הדפסה

בית משפט השלום ברחובות תא"מ 39368-11-17

בפני
כבוד ה שופטת זהר דיבון סגל

התובעת
מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

נגד

הנתבעים
1.ראובן הלפרין
2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב המבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") בתאונה מיום 6/6/17 (להלן : "התאונה").
המחלוקת בין הצדדים היא בסוגיית האחריות לקרות התאונה.

על פי הנטען בכתב התביעה, עת נסע רכב התובעת כדין בנתיבו, הגיח רכב הנתבעים מהנתיב הנגדי כאשר רכב חונה חוסם את נתיב נסיעתו, סטה לעבר נתיב נסיעת רכב התובעת בחוסר זהירות וללא המתנה שהדרך תהיה פנויה ופגע ברכב התובעת וגרם לנזקים.

מנגד, בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את גרסת התובעת וטענו כי התאונה ארעה בשל חוסר זהירות רכב התובעת, אשר יצא מחניה משמאל הדרך התפרץ לנתיב נסיעת רכב הנתבעים מבלי לתת זכות קדימה ותוך כדי כך פגע ברכב הנתבעים בצידו השמאלי.

בדיון שנערך בפני העידה, הגב' דינה פאילו (להלן : "נהגת רכב התובעת"), מר אלירן סלמן, נהג רכב הנתבעת, (להלן : "נהג רכב הנתבעים") וכן מר מאור סלמן, אחיו של נהג רכב הנתבעת שנסע עימו בעת התרחשות התאונה (להלן : " האח"). לבית המשפט הוגש שרטוט מקום התאונה (נ/2).

על יסוד החומר שהונח בפני, לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ועדות האח , עיינתי בתמונות ממקום התאונה, עיינתי בכלל כתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג רכב הנתבעת, וזאת מהטעמים הבאים.

בראש ובראשונה, מצאתי להעדיף את עדות נהגת רכב התובעת , שהותירה עליי רושם מהימן, על פני עדות נהג רכב הנתבעים שלא הותירה בי רושם דומה. עדות נהגת רכב התובעת, היתה ברורה, קוהרנטית והתיישבה עם הנטען בטופס הודעה על תאונה שנמסר לחברת הביטוח. שם נרשם "בשעה שיצאתי מרחוב הערבה לרחוב הנגב, רכב צד ג' שנתיב נסיעתו היה חסום ע"י רכב חונה, סטה לנתיב שלי ופגע ברכב בעוצמה בחלקו הקדמי שמאלי".
על גרסה זו חזרה נהגת רכב התובעת בעדות בפני, כך למשל, "כשיצאתי לא היה שום רכב, עמד רכב שחסם את הנתיב הנגדי, אצלי הכל היה ריק. אני פניתי ובאתי לנסוע ובא הנהג ובעצם נכנס. האוטו השני הפריע לו אז לא היתה לו ברירה והוא נכנס בי" (עמ' 1 שורה 18-19). התאונה התרחשה בנתיב שלי, בנתיב הימני, הוא בעצם נכנס לנתיב שלי, הנגדי". (עמ' 1 שורה 25). עוד ציינה כי "הבן אדם אמר לי בפירוש אני מתנצל, טעיתי, אני נכנסתי בך". (עמ' 2 שורה 6).

מנגד, עדות נהג רכב הנתבעים לא היתה מפורטת ועקבית דיה. נהג רכב הנתבעים הציג מספר גרסאות ביחס לאופן התרחשות התאונה. בטופס הודעה על תאונה לחברת הביטוח, שנמסר מספר חודשים לאחר התאונה, מתאר כי "תוך כדי נסיעה בכביש ראשי, רכב צד ג' שיצא מרחוב משתלב משמאל לא נתן זכות קדימה לרכב המבוטח ופגע בו בצד שמאל באמצע". רק במהלך החקירה הנגדית, טען נהג רכב הנתבעים כי עקף רכב חונה שחסם את מסלול נסיעתו (עמ' 5 שורה 7-8). פרט מהותי זה המתייחס למהות ומיהות הסטייה, והסיבה הנטענת לסטייה מהנתיב, לא הוזכר, אף לא ברמז בטופס ההודעה לחברת הביטוח.

זאת ועוד, נהג רכב הנתבעים הציג בפני שרטוט בו צייר את מנח כלי הרכב בסמוך לתאונה (נ-2). מהשרטוט עולה כי בעת התרחשות התאונה, חנה רכב , מול הפנייה לרחוב הערבה, הרחוב ממנו השתלבה נהגת רכב התובעת לכביש הראשי . במהלך החקירה הנגדית, נהג רכב הנתבעים ציין כי השרטוט לא משקף נכונה את מ נח כלי הרכב. (עמ' 5 שורה 11-12). לבקשת ב"כ התובעת, שרטט בשנית, את מיקום הרכב החונה, הפעם, מיקם את הרכב החונה במקום שונה ומרוחק מהצומת (עמ' 5 שורה 22-23) . מעבר לשינוי בגרסה, נהג רכב הנתבעים לא ידע לאמוד באיזה מרחק מהצומת חנה אותו רכב. (עמ' 5 שורה 25-35).

לא זו אף זו, מצאתי חיזוק לעדות נהגת רכב התובעת, דווקא בעדות נהג רכב הנתבעים. השרטוט המקורי אותו צייר נהג רכב הנתבעים (נ-2) המתאר את מיקום כלי הרכב, בעת התרחשות התאונה, בדגש על מיקום הרכב החונה באמצע הצומת באופן החוסם את נתיב הנסיעה הנגדי, תואם במדויק את גרסת נהגת רכב התובעת.

ואם לא די בכך, שהרי עדות האח תומכת אף היא בעדות נהגת רכב התובעת. האח אישר כי השרטוט המקורי (נ-2) מתאר נכונה את מנח כלי הרכב בעת התרחשות התאונה. כמו כן העיד האח כי "היה רכב במסלול הנגדי. רכב שבלט טיפה" (עמ' 7 שורה 17) וכן "אולי הגלגלים היו על הפס" (שורה 21), "עקיפה קטנה" (שורה 25).

לסיום, מצאתי את גרסת נהגת רכב התובעת, הגיונית וסבירה יותר. נהגת רכב התובעת הצביעה על סיבה לסטיית רכב הנתבעים מנתיב נסיעתו, שכן עקף את רכב חונה. מנגד, נהג רכב הנתבעים, לא הצביע על סיבה הגיונית, מדוע נהגת רכב התובעת שפנתה ימינה לנתיב פנוי, סטתה לתוך מסלול הנסיעה הנגדי בו נסע .

יתר טענות הצדדים, לא נעלמו מעיני ואולם אין בהן כדי לשנות ממסקנתי.

לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי במידת ההוכחה הנדרשת בהליך האזרחי כי התאונה התרחשה כגרסת התובעת, עת עקף רכב הנתבעים רכב חונה , סטה לנתיב נסיעת רכב התובעת ופגעה ברכב ה.

משכך אני קובעת כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג רכב הנתבעים.

לצד האמור, מצאתי לייחס אשם תורם לנהגת רכב התובעת בשיעור של 20% . נהגת רכב התובעת הבחינה ברכב חונה החוסם את נתיב הנסיעה הנגדי, משכך היה עליה לצפות כי רכב המגיע מהכיוון הנגדי עשוי לעקוף את הרכב החונה. היה על נהגת רכב התובעת לנקוט משנה זהירות טרם השלמת הפנייה ימינה , מיקום התאונה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, מלמדים שלא עשתה כן.

סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 10,824 ₪ בתוספת אגרת בית משפט בסך 379 ₪, שכר בטלת עד בסך 250 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך 1900 ₪ .

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ז' אב תשע"ח, 19 יולי 2018, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.