הדפסה

בית משפט השלום ברחובות ת"א 58413-09-20

בפני
כבוד ה שופטת אושרית הובר היימן

תובע

בוריס פרידזון

נגד

נתבעים

  1. יצחק זקס
  2. אנה פריצקי

החלטה

במסגרת ההליך שבכותרת, וביוזמתו של בית המשפט, הועלתה בפני הצדדים שאלת סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בתובענה. הצדדים נדרשו למסור עמדתם לעניין זה. להלן החלטתי בסוגיה.

רקע דיוני:

עסקינן בתביעה כספית על סך 125,000 ₪, בעילה חוזית, שעניינה בטענת התובע ל הפרה יסודית של ההסכם שבין הצדדים. על פי כתב התביעה , התובע הינו בן זוגה לשעבר של הנתבעת 2. הנתבע 1 הינו עוה"ד המייצג הן בהליך שבכותרת והן בהליכים קודמים שהתנהלו ועודם מתנהלים בין הצדדים בפני בית המשפט לענייני משפחה (ראשון-לציון) . באשר לעילת התביעה זו מבוססת על הפרה (לכאורה) של הסכמות הצדדים שקיבלו תוקף של פסק דין ו/או החלטה שיפוטית אגב ההליכים שהתנהלו בבית המשפט לענייני משפחה.

למקרא כתב התביעה, הוריתי כי הצדדים יתנו טעם, מדוע לא יועבר ההליך להתברר לפני בית המשפט לענייני משפחה , בשים לב להוראות סעיף 1(2) ס"ק (א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

התובע, בתגובתו, טען כי בית משפט זה מוסמך לדון בתובענה. לעניין זה, הפנה התובע להחלטת כב' הרשמת הבכירה זהבית אלדר, בתיק שהתנהל בפנ יה (תא"מ 45906-11-19), להחלטה שם וכן לערעור שהוגש על החלטתה, שם נקבע כי הסמכות העניינית נתונה לבית משפט השלום ולא לבית המשפט לענייני משפחה. לטענת התובע, בהתאם להוראות סעיף 1(2)(א) לחוק ו ההלכה בדבר הפרשנות שיש ליתן להוראות החוק , בפרט באשר להגדרת הצדדים כ"ידועים בציבור", יש לקבוע כי אין סמכות בלעדית לבית המשפט לענייני משפחה. נטען, כי הפרת ההסכם נשוא התביעה בוצעה בסוף שנת 2019, שעה שבמועד זה, הקשר בין הצדדים נותק. הלכה למעשה טוען התובע, כי נושא התובענה אינו נובע מהקשר שהיה ב ינו לבין הנתבעת, עת היו הם בני זוג ומשכך לבית משפט זה נתונה הסמכות העניינית. יצויין, כי תגובתו של התובע אינה נתמכת בתצהיר לאימות הטענות העובדתיות.

הנתבעים בתגובה מסרו כי הם משאירים ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ולרבות עמדות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה. להלן נימוקיי החלטתי:

סעיף 3(א) לחוק בית המשפט לעניני משפחה התשנ"ה–1995 (להלן – החוק) שעניינו סמכות עניינית, קובע את סמכותו הבלעדית של בית המשפט לענייני משפחה לדון ב-"עניני משפחה" כפי שהללו מוגדרים בסעיף 1 לחוק, החלק הרלבנטי לענייננו, כדלקמן:
"(2) תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא;
לענין פסקה זו –
"בן משפחתו" -
(א) בן זוגו לרבות הידועה בציבור כאישתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג;
(ב) ילדו, לרבות ילדו של בן זוגו;

בהתאם להוראות החוק, סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה מותנית בקיומם של שני תנאים מצטברים, הראשון שבהם קובע כי התובענה עניינה סכסוך בין אדם לבין בן משפחתו (לרבות ידוע בציבור). התנאי השני קובע, כי עילתה של התובענה הינה סכסוך בתוך המשפחה.

בענייננו, ניתן לומר כי התנאי הראשון מתקיים על פי התימוכין שצורפו לכתב התביעה, מהן עולה כי התובע הינו מי שהיה בן זוג הנתבעת 2 בהתאם להוראות ס' 1(2) ס"ק (א).

די באמור כדי לקבוע כי בין התובע ובין הנתבעת 2 קיימת (ו/או הייתה קיימת) "קרבה משפחתית", כך שאין חולק לקיומו של התנאי הראשון. זאת כאמור בשים לב להלכה כי ההכרעה בנתונים העובדתיים בשאלת הסמכות העניינית נעשית קודם כל על פי כתב התביעה (ר' לעניין זה רע"א 6558/99 חבס ואח' נ' חבס, פ"ד נד(4) 337, להלן: עניין חבס).
באשר לנתבע 1, ברי כי אין בי נו לבין התובע קרבה משפחתית , ואולם אין בכך כדי לסתום הגולל על מסקנתי כאמור לעיל כי הסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. לבית המשפט לענייני משפחה נתונה סמכותו שבדין, לדון גם בעניינו של בעל דין הדרוש לצורך בירור והכרעה בתובענה, ולענייננו, הנתבע 1 זאת בהתאם להוראות סעיף 6(ו) לחוק.

בבחינת התנאי השני לשאלת סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה, עלינו להידרש לעילת התביעה ולבחון האם מקורה בסכ סוך בתוך המשפחה. לדידי, גם תנאי זה מתקיים בעניינו.

פסק הדין המנחה בשאלה זו הינו פסק דינו של כב' הנשיא ברק בעניין חבס. שם נקבע, כי הדיבור "עילה" האמור בסעיף קטן (2) להגדרת המונח "עניני משפחה" בסעיף 1 לחוק, משמעו קיומו של קשר בין התובענה האזרחית לבין הסכסוך המשפחתי. תובענה אזרחית, עילתה בתוך המשפחה, אם סיבת הסכסוך או מקורו הם ביחסי המשפחה. כמבואר לעיל, עוד נקבע בעניין חבס, כי ההכרעות בנתונים העובדתיים של הסמכות נעשות על פי כתבי הטענות של הצדדים, אשר ראש וראשון בהם הוא כתב התביעה.

בענייננו, עילת התביעה היא הפרת הסכם, שגובש כהסכמות בין הצדדים במסגרת הליכים שהתנהלו בבית המשפט לענייני משפחה. לפיכך, ברי כי עילת התביעה עניינה בסכסוך שבתוך המשפחה.

כמוזכר לעיל, ביקש התובע בתגובתו להקיש מהחלטת בית המשפט בהליך אחר שהתנהל בין הצדדים . דא עקא, שיש הבחנה ברורה בין ענייננו לבין עניינו של אותו ההליך לו הפנה התובע. עיון בהליך אליו הפנה התובע מעלה, כי עניינו היה בתביעה אזרחית בהתבסס על טענותיו להוצאת לשון הרע, שהוגשה כ נגד הנתבעת 2 ועוד אחרים. ואילו, במקרה דנן, כאמור, העילה החוזית הנטענת אין עניינה בהפרת הסכם "סתם", כי אם בהסכמות שהושגו בין הצדדים, להן תוקף של בהחלטה שיפוטית של בית משפט לענייני משפחה במסגרת הליכים שהתנהלו בפניו, בין התובע לנתבעת 2, בעת שייצגה הנתבע 1. עניינן של אותן ההסכמות, שלטענת התובע הופרו, הן בסכסוך שבתוך המשפחה, ומכאן שגם טענות להפרתן הן סכסוך בתוך המשפחה גם כן. פרט לכך, מנספח 2 לכתב התביעה, עולה כי כפי הנראה, ההליכים בין הצדדים, במסגרתם הגיעו הצדדים להסכמות, עודם תלויים ועומדים.

הנה כי כן, שעה שלב ליבה של עילת התביעה שבכותרת קשורה בהסכמות הצדדים שקיבלו תוקף של החלטה שיפוטית, שיצאו תחת ידו של בית המשפט לענייני משפחה, וודאי שעילת התובענה, נובעת מן הקשר הזוגי שהיה בין השניים. מכאן ברור , אפוא , כי הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט לענייני משפחה , ואילו בית משפט זה נעדר סמכות לדון .

סוף דבר:

בהתאם לסמכות הנתונה לי כפי הוראות סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, אני מורה על העברת התביעה להתברר לפני בית המשפט לעניני משפחה במחוז המרכז.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לעיונה של כב' השופטת רבקה מקייס, סגנית הנשיאה בתי המשפט לענייני משפחה במחוז המרכז ותודיע לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אייר תשפ"א, 28 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.