הדפסה

בית משפט השלום ברחובות עמ"א 13508-09-15

בפני
כבוד ה שופטת אושרית הובר היימן

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נגד

1.בן ציון בכר
2.אמ טי איי ייצור אמבטיות וספא בע"מ
3.נסים שאול
4.רוני שאול

הנאשמים

גזר דין – נאשם 1

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של ביצוע שימוש במקרקעין הטעון היתר, ללא היתר, לפי סעיפים 145(א)(3),204,205,208 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה 1965 ובעבירה של אי קיום צו של בית משפט לפי סעיף 210 לחוק הנ"ל , כנוסחו במועד הגשת כתב האישום וטרם תיקון 116 לחוק.

על פי עובדות האישום הראשון , לפחות מיום 30.12.14, עשו הנאשמים 1-4 שימוש ללא היתר כדין במקרקעין ובניגוד לתכנית החלה עליהם. השימוש שנעשה הוא במבנה בשטח של כ – 800 מ"ר, לאחסון אמבטיות, וכן בשטח של כ – 2,000 מ"ר לאחסנה פתוחה של אמבטיות וציוד נלווה, וכן שימוש בשלוש מכולות שהוצאו על המקרקעין ללא היתר, בשטח של כ – 15 מ"ר כל אחת, לאחסנה, וכן במכולה שהוצבה במקרקעיו ללא היתר, בשטח של כ – 15 מ"ר, לגריסת אשפה.

בנוסף, בהתאם לעובדות האישום הנוסף, ביום 04.06.13, הורשע הנאשם 1 , במסגרת ת.פ (שלום רחובות) 52145-11-10 בביצוע שימוש ללא היתר במקרקעין וכן עבירה של אי קיום צו בית משפט. בגזר הדין בתיק דנן נגזר על הנאשם 1 מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים שהינו בר הפעלה בתיק הנדון וכן התחייבות כספית בסך 100,000 ₪ להימנע מלעבור עבירה.

טיעוני הצדדים לעונש
ב"כ המאשימה, ציינה כי בשנת 2002 הוגש כתב אישום ראשון לגבי הנחלה, נגד אמו של הנאשם, הנאשם והמשתמשים במבנים בנחלה. הנאשמים הואשמו בבניה של מבנה A, לעניין זה הוצג צילום אויר ותרשים סכמתי. המקום הופעל כלול, בשטח של 350 מ"ר, שהנאשמים בנו סביבו קירות ועוד מבנה יביל קטן. בנוסף לכך, נעשה שימוש בחלק ממבנה B שבו שהתה חברת MTI אשר עשתה בו שימוש ליצור אמבטיות ג'קוזי וכדומה בשטח של 504 מ"ר.

נטען, כי באותו הליך משפטי ביהמ"ש התחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם וגזר עליו עונשים מקלים.

לטענת המאשימה, הנאשם לא ציית לצווים, המשיך שימושים והשימוש של הנאשמים 2 – 4 התרחב ל- 600 מ"ר ו- 2,500 מ"ר של אחסנה פתוחה במשטח אספלט שנבנה על אדמה חקלאית, וצו ההריסה לא בוצע . על כן , לאחר הרשעתו השניה של הנאשם, ביהמ"ש החמיר עימו והוא נידון למאסר על תנאי בר הפעלה לתקופה של 4 חודשים שלא יעבור במשך 3 שנים על עבירות של אי קיום צו ושימוש חורג, קנס בסך 180,000 ₪ או 18 חודשי מאסר והתחייבות ע"ס 100,000 ₪ למשך 3 שנים מיום גזר הדין שהיה ב- 4.6.13. ערעורו של הנאשם ב - עפ"ג 3992-07-13, נדחה.

נטען, כי לאחר מתן גזר הדין הנאשם הפסיק את השימושים האחרים, אך השימושים שנעשו ע"י הנאשמים 2 – 4 המשיכו להתבצע . עוד נטען, כי הנאשם לא פעל להוציאם, לא באמצעות מכתב דרישה או הליך משפטי ולא בדרך אחרת. יתרה מזו, נטען, נהנה הנאשם בכל התקופה משכ"ד בסך 8,319 ₪ לחודש, וזאת עד אמצע חודש יולי 2015.

ב"כ המאשימה הדגישה כי, עסקינן בהרשעה שלישית בעבירה של אי קיום צו שיפוטי, וכי יש לראות בחומרה גדולה יותר את מעשיו של בעל המקרקעין , מאשר את אחריותם של המשתמשים.
לפיכך, עתרה, כי בית המשפט יפעיל את המאסר המותנה, יטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל בחופף ובדרך של עבודות שירות, יורה על הפעלת ההתחייבות הכספית שהוטלה על הנאשם בגזר הדין הקודם וכן יורה על ענשי קנס והתחייבות כספית. כן, התבקש צו הריסה לבניה נשוא כתב האישום.

בהמשך לטיעוני ב"כ המאשימה לעונש, עתר הסניגור כי בית המשפט יפנה את הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן וכן חוות דעת הממונה על עבודות שירות. להלן אפרט אודות חוות הדעת שנמסרו.

היום נשמעו טיעוניו לעונש של הסנגור. הסניגור עתר, כי בית המשפט יתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שהן עולות מתסקיר שירות המבחן, וכן במצבו הכלכלי והרפואי של הנאשם . כמו כן, ביקש כי בית המשפט ישקול לקולא את שהשימושים במקרקעין הופסקו זמן קצר לאחר מתן גזר הדין הקודם (2013), למעט השימושי שבוצעו ע"י הנאשמים 2 – 4, וכן את העובדה שנכון להיום עיקר הבניה נהרסה ע"י הנאשם. ב"כ הנאשם עתר להארכת המאסר המותנה וכן להטלת קנס בשיעור נמוך.

בדברו האחרון, ביקש הנאשם, כי בית המשפט יתחשב במצבו הכלכלי, בחובות בהם הוא נתון, בכך שביצע את העבירות כדי להתפרנס ובמצבו הרפואי והמשפחתי.

תסקיר שירות המבחן
עפ"י תסקיר שירות המבחן, הנאשם הינו כבן 51, נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאי 8-21. מתגורר במושב כפר הנגיד ביחד עם אשתו וילדיו. מזה כשנה עובד כמפעיל ציוד מכני הנדסי, מציין כי סובל מבעיות רפואיות שונות ומטופל בהתאם. הנאשם מסר כי עם שחרורו מהצבא לאחר שירות צבאי מלא כלוחם , החל לעבוד כמפעיל ציוד מכני והתגורר בבית הוריו, תיאר כי במשך שנים אלו התמודד עם מצב כלכלי קשה, בגינו החל לעסוק בבנייה לא חוקית באזור ביתו לצורך פרנסתו. הנאשם הציג בפני שירות המבחן תמונות אודות שלבי הריסת הנכס מהם עולה כי הינו בשלבים ראשוניים של הריסה, מסר כי לאורך השנים התמודד עם בעיות רפואיות. בנוסף, צוין כי בעקבות תאונה שעבר, שרירי אחד מידיו מנוונים וכי מטופל תרופתית בהם.
מהתסקיר עולה כי בהיות הנאשם כבן 16 נפטר אביו כתוצאה מתאונת דרכים. טרם מותו, האב עבד כחקלאי ומנהל נגרייה, לצד התמודדות עם מגבלה על רקע חירשות. האם נפטרה בשנת 2006 כתוצאה ממחלת סרטן. טרם מותה עבדה כחקלאית, הנאשם הציג בפני שירות המבחן תפקוד משפחתי תקין. בהיותו כבן 26 התחתן. אשתו בת 47, עוסקת בהוראה.

שירות המבחן התייחס להרשעותיו הקודמות של הנאשם בעבירות תכנון ובניה (ב ת.פ. 2485/02 ובהמשך בת.פ 52145-11-10). כן, באשר לעבירות נשוא הדיון, התייחס שירות המבחן לעובדה שהנאשם ה ודה בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. במפגש עם שירות המבחן התייחס לנסיבות ביצוע העבירות בעבר ובעבירות הנדונות על רקע קשיים כלכליים עמם מתמודד לאורך השנים בעקבותיהם התקשה להיענות לדרשות החוזרות מצד החוק. בשיחות עם שירות המבחן התקבל הרושם כי הנאשם מתקשה להעמיק בבדיקה עצמית ביקורתית בנסיבות העבירות, התנהלותו הבעייתית ובהשלכות העונשיות. לפיכך, בין היתר, לא חלה התקדמות לא נוצר פתח להמשך מעורבות טיפולית בעניינו.
כגורמי סיכון, מציין שירות המבחן את התנהלותו הבעייתית הממושכת בעבירות הנדונות, כשניכר כי סנקציות עונשיות המוטלות עליו בגין מעורבותו בביצוע עבירות בתחום התכנון והבנייה אינן מהוות גורם הרתעה משמעותי לגביו. בנוסף, קשייו של הנאשם בהצבת גבולות פנימיים והתרשמות שירות המבחן מעמדותיו הבעייתיות והמקלות הנותנות לגיטימציה לבציע עבירות בתחום זה. הוסיפו וציינו כי התרשמו כי לנאשם בעיה בשיתוף פעולה עם גורמי אכיפת החוק ובניהם שיתוף פעולה עם שירות המבחן. כגורמי סיכוי, צוינו תפקודו התעסוקתי יציב, התרשמות שירות המבחן היא כי הנאשם נוטל על עצמו תפקידים בעלי אחריות במשפחתו וקשריו עמם משמעותיים המהווים עבורו מערכת תמיכה.
שירות המבחן העריך, כי קיים סיכון להישנות מעורבות עם החוק בעיקר בעבירות דומות. לבסוף, המליץ ש ירות המבחן על הפעלת עונש המאסר על תנאי בדרך של עבודות שירות, כעונש ממשי שיש בו כדי להעמיד את הנאשם כנגד הבעייתיות והחומרה במצבו. בנוסף, שירות המבחן ממליץ על הטלת מע"ת שיציב גבול ברור ומרתיע להמשך התנהלותו בעתיד.

חוות דעת הממונה על עבודות שירות:
בהתאם להוראתי, הוגשה לתיק בית המשפט חוות דעת הממונה על עבודות שירות, לפיה נמצא הנאשם כשיר לביצוע עבודות שירות, עפ"י מגבלותיו.

דיון והכרעה:
מתחם העונש ההולם
כידוע, העיקרון המנחה, שבבסיס תיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), בקביעת עונשו של נאשם הינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בקביעת מתחם העונש ההולם, על בית המשפט להתחשב בערך המוגן שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה; בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה בהתאם לסעיף 40ט ל חוק העונשין ( סעיף 40 ג (א) ל חוק העונשין). בתוך מתחם העונש ההולם יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה בהתאם לסעיף 40יא ל חוק העונשין. בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור בהתאם לסעיפים 40ד ו- 40ה ( סעיף 40 ג (ב) ל חוק העונשין).

הערך המוגן הנפגע בעבירה של הפרת צו שיפוטי
בית המשפט העליון, במהלך השנים, חזר על קביעתו כי עבירות התכנון והבניה מהוות "מכת מדינה" שיש להילחם בה באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה. ר' למשל , רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה 'אונו', פ"ד נו(3) 49, 59 (7.1.2002) שם נקבע, כי –
"אכן כן, תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה - ברבות השנים צירפה עצמה מכה זו... לעשר המכות' ..."

עוד נקבע ברע"פ 6665/05 ראיף מריסאת נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.5.2006) כי:
" על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו ...".

אודות הצורך לפגוע בכדאיות הכלכלית הזו באמצעות ענישה מרתיעה, עמד בית המשפט העליון ב - רע"פ 10636/06 סלימאן אבולקיען נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו) :

"אין להקל ראש בעבירת הבנייה בה הורשע המבקש, והעונש שנפסק בגינה הולם, כך לדידי, את חומרתה. על העונש שנגזר בגין עבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה עבור ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות מן הסוג האמור לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית."

בעניין עבירת אי קיום צו בית המשפט קבע בית המשפט העליון [רע"פ 10571/08 מדינת ישראל נ. אהרון מלכיאל [פורסם בנבו] (23.6.2011)] לענין עבירה זו כי –
"מטבע הדברים, משקלה האנטי-חברתי של עבירה שעניינה הפרת צו שיפוטי הינו גדול במיוחד, וככל שמוסיף העבריין לעמוד במריו ושלטון החוק נותר נפגע – חמורה העבירה שבעת מונים. לא בכדי קבע בית משפט זה לא אחת, כי העבירה הקבועה בסעיף 210 לחוק התכנון והבנייה היא מהחמורות שבדיני התכנון והבניה (ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל פ"ד לח(1) 533 (1983)) (להלן: פרשת פור); ע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725 (1978))."

אמירה נוספת של בית המשפט העליון בנושא זה, המדגישה את חומר העבירה ואת הצורך לנקוט יד קשה כנגד מפרי החוק היא ברע"פ 9239/12 עבדאלקאדר אבו עראר נ' מ"י (02.01.13) שם נקבע כי:

"המבקש בחר במשך שנים, מסיבותיו הוא, שלא לקיים את צו ההריסה השיפוטי, וזאת ללא כל הסבר המניח את הדעת. התנהלות זו, כפי שנקבע, לא אחת, בפסיקתו של בית-משפט זה, היא חמורה, ובית-המשפט מצווה לנהוג בגישה מחמירה, במקרים כגון דא"

יש לראות בהפרת צו שיפוטי, שניתן מכוח חוק התכנון והבנייה' לא רק משום פגיעה בערך המוגן שהינו המערך התכנוני לפי דיני התכנון והבנייה, אלא אף משום פגיעה בערך המוגן של שלטון החוק. עבירות מסוג זה מנציחות את קיומו של דבר העבירה העומד על תילו, באין מפריע, ומשדרות מסר מטעה לציבור, לפיו אין הכרח לקיים את החלטות בית המשפט:

"...מדובר בעבירות חמורות ביותר בתחום התכנון והבניה, שבתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בהן - שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים. במשנה תוקף - למרבה הצער - מהדהדים גם כיום, בנסיבות הישראליות, דבריו של השופט (כתארו אז) שמגר...' לאור התנאים השוררים אצלנו צדק בית משפט השלום בקבעו כי לגבי עבירה כגון זו יש לפעול באופן החלטי...כדי שכוונת ההקפדה על קיומם של איסורי החוק תהיה אמינה, וכדי שסלחנות יתר לא תתפרש, כפי שקורה לא אחת, כהשלמה עם קיומה של תופעה פסולה...'. אין בתי המשפט צריכים להתנצל על מלחמה בנגע, שכיסה את הארץ...".
(רע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (22.05.05).

זאת ועוד, במקרה דנן, עסקינן בשימוש חורג בקרקע שיעודה לשימוש חקלאי לשם ריווח כספי. רבות כבר נכתב בעניין חומרתן של עבירות שימוש חורג בקרקע חקלאית (רע"פ 1417/12 אחוזת הברון נ' מד"י (24.06.12), רע"פ 8701/08 וונש נ' הועדה המחוזית לודים (03.06.09)).

ברע"פ 2330/09 נוסטרדמוס נ' הועדה מקומית חבל מודיעין (09.06.09), כתב כב' השופט ג'ובראן:
"בתי המשפט מחויבים להיאבק בתופעה פסולה זו של בנייה בלתי חוקית ושימוש פסול במקרקעין שיעודה חקלאי לשימושים מסחריים. המוטיבציה לביצוע עבירות אלו הינה כלכלית, ומשכך הדרך הראויה להילחם בתופעה ולהרתיע באופן אפקטיבי את העוברים עבירות אלו בפועל ובכוח, הינה על ידי השתה של קנסות כבדים אשר יש בהם כדי לאיין את הרווח הטמון להם מהתנהגותם האסורה ולהבטיח תשלום קנסות אלו על ידי קביעת עונש מאסר מרתיע חלף הקנס."

ב - רע"פ 5509/13 סלימאן נ' הועדה המקומית מבוא עמקים (20.10.13) אמר בית המשפט העליון:

"לא למותר לציין, לעניין חומרת העונש, כי המבקש הורשע בעבירת תכנון ובניה, שמהותה שימוש חורג בהיקף משמעותי בקרקע חקלאית, ללא היתר, לאורך זמן, ולמטרות מסחריות. בית משפט זה עמד, לא פעם, על חומרתן של העבירות על חוקי התכנון והבניה, אשר פוגעות קשות בשלטון החוק, בסדר הציבורי ובמדיניות התכנונית, ועל הצורך להיאבק בהן, על מנת להביא לביעורו של נגע זה."

יש להוסיף, כי כניסתו לתוקף של תיקון 116 לחוק התכנון והבניה אשר אחת ממגמותיו הברורות היא החמרה בענישה על עבירות על חוק התכנון והבניה. אם כן, גם אם העבירות נשוא כתב האישום שלפני נעברו טרם כניסת תיקון החוק לתוקף ואין תחולה ישירה של הוראות החוק על המקרה דנן, ברי כי הובהרה עמדתו של המחוקק ביחס לסטנדרט ההתנהגות הנדרש ולצורך בשינוי מגמת הענישה לחומרה, בגין עבירות אלא, ועמדה זו חייבת לעמוד לנגד עיני בית המשפט בבואו לגזור את הדין, גם במקרה זה.

מן הכלל אל הפרט – מידת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה דנן:
במקרה שלפנינו המדובר בהרשעה שלישית בעבירה של אי קיום צו שיפוטי, וזאת למשך תקופה ארוכה בת כ – 16 שנים. זאת ועוד, ובמקרה שלפני, לא רק שלא קיים את הצווים השיפוטים שנתנו כנגדו ולא פעל להכשרת השימוש, המשיך הנאשם בביצוע שימוש חורג במקרקעין, תוך שהוא מכשיר מבנים נוספים ומשכיר אותם. אם לא די באמור, היקף השטח הכולל של ביצוע השימושים הינו בהיקף רחב מאוד (קרוב ל – 3,000 מ"ר), ואלו נעשים בקרקע שיעודה חקלאי ולשם ריווח כספי. על כן, בנסיבות המקרה הספציפי, אני קובעת כי מידת הפגיעה באינטרס הציבורי ובערכים המוגנים הנה ברף הגבוה.
מתחם הענישה הנוהג:
בעבירה של אי קיום צו שיפוטי:
ב-ע"פ (חי') 9665-06-10 זיאדנה נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה גבעות אלונים (26.6.2010), הורשע נאשם בגין הפרת צו שיפוטי בו נצטווה להרוס קונטיינר בשטח של כ-30 מ"ר אותו הניח בסטייה מהיתר באדמה חקלאית ובו השתמש לצורך רחיצת מכוניות ומכירת אביזרי רכב, וכן בגין הפרת צו שיפוטי אשר הורה לו להימנע משימוש בקונטיינר. בערכאה הדיונית נגזרו עליו מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים, קנס כספי בסך 25,000 וחתימה על התחייבות בסך 15,000 ₪. הוא ערער על העונש, והערעור נדחה, תוך שבית המשפט המחוזי קבע כי " לטעמי העונש אף מקל. הלכה היא כי בעבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה על בית המשפט לגזור עונש שכולל רכיב של מאסר בפעול. בית המשפט קמא לא עשה כן, ככל הנראה גם מהטעם שהנאשם לא היה מיוצג ע"י עו"ד בדיון בפניו. בפועל הקל בית המשפט קמא עם המערער במידה המרבית האפשרית בשים לב לחומרת העבירה...". צוין כי הנאשם שם הפר את הציווי השיפוטי במשך "זמן רב".

בת"פ (שלום רמ') 2535/04 מדינת ישראל נ' כהן אלי (פורסם בנבו, 14.10.2007) הורשע נאשם בעבירה של הפרת צו שיפוטי למשך שנים רבות , בית המשפט הטיל עליו קנס בסך 10,000 ₪ וכן 4 חודשי מאסר מותנה למשך 3 שנים. בנוסף ובגין עבירת השימוש ללא היתר בהיקף של 648 מ"ר הטיל עליו בית המשפט קנס נוסף בסך 67,000 ₪.

ב-תו"ב (עכו) 47241-09-12 ועדה מקומית לתכנון גבעות אלונים נ' מוחסן חמדה [פורסם בנבו] (25.10.2016), נגזר על הנאשם, בין היתר, קנס בסך של 10,000 ₪ בשל אי קיום צו שיפוטי להריסת מבנה, ועשיית שימוש במבנה בשטח של כ- 140 מ"ר שנבנה ללא היתר בנייה, תוך שהובא בחשבון שהנאשם הכשיר את הבנייה החריגה עובר למתן גזר הדין.

ב-תו"ב (עכו) 27576-08-11 ועדה מקומית לתכנון ובנייה גבעות אלונים נ' עאמר מרעי [פורסם בנבו] (2.4.2015), בית המשפט גזר על הנאשם, בין היתר, קנס בסך של 11,000 ₪ בשל אי קיום צו שיפוטי (בפעם השנייה) להריסת מבנה בשטח של כ- 120 מ"ר שנבנה ללא היתר בנייה.

בבחינת מדיניות הענישה הנוהגת בעבירה של אי קיום צו שיפוטי ובעבירת שימוש גם יחד מצטיירת התמונה הבאה:
ב - רע"פ 5587/17 סובחי עיסא נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה "מבוא העמקים" דן בית המשפט בעבירת אי קיום צו בית המשפט בפעם השניה ושימוש חורג במקרקעין, בגין בנייה תוספת למבנה קיים בשטח של 230 מ"ר ושימוש בה למגורים. תקופת הפרת הצו, 16 שנים. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה הנע בין קנס של 40,000 ₪ לבין 120,000 ₪ ומאסר על תנאי שנע בין חודש לבין 8 חודשים. ובסופו של דבר, גזר על הנאשם, אדם כבן 77 עם נסיבות כלכליות קשות, קנס ע"ס 40,000 ₪ וכן מאסר על תנאי של חודש למשך שנתיים. בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון אישרו את קביעות הערכאה הדיונית ביחס למתחם הענישה וכן את העונש שנגזר, תוך שצוין כי זה מצוי ברף התחתון של המתחם וכי בית המשפט הקל עם הנאשם.

ב - עפ"א (מחוזי ב"ש) 50480-03-11 אבו עראר שיחדה נ' מ.י.ו.מ.לתכנון ובניה שמעונים (פורסם בנבו, 12.05.2011) נגזרו על נאשם בעבירות של שימוש במקרקעין ללא היתר וכן בעבירה של אי קיום צו הריסה לפי סעיף 210 לחוק (בניה בהיקף של 270 מ"ר, והפרה למשך כ – 10 שנים), עונש מאסר בפועל למשך 3 חודשים , מאסר על תנאי קנס כספי בסך 90,000 ₪ וכן התחיבות להימנע מעבירה . בית המשפט המחוזי מאשר את גזר הדין, והתערבותו מוגבלת להמרת עונש המאסר בכליאה ממשית לעבודות שירות בלבד.

ב - חע"מ (אש') 891-08 מדינת ישראל ו.מ.לתכנון ובניה באר טוביה נ' אורי ניסים (פורסם בנבו, 20.01.2013) במסגרת גזר הדין קודם, נצטווה הנאשם להרוס כ 13 קראוונים , במסגרת תיק זה הורשע הנאשם באי קיום צו ובשימוש ללא היתר. בית המשפט גזר עליו 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר מותנה למשך 3 שנים וקנס בסך 240,000 ₪. הן בית המשפט המחוזי והן בית המשפט העליון אישרו את גזר הדין.

ב – תו"ב (רמ') ועדה המקומית לתכנון ובניה חבל מודיעין נ' יהוד, שניתן זה לא מכבר (פורסם בנבו, 26.03.17) – נידון מקרה של נאשם שביצע שימוש חורג בקרקע חלקאית, למטרה מסחרית ובהיקף של כ – 1,000 מ"ר, והפר בשלישית צו שיפוטי, ובית המשפט קובע מתחם ענישה לעניין רכיב הקנס בסך הנע בין 100,000 ₪ ל – 600,000 ₪, וסופו של דבר גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס ע"ס 300,000 ₪ והתחייבות כספית על סך זהה.

בתו"ב 8081-12-11 (קצ') הועדה המקומית לתכנון ובניה גולן נ' ששון (פורסם בנבו, 18.05.16), עורך בית המשפט סקירה של פסיקה שעניינה הפרת צו שיפוטי ושימוש חורג במקרקעין שיעודם חקלאי לשימוש מסחרי (יחידות אירוח) וקובע מתחם ענישה הכולל עונש מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס כספי הנע בין 90,000-200,000 והתחייבות כספית.

לאור הפסיקה הנוהגת, בנסיבות המקרה שלפניי, בשים לב כי עסקינן בהפרת שני צווים שיפוטיים למשך 16 שנים, בהיקף של מעלה מ – 600 מ"ר, בקרקע חקלאית ולמטרה מסחרית והמשך שימוש חורג חרף הצווים, אני מעמידה את מתחם העונש ההולם על מאסר בפועל למשך מספר חודשים בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס בסכום שבין 80,000 ₪ ל –200,000 והתחייבות כספית.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירות:
כאמור, עסקינן בקרקע שיעודה חקלאי, אשר למשך שנים ארוכות בוצע בה שימוש מסחרי. טובת ההנאה הכספית ופרק הזמן שבו הופקה, היא עובדה בלתי שנויה במחלוקת ועל בית המשפט להתחשב בה. כל זאת נעשה, לאחר שניתנו כנגד הנאשם 1 שני צווים שיפוטיים להפסקת השימוש ולהריסת המבנים. חרף זאת, התמיד הנאשם 1 בביצוע העבירות, למשך שנים ארוכות, תוך שהוא מתעלם מצווי בית המשפט ומהוראות החוק.

על בית המשפט לשקול את היקף השימושים, בשטח של אלפי מ"ר. וכן לזקוף לחובתו של הנאשם את העובדה שעד היום לא בוצע צו ההריסה במלואו.

לקולא, יש לזקוף לזכות הנאשמים את העובדה שהשימושים פסקו, עובר להגשת כתב האישום (בחודש מאי 2015), וכן העובדה שחלק ניכר מן הבניה כן נהרס.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה:
זקפתי לזכות הנאשם את העובדה שהודה בכתב האישום, נטל אחריות על המיוחס לו, חסך בזמנם של עדי התביעה ובזמן שיפוטי.

כמו כן, התחשבתי בנסיבותיו האישיות, הרפואיות והכלכליות של הנאשם, כפי שהן עולות מתסקיר שירות המבחן, מן המסמכים שהוגשו לעיוני ומדברי הנאשם ובא כוחו. עם זאת, יש לציין כי הנאשם לא הציג לפני בית המשפט אסמכתאות לעניין מצבו הכלכלי, ולכן לא נחשפה לפני בית המשפט תמונה מלאה באשר להכנסותיו, הוצאותיו ונכסיו.

הפעלת רכיבי גזר הדין בתיק תו"ב 52145-11-10:
בגזר הדין הקודם הוטל על הנאשם עונש מאסר מותנה בר הפעלה וכן התחייבות כספית.

בנסיבות שפורטו לעיל, בהינתן כי מדובר בהרשעה שלישית בעבירה של אי קיום צו שיפוטי, לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות המצדיקות הארכתו של המאסר המותנה ואני דוחה את עתירת הסניגור לעניין זה.

לעניין הפעלת ההתחייבות, אכן היה מקום להפעילה. ואולם, ב"כ המאשימה לא הגישה את ההתחייבות לתיק בית המשפט, חרף הצהרתה כי תעשה כאמור (ר' פרוטוקול הדיון מיום 17.07.18). משעה שלא הוגשה ההתחייבות החתומה לפניי, לא אוכל להורות על הפעלתה. עם זאת, התחשבתי בעובדה זו, בקביעת שיעור הקנס שגזרתי להלן.

סוף דבר
בהתחשב בכל שפורט לעיל אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן:

מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשי ם.

אני מורה על הפעלת המאסר המותנה בן 4 החודשים אשר הוטל על הנאשם בתיק תו"ב 52145-11-10 וזאת בחופף למאסר שהוטל בתיק זה , כך, שבסה"כ ירצה הנאשם 4 חודשי מאסר בפועל. הנאשם ירצה את המאסר בדרך של עבודות שירות, עפ"י חוות דעת הממונה.

קנס בסך של 1000,000 ₪. הקנס ישולם ב -50 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 15.07.19 ובכל 15 לחודש שלאחריו.

ניתן בזאת הריסה וצו להפסקת שימוש לבניה נשוא כתב האישום, אשר יבוצע עד ליום 06.04.19.

הנאשם יחתום על התחייבות כספית שלא לעבור עבירות עפ"י חוק התכנון והבניה. סכום ההתחייבות 180,000 ₪ למשך 3 שנים. תקופת ההתחייבות תחל ביום 07.04.19. לא תיחתם ההתחייבות, בתוך 10 ימים, יאסר הנאשם למשך 150 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ט, 05 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.