הדפסה

בית משפט השלום ברחובות ת"א 45063-12-12

בפני
כבוד ה שופטת שרון צנציפר הלפמן

תובע

ארז ערג'י

נגד

נתבעים

  1. ציון עוזרי
  2. עיריית רחובות

החלטה

לפני בקשות מקדמיות של נתבע 1 (להלן: הנתבע) לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות בינלאומית ומחמת התיישנות וכן בקשה של התובע לגילוי מסמכים ספציפי מאת הנתבע.

הבקשות הוגשו במסגרת תובענה שהוגשה תחילה בשנת 2012, לבית המשפט המחוזי כנגד שש נתבעות, בגין פרסום ושימוש בתמונה בה מופיעים התובע וסבו. התביעה הוגשה בעילות לפי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 וחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981. התובע טען כי התמונה צולמה על ידי הנתבע בניגוד לדין, ברשות היחיד, תוך פגיעה בפרטיות ם של התובע ו של סבו ותוך צילום התובע בהיותו קטין ללא קבלת הסכמת הוריו. עוד נטען כי נעשה בתמונה ניצול לשם עשיית רווח, התעשרות שלא כדין וביזוי התובע באופן המהווה לשון הרע.

במסגרת ההליכים הרבים שנתקיימו עד היום יצוין, בתמצית, כי ביום 16.1.13 ניתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט על ידי כב' השופטת ריקי שמולביץ; ב יום 21.6.15 נתקבלה החלטת כב' השופט אורן שוורץ בדבר דחיית עילת התביעה מכוח חוק זכות יוצרים על הסף והעברת התובענה לבית משפט השלום; בחודשים ינואר ויולי 2017 נדחו התביעות נגד נתבעות 3, 5 ו-6 והתביעה נגד נתבעת 4 נמחקה; ובחודש מרץ 2016 הוגש כתב תביעה מתוקן. בתיק נתקיימו עד כה ששה קדמי משפט.

אדון תחילה בטענות הסף שהועלו בפני. בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף בשל העדר סמכות בינלאומית היא, למעשה, בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, מכוח תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), שניתן, כאמור, על ידי כב' השופטת ריקי שמולביץ ב יום 16.1.2013. ביום 27.2.13 ניתנה החלטה משלימה ולפיה ניתן היתר המצאה ללא תרגום המסמכים.

הנתבע מציין כי בעל דין שהומצא לו כתב בי דין מחוץ לתחום המדינה רשאי לבקש לבטל את הצו המתיר את ההמצאה או לכפור בכתב הטענות בסמכות בית המשפט לדון בתובענה, זאת בהתאם לתקנה 502 לתקנות. הנתבע טוען, בין השאר, כי לבית המשפט בישראל אין סמכות בינלאומית לדון בתובענה זו, למעט בעילה של פגיעה בפרטיות. באשר לעילה של עשיית עושר ולא במשפט ולעילת לשון הרע, נטען כי כל פעולה של מכירת התמונה או הפצתה נעשו על ידי הנתבע בחוץ לארץ, ומשכך אין לבית המשפט בישראל סמכות לדון בכך.

התובע טוען מנגד כי הנתבע לא העלה את טענת העדר סמכות בינלאומית בהזדמנות הראשונה, ולפיכך וויתר הוא על זכותו להגיש בקשה זו. כך למשל, הגיש הנתבע בקשה לסילוק על הסף של כתב התביעה המתוקן, ואף במסגרתה לא העלה טענתו זו. הנתבע, כך נטען, הסכים למעשה לסמכות השיפוט בישראל ולאחר שבקשות מקדמיות שלו נדחו – הגיש את הבקשה דנן בחוסר תום לב. מאחר שתקנה 502 קובעת כי המועד להגשת הבקשה לביטול היתר המצאה הוא לא יאוחר מהיום שבו טוען הנתבע לראשונה לגופה של התובענה, הרי שאין להידרש לבקשתו זו. עוד טוען התובע כי לא די שהנתבע יטען להעדר סמכות, אלא הוא גם צריך להצביע על הפורום הנאות לדעתו לדון בתובענה, דבר שלא נעשה על ידי הנתבע בבקשתו זו. כמו כן, נטל השכנוע בטענה שישראל אינה הפורום הנאות חל על הטוען, קרי, הנתבע.

בתשובתו לתגובת התובע מפרט הנתבע כי העלה את טענותיו בנוגע להעדר סמכות בינלאומית כבר במסגרת כתב הגנתו ושמר על זכותו להעלות טענות אלה לכל אורך כתבי הטענות שהגיש בהליכים השונים שנתקיימו עד היום . עוד טוען הנתבע כי לא טען בבקשתו לאי נאותות הפורום , אלא כי לא מתקיימת עילת המצאה לפי תקנה 500 , למעט בעילה של פגיעה בפרטיות התובע על ידי צילומו הנטען בתחומי מדינת ישראל.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין מקום לבטל את היתר ההמצאה שניתן בשנת 2013. כידוע, שומה על המבקש היתר המצאה מחוץ לתחום, לעמוד במבחן בן שלושה נדבכים. ב ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd (4.9.2007) פורטו השלבים השונים. ראשית, על מבקש ההיתר להראות כי עניינו נכנס בגדר אחת מעילות ההמצאה המנויות בתקנה 500. בשלב דיוני זה, עוד טרם נתבררה התביעה לגופה, על המבקש להוכיח את עילה ההמצאה ברמת הוכחה של "תביעה הראויה לטיעון". זוהי רמת הוכחה נמוכה מזו הנדרשת בהליך אזרחי רגיל, קרי מאזן ההסתברות. שנית, על מבקש ההיתר לשכנע את בית המשפט שמתעוררת "שאלה רצינית" שיש לדון בה, משמע: כי עומדת לו עילה לגופו של עניין. מטרת בחינה זו היא לוודא כי התובענה אינה טורדנית ואינה תובענת סרק. זהו סטנדרט נמוך יותר מ"תביעה הראויה לטיעון", זאת בשל ההנחה שמקום בו תובע בא בגדרי תקנה 500 ומתקיימת עילת המצאה מסוימת, אין סיבה שבית המשפט ינהל דיון ארוך לגבי עילת התובענה עצמה. ההלכה היא, אפוא, כי אין להפוך את הדיון בהיתר ההמצאה לדיון מלא ומקיף בעילת התובענה, כפי שעוד ייעשה בגדר ההליך העיקרי. בשלב השלישי, אף אם שוכנע בית המשפט כי נתקיימו עילת ההמצאה ועילת התובענה בהתאם לרמת ההוכחה הנדרשת, עדיין מסור ל ו שיקול דעת לבחון אם בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות, זאת בהשוואה לפורום החילופי. שאלת הפורום הנאות תוכרע, בדרך כלל , על פי מבחן "מירב הזיקות". במסגרת זו, יבחן בית המשפט גם שיקולי יעילות ואת ציפייתם הסבירה של הצדדים ביחס למקום הדיון בתובענה.

בענייננו, התובע הוכיח ברמת הוכחה של "תביעה הראויה לטיעון", כי עניינו נכנס בגדר עילת המצאה המנויה בתקנה 500. בפרט, מדובר בתמונה שצולמה בישראל ופורסמה והופצה, על פי הנטען, בספרים, מוזיאונים, שלטי חוצות ואתרי אינטרנט בישראל, ומכאן שמדובר, לכאורה, במעשה או מחדל שבוצעו בתחום המדינה, במובן תקנה 500(7) . אין חולק גם כי התובענה הוגשה כהלכה כנגד הנתבעת 2, ומשכך, מתקיימת דרישת תקנה 500(10). זאת ועוד. התובע הוכיח בשלב מקדמי זה כי אין מדובר בתובענת סרק. לא למותר להפנות לעניין זה לקביעתו של בית המשפט המחוזי, במסגרת ההחלטה על העברת התובענה לבית משפט השלום, לפיה "עומדות לפני התובע די עילות חלופיות להוכיח את תביעתו, כך שלא יימנע מן התובע יומו לפני בית המשפט" (פסקה 15 להחלטת כב' השופט שוורץ מיום 21.6.2015). לא זאת אף זאת. בחינת מירב הזיקות העובדתיות והשיקולים הרלבנטיים מצביעים על בית המשפט בישראל כעל הפורום הנאות לדון בתובענה. לעניין זה יצוין, בין השאר, כי התמונה צולמ ה ופורסמ ה בישראל ; לנתבעים השונים (שחלקם נמחקו) ולצדדי ג' ניתן היתר לעשות שימוש בתמונה בישראל; התובענה עדיין מתנהלת גם כנגד הנתבעת 2 שמקום מושבה בישראל והעדים הדרושים להוכחת התביעה מצויים בישראל. הנתבע אף אישר בהגינותו כי יש לדון בעילת התביעה בגין פגיעה בפרטיות בישראל ו נראה כי יש לדון בכל עילות התביעה כמקשה אחת. מן המקובץ עולה כי דין הבקשה לביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט להידחות.

אשר לטענת ההתיישנות – התמונה צולמה בשנת 1982, קרי, לפני 35 שנים. התביעה הוגשה ביום 23.12.12. לטענת הנתבע, התביעה התיישנה. עוד טוען הוא כי היה על התובע להגיש כתב תשובה ולנסות לסתור את טענת ההתיישנות ומשלא עשה כן, יש לקבל את טענת ההתיישנות. באשר לעילת הפגיעה בפרטיות, נטען כי מדובר בתקופת התיישנות של שנתיים ו אף בשל כך יש לקבל את הטענה. התובע מצדו טוען כי הנתבע החמיץ את ההזדמנות הראשונה להעלאת טענת ההתיישנות ומפנה לבקשות השונות שהוגשו בהליך ולדיונים שנתקיימו. עוד טוען הוא כי מרגע שקמה לו עילת התביעה לא חלפו שבע שנים.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, דעתי היא כי לא ניתן לדון ולהכריע בטענת ההתיישנות, בטרם תונח תשתית עובדתית מתאימה בפני בית המשפט. כידוע, "מקובל בשיטתנו כי סילוק תובענה על הסף יעשה בזהירות רבה, שהרי סילוק כאמור קשה מאוד לתובע, מגביל את זכות גישתו לערכאות ונועל את שערי בית המשפט בפניו עוד טרם שנשמעו טענותיו כלפי בעל דינו. סילוק תובענה על הסף מחמת התיישנות מביא לדחיית התובענה, להבדיל ממחיקתה... והוא יוצר מעשה בית דין. תוצאה זו היא חמורה במיוחד, שכן נמנעת מהתובע האפשרות לממש את זכותו המהותית-הנטענת, רק מן הטעם שנמצא כי הוא התמהמה מבחינה דיונית, יתר על המידה, בהגשת תביעתו. לפיכך יש, אפוא, לנהוג בזהירות רבה בעת סילוקה של תובענה על הסף, ולעשות כן רק במקרים קיצוניים. ככלל, נפסק כי יש להעדיף את בירורה של המחלוקת ואת פתרונה לגופה, על פני דחייתה על הסף... טרם שבית המשפט יכריע בבקשה כאמור, עליו להיות משוכנע כי יש בידו את מכלול הנתונים הרלוונטיים לצורך ההכרעה. ודוק: כאשר הבירור העובדתי-ראייתי בתביעה עשוי להשליך על אופן ההכרעה בסוגיית ההתיישנות – אין לדון בשאלת ההתיישנות כטענת סף (ראו: ע "א 2919/07 מדינת ישראל-הוועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל , פ"ד סד(2) 82 בפסקה 27 (2010) ... זה המקום להזכיר כלל דיוני נוסף, שלפיו מקום בו מתבקשת דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, נקודת המוצא היא שהעובדות הנטענות בכתב התביעה הן נכונות... כאשר על פני הדברים מתגלית מחלוקת (או מחלוקות) בין הצדדים בעניינים עובדתיים הקשורים בשאלת העילה, או בסוגיית ההתיישנות – אין מקום לדחיית התובענה על הסף" (ע"א 9063/12 עזבון המנוח הוראס ריכטר ז"ל נ' Harvey Delson (5.9.2017). הדגשה הוספה).

בענייננו טען התובע בכתב תביעתו כי העובדות המהוות את עילת התובענה נודעו לו לראשונה בשנת 2008 (סעיף 20 לכתב התביעה) וכי רק במועד זה החל לערוך בירורים בנושא (סעיף 21 לכתב התביעה). טענות אלה דורשות בירור וליבון, וניתן יהיה לבחון אותן רק על רקע תשתית עובדתית מתאימה. מכל מקום, מאחר שבין הצדדים ניטשת מחלוקת באשר לעובדות המקרה ולנפקותן המשפטית, אין לדון בשאלת ההתיישנות כטענת סף. משכך, הבקשה לדחייה על הסף מחמת התיישנות נדחית אף היא.

לאור התוצאה אליה הגעתי, נותר לדון בבקשת התובע לגילוי מסמכים כללי וספציפי. הבקשה משתרעת על כל מסמך הקיים ברשות הנתבעים הרלוונטי לתובענה, העתקי אישורים אותם קיבל הנתבע לפרסום, רשימות של ספרים ושל מוזיאונים בהם פורסמה תמונתו, העתקי התקשרות, הזמנות של תמונת התובע, הכנסות התובע שנבעו מתמונה זו וכדומה.

במענה לאמור, טוען הנתבע כי אף התובע לא מסר גילוי מסמכים כדין, לא פנה אל הנתבעים במועד הקבוע בתקנות אלא רק חודשים לאחר מכן, ואף זאת לגבי גילוי מסמכים כללי בלבד. כמו כן, לא פנה לנתבעים בבקשה לגילוי מסמכים ספציפי ולכן אינו רשאי לבקש מבית המשפט צו גילוי מסמכים ספציפי. לגופם של דברים, טוען הנתבע כי המציא רשימת מסמכים אשר ברשותו אך ציין כי חלק ניכר מהמסמכים המבוקשים אינם ברשותו או שאינם קיימים. לדבריו, התובע מאלץ אותו לבדוק, לאסוף ולרכז נתונים ולהעלותם על הכתב, ולמעשה, לייצר עבורו מסמכים. הנתבע התייחס בסעיף 8 לתגובתו בפירוט לכל אחד ואחד מן המסמכים המבוקשים.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לרבות הטענות שנשמעו בדיון בפני, הגעתי למסקנה כי אכן מדובר במסמכים רלבנטיים למחלוקת שבין הצדדים, ברם, שוכנעתי כי מדובר במסמכים שאינם נמצאים ברשות הנתבע, כי אין לנתבע את הנתונים הנדרשים וכי למעשה, מבוקש שהנתבע ייצר מסמכים חדשים , אשר ייצור ם יגרור השקעת משאבים יוצאת דופן ו יגרום להכבדה של ממש על הנתבע. נוכח האמור, לא מצאתי מקום לדרוש מן הנתבע לערוך מסמכים שאינ ם קיי מים תוך השקעת משאבים לא פרופורציונליים ומשכך, אין מקום להיעתר לבקשה ככל שהיא מופנית כלפי הנתבע. עם זאת, לאור החלטתי זו ועל מנת לסייע לצדדים להניח בפני בית המשפט את התשתית העובדתית הרלבנטית במלואה, מצאתי מקום להיעתר לבקשתו החלופית של התובע (סעיף 29 לתשובה לתגובה) וליתן ארכה בת 14 יום להגשת ש אלון לנתבע. אשר לנתבעת 2 – ככל שזו לא פעלה כמוסכם בדיון (עמוד 17 לפרוטוקול מיום 3.10.17, שורות 7-6), תוגש בקשה מתאימה.

סוף דבר: בקשות הנתבע לסילוק על הסף מחמת העדר סמכות בינלאומית ומחמת התיישנות ובקשת התובע לגילוי מסמכים על ידי הנתבע – נדחות מן הטעמים שפורטו. בנסיבות העניין, ניתנת ארכה להגשת שאלון לנתבע במועדים שנקבעו.

המזכירות מתבקשת להמציא את ההחלטה לבאי-כוח הצדדים.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ח, 08 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.