הדפסה

בית משפט השלום ברחובות ת"א 71086-12-19

מספר בקשה:4
בפני
כבוד ה שופטת אושרית הובר היימן

התובעים

  1. עוז גלבוע
  2. טל בר
  3. חברת הי נדל"ן בע"מ

נגד

הנתבע

עמי פינשטיין

החלטה

לפניי שתי בקשות - האחת, בקשת הנתבע למחיקת התביעה על הסף מן הטעם של העדר יריבות, ו השניה, בקשת התובעים ליתן פסק דין בהעדר הגנת הנתבע.

עסקינן בתביעה כספית על סך של 225,692 ₪ שעניינה בעתירת התובעים לחייב את הנתבע לפצותם בגין ביצוע עוולות נזיקיות ובכלל זה הסגת גבול, הטרדה ופרסום לשון הרע.

תמצית טענות כתב התביעה, הצריכים לעניין:
בכתב התביעה, ובאשר למיהות הצדדים נטען כי התובעים 1 ו-2, הינם אנשים פרטיים, המחזיקים בבעלות התובעת 3, חברה פרטית, שעיקר עיסוקה הוא בנדל"ן. עוד נטען כי התובעים 1-2 הינם בעלי זכויות במגרש הידוע כגוש 3645, חלקה 48, מגרש 303 (להלן: מגרש התובעים), זאת באמצעות החברות שבבעלותם - חברת "אשנב עיט השקעות בע"מ" וכן חברת עד איל נכסים בע"מ". באשר לנתבע נטען כי הוא הבעלים (יחד עם עוד אחרים) של מגרש, הגובל במגרש התובעים. באשר לעילות המבססות את התביעה, נטען כי הנתבע הסיג גבול ופלש שלא כדין למגרש התובעים עת הקים גדרות בתוך ו/או בסמוך למגרשם. נטען כי בעקבות פלישתו (לכאורה) של הנתבע למגרש התובעים וכן הצורך בהריסת הגדרות שהוקמו, נגרמו לתובעים 1-2 נזקים כספיים, בהם נשאה התובעת 3 בעצמה. עוד נטען כי הנתבע פרסם דברי לשון הרע כלפי התובעים 1-2 עצמם.

הבקשה למחיקת התביעה על הסף מן הטעם של העדר יריבות:

במסגרת הבקשה, התבקש בית המשפט להורות על מחיקת התביעה מן הטעם של היעדר יריבות. נטען כי בהתאם לנסח הטאבו שצורף לכתב התביעה, אין התובעים עצמם, בעלי הזכויות במקרקעין, כי אם החברות שברשותם; אין לתובעים עצמם כל זיקה למקרקעין נשוא התובענה. לאור האמור נטען כי דין התביעה להימחק בשל היעדר יריבות. כן התבקש בית המשפט ליתן ארכה להגשת כתב הגנה עד לאחר מתן הכרעה בבקשה.

בתגובה, טענו התובעים כי דין הבקשה להידחות ולו מן הטעם שהנתבע לא צרף תצהיר לתמיכה בבקשתו. לעצם הבקשה, נטען בין השאר, כי הבקשה איננה מתייחסת כלל לעיקר התביעה, והיא עוולת לשון הרע כלפי התובעים 1-2; יתרה מכך, נטען כי התובעת 3 אמונה על ניהול מגרש התובעים והיא הגורם אשר בפועל נשא בהוצאות סילוק הגדרות שהוקמו (לכאורה) על ידי הנתבע, לפיכך קיימת גם קיימת יריבות; אין כל מחלוקת לקיומה של יריבות בין הנתבע ובין התובעים 1-2 בכל הקשור לעוולת לשון הרע, מקום בו הפרסומים מדברים בעד עצמם ומקימים לתובעים 1-2 עילת תביעה כנגד הנתבע; התובעים 1-2 הינם בעלי זיקה למקרקעין בהתאם לנספחים שצורפו לכתב התביעה. לפיכך נטען כי דין בקשת הנתבע – להידחות. במסגרת התגובה דנא התבקש בית המשפט ליתן פסק דין בהעדר הגנה, מן הטעם שהנתבע טרם הגיש כתב הגנה, על אף שהומצא כדין, חרף המועד הקבוע בחוק. נטען כי אין בעובדה שהגיש הנתבע בקשה לסילוק התביעה, ובפרט מקום בו המדובר בבקשה נטולת תימוכין ונימוקים, כדי ליתן ארכה להגשת הגנה.

בתשובה, חזר הנתבע על טענתו, כי התובעים עצמם אינם בעלי הזכויות במקרקעין כי אם החברות שברשותם; לתובעים אין זיקה למקרקעין וודאי שלא זיקה משפטית; אין לתובעים 1-2 זכות משפטית לפעול בשם בעלי הזכויות במקרקעין מקום בו לא הוכח אובייקטיבית (נסח חברה; ייפוי כוח) כי הם הבעלים הרשום ו/או רשאים לפעול בשם בעלי הזכויות; לא הוכח כי התובעת 3 היא בעלת זכויות בחברות (אשר בבעלות התובעים 1-2) אשר מחזיקות (לכאורה) במקרקעין לפיכך נטען כי לא מתקיימת זיקה בין התובעת 3 ובין הנתבע הן באשר לסעד שבמקרקעין ובוודאי ביחס לעוולת לשון הרע, אשר בעניין זה לא טענה דבר. לסיכומם של דברים נטען כי התובעים 1-2 וכן התובעת 3, נעדרים זיקה משפטית ו/או יריבות בכל הקשור לסעד שבמקרקעין וכן עוולת לשון הרע (בהתאמה) ולפיכך, דין התביעה להימחק.

הבקשה ליתן פסק דין בהעדר הגנה:

לאחר האמור, התובעים הגישו בקשה (קודמתה הוגשה במסגרת תגובתה לבקשת הנתבע) ליתן פסק דין בהעדר הגנה. נטען כי היה על הנתבע להגיש הגנתו עד ליום 1.03.20, זאת בהינתן העובדה כי כתב התביעה הומצא לידיו ביום 1.01.20. כתימוכין צורף אישור מסירה . זאת ועוד נטען כי בחלוף המועד לא הגיש הנתבע כתב הגנתו ובכך עשה דין לעצמו. נטען כי אי ן בעצם הגשת הבקשה למחיקת התביעה כדי להקנות אוטומטית הארכת מועד להגשת כתב הגנה.

דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו וכן בטיעוני הצדדים במסגרת הבקשה, התגובה והתשובה, נחה דעתי כי דינה של הטענה בדבר העדר עילה להתקבל בחלקה.

להלן נימוקיי.
 
תקנה 100(1) ל תקנות סדר הדין האזרחי, עליה מבוססת הבקשה, קובעת כדלקמן:
"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים הבאים:
(1) אין הכתב מראה עילת תביעה.
(2) ..."
 
בקשה למחיקה בשל חוסר יריבות הינה, למעשה, מקרה ספציפי של העדר עילה:
"מחיקה מפאת חוסר יריבות היא בכלל מחיקה מחוסר עילה, שכן משמעה כי לא נתקיימה עילת תובענה כלפי נתבע כלשהו [...]. לרוב, חוסר היריבות יתייחס לנתבע שלא ראוי היה כי ייתבע, משום שהעילה אינה קשורה בו, אך ייתכן גם כי אין התובע בעל הזכות לתבוע [...]. חוסר יריבות משמעו כי לכאורה מתקיימת עילה, אך אין היא מופנית כלפי בעל דין נכון או אין היא מוגשת מטעם בעל הדין הנכון [...] מאליו מובן כי אין מתקין התקנות טורח לציין את חוסר היריבות כעילת מחיקה העומדת ברשות עצמה, משום שמכל בחינה אפשרית אין המדובר אלא בכעין תת קבוצה בקבוצת התובענות הראויות למחיקה מפאת חוסר עילה". [מ' קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי (כרך א', מהדורה 15 התשס"ז-2007), עמ' 648-647).

ההלכה הפסוקה התוותה מספר כללים בנדון, ואלה עיקרם:
א. צעד של סילוק על הסף הינו צעד דרסטי, בו יש לנקוט בזהירות ובמשורה;
ב. תביעה תסולק על הסף מחמת העדר עילה, במידה וייקבע כי גם אם תוכחנה כל העובדות הנטענות בכתב התביעה, לא יהיה התובע זכאי לקבל את הסעד המבוקש;
ג. העובדה שסיכויי התביעה להתקבל אינם גבוהים, אינה משמשת נימוק לסילוק התביעה על הסף. משכך, גם אם קיימת אפשרות, ולו קלושה, לכך שהתובע יזכה בסעד המבוקש, התביעה לא תסולק על הסף.
 
(ראו בנדון את ספרו של אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה אחת עשרה, עמודים 374-375).
 
כאמור, העילות המבססות את התביעה דנא, הינן שתיים (ר' סעיפים 43 – 44 לכתב התביעה) - האחת אזרחית נזיקית והיא בשל טענות התובעים להסגת גבול והטרדה , השנייה עוולה אזרחית נזיקית בשל טענות התובעים ל הוצאות לשון הרע כנגדם ע"י הנתבע .
 
 ביחס לעילת התביעה הראשונה, נטען כאמור ע"י הנתבע , כי לתובעים אין זיקה למקרקעין נשוא כתב התביעה. בכתב התביעה נטען, כי התובעים 1 ו -2 הם בעלי השליטה בתובעת 3, וכי הם בעלי זכויות במקרקעין "באמצעות" שתי חברות שבבעלותם, חברת אשנב עיט השקעות בע"מ וחברת עד איל בע"מ. עיון ב"העתק רישום מפנקס הזכויות" אשר צורף לכתב התביעה אכן מעלה, בעלות הזכויות במקרקעין נשוא התביעה, הינן חברת "אשנב עיט השקעות בע"מ", וחברת "עד איל נכסים בע"מ" יחד עם עוד אחרים. טענת התובעים 1 – 2, כי הם בעלים "באמצעות" החברות שבבעלותן, דינה להידחות. אין חולק, כי התובעים עצמם אינם בעלי הזכויות ומכאן שאין יריבות ישירה בינם לבין הנתבע, בכל הנוגע לעילת הסגת הגבול למקרקעין והנזקים הנטענים בשל כך.

ביחס להוצאות אשר הוצאו לכאורה בעקבות אותה הסגת גבול נטענת , מן החשבוניות שצורפו אמנם עולה, כי התובעת 3 נשאה לכאורה בהוצאות עבור השכרה ו/או הזמנה של עבודה באמצעות "שופל", "מחפרון", "בובקט". עם זאת, על מנת לברר את השאלה, האם אלו הוצאות שנגרמו לתובעת 3 ע"י התובע בשל הסגרת גבול שלא כדין, ידרש בית המשפט לדון בשאלה העיקרית, היינו - האם ביצע הנתבע עוולה של הסגת גבול. כלומר, בירור הטענה בדבר נשיאת התובעת 3 בהוצאות, היא שאלה אגבית ונלווית להכרעת בשאלת המרכזית של הסגת הגבול. לפיכך, לאחר שקבעתי שמכתב התביעה עצמו לא עולה זיקה ישירה של התובעים למקרקעין, הרי שמתעורר קושי לברר גם את הטענה בדבר הוצאות לכאורה בהן נשאה התובעת 3 כאמור.

בכל הקשור לעילת התביעה מכח חוק איסור לשון הרע, בהתאם לאמור בכתב התביעה (ר' למשל סעיף 33), טוענים התובעים לפגיעה של הנתבע בתובעים 1 – 2. מכאן עולה באופן ברור, הן מכתב התביעה והן מתגובת התובעים לבקשה לסילוק על הסף, כי אין לתובעת 3 עילת תביעה כנגד הנתבע מכח חוק איסור לשון הרע.

מן הנימוקים האמורים, אני מקבלת את טענת העדר היריבות שבין התובעים לנתבע, בעילה שעניינה הסגת גבול במקרקעין והטרדה, וכן את הטענה בדבר העדר יריבות ביחס לתובעת 3, בכל הקשור לעוולת לשון הרע.

לאור מסקנותיי לעיל, אני מורה כדלקמן:

בשים לב למסקנותיי לעיל, מחד, ומאידך – לטיבו ומהותו של סעד המחיקה, כמו גם לשלב הראשוני בו נמצא ההליך, אני מאפשרת לתובעת לנסות ולרפא את הפגם באמצעות תיקון כתב התביעה , על דרך צירוף החברות המחזיקות במקרקעין לכתב התביעה, כתובעות נוספות, תוך יצירת הבחנה בין נזקי החברות והתובעים עצמם. ככל שיבחרו התובעים לעשות כן, כתב התביעה המתוקן יוגש עד ליום 15.10.20.

במידה ולא יוגש כתב תביעה מתוקן בתוך פרק הזמן האמור – תימחק מכתב התביעה עילת התביעה של הסגת גבול, הפרת הוראה חקוקה והטרדה - סעיף 43 לכתב התביעה , לרבות הסעדים הנגזרים ממנה. בנוסף, התובעת 3 תמחק מכתב התביעה.
 
בקשר לבקשה ליתן פסק דין בהעדר הגנה, הצדק עם התובעים בטענתם, כי היה על הנתבע להגיש כתב הגנה, בתוך המועד הקבוע בתקנות, וזאת ללא קשר לעובדה שהוגשה על ידו בקשה למחיקת התביעה. גם בקשת הנתבע כי בית המשפט יורה על הארכת מועד להגשת כתב ההגנה, אינה מעלה ואינה מורידה את חובתו לעמוד במועדים הקבועים בדין, כל עוד בית המשפט לא הורה אחרת. משלא עשה כן, לכאורה בצדק התבקש מתן פסק דין בהעדר הגנה כנגדו. יחד עם זאת, לאור מסקנותיי לעיל, אני מורה כי ככל שלא יוגש כתב תביעה מתוקן, יוגש כתב ההגנה, לא יאוחר מיום 22.10.20. במידה ולא יוגש כתב ההגנה כאמור, יהיו התובעים רשאים לעתור בשנית למתן פסק דין בהעדר הגנה ביחס לרכיבי התביעה שעל מחיקתם לא הוריתי . במידה ויוגש כתב תביעה מתוקן, יחל מנין הימים להגשת כתב ההגנה ממועד מסירתו כדין לנתבע.

נוכח קביעותיי לעיל, איני עושה צו לחיוב בהוצאות.

ניתנה היום, י"ז תשרי תשפ"א, 05 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.