הדפסה

בית משפט השלום ברחובות תא"מ 15822-06-20

בפני
כבוד ה שופטת אושרית הובר היימן

תובעת ונתבעת שכנגד

אוויס יו טי אס ח.פ. 520039249

נגד

נתבעים והתובעת שכנגד

  1. אדם בן אברהם בוסטון
  2. הכשרה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפני תביעה ותביעה שכנגד, שעניינן בתאונת דרכים אשר התרחשה ביום 27.08.19.

הצדדים נחלקו בשאלת האחריות לתאונה. מחלוקת משנית קיימת לשאלת הנזק.

בדיון שהתקיים לפניי שמעתי את עדויות הנהגים והוצגו לפניי ראיות. בפתח הדיון הסמיכו הצדדים באמצעות באי כוחם את בית המשפט לפסוק בהתאם להוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט. במהלך הדיון, אמר ב"כ הנתבעים והתובעת שכנגד שבכוונתו לחזור בו מהסכמתו, ואולם בסופו של דבר לא התבקש הדבר מפורשות לפרוטוקול. בנסיבות אלו, ולמען הסר כל ספק, ינתן בזאת פסק דין מנומק, שלא על דרך סעיף 79א לחוק בתי המשפט.

דיון והכרעה:
לאחר שמיעת הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעות להידחות באופן הדדי, ואלו נימוקיי:

בכתב התביעה העיקרית, נטען כי התאונה התרחשה, בעוד רכב התובעת הוסע לאיטו בפקק, בנתיב נסיעתו, כאשר לפתע פגע בו רכב הנתבעים מאחור וגרם לו לנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה.

זו הגרסה שנכתבה גם בטופס ההודעה שצורף לכתב התביעה, אך יצוין כי מדובר בטופס אשר אינו חתום, ו הוא נושא תאריך 07.10.19, היינו כחודש וחצי לאחר התאונה.

בעדותו הראשית, מסר נהג התובעת, את הדברים האמורים: "אני נסעתי בכביש 40 לכיוון צומת נמל התעופה בכיכר, כ300 מטרים לפני הצומת היה פקק, אני נוסע מתקדם ונוסע בנסיעה איטית ופתאום אני מרגיש חבטה מאחור שמישהו נכנס בי. על מנת לא לצור פקק תנועה החנתי את הרכב בצד, הבן אדם היה המום ולא דיבר כמה דקות לא דיבר מילה. יש יותר מנתיב אחד אני לא נסעתי בנתיב שפונה לצד ימין, אני נוסע בנתיב ישר. כתוצאה מהמכה נוצר פקק רציני ואני החנתי בצד ימין. הנתיב שפונה ימינה זה כביש שפונה לתחנת דלק בכניסה לשדה תעופה, ואני נסעתי לכיוון הכיכר" (עמ' 2, ש' 2 – 7) .

בחקירתו הנגדית, נשאל העד מדוע הדגיש מיוזמתו את העובדה שלא נסע בנתיב שמוביל ימינה לתחנת הדלק, והשיב כי רק רצה להדגיש עובדה זו. העד אישר, כי מוקדי הנזק בכלי הרכב, הם מוקד שמאלי-אחורי ברכב התובעת ומוקד ימני-קדמי ברכב הנתבעים. בשלב זה טען עד התובעת , כי רכב הנתבעים ניסע למעשה לעקוף אותו, תוך כדי שהוא סוטה לנתיב הנסיעה בכיוון הנגדי ולכן הפגיעה היא בחלקו שמאלי-אחורי של הרכב ולא במרכז . העד אישר עוד, לשאלות ב"כ הנתבעים, כי ביתו הייתה ברכב בעת התאונה, אך לא זומנה לעדות בבית המשפט. עוד במסגרת החקירה, הוצג לעיונו של עד התובעת שרטוט, שצורף לראיות ההגנה כ – נ/1, והלה התבקש להתייחס לנ חזה בו. העד טען, כי השרטוט אינו משקף את מיקום רכבו בכביש בעת התאונה. כן, הוצגו לעד תמונות שצולמו במקום התאונה, בו נראה רכבו בצד ימין של הכביש, ולעניין זה טען, כי הזיז את הרכב ואת החלקים שהתפרקו ממנו, לאחר התאונה, לצד ימין של הדרך כדי לא להפריע לתנועה.

בכתב התביעה שכנגד, נטען כי בתאריך הרלוונטי, עת הוסע רכב הנתבעים בנתיב הימני, סטה לעברו רכב הצד שכנגד מהנתיב האמצעי וגרם לו לנזקים. כך גם נכתב בטופס ההודעה שצורף לכתב התביעה שכנגד.

בעדותו הראשית, מסר הנתבע 1, כהאי לישנא:
"הוא היה בנתיב הימני שפונה רק ימינה, ושהוא קלט שהוא נכנס ימינה הוא חתך שמאלה להמשיך ישר, כנראה הוא מיהר כי הבת שלו הייתה צריכה לטוס. אני מדגים על המכוניות יש לו רק ימינה הוא חתך מפה וככה הוא נכנס. אני לא שמתי לב כי הוא התפרץ מהר כי הוא כנראה מיהר. התאונה קורית בנתיב הימני נכנס בפס הפרדה."

הנתבע 1, שלל את טענת נהג התובעת כי רכב התובעת הוסע בנתיב הממשיך ישר וכי הוא ביצע עקיפה ופגע בו מאחור.

בחקירתו הנגדית, טען הנתבע 1 כי אינו מכיר כלל את טופס ההודעה שהוגש כחלק מנספחי כתב התביעה שכנגד וכן כי השרטוט שהוצג אינו שרטוט שנערך על ידו.

לאחר שמיעת הראיות, מסקנתי היא כי שתי הגרסאות שהושמעו בבית המשפט הינן גרסאות כבושות; כך, גרסת נהג התובעת בתביעה העיקרית, לפיה רכב הנתבעים ביצע עקיפה, גרסה אשר נמסרה לצורך הסבר מיקומי הנזק, לא הושמעה קודם לכן ועלתה לראשונה בעדותו בבית המשפט. וכך גם גרסת הנתבע 1 והתובע שכנגד בעדותו, אינה עולה בקנה אחד עם הגרסה בטופס ההודעה ובכתב התביעה שכנגד ולא נמסרה בכל דרך אחרת עובר למועד הדיון.
אמנם, הוגש ע"י ב"כ הנתבעים והתובעים שכנגד שרטוט, אשר לכאורה מתיישב עם עדות הנתבע 1, אבל הנתבע 1 מסר כי כלל אינו מכיר את השרטוט וכי לא ערך אותו ולכן הוא אינו מהווה חלק מעדותו . גם מועד עריכתו של השרטוט אינו ידוע כלל ומכאן, שהמשקל שיש ליחס למסמך זה הוא נמוך ביותר, אם בכלל.
יוער, כי הנימוק שניתן להיעדר ההלימה בין עדות הנתבע 1 לבין הגרסה העולה בכתב התביעה שכנגד, לפיו התביעה נערכת ע"י ב"כ החברה המבטחת, מוטב היה לו לא נשמע כלל, בפרט שעה שהנתבע 1 הוא בעצמו תובע שכנגד (ולא רק החברה המבטחת) וראוי היה כי גרסתו תיבדק לאשורה, בטרם תוגש בשמו ועבורו תביעה .

עדת הראיה מטעם התובעת בתביעה העיקרית, לא הובאה לעדות, ללא כל הסבר המניח את הדעת. לא מן הנמנע, כי לו הייתה מובאת לבית המשפט, היה בעדותה בכדי לשפוך אור על נסיבות התאונה. העדר זימונה של העדה נזקף לחובת התובעת בתביעה העיקרית.

מיקומי הנזקים, יכולים להתיישב עם כל אחת מגרסאותיהם הכבושות של הנהגים והתמונות ממקום האירוע – גם בהן אין בכדי להעלות או להוריד, שהרי גם עפ"י גרסת התובעים שכנגד, התאונה לא התרחשה בנתיב הימני ביותר, כי אם בנתיב משמאלו (בכיוון הנסיעה ישר) ומכאן, שמכאן שמכל מקום עולה מן התמונות שהרכב הוזז ימינה לשולי הכביש לאחר התאונה.

כידוע, תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, לא יוכל לזכות תביעתו, והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על התובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, במקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שהם מעלים – שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ותביעתו תידחה.

במקרה המונח בפני, מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה, כי התובע והתובעים שכנגד לא הרי מו את הנטל המוטל עלי הם להוכחת תביעת ם.

לפיכך, דינן של התביעה והתביעה שכנגד להידחות.

כל צד ישא בהוצאותיו.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ה' כסלו תשפ"ב, 09 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.