הדפסה

בית משפט השלום בראשון לציון תא"מ 5-06-16

בפני
כבוד ה שופט אילן בן-דור

תובעים

אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ

נגד

נתבעים

  1. אפריים מור
  2. מגדל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

השאלה
האם פסק הדין שניתן בהליך שלפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן:" החוק") יצר במקרה שלפני השתק פלוגתא.
הרקע
ביום 12.9.15, התרחשה בצומת מרומזר תאונה בין רכב התובעת שהיא חברת השכרה, לבין רכב הנתבע 1 המבוטח על ידי הנתבעת 2.
לרכב התובעת נגרמה פגיעה ממשית וביום 16.9.15 כלומר בחלוף ימים אחדים נבדק ע"י שמאי שמצא אובדן כללי.
ביום 31.6.16 ,הגישה חברת ההשכרה בראשל"צ תביעה וטענתה העיקרית היא שהנתבע 1 נכנס לצומת באור אדום בעוד הנהג במכוניתה נכנס לצומת באור ירוק.
בתביעתה, לא הזכירה חברת ההשכרה, ולו ברמז, את דבר הגשת תביעה קודמת ב3.16 כנגדה בביהמ"ש בקריות, בגין אותו אירוע עובדתי (להלן: "התביעה הראשונה"). זאת, למרות שדיון אחד צפוי לחסוך טרחה זמן פרטי, וזמן ציבורי. בתביעה הראשונה הטענה העיקרית הייתה שהנהג ברכב התובעת בהליך שלפני הוא שנסע חרף מופע אור אדום בעוד הנתבע נסע באור ירוק .
ביום 5.2.17 נשמעו הוכחות בבית המשפט שבקריות. העדים נחקרו שתי וערב ,נתנה הזדמנות לסיכומים. ובתום היום הודיעו הצדדים על הסכמתם לפסיקה לפי סעיף 79א לחוק.
ביום 7.2.17 ניתן פסק דין קצר ע"י כב' הרשמת חיון שבו בין היתר נקבע כי: "דין התביעה להידחות במלואה".
ביום 24.2.19 נערכה בתיק שלפני ישיבה מקדמית בה התייחסו הצדדים לשאלת הנזק לרכב התובעת שאין עוררין כי לא הוכרעה בתביעה הראשונה, אך גם לשאלת החבות שלגביה הועלתה הטענה להשתק פלוגתא.
בהמשך הגישה התובעת את מלוא המסמכים הרלבנטיים להתדיינות הקודמת והנתבע הגיש תצהיר בו בחר לכתוב כי בית המשפט מצא לדחות את התביעה ללא הכרעה פוזיטיבית ובלא שהוא קבע מי מנהגים אחראי לתאונה.
ההכרעה
 לאחר ששמעתי את הצדדים, ועיינתי במסמכים, מסקנתי היא שפסק הדין שניתן בתביעה הראשונה, לפי 79א לחוק, אך לאחר דיון אדברסרי, אכן יצר במקרה שלפני השתק פלוגתה מחמת הכרעה מכללא, לפיה האחריות על הנתבע. הנתבע הנתבעת 2 תישא בהוצאות התובעת בסך של 2000 ₪.
ההנמקה
התרשמתי שהתוצאה הנ"ל נגזרת מכך שמתקיימים התנאים לכלל השתק הפלוגתא המתפרשים לאור תכליות הכלל ועל מנת להבטיח שיוגשמו בצורה מרבית .
ראשית, אזכיר שנדרשים ארבעה תנאים מצטברים להחלת השתק הפלוגתא והם אלה:
"הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים".
"קויים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השניה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא".
"ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה".
"ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהעדר הוכחה".
על התנאים ראו למשל בפסקי הדין הבאים :א. כב' השופט רובינשטיין ב שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. וב. כב' הש' חיות בע"א 1545/08 אברהם מוסקונה ואח' נ' סולל בונה בע"מ (פורסם בנבו, 04.03.2010) והשוו כב' השופטת חיות ב רע"א 9771/16 נובל אנרג'י מדיטרניאן לימיטד נ' משה נזרי (פורסם בנבו, 28.09.2017)""
שנית, התנאים של הכלל בדבר השתק פלוגתא התפרשו לאור תכליות הכלל. דוקטרינת מעשה בית דין על שני ענפיה, נועדה לשרת את עקרון סופיות הדיון וכפועל יוצא מכך את הודאות, למנוע הכרעות סותרות, להגביר יעילות, ולמנוע השקעת משאבים מיותרת, והטרדה של צד שוב באותה פלוגתה, אלא אם כן מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת לטובת עשיית צדק. לצד זאת, מודגש הצורך ליתן לבעל דין את יומו.
הכלל בדבר השתק הפלוגתא מתמקד בפלוגתאות העובדתיות והמשפטיות שנדונו והוכרעו בהתדיינות הקודמת. "דברים כדורבנות" נאמרו בהקשר של השתק פלוגתא מפי כב' השו' רובינשטיין ברע"א 1958/06 ש מעון סויסה נ' חב' צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ (פורסם בנבו, 20.10.2006).) להלן: "ענין סויסה")ולפיהם:
"(5) השכל הישר אינו מקבל, שעניין שכבר נדון והוכרע בבית משפט או שיכול היה להיות נדון בהליך מסוים, יהא בחינת "תכנית כבקשתך", וניתן יהא לשוב ולדון בו כמו לא אירע דבר. לדוקטרינה של מעשה בית דין הנמקה עיונית ידועה, הכרוכה בסופיות הדיון הן בהיבט של מערכת המשפט בכלל והן באי הטרדתו של בעל הדין שכנגד, בחריג של עשיית צדק..".( הדגשה כאן וביתר הציטוטים להלן אינה במקור א.ב.)
במרוצת השנים, נוכח תכליותיה, הדוקטרינה לא "קפאה על שמריה" ואף עברה "הגמשה". כך, נקבע ש"פסק דין בהעדר התייצבות ואף בהעדר הגנה" יכול להשתיק פלוגתא. זאת, למרות שהמדובר במצב יש טענות שלא לובנו  בפן הראייתי והמהותי ,בהתדיינות הראשונה.הובהר כי "כל מסקנה אחרת תחתור תחת הצורך להגיש כתבי הגנה, או בקשות רשות להתגונן או להתייצב לדיונים" כב' הש נאור בע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' רלה וינשטיין (פורסם בנבו, 8.3.2009) בנוסף, בעניין סוייסה הנ"ל נקבעה בדעת יחיד עמדה לא טריוויאלית, לפיה גם בכוח ביהמ"ש לתביעות קטנות ליצור השתק פלוגתה. ועמדה זאת אומצה בהמשך  במותב תלתא, מפי כב' הש' רבלין ברע"א1170/08 עיריית חולון נ' הדר חברה לביטוח בע "מ, (פורסם בנבו, 9.6.2010) ושם נקבע שגם פסק דין שניתן במעמד צד אחד בבימ"ש לתביעות קטנות ולא הוגש עליו ערעור יצור השתק פלוגתא.
שלישית, הפסיקה , אף לפני ההגמשה לעיל, התייחסה לאפשרות ש"פסק דין בהסכמה" יחשב כפסק דין שבו הפלוגתות נדונו והוכרעו. כלומר גם במקרה בו התוצאה היא תולדה של החלטת הצדדים בעצמם בלא מעורבות והכרעה שיפוטית ישירה מצד מותב ששמע התדיינות באופן ניטראלי ופסק בדין. ראו כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 07 / 7978 חבר לחייל בע"מ נ' האגודה למען החייל (פורסם בנבו, 18.04.2010. עם זאת, ניתן להבחין ברתיעה מובנת בגישות הפוסקים מלהחיל את הכלל במקום שבו לא התקיים בפועל דיון אדברסרי. זאת מעבר לבחינה אם בפסק הדין המוסכם מגולמת הכרעה. השוו כ' השו' עדיאל ב בע"א 3820/03 פנינה דמארי נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 05.09.2005)‏‏‏ "אכן, קיים ספק באשר לכוחו של פסק דין שניתן בפשרה להקים השתק פלוגתא (ראו: ע"א 3097/02 מלמד נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, פ"ד נח(5) 511, 520), וקיימות בעניין זה גישות שונות (ראו: נ' זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי (תשנ"א) 330 (להלן: "זלצמן")). הקושי העיקרי בהחלתו של כלל השתק הפלוגתא על פסק דין בפשרה, מקורו בכך, שהשתק פלוגתא מחייב, ככלל, קיומה של התדיינות אדוורסרית בין בעלי הדין שסופה בהכרעה שיפוטית בפלוגתא".
רביעית , נקבע שניתן להחיל השתק פלוגתא גם על מסקנה משפטית. השוו כב' השו' דורנר רע"א 3416/02 לידו כנרת בע"מ, טבריה נ' מקורות חברת מים בע"מ, נו(6) 631 (6.10.02) (להלן:"ענין לידו") "ברם מהותו של השתק הפלוגתא היא שהחלטה שיפוטית בפלוגתא שהייתה חיונית להכרעה במחלוקת, על ממצאיה העובדתיים ומסקנותיה המשפטיות, ואשר ניתנה לאחר שלצדדים הייתה הזדמנות להשמיע את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם, מחייבת את הצדדים בכל התדיינות אחרת. בית-המשפט בהליך הנוסף אינו בודק אם ההחלטה בהליך הקודם הייתה נכונה." (הדגשה לא במקור א.ב.).
חמישית, נקבע מפי כב' הש' ארבל בע"א 4087/04 מוטי גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 08.09.2005)(להלן:"עניין גורה") כי "העובדה כי בעל דין מנוע מלהעלות טענה שיכול היה להעלותה בפני בית המשפט במסגרת הליך משפטי, ולא עשה כן, עולה בקנה אחד עם השיקולים העומדים בבסיס דוקטרינת "מעשה בית דין". על צד להליך לדאוג להביא בפני בית המשפט את כל טענותיו הרלוונטיות במועד. העובדה, כי בעל הדין שמנגד יוצא נשכר לכאורה כתוצאה ממחדלו של המערער להעלות את טענותיו במועד, אין בה כדי להצר את תחולת ההשתק." הדגשה לא במקור א.ב.).
מן הכלל אל הפרט
ראשית, דומה שאין מחלוקת כי מתקיימים 3 התנאים שנמנו כראשונים. למעלה מהנחוץ אציין שהם אכן מתקיימים לאור החומר שהוגש לבסוף מהתביעה הראשונה. עלה מתוכו שבתביעה הראשונה אכן הוגדרה ולובנה אותה שאלת אחריות כל צד טען שרעהו נכנס לצומת באור אדום והוא באור ירוק.
המחלוקת שנותרה היא האם מתקיים התנאי הרביעי שלפיו: "ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהעדר הוכחה". זאת בשים לב לפסיקה לפי סעיף 79א לחוק שנתנה בקצרה .
שנית, ברור שהתקיים בתביעה הראשונה דיון אדברסרי שכלל שמיעה של עדים שנחקרו שתי וערב. לצדדים היה יומם.
שלישית, פסק דין מהווה הכרעה של בית המשפט בעצמו, להבדיל ממתן תוקף להסכמה שעליה החליטו הצדדים לבדם.
רביעית, בפסק הדין, מגולמת הכרעה בפלוגתה על ממצאיה העובדתיים והמשפטיים .לפיה נדחתה גרסת הנתבע כי נהג התובעת ,הוא מבין השניים ,נכנס לצומת חרף מופע אור אדום. אגב, ביהמ"ש לא הסתפק בקביעה "דין התביעה להידחות" כי צירף את המילה "במלואה". בכך חידד את הממצא לפיו אף אין מקום לחלוקת אחריות או לקביעת אשם תורם.פרשנות הכלל לאור תכליותיו מצדיקה לראות זאת כממצא חיובי, לאחר הראיות ששמע. אכן המדובר בהכרעה מכללא ולא במפורש אך היא מקיימת את התנאי הרביעי כנדרש.
לפיכך, עתה, אין לבדוק מחדש את נכונות ההחלטה כאמור בעניין לידו. עתה אין מקום למקצה שיפורים שבו מעוניינת המבטחת של התובע בהליך הראשון .זאת גם אם היה מחדל של הנתבע מלהביא את כל טענותיו וראיותיו הרלבנטיות בדיון בקריות כעולה מענין גורה בלשון אחרת אין מדובר בתכנית כבקשתך כעולה מעניין סויסה . כבר ניתן לו יומו לגבי אותה פלוגתא והזמן הציבורי אמור לאפשר גם בירור כדבעי של עניינם של אזרחים אחרים.
החלטה מכללא היא מטבעה ובאופן אינהרנטי, אחרת מהחלטה מפורשת. לפרקים ניתן להבין העדפת צד שלא יקבע במפורש שביצע עוולה אלא במרומז בחסות סעיף 79א לחוק .היא תיבדק על רקע תכלית הכלל .בנושא זיהוי הכרעה מכללא השוו זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, )מהדורה ראשונה, 1998) עמוד 191 ושם נאמר כי: "השאלה היא מה קבע בית המשפט לגבי אותה פלוגתא, שבעל הדין מבקש לעוררה מחדש בהתדיינות הנוכחית; לאמור: האם קבע ממצא הסותר את הטענה שמעלה בעל הדין, שאז יהיה מנוע מלהעלותה, או שמא הממצא שנקבע לחוד והטענה שמעלה בעל הדין לחוד, ועל כן אין בעל הדין מנוע מלהשמיעה? לעניין זה אין נפקא מינה אם קבע בית המשפט, בהתדיינות הקודמת, כי הנקודה או הטענה הוכחה באופן פוזיטיבי, לחיוב או לשלילה...או אם קבע שהוא דוחה את טענתו של בעל הדין משום שלא הצליח להוכחה. אף במקרה האחרון תהא קביעתו של בית המשפט מחייבת את בעלי הדין בהתדיינויות נוספות ביניהם ביחס לאותה שאלה. זאת, להבדיל מן המקרה שבו כלל לא התקיים דיון לגופו במשפט הראשון ...".
סוף דבר
מכל הנאמר לעיל קם השתק פלוגתא והמבטחת תישא בהוצאות בסך של 2000 ש"ח.
ניתן במעמד הצדדים .

ניתנה היום, כ"ה כסלו תש"פ, 23 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.