הדפסה

בית משפט השלום בראשון לציון תא"מ 14342-06-14

בפני
כבוד ה רשמת הבכירה רבקה ארד

תובעים

1.סער סעיד, עו"ד
2.אלעד בוזגלו, עו"ד

נגד

נתבע

דיין הייזלר

פסק דין

לפני תביעה לתשלום שכר טרחת עו"ד.

רקע עובדתי
התובעים הינם עורכי דין הנותנים שירותים משפטיים, בין היתר, בתחום המעמד האישי.
הנתבע, שהינו חירש אילם, פנה למשרד התובעים לצורך קבלת ייצוג בהליכים משפטיים שהתנהלו בינו לבין רעייתו, באותה עת, בביהמ"ש לענייני משפחה בראשון לציון. אין מחלוקת, כי בכל הפגישות שהתקיימו בין הצדדים, אביו של הנתבע, מר דושן הייזלר, ליווה את הנתבע, תרגם לבנו את הדברים ואף לקח חלק פעיל במו"מ שבין הצדדים.
אין מחלוקת כי הצדדים ניהלו מו"מ ממושך, במשך כחודש, במהלכו נפגשו מספר פעמים, עד שהגיעו להסכמות בנושא הייצוג ושכר הטרחה.
ביום 10.12.13 נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה ( נספח א' לכתב התביעה, להלן: ההסכם) לפיו התובעים ייצגו את הנתבע במספר עניינים המפורטים בסעיף 2 להסכם תמורת סך של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ אשר ישולמו ב-6 תשלומים כמפורט בסעיף 4 להסכם.
הנתבע שילם לתובעים 2 תשלומים ראשונים בהתאם להסכם בסך כולל של 20,000 ₪. הנתבע לא שילם את התשלום השלישי שמועד תשלומו חל ביום 5.4.14.
ביום 8.4.14 שלחו התובעים לנתבע מכתב לפיו ככל ולא יוסדר התשלום השלישי תוך 3 ימים, יאלצו התובעים להגיש בקשה לשחרור מייצוג ( נספח ד' לכתב התביעה).
הנתבע השיב בו ביום למכתב התובעים בו העלה טענות שונות ( נספח ה' לכתב התביעה).
מאז הופסק יצוג התובעים את הנתבע.
עיקר טענות התובעים
ביום 5.4.14 הנתבע אמור היה לשלם את התשלום השלישי בגין שכר הטרחה עפ"י ההסכם. משלא הגיע הנתבע להסדיר את התשלום, פנו אליו התובעים בעניין. אז מסר הנתבע כי אין ביכולתו להסדיר את התשלום עד לסיום המחלוקת בינו לבין בת זוגו הואיל וכספי הפיצויים מעבודתו הקודמת מעוקלים.
מעולם לא הוסכם או הותנה תשלום שכר הטרחה בשחרור כספי הפיצויים שעוקלו. התובעים אף הסבירו לנתבע כי הכספים המעוקלים ככל הנראה לא יזקפו לזכותו אלא לזכות אשתו.
התובעים פנו מס' פעמים לנתבע ואביו על מנת שיוסדר התשלום, ולא יופסק הייצוג בתיקים.
ביום 18.4.14 נפגשו הצדדים במטרה להסדיר את נושא שכר הטרחה. במהלך הפגישה טען אביו של הנתבע כי על התובעים לייצג את הנתבע גם בתיק ההוצל"פ שנפתח כנגדו. התובעים הסכימו, לפנים משורת הדין, לייצג את הנתבע בתיק ההוצל"פ מתוך רצון טוב, אך בתנאי שימשיך לשלם את שכר הטרחה המגיע להם.
התובעים הפנו את הנתבע ואביו לס' 3.3.1 להסכם שם כתוב במפורש כי שכר הטרחה אינו כולל ייצוג בלשכת ההוצל"פ. אביו של הנתבע התלהם וטען כי התובעים חייבים לייצג את הנתבע.
מאחר והנתבע לא שילם את מלוא תשלומי שכר הטרחה, הגישו התובעים את התביעה דנן בסך 39,000 ₪ בסדר דין מקוצר לתשלום מלוא שכר הטרחה הקבוע בהסכם.
עיקר טענות הנתבע
הנתבע פוטר מעבודתו בחברת רמ-טל וקיבל פיצוי פיטורין בסכום כולל של 100,000 ₪ ב-5 תשלומים שווים. (צילומי ההמחאות ואישורי ההפקדה - נספח א' לבקשת רשות להתגונן). לאחר מכן החל הנתבע לעבוד בחברה ליצור מטבחים והשתכר 5,000 ₪ לחודש.
בחודש נובמבר 2013 החלה אשתו של הנתבע לנקוט כנגדו בהליכים משפטיים, במסגרתם ביקשה להטיל עיקולים על נכסיו. ביום 19.11.13 נתקבל צו עיקול אצל חברת רמ-טל והנ"ל ביקשו מהנתבע שלא ימשיך להפקיד את ההמחאות ( פניית החברה - נספח ב' לבר"ל).
במקביל, הגישה חברת רמ-טל טען ביניים ובקשה לעיכוב הליכים. בהחלטה מיום 5.12.13 נאסר על הנתבע להמשיך להפקיד את ההמחאות שנותרו בידיו עד למתן החלטה אחרת ( הבקשה והחלטה - נספחים ג'-ד' לבר"ל).
עובר לחתימת הסכם שכר הטרחה, הנתבע ואביו הודיעו לתובעים כי שלוש ההמחאות שנותרו בידי הנתבע הן המקור היחיד לתשלום מלוא שכר טרחתם.
הנתבע חתם על הסכם שכר הטרחה רק לאחר שהיה לו ברור כי התובעים מבינים שההמחאות שטרם נפרעו הן המקור היחיד לתשלום ועליהם לפעול להסרת המניעה להפקדתם.
רק לאחר שהנתבע ואביו הטילו לחץ כבד על התובעים, נאותו האחרונים להגיש בקשה לביטול העיקול. למיטב ידיעת הנתבע, הבקשה נדחתה ( הבקשה - נספח ה' לבר"ל).
לאור זאת ביקשו הנתבע ואביו להגיע להסדר עם התובעים אשר יאפשר את המשך ייצוגם בתיק, אולם התובעים סירבו לכך.
התובעים הפסיקו לטפל בתיק במהלך חודש אפריל 2014 והותירו את הנתבע בפני שוקת שבורה כשהוא מעוקל מכל הכיוונים. בסופו של דבר ולאחר שקיבל יצוג משפטי מטעם הלשכה לסיוע משפטי, הושג הסכם הגירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין.
בס' 3.4 להסכם נקבע כי שכר הטרחה ישולם במלואו רק אם הנתבע יבקש את הפסקת הייצוג ו/או בכל מקרה של פשרה, והדבר לא התקיים בענייננו.
ההתקשרות מול התובעים נמשכה כ-4 חודשים בלבד, מבלי שהתובעים השלימו את הטיפול בתיק. הנתבע שילם לתובעים את שכר הטרחה המגיע להם עבור עבודתם ולכן אינם זכאים לתשלום נוסף.
ההליכים
כאמור, התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן נתמכת בתצהירו. בדיון בבקשה, הנתבע נחקר על תצהירו ובסוף הדיון ניתנה לו רשות להתגונן, כפי החלטה מיום 10.1.16.
התובעים התאימו את כתב תביעתם לסדר דין מהיר וצרפו תצהיר תמיכה של התובע 1. הנתבע הגיש תצהירי עדות ראשית שלו ושל אביו. ביום 14.6.16 התקיימה ישיבה מקדמית. ביום 1.2.17 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נחקרו התובע עו"ד סער סעיד והנתבע. ב"כ התובעים ויתרה על חקירת אביו של הנתבע. ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ.
למותר לציין כי במהלך כל הדיונים שהתקיימו, נעשו נסיונות רבים ע"י ביהמ"ש להביא את הצדדים לכלל הסכמה לסיום המחלוקת בדרכי שלום ומבלי למצות את ההליך, וזאת, לצערי, ללא הצלחה. משכך, אין מנוס מהכרעה.
דיון והכרעה
שני עניינים עיקריים טעונים הכרעה. האחד, האם הוסכם כי שכר טרחת התובעים ישולם מהכספים המעוקלים. השני, האם הוראות ההסכם מחייבות תשלום שכר הטרחה המלא הקבוע בהסכם אף במקרה של הפסקת היצוג כפי שארע.
תשלום שכר הטרחה מהכספים המעוקלים
במחלוקת שנפלה בין הצדדים אודות תשלום שכר הטרחה מהכספים המעוקלים, מצאתי להעדיף את גרסת התובעים.
ראשית, הטענה לא מוצאת ביטויה בהסכם שכר הטרחה. אין מחלוקת, והדבר עולה באופן ברור ומפורש מעדויות הנתבע ואביו, כמו גם מעדות התובע, כי הצדדים ניהלו מו"מ ממושך טרם החתימה על ההסכם ( ס' 4 לתצהיר אבי הנתבע, ס' 5 לתצהיר הנתבע, עדות התובע אודות המו"מ ע' 4 ש' 7-15, עדות הנתבע ע' 9 ש' 29- 10 ש'11). אם אכן הוסכם כי שכר הטרחה ישולם מהכספים המעוקלים באופן שהסרת העיקול מהווה תנאי לתשלום שכר הטרחה, מצופה כי הסכמה זו תמצא ביטוי כלשהו בהסכם. אלא שבהסכם אין זכר לכך.
שנית, במכתב הנתבע מיום 8.4.14 אשר נשלח לתובעים בתגובה למכתבם בו דרשו את ביצוע התשלום השלישי בהתאם להסכם, הנתבע לא מזכיר ולו במילה נושא זה. אם אמנם התובעים פעלו בניגוד למוסכם ודרשו שכר טרחה אשר התנאי המוסכם לתשלומו – הסרת העיקולים – לא התקיים, מתבקש כי הדבר ימצא ביטוי במכתב זה. אלא שהנתבע העלה במכתב האמור נימוקים אחרים ולא הזכיר נושא זה ( ס' 2-3 לנספח ה' לכתב התביעה).
שלישית, רצף הזמנים והשתלשלות העניינים אינו תומך בטענת הנתבע. אין מחלוקת כי העיקול על השיקים הוטל במהלך חודש נובמבר 2013, טרם החתימה על ההסכם. למרות שהנתבע טוען כי סכום השיקים המעוקלים היווה את המקור הכספי היחיד לתשלום שכר הטרחה, שני התשלומים הראשונים עפ"י ההסכם, שמועדם 10.12.13 ו- 5.2.14, שולמו במלואם כאשר כבר בדצמבר 2013 היה ברור שהעיקול יוותר על כנו, נוכח החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה. מכאן שלא ברור כיצד ומדוע שולמו התשלומים הראשונים עפ"י ההסכם, למרות שהתובעים לא פעלו להסרת העיקול.
רביעית, אין ספק כי כל עוד לא נקבע אחרת, ומאחר והשיקים עניינם פיצויי פיטורין ששולמו לנתבע, מדובר בכספים שצפוי כי לרעיית הנתבע יהיו טענות לגביהם שכן לכאורה עסקינן בכספים ברי איזון בין בני הזוג. גם אם הנתבע לא ידע זאת, סביר להניח כי התובעים, שהינם עו"ד שעיסוקם בענייני המעמד האישי, ידעו זאת. רוצה לומר, לא סביר כי בהינתן האמור, התובעים יסכימו כי שכר טרחתם ישולם מכספים אלו, אשר ספק אם בכלל יגיעו לידי הנתבע. התובע אף העיד כי הסביר זאת באופן ברור לנתבע ( ע' 6 ש' 30 – ע' 7 ש' 2). לא זו אף זו, מאחר ואין מחלוקת כי שני השיקים הראשונים שסכומם הכולל 40,000 ₪ נפרעו ע"י הנתבע טרם הטלת העיקול, הרי שלכל היותר יהיה זכאי ל-10,000 ₪ נוספים מסכומם הכולל של השיקים (100,000 ₪) ומכאן שגם מסיבה זו לא סביר כי סכומי השיקים יכלו להוות בסיס כלשהו לתשלום זמין של שכר הטרחה המוסכם ובהתאם למועדים הקבועים בהסכם. ואכן, ביום 25.12.13, כשבועיים לאחר החתימה על ההסכם, ניתנה החלטת כב' השופטת ורדה בן שחר כי הכספים ברי איזון ולפיכך העיקול נותר על כנו.
חמישית, הנתבע ואביו טענו בתצהיריהם כי רק בעקבות לחץ כבד שהפעילו על התובעים, אלה הגישו בקשה לביטול העיקולים. אם אמנם הוסכם ששכר טרחת התובעים ישולם מהכספים המעוקלים, מדוע יש צורך בהפעלת לחץ להגשת הבקשה? טענת ב"כ הנתבע בסיכומיו כי התובעים רצו לטמון לנתבע מלכודת בענין זה, בכל הכבוד, אינה ברורה שכן לשיטת הנתבע אמור להיות לתובעים אינטרס בהגשת בקשה כאמור, ולמרות זאת טוען הנתבע כי נדרש להפעיל לחץ על התובעים להגיש הבקשה. מעבר לכך, בבקשה שהוגשה ע"י התובעים לביטול העיקול ביום 19.3.14, התבקש ביטול העיקולים. סעד חלופי שהתבקש הינו הפקדת הסכום בקופת ביהמ"ש. אם אמנם מדובר בכספים שהנתבע יעד לתשלום שכר טרחת התובעים, מדוע לבקש הפקדתם בקופת ביהמ"ש? התובע סיפק הסבר סביר לעניין זה אשר מתיישב היטב עם מסכת הראיות לפיו מדובר בכספים ברי איזון אשר יש להפקיד בקופת ביהמ"ש לצורך הבטחתם עד לתום הסכסוך והכרעה בחלוקה הרכושית ( ע' 7 ש' 25-27).
יוצא מהאמור, כי ברמה העובדתית, לא הוכחה טענת הנתבע כי הוסכם בין הצדדים ששכר הטרחה ישולם מהכספים המעוקלים.
זכאות לתשלום מלוא שכר הטרחה במקרה של הפסקת היצוג – הוראות החוזה
מכאן נעבור לניסוח ההסכם ולשאלה האם בנסיבות בהן הופסק היצוג זכאים התובעים לתשלום נוסף מעבר לזה ששילם הנתבע טרם הפסקת היצוג.
עפ"י הדין, הפסקת ייצוג אינה שוללת מעורך הדין את זכאותו לשכר טרחה. במקרה של הפסקת יצוג, יש להסדיר את תשלום שכר טרחתו של עורך הדין. לשם כך, יש לפנות להוראות הסכם שכר הטרחה, ככל וקיים, ולבדוק מה קובע ההסכם במקרה של הפסקת יצוג וליתר דיוק, האם הסכם שכר הטרחה מסדיר באופן ברור מהו השכר שישולם במקרה של הפסקת יצוג ( ראו לעניין זה ע"א 136/92 בייניש – עדיאל נ' דניה סיבוס, פ"ד מז(4) 114).
הפסיקה הדגישה חשיבות עריכת הסכם שכר טרחה כתוב הכולל הוראות מפורטות, לא רק ביחס לשיעור שכר הטרחה אלא גם ביחס לשיעור שכר הטרחה במקרה של הפסקת היצוג. כפי שציין כב' השופט אבינור בתא"מ 6985-06 צחי נשר עו"ד נ' אטלן ג'ואל (26.3.08):
"אכן, רבים ומגוונים הם הטעמים המצדיקים עריכת הסכם שכר טרחת עורך דין בכתב דווקא.
ראשית, הסכם שכר טרחה מטבעו מורכב הוא, וצריך להתייחס לא רק לשאלת שיעור שכר הטרחה ואופן תשלומו אלא גם לעניינים נוספים, לרבות שיעור שכר הטרחה בהפסקת הייצוג ועוד ( ר' והשווה ד"ר ג' קלינג, אתיקה בעריכת דין ( תשס"א-2001), 209-212). פשיטא, שעניינים כאלה קשה, אם לא בלתי אפשרי, לסכם בבהירות ובאופן שיובן כראוי על ידי שני הצדדים בשיחה בעל-םה.
שנית, חובותיו המקצועיות והאתיות של עורך דין מחייבות אותו להקפיד הקפדת-יתר על שקיפות ביחסיו הכספיים עם לקוחו, ושקיפות כזו אינה מתקיימת מקום שהסכם שכר הטרחה נעשה בעל פה ומטבע הדברים הוא חסר ועמום.
ושלישית, בכל הקשור לניסוח ועריכת הסכם שכר הטרחה יש לעורך הדין יתרון מובנה על פני לקוחו, בהיותו בעל המקצוע הרלוואנטי ( היינו המשפטן) שבין השניים, ולפיכך מכוח חובת תום הלב החוזית עליו לדאוג לביטוי ברור ומלא ככל האפשר של תנאי ההסכם, ביטוי שככלל יכול להיעשות רק בכתב".
עקרון יסוד בפרשנות חוזה הוא העקרון של פירוש לרעת הצד המנסח, עקרון שהשתרש בפסיקה ומצא ביטויו בתיקון שנערך לחוק החוזים ( חלק כללי), התשל"ג-1973, לפני שנים אחדות, במסגרתו התווסף סעיף 25( ב1) לחוק הקובע:
"חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו.".
לעקרון זה משנה תוקף כאשר מי שמנסח את החוזה הוא מי שעיסוקו בכך, דהיינו עורך הדין.
משכך, כאשר נערך הסכם כתוב, מקום שקיימת אי בהירות בהסכם ובתנאיו, זו תזקף לחובת עורך הדין. כך גם, במקרה של ספק, זה יזקף לחובתו.
אין מחלוקת בענייננו כי התובע ניסח את ההסכם ( עדות התובע ע' 4 ש' 32).
בסעיף 2 להסכם שכותרתו " הטיפול בתיק" נקבע:
"מהות הטיפול: הגשת תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין. הגשת הגנה בתביעה רכושית + ייצוג עד פסק דין. ייצוג בתביעה לגירושין עד לגירושין בפועל. הגשת הגנה בתביעה למזונות + ייצוג עד מתן פסק דין. ייצוג בכלל התביעות שיוגשו כנגד הלקוח בבית המשפט לענייני משפחה בערכאה ראשונה".
בסעיף 3 להסכם שכותרתו " שכר הטרחה" נקבע:
"3.1 שכר הטרחה המוסכם הינו בסך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ ( להלן: "שכר טרחה מוסכם") ויכלול את הטיפול בנושאים שפורטו בסעיף 2 לעיל בלבד..."
סעיף 3.4 להסכם קובע:
"מוסכם ומובהר בזה מפורשות כי שכר הטרחה כולו ישולם במלואו גם במקרה של הפסקת הטיפול שלא ע"י עו"ד סער סעיד ו/או במקרה של פשרה, וזאת בכל שלב שלאחר חתימת מסמך זה ואף בשלב מוקדם וראשוני והכל בכפוף לאמור בהסכם זה, וכי אין התשלום כפוף לחתימה או לדיונים או להתייצבות בפועל בפני גורם משפטי כלשהו".
סעיף 3.5 להסכם קובע:
"מבלי לגרוע מהאמור לעיל, מוסכם בזאת, כי אי תשלום שכה"ט המוסכם במלואו ובמועדים כפי שיפורטו להלן, יקנה לעוה"ד את ההחלטה עפ"י שיקול דעתו הבלעדי להפסקת הייצוג והטיפול המשפטי הנדרש, מבלי לשאת בכל אחריות כלפי הלקוח, והלקוח מביע בזה הסכמתו לשחרורו המלא והמיידי של עוה"ד והמשך טיפולו בגין אי עמידתו בהתחייבותו לתשלום שכה"ט".
בהסכם מפורטים אפוא נושאי הטיפול ( סעיף 2 להסכם) וכן שכר הטרחה המוסכם בסך כולל של 50,000 ₪ + מע"מ ( סעיף 3.1 להסכם), כשסכום זה ישולם ב-6 תשלומים כדלקמן: 5 תשלומים בסך 10,000 ₪ כ"א. הראשון, ביום חתימת ההסכם (10.12.13), ו-4 תשלומים לתאריכים 5.2.14, 5.4.14, 5.6.14, 5.8.14. ביחס לתשלום השישי והאחרון ע"ס 9,000 ₪ נקבע בהסכם כי זה ישולם " בסוף הטיפול המשפטי או בהגיע הצדדים להסכם גירושין כולל". ההוראה בצידו של התשלום השישי אינה מתיישבת עם תשלום גלובלי שכן לגביו נקבע במפורש כי ישולם בסוף הטיפול המשפטי, להבדיל מסיום הייצוג המשפטי.
דהיינו, עסקינן בשכר טרחה שנקבע לטיפול בהיקף העניינים המפורטים בסעיף 2 להסכם. התובע אישר בחקירתו כי לא הוגשה תביעה לפירוק שיתוף ( ע' 2 ש' 17) ולא הוגשה תביעה לגירושין ( ע' 3 ש' 4-6). דהיינו, התובעים לא טיפלו במלוא הנושאים המפורטים בסעיף 2 להסכם.
לשאלה האם כדי לקבל את שכר הטרחה הנקוב בסעיף 3.1 יש לבצע את כל הפעולות המנויות בסעיף 2 השיב התובע : "בסעיף הזה (סעיף 3.1.) רשום מהו סכום (שכר) הטרחה שישולם על סך כל הטיפול בגין כל התביעות אבל אי אפשר לקרוא אותו במנותק כי יתר הסעיפים מגדירים מה קורה במידה והטיפול המשפטי יופסק באיזה שלב" (ע' 3 ש' 23-25).
בהמשך התייחס להפסקת הטיפול: "זה נכון שבסופו של דבר אני זה שהפסקתי את הטיפול לאחר שלא שולם שכר הטרחה, כשנאמר שישולם במלואו גם במקרה של הפסקת הטיפול שלא על ידי עו"ד סער סעיד שקיימים שני צדדים להסכם שמנוהל מו"מ במשך חודש לפני ההסכם שכל הסעיפים ברורים וידועים, ברור הוא ששכר הטרחה אמור להיות משולם גם אם אני מפסיק את היצוג גם אם זה לא רשום בצורה ברורה ומעבר לזה אומר כי דווקא ההמשך של המשפט שכתוב – מצטט – מלמד שהיה פה המטרה של הסעיף לכסות כל מצב שלא יקרה בו אנו אמורים לקבל את כל שכר הטרחה" (ע' 4 ש' 24-30).
עיננו הרואות, התובע מאשר כי למרות שנוהל מו"מ ארוך, במשך כחודש, על הסכם שכר הטרחה, ההסכם אינו ברור בשאלת תשלום שכר הטרחה במקרה שהתובע מפסיק את הייצוג.
סעיף 3.4 להסכם קובע כי שכר הטרחה המוסכם ישולם במלואו גם במקרה של הפסקת הטיפול שלא ע"י התובע או במקרה של פשרה. הסעיף אינו מתייחס למקרה של הפסקת ייצוג ע"י התובע ואינו מסדירו.
מעיון בסעיף 3.4 ובהקשרו, עולה כי אין מדובר ב"לקונה" אלא בהסדר שלילי. שכן הסעיף קובע מפורשות כי שכר הטרחה ישולם במלואו " גם במקרה של הפסקת הייצוג שלא ע"י עו"ד סעיד", ומכלל הלאו נלמד ההן, כי במקרה של הפסקת הייצוג ע"י עו"ד סעיד, אין חובה לשלם את שכר הטרחה במלואו.
פרשנות זו עולה בקנה אחד גם עם ההיגיון, שכן אחרת, ניתן יהיה לומר, כי עורך דין אשר החליט להפסיק את הייצוג מטעמיו, ולו זמן קצר ביותר לאחר תחילת ההתקשרות, יהיה זכאי לתשלום מלוא שכר הטרחה. מובן, כי תוצאה כזו היא בלתי הגיונית בעליל.
הנה כי כן, הסכם שכר הטרחה שותק ביחס לסוגיית תשלום שכר הטרחה במקרה של הפסקת הייצוג ע"י התובע, אם זה הפסיק את היצוג כתוצאה מאי עמידת הנתבע בתשלומים שנקבעו בהסכם. יתר על כן, אף אין בהסכם הוראה לפיה גם מקום שהייצוג הופסק מכל סיבה שהיא טרם השלמת הטיפול המוגדר בסעיף 2, התובעים יהיו זכאים למלוא שכר הטרחה.
שתיקה זו דינה להתפרש, בהתאם להוראות סעיף 25( ב1) הנ"ל ועפ"י הקשרה והגיונה, כהסדר שלילי לפיו במקרה זה לא יהיה עוה"ד זכאי לתשלום מלוא שכר הטרחה.
לציין כי בסעיף 3.5 להסכם קיימת התייחסות ישירה לאי תשלום שכר טרחה במועד, סיטואציה צפויה לכל הדעות, ונקבע בסעיף כי במקרה זה יהא עוה"ד רשאי להפסיק הייצוג והטיפול המשפטי הנדרש, בהתאם לשיקול דעתו, מבלי שהוא נושא באחריות כלפי הלקוח. יוצא איפוא כי הצדדים נדרשו בהסכם באופן מפורש למקרה בו לא ישולם שכר הטרחה במלואו, ובעניין זה מצאו לציין כי הפסקת התשלום תקנה לתובעים, עפ"י שיקול דעתם, את ההחלטה להפסיק את הייצוג ובמקרה זה נקבעה הסרת אחריותם של התובעים כלפי הלקוח. ואולם, הסעיף אינו מתייחס לשאלת תשלום שכר הטרחה במקרה זה. אם אמנם סוכם, כטענת התובעים, כי גם במקרה זה יהיו התובעים זכאים לתשלום מלוא שכר הטרחה אף אם טרם השלימו את מלוא הטיפול המפורט בסעיף 2, היה הדבר אמור למצוא ביטויו בהסכם.
טענת התובעים כי במקרה של אי תשלום שכ"ט מלא ברי כי יופסק הטיפול המשפטי באופן המקנה לעוה"ד זכאות לתשלום מלוא שכר הטרחה, אינה מתיישבת עם האמור בהסכם אשר, כפי הנזכר לעיל, אין בו הוראה כאמור. בסעיף 3.5 נקבע כי במקרה של אי תשלום שכר הטרחה הפסקת הייצוג והטיפול המשפטי מסורה לשיקול דעתו הבלעדי של עוה"ד, דהיינו, יתכן וימשיך לטפל בלקוח גם במקרה של אי תשלום בהתאם לאמור בהסכם, אולי תוך ציפיה או מתן אפשרות להסדיר התשלום בדרך אחרת, טרם הפסקת הייצוג, בשונה מקביעה לפיה אי תשלום שכר הטרחה תוביל באופן אוטומטי להפסקת ייצוג וטיפול.
הנה כי כן, בהינתן חוסר הבהירות בהסכם, אשר כאמור אף התובע מודה בו, חוסר בהירות זה פועל לרעת המנסח ובמקרה זה התובעים. לפיכך, ובהתאם להוראות ההסכם, אין התובעים זכאים במקרה זה לתשלום מלוא שכר הטרחה.
כעת יש לבחון האם מגיעים לתובעים סכומים נוספים מעבר לאלו ששולמו ע"י הנתבעת.
התובעים צרפו לכתב התביעה את פועלם בעניינו של הנתבע כדלקמן: מכתבי ששלח ב"כ אשת הנתבע לתובע ומענה של התובע בדואר אלקטרוני. הגשת תגובה לבקשה למתן צו להשבת הרכב (5.3.14), הגשת כתב הגנה בתביעה למזונות קטינים (15.12.13), הגשת בקשה למינוי מתורגמן לשפת הסימנים ( ינואר 2014), הגשת תגובה לבקשה למזונות זמניים, הגשת בקשה למתן צו לקבלת מפתחות לדירה (18.3.14), התייצבות לדיון ביום 3.2.14, בקשה לביטול עיקול שהוטל על כספי פיצויים (19.3.14). מעבר לכך טוען התובע כי ניהל מו"מ עם ב"כ אשת הנתבע.
התביעה הוגשה בעילה חוזית. לא נטען כי על הנתבע לשלם לתובעים שכר ראוי וממילא לא הונחה כל תשתית ראייתי בעניין זה. כידוע, תביעה לשכר ראוי יש להוכיח בראיות שכן זו אינה בגדר ידיעה שיפוטית. בנסיבות אלו, אין בידי הכלים לשקול זכאות התובעים לסכום נוסף, אם בכלל, מעבר לזה ששולם. אשר על כן, אין מקום לחייב את הנתבע לשלם לתובעים סכום נוסף מעבר לזה ששולם.
סיכום
אינני מקבלת את טענת הנתבע לפיה סוכם כי שכר הטרחה ישולם מתוך הכספים המעוקלים. הוסכם כי התשלום יהיה גלובלי, עפ"י סדר התשלומים שפורט בהסכם וכנגד הטיפול בעניינים המפורטים בסעיף 2 להסכם, כאשר התשלום האחרון אמור היה להשתלם עם סיום הטיפול המשפטי.
הנתבע חדל לשלם את שכר הטרחה בהתאם לקבוע בהסכם.
עקב כך, התובעים, אשר יצגו את הנתבע במשך כ-4 חודשים, הפסיקו את יצוג הנתבע, טרם שהשלימו את מלוא הטיפול המשפטי המפורט בסעיף 2 להסכם. הסכם שכר הטרחה אינו מסדיר באופן ברור תשלום שכר טרחה במקרה זה.
נוכח הכלל של פרשנות ההסכם כנגד המנסח ובהתחשב כי עסקינן בתביעה חוזית, להבדיל מתביעה לשכר ראוי, אין מקום לחייב את הנתבע בתשלומים נוספים.
לפיכך, התביעה נדחית. בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו.
ניתן היום, י"ב שבט תשע"ז, 08 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.