הדפסה

בית משפט השלום בראשון לציון ת"צ 32856-12-18

מספר בקשה:22

בפני

כבוד ה שופטת, סגנית הנשיאה יעל טויסטר ישראלי
המבקש
ד"ר דוד ביטון

נגד
המשיבים

  1. ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ
  2. ליאור חאיק, עו"ד

החלטה
לפני "בקשה דחופה להעברת התובענה לבית המשפט המחוזי לו הסמכות העניינית לדון בה, (להלן: "הבקשה").
למקרא הבקשה עולה כי כותרת הבקשה אינה מבטאת את מלוא הסעדים המבוקשים. מחד הבקשה היא כי אעביר את ההליך שבפני לבית המשפט המחוזי בתל אביב בו מתנהלת התובענה הייצוגית שהגיש המבקש עצמו. מאידך ובאותה הנשימה, הבקשה היא כי אוסיף את המבקש כצד נדרש בהליך שבפניי.

בטרם אדון בבקשה, להלן העובדות הצריכות לעניין.

ביום-15/12/18 ו- 16/12/18 הוגשה לבית משפט זה על ידי המשיב 2, בקשה לאישור תובענה ייצוגית ותביעה במצורף לבקשה לאישורה כתובענה ייצוגית, שעניינה הפרת הוראות סעיף 30 א' לחוק התקשורת (בזק ושירותים) התשמ"ב -1982 ע"י המשיבה 1.
לטענת המשיב 2 שיגרה אליו המשיבה 1 דברי פרסומת ללא הסכמתו, ואף לא אפשרה לו להסיר עצמו מרשימת התפוצה שלה באמצעות משלוח הודעת סירוב . (להלן: "הבקשה לאישור").
כשנה וארבעה חודשים לאחר מכן, ביום 2/4/20 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לאישור תובענה ייצוגית וכתב תביעה אישי במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה זהה ( להלן: "התובענה המתחרה").
בין לבין הגיש המבקש מספר בקשות לתיק שבפניי , הגם שהמבקש אינו צד בו .
הראשונה, בקשה להחליף את המשיב 2 ובא כוחו, בבקשה לאישור התובענה הייצוגית שבפניי, באופן שהוא, המבקש, י שמש כתובע ייצוגי בבקשה לאישור ובתובענה במקום המשיב 2 ויהיה מיוצג ע"י עורכי דין מטעמו. המבקש טען כי הוא הגה את רעיון התביעה וסיפר על כך למשיב בפגישה ש נערכה בינו ובין המשיב 2 בחודש מאי 2018. לטענת המבקש, המשיב 2 ניצל את התקופה בין הפגישה ובין הגשת הבקשה לאישור תביעה ייצוגית על ידו, על מנת לבצע פעולות שיש בהן כדי להקנות לעצמו עילת תביעה כתובע ייצוגי .
לאחר שהתקיימו שני דיונים בבקשה נמחקה הבקשה בהמלצתו של בית המשפט.
השנייה, בקשה שבית משפט זה יקבע, מי יהיה המותב שידון בבקשה שתוגש ע"י המבקש לפי סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות. (מותב זה או מותב בבית המשפט המחוזי). עוד הוגשה, לכאורה במסגרת הבקשה השנייה, " הודעה ובקשה", בה ביקש המבקש להעיר את תשומת ליבו של בית המשפט להתנהלות הצדדים ולאפשרות כי במידה ותוגש ע"י המשיבים בקש ה שעניינה הסכם פשרה בין הצדדים, אין לאפשר הפשרה וזאת מטעמים המפורטים באותה הודעה ובקשה.
בקשה זו נדחתה תוך שקבעתי כי הסמכות להורות על העברת הבקשה לאישור לבית משפט אחר, אינה נתונה במקרה דנא לבית משפט זה, כי אם לבית המשפט אליו הוגשה הבקשה והתובענה המאוחרת. עוד קבעתי כי טענותיו של המבקש בדבר התנהלות הצדדים במסגרת ההליך אין להן מקום משהמבקש אינו צד להליך.
השלישית, בקשה לפתיחת הרשאה במערכת נט המשפט לעיון בתיק, בקשה זו התקבלה .

עד כאן הבקשות שהוגשו ע"י המבקש בתיק שבפניי, ומכאן לבקשה הנוכחית.

לטענת המבקש, הבקשה מוגשת לבית משפט זה, נוכח לאקונה משפטית הקיימת בחוק תובענות ייצוגיות, העדר הלכה מחייבת, ולאור הפסיקה המנחה המונעת איחודן של תובענות ייצוגיות מתחרות אשר מוגשות לבתי משפט בעלי סמכות עניינית שונה באמצעות סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות. עוד טוען המבקש, הגם שאינו צד להליך שבפניי, כי הסמכות העניינית לדון בתיק נתונה לבית המשפט המחוזי ולכן ובהתאם לסמכותו של בית המשפט על פי סעיף 79 לחוק בתי המשפט, על בית המשפט להעבירו לבית המשפט המחוזי.
אקדים ואומר כי לאחר שקראתי טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות מן הטעמים כמפורט להלן.

איחוד דיון בבקשות לאישור תובענה ייצוגית
המבקש מזכיר בבקשתו מספר פעמים את סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו- 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") אולם משום מה וגם לאחר החלטת בית המשפט מיום 10. 5.20, בחר להגיש את הבקשה לבית משפט זה בהתעלם מהוראות סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות.
סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות עוסק במצב שבו קיים הליך קודם, זהה או דומה מבחינת השאלות העובדתית או המשפטית שהוא מעורר, להליך ייצוגי חדש שהוגש. כך הוא המקרה דנא. הוראת סעיף זה קובעת מנגנון מפורט שמטרתו להסדיר את מקום הדיון בהליכים דומים ואת אופן הדיון בהם.
בהתאם לסעיף 7 (א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, רשאי בית המשפט להורות על איחוד דיונים בתובענות ייצוגיות.
" 7(א)(1) מצא בית המשפט שאליו הוגשה בקשה לאישור כי תלויה ועומדת בקשה לאישור קודמת או תובענה ייצוגית קודמת, אשר מתעוררות בה שאלות משותפות של עובדה או משפט, הזהות או דומות בעיקרן לשאלות המתעוררות בבקשה לאישור, רשאי הוא, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות העניין, להורות על העברת הדיון בבקשה לאישור לבית המשפט שאליו הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, ואם נקבע השופט או המותב שידון בבקשה הקודמת או בתובענה הקודמת- לאותו שופט או מותב."
סעיף 7 (א) (1) לחוק קובע כי את הבקשה לאיחוד, יש להגיש לבית המשפט אליו הוגשה הבקשה המאוחרת לאישור תובענה ייצוגית, והוא זה שאמור להכריע בבקשה.
במקרה דנא הבקשה המאוחרת הוגשה לבית המשפט המחוזי.
כאמור, לפני הגשת בקשה זו, הגיש המבקש לבית משפט זה בקשה לקביעת מותב להכרעה בבקשה שתוגש לפי סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות. כבר ביום 10/5/20 קבעתי כי בהתאם לסעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, אין לבית משפט זה, במקרה דנא, סמכות להורות על העברת הבקשה לאישור התובענה ה ייצוגית שבפניו לבית משפט אחר. עמדתו של בית המשפט לא השתנתה. הבקשה בשינוי אדרת , אינה אלא חזרה על טענות המבקש כפי שבאו לידי ביטוי, הן בבקשה לקביעת מותב שידון בבקשה שתוגש לפי סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, בקשה שכאמור דחיתי, והן בבקשה להחליף את המשיב 2 ובא כוחו באופן שהמבקש ישמש כתובע ייצוגי בבקשה ובתובענה במקום המשיב 2, בקשה שנמחקה ע"י המבקש בהמלצתו של בית המשפט.
המבקש טוען בבקשתו, כי ההסדר הקבוע בסעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות אינו נותן מענה למקרה דנא, בו הבקשות והתובענות הוגשו ל שתי ערכאות שונות בעלות סמכות עניינית שונה. לטענת המבקש אמנם מלשון החוק עולה כי על הבקשה המאוחרת להיות מועברת לבית המשפט הדן בבקשה הקודמת (בקשת חאיק), אולם במצב דברים זה, ככל ובית המשפט המחוזי יעביר את הבקשה לאישור שבפניו והתובענה לבית משפט השלום, לא יוכל בית המשפט הנעבר (בית משפט השלום) לדון בתובענות נוכח היעדר סמכות עניינית , זאת בשל העובדה שהבקשה המאוחרת נמצאת בסמכות של בית המשפט המחוזי.
צודק המבקש כי סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות אינו דן במקרה של הגשת בקשות לאישור תובענות ייצוגיות דומות או זהות , לשתי ערכאות בעלות סמכות עניינית שונה. אלא, שגם בדין אין כל הסדר חקיקתי המאפשר איחוד דיון בתביעות בין ערכאות בעלות סמכות עניינית שונה (ראו ת"א 38148-01-11 א. קליין נ' יעקב כהן ופסקי הדין שאוזכרו שם , פורסם במאגרים המשפטיים).
יחד עם זאת, ההסדר הקבוע בהוראת סעיף 7 (א) (1) לחוק תובענות ייצוגיות הוא הסדר פרטי ומיוחד המתאים למאפייניה של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית ומטרתו להסדיר את מקום הדיון בהליכים דומים. לאיחוד הדיון בתביעות ייצוגיות יתרונות רבים ובהם הבטחת יעילות הדיון, מניעת הכרעות סותרות, מניעת בזבוז זמן שיפוטי בניהול של מספר תביעות דומות ואף זהות. בית המשפט העליון הביע לא אחת את הדעה שתכלית הסעיף הוא ניהול ההליך בדרך הטובה והיעילה ביותר.
ככל שהמבקש חפץ באיחוד התובענות, עליו לנהוג בהתאם להוראת סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות ולהגיש את הבקשה לאיחוד הבקשות לאישור תובענה ייצוגית, לבית המשפט אליו הוגשה הבקשה לאישור והתובענה המאוחרת . במסגרת הבקשה לאיחוד, רשאי המבקש לטעון את כל טענותיו ובין היתר באשר להעדר סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בתובענות ככל שיאוחדו . בהתאם להלכה הפסוקה, העניק המחוקק שיקול דעת רחב לבית המשפט הדן בבקשה לפי סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, להורות על איחוד הדיון בבקשות כל אימת שהוא סבור שיהיה בכך כדי לתרום לניהול עניינה של הקבוצה בדרך הטובה והיעילה ביותר. עוד נקבע בשים לב לתכליתו של סעיף 7 לעיל, כי בית המשפט רשאי להביא בין שיקוליו לא רק את הקריטריון הכרונולוגי. (ראה: רע"א 6208/15 באייר ישראל בע"מ נ' טייטלר , ת"צ (ת"א) 40065-03-16 גולדשמיט נ' אסם השקעות בע"מ ואח' , ת"צ (ת"א) 52248-02-18 אילן ורדניקוב עו"ד נ' אמוץ חורב, פורסם במאגרים המשפטיים).

סמכות עניינית
עוד טוען המבקש כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בבקשה לאישור שבפניו, מחמת חוסר סמכות עניינית ולפיכך ובהתאם לסעיף 79 (א') לחוק בתי המשפט [נוס ח משולב] תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") עליו להעביר ההליך שבפניו לבית המשפט המחוזי.
סעיף 79 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 (להלן: " חוק בתי המשפט") קובע " מצא בית משפט שאין הוא יכול לדון בעניין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או העניינית, והוא בסמכות של בית משפט או בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט, או לבית דין אחר והלה ידון בו כאילו הובא בפניו מלכתחילה, ורשאי הוא לדון בו מן השלב שאליו הגיע בית המשפט הקודם".
בהתאם להוראת סעיף 79 (א) שלעיל, סמכותו של בית משפט זה להעביר תובענה לבית משפט אחר, מוגבלת אך למקרה בו מצא בית משפט זה, כי אין לו סמכות לדון בתביעה והסמכות נתונה לבית משפט אחר.
אקדים ואומר כי המבקש אינו צד להליך שבפניי וממילא ספק אם יש לו מעמד כלשהו לטעון בפניי טענה בדבר סמכותו העניינית של בית המשפט. הצדדים לבקשה לאישור סבורים כי לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בבקשה, עוד יש לומר, כי בפני בית משפט זה עדיין לא מונחת תובענה ייצוגית אלא בקשה לאישור תובענה ייצוגית שטרם נדונה, על כל המשתמע מכך. מכל מקום והואיל שבעניין סמכות עניינית רשאי אף בית המשפט לעורר השאלה, לאחר שקראתי הבקשה ואת כתבי הטענות ובשים לב לטענות שהועלו בכתבי הטענות, מצאתי כי על פניו בית משפט זה אינו נעדר סמכות עניינית לדון בבקשה לאישור הן מבחינת עילת התביעה, הן מבחינת הסעד המבוקש והן מבחינת סכום התביעה .
בעניין זה אוסיף; המבקש מודע לכך כי גם במקרה של העדר סמכות עניינית לבית משפט זה ( ולא כך קבעתי), ניתן היה לכל היותר להעביר את ההליך שבפניי לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז וכך הוא כותב בסעיף 49 לבקשתו: " לצורך היעילות יציע המבקש את העברת הדיון באמצעות סעיף 79 לחוק בתי המשפט אל בית המשפט המחוזי בתל אביב בו מתנהלת בקשת האישור המתחרה..." מניין הסמכות לבית משפט זה להעביר ההליך שבפניו לבית המשפט המחוזי בתל אביב , למבקש הפתרונים.
לחילופין מציע המבקש: "הפתרון יתאפשר גם באמצעות העברתו לבית משפט מחוזי מרכז, אז תוכל הבקשה המתחרה להתאחד עם ההליך באמצעות תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי". אומר בזהירות כי דומה מהתנהלותו של המבקש כי לא טעם היעילות הוא שמנחה אותו.

טענות נוספות של המבקש
המבקש מוסיף וטוען כי מתוקף סעיף 15 לחוק תובענות ייצוגיות יש לקבוע כי הוא צד נדרש להליך שבפני י, וזאת על מנת לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בשאלות הכרוכות בבקשה ו/או בתובענה. עוד הוא טוען , שיש להוסיפו כצד נדרש להליך מכוח תקנה 24 ו- 167 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984 ( להלן: "התקנות") ולאפשר לו להיות נוכח ו/או להעידו ו/או לאפשר לו להגיש מסמכים וכו' בתיק שבפניי.
לא מצאתי להרחיב לדון בטענות אלו של המבקש אשר באופן כזה או אחר, כבר עלו במסגרת בקשות קודמות שלו. את הפרשנות המרחיבה אותה מנסה המבקש ליצוק להוראות סעיפים אלו, איני מקבלת.
כאמור, המבקש הגיש "תובענה מתחרה", לבית המשפט המחוזי בתל אביב . הבקשה שבפניי מהווה אך "תחנה" במסגרת תכנית המבקש , אותה בהגינותו אין הוא מסתיר: ככל שתועבר הבקשה לאישור והתובענה שבפניי לבית המשפט המחוז י, הרי יש בכוונות המבקש להגיש לבית המשפט המחוזי גם בקשה לפי סעיף 7 (ב) לחוק תובענות ייצוגיות, במסגרתה יבקש למחו ק את בקשת האישור של המשיב 2, על מנת שבקשתו בפני בית המשפט המחוזי היא זו אשר תישאר כבקשת האישור היחידה . קרי, תכלית הבקשה היא כי בקשתו המאוחרת תחליף את הבקשה שבפניי. בנסיבות מצטברות אלה, אין המבקש צד נדרש להליך שבפניי ולא יכול להיות כזה.
סוף דבר
משקבעתי כי בית משפט זה אינו נעדר סמכות עניינית לדון בהליך שבפניו , על המבקש לפעול בהתאם לסעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות בו קבע המחוקק הסדר ספציפי וייחודי באשר להעברת מקום דיון ולאיחוד דיונים בכל הנוגע לתובענות ייצוגיות. גם אם הוראת הסעיף שלעיל אינה מתייחסת להגשת בקשות לאישור תובענות ייצוגיות המונחות בפני ערכאות בעלות סמכות עניינית שונה, אין הדבר מקנה לבית משפט זה במקרה דנא, סמכות להעביר ההליך שבפניי לבית המשפט המחוזי והמבקש לא הצליח לשכנע את בית המשפט כי סמכות כזו קיימת לו.
לאור כל האמור הבקשה נדחית. בנסיבות אלה ובשים לב להיקף הבקשה (המונה 15 עמודים), המבקש יישא בהוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪ לכל אחד מהמשיבים .

ניתנה היום, ז' תמוז תש"פ, 29 יוני 2020, בהעדר הצדדים.