הדפסה

בית משפט השלום ברחובות ת"פ 20828-06-18

בפני
כבוד ה שופטת, סגנית הנשיאה אפרת פינק

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נגד

אבנר אבן צור (עציר)

הנאשמים

גזר דין

מבוא
הנאשם הורשע, לפי הודאתו, בשלושה כתבי אישום שצורפו זה לזה, וזאת בהכרעת דין שניתנה ביום 8.10.18 ובהכרעת דין משלימה מיום 12.12.18.
בת"פ (ת"א) 6111-06-15 – הורשע הנאשם בעבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, בעבירה של החזקת כלי פריצה, לפי סעיף 409 לחוק העונשין, בעבירה של נהיגה ברשלנות, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, ובעבירה של ניסיון הסגת גבול פלילית, לפי סעיף 447(א) יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין (להלן – " כתב האישום הראשון").
לפי כתב האישום הראשון, ביום 30.5.15 בשעות הערב, הגיע הנאשם עם רכבו לבית חולים תל השומר, ניגש אל תחנת הדלק תפעולית השייכת לבית החולים, חיבר צינור למיכל הסולר ושאב סולר לתוך המיכל. אחראי משמרת אבטחה בבית החולים הבחין בנעשה וקרא לשוטר שהיה במקום. השניים עקבו אחר הצינור, הבחינו בנאשם נמלט מהמקום ברכבו תוך שהוא מנגח את רכב הביטחון. לבסוף, אותר רכבו של הנאשם בבנין חדר המיון ונגרר לתחנת המשטרה. בחיפוש ברכב נמצא פלייר פטנט ומפתח צינורות אשר עלולים לשמש לפריצה. ביום 31.5.15 בחצות, הגיע הנאשם לתחנת מסובים, היומנאי הורה לנאשם לשבת בסמוך לכניסה. בהמשך, הבחין היומנאי כי הנאשם מטפס על גדר המקיפה את תחנת המשטרה בסמוך לשטח בו הוצב רכבו. היומנאי הזעיק כוחות משטרה אשר עצרו את הנאשם.
בת"פ (ראשל"צ) 11099-03-18 – הורשע הנאשם בשני אישומים, בכל אחד מהם בעבירה של גניבת רכב, לפי סעיף 413ב לחוק העונשין (להלן – " כתב האישום השני").
לפי האישום הראשון בכתב האישום השני, ביום 11.2.18 העלה הנאשם את רכבו של יעקב בן אטיה, שחנה בראשון לציון, על גרר ונסע מהמקום לכיוון בית"ר עלית.
לפי האישום השני בכתב האישום השני, ביום 14.2.18, העלה הנאשם את רכבו של נתן מוסרי, שחנה בראשון לציון, על גרר ונסע מהמקום לכיוון בית"ר עלית.
בת"פ (רח') 20808-06-18 - הורשע הנאשם בעבירה של גניבת רכב, לפי סעיף 413ב לחוק העונשין, בעבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, ובעבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין (להלן – "כתב האישום השלישי").
לפי האישום הראשון בכתב האישום השלישי, במועד הרלוונטי היה על הנאשם לשהות במעצר בית בפיקוחם של מפקחים והותר לו לצאת לעבודה בין השעות 08:00 – 22:00 בפיקוח יעקב בוטבול. ביום 16.5.18 הגיע הנאשם לרחוב פנחס ספיר בתל אביב כשהוא נוהג על גרר, נטל את רכבו של שי כהן ונסע מהמקום.
לפי האישום השני בכתב האישום השלישי, בהמשך לאישום הראשון, הנאשם שוחח בטלפון של יעקב בוטבול ואמר לו כי הגיע למקום בו שהה בשעה 11:30. בבוקר יום 17.5.18 מחוץ לתחנת המשטרה טרם נגבו עדויות השניים, ביקש הנאשם מיעקב בוטבול לדווח כי הם נפגשו בבוקר יום 16.5.18 בשעה 08:30, למרות שלא נפגשו. במהלך החקירה מסר יעקב בוטבול כי נפגש עם הנאשם ביום 16.5.18 בשעה 08:30 והנאשם אמר לו כי אינו חש בטוב.
תסקיר שירות מבחן
שירות המבחן, בתסקירו מיום 27.1.19, ציין כי הנאשם מוכר לשירות המבחן החל משנת 2007, היה נתון בפיקוח שירות המבחן בצו מבחן קודם מיום 23.10.17 ובמסגרת הליך המעצר בתיק הנוכחי מחודש יולי 2018. הנאשם גדל במסגרת משפחתית נורמטיבית, אולם במשך השנים התקשה להסתייע במערכות תמיכה חברתיות ומשפחתיות, בשל הקושי להודות בחולשתו ולאכזב את קרוביו. הנאשם בחר להתמודד עם קשייו הכלכליים והרגשיים בכוחות עצמו, ומכאן מעורבותו החוזרת בעבירות רכוש. עוד מסר שירות המבחן, כי במסגרת צו המבחן, הנאשם לא הצליח לבנות קשר מבוסס על אמון, לא התמיד בטיפול הקבוצתי והתקשה להיעזר בשירות המבחן על מנת לערוך שינוי בדפוסיו הבעייתיים. כן תלוי ועומד נגד הנאשם מאסר על תנאי.
במסגרת הליך המעצר, התרשם שירות המבחן, מדפוסי התנהגות שוליים, ממאפייני אישיות אימפולסיביים ומהתנהגות מניפולטיבית, לצד עמדות מקלות בכל הקשור בהתנהגות עוברת חוק כמענה למצוקה רגשית וכלכלית.
שירות המבחן מסר, כי הנאשם תיאר קושי להציב לעצמו גבול, התרצה לפיתוי להשגת כסף קל בידיעה כי מדובר במעשה פלילי. עוד ציין שירות המבחן, כי הנאשם מסר שהוא מתקשה להסתגל לתנאי מעצרו ונמצא בטיפול ומעקב של רופא בית המעצר ופסיכיאטר. לאור מצבו הנפשי, הנאשם נוטל טיפול תרופתי נוגד דיכאון וחרדה וכן כדורי שינה. עוד ציין שירות המבחן, כי טרם נמסר עדכון מגורמי הטיפול בבית המעצר.
להתרשמות שירות המבחן, הסנקציות המשפטיות שננקטו נגד הנאשם בעבר לא הצליחו להרתיעו, להציב בפניו גבול ברור ולהפחית סיכון להישנות מעורבות חוזרת בפלילים. לאור האמור, שירות המבחן לא בא בהמלצה שיקומית.

עדויות לעונש
אשת הנאשם העידה לטובתו ומסרה, כי היא והנאשם נשואים 27 שנים, להם 3 בנות, הבכורה שבהן עומדת להינשא, השנייה בשירות בצה"ל והשלישית בת 12. עוד מסרה כי ב-10 שנים האחרונות "הכל התהפך" וגם היא החלה לאבד אמון בנאשם. לדבריה, במהלך מעצרו החל הנאשם בשינוי דרך חשיבתו, החל להיפגש עם פסיכולוג ולראשונה מבין את מעשיו ויכול לערוך שינוי.
גם אחיו של הנאשם העיד לטובתו ומסר, כי בעבר טיפל הנאשם באחותם הנכה ובשאר האחים, אולם בשלב מסוים חל שינוי בנאשם והמשפחה התפרקה. בהמשך למעשיו של הנאשם, כל בני המשפחה נטשו אותו והוא זקוק לעזרה. לדבריו, הפנה את הנאשם לטיפול פסיכולוגי במימונו, והוא משוכנע, כי לאחר שהנאשם ישלם את חובו לחברה לא יאכזב שוב.

טענות הצדדים
באת כוח התביעה טענה, שכתוצאה מביצוע העבירות אותן ביצע הנאשם נפגעו הערכים החברתיים של הגנה על קניינו ובטחונו האישי של הפרט, הגנה על משתמשי הדרך, שלטון החוק, הסדר הציבורי ושמירה על צווים שיפוטיים. לטענתה, מידת הפגיעה גבוהה. הנאשם ביצע עבירות תוך תכנון מוקדם והצטיידות בכלים, מבלי שנרתע מגורמי אכיפת החוק. הנאשם ביצע עבירות תוך כדי ניהול הליכים בבית המשפט והפרת מעצר בית בפיקוח.
עוד טענה, כי יש לקחת בחשבון את הנסיבות הבאות הקשורות בביצוע העבירות: הנאשם נכנס לבית חולים וגנב סולר עד שנתפס על ידי אחראי אבטחה. הנאשם נמלט מהמקום תוך גרימת נזק לרכב ביטחון. בהמשך הלילה, עת נגרר רכבו של הנאשם לתחנת משטרת מסובים, הנאשם טיפס על גדר תחנת המשטרה על מנת לקחת את רכבו. כל אלה מעידים על עזות מצחו של הנאשם ואי רתיעה מגורמי אכיפת החוק. הנאשם גנב שני רכבים תוך הצטיידות בגרר. הנאשם המשיך וביצע עבירות עת שהה במעצר בית, תוך הצטיידות בגרר לצורך גניבת רכב ושיבוש הליכי משפט.
מכאן, טענה, כי לאור נסיבות ביצוע העבירות ומדיניות הענישה, יש לקבוע מתחמים, כדלקמן: בגין כתב האישום הראשון מתחם הנע בין מאסר לתקופה של 6 חודשים בדרך של עבודות שירות ובין מאסר לתקופה של 12 חודשים; בגין כתב האישום השני, מתחם הנע בין מאסר לתקופה של 10 חודשים ובין מאסר לתקופה של 20 חודשים, לכל אישום; בגין כתב האישום השלישי, מתחם הנע בין מאסר לתקופה של 14 חודשים ובין מאסר לתקופה של 24 חודשים, באישום הראשון, ומתחם הנע בין מאסר לתקופה של 6 חודשים בדרך של עבודות שירות, ובין מאסר לתקופה של 12 חודשים, באישום השני.
עוד הוסיפה וטענה, כי יש לקחת בחשבון את הנסיבות הבאות שאינן קשורות בביצוע העבירות: הנאשם הודה במיוחס לו, נטל אחריות על מעשיו וחסך בזמן שיפוטי; חלף זמן רב מאז ביצוע חלק מהעבירות; לחובתו של הנאשם שלוש הרשעות קודמות, שאחת מהן כוללת לא פחות מ-40 תיקי פל"א שונים. על הנאשם הוטל מאסר לתקופה של 30 חודשים והוא שב לבצע עבירות. נגד הנאשם גם תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה לתקופה של 7 חודשים; לנאשם גם עבר תעבורתי בלתי מבוטל; מתסקיר שירות מבחן עולה, כי במסגרת צו מבחן הפסיק הנאשם לשתף פעולה עם שירות המבחן. שירות המבחן התרשם כי העונשים שהוטלו על נאשם לא היוו גורם מרתיע, הנאשם מתקשה בנטילת אחריות וקיים סיכון להישנות עבירות. מכאן, ששירות המבחן לא בא בהמלצה שיקומית ואף לא המליץ על הארכת התנאי התלוי ועומד בעניינו של הנאשם, עוד בעת שהנאשם היה משוחרר. בתסקיר האחרון הוסיף שירות המבחן, כי הנאשם התקשה להתייחס לבעייתיות במצבו ולהציב לעצמו גבולות, וחזר על המלצתו הנעדרת אפיק שיקומי.
מכאן, עתרה באת כוח התביעה להטיל על הנאשם מאסר לתקופה של 48 חודשים, להפעיל המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד הנאשם, חלקו בחופף וחלקו במצטבר, כך שסך הכל יוטל על הנאשם מאסר לתקופה של 52 חודשים, מאסר על תנאי, קנס, פסילה בפועל ועל תנאי.
עוד טענה באת כוח התביעה, כי יש לחלט את רכבו של הנאשם ששימש לביצוע העבירות.
בא כוח הנאשם טען, כי יש לקחת בחשבון את הנסיבות הבאות הקשורות בביצוע העבירות:
הנאשם קורבן בעצמו, אשר נגרר אחרי בני מיעוטים משטחי יהודה ושומרון. לא הוגשו נגד המעורבים הנוספים כתבי אישום; הנאשם ביצע עבירות גניבה שאינן ברף העליון והנזק שנגרם הוא מינימלי.
עוד הוסיף וטען, כי יש לקחת בחשבון את הנסיבות הבאות שאינן קשורות בביצוע העבירות: הנאשם הודה במיוחס לו, לקח אחריות על מעשיו וחסך בזמן שיפוטי; הנאשם שירת בשייטת ותרם תרומה ממשית לביטחון המדינה; אביו של הנאשם נפטר לפני כ- 10 שנים ומאז פטירתו, הנאשם איחד את המשפחה וכלכל אותה. הנאשם לקח את מות אביו בצורה קשה, נזקק לטיפול נפשי והחל לקבל אף טיפול תרופתי. בהמשך לכך, החלה ההתדרדרות במצבו של הנאשם; הנאשם אובחן כחולה במחלת סכרת; הנאשם נעזר בפסיכולוג פרטי ושיתף עמו פעולה באופן מלא. הפסיכולוג ציין כי יש לנאשם פוטנציאל שיקומי; לנאשם 3 בנות, אחת מהן צפויה להינשא בקרוב; אשתו של הנאשם אשת חינוך והנאשם זוכה לתמיכת בני משפחתו; חלק מהעבירות בוצעו לפני זמן רב.
מכאן, עתר בא כוח הנאשם להאריך את המאסר על תנאי, להסתפק במאסר כמניין ימי מעצרו של הנאשם ולהטיל עליו צו מבחן למשך שנה תחת טיפול אינטנסיבי פרטי שיקבל הנאשם מגורמים פרטיים.
בדברו האחרון, מסר הנאשם כי עבר על החוק "בצורה ברוטאלית". הנאשם לקח אחריות על מעשיו, הביע חרטה וצער על מעשיו ומסר כי הוא מבין שטעה ופגע במשפחתו.

דיון והכרעה
הנאשם הורשע בביצוע עבירות בשלושה כתבי אישום. בכתב האישום הראשון, הורשע הנאשם בביצוע עבירות של גניבה, החזקת כלי פריצה, נהיגה ברשלנות וניסיון הסגת גבול פלילית. בכתב האישום השני, הורשע הנאשם בביצוע שתי עבירות של גניבת רכב. בכתב האישום השלישי, הורשע הנאשם בעבירות של גניבת רכב, הפרת הוראה חוקית ושיבוש מהלכי משפט.
בכל כתב אישום מדובר בעבירות שונות, שבוצעו במועדים שונים כלפי מתלוננים שונים. מכאן, שלפי מבחן הקשר ההדוק, יש לקבוע מתחם עונש בגין כל כתב אישום (ע"פ 4910/03 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.14); ע"פ 5643/14 עיסא ואח' נ' מדינת ישראל (23.6.15)).
בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות אותן ביצע הנאשם יתחשב בית המשפט בערך החברתי הנפגע מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות ביצוע העבירות.
כתוצאה מביצוען של העבירות בהן הורשע הנאשם, נפגעו הערכים החברתיים של הגנה על שלום ובטחון הציבור וכן הגנה על קניינו ורכושו של הפרט. כן נפגעו הערכים החברתיים של הגנה על שלומם של משתמשי הדרך, הגנה על קיום צווים שיפוטיים והסדר הציבורי.
מידת הפגיעה כתוצאה מביצוע העבירות בכל אחד מכתבי האישום היא בינונית - גבוהה. לפי עובדות כתב האישום הראשון, הנאשם פעל בתחכום ובתכנון מוקדם לגניבת סולר מתחנת דלק תפעולית השייכת לבית החולים ואך בשל תשומת ליבו של מאבטח אותר הנאשם. הנאשם נמלט מהמקום ברכבו תוך שהוא מנגח את רכב הביטחון ולבסוף אותר כשברכבו כלי פריצה. גם לאחר גרירת הרכב לתחנת המשטרה, ניסה הנאשם למלט את רכבו בתעוזה וללא מורא מרשויות אכיפת החוק.
לפי עובדות כתב האישום השני, פעל הנאשם בתחכום לגניבת שני רכבים באמצעות גרר.
לפי עובדות כתב האישום השלישי, הפר הנאשם הוראה חוקית על מנת לגנוב רכב באמצעות גרר, ובהמשך אף שיבש מהלכי חקירה ומשפט. את העבירות מושא כתב האישום השלישי ביצע הנאשם עת אמור היה להימצא במעצר בית.
גם אם אחרים היו מעורבים בביצוע העבירות, או חלקן, אין בידי לאמץ את טענת בא כוח הנאשם כי הלה נגרר אחר אחרים, בהיעדר התייחסות לעניין זה בכתבי האישום.

על מדיניות הענישה הרלוונטית בעבירות של גניבת רכב לצד עבירות נלוות, ניתן ללמוד מהפסיקה שלהן:
רע"פ 2054/18 רבאיעה נ' מדינת ישראל (12.3.18): בית משפט השלום הרשיע את הנאשם, לפי הודאתו, בעבירות של גניבת רכב, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, נהיגה פוחזת ונהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף. בית המשפט הטיל על הנאשם מאסר לתקופה של 10 חודשים, מאסר על תנאי, פסילה בפועל ועל תנאי וקנס בסכום של 2,000 ₪. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של הנאשם. בית המשפט העליון דחה את בקשתו של הנאשם להרשות ערעור;
רע"פ 9963/16 ליברטי נ' מדינת ישראל (22.12.16): בית משפט השלום הרשיע את הנאשם, לפי הודאתו, בעבירה של גניבת רכב. בית המשפט הטיל על הנאשם מאסר לתקופה של 8 חודשים, לצד ענישה נלווית. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של הנאשם. בית המשפט העליון דחה את בקשתו של הנאשם להרשות ערעור;
ע"פ 2519/14 אבו קיעאן נ' מדינת ישראל (29.12.14): בית משפט השלום הרשיע את הנאשם, לפי הודאתו, בעבירות של גניבת רכב, ובעבירה של נהיגה פוחזת ורשלנית והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. בית המשפט השלום הטיל על הנאשם מאסר לתקופה של 20 חודשים בגין גניבת הרכב ומאסר לתקופה של 10 חודשים בגין שאר העבירות ומאסר על תנאי. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של הנאשם;
ע"פ 2333/13 סאלם נ' מדינת ישראל (3.8.14): בית משפט השלום הרשיע את הנאשם, לפי הודאתו, בשתי עבירות של גניבת רכב ובשתי עבירות סיוע לגניבת רכב. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם לכל אחת מהעבירות, נע בין מאסר לתקופה של 8 חודשים ובין מאסר לתקופה של 24 חודשים. בית המשפט הטיל על הנאשם מאסר לתקופה של 48 חודשים והפעיל מאסר על תנאי כך שסך הכל הטיל על הנאשם מאסר לתקופה של 54 חודשים. בית המשפט העליון קבע כי מתחם ענישה הנע בין מאסר לתקופה של 8 חודשים וביו מאסר לתקופה של 24 חודשים בעבירה של גניבת רכב הולם את העבירה בנסיבות העניין. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של הנאשם;
עפ"ג (ת"א 37710-05-16 מדינת ישראל נ' אגזילה (14.9.16): בית משפט שלום הרשיע את הנאשם, לפי הודאתו, בעבירה של גניבת רכב. בית המשפט הטיל על הנאשם מאסר לתקופה של 15 חודשים, לצד ענישה נלווית. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של הנאשם והפחית את המאסר לתקופה של 8 חודשים;
עפ"ג (י-ם) 57089-03-14 מחפוז נ' מדינת ישראל (2.7.14): בית משפט השלום הרשיע את הנאשם, לפי הודאתו, בעבירה של גניבת רכב. בית המשפט הטיל על הנאשם מאסר לתקופה של 9 חודשים, לצד ענישה נלווית. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של הנאשם;
עפ"ג (ת"א) 42501-03-14 מדינת ישראל נ' נתשה (30.6.14): בית משפט השלום הרשיע את הנאשם, לפי הודאתו, בשתי עבירות של גניבת רכב והחזקת כלי פריצה. בית המשפט הטיל על הנאשם מאסר לתקופה של 19 חודשים, מאסר על תנאי, קנס בסכום של 1,500 ₪ ופיצויים בסכום של 1,000 ₪, לכל קורבן. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה והטיל על הנאשם מאסר לתקופה של 24 חודשים, מאסר על תנאי למשך שנה ופסילה בפועל למשך שנתיים;
ת"פ (רח') 15529-11-17 מדינת שיראל נ' חמיד (16.4.18): בית משפט השלום הרשיע את הנאשם, לפי הודאתו, בעבירות של גניבת רכב ונהיגה ללא רישיון נהיגה. בית המשפט הטיל על הנאשם מאסר לתקופה של 14 חודשים, הפעיל מאסר על תנאי, ולצד זאת הטיל מאסר על תנאי, קנס בסכום של 2,000 ₪ ופיצויים בסכום של 1,000 ₪;
ממדיניות הענישה המקובלת ביחס לעבירה של גניבה בסכום שאינו גבוה, מאות שקלים עד כמה אלפי שקלים, ניתן ללמוד כי מנעד הענישה נע בין מאסר על תנאי ובין מאסר לתקופה של מספר חודשים, לצד ענישה נלווית (ראו למשל: ת"פ (ק"ג) 10869-12-15 מדינת ישראל נ' סויסה (9.6.16); ת"פ (ק"ג) 9290-06-14 מדינת ישראל נ' אבוטבול (30.5.16); ת"פ (ראשל"צ) 26321-03-16 מדינת ישראל נ' קרוצי (10.5.16); ת"פ (ראשל"צ) 30408-03-16 מדינת ישראל נ' מולה (16.5.16); ת"פ (ק"ג) 12851-01-16 מדינת ישראל נ' סטרצב (3.5.16); ת"פ (י-ם) 48603-07-15 מדינת ישראל נ' רחמן (1.5.16)).
ממדיניות הענישה המקובלת והנוהגת בעבירה של נהיגה פזיזה ורשלנית, יחד עם עבירות נלוות, ניתן ללמוד כי מנעד הענישה נע בין מאסר לתקופה קצרה, שיכול ויבוצע בדרך של עבודות שירות, ובין מאסר בפועל לתקופה של 8 חודשים. (ראו, למשל: רע"פ 1454/14 אבו סנד נ' מדינת ישראל (26.2.14); ע"פ 1282/13 ח'טיב נ' מדינת ישראל (26.6.13); ע"פ (מרכז) 22781-11-14 יהודה נ' מדינת ישראל (9.12.14); עפ"ג (ב"ש) 17303-03- 10 אבו מחרב נ' מ.י.פרקליטות מחוז דרום פלילי (28.4.10)).
ממדיניות הענישה המקובלת ביחס לעבירה של הפרת הוראה חוקית המגבילה יציאתו של אדם הנתון המעצר בית, ללא עבירות נלוות בצדן, ניתן ללמוד כי מנעד הענישה נע בין מאסר על תנאי ובין מאסר לתקופה של מספר חודשים (ראו, למשל: ע"פ 1261/15 מדינת ישראל נ' דלאל (3.9.15); עפ"ג (מרכז) 7380-09-17 מדינת ישראל נ' ראובני (16.1.18); ת"פ (ראשל"צ) 45708-01-17 מדינת ישראל נ' תשובה (8.2.18)).
מטבע הדברים, הפסיקה עניינה בנסיבות שונות מענייננו, ויש להתאים הפסיקה שהובאו לנסיבות הייחודיות של כתבי האישום שכאן.
לאור האמור, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם את העבירות מושא כתב האישום הראשון, הכוללות גניבה, החזקת כלי פריצה, נהיגה ברשלנות וניסיון הסגת גבול פלילית, נע בין מאסר לתקופה של מספר חודשים, שיכול ויבוצע בדרך של עבודות שירות, ובין מאסר לתקופה של 10 חודשים, לצד ענישה נלווית. מתחם העונש ההולם את שתי העבירות של גניבת רכב, מושא כתב האישום השני, נע בין מאסר לתקופה של 10 חודשים ובין מאסר לתקופה של 24, לצד ענישה נלווית. מתחם העונש ההולם את העבירות מושא כתב האישום השלישי, הכולל עבירות של גניבת רכב, הפרת הוראה חוקית ושיבוש מהלכי משפט, נע בין מאסר לתקופה של 8 חודשים ובין מאסר לתקופה של 24 חודשים, לצד ענישה נלווית.
העונש ההולם בתוך המתחם
בקביעת העונש ההולם בתוך המתחם לקחתי בחשבון את הנסיבות הבאות שאינן קשורות בביצוע העבירות:
לזכותו של הנאשם עומדת הודאתו במעשיו ונטילת אחריות עליהם; הנאשם נשוי ואב לשלוש בנות, שתי בגירות וקטינה, בתו הבכורה צפויה להינשא בקרוב והקטנה בת 12; הנאשם חולה במחלת סכרת וטופל במרפאה פסיכיאטרית בשל מצב חרדתי בשילוב דכאון (ענ/2); הנאשם הגיש חוות דעת מטעם ד"ר יוסי גובר, קרימינולוג קליני בכיר, ממנו עולה כי הנאשם נמצא בטיפול מאז 17.4.18, מקפיד להגיע לפגישות טיפוליות, משתף פעולה ומגלה מוטיבציה כנה לשינוי, לקח אחריות על מעשיו והודה במיוחס לו. ד"ר גובר לא התרשם מקווים עבריינים באישיותו ומחשיבה עבריינית. להערכת ד"ר גובר, הנאשם נרתם למסלול של שינוי. עוד ציין כי הנאשם נכנס לנעלי אביו מאז פטירתו ונטל עליו את עול המשפחה. נטל הפרנסה הביא את הנאשם לקריסה רגשית ופיזית ולגרירתו לעשייה עבריינית. ד"ר גובר המליץ על המשך טיפול בנאשם (ענ/1); אשתו של הנאשם ואחיו תיארו את נסיבות החיים הלא פשוטות של הנאשם אשר הובילו אותו לביצוע עבירות ואת נכונותם להירתם לשיקומו ולשינוי.
לא מצאתי מקום לזקוף לזכות הנאשם את הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות מושא כתב האישום הראשון. הזמן שחלף נבע מניסיונות לרתום הנאשם להליכים שיקומיים ובהמשך מביצוע עבירות נוספות, הגשת כתבי אישום בגינן ומעצרו של הנאשם.
לחובתו של הנאשם עומד עברו הפלילי בעבירות רכוש, לרבות כתב אישום אחד המונה 40 עבירות פל"א בגינן הוטל עליו מאסר לתקופה של 30 חודשים (עת/1); נגד הנאשם גם תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה לתקופה של 7 חודשים; לנאשם גם עבר תעבורתי בלתי מבוטל (עת/2); הנאשם ביצע העבירות מושא כתבי האישום השני והשלישי, בעת שהיה תלוי ועומד נגדו כתב האישום הראשון;
מתסקיר שירות המבחן עולה כי לנאשם דפוסי התנהגות שוליים, מאפייני אישיות אימפולסיביים והתנהגות מניפולטיבית. יתר על כן, הסנקציות המשפטיות שננקטו נגד הנאשם בעבר לא הצליחו להרתיעו, להציב גבול ברור ולמנוע הישנות מעורבות חוזרת בפלילים. מכאן, ששירות המבחן לא בא בהמלצה שיקומית.
יוער, כי בהיעדר הליך שיקומי, בהיעדר המלצה של שירות המבחן, ולאור מכלול הנסיבות, תמוהה עתירת בא כוח הנאשם להטיל עליו צו מבחן.
לאור האמור, העונש ההולם נמצא בחלקו האמצעי של כל אחד ממתחמי העונש ההולם.
נגד הנאשם תלוי ועומד מאסר על תנאי לתקופה של 7 חודשים מת"פ (ראשל"צ) 36304-02-10 (עת/3). לפי סעיף 56 לחוק העונשין, הואיל והנאשם ביצע עבירות רכוש במספר כתבי אישום, המאסר על תנאי חב הפעלה. לעניין זה נראה, כי בא כוח הנאשם נפל לכלל טעות בטיעוניו. אמנם, התובעת בת"פ 6111-06-15 בבית משפט השלום בתל-אביב טענה בדיון ביום 28.1.19, כי המאסר על תנאי בר הפעלה, אולם באותה העת נדון אירוע אחד בלבד בפני בית משפט השלום בתל-אביב. לפניי, כבר ישנם שלושה כתבי אישום המפעילים את התנאי, וממילא הפך התנאי לחב הפעלה. כך או כך, גם לא מתקיימים התנאים להארכת התנאי, גם לו היה התנאי בר הפעלה בלבד, וזאת בהיעדר הליך שיקומי ממשי ונוכח עונש המאסר בפועל המוטל על הנאשם. עם זאת, לאור הודאתו של הנאשם, המאסר על תנאי יופעל, חלקו בחופף וחלקו במצטבר, למאסר המוטל בתיק דנן.
בשקלול מכלול הנסיבות, יש להטיל על הנאשם עונש אחד בגין כל העבירות, העונש יכלול מאסר בפועל לתקופה בלתי מבוטלת, מאסר על תנאי, קנס ופיצויים. יש מקום להטיל פיצויים בגין עוגמת הנפש שנגרמה למתלוננים בגין גניבת רכבם.
בהיעדר התנגדות הנאשם, יחולט רכבו של הנאשם, מספר רישוי 20-489-71 (פרוטוקול מיום 12.12.18).

סוף דבר
לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר בפועל לתקופה של 33 חודשים בגין הרשעתו בתיקים שלפניי, בניכוי ימי מעצרו מיום 22.2.18 ועד יום 6.3.18 ומיום 18.6.18 ועד היום;
יופעל מאסר על תנאי מת"פ (ראשל"צ) 36304-02-10 לתקופה של 7 חודשים, חלקו בחופף וחלקו במצטבר, כך שסך הכל יוטל על הנאשם מאסר לתקופה של 36 חודשים בניכוי ימי מעצרו, כאמור;
מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירת רכוש מסוג פשע במשך 3 שנים ממועד שחרורו;
מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירת רכוש מסוג עוון במשך 3 שנים ממועד שחרורו;
מאסר על תנאי לתקופה של 2 חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירה של הפרת הוראה חוקית או שיבוש מהלכי משפט, במשך 3 שנים ממועד שחרורו;
הנאשם ישלם קנס בסכום של 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו. את הקנס ישלם הנאשם ב- 5 תשלומים שווים, הראשון לא יאוחר מיום 1.4.19 והיתרה ב-1 לכל חודש קלנדרי שלאחר מכן;
הנאשם ישלם פיצויים בסכום של 500 ₪ לעד תביעה 15 בכתב האישום השני; פיצויים בסכום של 500 ₪ לעד תביעה 12 בכתב האישום השני; פיצויים בסכום של 500 ₪ לעד תביעה 1 בכתב האישום השלישי. את הפיצויים ישלם הנאשם ב- 2 תשלומים, הראשון לא יאוחר מיום 1.4.19 והשני לא יאוחר מיום 1.5.19.
פסילה מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים ממועד שחרורו;
פסילת רישיון על תנאי לתקופה של 3 חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירת תעבורה לפי חוק העונשין, בתום 3 שנים מתום תקופת הפסילה בפועל;
רכב הנאשם מספר רישוי 20-489-71 יחולט לטובת המדינה.
זכות ערעור כחוק תוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ז אדר א' תשע"ט, 04 מרץ 2019, במעמד הצדדים.