הדפסה

בית משפט השלום ברחובות רע"ס 71367-07-18

בפני
כבוד ה שופטת אדנקו סבחת- חיימוביץ

המאשימה

משטרת רמלה
ע"י עו"ד אלעזר שולץ

נגד
הנאשמים

  1. שאולי אמירה
  2. שאולי אמירה השקעות ויזמות בע"מ

ע"י עו"ד שי קידר

החלטה

הנאשמים עתרו להורות על ביטול כתב האישום שהוגש כנגדם בשל טענת כבר הורשעתי/סיכון כפול וטענה , כי הליך אחר תלוי ועומד כנגדם בגין אותם המעשים .
כתב האישום:
כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום, בגין ביצוע עבירות על חוק רישוי עסקים.

על פי האמור בכתב האישום, הנאשמים הינם הבעלים ו/או המנהלים ו/או עבדו ו/או העסיקו מי מטעמם באולם "רגעים" בקרית עקרון. העסק טעון רישוי לפי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח (להלן: "החוק"), בהתאם לפריט 7.9 לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשע"ג- 2013.

בתאריך 27.6.18 בשעה 01:29 לערך וביום 4.7.18 ובתקופה שקדמה למועדים הנ"ל (דצמבר 2015) ואינה ידועה למאשימה, הנאשמים עסקו בעסק ללא רישיון או היתר זמני.
ביום 24.5.16 ניתן צו סגירה למקום במסגרת רע"ס 26026-02-16 שנכנס לתוקפו ביום 23.11.16 וביום 21.3.17 ניתן צו סגירה במסגרת צ"מ 39595-03-17 שנכנס לתוקפו על אתר.
הנאשמים פעלו בניגוד לצווים הנ"ל.

לפיכך, מיוחסות לנאשמים עבירות של עיסוק בעסק ללא רישיון, עבירה לפי סעיפים 14 ו- 15 לחוק וכן עיסוק בעסק בניגוד לצו בית משפט, עבירה לפי סעיף 18 לחוק.

טענות הנאשמים בתמצית:
זיכוי/הרשעה קודמת בשל המעשה נשוא כתב האישום
לטענת הנאשמים, בגין חלק מהתקופה נשוא כתב אישום זה הם הורשעו בהליך קודם, ברע"ס 26026-02-16. המאשימה הגישה באפריל 2016 בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, ובמסגרת הסדר טיעון, הודו והורשעו הנאשמים בעבירות שיוחסו להם בגין התקופה שמדצמבר 2015 ועד מאי 2016. בנסיבות אלה, אין מקום להאשים את הנאשמים בגין עבירה של ניהול עסק ללא רישיון לתקופה המתייחסת לדצמבר 2015 עד מאי 2016.

משפט פלילי תלוי ועומד נגד הנאשם בשל המעשה נשוא כתב האישום
לטענת הנאשמים, הוגש כנגדם כתב אישום בגין עיסוק בעסק ללא רישיון ועיסוק בניגוד לצו בית משפט במסגרת רע"ס 57145-03-17, תיק התלוי ועמוד ועל כן לא ניתן להאשים אותם פעם נוספת בגין אותן העבירות.

נוכח האמור טענו הנאשמים, כי לא היה מקום להגיש את כתב האישום בתיק זה וביקשו להורות על ביטולו .
תשובת המאשימה
אין מדובר בסיכון כפול מאחר שכתבי האישום עוסקים בתקופות שונות.
התביעה לא תבקש להרשיע את הנאשמים בגין התקופה שבין דצמבר 2015 ועד ליום 24.5.16.
התביעה תבקש להרשיע את הנאשמים רק מהתקופה שלאחר יום 23.11.16.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה וב תגובת המאשימה, שוכנעתי כי דין הטענות להידחות.

סעיף 149 ( 5) לחוק סדר הדין הפלילי  [ נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החוק") קובע בעניין טענת "כבר הורשעתי" כך:
"אין דנים אדם על מעשה שזוכה או הורשע קודם לכן בשל עבירה שבו; אולם אם גרם המעשה למותו של אדם, דנים אותו על כך אף אם הורשע קודם לכן בשל עבירה אחרת שבאותו מעשה; "הרשעה", לענין סעיף זה – לרבות העמדה למבחן ללא הרשעה תחילה".

בית המשפט העליון נדרש לטענת "כבר הורשעתי" בע"פ 132/57 נכט נ' היועץ המשפטי לממשלה ( 19.12.57) ו קבע, כי המונח " מעשה" פירושו כל אותם היסודות העובדתיים המהווים את העבירה, להבדיל מן הכוונה הפלילית ועוד נקבע כי אין צורך בזהות גמורה בין המעשים.

ברע"פ 797/07 כהן נ' מדינת ישראל (29.7.13) אמנם נדונה סוגיה מתחום תכנון ובניה אך נקבע, כי מאחר שעסקינן בעבירה נמשכת אין מניעה מהגשת כתב אישום בגין אותו עניין ובלבד שיש אירוע מנתק בין האישומים. עוד נקבע, כי אם הוגש כבר כתב אישום נגד אותו אדם בגין הפרת צו שיפוטי במשך פרק זמן מסוים, אין כל מניעה להגיש כנגד אותו אדם כתב אישום נוסף ביחס לתקופה מאוחרת, שבה המשיך הנאשם להפר אותו הצו.

עיון בכתבי האישום בתיק זה ובתיקים האחרים מלמד, כי אלה מתייחסים לתקופה שונה.
המאשימה הבהירה, כי לא תבקש להרשיע את הנאשמים בגין התקופה שמדצמבר 2015 ועד מאי 2016 תקופות בגינן אין מחלוקת שהנאשמים נתנו את הדין.
בשים לב לכך שהמועדים בתיק זה מתייחסים לתקופות לאחר גזר דין בתיק 26026-02-16, וגזר הדין הנוסף שניתן באותו תיק לאחר הגשת בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, הרי שאין לומר שמדובר במסד עובדתי זהה ובוודאי שלא באותה התקופה .

משכך כתב האישום בתיק זה אינו בגין מעשה בו הורשעו מכבר הנאשמים או הועמדו בסיכון להרשעה ועל כן דין הטענה להידחות.

סעיף 149(6) לחסד"פ עוסק בהגשת כתב אישום במעשה בו תלוי ועומד הליך אחר, וכך הוא קובע "משפט פלילי אחר תלוי ועומד נגד הנאשם בשל המעשה נושא כתב האישום".
הנאשמים טענו, כי בגין המעשים בהליך שבפניי תלוי ועומד כתב אישום אחר ולכן לא היה מקום להגיש כתב האישום בתיק זה.
מעיון בתיק האחר, רע"ס 57145-03-17 עולה, כי כתב האישום אינו מתייחס לתקופה נשוא כתב האישום בתיק שבפניי ולכן דין הטענה להידחות . ממילא עבירה של עיסוק בעסק בניגוד לצו בית משפט, מתייחסת לצווים שניתנו בגזרי דין קודמים ואין כל מניעה להגיש כתב אישום בגינם כל זמן שהפרת הצו נמשכת.

סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי  [ נוסח משולב], תשמ"ב-1982, קובע כי ניתן לבטל כתב אישום בנסיבות בהן " הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

גם אם נדחו טענות הנאשמים בגין טענת כבר הורשעתי/סיכון כפול וקיומו של הליך תלוי ועומד, עדיין ניתן לבחון האם מכלול הנסיבות מקים שיקולים של צדק המחייבים ביטול כתב האישום.

הנטל הוא על הטוען להגנה מן הצדק, להוכיח, כי קיים פגם מהותי ומשמעותי בהתנהלות המאשימה, באופן שהגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי, פוגעים מהותית בתחושת הצדק וההגינות. אין מדובר בפגם מינורי או שולי ויש להוכיח, כי הפגם הוא מהותי במידה כזו המצדיקה את ביטול האישום, בהתחשב בכלל האינטרסים של המשפט הפלילי.

לנאשמים מיוחסות עבירות של עיסוק בעסק ללא רישיון ו עיסוק בעסק בניגוד לצו בית משפט. לא מדובר במעשים בגינם נתנו הנאשמים את הדין או הועמדו בסיכון להרשעה או בגינם תלוי ועומד הליך אחר ולכן לא עומדת לנאשמים טענה של הגנה מן הצדק בנסיבות הגשת כתב האישום ועל כן הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ל' שבט תשע"ט, 05 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.