הדפסה

בית משפט השלום ברחובות ה"פ 55191-10-17

מספר בקשה:21
בפני
כבוד ה שופטת שרון צנציפר הלפמן

מבקשת

שרון כוכבי

נגד

משיבה
עיריית רחובות

החלטה

לפני בקשה דחופה, אשר הוגשה במעמד צד אחד, לעיכוב פינוי המבקשת מבית המגורים – דירה ברחוב שער הגיא 7, רחובות, גוש 3658, חלקה 124 (להלן: בית המגורים).

הבקשה ותמצית טענות הצדדים

הבקשה הוגשה במסגרת המרצת פתיחה, במסגרתה עתרה המבקשת כי בית המשפט יצהיר שהיא זכאית לשלם כספים לקופת המשיבה, עיריית רחובות (להלן: העירייה) לפירעון חובה וחוב בעלה לעירייה, בהפחתת החוב לפי תקנה שנקבעה על ידי שר הפנים, וכי על העירייה לקבל מאת המבקשת ישירות לקופתה את כספי המבקשת לפירעון החוב המשותף לה ולבעלה, כנגדו מתנהלים הליכי פשיטת רגל, ולא באמצעות קופת הכינוס. עוד נתבקש בית המשפט להצהיר כי המבקשת זכאית להפחתה בריבית על פי עילות הפחתה נטענות.

במסגרת הבקשה לעיכוב הפינוי משוא החלטה זו , עתרה המבקשת גם כי ימונה אקטואר שיקבע מהו חובה הנכון לעירייה. בית המשפט נתבקש להורות לעירייה להמציא לאקטואר את כל המסמכים הנדרשים לו לשם בדיקת החוב. כמו כן נתבקש בית המשפט להנחות את האקטואר להביא בחשבון את השומות, התשלומים, קרן, הצמדה, הפחתה על פי תקנת שר הפנים וההפחתה בריבית כמפורט בתובענה, לאחר שתינתן לצדדים זכות טיעון.

בנימוקי הבקשה פירטה המבקשת כי הגישה את התובענה במטרה לממש את זכותה היסודית לפדות את השעבוד כדי למנוע את פינויה מבית המגורים. המבקשת טענה כי "2. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה מהו החוב נשוא השעבוד. 3. המבקשת טוענת כי פרעה את מלוא החוב. 4. מר משה כהן, מנהל הגבייה, ערך למבקשת חשבון בניכוי ההפחתה לפי תקנת שר הפנים והגיע לממצא לפיו סכום יתרת החוב עומדת על סך 250,000 ₪. המבקשת ביקשה ממנו שובר תשלום, אולם טען שאינו מוסמך לתת לה שובר לתשלום, לאור הנחייה שקיבל מעו"ד פורת דב עופר לפיה אסור למשיבה לקבל מן מבקשת תשלום ללא קבלת אישור בית המשפט לפשיטת רגל והנאמן לנכסי בעלה החייב... 5. ביום 5.3.18 קיבלה המשיבה לקופתה את הפיצויים המגיעים למבקשת על פי החלטת בית המשפט הנכבד, שהסיר את המכשול, בסך 244,035 ₪" (סעיפים 5-2 לבקשה) . לאור האמור, טענה המבקשת כי "יש לה סיכויים טובים לשכנע את בית המשפט הנכבד לקבל את טענתה לפיה פרעה למשיבה את מלוא החוב מן הפיצויים הן בדרך של קיזוז והן בדרך של הפחתת החוב הן לפי תקנת שר הפנים והן לפי החוק בריבית" (סעיף 9 לבקשה).

הבקשה הועברה לתגובה העירייה בלא שניתן צו ארעי במעמד צד אחד.

בטרם נתקבלה תגובת העירייה, הגישה המבקשת ביום 8.4.18 הודעה דחופה במעמד צד אחד, בקשר לבקשה לעיכוב פינוי מבית המגורים. בהודעתה פירטה המבקשת כי ביום 27.3.18 קייֵם הנאמן לנכסי מר כוכבי, עו"ד אילן חזני, התמחרות למכירת דירה שברחוב נחמני (להלן: דירת הגג). סכום המכירה של דירת הגג, בסך 1,710,000 ₪, כך נטען, פורע את כל החובות הנטענים כלפי החייב כולל החוב הנטען לעירייה, ותומך בבקשת המבקשת לעיכוב הפינוי.

בתגובת העירייה לבקשה ולהודעה מיום 10.4.18, נטען כי על המבקשת להעלות טענותיה בתיק פשיטת הרגל של בעלה, החייב (להלן: מר כוכבי), ולא בתיק דנן. העירייה הפנתה לעניין זה להחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל ד' פסו ואגו מיום 13.4.2016, לפיה יש לפנות את הנכס תוך העברת משפחתו של מר כוכבי לדירת הגג ברחוב נחמני. עוד הפנה בא-כוח העירייה להחלטות שניתנו לאחרונה על ידי כב' השופטת ב' טולקובסקי (ביום 26.3.2018) וכב' סגן הנשיא, השופט י' שפסר (ביום 7.3.2018) וכן להחלטת בית המשפט העליון (מיום 22.3.2018), במסגרתן נדחו בקשותיהם של המבקשת ושל בעלה, מר כוכבי, לעיכוב הפינוי. העירייה מציינת כי המבקשת מעמיסה בקשות מיותרות על בית המשפט, תוך ניסיון לדחות את הקץ. נטען כי חובותיו של מר כוכבי לעירייה ולתיק פשיטת הרגל עומדים על למעלה מ- 12 מיליון ₪. לעניין חובו של מר כוכבי לעירייה – נטען כי הוא עומד על כמיליון ₪ (פירוט החוב הוגש בדיון שנערך, סומן נ/5).

ביום 11.4.18 הוגשה הודעה משלימה, במסגרתה צורפה הודעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתיק הפש"ר של מר כוכבי (תיק פש"ר 1125/09). בסעיף 5 להודעה מסכים הנאמן כי דירת הגג תשמש דיור חלוף למר כוכבי. העירייה טוענת כי אף בשל כך יש לדחות את כל בקשות המבקשת, תוך מתן פסק דין בתובענה וחיוב המבקשת בהוצאות ההליך.

ביום 12.4.18 הוגשה תשובת המבקשת לתגובה העירייה. במסגרת התשובה נטען, בין השאר, כי בא-כוח העירייה מודה בתגובתו שדירת הגג נמכרה על-ידי הכונס ולכן אין למבקשת דיור חלוף. משכך, כך נטען, לא קוים סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל הקובע הגנת דירת המגורים. לעניין סמכותו של בית המשפט לדון בבקשה, טוענת המבקשת כי מדובר בסמכות טבועה של בית משפט, המוקנית לו עת מדובר בסעד זמני. עוד נטען כי כב' רשמת ההוצאה לפועל בהחלטתה מיום 13.4.16, נתנה החלטתה לפינוי על סמך העובדה כי למר כוכבי דירה נוספת. מאחר שמצב הדברים כיום השתנה והדירה נמכרה על ידי כונס הנכסים עו"ד אילן חזני, למבקשת ולמשפחתה אין מקום מגורים חלופי. שינוי נסיבות מהותי זה, כך נטען, עומד בניגוד להוראת סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל המחייב העמדת דיור חלוף לחייב בעת פינוי מבית מגורים. לבסוף, טוענת המבקשת כי בכוונתה לשלם את החוב על בית המגורים עד השקל האחרון. לדבריה, " מדובר בחוב על סך מיליון ₪... מתוך סכום זה שולמו כבר 244,035 ₪ סכום פיצויים בגין תאונת דרכים שעברה המבקשת, והועברו במלואם לעירייה... סיכומו של עניין, נותר כ-750,000 ₪. סכום זה ישולם או מתוך כספי מכירת הדירה ברחוב נחמני על סך 1,700,000 ₪ או מתוך מכירת חלקה 152 בגוש 3658 אשר למבקשת זכויות בה – בימים אלה מנהלת המבקשת משא ומתן למכירת נכס יחידי זה על מנת שלא תפונה מבית המגורים" (סעיפים 9 ו-10 לתשובה לתגובה ).

ביום 15.4.18 הגישה העירייה תגובה נוספת במסגרתה עמדה על כך שעדיין לא בוצעה מכירה של דירת הגג, הודעת המנהל המיוחד עדיין לא הוגשה לאישור בית המשפט והמנהל המיוחד ציין בבקשתו כי דירת הגג תשמש דיור חלוף בסעיף 5 לבקשה. בא-כוח העירייה ציין כי התיק התנהל בגישור, ושם המבקשת ובעלה לא הציעו כל הצעה עניינית ולא שילמו את החוב. עוד צוין כי למבקשת ובעלה, מר כוכבי, אין כל זכויות בנכס, שכן הנכס שייך לעיזבון אמו המנוחה של מר כוכבי, ומשכך אין מקום לטענות לזכויות – לא של המבקשת ולא של בעלה. לבסוף נטען כי תיק מימוש המשכון הוא בגין חובות של מר כוכבי, פושט הרגל, ללא קשר למבקשת ואף בשל כך אין לבית משפט זה סמכות, אלא לבית המשפט של פשיטת הרגל.

דיון והכרעה

כידוע, לצורך מתן סעד זמני, על בית המשפט לבחון את מהות הסעד המבוקש, סיכויי הצדדים להוכיח את טענותיהם, מאזן הנוחות ושיקולי יושר של המבקשת (רע"א 5095/93 פ.א ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר שותפות לבניין ופיתוח, פ"ד מט(1) 730, 737-736 (1995) ).

לאחר שבחנתי את הבקשה, התגובות, התשובות וההודעות על כל נספחיהן ואת יתר כתבי הטענות שהוגשו, ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין בידי להיעתר לבקשה. כפי שיבואר להלן, המבקשת אינה עומדת במבחני הדין והפסיקה למתן הסעד הזמני המבוקש. משכך , דין בקשתה לעיכוב פינויה מנכס המגורים להידחות.

סיכויי ההליך

הלכה היא כי במסגרת הבקשה לסעד זמני, בחינת סיכויי ההליך נעשית באופן לכאורי בלבד. על בית המשפט להשתכנע מהחומר הראשוני שמובא לפניו, כי לתובע (מבקש הסעד הזמני) עילת תביעה רצינית, המתבססת על זכות אשר לכאורה קנויה לו (רע"א 2512/90 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' תופיני סער, פ"ד מה(4) 405 (1991)).

בתביעתה עתרה המבקשת, כזכור, להצהיר כי היא זכאית לשלם לקופת העירייה סכומים שלא באמצעות קופת הכינוס וכן כי היא זכאית להפחתה בריבית על פי עילות הפחתה שפורטו בתצהירה. בתגובתה להמרצת הפתיחה טענה העירייה לחוסר סמכות עניינית ועתרה לדחיית התובענה .

בנסיבות העניין, נראה כי סיכויי המבקשת במסגרת הליך זה מעוררים ספקות רבים.

ראשית, המבקשת אינה חולקת על קיומו של החוב וטענותיה הן רק לעניין גובה החוב. יודגש כי בעוד שטענתה בבקשה לעיכוב הפינוי הייתה כי פרעה את מלוא החוב (סעיף 3 לבקשה), הרי שבכתבי הטענות המאוחרים שהוגשו ציינה המבקשת כי: "מדובר בחוב על סך מיליון ₪... מתוך סכום זה שולמו כבר 244,035 ₪ סכום פיצויים בגין תאונת דרכים שעברה המבקשת, והועברו במלואם לעירייה... סיכומו של עניין, נותר כ-750,000 ₪" (סעיפים 10 ו-11 לתשובתה לתגובת המשיבה מיום 12.4.18 ).

בנסיבות אלה, כבר נפסק כי אין מקום ליתן סעד זמני. כך למשל, ברע"א 7987/06 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אחים אבולעפיה בע"מ (25.3.2007) קבע כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס כי "התובעים אינם כופרים באופן מפורש במלוא החוב למבקש. במילים אחרות, מכירים הם באפשרות שעריכת החישובים על פי דרכם תוביל לתוצאה לפיה חייבים הם סכום כלשהו למבקש. בנסיבות אלה אין, דרך כלל, מקום למתן סעד זמני המונע את מימוש השעבוד אשר נועד להבטיח את פירעון החוב" (פסקה 3 לפסק הדין. הדגשה הוספה).

באופן דומה, ברע"א 6353/11 גוטמן נ' בנק דיסקונט (6.9.2011) דחתה כב' השופטת (כתוארה אז) מרים נאור בקשה לעיון חוזר בהחלטתה לדחות בקשה לסעד זמני לעיכוב ביצוע הליכי פינוי. בית המשפט חזר וקבע כי "מעיון בכתבי הטענות שלפניי נראה כי גם המבקשים מכירים למצער באפשרות שקיים חוב בתיק ההוצאה לפועל אלא שיש להם טענות לגבי הריביות שנצברו בתיק... עיקר המחלוקת לכאורה היא אפוא לגבי גובה החוב וכידוע 'טענות הנוגעות לגובה החוב אינן עילה להפסקת הליכי הוצאה לפועל, וזאת לאור הפגיעה בערכה של בטוחת המשכון ' (רע"א 9444/06 ש.א ידיד לוי בע"מ נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (19.11.2006)".

זאת ועוד, המבקשת מעלה טענות שונות אשר הסמכות לדון ולהכריע בהן מסורה לבית המשפט של חדלות הפירעון. כך, מעלה המבקשת, בתשובה לתגובת המשיבה מיום 12.4.18 , טענה בדבר העדר דיור חלוף, שהיא פועל יוצא, כך לטענת המבקשת, מהחלטת הנאמן מיום 11.4.18 בדבר מכירת דירת הגג . עוד טוענת המבקשת כי מכירת דירת הגג תכסה את מלוא החוב לעירייה. אין חולק כי תיק מימוש המשכון הוא בגין חובות של מר כוכבי, פושט הרגל, ואין זה ברור כלל מדוע מועלות טענות אלה בבית משפט זה . באופן דומה, ככל שהבקשה היא לפרוע את חובותיו של מר כוכבי, עליה לפנות לבית המשפט של חדלות פירעון בבקשות מתאימות.

יצוין כי ביום 17.4.18 הוגשה במסגרת תיק זה בקשה בהולה לעיכוב הפינוי, מטעם צד שלישי – דיירת המתגוררת בנכס. דין הבקשה, שהוגשה ללא תצהיר, להידחות והדברים האמורים לעיל יפים אף לעניינה.

לא זאת אף זאת. המשיב צירף החלטות שונות, בהן החלטות שניתנו בעת האחרונה, ואשר בכולן נדחו בקשותיה של המבקשת ושל בעלה לעיכוב הפינוי.

כך, בה"פ 11058-10-15 שרון כוכבי נ' עיריית רחובות (22.6.16) נדחתה תובענת גב' כוכבי למתן פסק דין המצהיר כי השעבוד הסטטוטורי שהוטל על ידי העיריה בגין חובות הארנונה של בעלה, תקף אך ורק ביחס לחוב שנוצר לאחר צו הכינוס שניתן בהליך פשיטת הרגל המתנהל כנגדו ואינו תקף ביחס לחובות שנצברו לפי צו הכינוס. כב' השופט י' שפסר קבע כי אין מקום לעכב את ביצוע הליכי הגבייה (סעיף 59 לפסק הדין). ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה על ידי בית המשפט העליון, תוך שנקבע כי "לא נפל פגם בפעולת העירייה בעצם הגשת הבקשה לרישום השעבוד ובבקשה למימושו בעיתוי בהן הוגשו". עוד קבע בית המשפט העליון כי ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין קמא מבוטלת וכן דחה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד שתוגש בקשה לקיום דיון נוסף (ע"א 5547/16 שרון כוכבי נ' עיריית רחובות, סעיפים 4 ו-6 (22.11.2017)).

בה"פ 4468-02-18 שרון כוכבי נ' המוסד לביטוח לאומי (7.3. 2018), עתרה המבקשת, באופן דומה לעתירתה שלפני, להכיר בזכותה לפדות את החוב מושא השעבוד של בית המגורים ובקשה לעכב את הפינוי. בית המשפט דחה את הבקשה וכן נדחתה הבקשה למתן סעד זמני של עיכוב הליכי מימוש השעבוד שהוטל על הנכס, לרבות הליכי הפינוי. בקשת רשות לערער על ההחלטה נדחתה על ידי כב' השופט ניל הנדל ללא בקשת תגובה (רע"א 2344/18 שרון כוכבי נ' המוסד לביטוח לאומי (22.3.18)).

אף בהחלטת כב' השופטת בלהה טולקובסקי בת"א 23089-03-18 דן כוכבי בשם עזבון המנוחה מרים כוכבי ז"ל נ' רשות מקרקעי ישראל מחוז מרכז (26.3.18), נדחתה בקשת מר כוכבי לעיכוב הליכי פינוי של הנכס.

לבסוף, יש לציין כי במסגרת פסק דינה של כב' השופטת אסתר שטיין בתמ"ש (ראשל"צ) 9758-06-11, 6713-12-11 כוכבי נ' כוכבי (10.12.15) נקבע כי נכס המגורים מושא בקשה זו הוא חלק מנכסי עיזבון אמו המנוחה של מר כוכבי . במסגרת אותו הליך נדחתה הטענה לפיה היה צריך לצרף את המבקשת כצד לתביעה , תוך שנקבע כי "מעיון בהסכם הממון שבין הנתבע לאשתו עולה, כי האישה זכאית לקבל את המיטלטלין שבדירה בלבד ואין לה כל זכות בנכס עצמו" (סעיפים 84 ו- 95ב לפסק הדין). מן האמור עולה כי גם מעמדה של המבקשת בבקשה זו מעלה סימן שאלה.

מאזן הנוחות

במסגרת מבחן זה, על בית המשפט לשקול את מידת הנזק שעשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין אם יינתן או לא יינתן הצו, וכן עליו להשוות את הנזקים זה לזה. על בית המשפט להתחשב באיזון שבין אינטרס התובע לקבל סעד זמני מיידי, לבין הפגיעה האפשרית בנתבע (רע"א 5095/93 פ.א ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר שותפות לבניין ופיתוח, פ"ד מט(1) 730, 737 (1995)).

ברי כי הנזק שייגרם למבקשת כתוצאה מדחיית בקשתה הוא לכאורה נזק משמעותי. עם זאת, כבר נפסק כי "יש לזכור כי לא בכל מקרה בו מדובר בפינוי מדירת מגורים, ייעתר בית המשפט באופן עיוור לבקשה לעיכוב ביצוע, שכן שומה עליו לייחס משקל אף לזכותו של הנושה לנקוט בהליכים לגביית חובות ולבחון זאת לאור כלל נסיבות המקרה" (רע"א 9444/06 ש.א ידיד לוי בע"מ נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (19.11.2006)).

בענייננו – כך עולה מן העובדות שאינן שנויות במחלוקת, אשר פורטו בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 22.6.16 – נרשם השעבוד על מקרקעי החייב, מר כוכבי, עוד ביום 2.10.2013 לשם אכיפת הגבייה על חובות המגיעים ממנו. תיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 23.12.2013. חובה הנטען של העירייה הולך וגדל ככל שחולף הזמן. עיכוב נוסף בהליכי המימוש, יפגע בזכותה של העירייה ובאפשרותה להקטין את הנזק שנגרם לה בשל אי פירעון החוב על ידי בעלה של המבקשת.

לא למותר להפנות גם לדברי בית המשפט, בדונו במאזן הנוחות במסגרת החלטתו מיום 7.3.18. באותו עניין, ציין כב' השופט י' שפסר כי " לא קיימת כל אינדיקציה לזכויות קנייניות של המבקשת בנכס, ובכל הנוגע למגורי המבקשת בפועל, ממילא ברור כי הליכי המימוש ייעשו בכפוף ובתאם להוראות הדין, גם לעניין זה" (סעיף 21 להחלטה מיום 7.3.18). והדברים יפים אף לענייננו.

שיקולי יושר

על בית-משפט של יושר לשאול עצמו אם קיימים שיקולים שלא להיעתר לתובע, אם בא התובע לבית-משפט ביושר ובניקיון-כפיים, או שמא מעלים הוא עובדות חשובות מידיעת בית המשפט ובלבד לזכות בצו (רע"א 5095/93 פ.א ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר שותפות לבניין ופיתוח, פ"ד מט(1) 730, 737 (1995)). יש לשקול את דרך התנהלות הצדדים קודם להגשת הבקשה וכן עליו לבחון אם המבקשת באה בידיים נקיות.

בנסיבות העניין, מצאתי קושי אף בכל הנוגע למבחן זה. ככל שהמבקשת מבקשת לשלם כספים – לעירייה או לתיק פשיטת הרגל, היא יכולה הייתה לעשות כן לפני שנים רבות. בנוסף, נפלו אי דיוקים שונים בטענותיה של המבקשת בפני. בין השאר, ציינה המבקשת בבקשה שהוגשה במעמד צד אחד כי מר משה כהן מהעירייה מסר לה כי חובה עומד על 250,000 ₪ (סעיף 4 לבקשה), אך בתשובתה לתגובת המשיבה (מיום 12.4.18) אישרה המבקשת כי "מדובר בחוב על סך מיליון ₪" (סעיף 9) וכי "נותר כ- 750 אלף ₪" (סעיף 10). אי דיוק נוסף נתגלה בסעיף 7 לתשובה לתגובה האמורה, כאשר המבקשת טענה כי דירת הגג נמכרה על ידי כונס הנכסים, בעוד שהובהר כי עדיין לא בוצעה מכירת דירת הגג וזו טרם הוגשה לאישור בית המשפט של פשיטת הרגל (סעיף 1 לתגובת העירייה מיום 15.4.18).

בשולי החלטה זו ועל מנת להעמיד דברים על דיוקם, מצאתי מקום להתייחס אף לטענת המבקשת הנוגעת להליך שבפני , אשר הועלתה במסגרת ה"פ 4468-02-18. באותו עניין טענה המבקשת כי במסגרת הליך זה "כפה בית המשפט על עיריית רחובות, על אף התנגדות כונס הנכסים, עורך הדין דב פורת, לקבל לקופתה את הפיצוי אשר מגיע למבקשת בשל תאונת דרכים, ההליך הועבר לגישור ובתוך שכך – נד המה המבקשת לגלות כי עורך הדין התמנה ככונס הנכסים לצורך מימוש הנכס לצורך פירעון חוב כלפי המשיב" (סעיף 2 להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 7.3.18).

אמנם, בטרם הוגשה הבקשה לעיכוב הפינוי דנן, נעשה ניסיון להפנות את הצדדים לגישור. בטרם העברת התיק לגישור, נדונה טענת המבקשת בדבר נכונותה לשלם את כספי הפיצויים המגיעים לה לעירייה. בהתאם לכך, ציין בא-כוח העירייה בתגובתו להמרצת הפתיחה (מיום 9.11.17) כי "טענות המבקשת לשלם כספים מפסק הדין המגיע לה בתיק 30789-03-11 כבר נדונו ובכפוף לחתימת המבקשת על כתב שחרור וסילוק הכספים, תוכל המבקשת באמצעות חברת הביטוח להעביר את הכספים לעירייה על חשבון החוב הכולל, כאשר החוב מתקרב למיליון ₪" (סעיף 3 לבקשה). המבקשת מצידה הודיעה בתשובתה לתגובה כי "בסעיף 3 לכתב תגובתה, מסכימה המשיבה 'להעביר את הכספים לעירייה על חשבון החוב..' לאור הסכמת המשיבה, ממחה המבקשת, באופן בלתי חוזר, לעירייה את כל הפיצויים המגיעים לה בת"א 30789-03-11... בסך כ-250,000 ₪. המבקשת נותנת בזאת הוראה בלתי חוזרת לנתבעות להעביר את הפיצויים לעירייה על חשבון קרן והפרשי הצמדה לחוב בגין בית המגורים, בניכוי ההפחתה שנקבעה בתקנת שר הפנים" (סעיפים 2 ו-3 לתשובת המבקשת מיום 29.11.17).

לאור חילופי דברים אלה בין הצדדים, הוצע בדיון מיום 7.1.18 הסדר דיוני לפיו הכספים שנפסקו לטובת המבקשת בת"א (שלום ראשל"צ) 30789-03-11 יופקדו בקופת העירייה, כאשר השאלה למה יש לזקוף כספים אלה תיוותר פתוחה (עמוד 9 לפרוטוקול מיום 7.1.18, שורות 35-34).

בהמשך לכך, בהודעתו של בא-כוח העירייה מיום 24.1.18 צוין כי כנגד המבקשת עצמה מנוהל תיק הוצאה לפועל וכי ככל שיועברו כספי הפיצויים, הם יכסו רק את חובה. בא-כוח העירייה חזר והדגיש כי "לכל תשלום מצדה של המבקשת עבור חובות בעלה נדרש אישור של בית המשפט המחוזי בתיק פשיטת הרגל, אשר על הנאמן אף לאשרו" (סעיף 3 להודעה). עוד הודגש כי "ככל ויועברו כספים, אין התנגדות להעבירם ישירות לעירייה והעירייה תבצע הקטנת חוב מול החובות של בעלה של המבקשת בתיק פש"ר" (סעיף 5 להודעה) וכי "רק לאחר העברת הכספים לקופת העירייה, תסכים המשיבה להעביר את התיק לגישור, וזאת עדיין כאמור בכפוף להודעת המבקשת לעניין פירעון כלל החובות של בעלה כלפי העירייה והסכמתו של הנאמן בהליך" (סעיף 6 להודעה). המבקשת מצידה עמדה על טענתה לפיה "באמצעות הפיצויים פדתה את מלוא החוב נשוא השעבוד" (סעיף 9 לתגובה להודעה, מיום 28.1.18). העירייה הגישה בו ביום בקשה לביטול דיון נוסף שנקבע, והודיעה כי היא מסכימה להליך הגישור ללא כל תנאי, אך "ללא עיכוב הליכים בתיקי ההוצאה לפועל" (סעיף 1 לבקשה).

לאור כל האמור, הועבר התיק "להליך גישור ללא תנאי ובהתאם למתווה שהוצע על ידי בית המשפט" (החלטה מיום 28.1.18). הנה כי כן, העברת הכספים לא נכפתה על העירייה. הפקדת הכספים בקופת העירייה נעשתה בלא שטענות מי מהצדדים – טענת המבקשת, מחד, כי יש לזקוף את הסכום לפדיון מלוא החוב נשוא השעבוד, או טענת העירייה, מאידך, כי הכספים ישמשו להקטנת חובו של מר כוכבי בתיק הפש"ר – נדונו וממילא לא ה וכרעו. לא בכדי, צוין בהחלטת בית המשפט המחוזי כי "בניגוד לנקוב בהמרצת הפתיחה, אין ההסכמה הדיונית [בפני מותב זה] כוללת הצהרה בדבר פדיון השעבוד" (סעיף 15 להחלטה מיום 7.3.18 ).

סוף דבר

בקשה זו היא אחת מני בקשות נוספות שהגישו המבקשת ובעלה במטרה לעכב את הליכי פינויים מנכס המקרקעין. הטענות שמעלה המבקשת במסגרת בקשתה, לרבות טענות הנוגעות להעדר דיור חלוף, צריכות להתברר בבית המשפט של פשיטת הרגל. מכל מקום, מאחר שהמבקשת מכירה בקיומו של חוב, וטענותיה הן רק בנוגע לגובה החוב, אין בכך כדי להוות עילה להפסקת הליכי ההוצאה לפועל. בנסיבות העניין, לא שוכנעתי גם כי מתקיימים יתר המבחנים שהתוותה הפסיקה למתן סעד זמני.

לאור כל אלה, דין הבקשה לעיכוב פינוי המבקשת מדירת המגורים – להידחות. המבקשת תישא בהוצאות העירייה בסך של 5,000 ₪ . סכום זה יישא הפרשה הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ח, 22 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.