הדפסה

בית משפט השלום ברחובות 03

מספר בקשות: 12 ו- 13
בפני
כבוד ה שופטת רנה הירש

התובעת

שלמה תחבורה (2007) בע"מ

נגד

הנתבעת
(המבקשת)

הצד השלישי
(המשיבה)

דרור כנף תפעול ושירותים בע"מ
ע"י עו"ד גרא פולגר

נגד

שומרה חברה לביטוח
ע"י עו"ד מאיר דואל

החלטה
1. בפניי בקשת הנתבעת למחוק סעיפים מכתב ההגנה שהוגש על ידי הצד השלישי.
הרקע הרלבנטי הנדרש
2. התביעה דנן הוגשה על ידי התובעת בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבה כתוצאה מתאונה בה היה מעורב רכב התובעת ורכב הנתבעת, ביום 17.08.17. הנתבעת (להלן: החברה) שלחה הודעה לצד השלישי (להלן: המבטחת), בטענה כי ביטחה את רכבה בביטוח מקיף וצד ג' במועד בו ארעה התאונה נשוא ההליך.
החברה צירפה להודעה ששלחה למבטחת את מכתב הדחייה מיום 28.11.17 בו נטען כי "בעת התאונה נהג ברכב אבו עיש נאסר, אשר אינו מחזיק ברישיון נהיגה בר תוקף בישראל בשל: שלילה בשל שיטת ניקוד מתאריך 08.08.17" [ההדגשה שלי – ר.ה.] (להלן: מכתב הדחייה הראשון).
3. לכתב ההגנה של המבטחת צורף מכתב דחייה מאוחר מהראשון, נושא תאריך 07.12.17, בו נטען כי במועד התאונה רישיונו של נהג החברה "לא היה בתוקף עקב שלילה לפי שיטת ניקוד והן לפי חוק ההוצל"פ" [ההדגשה שלי – ר.ה.] (להלן: מכתב הדחייה השני).
4. מספר ימים לאחר הגשת כתב ההגנה מטעמה, הגישה המבטחת בקשה להוצאת תעודת עובר ציבור ו/או לקבלת צו המורה למשרד הרישוי למסור נתונים עבור רישיון הנהיגה של נהג החברה במועד קרות התאונה. לאחר שהתבקשה הבהרה האם נעשתה פניה לנהג החברה בטרם הגשת הבקשה למתן צו, הוסיפה המבטחת וטענה כי כמו בתיקי פח רבים בהם המחלוקת הינה כיסוי ביטוחי בשאלת רישיון הנהיגה של הנהג בפועל, יש ליתן צו בהתאם, וכי לטענת החברה, הנהג מטעמה לא ידע אודות התליית רישיונו, ועל כן קבלת הנתונים ממשרד הרישוי הינה "הדרך המשפטית לצורך ייעול ההליך והגעה לחקר האמת".
5. ביום 08.11.20 התקיים דיון מקדמי במסגרתו פירט ב"כ החברה (הנתבעת) את התנגדותו למתן הצו וטען כי היה על המבטחת לעשות את הבירור, ואף לפנות לנהג ככל שנדרש, לפני שדחתה את התביעה. ב"כ החברה טען כי לא ניתן לאפשר למבטחת להשלים את הבירור בשלב זה.
במסגרת הדיון השיב נהג החברה לשאלות בית המשפט, והעיד כי לא קיבל מכתב לביתו המודיע לו על פסילת רישיונו, וכי רק לאחר התאונה מסר את רישיונו כיוון שקיבל שלילה או פסילה, אולם בזמן התאונה הרישיון היה בידיו. עוד העיד הנהג כי בעקבות תקר בגלגל הרכב, זמן רב לאחר התאונה, שוטר שעזר לו להחליף את הגלגל בדק את הרישיון והודיע לו שהוא פסול, ורק כך ידע אודות פסילת רישיונו .
מנגד, טען ב"כ המבטחת כי לנהג שתי שלילות, האחת מהוצאה לפועל. נטען, כי משרד הרישוי אמור לשלוח את כל תיק ההתליה והפסילה ומשם יוכלו לקבל מידע גם על הפסילה מ רשות ההוצאה לפועל ואת כל ההודעות שנשלח לנהג המבוטחת, ולאחר שיקבלו את המידע הזה יוכלו לבקש צו נוסף המופנה לדואר ישראל על מנת לקבל מידע משלים רלבנטי .
6. לאחר הדיון, הגישה החברה בקשה לתיקון פרוטוקול, ולהוספת תשובת ב"כ המבטחת לטענה הנוגעת לקיומם של שני מכתבי דחייה, בזו הלשון: "ההבדל בין מכתבי הדחיה נובע מנתונים אשר התקבלו אצל הצד השלישי כשבוע מאוחר להנפקת מכתב הדחיה".
בהחלטתי שניתנה ביום 09.11.20 הוריתי לצדדים האחרים להשיב לבקשה לתיקון הפרוטוקול בתוך 7 ימים, וקבעתי כי הימנעות מהגשת התנגדו לתיקון במועד שנקבע, תהווה הסכמה לבקשה. מאחר של א הוגשה התנגדות כאמור, יש לראות את הפרוטוקול ככולל את תשובת ב"כ המבטחת, כמפורט לעיל.
תמצית טענות הצדדים
7. הנתבעת, היא החברה, הגישה את הבקשה דנן, וביקשה להורות על מחיקת המילים "והן לפי חוק ההוצל"פ" המופיעות בפרק הראשון לכתב ההגנה מטעם צד ג', אשר כותרתו "הסרת כיסוי-שלילת רישיון", בעמוד הראשון לכתב ההגנה. כמו כן, ביקשה להוציא מהתיק את מכתב הדחייה השני שצורף לכתב ההגנה של המבטחת.
לטענת החברה, הנחיות המפקח על הביטוח מיום 16.11.98 ומיום 29.05.02 מחייבות את חברת הביטוח, המנועה מלהעלות כל טענת הגנה שלא נזכרה במפורש במסגרת הודעת הדחייה. נטען, כי מכתב הדחייה השני אינו הודעת הדחייה המקורית אשר נמסרה ל חברה בזמן אמת, ורק מכתב הדחייה הראשון נמסר לחברה. עוד טענה החברה, כי בכתב ההגנה מטעם המבטחת אין כל התייחסות לעובדה ולפיה קיימים שני מכתבי דחייה מתאריכים שונים כאשר מכתב הדחייה השני כולל נימוק נוסף לדחיית דרישת ה חברה, המפנה לביטול רישיון נהיגה על פי סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל (מעל שנתיים). זאת, כאשר מכתב הדחייה הראשון – היחיד שנמסר לחברה – כולל נימוק אחד בלבד והוא שלילה בשל שיטת הניקוד מתאריך 08.08.17.
עוד נטען, כי בהתאם לדברי ב"כ המבטחת כפי שתוקן הפרוטוקול, טענה המבטחת כי ההבדל בין מכתבי הדחייה נובע מנתונים אשר התקבלו אצל המבטחת כשבוע מאוחר להנפקת מכתב הדחייה הראשון. בהקשר זה טענה החברה, כי אין לקבל טיעון זה, משתי סיבות עיקריות: (1) אף אם היתה נכונה טענת המבטחת, הרי שאין חולק כי במאמץ סביר היתה יכולה לקבלו, ואף לא "בשקידה" – וזאת באמצעות המאגר הממוחשב המקושר למרכז הסליקה של חברות הביטוח ואשר נגיש עבורה בלחיצת כפתור; (2) אין לקבל את הטענה לפיה רק כעבור שבוע הגיעו הנתונים לידי המבטחת, שכן עיון במסמך ממנו למדה המבטחת לכאורה אודות "ביטול רישיון נהיגה – חוק ההוצאה לפועל", נושא תאריך 22.11.17, ומכאן שמידע זה היה בידיה בטרם שלחה את מכתב הדחייה הראשון. בהתאם, נטען כי אין לאפשר למבטחת לערוך מקצה שיפורים במסגרת כתב ההגנה ולטעון טענות חדשות, במיוחד שהיה באפשרותה לטעון זאת בזמן אמת.
8. המבטחת הגישה את תשובתה, וטענה כי ההפרש בין מועדי שליחת מכתבי הדחייה הינו זניח ביותר – 9 ימים בלבד, ואין בכך כדי לפגוע באפשרות ההגנה של החברה, לאור העובדה שמדובר במועד קצר ביותר. המבטחת הפנתה לרע"א 3735/14, מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' קסליו אירועים בע"מ [22.07.2014] (להלן: עניין קסליו) וטענה כי כבר במכתב הדחייה הראשו ן הסירה המבטחת כיסוי ביטוחי בשל היעדר רישיון נהיגה בתוקף לנהג רכב ה חברה בשל שיטת ניקוד, ואילו מכתב הדחייה השני שנשלח מספר ימים לאחר הראשון, רק הוסיף טענה חלופית נוספת לסיבה מדוע לנהג ה חברה לא היה רישיון נהיגה בתוקף (בהתאם לסעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל).
דיון והכרעה
9. הצורך במשלוח מכתב המנמק את הסיבות לדחיית תביעת המבוטח, נקבע בהנחיות המפקח על הביטוח מיום 09.12.98 (להלן: הנחיות המפקח), הקובעות כי: "כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן לא תוכל המבטחת להעלות, במועד יאוחר יותר, נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה."
בהמשך, בחוזר המפקח על הביטוח מיום 29.05.02 (להלן: חוזר המפקח), נקבע כי : "חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות ראשונה, "רק מקום בו מדובר בעובדות ו/או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה."
יפה לעניין זה, על דרך ההיקש, קביעתו של בית המשפט העליון במסגרת עניין קסליו, לפיה אין מקום למחיקת סעיפים בכתב הגנה, מקום בו חברת הביטוח העלתה במכתב הדחייה, בתום לב, טענה המהווה טענת סף, ולפיה הפוליסה בוטלה עוד קודם למקרה הביטוח. במקרה כזה, נקבע על ידי כב' השופטת חיות (כתוארה אז), כי אין לבוא אל המבטחת בטרוניה על כך שלא בחנה נימוקי הגנה נוספים אותם יכלה לבחון באותו מועד, ואשר באו בהמשך לידי ביטוי במסגרת כתב ההגנה מטעמה כטענות חלופיות. זאת, למעט אם יש בידי המבטחת, בשלב כתיבת מכתב הדחיה, מידע היכול לבסס את אותן טענות חילופיות שאז מחויבת היא להעלותן על הכתב כבר בשלב המכתב.
10. הרציונל העומד בבסיס הנחיית המפקח, לפיה אין להוסיף טענות על אלה שהועברו במכתב הדחייה, היא לאפשר למבוטח לכלכל את צעדיו, להתמודד עם טענות המבטחת ולשקול את צעדיהם בטרם נקיטת הליכים משפטיים (ר' למשל, רע"א 2121/14, אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' דוד אייש [08.07.2014]). כך, יכול המבוטח לשקול אם יש טעם בהגשת תביעה, לבחור כיצד לנסח את התביעה, למצוא את הראיות הדרושות לו ולהוכיח את טענותיו, כאשר הוא יודע מהי עמדת המבטחת ויכול להיערך בהתאם.
בנסיבות אלו, לו היתה המבטחת מביאה ראיה למשלוח מכתב הדחייה השני ומסירתו לחברה בתוך פרק זמן קצר לאחר מסירת מכתב הדחייה הראשון, והכל זמן משמעותי טרם הגשת התביעה, ייתכן וניתן היה לבחון אם יש מקום לתת לכך משקל ולאפשר את הטיעון בנוגע לעילת הדחייה הנוספת, הגם שלא נכללה במכתב הדחייה הראשון. זאת, במטרה להביא ליישום מטרת ההנחיה, על אף הסטיה "הדיונית" לכאורה, בהוספת טענת דחייה נוספת במכתב מאוחר יותר.
11. אין חולק, כי במכתב הדחייה הראשון הובאה סיבה אחת לדחיית דרישת החברה (ביטול רישיון נהיגה לפי שיטת הניקוד) ואילו במכתב הדחייה השני נוספה סיבת דחייה, שלא צוינה במכתב הראשון (ביטול רישיון נהיגה לפי סעיף 66(א)(6) לחוק ההוצאה לפועל).
מההודעה לצד ג' וכן מדברי ב"כ החברה בדיון שהתקיים, עולה כי החברה הכירה רק את מכתב הדחייה הראשון, לפיו סיבת הדחייה היא שלילה בשל שיטת הניקוד. לא הוגשה על ידי המבטחת אסמכתא למשלוח מכתב הדחייה השני, לא כל שכן לקבלתו ע"י החברה.
בנסיבות אלה, אני קובעת שהמבטחת שלחה לחברה רק את מכתב הדחייה הראשון, ואילו מכתב הדחייה השני לא נשלח (או למצער, לא התקבל אצל החברה) טרם הגשת ההודעה לצד השלישי.
12. כעת, יש לבחון האם ניתן לאפשר למבטחת להוסיף טענות הגנה נוספות במסגרת כתב ההגנה מטעמה, שלא נטענו במכתב הדחייה הראשון (הוא כאמור מכתב הדחייה היחיד הרלבנטי לדיון, כאמור לעיל) .
בענייננו, טענה המבטחת כי הטענה הנוספת שהוספה בכתב ההגנה (וקודם לכן במכתב הדחייה השני) היא טענה חלופית נוספת בגינה לא היה רישיון נהיגה בתוקף לנהג החברה.
סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל קובע סנקציה שניתן להטיל חייב בעל יכולת, המשתמט מתשלום חובותיו, וזו לשונו:
"התקיימו לגבי החייב התנאים כאמור בסעיף 66ב, ושוכנע רשם ההוצאה לפועל כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין, בהתחשב בפגיעה בחייב ובהליכים אחרים שננקטו לשם גביית החוב, לרבות הליכים לקבלת מידע על החייב, ככל הנדרש, רשאי הוא להטיל על החייב הגבלה כמפורט להלן ... :
[...]
(6) הגבלת החייב מקבל, מהחזיק או מחדש רישיון נהיגה; [...] לעניין זה יראו את מי שהוטלה עליו הגבלה מהחזיק רישיון נהיגה כמי שרישיון הנהיגה שלו פקע מחמת אי-תשלום אגרה." [ההדגשה שלי – ר.ה.]
מכאן, שכתב ההגנה מטעם המבטחת כולל דחיית הכיסוי הביטוחי בשל סיבת שלילת רישיון של נהג החברה (הגבלה על חייב המשתמש מתשלום חובותיו) השונה לחלוטין מזו שפורטה במכתב הדחייה הראשון (שיטת הניקוד).
13. הטענה ש רישיונו של נהג החברה נשלל מחמת היותו משתמט מתשלום חובותיו, שונה בתכליתה מטענה לשלילת רישיון נהיגה עקב שיטת הניקוד. יתכן, כי החברה הייתה פועלת אחרת ולא שולחת את ההודעה לצד ג' לו היה בידיה סיבת הדחייה הנוספת שפורטה במכתב הדחייה השני ובכתב ההגנה מטעם המבטחת, ולכל הפחות, היתה מבררת מול הנהג מטעמה אם יש ממש בסיבת דחייה זו טרם קבלת ההחלטה כיצד לנהוג במסגרת הליך זה .
בשל אופן ניסוח מכתב הדחייה הראשון – היחיד ש כאמור קבעתי כי הוכח שהגיע לידי החברה בטרם שלחה את ההודעה לצד ג' – צמצמה המבטחת את הסוגיה איתה הייתה החברה צריכה להתמודד עימה בהליך המשפטי, להיעדר כיסוי ביטוחי בשל שלילת רישיון נהיגה של נהג החברה לפי שיטת הניקוד, וזו בלבד. יש להניח כי הדבר היווה שיקול במסגרת כלל השיקולים, שהביאו להחלטת החברה לשלוח הודעת צד ג' למבטחת.
בשל כך, משלא פורטה במכתב הדחייה הראשון הטענה בפרק הראשון של כתב ההגנה מטעם המבטחת תחת הכותרת "הסרת כיסוי – שלילת רישיון" לפיה רישיון הנהיגה של נהג החברה לא היה בתוקף עקב שלילה "לפי חוק ההוצל"פ", וככל שלא חל החריג המאפשר הוספת טענות על אלה שפורטו במכתב דחייה, התוצאה תהיה שיש למחוק את המילים האמורות מכתב ההגנה מטעם המבטחת, ולהוציא את מכתב הדחייה השני שצורף כנספח לכתב ההגנה מטעם המבטחת.
14. כעת יש לבחון אם חל החריג שנקבע בהלכת קסיליו, המתיר למבטחת להוסיף טיעון שלא עלה במכתב הדחייה הראשון, כאשר מדובר במידע שלא היה ביכולתה לדעת עליו במועד משלוח מכתב הדחייה הראשון. זאת, מאחר שבדיון מיום 08.11.20 טען ב"כ המבטחת (כפי שהובהר בבקשה לתיקון הפרוטוקול מיום 09.11.20, לה לא התנגדה המבטחת) כי "ההבדל בין מכתבי הדחייה נובע מנתונים אשר התקבלו אצל הצד השלישי כשבוע מאוחר להנפקת מכתב הדחיה".
לטענת החברה, כל הנתונים עמדו בפני המבטחת במועד שליחת מכתב הדחייה הראשון, ויחד עם זאת היא בחרה משיקוליה לנסח את מכתב הדחייה באופן בו נוסח ולא להעלות סיבות נוספות שהיו בידיעתה במועד בו הופק ונחתם המכתב. בתשובת המבטחת שהוגשה ביום 28.12.20, לא היתה התייחסות לטענה זו של החברה. באותה תשובה, ביקש ב"כ המבטחת לקבל "שהות קצרה על מנת לקבל את התייחסות המבטחת למלוא הטענות הנטענות בבקשה". מאז, לא הגישה המבטחת כל השלמה, בקשה לארכה או התייחסות נוספת לטענות החברה, ועל כן, יש לבחון אם חל החריג כאמור לעיל על בסיס טענות החברה בלבד, בשים לב לדברי ב"כ המבטחת בדיון.
15. לכתב ההגנה מטעם המבטחת, צורף מסמך הנושא תאריך תאונה מיום 21.08.17, של "מרכז הסליקה של חברות הביטוח בע"מ" במסגרתו מצוין ביטול רישיון נהיגה לנהג החברה, בשל "חוק ההוצאה לפועל" (להלן: אישור מרכז הסליקה). המבטחת לא הציגה מסמך ממנו ניתן לדעת מתי התקבל אצלה המידע הנ"ל בנוגע לשלילת רישיון הנהיגה של נהג החברה מכח חוק ההוצאה לפועל, וכי מידע זה התקבל, לכאורה, במועד המאוחר למכתב הדחייה הראשון. על כן, בהעדר כל טענה או אינציקציה אחרת, אני קובעת כי ב מועד בו נשלח מכתב הדחייה הראשון (בתאריך 28.11.17) כבר היה בידי המבטחת – או למצער יכול היה להיות בידיה – אישור מרכז הסליקה שהודפס כנראה ב חודש אוגוסט 2017.
הנטל להוכיח את קיומו של החריג הנ"ל הינו על הטוען לו, קרי על המבטחת בענייננו, והיא לא עמדה בנטל זה. מכאן, שאין תחולה לחריג בהלכת קסיליו, ולא ניתן לקבוע כי מדובר במידע שלא היה ביכולת המבטחת לדעת עליו במועד משלוח מכתב הדחייה ראשון. על כן, עומדת על כנה המסקנה אליה הגעתי בפסקה 13 לעיל.
סוף דבר
16. הבקשה למחיקת סעיפים מתקבלת, כך שהמילים "ולפי חוק ההוצל"פ" – בפרק הראשון בעמוד הראשון לכתב ההגנה של צד ג' – יימחקו, ויוצא מן התיק מכתב הדחייה השני.
בסוף הדיון שהתקיים ניתן צו המופנה למשרד הרישוי. מובהר כי אין במתן הצו – או בתיעוד/מידע שיתקבל מכוחו – כדי לאפשר העלאת טענות הגנה שהוריתי כעת על מחיקתן.
17. באשר להוצאות: בהתאם להוראת תקנה 53 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, יש לפסוק בכל החלטה בבקשה את הוצאות הבקשה, זולת אם יישנם טעמים מיוחדים שלא לעשות כן. נתתי דעתי לכך שמדובר בבקשה שהוגשה בחודש אוקטובר 2020, ושהתגובה האחרונה בה הוגשה עדיין בשנת 2020. יחד עם זאת, איני רואה בנסיבות אלה "טעם מיוחד" המצדיק הימנעות מפסיקת הוצאות לחובת הנתבעת, במקרה דנן.
צד ג' (המבטחת) ישלם לנתבעת הוצאות בסך כולל של 1,755 ₪, בתוך 30 ימים מהיום, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך.
ניתנה היום, כ"א שבט תשפ"א, 03 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.