הדפסה

בית משפט השלום ברחובות ת"פ 45074-06-17

בפני
כבוד ה שופטת אדנקו סבחת- חיימוביץ

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נגד

יהודה בושארי

הנאשם

נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד כץ בן משה
הנאשם בעצמו
ב"כ הנאשם עו"ד ניצן ביילין

גזר דין

כתב האישום
הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, באישומים 1, 2 ו-4 וזוכה מהאישום השלישי בכתב האישום. הנאשם והמתלוננת היו נשואים בעת האירועים.

באישום הראשון הורשע הנאשם בעבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). בבוקר יום 5.9.16 לאחר שהמתלוננת יצאה מהבית למקום עבודתה, שלח לה הנאשם לטלפון הנייד, הודעה ובה כתב "פעם אחרונה שאת יוצאת ככה מהבית", "יום טוב", "אמרת שתורידי את האודם. והלכת ככה. תיזהרי מאוד. יש לי מחשבה שיקרה לך משהו. אני אומר את זה לטובתך, תביני". המתלוננת בתגובה ביקשה שיפסיק לאחל לה כך, אז השיב לה הנאשם "אני לא מאחל לך, אני שומר עליך, ופעם אחרונה שאת עושה את זה. אני רציני במיליון אחוז. לא יקום ולא יהיה".

באישום השני, הורשע הנאשם בעבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק, בכך שביום 2.9.16, טרם כניסת השבת, התארגנה המתלוננת והתאפרה בבית בני הזוג, הנאשם פנה אליה ואמר לה, כי הוא יחתוך לה את הפנים, וכי גם מייקאפ לא יעזור לה.

באישום הרביעי, הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה סתם של בת זוג, עבירה לפי סעיף 382(ב) לחוק.
כשנה וחצי עובר לאירוע באישום הראשון, בעת שהמתלוננת הייתה בתחילת הריונה, חזרו בני הזוג לביתם מבית המשפחה. הנאשם אחז בחוזקה בידה של המתלוננת והובילה לכיוון ביתם, בעת שצעקה הוא שם יד על פיה ובתוך כך נפל כיסוי הראש שהיה לראשה.

ראיות הצדדים לעונש
ב"כ הנאשם הגיש החלטה מבית הדין הרבני בעניינם של הנאשם והמתלוננת (טע/1), וכן אסופה של מסמכים רפואיים בעניינו של הנאשם (טע/2).
כמו-כן נשמעו עדויות מפי אמו ורעייתו של הנאשם.

טיעוני הצדדים לעונש בתמצית
ב"כ המאשימה הפנתה לערכים המוגנים בהם פגע הנאשם במעשיו. התנהלותו של הנאשם היתה בריונית ואלימה כלפי המתלוננת שחוותה השפלה על בסיס יום יומי. ב"כ המאשימה הפנתה לחומרה הנוספת שיש לראות באישום הרביעי שבוצע עת המתלוננת היתה בהריון ו הנאשם היה בגילופין.
בנסיבות אלה, עתרה לקבוע מתחם עונש ממאסר שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל לגבי האישומים הראשון והשני. לגבי האישום הרביעי ביקשה לקבוע, כי מתחם העונש הוא ממאסר שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות ועד 8 חודשי מאסר.
בשים לב להעדר עבר פלילי והעדר הליך שיקומי, ביקשה לגזור על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל לצד מאסר על תנאי, פיצוי וקנס.

ב"כ הנאשם לא חלק על כך שיש לקבוע מתחמי ענישה שונים, אך סבר כי יש לקבוע מתחם אחד לאישומים הראשון והשני בשים לב לקשר הענייני ביניהם ומתחם נפרד לאישום הרביעי.
האירועים בהם הורשע הנאשם נפרשו על פני כ- 3 שנים ואין לומר, כי התמונה המצטיירת מהם היא של אדם אלים. כתב האישום הוגש בחלוף שנה מהאישום האחרון בזמן. את חלוף הזמן יש לזקוף לזכותו של הנאשם ובייחוד שלא נפתחו תיקים נוספים מאז. מדובר באירועים ספונטניים ונקודתיים שלא נועדו להשיג שום מטרה. אישומים 1 ו-2, נעשו בסמיכות זמנים ובקשר לאותו נושא, סוגיית האיפור והצניעות ולכן יש לקבוע מתחם אחד בשני האישומים.
ב"כ הנאשם הפנה לכך, כי לאחר שמיעת הראיות הנאשם זוכה מהאישום השלישי, כך ששמיעת התיק לא היתה לשווא. הנאשם הודה באישומים הראשון והשני אך סבר, כי בהקשר בו הדברים נאמרו אלה אינם מהווים עבירה פלילית, ולגבי האישום הרביעי, הנאשם לא חלק על האירוע כולו, רק על חלק ממנו. הנאשם הביע צער על הפגיעה במתלוננת אף שלא ראה כך את הדברים ולכן בחר לנהל הוכחות.

לטענת ב"כ הנאשם בשני המתחמים יש לקבוע שהם מאי הרשעה או מאסר על תנאי ועד מספר חודשי מאסר. הפסיקה שהוגשה על ידי המאשימה היא מחמירה ואינה רלוונטית לנסיבותיו של תיק זה.
הגירושין בין הנאשם והמתלוננת היו מכוערים. הנאשם בן 36, נשוי בשנית, קיבל לידיו בחודשים האחרונים את המשמורת על בנם המשותף. בשים לב , כי הטיפול בקטין מוטל על הנאשם ורעייתו ביקש ב"כ הנאשם להסתפק בענישה צופה פני עתיד מרתיעה. מכל מקום, ביקש ב"כ הנאשם, כי בית המשפט ינהג במידת הרחמים בעניינו של הנאשם.

הנאשם הביע צער על תחושותיה ורגשותיה של המתלוננת במהלך חייהם המשותפים. לדבריו כיום כל אחד מהם נמצא במקום אחר בחייו. הנאשם עדכן, כי המתלוננת הגישה ערעור על החלטת בית הדין הרבני לעניין המשמורת (טע/1). הערעור נדחה , כך שההחלטה נותרה על כנה והמשמרות על ילדם המשותף נותרה בידו.

דיון והכרעה
מתחם אחד או מספר מתחמים
ב"כ המאשימה ביקשה לקבוע מתחם נפרד לכל אחד מהאישומים בהם הורשע הנאשם וב"כ הנאשם ביקש לקבוע שני מתחמים, האחד לאישומים הראשון והשני והאחר לאישום הרביעי. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים מקובלת עלי עמדת ב"כ הנאשם .

בע"פ 4910/13 ג'אבר נגד מדינת ישראל , (29.10.14), נקבע מבחן הקשר ההדוק לפיו: "אירוע אחד" יכול לכלול "מעשה אחד" ויכול לכלול גם "מספר מעשים" (סעיף 27 לפסה"ד). בהתאם להלכה זו יש לבחון האם מדובר בתוכנית עבריינית יחידה בכפוף לקיומו של קשר ענייני בין העבירות.

בת"פ 19059-07-16 מדינת ישראל נ' ירון לוי (6.3.17) הורשע הנאשם בשמונה אישומים בעבירות אלימות נגד אשתו ובאישום נוסף כלפי בנו הקטין, באירועים שנמשכו כשנה. נקבע, כי למרות המסכת המשותפת של המעשים שרובם עניינם באלימות של הנאשם כלפי המתלוננת, כל אחד מהאישומים מהווה אירוע נפרד, כל אחד מהאישומים אירע במועד אחר, המעשים נפרסו על פני חודשים רבים, לכל אחד מהאירועים הייתה התחלה וסוף ומכאן לא ניתן לומר, כי אך בשל היות המעשים חלק ממערכת היחסים בין בני הזוג, אלה מהווים אירוע אחד.

בת"פ 32661-06-13 מדינת ישראל נ' גרינפלד (3.4.16), הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בשלושה אישומים של אלימות ואיומים כלפי בת זוג. נקבע, כי המעשים בוצעו במועדים ובנסיבות שונות ולכן יש לקבוע מתחם עונש הולם לכל אירוע בנפרד וזאת על אף שהאירועים מהווים חלק ממערכת היחסים בין בני הזוג.

לעניינו של הנאשם שבפניי, האיומים באישום ראשון והשני בוצעו בסמיכות, כלפי אותה מתלוננת ובקשר לאותן הנסיבות הקשורות ב מחלוקת בין הצדדים בנוגע לאיפור מצד המתלוננת ועמדת הנאשם בקשר למגבלות צניעות שעל המתלוננת להטיל על עצמה בקשר לכך. בנסיבות אלה, מקובלת עלי עמדת ב"כ הנאשם, כי יש לקבוע מתחם עונש אחד לאישומים הראשון והשני ומתחם נפרד לאישום הרביעי.

קביעת מתחם העונש ההולם
במלאכת גזירת הדין יש תחילה לקבוע את מתחם העונש ההולם לעביר ות בהן הורשע הנאשם תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, בנסיבות הקשורות בביצוע העביר ות ובמדיניות הענישה הנוהגת.

הערכים החברתיים הנפגעים ממעשיו של הנאשם הם הגנה על שלוות נפשה, בטחונה, חירותה ושלמות גופה של המתלוננת, בביתה מבצרה.
אין צורך להכביר מילים אודות החומרה הנעוצה באלימות בכלל ובאלימות בתוך התא המשפחתי (ראו למשל ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל, (11.10.07), פסקה 7 וע"פ 669/12 יוסף עמיאל נ' מדינת ישראל (19.4.12), פסקה 3).

מידת הפגיעה בערכים המוגנים מלמדת שאלה מצויים ברף חומרה נמוך-בינוני לעבי ורת האיומים וברף נמוך לעבירת התקיפה.

בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה נתתי דעתי לכך שמדובר בשלושה אישומים שונים ובעבירות של איומים ותקיפה, כאשר אירוע התקיפה היה בראשית הריונה של המתלוננת . האיומים נועדו לגרום למתלוננת להישמע לקוד הצניעות שהנאשם ביקש להנהיג בקשר לאופן בו התאפרה המתלוננת. מנגד התקיפה לא גרמה לחבלתה של המתלוננת.

מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות בהן הורשע הנאשם הינה החל ממאסר על תנאי ועד למאסר בפועל לצד רכיבים נלווים (ראו למשל ת"פ 22440-02-16 מדינת ישראל נ' פלוני (17.10.17) , 17 מדינת ישראל נ' זעפראני ( 27.6.18), ת"פ 27807-12-13 מדינת ישראל נ' דראר (11.1.15 ), ת"פ 11798-11-16 מדינת ישראל נ' פלוני (16.10.17) (ערעור הנאשם בעפ"ג (ב"ש) 64946-11-17 נדחה) ות"פ 10999-04-12 מדינת ישראל נ' פלוני (19.11.14)) .
הפסיקה שהוגשה על ידי ב"כ המאשימה עסקה בעבירות שבוצעו בנסיבות מחמירות ביחס לאירועים בהם הורשע הנאשם שבפניי ולכן לא מצאתי לגזור מהם לענייננו.

בשים לב למדיניות הענישה הנוהגת ונסיבות ביצוע המעשים אני קובעת, כי מתחם העונש ההולם לעבירות האיומים הוא ממאסר על תנאי ועד 12 חודשי מאסר בפועל ולעבירת התקיפה ממאסר על תנאי ועד מספר חודשי מאסר, שיכול וירוצו בעבודות שירות.

גזירת העונש המתאים לנאשם
בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה.
הנאשם כבן 36 ואב לקטין כבן 5. מטע/2 עולה, כי הנאשם סובל מ"נזק נירוגני כרוני" בשרירים בזרוע שמאל.
אמו ורעייתו של הנאשם מסרו על אופיו הטוב ו על היותו נוח עם הבריות. רעייתו ביקשה להתחשב במצבם, מאחר שהנאשם הוא המפרנס העיקרי, כשהיא עובדת בחצי משרה ולכך שהוא דואג לצורכי בנו במישורי חייו השונים.
מטע/1 עולה, כי בשל התנהלות בעייתית של המתלוננת ולאחר שבית הדין התרשם מניכור הורי חמור, הוא הורה על העברת המשמורת על בנם המשותף אל הנאשם.
הנאשם נעדר עבר פלילי. לאחר הגשת כתב האישום בני הזוג התגרשו מבלי שהדבר הוביל להתנהלות פסולה מצד הנאשם, כך ששוכנעתי שהיה בהליך זה כדי להרתיעו.

בגזירת הדין מצאתי לתת משקל ממשי לעובדה, כי הנאשם הינו המשמורן של הקטין, בנם המשותף של הנאשם והמתלוננת. על מנת שלא להשחיר את פניה של המתלוננת לא אפרט את האמור בהחלטת בית הדין במסגרתה הועברה המשמורת ממנה לנאשם, שכן מה שרלוונטי להכרעה בתיק זה הוא עצם ההחלטה הקובעת , כי הנאשם הוא המשמורן של הקטין. שליחתו של הנאשם למאסר , אף לריצוי בדרך של עבודות שירות עשויה לפגוע פגיעה ממשית ב עניינו של הקטין. אני ערה לכך, כי הנאשם נישא בשנית והתרשמתי לחיוב מרעייתו שהעידה בפני י במסגרת הראיות לעונש, אך לא סברתי כי יש להטיל עליה את הטיפול בקטין ב של ענישה שיש בה לפגוע ביכולתו של הנאשם לטפל בקטין על כל המשתמע מהיותו הורה משמורן.

בשל הנסיבות האישיות הקשורות בקטין שוכנעתי, כי יש להימנע מענישה בדמות מאסר, לרבות לריצוי בעבודות שירות, ולאזן זאת בענישה צופה פני עתיד מרתיעה לצד רכיבים כלכליים משמעותיים.

מתחם הקנס
לפי סעיף 40ח' לחוק העונשין "קבע בית משפט כי מתחם העונש ההולם כולל עונש קנס, יתחשב, נוסף על האמור בסעיף 40ג(א) במצבו הכלכלי של הנאשם, לצורך קביעת מתחם הקנס ההולם".

משכך, בקביעת מתחם הקנס על בית המשפט להתחשב בחומרת העבירות ובמצבו הכלכלי האישי של הנאשם. בתוך כך, על בית המשפט לתת דעתו לכך שלנאשם זכות לקיום אנושי בסיסי שיבטיח תנאי מחיה מנימאליים בכבוד לו ולמשפחתו (בג"צ 10662/04 חסן נ' המוסד לביטוח לאומי (28.2.12)).

הנאשם הינו המפרנס העיקרי, כאשר רעייתו עובדת בחצי משרה. הנאשם כמשמורן אמון על סיפוק צרכי הקטין וגם לכך נתתי משקל. מעבר לכך לא הוצגו בפניי ראיות לגבי מצבו הכלכלי של הנאשם.

בשים לב לכך שמדובר בעבירות ברף נמוך-בינוני ובהעדר נסיבות חריגות לגבי מצבו הכלכלי של הנאשם אני קובעת שמתחם הקנס ההולם בתיק זה הוא בין אלפי שקלים בודדים ועד 10,000 ₪ ויש למקם את שיעור הקנס בעניינו של הנאשם בשליש התחתון של המתחם.

אשר לפיצוי, הרי שתיקון 113 לא קבע שיש לקבוע מתחם ואת אופן קביעתו. ברע"פ 2174/11 רמי לוזון נ' מדינת ישראל (25.05.11) נקבע, כי קביעת הפיצוי לא קשורה ליכולת הכלכלית של הנאשם וניתן לפרוס לתשלומים אם יש צורך בכך. עוד נקבע שיש להעדיף פיצוי על פני קנס (ע"פ 4666/12 עמי גורבץ נ' מדינת ישראל (08.11.12)) .

לאחר שנתתי דעתי לכלל השיקולים, ובשים לב לעבירות שבוצעו כלפי המתלוננת ותחושותיה הקשות עקב מעשיו של הנאשם , אני סבורה שיש להטיל פיצוי לטובתה.

סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
6 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך שלוש שנים מהיום כל עבירת אלימות.

קנס בסך 4,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.9.19 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן.
לא יושלם תשלום במועדו, תעמוד יתרת הקנס לתשלום מיידי.
הנאשם ישלם פיצוי למתלוננת בסך 4,000 ש"ח. הפיצוי ישולם ב- 6 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1. 9.19 ובכל 1 לכל חודש שלאחר מכן. לא ישולם הפיצוי או שיעור משיעוריו במועד,יעמוד מלוא הפיצוי לתשלום מיידי. הפיצוי יופקד בקופת בית המשפט ויועבר למתלוננת.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, י"ד תמוז תשע"ט, 17 יולי 2019, במעמד הצדדים.