הדפסה

בית משפט השלום בראשון לציון תא"מ 50008-02-15

לפני כבוד השופטת, סגנית הנשיאה, יעל טויסטר ישראלי

התובעים
1. אמיר יחיה בן חמו

2. קים פורת

נגד

הנתבעות
1. מחסני ערובה - נעמן בע"מ

2. רשות המיסים

נגד

צד ג' מחסני ערובה- נעמן בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר על סך 19,340 ₪ אותה הגישו התובעים נגד הנתבעות.
לטענת התובעים, הם השתתפו במכרז מס' 70201 של מחסני ערובה- נעמן בע"מ, סניף עד הלום (להלן: "המכרז" ו- "נתבעת 1" בהתאמה ), אשר בוצע מטעם המכס – רשות המיסים (להלן: "נתבעת 2"), וזכו כל אחד בשתי יחידות טלפון נייד מסוג סמסונג (פריט 9495674 ו- 9495676) (להלן: "המכשירים"). לטענת התובעים, התברר להם ימים ספורים לאחר שקיבלו את המכשירים והפעילו שניים מהם, כי הם מזויפים.
הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי כמצוות תקנה 214 טז'(ב) לתקנות סדר הדיו האזרחי התשמ"ד- 1984.
עיקר טענות התובעים
לטענת התובעים, לא יעלה על הדעת כי גוף סטטוטורי הפועל מטעם המדינה ימכור מכשירים מזויפים של חברות גדולות ומוכרות בשוק. יתרה מכך, לטענתם קיבלו המכשירים ללא סוללות ומטענים ונאלצו לרכוש זאת על חשבונם בחנות פרטית. לטענת התובעים, הנתבעות הפרו את סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן , התשמ"א -1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") ובפרט את תת סעיף 6 לחוק הגנת הצרכן האוסר להטעות בעניין זהות היצרן /היבואן.
נוכח האמור, פנו התובעים אל הנתבעות בדרישה לקבל את כספם בחזרה מחמת הטעיה והפרה של סעיף 2 וסעיף 31 (א) לחוק הגנת הצרכן, האוסר הטעיה וכן הפרה של סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").
פנייתם נדחתה ומכאן התביעה.
עיקר טענות נתבעת 1

בכתב ההגנה של הנתבעת 1 נטען בעיקרם של הדברים כי סעיף 29 לחוק הגנת הצרכן קובע במפורש כי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן אינו חל במכירה נשוא התביעה, ולפיכך דין התביעה להידחות בהעדר עילה. עוד טענה הנתבעת 1 כי תנאי המכרז קובעים העדר אחריות למצב הטובין או תכונותיהם, ואף כל נתון אודותיהם או בקשר אליהם שמופיע במכרז אינו יוצר מצג אודותיהם לרבות בעניין שמם, כינויים, סוגם, המודל שלהם וכיוצ"ב כמפורט במסמכי המכרז עליו חתמו התובעים.
עוד טענה נתבעת 1 כי בהצעה לרכישת המכשירים התובעים חתמו על כך שהם מוותרים על כל טענה של אי התאמה (כמשמעה בסעיף 12 של חוק המכר התשכ"ח-1968) וכן ויתרו על כל טענה אחרת או תביעה מכל סוג בקשר לטובין ולפריטי הממכר ופטרו הנתבעת 1 מכל אחריות שהיא בעניין הטובין הנמכרים ולכל נזק ומכל עילה.
עוד טענה נתבעת 1 כי היא מספקת למדינת ישראל שירותי אחסנה הטובין ומכירתם וזאת בלבד וכי המכירה עצמה מבוצעת באמצעות ועדת מכירות שהיא גוף סטטוטורי ומכאן שאין לתובעים עילת תביעה כנגד נתבעת 1.
אשר על כן, טוענת נתבעת 1 כי יש לדחות את התביעה נגדה.
עיקר טענות נתבעת 2

הנתבעת 2 טענה כי דין התביעה נגדה להימחק על הסף מחמת העדר יריבות, הואיל והמכרז נערך על ידי הנתבעת 1 ו/או מי מטעמה ואין לנתבעת 2 כל מעורבות ישירה ו/או עקיפה בכל הקשור להתנהלות הנתבעת 1 ויצירת מצג כלשהו בעניין המכשירים.
עוד טענה הנתבעת 2 כי המכשירים לא נתפסו בחשד להפרת זכות בקניין רוחני כי אם כסחורה בלתי נתבעת (סב"ן) אשר נמכרה בהתאם לסמכות הנתבעת 2 על פי דין.

מכל מקום, טענה נתבעת 2 כי סעיף 29 לחוק הגנת הצרכן קובע כי מכירת נכס על ידי מי מרשויות המדינה או מי מטעמה לא יחשבו כעסקה לעניין סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן.
זאת ועוד, תנאי המכרז קובעים במפורש כי הפריטים נמכרים as is ללא התחייבות למקוריותם, טיבם ומצבם, ואין לנתבעת 2 כל אחריות עליהם. כך גם התובעים אישרו בחתימתם על ההצעה, כי הם מוותרים על כל טענה של אי התאמה וטענה אחרת בהקשר למכשירים והם מוותרים על כל תביעה בעניין המכשירים.
הנתבעת 2 אף ציינה כי הואיל ולא נערך רישום של מספרם הסידורי של המוצרים הנמכרים במסגרת המכרז, לא ניתן לדעת לאחר הוצאת הפריט ממקום עריכת המכרז, אם אכן מדובר בפריט שנמכר במסגרת המכרז.
אשר על כן, טוענת הנתבעת 2 כי יש לדחות התביעה נגדה.
הנתבעת 2 הגישה הודעת צד ג' כנגד נתבעת 1 וזאת נוכח הסכם ביניהם לפיו חייבת הנתבעת 1 בשיפויה של הנתבעת 2 בגין כל נזק שנגרם על ידה.

ביום 22.3.17 התקיים דיון הוכחות במהלכו העידו התובעים, השמאי מר עומר גבריאל , נציג הנתבעת 1 מר ניצן חיון , והממונה על יחידת סב"נים באגף המכס מרכז, גב' גניה פולשצ'וק.
ביום 28.3.17 נשמעו סיכומי ב"כ הצדדים.
ב"כ התובעים הוסיפה וטענה בסיכומיה כי על הנתבעת 2 באמצעות נתבעת 1, חלה חובת תום לב מוגברת. לטענתה לפי חוק זכויות היוצרים לבעל היצירה (סמסונג) עילה לפיצויים ללא הוכחת נזק ומשכך אזי לבטח שלא ניתן להתנער מאחריות כלפי "האזרח הקטן" מכוח סעיפים לאקוניים בחוזה.
עוד לטענתה היה על הנתבעת 2 לבדוק את טענת התובעים בדבר המכשירים המזויפים וכלל שהיה מתברר כי המכשירים מזויפים, להשמידם בהתאם להחלטה שיפוטית.
בסיכומי הנתבעת 1 נטען כי התובעים לא עמדו בנטל ולא הוכיחו כי המכשירים שנרכשו במכרז, מזויפים. עוד נטען כי הנתבעים אף לא ידעו על הזיוף (ככל שהיה), וזאת באשר לטענה בדבר הטעיה לפי ס' 15 לחוק החוזים. הנתבעים הוסיפו וטענו כי התובעים לא מצאו לנכון לפנות לחברת סמסונג לצורך בדיקת המכשירים/תיקונם, דבר שיכול היה להביא לכלל מסקנה כי כלל לא מדובר במוצר מזויף.
כן טענה הנתבעת 1 להרחבת חזית באשר לטענות התובעים בסיכומיהם, בדבר חוק החוזים האחידים ועוולה נזיקית, טענות שלא בא זכרן בכתב התביעה. עוד נטען להרחבת חזית באשר לטענת ב"כ התובעים בסיכומיה כי במכרזים החדשים שונה הכיתוב מ"סמסונג" ל"נחזה לסמסונג", מה גם שלא צורפה כל חוברת חדשה וטענה זו לא הוכחה.
לטענת ב"כ הנתבעת 1 קבלת התביעה תיצור מצב אבסורדי לפיו כל רוכש מוצר בדרך של מכרז מסוג זה, יוכל לשוב לאחר מספר ימים ו"להשיב" מוצר אחר מזויף ויקבל חזרה הכספים בדרך של עשיית עושר שלא במשפט.
באשר להודעת צד ג' נטען כי הנתבעת 1 פעלה בהתאם להסכם עם הנתבעת 2 . אין חולק כי כספי התמורה בגין הטובין מצויים בידי הנתבעת 2 וככל שתתקבל התביעה עליה להשיבם, שכן לא יעלה על הדעת כי הנתבעת 1 תחויב להשיב הכספים בעוד הנתבעת 2 תהנה מהחזקתם.
ב"כ הנתבעת 2 טענה בסיכומיה כי התובעים לא עמדו בנטל הראיה , לא הוגשה חוות דעת מומחה אודות טענתם כי מדובר במכשירים מזוייפים. יתרה מכך. לטענת הנתבעת 2 התובעים אף לא הרימו הנטל לכך שהמכשירים שהוצגו בפני בית המשפט הם המכשירים שנרכשו. בנוסף נטען כי התובעים מושתקים מלטעון לגבי 2 מכשירים שכן כל אחד מהתובעים השתמש רק במכשיר אחד.
לטענת ב"כ הנתבעת 2 לתובעים הייתה אף יכולת להתייעץ לגבי מסמכי המכרז טרם חתמו עליהם, אך בחרו שלא לעשות כן . התובע 1 העיד כי הדבר אינו פרקטי אולם טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה כי התובע אישר שהשתתף במספר מכרזים מסוג זה, מה עוד שאמו היא עוה"ד שאף מייצגת אותו בתיק .
ב"כ הנתבעת 2 הוסיף וטען כי טענת התובעים בסיכומיהם כי על המדינה לפתוח בחקירה עת עולה חשד כי מכשיר מזויף, מהווה הרחבת חזית עת לא נטענה בכתב התביעה. מכל מקום על התובעים להוכיח כי המוצר מזויף ואז היה נבחן הדבר בנסיבותיו. זאת ועוד, התובעים אף לא פנו למשטרה להגיש תלונה , דבר המדבר בעד עצמו.
באשר להודעת הצד השלישי כנגד הנתבעת 1 נטען כי בהתאם להסכם שבין הנתבעות חלה על הנתבעת 1 החובה לבדוק ולנהל את הליך המכירה. כמו כן מכוח סעיף שיפוי שבהסכם יש לחייבה בנזקים הנטענים, ככל שקיימים.
דיון והכרעה
כאמור, התובעים רכשו יחדיו ארבע יחידות טלפון סלולרי מסוג סמסונג לאחר שהגישו הצעתם למרכז שפרסמה נתבעת 1.
לטענת התובעים, ימים ספורים לאחר ששילמו התמורה בסך כולל של 8,360 ₪ והמכשירים נמסרו להם, גילו כי המכשירים מזויפים.
אקדים ואומר, כי הגעתי לכלל דעה שהתובעים לא הוכיחו טענתם כי המכשירים שרכשו במכרז מזויפים, כפי שיפורט להלן.
כלל הוא, כי המוציא מחברו עליו הראיה. על כן, על התובעים מוטל הנטל להוכיח את גרסתם במשפט.
במישור האזרחי, מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו, את דיותן ואת המשקל שיש להעניק להן. (ראה ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589).
בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה, כי :
"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי
המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה
משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו" (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ,
פד"י נז (4) 981).
בענייננו, התובעים לא צירפו חוות דעת מומחה לתביעתם באשר לטענה בדבר היות המכשירים שרכשו מזויפים. התובעים אף בחרו שלא לפנות למעבדה מוסמכת או כל גורם אחר שיבדוק המכשירים ויגיש חוות דעת באשר לטענותיהם בדבר שונות בתכונותיהם של המכשירים בהשוואה למכשיר מקורי מאותו המודל.
לא מצאתי בעניין זה לקבל עדותו של התובע 1 כי "אין מומחים בתחום הטלפונים" והעובדה כי הדבר כרוך בעלות כספית, מסורה לשיקול דעתו של התובע , אשר לא העלה אף לעניין זה כל טענה באשר להיעדר יכולת כלכלית.
לטענת התובעים, הם פנו לחברת סמסונג בבקשה לקבל חוות דעת מומחה מטעמם בעניין המכשירים המזויפים אך סורבו.
במהלך העדויות התברר כי לא התובעים פנו לחברת סמסונג כי אם התובע 1 בלבד. זאת ועוד, התברר כי הפניה היתה טלפונית וכי התובעים לא מצאו לנכון לנסות ולפנות בכתב לחברת סמסונג בבקשה לבצע בדיקה מקצועית למכשירים, אשר תאשש או תדחה את חשדותיהם בדבר היות המכשירים מזויפים (ראה פרו' עמ' 10 שורות 18-21).
התוצאה היא כי לא הוגשה על ידי התובעים כל חוות דעת מכל סוג שהוא, ממנה ניתן ללמוד כי אכן המכשירים שנרכשו על ידי התובעים – מזויפים. למעשה, מלבד דבריהם של התובעים לא צורפה כל אסמכתא ממנה ניתן ללמוד כי המכשירים שנמכרו לתובעים הם מזויפים והתובעים מסתמכים על התבוננותם בלבד (עמ' 13 שורות 34-35).
לאור האמור, אין בנספחי כתב התביעה ו/או נספחי תצהירי העדות הראשית ולו בדל ראיה על כך כי המכשירים מזויפים וכך גם אין כל ראיה לטענות התובעים בדבר תכונות המכשירים ו/או שונות המכשירים ממכשירי סמסונג מקוריים מסוג זה.
זאת ועוד, במהלך חקירתו הנגדית של שמאי הנתבעת 2, הציגו לו התובעים את המכשירים נשוא התביעה וכן מכשיר נוסף, מקורי לטענתם. לשאלת ב"כ התובעים, ולאחר שהתבונן במכשירים ובמכשיר המקורי, השיב השמאי כי אין בידו לקבוע שהמכשירים נשוא התביעה מזויפים.
ש: אתה מזהה את הקופסאות? אני מראה לך קופסה עליה כתוב מספר פריט 9495674. זה המכשיר שהיה בפנים. מציגה לך גם מכשיר רגיל- מכיסו של התובע ואת המכשיר שהיה בתוך הקופסה. האם אתה יכול לראות שהמכשיר מזויף?
ת: ממש לא" (עמ' 15 שורות 27-30).
יתרה מכך, השמאי אף העיד כי אינו יודע כלל האם המכשירים המוצגים הם המכשירים שנמכרו לתובעים שכן רק על גבי הקופסאות קיים סימון ומרגע פתיחת הקופסה לא ניתן לזהות את מה שהיה בתוכה.
ש: אתה לא יודע אם בכלל אלה המכשירים שנרכשו במכרז.
ת: אני לא יכול לדעת.
ש: יכול להיות שאלה לא המכשירים שנרכשו במכרז.
ת: הכל יכול להיות". (עמ' 16 שורות 10-13).
לאור כל האמור הגעתי לכלל דעה כאמור, כי התובעים לא עמדו בנטל הראיה הדרוש במשפט האזרחי להוכחת טענתם כי המכשירים אותם רכשו במסגרת המכרז, הם מזויפים. משזו מסקנתי, ממילא מתייתר הדיון בטענות התובעים בדבר הטעיה, הפרת סעיפים 2 ו- 31(א) לחוק הגנת הצרכן וסעיף 15 לחוק החוזים, גובה השומה כפי שהוצגה במכרז וטענות נוספות של התובעים באשר ל אחריות הנתבעות או מי מהן, על פי דין .כך גם מתייתר הדיון בטענות הנתבעות באשר לתחולתו של סעיף 29 לחוק הגנת הצרכן על המכר נשוא התביעה, השתק ומניעות של התובעים, היעדר אחריות לשומת השמאי, והרחבת חזית.
כמו כן מתייתר הצורך לדון בטענות הנתבעת 2 כלפי הנתבעת 1 בהודעה לצד ג'.
סוף דבר התביעה נדחית כך גם ההודעה לצד ג' .
יחד עם זאת, ולאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין, לא מצאתי ליתן צו להוצאות הן בתביעה והן בהודעה לצד ג'.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"ז, 18 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.