הדפסה

בית משפט השלום ברחובות תא"מ 47689-02-19

לפני
כב' הרשם הבכיר אייל דוד

התובעת

ש. שלמה רכב בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יוסי שקואי ואח'

נגד

הנתבע

ישראל יוחננוב

פסק דין

טענות התובעת
1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב של התובעת , שהיה מעורב בתאונת דרכים, אשר אירעה ביום 8.4.18, בכביש אבא הלל ברמת גן, בנתיב השמאלי ביותר, המאפשר פניה שמאלה לקניון איילון. בעת שרכב התובעת עמד במופע רמזור אדום, רכב הנתבע שהיה לפניו בכביש, נסע אחורנית, בחוסר זהירות , וגרם לרכבה נזקים בסך כולל של 11,155 ₪.

טענות הנתבע
2. דינה של הנתבע להידחות , בין היתר, בשל העובדה כי בידי הנתבע מסמך, עליו חתומים הצדדים, שנערך ונחתם מיד לאחר התאונה ובו נהג התובעת מודה באשמת הפגיעה. כמו כן, מקום התאונה הינו לפני צומת מרומזר, עמוס במכוניות, בו לא ניתן לנסוע אחורנית. נהג התובעת הוא זה שגרם לתאונה, בכך שהגיח מאחור ובחוסר שימת לב התנגש ברכב הנתבע, שהיה לפניו. לנתבע לא היתה שום סיבה לנסוע אחורנית.

הדיון בתביעה
3. התקיים לפני דיון, בו העידו הנהגים - מר משה מחלב - נהג התובעת (להלן: " משה") והנתבע (להלן: " ישראל").

עדות נהג התובעת - משה
4. בעת התאונה, כלי הרכב המעורבים עמדו במופע רמזור אדום, בכביש אבא הלל ברמת גן, בנתיב השמאלי ביותר, המאפשר פניה שמאלה לקניון איילון. רכבו של ישראל, שהיה לפני רכבו , נסע לאחור ופגע בחזית רכבו, בפגוש. להשערתו, ייתכן שבטעות ישראל שילב להילוך אחורי במקום להילוך ראשון. בעת התאונה היתה מותקנת ברכב מצלמה, הוא ניסה להוציא את הסרטון, אולם בחלוף הזמן הסרטון נמחק. מלבד ישראל, היה ברכבו נוסע. לאחר התאונה ישראל והנוסע יצאו מהרכב, הצדדים החליפו פרטים וישראל נתן לו פתק, ש הוגש כמוצג וסומן ת/1. הפתק נרשם בכתב ידו וישראל חתם עליו.

עדות הנתבע - ישראל
5. אין חולק לגבי מקום התאונה. בנתיב מימין לנתיב בו היו הצדדים, עמדה משאית ארוכה מסוג סמי טריילר, לפני רכבו עמדו מכונית אחת או שתיים, פתאום הוא שמע מכה וראה את רכבו של משה נכנס ברכבו . לאחר שמופע הרמזור התחלף לירוק, הם פנו שמאלה והחליפו פרטים, הוא הסתכל על רכבו וראה שלא קרה לו שום נזק, למעט אולי שריטה קלה. גם לרכבו של משה לא נגרם נזק. ניתן לראות בתמונות הצבעוניות שצורפו לחוות דעת שמאי מטעם התובעת, כי לוחית הרישוי התעקמה ומדוע מבקשים על כך סך של 13,000 ₪, כאשר ישראל הוא זה שאשם בתאונה. אכן, ברכב היה נוסע נוסף, שהיה אמור להגיע למתן עדות, אולם לא הגיע כי זה לא הסתדר לו.

דיון והכרעה:
6. כידוע, על התובע מוטלת החובה להוכיח את תביעתו, בהתאם לעיקרון "המוציא מחברו עליו הראיה". נטל ההוכחה הוא נטל הבאת הראיות נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות" לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ פ"ד נז (4)981(2003).

7. במקרה שלפנינו, חלוקים הצדדים לגבי אופן התרחשות התאונה וכפועל יוצא מכך, גם לגבי האחריות לתשלום הנזקים שנגרמו בגינה. לטענת התובעת, התאונה נגרמה בעת שרכבו של ישראל נסע לאחור ופגע בחזית רכבה, שהיה נהוג על ידי משה. לעומת זאת, הנתבע ישראל טען כי החלק האחורי ברכבו נפגע כתוצאה מפגיעת חזית רכבו של משה, אולם לא נגרם לרכבו נזק, למעט אולי שריטה קטנה.

8. באופן עקרוני, במקרה בו מתרחשת תאונה מסוג חזית-אחור, ההנחה היא כי הרכב השני הוא זה שפגע ברכב לפניו, עקב אי שמירת מרחק. לכן, על מי שטוען אחרת, דהיינו כי הרכב הראשון נסע לאחור ופגע ברכב השני, מוטל הנטל להוכיח זאת.

9. במקרה שלפנינו, הנתבע ישראל לא הביא למתן עדות את הנוסע ברכבו שהיה עד ראיה לתאונה ויכול היה לאמת את גרסתו. ישראל לא הציג הסבר מניח את הדעת, מדוע הנוסע ברכבו לא התייצב למתן עדות.
כשישראל התבקש להציג צילום של החלק האחורי ברכבו, הוא טען כי לא עשה זאת, מכיוון שלא נגרם לו נזק ולכן הוא אף לא לקח את רכבו לבדיקת שמאי. מעיון בצילום החלק האחורי ברכבו של ישראל, ניתן היה ללמוד האם נגרם נזק לרכבו וככל שהיו סימנים לנזק, ייתכן וניתן היה ללמוד מהם לגבי אופן התרחשות התאונה.

10. מנגד, משה הודה כי בעת התאונה היתה מותקנת ברכבו מצלמת דרך, אך לדבריו, בחלוף הזמן , נמחק הסרטון ולכן לא היה יכול להציגו לפני בית המשפט. אכן, הצגת הסרטון היתה יכולה לאמת את גרסתו של משה, אולם יוער כי במקרים לא מעטים, מחוסר מודעות, נהגים המעורבים בתאונות, לא פעלו להוצאת הסרטון מהמצלמה בסמוך לתאונה וכפועל יוצא מכך, בחלוף הזמן , הסרטון נמחק באופן אוטומטי.

11. ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239, 245 [1990]).
וכי  "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת הימנעות בעל דין מלהביא לעדות ראייה עדות כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה [פורסם בנבו]).
בנסיבות העניין, המחדל נזק ף לחובת ו של הנתבע ישראל ויש בו כדי להחליש את גרסתו ביחס לאופן התרחשות התאונה. אכן, לכאורה, גם משה חדל בכך שלא הציג את סרטון מצלמת הדרך ברכבו, אולם מחדל זה הינו קטן יותר, שכן, כפי שציינתי לעיל, לא תמיד ישנה מודעות של נהגים המעורבים בתאונה לצורך החיוני בהוצאת הסרטון המציג את התאונה בסמוך לקרותה. לפיכך, אינני מוצא לנכון לתת משקל רב למחדל זה, של משה.
12. כל אחד מהנהגים הציג מסמך, שלטענתו יש בו הודאה של הנהג האחר באחריותו לתאונה.

המסמך שהגיש ישראל, שסומן נ/1
13. המסמך נכתב בעיפרון, בכתב יד ובו נכתב כדלקמן:
"עמדתי ברמזור לפתע קיבלתי מכה מאחורה. עצרנו בצד הבחור בהגינותו נסע אחרי עמדנו בצד ליד קניון אילון והחלפנו פרטים
מכלוף משה (חתימה)
ישראל יוחננוב (חתימה)"

המסמך שהגיש משה, שסומן ת/1
14. המסמך נכתב בכתב יד,באמצעות עט בדיו כחול, בו נרשם כדלקמן:
"סיטרואן
78-903-01
- 054-XXXX212
אני יוחננוב ישראל 37544672 נסעתי רוורס ופגעתי ברכב מס' 24-269-001 מקדימה
חתימה "ישראל", (באמצעות עיפרון א.ד)
8.4.18
שעה
13:20

15. סעיף 54 ל פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, קובע כי:
"ערכה של עדות שבעל-פה ומהימנותם של עדים הם ענין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט".

16. בעת חקירתו הנגדית, ישראל הציג למשה את הפתק שסומן נ/1, בו כתוב שהוא זה שנתן מכה מאחור לרכבו של ישראל.
משה השיב: "אני לא הייתי חותם על דבר כזה. אני רואה את הפתק. אני מציין כי אמנם החתימה דומה לחתימתי אולם לא כתבתי את האמור בפתק ולא חתמתי עליו. וזה לא נכון בכלל שקיבלתי מכה מאחורה" (ש' 9-10, ע' 2 לפרוט').

17. התרשמתי כי עדותו של משה בדיון לפני הייתה עקבית, שוטפת וראויה לא מון.
משה הכחיש באופן חד משמעי כי חתם על המסמך נ/1 וכן הדגיש כי שם משפחתו, כפי שנרשם בסוף המסמך, בסמוך לחתימה המתיימרת להיות חתימתו , נרשם באופן משובש, מכלוף במקום מחלב. מעבר להכחשה הנחרצת של משה. אין זה סביר בעיני כי משה היה חותם על מסמך, כאשר שם משפחתו, כפי שמופיע במקום הסמוך לחתימתו, נרשם באופן משובש.

18. מנגד, בחקירתו הנגדית נשאל ישראל, האם נראה לו שמשה מחלב, יחתום בשם מכלוף. על כך הוא השיב כי כנראה הוא שמע מכלוף במקום מחלב. כשנשאל ישראל, האם בזמן התאונה חתם על הפתק שהציג משה, הוא השיב "אוקיי יכול להיות שחתמתי לא זוכר" (ש' 30, ע' 4 לפרוט'). התרשמתי כי עדותו של ישראל היתה מהוססת וחסרת בטחון. אין זה סביר בעיני כי אדם שחתם על מסמך מהותי, בו הוא מודה באחריותו בתאונה, ישכח עובדה זו. תשובתו של ישראל, כאמור לעיל, איננה מעוררת אמון ולכן גרסתו לתאונה איננה מהימנה בעיני ואני מעדיף על פניה את גרסתו של משה.

חובותיו של נהג הנוסע לאחור
19. ישראל לא מילא את חובותיו כנהג שנוסע לאחור ולכן אני קובע כי עליו מוטלת מלוא האחריות לקרות התאונה ולתשלום הנזקים שנגרמו בגינה.
תקנה 45 לתקנות התעבורה קובעת כדלקמן:
"נסיעה אחורנית תק' (מס' 3) תש"ל-1970
45.  נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט
באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע –
(1)   סיכון או פגיעה;
(2) הטרדה או הפרעה"

20. לעניין גובה הנזק ברכב התובעת, ישראל טען כי לאחר התאונה ראה שלא נגרם שום נזק לרכבו של משה, אלא "רק התעקם לך הלוחית והפגוש הקדמי אולי זז טיפה" (ש' 19, שם), משה השיב: "אני חייב לדווח מה שהיה לחברת הליסינג. דיווחתי מה שהיה. הפגוש היה פגוע כולו" (ש' 20, שם). הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית מטעמו ואף לא ביקש לזמן את שמאי התובעת כדי להיחקר על חוות דעתו. לפיכך, אני קובע כי חוות הדעת מטעם התובעת, לא נסתרה ואני מקבלה במלואה.

סוף דבר
21. לסיכום, אני קובע כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה ולכן אני מקבל את התביעה במלואה. פירוט רכיבי התביעה: ירידת ערך בסך של 354 ₪; דמי נזק בסך של 10,097 ₪; החזר שכ"ט שמאי בסך של 517 ₪. בסך הכל 10,968 ₪. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומד על סך של 11,155.5 ₪.
לפיכך, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:
11,155.5 ₪ ; 379 ₪ - החזר אגרה; 2,000 ₪ - שכ"ט עו"ד וכן החזר שכרו של עד התובעת כפי שפסקתי בדיון.
סכומים אלו ישולמו לתובעת, בתוך 30 י מים מהיום, שאם לא כן, יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד למועד התשלום בפועל.

אני פוטר מיתרת תשלום האגרה.

זכות ערעור על פסק הדין בתוך 45 ימים ממועד קבלתו, לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין ל ב"כ התובעת ולנתבע.

ניתן היום, ג' אב תשע"ט, 04 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.