הדפסה

בית משפט השלום ברחובות ת"א 22400-09-18

מספר בקשה:9
בפני
כבוד ה שופט ישראל פת

מבקשים

  1. יעקב חורן
  2. רבקה חורן

באמצעות עו"ד תומר גלילי

נגד

משיבים
קבוצת שילר קבוצת עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ
באמצעות עוה"ד אלעד ברק ותמיר סלע

החלטה

הצגת הבקשה:

לפניי בקשת התובעים לגילוי מסמכים ספציפי, שבמסגרתה הם עותרים לחייב את הנתבעת להעביר לידיהם העתקים של הסכמי שכירות שנערכו בקשר לדירותיהם של חברי הנתבעת, כולל הסכמי שכירות שנערכו בינה לבין צדדים שלישיים, וכן העתקי העברות הכספים באשר לחברים אלה; וזאת, ביחס לתקופה שבין התאריכים 1.9.11 ועד היום.

טענות הצדדים:
ביום 24.6.19 הגישו התובעים בקשה למתן צו לגילוי מסמכים, אשר במסגרתה עתרו ל חייב את הנתבעת לגלות את המסמכים המפורטים בבקשה ולאפשר את עיונם והעתקתם. במסגרת ישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 21.1.20, חזרו התובעים על בקשה זו ועתרו למתן החלטה. בהחלטתי באותו יום, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בעניין, הוריתי על מתן צו לגילוי המסמכים כמבוקש, כאשר ביחס לבקשה לצו לגמ"ס ספציפי הצעתי כי ב"כ התובעים יצמצם את בקשתו באופן משמעותי למסמכים הרלוונטיים ביותר לתיק דנן.
לטענת התובעים, וחרף העובדה שביום 23.2.20 הוגשה לנתבעת בקשה מצומצמת, אשר התייחסה לחוזי שכירות והעברות כספים הנוגעים לתשעה חברי הנתבעת בלבד (בשונה מבקשה קודמת שעסקה בכלל חברי הנתבעת) , סירבה הנתבעת לעמוד בדרישות הגילוי ולהעביר את המסמכים הנדרשים. לטענת התובעים יש להיעתר לבקשה, מאחר שמדובר במידע רלוונטי, ספציפי וממוקד, המצוי בידי הנתבעת וניתן לגילוי על נקלה בהיותה תאגיד המחויב על פי כל דין בדוחות ומאזנים שנתיים.
בתגובה טענה הנתבעת, כי המסמכים המבוקשים אינם רלוונטיים וכי מבקשתם של התובעים עולה ניחוח של "מסע דיג פרוע". עוד היא טוענת, כי יש לדחות את הבקשה בשל העובדה כי דרישתם של התובעים נוגעת למסמכים, אשר גילויים יחייב חשיפת פרטים אישיים של צדדים שלישיים – חברי הנתבעת.
הנתבעת הוסיפה וטענה, כי למצער, יש לדחות את בקשת התובעים לקבל לידיהם כל מסמך אשר נערך לפני שנת 2016. זאת, בשים לב לפסק הדין מיום 28.2.16 , בת"א 6555-04-15 חורן נ' קבוצת שילר, קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית (להלן: "התביעה הראשונה") אשר אישר הסכם פשרה בין הצדדים והקובע את זכויות התובעים בדירה מושא תובענה זו, ובשים לב לכך שאף לשיטת התובעים, הוקנו להם הזכויות בדירה, לכל המוקדם, החל משנת 2016. כמו כן ציינה הנתבעת , כי חלק מדרישות התובעים נוגע למסמכים אשר נוצרו או הופקו לפני למעלה מ-7 שנים, אשר לגביהם אין לנתבעת חובת שמירה.
בתשובתם לתגובה, טענו התובעים כי הבקשה צומצמה דיה, וכי אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה יש בתביעה הראשונה כדי ליצור השתק או קביעת "איסור" מפני קבלת מסמכים. התביעה הראשונה אינה יוצרת חסם פרוצדורלי או מהותי, וממילא מדובר בהרחבת חזית אסורה. כמו כן, נטען כי את התיישנות המסמכים יש לחשב החל מיום הגשת התביעה ולא מיום הדיון בבקשה.

דיון והכרעה:
המקור הנורמטיבי:
ההליך של גילוי מסמכים נועד לאפשר לבעל דין לדעת מראש אלו מסמכים רלוונטיים מצויים בידי היריב, לרבות מסמכים שאין בעל דין מתכוון להגיש כהוכחה במשפט (ר' בספרו של כב' השופט גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שביעית בעמ' 62) .
בתי המשפט שַׁנוּ לא אחת כי נקודת המוצא לעניין גילוי מסמכים ומתן עיון בהם היא של גילוי מירבי. זאת, בהתבסס על שורה של רציונאלים, בהם: הצורך בחשיפת האמת, אשר מותנית בין היתר בפרישׂת תמונה עובדתית רחבה ומלאה ככל האפשר; יעילות דיונית במובן הרחב; הזכות להליך ראוי, היונקת מזכות הגישה לערכאות; יצירת שוויון בין הצדדים, צמצום פערי המידע ביניהם והעמדתם בנקודת פתיחה שווה (לפירוט והרחבה ר' את פסק דינו של כב' השופט י' עמית ב רע"א 4627/14 פז חברת נפט בע"מ נ' דיעי (10.11.14)).
לצד האמור, הודגש בפסיקה כי הגילוי והעיון אינם מוחלטים ויכולים לסגת מפני ערכים ואינטרסים נוגדים. כך, למשל, נקבע כי:
אין לאפשר גילוי הכרוך בהכבדה בלתי סבירה על הצד שכנגד, בהתחשב ברלוונטיות של המסמך, ואין לאפשר להפוך את הליך הגילוי ל"מסע דיג". בין היתר, יש לבחון את מידת תלותו של מבקש הגילוי במסמכים המבוקשים ביחס למחלוקת התלויה ועומדת (רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193, 196 (2002)).

מן הכלל אל הפרט:
בהינתן האמור, ובאיזון האינטרסים המפורטים לעיל, אני סבור כי יש לקבל את הבקשה בענייננו בחלקה, כמפורט לקמן . זאת, מהטעמים הבאים:
המסמכים המבוקשים רלוונטיים לענייננו, שכן כל מטרתם היא להוכיח (או להפריך) את הטענה שהנתבעת העבירה דמי שכירות (או חלק מהם) לאותם צדדים שלישיים – חברי הנתבעת, שלגביהם הוגשה הבקשה לגילוי מסמכים, ובכך להצביע על קיומה (או אי קיומה) של סלקטיביות בתשלום דמי השכירות לתובעים, בניגוד להתנהלות הנתבעת כלפי חברים אחרים אצל הנתבעת וכפועל יוצא מכך: אפלייתם של התובעים אל מול חברים אחרים בנתבעת .
בשים לב לכך שהבקשה דנן הוגשה כבר בתחילתו של ההליך המשפטי, ובכך שמצאתי את המסמכים המבוקשים רלוונטיים לתובענה דנן ולטענות אשר הובאו במסגרתה, דומה כי האיזון בין רלוונטיות המסמכים לבין הנטל אשר יוטל על הנתבעת בהמצאת מסמכים אל ו ו"מידת ההכבדה" הכרוכה בהמצאתם, נוטה לטובת התובעים.
בעניין זה אציין, כי אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי מדובר ב"מסע דיג". התובעים צמצמו את בקשתם, ומחקו ממנה את שני סעיפי הגילוי הכלליים כפי שהובאו בבקשה המקורית (סעיפים א' ו-ב'), במסגרתם נתבקשו כל חוזי השכירות שנערכו בין חברי הנתבעת והנתבעת עצמה ביחס עם צדדים שלישיים, החל ביום 1.9.11 ועד היום, ואשר בוודאי היה בהם כדי להכביד על הנתבעת.
באשר לפרטיותם של צדדי ג' - בת"א (חיפה) 264-05 סיון ליהי נ' היינץ רמדיה בע"מ, סקר כב' השופט י' עמית את ההלכות שנפסקו עד אז בעניין חשיפת פרטים הקשורים לצד ג' - כדלקמן:
"ניתן להצביע על החלטות בהן הורה בית המשפט לחשוף מסמכים למרות שכללו פרטים הקשורים לצדדים שלישיים. כך, לדוגמה, ברע"א 5460/06 טלבי נ' בנק הפועלים בע"מ ([פורסם בנבו] ניתן ביום 13.12.2006) החזיר בית המשפט העליון את התיק לבית המשפט המחוזי, על מנת שיבחן אם ניתן להורות על גילוי מסמכים של חברות שנטלו מהבנק אשראי, ושאינן צד לבקשה לגילוי מסמכים, תוך מניעה או צמצום האפשרות לפגיעה באותן חברות, אם על ידי מחיקת פרטים מזהים או בכל דרך אחרת כפי שימצא לנכון. במקרה אחר, הורה בית הדין לעבודה לגלות פרטים הנוגעים לעובדים שלא היו צד לדיון, תוך הוראה למחוק את שמות העובדים כדי למנוע פגיעה בפרטיותם - עב' (איזורי חיפה) 4322/06 ארז נ' חברת גל מעתון שיווק והפצת עיתונים בע"מ ([פורסם בנבו] ניתן ביום 29.11.2006). בשורה של החלטות, הורו בתי המשפט למכס לחשוף רשימוני יבוא או מסמכים הכוללים פרטים לגבי יבואנים שלא היו צד להליך, תוך הוראה על מחיקת פרטים מזהים או פרטים שיש בהם כדי לפגוע בסודות מסחריים של אותם יבואנים - ה.פ. (מחוזי י-ם) 364/93 רוסון בע"מ נ' אבנעל, פ"מ תשנ"ו(2) 500; ת.א. 195/01 (מחוזי חי') י. גיל אימפורט בע"מ נ' מדינת ישראל – אגף המכס [פורסם בנבו]; ת.א. (מחוזי י-ם) 7057/05 בש"א 1632/06 פרמה גורי בע" נ' מדינת ישראל – אגף המכס ([פורסם בנבו] ניתן ביום 2.11.2006) ".

על כן, ובהינתן האפשרות למחיקת פרטיהם המזהים של חברי הקיבוץ, לגביהם נדרש גילוי המסמכים הספציפי, ואשר יש בה כדי למנוע את הפגיעה בפרטיותם, הרי שאין לקבל את טענות הנתבעת בעניין זה.
עם זאת, אני סבור כי יש לקבל את טענות הנתבעת באשר לתקופה שלגביה נדרש גילוי המסמכים הספציפי ביחס לכל אותם צדדים שלישיים – החל ביום 1.9.11 ועד היום.
כפי שכבר ציינתי בהחלטות קודמות, השאלה המתעוררת במסגרת תובענה זו נוגעת לפרשנותו של הסכם הפשרה אשר נחתם בין הצדדים במסגרת ת"א חורן ולהשתלשלות העניינים כפי שהופיעה לאחריו. אכן, הסכם הפשרה קובע באופן מפורש כי לאמם של התובעים או מי מטעמה לא יהיו כל זכויות בדירת המגורים עד למועד שיוך הדירות בקיבוץ. אולם עיון בטענות הצדדים, ובפרט בטענות המשיבים, מעלה כי קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לשאלה מהו אותו מועד שיוך.
עם זאת, מכתבי הטענות עולה, כי אף לשיטתם של התובעים, לא החל הליך השיוך קודם לשנת 2016 (ור' בעניין זה החלטתי בבקשת הנתבעת לסילוק התובענה על הסף מיום 15.1.20). במצב דברים זה אין לי צורך להידרש לשאלת ההתיישנות אשר העלתה הנתבעת ודי בכך על מנת להכריע שהגילוי הספציפ יחול החל מתחילת שנת 2016 .

סוף דבר:
בשים לב לכל המקובץ אני מחייב את הנתבעת להעביר לתובעים את העתקי כל המסמכים שגילויים התבקש, עבור התקופה שהחל מיום 1.1.16 ועד היום, תוך מחיקת פרטי החברים אשר בעניינם התבקשו המסמכים.
ככל שהעתקת המסמכים והעברתם כרוכה בעלות שאינה זניחה, רשאית הנתבעת להעביר לתובעים, דרישה לכיסוי ההוצאות – בצירוף אסמכתא מתאימה – בתוך 14 ימים מהיום. המסמכים יימסרו בתוך 30 ימים מהיום או בתוך 14 ימים ממועד קבלת החזר ההוצאות, לפי המאוחר.
בנסיבות העניין ובשים לב לקבלת הבקשה בחלקה הגדול , תישא הנתבעת העלויות הבקשה בסך של 1,000 ₪, אשר יועברו לב"כ התובעים בתוך 30 ימים מהיום.

5
ניתנה היום, כ' אייר תש"פ, 14 מאי 2020, בהעדר הצדדים.