אינ ם יכול ים לחשב ולנקוב בסכום הסעד הכספי המגיע ל מי מ הם, אם תתקבל הפרשנות לפוליסה כפי שהוצע בכתב התביעה. בהליך דנן, התובעים לא טע נו שלא ניתן לדון בהליך אחד הן בשאלת הפרשנות של פוליסת הביטוח והן בשאלת הסעד הכספי המגיע למי מהתובעים, ככל שמגיע.
7. טענת התובעים היא, כי ההליך יהיה פשוט יותר – ואולי אף קצר יותר – אם הדיון במחלוקת ייעשה בשני שלבים. אינני מוצאת כי בטיעון זה יש משום "אינטרס לגיטימי" המצדיק את הפרדת ההליכים. אין די בעובדה שהחלטה בשאלה אחת תשליך על תוצאת פסק הדין.
ודוק: בכל הליך שבו יש מחלוקת בנוגע לכיסוי ביטוחי, לפרשנות חוזה, או לשיעור נכותו של נפגע (או בכל מחלוקת מקדמית או בסיסית אחרת), ניתן להעלות את הטענה כי יש להכריע תחילה בשאלה הראשונית ו בהמשך, בהליך נפרד, להמשיך ולדון בסעד האופרטיבי. טענה כזו דינה להידחות.
ברע"א 2611/98, בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מייקל מוזס [(210.7.1998] קבע בית המשפט העליון (ב פסקאות 5-6), כי: "מתן סעד הצהרתי לבעל דין הינו עניין שבשיקול דעת, ובית המשפט יימנע מלתיתו, כל אימת שהמבקש לא הצביע על אינטרס המצדיק להיעתר לו. לעניין זה יכול בית המשפט לשקול את השאלה, אם המבקש לא יוכל להשיג את מבוקשו בדרך אחרת ואם מתן הסעד לא יביא לידי כפל תביעות .... כך למשל, אין בית המשפט נוטה להעניק סעד הצהרתי, מקום שיכול המבקש לתבוע סעד ממשי... בנסיבות אלו, לא הצביע המשיב על קיומו של אינטרס לגיטימי המצדיק קבלת סעד הצהרתי במקום לתבוע מיד את הסעד האופרטיבי. האינטרס של חיסכון בתשלום האגרות, כשלעצמו, אינו אינטרס מספיק על מנת להצדיק תביעה לסעד הצהרתי ..."
8. קושי נוסף בהליך כפי שנפתח הוא בכך שלא ברור בכלל הטעם בהצהרה המבוקשת בנוגע לתובעת: מדובר במבוטחת על פי הפוליסה, אולם בהתאם לטענות שבכתב התביעה, הכספים המגיעים – אם מגיעים – בעקבות התאונה, ישולמו לתובע, שהוא המוטב על פי הפול יסה במקרה זה. בשל כך, הסעד המבוקש בעניינה של המבוטחת הוא סעד תיאורטי או אקדמי, ולא יקדם מטרה ממשית או אינטרס מהותי.
כפי שנפסק בע"א 490/92, הרצל שאבי נ' אררט חברה לביטוח בע"מ [25.07.1993] (בפסקה 9): "בין שאר טעמים יסרב בית-משפט ליתן פסק מצהיר מקום שהסעד המבוקש הוא 'תיאורטי', 'אקדמי', 'מוקדם', וכיוצא באלה תארים, שכולם נסבים על מערכות שבהן אין סכסוך של אמת קיים ועומד בין בעלי הדין, מקום שלמבקש הסעד אין ­לדעת בית המשפט - אינטרס ממשי, מיידי וישיר בסעד שהוא מבקש...."
9. נוסף על כך ברור, שאין כל הצדקה לאפשר לתובע להטריד בעל הדין שכנגד – או את בית המשפט – פעם נוספת, ולו גם לבירור שאלה (מעין נגררת) של סעדים כספיים, אם ימצא זאת לנכון. האינטרס הציבורי מחייב בירור כל המחלוקות בהליך אחד ( ר' בש"א ( מחוזי ת"א) 15699/02, ט.ל. רהיטי תינוקות בע"מ נ' משכל בע"מ, [ 04.06.2003]).
מתן אפשרות להכריע ב"מחלוקות-משנה" בהליכים נפרדים תוביל לעומס בלתי נסבל על מערכת המשפט ותחשוף את הנתבעים להליכים כפולים שלא לצורך. לא ניתן לתת יד להתנהלות מסוג זה.
10. באשר לנושא האגרה: אינני מקבלת את עמדת התובעים, כי אין הבדל משמעותי בסכום האגרה. בניגוד לאמור בבקשת הנתבעת, לא מדובר כאן בתביעה בגין נזקי גוף, המחויבת בסכום אגרה מינימלי בעת הגשתה. מדובר בתביעה כספית מכוח פוליסת ביטוח אשר מחויבת בהערכה כספית מתאימה לסכום הפיצוי הנדרש, על בסיס סכומי הפיצויים הקבועים בפוליסה. אותה הערכה כספית של התובע (או סכום מופחת לצרכי אגרה), תהווה את הבסיס לקביעת האגרה החלה בגין ניהול ההליך.
ברע"א 10471/07, גור ישראלי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ [19.08.2009], נקבע כי שיעור האגרה ומועד תשלומה תלוי בסיווגה של התביעה. ביהמ"ש פסק כי יש ליתן למושג "תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף" בתקנות האגרות משמעות צרה, לפיה רק תביעה המוגשת בעילה נזיקית הינה תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף.
מכאן מתבקשת מסקנה דומה בענייננו, קרי, תביעה חוזית לקבלת תגמולי ביטוח לפי פוליסת ביטוח הנובעת מנזק גוף שנגרם לתובע, אינה מהווה "תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף" אלא תביעה כספית לסכום קצוב. על תביעה כזו יש לשלם אגרה על פי הוראות תקנה 6 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.
סוף דבר
11. אני מורה לתובעים לתקן את כתב התביעה ולהגיש את התביעה על מכלול הסעדים והנזקים הנטענים על ידם, הנוגעים לאירוע התאונה הנזכר בכתב התביעה, ומכוח הפוליסה נושא התובענה. במידה שאין למבוטחת אינטרס ממשי בהליך, תשקול אם יש מקום להמשיך ולנהל את ההליך כבעלת דין.
12. כתב תביעה מתוקן יוגש בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, תימחק התובענה מחמת חוסר מעש. החלטה זו תהווה הודעה לפי סעיף 156 לתקנות.
לאחר הגשת כתב תביעה מתוקן ובהתאם לזכותה של הנתבעת על פי הוראות הדין, יוגש כתב הגנה מתוקן במועד הקבוע בתקנות.
13. התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות בגין בקשה זו סכום של 1,755 ₪, ובג ין הצורך בהגשת כתב הגנה מתוקן, ישלמו סכום נוסף של 2,925 ₪.
סכום ההוצאות הכולל (4,680 ₪) ישולם בתוך 30 יום מהיום, ללא קשר לתוצאות ההליך, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.
14. הצדדים יפעלו בהתאם להנחיות שפורטו בהודעה מיום 19.03.18 בשינוי המועד לגילוי מסמכים (סעיף 4 להודעה) , כך שזה יימנה ממועד הגשת כתב הטענות האחרון בתיק.

ניתנה היום, כ"ח תמוז תשע"ח, 11 יולי 2018, בהעדר הצדדים.