הדפסה

בית משפט השלום ברחובות ת"א 8366-07-18

מספר בקשה:14
בפני
כבוד ה שופטת, סגנית הנשיאה אפרת פינק

התובע

עמי בסון
ע"י עו"ד מיכל סער

נגד

הנתבע
אברהם שאול

החלטה

התובע הגיש תביעה נגד הנתבע בסכום של 450,000 ₪ בעילת לשון הרע. לפי המיוחס בכתב התביעה, הנתבע פרסם פרסום שבו נכתב "עמי ושמואל בסון גזלו את אמא שלי" וכן "מי שלקח אדמה בגזל סופו שהאדמה תיקח אותו". התובע הוא דודו של הנתבע ואחותו של התובע היא אמו של הנתבע. הפרסום עניינו בטענת הנתבע כי התובע, דודו, גזל את אמו במסגרת הירושה.

בהמשך לקדם משפט ראשון שהתקיים בתיק ביום 1.1.19, הגישו הצדדים עמדתם בשאלה אם בית משפט השלום הוא הערכאה המתאימה לבירור התביעה או שמא בית המשפט לענייני משפחה . עמדת התובע אמנם הוגשה באיחור, אולם ניתנה לו ארכה לשם כך.
יאמר בתמצית, כי התובע מתנגד להעברת התיק לבית המשפט לענייני משפחה ואילו הנתבע מבקש להעביר התיק לבית משפט לענייני משפחה, שם מתנהלת תביעה שהגיש בקשר עם סכסוך ירושה בינו ובין התובע (66430-11-18) .

השאלה היא, אפוא, אם יש מקום להעברת התביעה דנן לבית המשפט לענייני משפחה.

סעיף 1 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה – 1995 מגדיר "עניני משפחה" אשר יידונו בבית משפט לענייני משפחה, ובין היתר תביעה אזרחית בין אדם או עזבונו ובין בן משפחתו.
"בן משפחה" מוגדר בסעיף 1 הנזכר כבן זוגו, ילדו, הוריו, הורי בן זוגו, נכדו, הורי הוריו, אחיו ואחיותיו שלו או של בן זוגו.
סעיף 1(6) לחוק בית המשפט לענייני משפחה מוסיף ומגדיר סוגי תביעות שידונו בב ית משפט לענייני משפחה, ובכלל זה ענייני ירושה.
לפי סעיף 1(6)(ה) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, סכסוך הקשור לירושה ידון בבית המשפט לענייני משפחה, אם "עילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו". מכאן, שתביעה שעילתה סכסוך בקשר לירושה תידון בבית משפט לענייני משפחה גם אם הסכסוך אינו בין בני משפחה כהגדרתם בחוק, כמו למשל סכסוך בין דוד ואחיינו.

בית המשפט העליון דן בפרשנות הביטוי "עילתה סכסוך בקשר לירושה".
ברע"א 5267/14 לוין נ' שיוביץ' (5.10.14) קבע בית המשפט העליון, כי הכוונה לסכסוך שהוא בזיקה לירושה. מכאן קבע, כי גם תביעה בנושא היקף העיזבון הנובע מהירושה תידון בבית משפט לענייני משפחה. ברע"א 7277/15 תגר נ' טל בר (16.11.15) הוסיף בית המשפט העליון, כי סכסוך הנוגע לחלוקת עיזבון בין דוד ואחייניו הוא סכסוך שעילתו בקשר לירושה. באותו עניין קבע, כי אין מקום לבחון אך ורק את הסעדים המבוקשים אלא גם את הטענות המהותיות העולות מההליך כולו. הלכה זו נובעת ממהותו המיוחדת של בית המשפט לענייני משפחה והרצון לקבץ את כל סוגי הסכסוכים הרלבנטיים הנוגעים לעניינה של המשפחה תחת קורת גג אחת. באותה פרשה, הגם שהתביעה כללה סעדים חוזיים בלבד, משהתברר כי הטענות נוגעות לאי כשירות המנוחה לבצע פעולות משפטיות, קבע בית המשפט העליון, כי המקום הראוי לבירור התביעה הוא בית המשפט לענייני משפחה.

בתביעה שלפניי, הנתבע הוא אחיינו של התובע, ומכאן כי אינו מוגדר כ"בן משפחה", לפי סעיף 1 לחוק בית המשפט לענייני משפחה. עם זאת, הגעתי לכלל מסקנה כי מדובר בתביעה "שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצד דים אשר יהיו", לפי סעיף 1(6)(ה) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה.
עילת התביעה היא בפרסום דברי לשון הרע על ידי הנתבע נגד התובע. הפרסום כולל טענות של הנתבע, כי התובע גזל את אמו, משמע את אחותו של התובע, במסגרת חלוקת הירושה. מכאן, כי הפרסום הוא בדבר גזל שעילתו בסכסוך ירושה, שנדון במקביל בבית המשפט לענייני משפחה.
הנתבע טען, בין היתר, בכתב הגנתו, כי התובע אמנם גזל את אמו, וזאת במסגרת טענת "אמת דיברתי", כמשמעה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965.
על מנת לברר טענת "אמת דיברתי" בתיק שלפניי, יהא עליי להכריע בשאלה אם אמנם גזל התובע את אדמת אמו של הנתבע כחלק מסכסוך הירושה. משמעות הדבר, כי הכרעה בתביעה שעילתה לשון הרע תחייב הכרעה בסכסוך הירושה.
יש להניח כי שאלה דומה תידון בתביעה שהגיש הנתבע בבית משפט לענייני משפחה נגד התובע , שעילתה , ככל שניתן היה להבין מטענות הצדדים, בסכסוך בקשר לירושה. יוער, כי במהלך קדם המשפט נמסר כי בתביעה בבית המשפט לענייני משפחה טוען הנתבע נגד צו ירושה שניתן , אולם כתבי הטענות לא הוגשו לבית המשפט.

פסקי הדין הנזכרים של בית המשפט העליון עסקו, אמנם, בנכסים הנובעים מהירושה ולא בתביעה שעילתה בלשון הרע. עם זאת, הרציונל הנובע מ פסקי הדין הנזכרים כוחו יפה גם לענייננו. התביעה בבית המשפט לענייני משפחה , שעניינה בסכסוך הירושה, הוגש ה אך לאחרונה וטרם נשמעה. מכאן, שטעמי יעילות דיונית מצדיקים לקבץ תחת קורת גג אחת את ההכרעה במכלול הסוגיות שעניינן בסכסוך הירושה בין התובע ובין אחיינו, הנתבע. קיבוץ ההכרעות גם נדרש על מנת למנוע הכרעות סותרות בפלוגתאות דומות. יתר על כן, מן הראוי כי הערכאה שלה המיומנות והמקצועיות היא שתכריע בשאלה אם אמנם גזל התובע את ירושת הנתבע, אם לאו. ממילא, גם יהיה בהכרעה בשאלת הירושה כדי להוביל להכרעה גם בתיק לשון הרע, משמע בשאלה אם עומדת לנתבע הגנת "אמת דיברתי" לפי חוק איסור לשון הרע. ההכרעה בתביעה דנן היא נגזרת מצומצמת של סכסוך הירושה.

מכלול הטעמים מצדיק, אפוא, את העברת התביעה לבית המשפט לענייני משפחה. לפיכך, יש מקום להעברת התביעה דנן לבית משפט לענייני משפחה ושמיעה, במאוחד, ככל שניתן, של התביעות .

ההחלטה תובא בפני סגנית הנשיאה, כבוד השופטת רבקה מקייס, להחלטה בדבר המותב שידון בה.
קדם המשפט הקבוע לפניי – יבוטל.

ניתנה היום, כ' אדר א' תשע"ט, 25 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.