הדפסה

בית משפט השלום בראשון לציון תא"מ 15583-03-17

בפני
כבוד ה שופטת, סגנית הנשיאה יעל טויסטר ישראלי

תובעים

1.רונן את זוהר שאיבות חול ושומשום בע"מ
2.רונן גיאר

נגד

נתבעת

המועצה המקומית בית דגן

פסק דין

כללי
בפני תביעה כספית בסדר דין מהיר בגדרה עותרים התובעים לחייב את הנתבעת לפצותם בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע 2 ( להלן: "הרכב") באירוע מיום 17/8/16, שבו נפל עץ על הרכב בעת שחנה במתחם החנייה של הצופים (להלן: " מתחם הצופים") ברחוב מנחם בגין פינת רמב"ם 14 בבית דגן (סעיף 3 לכתב התביעה המתוקן) .
התביעה נתמכת בתצהיר הבעלים של התובעת 1, מר אקווה זהר . כמו כן צורפו לכתב התביעה, תמונות מקום האירוע ותמונות הרכב החונה במקום האירוע כשעליו ענפי העץ שנפלו. כן צורפו בין היתר, רישיון הרכב, מסמכי התאגיד של תובעת 1, חוות דעת שמאי, מר ירון תורתי, חשבונית תיקון הרכב וקבלה על התשלום.
הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת העדר יריבות הן מן הטעם שהיא אינה אחראית על אזור קרות אירוע הנזק בהיות השטח פרטי ובבעלות רשות מקרקעי ישראל ( סעיף 1 ,11, 23, 24 לכתב ההגנה המתוקן) והן מן הטעם כי הרכב אינו רשום על שם התובעת 1 ( סעיף 9 לכתב ההגנה המתוקן).
לגופו של עניין טענה הנתבעת כי לא היה אירוע של נפילת עץ בכתובת הנטענת. "אירוע שלא היה ולא נברא..." (ראה סעיף 12 ו- 37, לכתב ההגנה המתוקן) ואף אם ארע , הרי שאין קשר סיבתי בין הארוע והנזק הנטען. הנתבעת צרפה לתמיכה בטענתה, חוות דעת של האגרונום אהרון ברגר וחוות דעת של ה שמאי מר הראל.
עוד טענה הנתבעת, כי לא קיים " מתחם חנייה של הצופים" ,המקום בו חנה הרכב בעת האירוע הנטען, לא הוכשר כמקום חניה ולא הוכרז כמקום חניה, והתובעים פלשו לשטח פרטי ועושים בו כבתוך שלהם לצורך חניית רכבם ואף מסכנים ילדים ונערים הבאים בשערי מתחם תנועת הצופים ( סעיף 14 לכתב ההגנה המתוקן).
הנתבעת הוסיפה וטענה, כי חוות דעתו של השמאי מטעם התובעים אינה משקפת את הנזקים הקיימים ברכב, ובתמיכה לטענתה צרפה חוות דעת של השמאי יעקב הראל ( סעיף 18 לכתב ההגנה המתוקן).
הנתבעת טענה כי אין לה כל חבות או אחריות כלפי התובעים. התובעים לא פנו אל הנתבעת ולא העמידו הרכב לבדיקתה מיד לאחר קרות האירוע הנטען ( סעיף 23 לכתב ההגנה המתוקן). לכתב ההגנה המתוקן, צורף תצהיר תמיכה של מנהל מחלקת אחזקה תשתיות וגינון בנתבעת, מר מנשה אברהם.
המישור הדיוני
מטעם התובעים הוגשו תצהירים של מר אקוה זהר, בעלים ובעל מניות בתובעת 1 ורשום כבעלים של הרכב , של מר רונן גיאר גם הוא בעלים ובעל מניות בתובעת 1 ורשום כבעלים של הרכב ושל הגב' ליאור אקוה , מזכירה בתובעת 1 אשר תצהירה הוצא מתיק בית המשפט. מטעם התובעים העידו מר אקווה זהר ומר גרונן גיאר . כן העידו השמאי מטעם התובעים מר ירון תורתי והשמאי מר אלי אמרני, אשר בדק את הרכב שעמד בסמוך לרכב התובעים.
מטעם הנתבעת העידו השמאי מר יעקב הראל והאגרונום מר אהרון ברגר. המצהיר מטעם הנתבעת, מר מנשה אברהם, לא התייצב לדיון לחקירה על תצהירו.
בסיום דיון ההוכחות ולאחר הפסקה לצורך עיון בפרוטוקול והיערכות, ב"כ הצדדים סיכמו בעל פה.
דיון והכרעה
טענות מקדמיות , הבעלות והחזקה במקום האירוע, והבעלות ברכב
הנתבעת טענה כי בינה לבין התובעים אין יריבות שכן השטח בו החנו התובעים את רכבם הינו פרטי ובבעלות רשות מקרקעי ישראל, ולא הוכרז כאזור חנייה. בסיכומים טען ב"כ הנתבעת כי הנתבעת אינה יודעת למי שייך המקום ( פרוטוקול עמ' 30 ש' 9-10). יאמר כבר עתה כי הנתבעת לא טרחה להמציא אסמכתא לעניין טענתה בדבר הבעלות במקרקעין ואף לא הגישה חוות דעת מומחה או לחילופין תעודת עובד ציבור של גורם אובייקטיבי מוסמך במרשם המקרקעין הרלוונטי, באשר לבעלות בקרקע שבנדון. ( גם נסח טאבו לא הוגש).
מכל מקום, גם אם טענתה של הנתבעת נכונה, אין בכך כדי להואיל לנתבעת. לנתבעת אחריות כללית להסרת מפגעים משטחים שבאחריותה המוניציפאלית, גם כאשר השטחים אינם בבעלותה. אין מחלוקת בין הצדדים, כי מקום האירוע צמוד לבניין הצופים. המקום אינו מגודר, הנתבעת או כל גורם אחר אינם מונעים או אוסרים הכניסה אליו. התובעים הוכיחו, כי המקום הינו מתחם המשמש את הציבור הלכה למעשה ומשמש מזה שנים רבות לחניית רכבים שונים, באי הצופים שכנים ועוד. יתרה מכך. אין במקום כל שלט או סימון שהחנייה במקום אסורה. (ראה עדותו של מר גיאר רונן, פרוטוקול עמ' 7 ש' 3- 8 ועמ' 10 ש' 6-10, שלא נסתרה ). לשאלת בית המשפט האם המועצה שמה שלט שהחנייה במקום אסורה ו/או הוגשה בקשה לאיזה גורם שישים שלט שהחנייה אסורה, לא ניתנה תשובה ( פרו' עמ' 27 שורות 28-35).
עוד הוכח, כי העצים הקיימים במקום, לרבות העץ שענפיו נפלו על רכב התובעים ( לטענתם), מטופלים ומתוחזקים ע"י הנתבעת . האגרונום מטעם הנתבעת , מר אהרון ברגר אישר בעדותו כי העצים באותו מקום מתוחזקים ע"י הנתבעת . העד אישר כי העצים אף נגזמו בהנחייתו מאז האירוע, שכן במקום מתקיימת פעילות של ילדים. (פרוטוקול עמ' 21, ש' 27-30 ועמ' 22 ש' 9-10).
בנסיבות אלה ומשהוכח ע"י התובעים כי מדובר במתחם שהנתבעת יודעת מזה שנים כי הציבור עושה בו שימוש לחנייה ואין היא מונעת זאת באמצעי כלשהו ומשהוכח כי העצים במתחם לרבות העץ שנפל מטופלים ומתוחזקים ע"י הנתבעת , הרי שדין טענתה בדבר העדר יריבות להידחות.
הנתבעת אף טענה להעדר יריבות הואיל והרכב אינו רשום על שם התובעת 1 ( סעיף 9 לכתב ההגנה המתוקן) . דומה כי הנתבעת זנחה טענתה בסיכומים. מכל מקום מעיון ברישיון הרכב ( נספח ב' לתצהירו של מר גיאר) עולה כי הרכב רשום על שם התובע 2 ועל שם מר זוהר אקווה אשר הינם גם בעלי מניות בתובעת 1 וכי הנזק שולם ע"י התובעת 1 ( נספח ד' לתצהירו של מר רונן גיאר). (ראה גם עדותו של התובע 2 פרוטוקול עמ' 7 ש' 8-9). בנסיבות אלה אף דינה של טענה זו של הנתבעים להידחות.

לגופו של עניין
כאמור, התובעים טענו כי ארע נזק לרכב בעקבות נפילת העץ, ,כי האחריות לנזק שנגרם לרכב רובצת על הנתבעת, וכי נזקם הינו בגובה דו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה והוצאות נלוות.
על התובעים המבקשים להוכיח את טענותיהם לעמוד בנטל ההוכחה. חובה זו מורכבת משני יסודות- נטל השכנוע וחובת הבאת הראיות. נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו על פי מאזן הסתברויות. משמעות חובת הבאת הראיות היא שעליו להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע.
מנגד, טענה הנתבעת כאמור כי הארוע לא התרחש כלל.
הפסיקה קבעה כי כאשר אחד הצדדים מעלה טענת מרמה, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. בע"א 7456/11 בר נוי נגד מלחי ( פורסם במאגרים המשפטיים) הבחין כב' השופט דנציגר בין שני כובעים שעשויה טענה זו " לחבוש":
(1) כטענת מרמה, טענה עובדתית שכדי שייקבע בה ממצא עובדתי על הנתבע לעמוד בנטל השכנוע, לגביו, קבעה הפסיקה, נדרשת כמות ראיות ורף ראיות גבוהים יותר ויש לבחנם בזהירות ובקפדנות;
(2)כטענה הבאה לערער את הבסיס הראייתי שהציב התובע לצורך עמידה בנטל השכנוע המוטל עליו.
יתכן אפוא מצב, בו נתבע הטוען טענת הגנה הכוללת טענת מרמה, לא יצליח לעמוד בנטל השכנוע לצורך הוכחת קביעת המרמה כממצא עובדתי, אך בה בעת יצליח לערער את הבסיס הראייתי שהציב התובע ובכך יביא לדחיית התביעה.
מן העדויות הגעתי לכלל דעה כי התובעים עמדו בנטל ההוכחה הנדרש בדין האזרחי להוכיח כי האירוע של נפילת העץ/ ענפיו על הרכב התרחש, וכי בשל האירוע נגרם נזק לרכב.
זאת ועוד, הגעתי לכלל מסקנה, כי הנתבעת שטענה למרמה מצדם של התובעים, לא הצליחה באיזה מן " הכובעים", כפי שיפורט להלן.
מטעם התובעים העידו כאמור, התובע 2, מר זוהר אקווה, השמאי מר תורתי ירון והשמאי מר אלי אמרני .
מר זוהר אקווה העיד כי החנה את הרכב במקום האירוע ערב קודם לכן, מקום שהוא מחנה בו באופן קבוע. למחרת בבוקר, ביום 17/8/16, הגיע למקום בסביבות השעה 05:30- 06:00 וראה " עץ על הרכב". הוא התקשר לחברת הביטוח. בהתאם להנחיות חב' הביטוח, צילם תמונות של הרכב ועליו הענפים ומאוחר יותר, לאחר שהסיר בעצמו את הענפים שנפלו על העץ, נסע עם הרכב למוסך. כן העיד כי שלח את הפקידה שלו להודיע על האירוע לנתבעת וכי גם הוא סר למשרדי הנתבעת בערך לאחר כחודש באותו העניין ( פרו' עמ' 13 ש' 27-30). עוד עלה מעדותו כי צלצל לשמאי מר אמרני, הגר בקרבת מקום, סיפר לו שנפל עץ על הרכב שלו וביקש ממנו לבוא למקום האירוע. (ראה פרוטוקול הדיון, עמ' 10 ש' 15-30, עמ' 11 ש' 1-7, 19-30,עמ' 12 ש' 25-28).

התובע 2 העיד כי ביום 17.8.16 בשעה 06:45 לערך, הגיע למקום האירוע. היה זה מר אקווה זוהר שהודיע לו בטלפון על דבר האירוע כשהיה בדרך לשם. התובע 2 העיד כי ראה במו עיניו את הרכב כשעליו ענפי העץ שנפלו. כשנשאל מה ראית כשבאת השיב: " ראיתי את העץ על האוטו, לא ראיתי בכלל אוטו, רק עץ..." . גם מר גיאר העיד כי היה זה מר אקווה שפינה את העצים שנפלו על הרכב ולקח את הרכב למוסך כמה שעות אחרי שהגיע השמאי. (ראה פרוטוקול עמ' 7 ש' 11-16, 21-31, 35-34 עמ' 8 ש' 1-2).
תימוכין לגרסת התובעים ניתן למצוא בעובדה כי בגין האירוע נשוא התביעה הוגשה תביעה נוספת בגין נזק שנגרם לרכב נוסף, מסוג סיטרואן שחנה אף הוא במקום באותו המועד. במהלך ניהול התיק ומהעדויות התברר כי באירוע נשוא כתב התביעה נפגעו שני רכבים , רכבם של התובע 2 ומר אקווה זהר, ורכב נוסף- סיטרואן של מר עוזי אקווה ( אחיו של מר זהר אקווה) . כאמור בעניין רכב הסיטרואן מתנהלת תביעה אחרת בבית משפט השלום בפתח תקוה תא"מ 13692-01-18.
יתרה מכן. עדותם של מר אקווה ומר גיאר, נתמכה בעדותו של מר אמרני שמאי במקצועו, המתגורר בסמוך למקום האירוע, אשר התבקש ע"י מר זוהר אקווה להגיע למקום בבוקר מוקדם, מיד לאחר שגילה את דבר העץ/ הענפים שנפלו על הרכב וגרמו לנזק הנטען. מעורבותו באירוע, התבררה במהלך העדויות והוא הובא לבית המשפט לעדות בהתראה קצרה במיוחד ( תוך כדי ניהול דיון ההוכחות), ללא כל הכנה מוקדמת, ממילא לא הוגש תצהיר מטעמו והוא לא הוכן לעדות. התרשמתי מעדותו כעדות אמינה אשר מציגה כהווייתם את הדברים שראה במקום האירוע.
מר אמרני אישר כי ראה את המקרה בזמן אמת וצילם את שני הרכבים. עוד העיד, כי כשהגיע ראה חלקים וענפים של העץ על שתי המכוניות וכי התמונות אשר הוגשו ע"י התובעים ת/1 – ת/16, מייצגות נאמנה את אשר ראה במו עיניו כשהגיע למקום. מר אמרני העיד כי הוא שכן והגיע לבקשת אחד מהאחים. הוא בדק את שני הרכבים אולם אחר כך ערך חוות דעת רק לרכב הסיטרואן, כפי שהתבקש . מר אמרני אישר בעדותו כי הנזקים שנראים בתמונות הם הנזקים שראה גם הוא כשבא לבדוק את כלי הרכב. מר אמרני אף ציין בעדותו כי הפגיעות בשני כלי הרכב היו שונות וכי הנזק לרכב התובעים, יקר יותר, "בסביבות 30,000- 40,000 ש"ח". מר אמרני הבהיר בעדותו כי בדק את שני כלי הרכב במקום האירוע, בזמן אמת וכי הנזקים שפרט בחוות הדעת שערך לרכב הסיטרואן נגרמו כתוצאה מנפילת עץ. (פרוטוקול עמ' 24, ש'20-23, 34-35 ).
הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש להוכיח טענתה כי האירוע נשוא התביעה " לא היה ולא נברא, לא נפל עץ". יתרה מכן , אין בעדויות עדי הנתבעת כדי לערער את הבסיס הראייתי שהציבו התובעים , אשר יש בו כדי לעמוד בנטל הראייה המוטל עליהם במשפט האזרחי וזאת מן הטעמים שיפורט להלן.
כאמור מטעם הנתבעת העידו שני העדים. האגרונום מר ברגר והשמאי מר הראל, אשר אף הגישו כל אחד, חוות דעת.
בהתאם לחוות הדעת של מר אהרון ברגר העצים במקום האירוע מטופלים באופן סדיר ע"י הנתבעת ונגזמים אחת לשנה שנתיים וכי קיימת הקפדה על טיפול ואבחון בעיות בעצים, בשל קירבת המקום לאזור פעילות הצופים. עוד צויין בחוות הדעת, בין היתר, כי מצב העצים היה תקין בעת הבדיקה, לא היו סימני נפילה או קריעה של ענפים בגובה שמעל 1 מטר וניתן היה לראות סימני גיזום מפעולות הגיזום הסדירות במקום. עוד ציין מר ברגר בחוות דעתו כי למיטב ידיעתו הנתבעת מטפלת בצורה סדירה בגיזום העצים, וכי מטבלת הרוחות באזור במועד הרלוונטי ניתן להסיק כי היו תנאי רוח קלים ביותר אשר על פי ניסיונו יכולים להפיל ענפים קלים בלבד ולא ענפים אשר יכולים לגרום לנזקים המתוארים ע"י התובעים.
חוות הדעת של מר ברגר נערכה כשנה וחצי לאחר קרות האירוע. עוד התברר בעדותו כי בעת האירוע ספק אם היה המומחה, מפקח ויועץ של הנתבעת. " בזמן האירוע הייתי בתפר, באותה שנה ליוויתי את ההכנה של מכרז הגינון של המועצה, ואחר כך המשכתי את העבודה בתחום הייעוץ" ( פרוטוקול עמ' 20 ש' 30-31).
מעדותו אף עלה, כי לא ביקר או התבקש לבדוק את מקום האירוע " בזמן אמת" וכי אין לו הלכה למעשה ידיעה על מצב העצים אותה עת. באותו אופן, הטענה כי באותו היום לא התרחשו תנאי אקלים שיש בהם כדי לגרום לנפילת הענפים, אין בה כדי לסייע, שכן גורמים נוספים שאינם בידיעתו של העד עלולים היו לגרום לנפילת הענפים.
בנסיבות המתוארות לעיל, חוות דעתו של מר ברגר אינה יכולה לשפוך אור על מצב העצים במקום בזמן קרות האירוע. הטענה כי מאז הארוע הנטען העצים מטופלים, אינה יכולה ללמד על מצבם עובר לקרות האירוע, ולכן אין בחוות דעת זו כדי לתמוך בטענת הנתבעת כי האירוע לא התרחש כנטען.
תימוכין נוספים למסקנה זו ניתן למצוא בעדותו של מר זוהר אקווה , אשר העיד כי לפני קרות האירוע (ואף לאחריו), התרחשו במקום אירועים נוספים של נפילת ענפי עצים אשר גרמו לנזקים לרכוש ואף לגוף . ( ראה עמ' 13 לפרוטוקול ש' 27-30 ועמ' 14 ש' 19-25 ) . ב"כ התובעים הגישה במהלך סיכומיה את פסק הדין בת"ק 36030-09-14 עוזיאל אקווה נגד בית דגן- פורסם במאגרים המשפטיים , שם נדונה תביעה בגין נזק גוף שנגרם למר עוזיאל אקווה כתוצאה מנפילת עץ באותו אזור.
עד נוסף מטעם הנתבעת הוא השמאי מר הראל. מר הראל ציין בחוות דעתו ואף העיד , כי הנזקים הנטענים לרכב, לא יכלו להתרחש מנפילת ענפי עצים. העד אישר כי לא בדק את הרכב בזמן אמת וכי את חוות הדעת נתן על סמך תמונות שהוצגו בפניו. למרות האמור בחוות דעתו, בסופו של דבר, בחקירתו הנגדית אישר כי יתכן וחלק קטן מהנזקים נגרמו כתוצאה מנפילת ענפי עצים על הרכב. (ראה עדותו בעמ' 19 ש' 31-32). בהינתן האמור, הרי שאין גם בחוות דעתו כדי לתמוך בטענת הנתבעת כי האירוע לא התרחש.
כאן המקום להדגיש כי המצהיר מטעם הנתבעת, מר מנשה אברהם אשר שימש כמנהל אחזקה תשתיות וגינון במערך כוח האדם של הנתבעת, ושתצהירו הוגש בתמיכה לכתב ההגנה, לא התייצב לעדות. הנתבעת בחרה שלא לבקש להגיש במקום תצהירו תצהיר אחר ואף לא הגישה בקשה להעיד אחר במקומו. בנסיבות אלה לא נסתרה גרסת התובעים באשר לקרות האירוע.
לאור כל האמור, הגעתי למסקנה כי התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם במשפט האזרחי להוכיח את דבר קרות האירוע של נפילת ענפי העצים על הרכב.

אחריות הנתבעת
לטענת הנתבעת אף אם התרחש אירוע של נפילת ענפי עצים על הרכב, אין היא נושאת באחריות לתאונה. לשיטתה, אין מקום להטיל אחריות גורפת על המועצה בכל מקרה של נפילת ענפים. ב"כ הנתבעת טען כי התובע החנה את רכבו במקום שאינו מוסדר לחנייה. עוד ביקש לקבל הטענה כי הנתבעת עושה כל הנדרש על מנת לתחזק כראוי את העצים.
לטענת התובעים, היה על הנתבעת לדאוג לגיזום וטיפול מתאים בעצים כדי למנוע נפילת הענפים. זוהי על פי הנטען חובתה כרשות עירונית ולו הייתה מבוצעת כהלכה- קריסת הענפים הייתה נמנעת. מה עוד שכאמור אירעו אירועים נוספים כגון דא במקום, המעידים על רשלנותה של הנתבעת.
כידוע, הדין מטיל על המועצה חובה כללית להסיר מפגעים ומכשולים בתחומה המוניציפאלי העלולים להסב נזק גוף או רכוש ( גם במקומות שאינם בבעלותה הפרטית). חובת זהירות מושגית קיימת לרשות המקומית כלפי החונה בשטחה לא רק אם הקרקע בבעלותה והחזקתה אלא בכל תחום עליו נתונים לה השליטה והפיקוח מכוח סמכותה כרשות מקומית.
בתי המשפט הכירו בכך שחובת הרשות המקומית כוללת תחזוקה שוטפת של עצים למניעת קריסתם, לצורך שמירה על בטיחות התושבים ורכושם. ראו למשל, תא ( חי') 1108/01 נפומניאשיץ ורה נ. עיריית חיפה; ע"א ( חי') 2661-06-12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה כרכור, פורסמו במאגרים המשפטיים.
בהתאם לחוות דעתו של האגרונום מר אהרון ברגר, הנתבעת היא זו שמתחזקת את עצים במתחם הצופים . מר ברגר אפיין את העץ המדובר, כבעל צימוח רב, כן ציין כי מדובר בעץ ותיק ( בן 25-30 שנה).
עץ גבוה ומרובה ענפים כמו העץ דנא, ענפיו עלולים להישבר ולהזיק. יש לזכור כי הוכח שהמקום בו אירעה התאונה נמצא מאחורי בניין המשמש את תנועת הצופים וכאמור משמש חניה לשכנים ובאי הצופים מזה שנים. אין מדובר בשטח " השייך לטבע" כביכול, אלא בעצים שככל הנראה העירייה עצמה נוטעת ומכל מקום מתחזקת אותם. מיקומו של העץ ואפיונו כאמור, מחייבים תשומת לב מיוחדת.
הנתבעת לא הראתה כי יצאה ידי חובתה הסטטוטורית לדאוג באופן סביר לבטיחות העץ ולמניעת קריסה של ענפים. ראשית לא הביאה כל עד מטעמה שהיה אחראי לנושא הגינון והתחזוקה של העצים במועד הרלוונטי. לא הוצגו על ידה תוכניות עבודה או נהלים באשר לטיפול בצמחיה בכלל ועצים בפרט , וממילא גם לא הוצגו דו"חות או כל ראייה באשר לטיפולים בעצים במקום האירוע, עובר לתאונה. המידע בעניין הטיפולים השוטפים בעצים, מצוי בידי הנתבעת, היה בכוחה להציג מידע זה, והיא לא עשתה כן. מחדל דיוני זה רובץ לפתחה.
זאת ועוד. במקום להביא מידע רלוונטי ממועד האירוע ולפניו, מאת מי שהיו / היה במועד הרלוונטי הגורם המוסמך אצל הנתבעת בנושא גינון ותחזוקה, בחרה הנתבעת להביא בפני בית המשפט חוות דעת שאינה מתייחסת למועדים הרלוונטיים וניתנה בדיעבד, לאחר שנה וחצי מקרות האירוע. גם עדות האגרונום, מר ברגר, לפיה הנתבעת נוהגת לבצע גיזומים על פי הנחיותיו וכי בעת שהחל לעבוד עבור הנתבעת מצא כי יש עודף גיזום, אינה יכולה להואיל לנתבעת שכן לא היה בפי העד מידע מזמן אמת, באשר לעץ הרלוונטי או העצים במתחם, מועדי הטיפול או הגיזום שלהם וכיוצ"ב, עובר למועד התאונה.
יתרה מכן עדותו של התובע 2 בדבר אירועים נוספים של קריסת ענפים מהעצים במתחם הצופים לא נסתרה, על כל המשתמע מכך.
לאור כל האמור, אני מקבלת את טענת התובעים ומטילה על הנתבעת אחריות לאירוע דנא עקב רשלנותה.
בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לייחס לתובעים אשם תורם. החנייה במקום אינה מאיינת את אחריותה העצמאית של הנתבעת לדאוג לבטיחות העצים והענפים. עצם החנייה לא תרמה לנזק, ענף יכול לקרוס גם חלילה על פלוני העובר במקום, כפי שאף נטען שקרה באירוע אחר באותו מקום. כאמור מדובר בשטח שהציבור נוהג מזה שנים לעשות בו שימוש, מקום שאף ילדים עושים בו שימוש או לכל הפחות עוברים בו כפי שאף עלה מעדותו של מר ברגר מטעם הנתבעת. במקום נטועים עצים ותיקים גבוהים יחסית ומרובי ענפים, כפי שניתן לראות בתמונות שהוגשו וכפי שאף עלה מעדותו של מר ברגר, באופן שעלול ליצור מפגע ( שאכן התממש).
הנזק
לכתב התביעה צורפה חוות דעת השמאי מר ירון תורתי, אשר העמיד את סכם הנזק כתוצאה מהאירוע וירידת הערך שנגרמה לרכב, על סך כולל של 30,741 ₪. (ללא מע"מ שכן הנזק שולם ע"י התובעת 1).
הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית של השמאי, מר יעקב הראל. לטענת הנתבעת ומר הראל הנזקים המפורטים בחוות דעתו של מר תורתי לא נגרמו מנפילת ענפי העץ על הרכב אלא מהווים " נזקים מצטברים, עקב שימוש רגיל ברכב" .
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובאסמכתאות שצורפו ושמעתי עדות השמאים, מצאתי לדחות את טענות הנתבעת בעניין הנזק מן הנימוקים כפי שיפורטו להלן:
כאמור קבעתי כי התובעים הוכיחו את האירוע נשוא התביעה.
השמאי מטעם הנתבעת לא אמד את גובה הנזקים לרכב כלל שכן סבר שלא נגרמו מהאירוע הנטען.
כאמור בסעיף 32 לעיל, בעדותו אישר השמאי, כי יתכן וחלק קטן מהנזקים יכול שנגרמו מנפילה של עץ ככל שהאירוע התרחש, אולם אין בידי בית המשפט כל הערכה לגובה נזקים אלו.
השמאי תורתי, מטעם התובעים נחקר על חוות דעתו. את עדותו מצאתי אמינה ומהימנה. בפיו היה מענה מקצועי ואמין לשאלות ב"כ הנתבעת. השמאי בדק את הרכב ימים ספורים לאחר האירוע. כפי שהתברר במהלך העדויות, מדובר בשמאי נטרלי שלא נפגש עם מי מבעלי הרכב ונשלח ע"י חברת הביטוח. את האינפורמציה בדבר נסיבות קרות הנזק קיבל מגורמים במוסך. המוסך בו תוקן הרכב, בהתאם לעדותו של מר אקווה שלא נסתרה, הינו מוסך אליו הופנה מטעם חב' הביטוח.
השמאי העיד כי הנזקים שראה על הרכב היו מנפילה של עץ.
" על פי חוות דעתי הראשונית מה שראיתי, דעתי המקצועית, יש שפשופים של הצמח הירוק, זה היה מנפילה של עץ , מה שמעיד גם כל הסימנים שמראים שזה עץ, זו לא תאונה או מכת פטיש, רואים סימנים של עץ". ( פרוטוקול עמ' 15 ש' 30-32 וכן ש' 9-13).
מר תורתי הסביר בעדותו את מסקנתו כאשר הוצגו בפניו תמונות הנזקים ושב וחזר על עמדתו כי הנזקים נגרמו נפילה של העץ ( פרוטוקול עמ' 16). כך גם אישר כי הנזק המשמעותי היה לדלת קדמית שמאלית ( נ/8) וכי מכיוון שלא נמצא חלק משומש לאחר שנעשה חיפוש באמצעות אתר גלגלים, אושר לתקן הדלת בחלק מקורי, (ראה פרוטוקול עמ' 17 ש' 1-30, וכן ת/19).
בעניין הנזק בפגוש האחורי של הרכב נ/4, נשאל מר אקווה בחקירתו והסביר כי מדובר בנזק שאינו שייך לאירוע וכי בגין תיקון חלק זה שילם בנפרד למוסך, יש לו קבלה על זה, ונזק זה אינו חלק מחוות דעת השמאי. (פרוטוקול עמ' 13 ש' 33-35 ועמ' 14 ש'1-6 וכן הקבלה נספח ד' לכתב התביעה המתוקן).
מעיון בחוות דעתו של מר תורתי עולה באופן ברור כי הנזק לפגוש האחורי לא נכלל בחוות הדעת והוא גם לא נחקר בעניין זה.
גם השמאי מר אמרני העיד כאמור כי ראה את הרכב במקום האירוע ולאחר שעיין בתמונות ת/1ת- ת/16 השיב כי התמונות והנזקים מתאימים. עוד אישר כי כשהגיע למקום ראה את שני הרכבים , את ענפי העץ על הרכבים והנזקים מנפילתם על הרכבים, וכי לדעתו הנזק לרכב נשוא התביעה נאמד בסביבות 30,000-40,000 ₪. (פרוטוקול עמ' 24 ש' 1-2).
לאחר שקראתי את חוות הדעת ושמעתי חקירות השמאים מצאתי לקבל את חוות דעתו של השמאי מר תורתי. הנזקים המפורטים בחוות הדעת מתאימים לנזקים הנראים בתמונות אשר הוגשו והתמונות אשר צורפו לחוות הדעת. עוד שוכנעתי כי מיקום הנזקים וסוגם תואם את הנזקים הסבירים אשר יכולים להיגרם כתוצאה מנפילת ענפי עצים על גבי רכב. אופי התיקונים ומיקומם כמפורט בחוות דעת השמאי, תואמים באופן סביר נזק שהוא תוצאה של נפילת ענפים.
לא שוכנעתי מחוות דעתו של מר הראל שניתנה חודשים לאחר האירוע, (לאחר שהרכב תוקן), על סמך תמונות שהוצגו לו בלבד, כי אין כך הדבר. אציין, כי גם את עדותו מצאתי מגמתית. כשנתבקש העד לצאת מנקודת הנחה כי האירוע התרחש ולציין איזה נזקים יתכן והתרחשו לרכב כתוצאה מנפילת הענפים על העץ ניכר כי העד מתנגד להשיב, מנסה להתחמק מתשובה ברורה ובוחר לשוב ולציין אלו נזקים לא נגרמו לדעתו מנפילת העצים. כפי שפורט לעיל , רק לאחר חקירה ארוכה בעניין זה אישר " אולי חלק קטן מהדבר הזה מצטבר על נזקים שהיו על הרכב קודם לכן." (פרוטוקול עמ' 19 ש' 32 וש' 1-3, עמ' 18 ש'31-32).
משלא הוגשה חוות דעת נגדית בעניין גובה הנזק ומשניתן הסבר מניח את הדעת ע"י מר תורתי, באשר להחלפת דלת קדמית שמאלית בחלק מקורי ולא משומש, אני מקבלת את התביעה לפי חוות הדעת השמאית שצורפה אליה.
לאור כל האמור והמפורט לעיל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים הסך כדלקמן:
א. סך של 33,742 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
אגרת בית משפט כפי ששולמה ע"י התובעים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
שכר טרחה והוצאות בסך כולל של 7,500 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ב' אייר תשע"ט, 07 מאי 2019, בהעדר הצדדים.