הדפסה

בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 36684-03-18

לפני: כבוד השופט גיא אבנון

המאשימה: מדינת ישראל – תביעות מרכז שלוחת ראשון לציון

נ ג ד

הנאשם: מרדכי מור – ת"ז XXXXXX910

בשם המאשימה: עו"ד מיקי ברגר

בשם הנאשם: עו"ד ניל סיימון

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות שיוחסו לו באישום הראשון: תקיפה סתם (סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, להלן: חוק העונשין), תקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים או יותר (סעיפים 380 + 382(א) לחוק העונשין), וגניבה (סעיף 384 לחוק העונשין). במקביל, זוכה הנאשם מחמת הספק מעבירת האיומים שיוחסה לו באישום השני ( עבירה שלא תזכה, כמובן, להתייחסות נוספת בגזר הדין). בטרם נצלול לבחינת נסיבות האירוע, נסיבותיו האישיות של הנאשם ושאר השיקולים לעונש, אבקש להכניס את הקורא, ככל שהדבר ניתן, למראות ותחושות האירוע טורד המנוחה אשר בביצועו הורשע הנאשם.

תמונות נבחרות מסרט אימה שהתרחש במציאות

המקום: חנות גדולה לציוד לתינוקות בעיר ראשון לציון. הזמן: ערב יום השואה, שעת סגירת החנות. במקום נמצאים בעל החנות – אדם מבוגר לאחר אירוע מוחי, מטפל המסייע בידו, עובד ושתי עובדות.

תמונה ראשונה: הנאשם נכנס לחנות, מוודא שבעל החנות במקום ומאיץ בעובדות לסגור את החנות ולעזוב את המקום (במקום נותרים הנאשם, בעל החנות, המטפל והעובד).

תמונה שניה: הנאשם מורה לעובד להכניס לחנות הסגורה 3 אנשים נוספים (להלן: האחרים). הנאשם והאחרים אוספים את מכשירי הטלפון של הנוכחים במקום ומניחים אותם בצד. הנאשם מבקש מבעל החנות לכבות את מצלמות האבטחה, ומנתק את המצלמות ממכשיר ה- DVR. הנאשם דורש מבעל החנות לשלם לו 100,000 דולר ולבטל תביעה שהגיש נגדו.

תמונה שלישית: הטלפון בחנות מצלצל. העובד ניגש לענות. הנאשם תוקף את העובד במכה על גבו, חוטף את מכשיר הטלפון מידו ומודיע לאדם שבצדו השני של הקו להתקשר מחר, כי החנות סגורה.

תמונה רביעית: למקום מגיע מנהל החנות, בנו של הבעלים (להלן: המתלונן). העובד פותח את הדלת ומכניס אותו לחנות. אחד האחרים ניגש למתלונן בדרישה שימסור את מכשיר הטלפון שלו. האחרון מתנגד ובתגובה מותקף באגרופים על ידי הנאשם והאחרים. אחד מהם אף נוטל את מקל ההליכה המתכתי של בעל החנות ומכה באמצעותו את המתלונן שנחבל בראשו, נופל ומתעלף לפרק זמן קצר.

תמונה חמישית: הנאשם והאחרים עוזבים את המקום, תוך שהנאשם נוטל עמו את מכשיר ה- DVR.

כללי

1. כתב האישום מפורט בהכרעת הדין, ועיקריו מתוארים לעיל. לשלמות התמונה אציין שהגעת הנאשם למקום לא הייתה מקרית. בין הנאשם לבין בעל החנות סכסוך כספי, במסגרתו חויב הנאשם לשלם לבעל החנות סך של 180,000 ₪, זאת יום אחד בלבד לפני מועד האירוע, וזהו המניע להגעתו של הנאשם למקום.

הנאשם כפר במיוחס לו, והמשפט נוהל עד תומו.

בישיבת טיעונים לעונש מיום 7.5.19 עתר ב"כ הנאשם להפנות את מרשו לקבלת תסקיר לבחינת אפשרות לבטל את הרשעתו מחשש לפגיעה ברישיונו כנותן שירותי מטבע (נש"מ – הנאשם בעלים של "צ'יינג'"). באותה הנשימה הודיע ב"כ הנאשם כי אין בכוונת הנאשם להביע חרטה או לקחת אחריות על מעשיו, שכן "יש חלקים (בהכרעת הדין – ג"א) שמקובלים על הנאשם ויש חלקים שאינו יכול לחיות עמם". הבקשה נדחתה והצדדים טענו לעונש.

טיעוני המאשימה

2. ב"כ המאשימה הפנה לערכים שנפגעו ממעשיו של הנאשם – שלמות גופו של הפרט והגנה על רכושו. לטענתו, עוצמת הפגיעה גבוהה ביותר: מעשי אלימות בצוותא עם אחרים תוך שימוש בחפץ קר. כן הפנה לרקע ולנסיבות: סכסוך כספי בין הנאשם לבעל החנות, האצה בעובדות לעזוב את המקום, סגירת החנות, תקיפת העובד תוך חטיפת הטלפון מידו, גניבת ה- DVR. עוד הפנה ב"כ המאשימה לחבלות שנגרמו למתלונן: חתך בפנים באורך כ- 5 ס"מ ושלושה חתכים בקרקפת שהצריכו סגירה בסיכות. לקולא הפנה לכך שהנאשם בן 47 ונעדר הרשעות קודמות.

ב"כ המאשימה עתר לקבוע מתחם ענישה בין מספר חודשי מאסר שניתן לבצע בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר בפועל. הוא עתר לגזור את עונשו של הנאשם בתוך המתחם בשליש העליון בצירוף רכיבים נלווים.

טיעוני הנאשם

3. ב"כ הנאשם הפנה ראשית לנסיבותיו האישיות של הנאשם – בן 47 שזו הסתבכותו הראשונה עם מערכת אכיפת החוק. הפנה לכך שמדובר באירוע שהסלים על רקע סכסוך כספי בין הנאשם ובעל החנות, ולכך שמאז חלפו כשלוש שנים ללא התרחשויות נוספות ביניהם, חרף הסכסוך הכספי (ענ/3). הפנה למצבו הכספי של הנאשם והציג מסמכים המצביעים על חובות כספיים וצו עיקול (ענ/1).

ב"כ הנאשם טען כי ההרשעה עצמה היא עונש כבד עבור הנאשם, שלא יוכל להמשיך בעיסוקו כנש"מ, והפנה למוצג ענ/2 ממנו עולה כי לצורך חידוש רישיון נש"מ יש להצהיר על היעדר הרשעות או חקירות בפלילים.

לטענתו, אין מדובר בתכנון מוקדם, קשירת קשר לפשע או כוונה להשתמש בכוח, אלא אירוע שהסלים בגלל דרישת מכשיר הטלפון מהמתלונן. לטענת ב"כ הנאשם, החבלות אינן ברף גבוה, המתלונן התעלף למספר שניות ושוחרר מבית החולים לאחר טיפול עוד באותו היום. כן הפנה לכך שהנאשם והאחרים לא הצטיידו מראש בנשק קר, אלא תקפו את המתלונן באגרופים ובמקל הליכה של בעל החנות.

ב"כ הנאשם עתר להסתפק במאסר על תנאי ושל"צ, ולחלופין בלבד להורות על עונש מאסר קצר שניתן לרצותו בדרך של עבודות שירות. אשר לרכיב כספי – עתר להסתפק בפיצוי קטן למתלונן ללא קנס, נוכח מצבו הכלכלי של הנאשם.

4. הנאשם בדברו האחרון הודיע כי הוא "מכבד את הכרעת הדין, מתחרט על מה שהיה באותו יום, כי מאותו יום בדיוק לפני 3 שנים נהרסו לי החיים". הנאשם תיאר את מהלך חייו, נשוי 23 שנים ואב לילדים (שנכחו בחלק מהדיונים – ג"א), סיים לדבריו בהצטיינות שירות צבאי מלא ביחידה סודית בחיל האוויר, עבד 7 שנים בהייטק ולאחר שנאלץ לפרוש בשל קריסת החברה בה הועסק, פתח את אחד הנש"מים הראשונים בארץ. לטענתו, מאז האירוע סירבו לחדש לו את רישיון הנש"מ, ובשל החקירה וכתב האישום התקשה למצוא עבודה כשכיר, מה שהביא אותו ואת משפחתו למצב כלכלי קשה.

דיון – מתחם העונש ההולם

5. מתחם העונש ייקבע בהתאם לעקרון ההלימה, תוך מתן משקל לערכים החברתיים שנפגעו ממעשיו של הנאשם, למידת הפגיעה בהם ולמדיניות הענישה הנוהגת, והכל בנסיבות העבירות בהן הורשע הנאשם. הערכים המוגנים שנפגעו ממעשיו של הנאשם: הגנה על שלמות גופו ובריאותו של הפרט, ושמירה על קניינו.

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בגין העבירות בהן הורשע הנאשם, ובראשן תקיפה בנסיבות מחמירות, מגלה מנעד רחב ביותר. מכאן, בשלב ראשון עלינו לתת ביטוי לנסיבות הקונקרטיות של המעשים בהם הורשע הנאשם, בהמשך לאתר את מדיניות הענישה המתאימה, ורק לאחר מכן לקבוע את מתחם הענישה הראוי.

6. מעשיו של הנאשם מגלים רצף של נסיבות מחמירות (סעיף 40ט לחוק העונשין):

תכנון מוקדם: הנאשם לא הורשע אמנם בקשירת קשר לפשע, ואין טענה כי תכנן מראש מעשי אלימות. מנגד, הנאשם הגיע למקום בצוותא עם האחרים מתוך מטרה לדרוש מבעל החנות כספים, ולמצער צריך היה לדעת שהתנהלותו עלולה להוביל לאלימות.

חלקו של הנאשם: ללא קשר לעובדה שהאחרים לא זוהו (לאחר שהנאשם גנב מהמקום את ה- DVR והכחיש קשר או היכרות עמם), הנאשם הוא העבריין המרכזי שיזם את האירוע והובילו. לנאשם סכסוך כספי עם בעל החנות, הנאשם הוא שנכנס ראשון לחנות, הוא שהורה לעובדות לסגור את המקום ולצאת משם, הוא שהורה לעובד להכניס לחנות את האחרים, הוא שפנה לבעל החנות בדרישות כספיות, הוא שניתק את המצלמות, פירק את ה- DVR וגנב אותו בתום האירוע, הוא שתקף את העובד בזמן שהשיב לטלפון בחנות, והוא לכאורה זה שניהל את האירוע – החל מדרישת הטלפונים מהנוכחים במקום וכלה בתקיפתו של המתלונן, גם אם לא ידוע חלקו המדויק של כל אחד מהמעורבים בתקיפה הפיזית של המתלונן.

הנזק שנגרם והנזק שהיה צפוי מביצוע העבירה: המתלונן הותקף על ידי חבורת אנשים באגרופים ובמוט מתכת, עד שנפל והתעלף על מדרגות החנות עליהן טיפס על מנת לנסות להתחמק מתוקפיו. הנזק שנגרם – חתך בפניו של המתלונן באורך כ- 5 ס"מ ושלושה חתכים בקרקפת שהצריכו סגירה בסיכות, הוא נזק חמור אמנם, אך דומה שהנזק שעשוי היה להיגרם כתוצאה מהאירוע הוא חמור בהרבה. תקיפת המתלונן בראשו באמצעות מוט מתכת כבד (מקל הליכה בעל ארבע רגליים) עלולה הייתה להסתיים בפציעות קשות. ראו תיעוד מקל ההליכה (מוצג ת/9 תמונות 8-5), תיעוד רפואי של החבלות (מוצג ת/11), תיעוד חזותי של החבלות (מוצג ת/15). נראה כי המתלונן נפגע בפניו סנטימטרים ספורים מעינו, וניתן לדמיין את הנזק שעלול היה להיגרם לו פגע מקל ההליכה בעינו.

הסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע המעשה: כאמור, עצם ההגעה למקום הייתה מתוכננת, מתוך מטרה לדרוש כסף מבעל החנות. מדובר בשלב בו התנהלו הליכים משפטיים ממושכים בין הנאשם ובעל החנות, ולא הייתה כל סיבה אחרת להגעתו של הנאשם למקום במועד האירוע.

7. חומרה מיוחדת נלמדת מהאופן מזרה האימה בו ביצע הנאשם את מעשיו, תרחיש שכאילו נלקח מסרט. הקורא מתבקש לדמיין כיצד היה חש במקומם של הנוכחים במקום: הנאשם הגיע למקום, באופן מתוכנן בשעה בה אמורה החנות להיסגר, נכנס למקום כאילו היה "בעל הבית", הורה לעובדות לסגור את החנות ולעזוב, הורה לעובד להכניס את חבר מרעיו (תרתי משמע), דרש מהנוכחים למסור את מכשירי הטלפון שלהם (ככל הנראה כדי שלא יוכלו לתעד את מעשיו ולא יוכלו להתקשר למשטרה), ניתק את מצלמות האבטחה ופירק את ה- DVR אותו אף גנב בתום האירוע (שוב, הסיבה האפשרית היחידה היא על מנת למנוע תיעוד של המעשים ואיתור חבריו, שאכן לא נמצאו), ניתק באלימות שיחת טלפון נכנסת לחנות תוך תקיפת העובד והודעה למתקשר כי "החנות סגורה, תתקשר מחר", ולבסוף תקף עם חבריו את המתלונן באלימות קשה, תוך שימוש באגרופים ובמקל הליכה מתכתי וכבד.

למעשה, אין צורך לדמיין את תחושותיהם הקשות של הנוכחים, שכן אלו קיבלו ביטוי מפורש בעדויותיהם בבית המשפט. כשנשאל העובד (אמיר) מדוע לא יכול היה לעשות דבר כשראה את המתלונן מותקף, השיב כי פחד שיותקף בעצמו (פרוטוקול עמוד 36 שורות 27-23). המטפל (ריינלד) העיד כי "כשהקבוצה הגיעה התחלתי להרגיש לא טוב ופחדתי...הוא לא נתן את הטלפון והתחיל בלגן. לא רציתי לזוז שלא יבואו אליי" (פרוטוקול עמוד 48 שורות 8-3). כפי שקבעתי בהכרעת הדין (סעיף 22), התרשמתי כי העובד פחד מאד במהלך האירוע. המתלונן (רועי) סיפר כי כשהגיע לחנות ראה את הנאשם בתוכה מפרק את ה- DVR "הדלת הייתה נעולה, אי אפשר היה להיכנס. ראיתי שהנאשם נמצא עם עוד שלושה אנשים, בריונים, עם כובעי קסקט " (פרוטוקול עמוד 19 שורות 7-5). כשנכנס ראה את אביו (בעל החנות), את המטפל שלו ואת העובד יושבים מפוחדים, ובמקביל התנהלה מלאכת הפירוק של מערכת האבטחה בחנות. כשנכנס פנה אליו אחד הבחורים וביקש שימסור את מכשיר הטלפון שלו, ומשסירב הותקף על ידי כל הארבעה וברח לכיוון השירותים בחנות (פרוטוקול עמוד 19 שורות 24-14).

8. מכאן, מעל כל העבירות בהן הורשע הנאשם מרחפות נסיבות מחמירות במיוחד של אירוע מפחיד, קשה ומאיים. הנאשם נכנס לחנותם של בעל החנות והמתלונן, עשה בה כבשלו, הוציא עובדות, נעל את החנות, מנע טלפונים של לקוחות אל תוך החנות ושיחות של הנוכחים אל מחוץ לחנות (לרבות אפשרות להתקשר למשטרה), מנע כל יכולת לתעד את מעשיו תוך ניתוק מערכת האבטחה, ובקצרה, התנהל כעבריין של ממש תוך הטלת אימה ופחד על סביבתו.

9. מדיניות הענישה הנוהגת

רע"פ 266/18 פלוני נ' מדינת ישראל (13.2.18). נדחתה בקשת רשות ערעור של המבקשים על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, בגדרו נדחה ערעורם על גזר הדין. המבקשים הורשעו בקשירת קשר לביצוע פשע ותקיפה בנסיבות מחמירות בצוותא. הם תקפו את המתלונן בכך שאחד מהם חשמל אותו בפניו ובידו בטייזר, ולאחר שנפל היכו בראשו ובידו באמצעות אלה עד אשר נאלצו לעזוב בעקבות התקהלות של אנשים לאור זעקותיו של המתלונן. כתוצאה מהמעשים נגרמו למתלונן חבלות בדמות שריטות בלחיו השמאלית, שפשוף במרפק שמאל, ורגישות בכף יד ימין. המבקשים הורשעו בהתאם להודאתם בכתב אישום מתוקן והופנו לקבלת תסקירים משירות המבחן אשר המליץ על עבודות שירות ורכיבים נוספים. תסקיר נפגע עבירה הצביע על תסמונת פוסט טראומה. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה בין 10 חודשי מאסר בפועל לבין 30 חודשי מאסר בפועל בצד רכיבים נוספים, וגזר על כל אחד מהמבקשים שנת מאסר בפועל ורכיבים כספיים משמעותיים, זאת כשנתן דעתו להודיה, חרטה, חיסכון בהעדת המתלונן, הליך טיפולי בו החלו המבקשים, גילם הצעיר והעובדה כי שהו תקופה ממושכת בתנאים מגבילים. בדחותו את בקשת רשות הערעור אימץ בית המשפט העליון את העונש שנגזר על המבקשים, תוך שחזר ושנה כי "עבירות האלימות ככלל, ונגד קטינים בפרט, הפכו זה מכבר לרעה חולה, אשר בתי המשפט מצווים להיאבק בה, וזאת גם בדרך של ענישה קשה ומחמירה. לאור האמור, סבורני כי העונש שהושת על המבקש הינו ראוי ומאוזן, ומבטא התחשבות בכלל השיקולים לקולה שהועלו על ידי המבקשים" (פסקה 11).

רע"פ 5655/13 טל עמרם נ' מדינת ישראל (20.11.14). נדחתה בקשת רשות ערעור של המבקש על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בגדרו התקבל ערעור המשיבה על גזר הדין. המבקש הורשע בעבירה של חבלה או פציעה כשהעבריין מזוין, כאשר תקף אחר על ידי כך שחבט פעמיים בבקבוק בראשו עד שהבקבוק נשבר על ראשו של המתלונן, ובהמשך הטיח את הבקבוק השבור בפניו של המתלונן וגרם לו חתך עמוק בפניו באורך של כ-10 ס"מ ושני חתכים בזרוע ימינו, אשר הצריכו טיפול רפואי. המבקש נדון בבית משפט השלום לעונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות ורכיבים נלווים. בית המשפט המחוזי העמיד את מתחם הענישה על הטווח שבין 9 חודשי מאסר בפועל לשנתיים מאסר בפועל, תוך שקבע כי "גם אם תחילתו של האירוע לא הייתה מתוכננת, והמשיב (המבקש – ג"א) לא הצטייד בכלי המשחית שגרם לחתך במתלונן מבעוד מועד, הרי שהמשכו של האירוע היה מתוכנן, כאשר המשיב לא הסתפק בשבירת הבקבוק על ראשו של המתלונן, אלא גם חתך אותו בפניו" . לאחר שנלקחו בחשבון גילו הצעיר של המבקש, הודייתו, היעדר הרשעות קודמות והמלצה חיובית של שירות המבחן, הוכפל עונש המאסר בפועל והועמד על שנת מאסר.

רע"פ 8176/12 חדד ראהב נ' מדינת ישראל (15.11.12). נדחתה בקשת רשות ערעור של המבקש על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, בגדרו נדחה בעיקרו ערעורו על גזר הדין. המבקש הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש, היזק לרכוש במזיד ואיומים. המבקש תקף מאבטח שעמד בכניסה למתחם אנדרומדה ביפו, בכך שהכה אותו באגרופים בחלקי גופו, ובכלל זה בפניו, ואף פגע בעינו השמאלית. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חבלות של ממש בגופו ובעינו השמאלית והוא נזקק לטיפול בבית חולים. בנוסף קרע המבקש את חולצתו של המתלונן ואיים עליו באומרו "אתה לא מכיר אותי אני עוד יראה לך ולמשפחה שלך, אני ילמד אותך לקח". מדובר במבקש שלחובתו עבר פלילי רלוונטי ומכביד, והיה תלוי כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה בן 18 חודשים. שירות המבחן אליו הופנה המבקש לאחר הרשעתו, הגיע למסקנה כי המבקש שינה את דרכיו ורכש כלים לשליטה בכעסים והוא מודע לדפוסי התנהגותו המכשילים, ולפיכך המליץ להאריך את המאסר המותנה ולאפשר למבקש להשלים את התהליך השיקומי בו החל. בית משפט השלום דחה את ההמלצה, השית על המבקש 18 חודשי מאסר בגין העבירות בהן הורשע, הפעיל את המאסר המותנה תוך צבירה של 4 חודשי מאסר (סה"כ 22 חודשי מאסר) וגזר רכיבים נלווים. בית המשפט המחוזי קיצר קמעה את עונש המאסר הכולל והעמידו על 20 חודשי מאסר בפועל.

רע"פ 7734/12 טימור מגידוב נ' מדינת ישראל (28.10.12). נדחתה בקשת רשות ערעור של המבקש על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, בגדרו נדחה ערעורו על גזר הדין. המבקש הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. המבקש תקף את המתלונן במסעדה בצוותא עם אחר שהכה באגרופו בראשו. כתוצאה מתקיפתו על-ידי השניים, נגרמו למתלונן כאבים ורגישות בראש ובעין, והוא נזקק לטיפול בבית חולים. בהמשך תקף המבקש מתלונן נוסף באגרוף בפניו ואף הכה בראשו מספר פעמים באמצעות בקבוק וחפץ נוסף, אף כשהאחרון שכב על הרצפה חבול וחסר אונים. כתוצאה מתקיפתו נגרמו למתלונן הנוסף חבלות שונות והוא נזקק לטיפול בבית חולים. בית משפט השלום עמד לחומרא על מעשיו של המבקש שלא ניתן לראות בהם טעות רגעית נוכח השלבים השונים של האירוע והעובדה שמדובר בשני קורבנות. לקולא עמד על הודייתו של המבקש, היעדר עבר פלילי והמלצת שירות המבחן. לבסוף גזר את עונשו של המבקש לעונש של 11 חודשי מאסר לריצוי בפועל ורכיבים נלווים. בדחותו את בקשת רשות הערעור קבע בית המשפט העליון כי "נסיבות התקיפה מלמדות כי במקרה הנדון, ועל אף השיקולים לקולא אשר נלקחו בחשבון בעת קביעת העונש, יש ליתן משקל בכורה לאינטרס הציבורי המחייב תגובה ענישתית הולמת לכל מי שמעורב בביצוע מעשי אלימות כגון דא" (פסקה 12).

רע"פ 4883/12 שלום דוד הררי נ' מדינת ישראל (28.6.12). נדחתה בקשת רשות ערעור של המבקש על פסק הדין של בית המשפט המחוזי שקיבל את ערעור המשיבה והחמיר בעונשו של המבקש. המבקש הורשע בהתאם להודייתו בכתב אישום מתוקן בעבירות תקיפה הגורמת חבלה בנסיבות מחמירות בצוותא עם אחרים, ובשתי עבירות של הפרת הוראה חוקית. המבקש וחבריו חסמו את מכוניתו של נהג מונית שסירב להסיעם ובהמשך היכו אותו. חלקו של המבקש בתקיפה היה בכך שהשליך על נהג המונית אבן אשר פגעה ברגלו. כתוצאה מהתקיפה נפגע נהג המונית בירכו ובכתפו הימנית, ונגרמו לו חבלות שונות, אשר מנעו ממנו לחזור לעבודתו במשך 13 ימים. בית משפט השלום גזר על המבקש 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות בצד צו מבחן, זאת על רקע גילו הצעיר והמלצת שירות המבחן. בית המשפט המחוזי הכפיל את עונש המאסר והעמיד אותו על 12 חודשי מאסר בפועל, הן לאור עברו הפלילי המכביד של המבקש והן בשל הצורך בהשתת ענישה מחמירה ומרתיעה בגין עבירות אלימות בכלל וכלפי נהגי מונית בפרט.

רע"פ 1578/06 האני כילאני נ' מדינת ישראל (21.8.06). נדחתה בקשת רשות ערעור של המבקשים על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, בגדרו נדחה ערעורם על פסק הדין. המבקשים הורשעו בתקיפה הגורמת חבלה ואחד מהם אף בתקיפת קטין. המבקש 1 תקף את המתלונן במסגרייתו בכך שהכה אותו בידיו. לאחר-מכן זרק המבקש 1 מוט ברזל על המתלונן אך החטיא והמוט פגע בבנו הקטין של המתלונן, וכתוצאה מכך נגרמה לו נפיחות בקרקפת. בהמשך לכך היכה המבקש 2 את המתלונן במקל וגרם לו לפציעה מדממת בסמוך לעין שמאל, וכן הכה במקל בראשו של בן נוסף של המתלונן וגרם לו לחבלה. המבקשים נדונו לעונש של 8 חודשי מאסר בפועל בצירוף ענישה נלווית. בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור תוך שקבע כי "המעשים אותם ביצעו המבקשים הינם מעשי אלימות, שאין להקל בהם ראש. המבקשים תקפו בצוותא את המתלונן ובניו, האחד מהם קטין, בעזרת נשק קר, בשל ויכוח על חוב כספי...כפי שקבע בית-משפט זה לא פעם, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה בעבירות אלימות".

10. לאחר בחינת מכלול הנסיבות ומדיניות הענישה הנוהגת, מצאתי לקבוע מתחם ענישה שנע בין 10 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל.

אני ער לכך שהמאשימה הציעה מתחם ענישה מקל מכפי שנקבע. דא עקא, האחריות לקביעת מתחם הענישה מוטלת על בית המשפט, בין אם התוצאה תואמת את עמדת הצדדים, ובין אם לאו (ע"פ 1548/18 גיא ואח' נ' מדינת ישראל (28.11.18), פסקה 19 על האזכורים שהובאו).

גזירת העונש המתאים לנאשם

11. בגזירת העונש המתאים לנאשם יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40יא לחוק העונשין). נתתי דעתי לגילו של הנאשם (47), להיעדר הרשעות קודמות, למהלך חייו הנורמטיבי עד כה, שירות צבאי מלא (לדבריו ביחידה סודית בחיל האוויר). כן נתתי דעתי לנזק שנגרם לנאשם כתוצאה מהרשעתו, לרבות למצבו הכלכלי ולטענתו כי איבד את מקור פרנסתו לאחר שלא חודש רישיונו כנש"מ. מנגד, לא ניתן לזקוף אמנם לחובתו של הנאשם את ניהול המשפט, ודאי נוכח העובדה שזוכה מחמת הספק מעבירת האיומים שיוחסה לו באישום השני, אך לבטח לא ניתן לשקול לזכותו הודיה, חרטה ונטילת אחריות. אמנם, בדבריו האחרונים של הנאשם אמר כי הוא "מתחרט על מה שהיה באותו יום" אלא שבהבל פיו הבהיר כי אין מדובר בנטילת אחריות, הואיל והמניע לחרטה הוא "כי מאותו יום בדיוק לפני 3 שנים נהרסו לי החיים". גם בטיעוני בא כוחו של הנאשם ובבקשתו להפנותו לתסקיר לצורך בחינת אפשרות לביטול ההרשעה, עלה מפורשות כי הנאשם מכבד את הכרעת הדין, אך אינו מתכוון ליטול אחריות ולהביע חרטה: "אני חושב לשיטתי שניתן לקבל תסקיר שירות מבחן, לא בשביל לקבל הבעת חרטה ולקיחת אחריות, כי כפי שאמרתי מראש יש חלקים שמקובלים על הנאשם ויש חלקים שאינו יכול לחיות עמם".

12. בבקשתה לגזור את העונש בתוך המתחם (שנע לשיטת המאשימה בין מספר חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר בפועל) עתרה המאשימה למקמו בשליש העליון של המתחם, משמע עונש של כ- 14-13 חודשי מאסר בפועל. הגם שהתוצאה הסופית דומה, אינני מסכים עם המאשימה באשר למיקום העונש במתחם. אני סבור כי הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, יש בהן כדי למקם את העונש בשליש התחתון של מתחם הענישה אותו קבעתי (10 – 24 חודשי מאסר בפועל).

13. בטרם סיום מצאתי לשוב ולהדגיש את מלחמת החורמה של החברה ומערכת אכיפת החוק באלימות הפושה בתוכנו. ראו ע"פ 7878/09 מדינת ישראל נ' פלוני (3.8.10), שם נקבע (עמ' 6):

"האלימות מכרסמת ביסודות חברתנו, ועלינו להשיב מלחמה כנגד אלו הנוטלים חרות לפעול באלימות כלפי הזולת. במסגרת מלחמה זו שומה על בתי המשפט להכביד את הענישה על עבריינים אלו. 'חברתנו הפכה להיות חברה אלימה, ותרומתו של בית-המשפט למלחמה באלימות היא בהטלת עונשים ראויים'... שישקפו ערכים של תגמול והרתעה".

המחוקק הורה אותנו בדבר העיקרון המנחה בענישה – קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (סעיף 40ב לחוק העונשין). המעשים בהם הורשע הנאשם חמורים ומכוערים, ותפקידו של בית המשפט לעמוד בראש המחנה, להורות דרך ולתת לכך ביטוי של ממש בגזירת הדין. נוכח עונש המאסר הממושך שיושת על הנאשם, ולאור מצבו הכלכלי והפיצוי שישלם למתלונן, מצאתי להסתפק בקנס מתון ביותר.

תוצאה

14. החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 13 חודשי מאסר בפועל.

ב. 6 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירה בה הורשע וכל עבירת אלימות נגד גוף.

ג. 3 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירת איומים.

ד. פיצויים בסך 5,000 ש"ח אשר ישולמו למתלונן (עד תביעה מס' 2). הפיצויים יופקדו בקופת בית המשפט עד ליום 1.10.19 ויועברו למתלונן בהתאם לפרטים שתמסור המאשימה.

ה. קנס בסך 1,000 ₪ או חודש מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד יום 1.11.19.

ו. כל סכום שיופקד על ידי הנאשם יזקף ראשית לטובת הפיצויים.

טיפול במוצגים בכפוף לכל דין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ט, 20 מאי 2019, במעמד הצדדים.