הדפסה

בית משפט השלום ברחובות 10

לפני
כבוד ה שופטת רנה הירש

התובעת
מ.ע.
ע"י עו"ד אלי דסה

נגד

הנתבעים

  1. א.ל.
  2. כלל חברה לביטוח בע"מ

ע"י עו"ד ליבת מיכאל

פסק דין
1. התובעת נפגעה בתאונת דרכים כהולכת רגל, מרכב הנהוג ע"י הנתבע 1. אין מחלוקת בנוגע לחבות ולכיסוי הביטוחי, אלא רק בשאלת גובה הפיצוי הנוגע לתובעת בגין הנזקים הנובעים מהתאונה. על אף שמונה מומחה רפואי שמסר חוו ת דעת, נדרש דיון בשאלה מהי נכותה של התובעת בעקבות התאונה.
הרקע העובדתי
2. ביום 09.07.17 נפגעה התובעת – ילידת 05.04.51 – בתאונת דרכים אשר בעקבותיה טופלה בבי"ח צדק בירושלים . התובעת אושפזה לאחר ש אובחן שבר בברך שמאל, טופלה בגבס ארוך ושוחררה למחרת. ביום 11.07.17 התקבלה לאשפוז שיקומי בבית רבקה, שהוא מוסד רפואי גריאטרי שם היתה מאושפזת עד ליום 27.09.17, ובסך הכל אושפזה התובעת למשך 81 ימים. בהמשך המשיכה התובעת לקבל טיפול במסגרת אשפוז יום בבית רבקה עד ליום 20.11.17, למשך 53 ימים נוספים.
הנכות הרפואית
3. מונה מומחה בתחום האורתופדיה, ד"ר צבי כהן. המומחה קבע בחוות דעתו כי לתובעת נותרה נכות בשיעור 15% בגין הפגיעה בברך שמאל (מתוך 20% נכות בברך זו, לאחר ניכוי של 5% בגין שינויים ניווניים מהם סבלה קודם לתאונה), וכן נכות של 5% בגין הפגיעה בברך ימין (לאחר ניכוי של 5% בגין שינוים ניווניים קודמים).
שני הצדדים סבורים כי נפלה טעות בקביעת הנכות הרפואית: התובעת סבורה כי מאחר והיתה א-סימפטומטית לפני התאונה, אין מקום לניכוי נכות בגין מצב קודם; הנתבעת מנגד, סבורה כי לא נוכה די מהנכות בגין הפגיעה בברך שמאל, וכי לא היה מקום לקבוע לתובעת נכות בברך ימין, שלא נפגעה בתאונה. המומחה זומן למסור עדות בבימ"ש.
אקדים ואציין כי מצאתי לקבל את הערכת המומחה שהוסברה באופן בהיר והגיוני, והיא במסגרת שיקול דעתו הרפואי. אמנם, לביהמ"ש יש סמכות מלאה לקבוע את שיעור הנכות, גם בסטייה מחוו"ד המומחה, אולם במקרה דנן, אינני סבורה כי מתקיימים התנאים לכך.
ברך ימין
4. המומחה הבהיר את הקביעה הרפואית הנוגעת לכל אחת מהברכיים, הסביר את עמדתו, הבהיר כי הוא סבור שאף שלא היה אבחון בעת התאונה, ומשנמצאה פגיעה של קרע במיניסקוס בברך ימין בחלוף הזמן, יש לזקוף מחצית מהנכות בשל כך לתאונה ומחצית לשינויים הניווניים הקודמים. המומחה מסר כי בהעדר אבחון של קרע במיניסקוס בברך ימין לפני התאונה, אינו יכול לזקוף את קיומו באופן מלא למצב הניווני, כאשר לא היה שינוי בשינויים הניווניים בברך לפני התאונה ואחריה. בשל אותה הנמקה, גם אינו יכול לזקוף את הקרע באופן מלא לתאונה, לעומס שהופעל על ברך ימין בשל החבלה בברך שמאל, ובמיוחד בשים לב לכך שהתלונות הספציפיות שהוא קושר לקרע במיניסקוס, הועלו ע"י התובעת לאחר הת אונה.
לנוכח הסבריו הארוכים והמפורטים של המומחה בעניין זה, הן לשאלות שהפנה ב"כ התובעת והן לשאלות של ב"כ הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת), אני קובעת כי נכותה של התובעת בגין הפגיעה בברך ימין הנובעת מהתאונה היא בשיעור של 5ֵ% מתוך נכות כוללת של 10% בברך זו.
ברך שמאל
5. אין חולק כי השבר שנגרם לתובעת בברכה השמאלית היה בדרגה הנמוכה ביותר מבין דרגות השבר האפשריות, אולם כפי שהבהיר המומחה, בעקבות השבר נוצרו שינויים ניווניים קשים לרבות שחיקת סחוס עמוקה ומפושטת באזור השבר (במדור האחורי). המומחה הסכים כי לתובעת שינויים ניווניים קשים גם במדור הקדמי של הברך, שאינם קשורים לתאונה. עם זאת, הנכות נקבעה בגין השינויים הניווניים במדור החיצוני, אשר לא היו קיימים לפני התאונה , וממנה הפחית מקצת הנכות בשל קיומם של שינויים ניווניים (שהיו כאמור בשתי הברכיים), שאינם קשורים לתאונה (ר' עמ' 12 לפרוטוקול ש' 8-15), וכן עמ' 13 ש' 18-21).
המומחה הסביר כי הפגיעה במדור החיצוני גורמת לפגיעה תפקודית וקשיים בהליכה, וכי התובעת סובלת מצליעה דו צדדית הן בשל הפגיעה במיניסקוס בברך ימין והן בגין הפגיעה במדור החיצוני בברך שמאל (עמ' 14 ש' 8-32). הנכות שקבע המומחה בגין הפגיעה בברך שמאל נובעת מהפגיעה התפקודית והקושי של התובעת בביצוע פעולות שונות (עמ' 15 ש' 4-10) ולפיכך נקבעה נכות לפי סעיף ליקוי הדן בפגיעה תפקודית, סעיף ליקוי 35. בדומה למסקנה הנוגעת לברך ימין, גם כאן מצאתי את הסבריו של המומחה סבירים, ברורים ומשכנעים ואני דוחה את טענות שני הצדדים כי יש לסטות מקביעותיו הרפואיות באשר לשיעור הנכות ממנה סובלת התובעת. בהתאם, אני קובעת כי בגין הפגיעה בברך שמאל נכותה היא בשיעור של 15% מתוך נכות כוללת של 20% באותה ברך.
6. באשר לטענת התובעת כי היתה ללא כל סימפטומים בברך שמאל לפני התאונה: הוצג תיעוד רפואי רב המעיד על תלונות, בדיקות וטיפולים שקיבלה התובעת לפני התאונה (למשל עמ' 62 לתיק המוצגים של הנתבעת). אף אם התיעוד אינו מתייחס לברך שמאל, הרי שהמומחה קבע כי היו לתובעת שינויים ניווניים משמעותיים בשתי הברכיים, גם עובר לתאונה . לא ניתן לשלול כי שינויים אלה הי ו גורמים לתובעת, אף ללא קשר לתאונה , קשיים תפקודיים במשך השנים, ובמיוחד עם חלוף הזמן (התובעת היום בת 69). שיקול הדעת הרפואי באשר למשקלם של השינויים הניווניים בקביעת נכותה של התובעת הנובעת מהתאונה, הוא עניין רפואי הנמצא במסגרת סמכותו ומקצועיותו של המומחה, ולא מצאתי כי יש מקום להתערב במסקנתו.
7. לסיכום, אני קובעת כי נכותה הרפואית הכוללת הצמיתה של התובעת בגין תאונה זו היא בשיעור של 19.25%.
המומחה לא קבע לתובעת נכות זמנית כלשהי ולפיכך, הנכות הצמיתה נקבעת מיום שחרורה מאשפוז היום השיקומי. באשר לטענת התובעת כי נכותה תחמיר עם השנים, לנוכח דברי המומחה לפיהם יש אפשרות ממשית לכך, לא ניתן לקצוב מועדים או שיעור של נכות שכן המומחה לא מסר, ואף לא על דרך הערכה, נתונים אלה. אתייחס לעניין זה בהמשך פסק הדין.
אדון להלן בראשי הנזק הרלבנטיים לענייננו.
הנזקים
עזרת הזולת
8. שני הצדדים התמקדו מטבע הדברים בראש נזק זה. אין חולק כי התובעת אינה מעסיקה עזרה בשכר והיא נעזרת בבתה. התובעת העידה כי לאחר תקופה בה התגוררה אצל בתה (להלן: מוריה), היא מתגוררת לבדה בדירה בפתח תקוה, ולא שבה לביתה בדימונה, שהוא בית מגורים בעל שלושה מפלסים, הכולל מדרגות. התובעת העידה כי "הבת שלי באה, מארגנת, מנקה פעם בשבוע, כביסות היא עושה ואני תולה על מתקן בבית" (עמ' 25 ש' 12-13). התובעת אישרה כי היא יוצאת לבדה לעשות קניות "קטנות", ונעזרת במוריה בקניות הגדולות (עמ' 26 ש' 27), כי היא הולכת לכספומט, חוצה כביש, מכינה אוכל ככל שניתן בישיבה ו מחממת אוכל, ומתקלחת לבד, בישיבה, כאשר בתה נמצאת בבית בשל חוסר היציבות ממנה היא סובלת (עמ' 26 ש' 27 עד עמ' 27 ש' 12).
9. אני מקבלת את טענת התובעת כי יש להעריך את שווי העזרה שהיא זקוקה לה, בעיקר בעבודות משק הבית, בהיקף של 250 ₪ לשבוע, השקולה לעזרה בהיקף של 4-5 שעות שבועיות. עם זאת, אני סבורה שיש לזקוף את הצורך של התובעת בעזרה, באופן יחסי, גם למצבה שאינו נובע מהתאונה. לפיכך, יש לבחון את שיעור הנכות שנגרמה עקב התאונה (19.25%) , בהשוואה לנכות ממנה היא סובלת בשל השינויים הניווניים שאינם קשורים לתאונה, התואמים לנכות בשיעור של 5% בכל ברך, ובסך הכל 9.75%. מכאן, כי התובעת זכאית לפיצוי בגין שני שלישים משווי העזרה לה היא זקוקה, ולהעמידו על סכום של 720 ₪ לחודש.
אני מקבלת את טענת התובעת כי היא זכאית לפיצוי בגין הסיוע שקיבלה ממוריה או מבני משפחתה האחרים בתקופת האשפוז, לרבות אשפוז היום, שהיה יומיומי, ולנוכח הנסיבות (בהן קיבלה את מרבית העזרה מהמוסד הרפואי), הוא נקבע בסכום של 1,000 ₪ לחודש. מובהר כי מאחר ולא מדובר בהוצאות בפועל אלא בשווי עזרת בני משפחה, יש בכך כדי למצות את זכותם של בני המשפחה לרבות מוריה, שסייעו לתובעת, והם לא יהיו זכאים לפיצוי נוסף כמיטיבים.
10. באשר לטענה בתקופה בה התגוררה התובעת אצל מוריה, לרבות במהלך אשפוז היום, מקובל עלי כי היו למוריה הוצאות עודפות במשק הבית (גידול בהוצאות החשמל והמים), אולם בוודאי שהוצאות אלה היו נדרשות לתובעת גם לו גרה לבדה בביתה בדימונה באותה תקופה . לא הובאה כל ראיה על בסיסה ניתן לקבוע כי מדובר בהוצאות העולות על אלו שנחסכו לתובעת, ולפיכך, אינני מוצאת כי יש לפסוק לתובעת (או למוריה) פיצוי בגין הוצאות עודפות במשק הבית.
11. חישוב הפיצוי בראש נזק זה: בתקופת האשפוז + אשפוז יום, עד 20.11.17, משך 134 ימים: 4.47 חודשים לפי 1,000 ₪ לחודש = 4,470 ₪.
לתקופה מאז 21.11.17 ועד היום כ- 33 חודשים, לפי 720 ₪ לחודש = 23,760 ₪.
לעתיד, למשך תוחלת חייה של התובעת (לפי לוח 6 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיק ה – 17.5 שנים נוספות, ולפי 720 ₪ לחודש (מקדם היוון 163.2228) = 117,520 ₪.
סך הכל הפיצוי המגיע לתובעת בגין הצורך בעזרת הזולת, בעבר ובעתיד, הינו בסך כולל של 146,000 ₪ (במעוגל).
הוצאות רפואיות
12. התובעת הגישה קבלות ומסמכים, מהם עולה כי בוצעו 9 טיפולים בגינם הוגשו קבלות ונטען ל- 12 טיפולים נוספים בעניינם לא נשמרו הקבלות. עלות כל טיפול במסגרת הביטוח המושלם היה סך של 50 ₪. עוד הוגשה קבלה המעידה על רכישת הליכון בסכום של 550 ₪.
מומחה בית המשפט ציין בחקירתו כי טיפולי ההידרותרפיה יכולים לעזור בשמירת טווחי תנועה ואם הם מועילים לתובעת, מומלץ להמשיך ולקבלם. המומחה ציין "אם זה לא עוזר אין מה לשלוח" (עמ' 18, ש' 16-17). בעמ' 77 למוצגי הנתבעת הוגש מסמך סיכום סיום טיפול הידרותרפיה. המטפל המליץ באותו מועד (01.12.19) להפסיק את הטיפולים בגין אי התקדמות. בנסיבות אלו לא ניתן לקבוע כי התובעת תיד רש להמשך טיפולים אלו, או לטיפולים רפואיים אחרים, בעתיד. ההמלצה לכאורה של פרופסור הלפרין לביצוע הטיפולים עליה העידה התובעת (עמ' 33, ש' 5-6) לא הוגשה לבית המשפט, לא ברור מה מועדה ואם זו עדיין רלוונטית לאחר המלצת המטפל להפסיק את הטיפולים.
13. לנוכח אופי הנכות והפגיעה בתפקודה הכללי של התובעת ומאחר שייתכן כי מפעם לפעם יידרשו לתובעת בדיקות, טיפולים, תרופות וכדומה, שלא יכוסו עלויותיהם באופן מלא במסגרת סל התרופות, אני פוסקת לתובעת פיצוי בראש נזק זה בסכום גלובלי וכולל של 15,000 ₪.
הוצאות ניידות
14. כאמור, לתובעת נכות בשיעור של 19.25% בגין ליקויים בשתי הברכיים ובנוסף נכות בשיעור של 9.75% בברכיים, שאינה קשורה לתאונה. המומחה הבהיר כי התובעת מתהלכת בצליעה והתרשמתי מעדותה של התובעת כי זו מהימנה, וכי היא אינה מגזימה בתלונותיה או בתיאור הקשיים א יתם היא מתמודדת באופן יומיומי.
התובעת לא נהגה ברכב לפני התאונה ונזקקה לנסיעות בתחבורה ציבורית לצורך ניידותה הכללית . בשים לב לנכותה, יש להניח שהיא תתקשה לעשות שימוש בתחבורה ציבורית כדוגמת אוטובוס או מונית שירות (ר' למשל סעיף 15 לתצהירה) ותזדקק להסעות – אם של בני המשפחה ואם של מוניות מיוחדות – באופן תדיר. עם זאת, התובעת הגישה קבלות בודדות בלבד המעידות עבור נסיעות במוניות (בעמ' 44 למוצגיה) בסכום של כ- 650 ₪ בחודשים 8-9/18, וקבלות עבור הוצאות דלק (עמ' 45 למוצגי התובעת), שקשה לקשור אותן באופן מלא לדרכי ניידותה של התובעת.
אני קובעת לתובעת פיצוי גלובלי בגין הוצאות הניידות המוגברות, הנובעות מהנכות שהיא תוצאה מהתאונה (מעבר להוצאות להן היתה נזקקת אלמלא התאונה), בסכום כולל של 40,000 ₪ , הן לעבר והן לעתיד (מחושב לפי 200 ₪ לחודש, במעוגל).
הוצאות דיור/התאמת דיור
15. התובעת הגישה במסגרת ראיותיה (עמ' 30-36 למוצגיה) מסמך יעוץ לשיפור ולהתאמת תנאי דיור, שנערך על ידי היחידה להמשך טיפול בקופת החולים. לא הוגשו חוות דעת, הצעת מחיר או קבלות שניתן ללמוד מהן מהו הסכום שיידרש לתובעת לשם ביצוע ההתאמות באופציות שתיבחרנה על ידה או עבורה, על אף שהתובעת העידה כי עשתה בדיקה לבירור העלויות הרלוונטיות (סעיף 10 לתצהירה). ההתאמה לא בוצעה בפועל בבית התובעת בדימונה, שכן היא בחרה לעבור לגור בפתח תקווה בשכירות, בדירה המותאמת יותר למצבה.
התרשמתי כי גם הדירה בה מתגוררת כעת התובעת אינה אופטימלית עבורה, היא בחלקה משמשת לאחסון ארגזים וציוד שהביאה מביתה בדימונה והתובעת מחפשת דירה קטנה יותר (עמ' 28, ש' 12-26). טענת התובעת כי לא ניתן למכור או להשכיר את הבית בדימונה על מנת לממן את העלויות הכרוכות במעבר לפתח תקווה – לא הוכחה בראיות. לא ניתן לכן לקבוע שאין היתכנות למכירה או להשכרה של בית המגורים ולו תוך התפשרות על התמורה שתתקבל .
שקלתי את הכשלים הראייתיים של התובעת, מבחינת עלות התאמת הבית (שתאפשר את חזרתה לגור בביתה בדימונה) ולחלופין מבחינת הפרש דמי השכירות שהיא תצ טרך לשלם עבור שכירות של דירה בפתח תקווה, אל מול דמי השכירות שתוכל לקבל עבור השכרת הבית בדימונה. בנסיבות אלו, מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי ומינימלי בגין הוצאות דיור או התאמת דיור, בסך של 20,000 ₪, בצמצום ועל דרך האומדנה.
נזק בלתי ממוני
16. התובעת זכאית לפיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני. בשים לב לשיעור הנכות הרפואית ולמס' ימי האשפוז, בסך של 70,470 ₪.
ניכוי גמלת סיעוד
17. הנתבעת טענה כי יש להפחית מסכום הפיצוי שייפסק לתובעת סכום שבין 100,000 ₪ לבין 600,000 ₪, המשקף את שווי גמלת הסיעוד שהיתה יכולה לקבל לו הגישה תביעה בתום לב, תוך צירוף מלוא התיעוד הרפואי, לרבות חוות דעתו של מומחה בית המשפט.
18. התובעת הגישה, במהלך ניהול ההליך, תביעה למל"ל לקבלת גמלת סיעוד. התרשמתי מעיון במסמכים (שהוגשו לתיק על ידי הנתבעת) כי התובעת לא ניסתה להמעיט בקשייה או בתלונותיה.
חוות הדעת של מומחה בית המשפט קובעת את הנכות הרפואית בלבד ולא את הצורך בעזרה בפעולות היומיום ועל כן לא מצאתי כי אי צירופה של חוות הדעת מעידה על הגשת התביעה לסיעוד וניהולה מול המל"ל בחוסר תום לב.
הבדיקה שנערכה לתובעת על ידי אגף הסיעוד קבע כי התובעת עצמאית בניידות בתוך הבית, אינה בסיכון גבוה לנפילות, עצמאית בהלבשה ובשמירה על היגיינה וזקוקה להשגחה או לסיוע בהכנת תנאי רחצה ובחימום ובהגשת אוכל. בשל דברים אלו, בין היתר, קבעתי לעיל כי העזרה לה נזקקת התובעת היא ברובה עזרה בטיפול במשק הבית ובעריכת הקניות ורק בחלקה הקטן בפעולות היומיום.
19. אינני סבורה כי במצבה הנוכחי של התובעת היא עומדת בתנאי הסף לקבלת גמלת סיעוד, כפי שאף נקבע על ידי המל"ל. ייתכן שבעתיד, אם יוחמר מצבה הרפואי (אפשרות אליה התייחס המומחה), תהיה התובעת זכאית לגמלה זו.
מאחר ולא פסקתי לתובעת פיצוי מוגבר בגין הצורך בעזרה בעתיד, אם וכאשר תוחמר הנכות הרפואית, אינני מפחיתה מהפיצוי שנפסק לה סכום כלשהו בגין האפשרות שתהיה זכאית לגמלת סיעוד ויש לראות את הסכומים הרלוונטיים לעניין זה כמקזזים זה את זה. לעניין זה נרשמה הצהרת ב"כ התובעת, כי לא תגיש תביעה חוזרת לגמלת סיעוד, כל עוד מצבה נותר כפי שהוא ולא יוחמר (עמ' 30, ש' 2).
20. ריכוז סכומי הפיצויים
עזרה

146,000

הוצאות רפואיות

15,000

הוצאות ניידות

40,000

דיור / התאמת דיור

20,000

כאב וסבל

70,470

סה"כ

291,470

סוף דבר
21. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 291,470 ₪, ב תוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% מסכום הפיצוי ואגרת בית משפט ששולמה (כשהיא משוערכת להיום).
הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים, ולאחר מועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד התשלום בפועל.
זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ' אב תש"פ, 10 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.