הדפסה

בית משפט השלום בראשון לציון תא"מ 65241-03-16

בפני
כבוד ה שופט אבי סתיו

התובע:

טל ויסברג

נגד

הנתבעים:

1.הראל ציון
2.הכשרה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

  1. התובע הוא מורה נהיגה. ביום 4.12.2015 נפגע רכבו, המשמש ללימוד נהיגה, בתאונת דרכים, אשר בשלב זה אין חולק שהאחריות לה מוטלת על הנתבע 1. השמאי מטעם התובע הכריז על הרכב "אבדן להלכה", ולאחר ניכוי ערך שרידים קבע כי הפיצוי המגיע לתובע הוא 15,623 ש"ח.
  2. התביעה הנוכחית הוגשה על סך של 25,633 ש"ח, הכוללים את הנזק בגין הרכב, שכר טרחת שמאי וסך של 8,610 ש"ח בגין "ימי עמידה". לטענת התובע, עד שהוא הצליח לקנות רכב חדש ולהתאים אותו ללימוד נהיגה חלפו 14 יום. התובע צירף אישור רואה חשבון לפיו הכנסתו היומית היא 615 ש"ח, ומכאן הסכום הנתבע בגין השבתת הרכב. עוד צירף התובע את יומן העבודה שלו, ממנו עולה, לטענתו, כי עקב השבתת הרכב הוא נאלץ לבטל שיעורים.
  3. בכתב ההגנה ציינו הנתבעים, כי שילמו סך של 13,334 ש"ח, אשר מגלם את מלוא הנזק שנגרם לתובע בגין הרכב. מעיון במסמכים שצורפו לכתב ההגנה עולה, כי ההמחאה על הסכום האמור הוצאה ביום 3.4.2016, היינו שלושה ימים לפני הגשת התביעה. הנתבעים כופרים בזכותו של התובע לתשלום בגין העמדת הרכב, וטוענים כי הוא לא הוכיח רכיב זה.
  4. תחילה טען התובע כי הוא זכאי להפרש בין הסכום ששולם על ידי התובעת לבין שווי הרכב לפי חוות דעת השמאי מטעמו, אולם לאחר שבא כוח הנתבעים הציג ראיות כי בתאונות קודמות קיבל התובע פיצוי בגין ירידת ערך בסכום מצטבר של 12.5% - עובדה שלא נזכרה בחוות דעת השמאי מטעם התובע – הודה התובע כי שולם מלוא הנזק בגין הרכב. נותרו, אפוא, שני נושאים להכרעה: הטענה לזכותו של התובע לימי עמידה; ושאלת זכותו של התובע להוצאות משפט בגין הסכום ששולם על ידי הנתבעת 2 .
  5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור כי אין לפסוק לטובת התובע פיצוי בגין ימי עמידה. משמדובר ברכב המשמש ללימוד נהיגה, ככלל ניתן היה להכיר בזכותו של הניזוק לפיצוי בגין השבתת הרכב. אולם, על התובע להוכיח את שיעור ההפסד שנגרם לו, ככל שנגרם. הגם שאין לשלול, במקרים המתאימים, פסיקת פיצוי בעניין זה על דרך האומדנה, הרי שיש להביא את אותן ראיות שניתן להביא בהשקעה סבירה ואשר יש בהן כדי ללמד ולו בקירוב, על הנזק שנגרם לתובע. בענייננו, אישור רואה החשבון שצורף הוא לאקוני, לא מנומק וכלל אינו קביל. התובע צירף את יומני העבודה מהם ניתן ללמוד על היקף השיעורים שהועברו באמצעות הרכב לפני ואחרי תאונה, אולם לאחר ששקלתי בדבר באתי לכלל דעה כי אין די בכך. ראשית, לתובע היה רכב נוסף, ידני, ולא ניתן פירוט לגבי השיעורים שהועברו באמצעותו בתקופה שלאחר התאונה, הגם שלטענת התובע היקף השיעורים שניתנו באמצעות רכב זה היה מצומצם. שנית, התובע לא פירט נתונים השוואתיים לגבי היקף הכנסותיו בתקופה שלפני ואחרי התאונה. אציין, כי בתביעות בסדר גודל נמוך דומה כי במקרים מסוימים עשוי התובע לצאת ידי חובתו גם אם לא יגיש חוות דעת מומחה לגבי ההפסדים שנגרמו לו. עוד אציין, כי אין הכרח שהפיצוי בגין ימי עמידה יהיה מוגבל לפער בי ן ההכנסות לפני התאונה ולאחריה, שכן הכנסות עשויות להיות דינאמיות. אולם, מבט השוואתי על ההכנסות לפני ואחרי התאונה חשוב לצורך גיבוש אומדן על ההפסדים שנגרמו בעקבות התאונה. מדובר בראיות שיש להן חשיבות ושניתן היה להביאן ללא מאמץ בלתי מידתי, ומשכך יש באי הגשתן כדי להביא לכך שבית המשפט יימנע מפסיקת פיצוי על דרך האומדנה (השוו, ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) (1981); רע"א 3608/17 הנסון ( ישראל) בע"מ נ' ספאלדין (10.9.2017)).
  6. אשר לשאלת החיוב בהוצאות, הנתבעים טוענים, כי הנתבעת 2 פנתה לסוכן הביטוח של התובע בדרישה להשלמת מסמכים וזו לא מולאה . הוצג העתק של מכתב, אולם לא הובאה ראיה קבילה כי המכתב נשלח. התובע מכחיש זאת. בהחלטתי מיום 26.3.2018 קבעתי כי הצדדים יגישו תצהירים התומכים בטענותיהם לעניין קבלת או אי קבלת המכתבים השונים. הצדדים לא הגישו תצהירים. מחדל זה פועל לחובת מי שנטל ההוכחה עליו. אין מחלוקת שהתובע פנה לנתבעת 2 זמן מספיק לפני הגשת התביעה. הנתבעים היו צריכים להוכיח כי נשלחה דרישה להשלמת מסמכים, שלא כובדה. משעה שלא הוגש על ידם תצהיר בעניין זה, הם לא עמדו בנטל. לפיכך, יש לזכות את התובע בהוצאות בגין הסכום ששולם על ידי הנתבעת 2 .

לאור האמור, התביעה נדחית. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובע את אגרת המשפט ששולמה וכן שכר טרחת עורך דין בסך 2,340 ש"ח.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ח חשוון תשע"ט, 06 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.