הדפסה

בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 33199-03-18

לפני: כבוד השופט גיא אבנון

המאשימה: מדינת ישראל

נ ג ד

הנאשמת: ז'קלין ביסמוט – ת"ז XXXXXX250

בשם המאשימה: עו"ד אלברט זמנסקי

בשם הנאשמת: עו"ד דורון שטרן

גזר דין

הנאשמת הורשעה לאחר ניהול משפט בביצוע עבירות איומים (סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)) ותקיפת זקן הגורמת חבלה חמורה (סעיף 368ו(ב) לחוק העונשין), זאת כלפי אביה הקשיש (בן 88 במועד ביצוע העבירות). הנאשמת זוכתה משתי עבירות איומים נוספות שיוחסו לה בכתב האישום.

כתב האישום – האירוע בגינו הורשעה הנאשמת

1. ביום 4.3.18 בשעה 14:30 לערך, בהיותם בבית, פנתה הנאשמת לאביה, אמרה לו כי היא יודעת שהגיש תלונה במשטרה, ואיימה כי לפני שתיכנס לכלא תהרוג אותו. מייד ובסמוך בעטה הנאשמת בצלעותיו של אביה וגרמה לנפילתו ארצה. הנאשמת הותירה את אביה שוכב על הרצפה כאוּב כשעה לערך, עד אשר הגיעה למקום בת אחרת של האב ועזרה לו לקום. כתוצאה ממעשיה של הנאשמת נגרמו לאב המטומות בכף ידו הימנית ובמרפק יד ימין, וכן שבר בצוואר הירך הימנית והוא נזקק לניתוח קיבוע השבר.

ניהול המשפט

2. המשפט נוהל עד תומו, ובמהלכו העידו למאשימה אחִיה ואחיותיה של הנאשמת ושוטרים שביצעו פעולות רלוונטיות. אביה של הנאשמת שאמור היה להעיד כעד התביעה העיקרי, נפטר עובר למשפט והודעותיו שהוגשו באמצעות גוביהן היוו אחד מעיקרי המחלוקת המשפטית בין הצדדים.

3. הכרעת הדין ניתנה ביום 17.2.19 ולאחר השמעתה עתר ב"כ הנאשמת לדחות את ישיבת הטיעונים לעונש למשך חודש ימים, על מנת לאסוף מסמכים רלוונטיים. כן עתר לנצל את תקופת הדחייה לצורך קבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות, בפרט על רקע תיקון החוק המאפשר הטלת מאסר עד 10 חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות. לשאלת בית המשפט השיב כי איננו מבקש להפנות את הנאשמת לקבלת תסקיר מאת שירות המבחן. ב"כ המאשימה התנגד להזמנת חוות דעת הממונה, תוך הפנייה לכך שמתחם הענישה לו תעתור המאשימה מתחיל ברף תחתון של 15 חודשי מאסר בפועל. בתום הדיון נדחתה ישיבת הטיעונים לעונש למשך חודש, מבלי שמצאתי באותה עת להפנות את הנאשמת לקבלת חוות דעת הממונה, תוך שהבהרתי כי אשקול בקשה זו מחדש בתום ישיבת הטיעונים לעונש.

4. ביום 24.3.19 התקיימה ישיבת טיעונים לעונש. ב"כ המאשימה הפנה לערכים המוגנים בהם פגעה הנאשמת במעשיה, שמירת בטחונו ושלמות גופו של המתלונן, בפרט על רקע העובדה כי העבירות בוצעו בין כותלי ביתו של האב, תוך מתן דגש לצורך בהגנה מיוחדת על בריאותם ובטחונם של הקשישים. בעבירת האיומים שביצעה פגעה הנאשמת בשלוות נפשו של המתלונן. ב"כ המאשימה הפנה למדיניות הענישה הנוהגת, הפנה לנסיבות המעשים בהם הורשעה הנאשמת, לחומרת החבלות מהן סבל המתלונן (הוצגו תעודות רפואיות) ולכך שנדרש לניתוח בהרדמה מלאה ולאשפוז ממושך. ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה ועתר לקבוע מתחם ענישה בין 15 חודשי מאסר לבין 36 חודשי מאסר.

לצורך גזירת העונש בתוך המתחם הפנה ב"כ המאשימה לעברה הפלילי של הנאשמת (עת/1) אשר לחובתה הרשעות בעבירות רכוש, מרמה ואלימות (אם כי עבירת האלימות רחוקה – אירוע משנת 1999 בו הורשעה הנאשמת בשנת 2002). הוא הפנה לכך שהנאשמת ניהלה את משפטה עד תומו מבלי ליטול אחריות על מעשיה, ומנגד אישר כי לא ניתן להתעלם מכך שהנאשמת זוכתה מחלק מן העבירות שיוחסו לה. סופו של דיון עתר ב"כ המאשימה לגזור על הנאשמת מאסר בפועל למשך 18 חודשים, מאסר מותנה ארוך ומרתיע, קנס והתחייבות.

5. ב"כ הנאשמת הפנה לכך שהאחרונה זוכתה מחלק מהעבירות שיוחסו לה, מה שמלמד על כך שהאירוע בו הורשעה הנאשמת הוא יחיד, חריג וחד-פעמי, ועתר לקבוע בגינו מתחם ענישה אחד. ב"כ הנאשמת עתר ליתן משקל נמוך לפרק הזמן בו הותירה הנאשמת את אביה מוטל על הרצפה כשהוא סובל מכאבים, זאת על רקע התנהלות אחותה של הנאשמת שהגיעה למקום לאחר האירוע והסתפקה בטיפול מינימלי תוך הבאת האב למיטתו מבלי שהזעיקה למקום אמבולנס, אשר הובהל למקום מאוחר יותר ביוזמתו של שוטר שהגיע לבקשת אחִיה של הנאשמת. ב"כ הנאשמת עתר לקבוע כי האלימות שנקטה הנאשמת כלפי אביה הקשיש איננה נמצאת ברף גבוה של חומרה, זאת להבדיל מתוצאת המעשה. מדובר באירוע יחיד של דחיפת הקשיש באמצעות הרגל, מה שהוביל לנפילתו.

ב"כ הנאשמת הפנה לקולא לנסיבותיה האישיות של הנאשמת ולמערכת היחסים המורכבת והעכורה בתוך משפחתה, שם היא מנודה ומבודדת ויתכן כי אף תנושל מבית ההורים בו התגוררה בשנים האחרונות. הוא הגיש תעודות רפואיות של הנאשמת (ענ/2, ענ/3) שעברה תאונת דרכים בשנת 2011 בעקבותיה הוכרה כסובלת מנכות 65% (לא הוגש מסמך מאת הביטוח הלאומי). כן הפנה לדו"ח סוציאלי של לשכת הרווחה בעיריית ראשון לציון ( ענ/1) בו נסקרו נסיבותיה של הנאשמת. מבלי להרחיב מפאת צנעת הפרט, אפנה למצבה הכלכלי הדחוק של הנאשמת ולנסיבות בגינן אינה זכאית כיום להשלמת הכנסה (עמוד 2 פסקה לפני אחרונה), למצבה הרפואי (עמוד 2 פסקה אחרונה), ולהתרשמות הרווחה מקשיים באפשרויות השיקום של הנאשמת (עמוד 3).

6. ב"כ הנאשמת הפנה לפסיקה ועתר לקבוע מתחם ענישה בין מספר חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות לבין 15 חודשי מאסר, וביקש לחרוג לקולא ממתחם הענישה תוך הטלת עבודות שירות לתועלת הציבור (של"צ). בתום הדיון חזר על בקשתו להפנות את הנאשמת לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות, ולאחר שנשמעו הערות בית המשפט ביקש להזמין גם תסקיר מאת שירות המבחן.

ב"כ המאשימה ביקש כי בית המשפט יתן משקל אפסי לדו"ח הסוציאלי של עיריית ראשון לציון (ענ/1) ובצד זאת התנגד להפנייתה של הנאשמת לקבלת תסקיר, על רקע העובדה שזה לא נתבקש מלכתחילה חרף הצעת בית המשפט.

סופו של דיון מצאתי להיעתר לבקשת הנאשמת והפניתי אותה לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות וכן תסקיר מאת שירות המבחן, תוך שהובהר כי אין בכך לטעת מסמרות באשר לתוצאת ההליך.

תסקיר שירות המבחן

7. קצינת המבחן עמדה על תולדותיה של הנאשמת ונסיבות חייה. בתמצית: בת 50, רווקה, מתגוררת עם אחותה בבית ההורים המנוחים, בעלת השכלה של 10 שנות לימוד, פטורה משירות צבאי, לא עבדה במהלך כל חייה, בשלוש השנים האחרונות מוכרת כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין פציעתה בתאונת דרכים, ומתקיימת מקצבת נכות. מטעמים של צנעת הפרט לא ראיתי לפרט מעבר לכך. הנאשמת הרחיקה עצמה מהעבירות בהן הורשעה ושללה אלימות כלשהי כלפי אביה המנוח. לטענתה, ההליך הפלילי נגדה נפתח ביוזמתה של אחותה שרצתה לנקום בה ולהוציאהּ מבית ההורים.

8. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשמת בעלת קשיים רגשיים ותפקודיים ניכרים ומתמשכים, נעדרת אורח חיים מסודר או מקורות תמיכה ותעסוקה, ועסוקה בהישרדות יומיומית. ראו עמוד 4 פסקה שניה. קצינת המבחן התרשמה כי קווי החשיבה וההתנהגות ההישרדותיים של הנאשמת נותנים לה לעתים לגיטימציה לפעול באופן פורץ גבולות ופוגעני, היא מתקשה בהצבת גבולות פנימיים ואיננה בשלה לראייה עצמית ביקורתית ולעריכת שינוי משמעותי בחייה. מאידך הפנתה קצינת המבחן לרצונה המילולי של הנאשמת להתנהלות תקינה ללא מעורבות בפלילים, לשאיפתה לבניית חיים מתפקדים ומספקים ולהשפעה המרתיעה והמרסנת של ההליך הפלילי לגביה. כן שקלה את דיווח גורמי הרווחה לגבי שיתוף פעולה של הנאשמת מזה תקופה ממושכת.

9. קצינת המבחן התרשמה כי קיים סיכון בינוני לכך שהנאשמת תשוב ותפעל באופן אלים, ורמת המסוכנות והחומרה של תוצאות מעשיה עשויה להיות נמוכה.

סופו של תסקיר התרשמה קצינת המבחן כי צרכיה של הנאשמת מצדיקים התערבות טיפולית, אך זו התקשתה להכיר באחריותה למעשיה ולא גילתה בשלות בבדיקה עצמית. חרף ההתרשמות מכוחות מוגבלים של הנאשמת לעריכת שינוי ממשי בחייה, מצאה קצינת המבחן להמליץ לדחות את הדיון למשך 5 חודשים כתקופת ניסיון במהלכה ייבחן שיתוף הפעולה של הנאשמת וייבחנו יכולותיה ונכונותה להשתלב בטיפול.

חוות דעת הממונה על עבודות שירות

10. הנאשמת לא הציגה מסמכים רפואיים רלוונטיים, התקשתה לשבת בכסא וטענה לכאבים משמעותיים המקשים עליה כל עבודה. לדבריה, מתקשה לקום מהמיטה בבקרים ואף לזוז. הממונה התרשמה כי הנאשמת התקשתה לתת הסכמה מלאה לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות, והבהירה כי תתקשה לעמוד בתנאים הנדרשים. בצד זאת טענה כי איננה מעוניינת לרצות עונש מאסר בבית הסוהר. בהיעדר מידע בדבר מצבה הרפואי של הנאשמת ולאור התייחסותה בראיון, הביעה הממונה עמדה כי לא ניתן לקבוע לנאשמת מקום השמה.

השלמת טיעונים לעונש

11. בדיון מיום 10.7.19 הפנה ב"כ המאשימה לחוות דעת הממונה ולתסקיר שירות המבחן וחזר על עמדת המאשימה כפי שהובאה בדיון קודם, כשלשיטתו הנאשמת הביעה עמדה מפורשת כי איננה מעוניינת בטיפול או שיקום, או בריצוי עונשה בדרך של עבודות שירות.

ב"כ הנאשמת טען כי ככל שהנאשמת תביע נכונות, הרי שניתן לנסות לאתר מקום השמה מתאים עבורה לריצוי עונש מאסר בדרך של עבודות שירות. אשר לתסקיר שירות המבחן, ביקש ליתן משקל להמלצה החריגה לדחות את הדיון לבחינת הליך שיקומי, תוך ניסיון למנף את ההליך הפלילי כדי לשפר את חייה של הנאשמת, זאת חרף העובדה שלא נטלה אחריות על מעשיה.

12. הנאשמת בדברה האחרון חזרה וטענה לחפותה, טענה שבני משפחתה "מנסים להפיל אותי בתוך ה"כיפה האדומה" הזאת. אני הכבשה השחורה של הבית. הם לא אוהבים אותי ורוצים למכור אותי חיה. מה שהם עושים לי זו עוגמת נפש שאני פה בכלל. המצב הבריאותי שלי לא תקין ולא טוב, אני בקושי קמה ובקושי הולכת. אני מסביב לרופאים ואין לי כוח. אני לא יכולה לעמוד, לא יכולה לשבת, לא יכולה לעשות כלום, אבל אני מוכנה להציע מעצמי להיכנס לאיזו קבוצה, משהו שאולי ישקם אותי".

דיון

קביעת מתחם העונש ההולם

13. מתחם העונש ייקבע בהתאם לעקרון ההלימה תוך מתן משקל לערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, למידת הפגיעה בהם ולמדיניות הענישה הנהוגה, והכל בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

הנאשמת, בת 50, התגוררה במועד ביצוע העבירות בביתו של אביה, קשיש בן 88 שהכניסהּ בצל קורתו ונתן לה מחסה בשעת מצוקה. על רקע שיג ושיח מוקדמים בין השניים (בגינם יוחסה לנאשמת עבירת איומים שבוצעה יומיים קודם לאירוע, ממנה ראיתי לְזַכּוֹתָהּ), פנתה הנאשמת לאביה, אמרה לו כי היא יודעת שהגיש נגדה תלונה במשטרה, ואיימה כי לפני שתיכנס לכלא תהרוג אותו. מייד ובסמוך בעטה בצלעותיו של האב, וגרמה לנפילתו ארצה. אם לא די בכך, הנאשמת הותירה את אביה שוכב על הרצפה כאוּב כשעה לערך, עד שהגיעה למקום אחותה של הנאשמת שהעבירה את האב למיטתו. כתוצאה ממעשיה של הנאשמת נחבל האב באופן חמור, בדגש על שבר בצוואר הירך בגינו נזקק לניתוח.

14. הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו ממעשיה של הנאשמת הם בראש וראשונה החובה להגן על שלמות גופו וביטחונו של הפרט, על זכותו לכבוד ולביטחון אישי. במקרה דנן קורבן המעשים היה אביה הקשיש של הנאשמת, שהיה בן 88 באותה עת (ונפטר בהמשך, עובר לניהול המשפט), אשר העבירות כלפיו בוצעו בין כותלי ביתו, מקום בו הוא אמור לחוש חזק ומוגן. מכאן שמעשיה של הנאשמת מקבלים חומרה יתרה, הן בגין תקיפת אביה, תוך פגיעה אנושה בערך האוניברסלי המחייב כיבוד אם ואב, הן על רקע גילו המתקדם של האב ומצבו הפיזי שלא אפשר לו להתגונן מפניה, והן על רקע העובדה שהמעשים בוצעו בתוך ביתו-מבצרו של האב.

15. חומרה מיוחדת ראיתי לייחס לכך שהנאשמת לא הסתפקה בתקיפת אביה על הנזק הקשה שנגרם לו כתוצאה מהמעשה, אלא הותירה אותו שרוע על הרצפה מבלי לסייע בידו כשהוא סובל מכאבים ואיננו מסוגל לקום מן הרצפה או להזעיק עזרה, זאת מבלי שטרחה לעדכן איש במעשיה עד שפגשה באחותה כשעה מאוחר יותר, ורק אז סיפרה לה שהאב נפל. האחות עלתה לבית, גילתה את מצבו של האב והעבירה אותו למיטתו.

16. חומרה נוספת נלמדת מהמהלך המקדים בגדרו איימה הנאשמת על אביה כי תהרוג אותו, כשמייד לאחר מכן פעלה להמחשת האיום בכך שתקפה אותו וגרמה לו לחבלה חמורה. עבירת האיומים הפוגעת בשלוות נפשו של הקורבן, מתעצמת עת פעלה הנאשמת לביצוע עבירת אלימות פיזית שנועדה להמחיש את רצינות כוונותיה.

כלומר, יש כאן מהלך תלת שלבי: ראשית, הנאשמת איימה על אביה כי תפגע בו ותגרום למותו. שנית, הנאשמת תקפה את האב בבעיטה וחבלה בו חמורות. שלישית, הנאשמת הותירה את אביה מוטל על הארץ כאוּב וללא יכולת לסייע לעצמו או להזעיק עזרה.

17. המחוקק בחר להקדיש הוראת חוק בעלת חומרה מיוחדת לעבירות של תקיפת זקן, זאת בשני מאפיינים ייחודיים: האחד, הגדרת רף ענישה מחמיר יותר בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה (אם כי כשמדובר בענייננו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה חמורה מדובר ברף זהה לסעיף 333 לחוק העונשין – עד 7 שנות מאסר). השני, סעיף 368ו(ד) קובע: "הורשע אדם בעבירה לפי סעיף זה, יוטל עליו עונש מאסר, שלא יהיה, בהעדר טעמים מיוחדים שיירשמו, כולו על-תנאי".

משמע: עבירה של תקיפת זקן, בין אם גרמה לקורבן חבלה של ממש, ולבטח אם גרמה לו לחבלה חמורה, צריכה להביא לתוצאה עונשית מוחשית, משמעותית יותר מזו שהייתה נגזרת בגין תקיפה וחבלה של מי שאיננו "זקן", ואין להסתפק בעונש מאסר צופה פני עתיד אלא כשיש טעמים מיוחדים לכך. דומה שהרציונל ברור. ראשית, ל"זקנים" קשה יותר להתמודד ולהתגונן מפני תוקפיהם, בשל חיסרון פיזי. שנית, פוטנציאל הנזק אצל אנשים מבוגרים גבוה יותר מאשר אצל צעירים.

ההיגיון מאחורי החומרה היתרה שרואה המחוקק בעבירות תקיפה של זקנים, מקבל במקרה דנן ביטוי מוחשי במיוחד: הקורבן, אביה של הנאשמת, קשיש בן 88, לא יכול היה להתגונן מפני בתו שתקפה אותו בבעיטה, זאת מחמת פער פיזי משמעותי בין השנים, וחרף העובדה שאף הנאשמת איננה במצב בריאותי משופר. כמו כן, נפילתו של האב לרצפה גרמה לו לחבלה קשה וחמורה, משמע פוטנציאל הנזק התממש במלואו.

18. לבחינת מדיניות הענישה הנוהגת ראו:

ע"פ 6258/18 ויאצ'סלב קפקוב נ' מדינת ישראל (24.1.19). נדחה ערעורו של המערער (בן 70) שנדון לעשרה חודשי מאסר בפועל בגין הדחה בעדות ותקיפת זקן גורמת חבלה של ממש. בגזר הדין ניתן משקל מירבי לגילו המבוגר של המערער, לנסיבות חייו הקשות, להודאתו בכתב אישום מתוקן ועוד.

רע"פ 3163/17 יואב שבח נ' מדינת ישראל (19.6.17). נדחתה בקשת רשות ערעור של המבקש, אשר הורשע בביצוע עבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה ממשית בגין תקיפת המתלונן באגרוף, בעיטה ונשיכה. בית משפט השלום גזר על המבקש עונש של 6 חודשי מאסר, ואילו בבית המשפט המחוזי התקבל ערעור המדינה ונגזר עונש של 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בית המשפט העליון דחה את הבקשה לרשות ערעור תוך שעמד על כך שהעונש שנפסק בבית המשפט המחוזי נוטה לקולא, בשל העובדה שערכאת הערעור אינה נוטה למצות את הדין עם הנאשם.

רע"פ 4844/15 יום טוב גלבוע נ' מדינת ישראל (16.7.15). נדחתה בקשת רשות ערעור של מבקש אשר הורשע בביצוע עבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה ממשית. המבקש תקף את המתלונן בכך שמשך מכיסו מכשיר סלולארי שהיה ברשותו ודחף אותו לאחור. כתוצאה מכך נפל המתלונן ארצה ונחבל. בבית משפט השלום נקבע מתחם ענישה בין מספר חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות לבין 10 חודשי מאסר בפועל, ונגזרו 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ועונשים נלווים. ערעור לבית המשפט המחוזי נדחה.

עפ"ג (מרכז) 59478-09-17 אלכסנדר שלפמן נ' מדינת ישראל (3.12.17). נדחה ערעורו של המערער שנדון ל- 6 חודשי מאסר בעבודות שירות בגין תקיפה הגורמת חבלה ממשית לאדם בן 68. המערער חבט בראשו ובידו של המתלונן.

עפ"ג (חיפה) 18065-06-15 מדינת ישראל נ' פלוני (8.10.15). התקבל ערעור המדינה על קולת עונשו של המשיב שהורשע בעבירות איומים, היזק לרכוש במזיד ותקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש, אשר נדון למאסר בפועל למשך 10 חודשים והופעלו בעניינו שני מאסרים מותנים כך שסך הכל ירצה 14 חודשי מאסר. בית המשפט המחוזי הפעיל את עונשי המאסר המותנים כך שסך הכל הוטל על המשיב לרצות עונש מאסר בן 24 חודשים.

עפ"ג (באר שבע) 24502-07-14 יהודה טלקר נ' מדינת ישראל (12.11.14). נדחה ערעור המערער שהורשע בעבירת תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש ונדון למאסר בפועל למשך 20 חודשים.

ת"פ (פ"ת) 22847-04-16 מדינת ישראל נ' זאהיד עיסה (3.5.17). הנאשם תקף אדם בן 70 בכך שזרק לעברו פירות ופגע בידיו, היכה בו במספר אגרופים בפניו ודחפו בחוזקה ארצה. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חבלות לרבות שברים. הנאשם נדון למאסר למשך 6 חודשים בעבודות שירות (חלקו התחתון של המתחם).

ת"פ (שלום ב"ש) 55255-08-15 מדינת ישראל נ' לאוניד דרפקין (27.4.16). הנאשם תקף אדם בן 75 בפתח ביתו במכת אגרוף. המתלונן נפל ונחבל קלות. נקבע מתחם עונש בין 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לבין 20 חודשי מאסר בפועל, במסגרתו נדון הנאשם לרצות 10 חודשי מאסר בפועל.

ת"פ (ראשל"צ) 16887-05-12 מדינת ישראל נ' אלמליח (1.10.13). הנאשם הורשע בעבירות תקיפת זקן הגורמת חבלה חמורה, תקיפה סתם, איומים והפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם. מדובר במי שתקף את אמו לאחר שנכנס לביתה בניגוד לצו מניעה, דחף אותה אל הקיר, הכה בפניה במכת אגרוף שכתוצאה ממנה נפלה לרצפה, פניה דיממו, נגרמה לה המטומה בלחי וידה נשברה וגובסה. באותן נסיבות תקף הנאשם את אחיו באגרופים ואיים עליו כי ירצח אותו. בית המשפט קבע מתחם עונש בין 15 חודשי מאסר לבין 24 חודשי מאסר, וגזר על הנאשם 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל בתוספת הפעלת תנאים, כך שסך הכל הוטל על הנאשם עונש מאסר בן שנתיים.

19. בבחינת נסיבות האירוע ראיתי לקולא את העובדה שהנאשמת תקפה את אביה בבעיטה אחת שהפילה אותו לארץ, ללא שימוש בחפצים ומבלי שהמשיכה לתקוף אותו. לחומרא: מדובר במעשה לכאורה מתוכנן, על רקע כעסה של הנאשמת על אביה בגין כך שהתלונן עליה במשטרה, הנאשמת איימה על אביה ומייד לאחר מכן המחישה את האיום המילולי בתקיפה פיזית, שגרמה לנפילתו של האב ולפציעתו. ואם לא די בכך, הרי שהנאשמת הותירה את אביה שכוב שעה ארוכה על הארץ כשהוא סובל מכאבים, מבלי לסייע בידו ומבלי לקרוא לאחרים לעזרה. כתוצאה מהתקיפה סבל האב מחבלה חמורה ומשמעותית ונזקק לניתוח.

מצאתי לקבוע כי מתחם העונש ההולם נע בין עשרה חודשי מאסר שניתן לרצותם בדרך של עבודות שירות, לבין 24 חודשי מאסר בפועל.

גזירת העונש המתאים לנאשמת

20. בגזירת העונש המתאים לנאשמת נתתי דעתי לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40יא לחוק העונשין). הנאשמת בת 51 ולחובתה הרשעות קודמות שרובן אינן רלוונטיות להליך דנן, והרשעה ישנה בעבירת אלימות. הנאשמת ניהלה את המשפט עד תום, כשבסופו זוכתה מחלק מן האישומים שיוחסו לה, והדבר לבטח לא יעמוד לה לרועץ. מנגד, אף לאחר שהורשעה בדין, ואף לאחר שהופנתה לקבלת תסקיר, לא היה בידי הנאשמת להכיר באחריותה למעשים תוך שנמצאה על ידי שירות המבחן חסרת בשלות לבדיקה עצמית.

התחשבתי לקולא במצבה הפיזי והמנטלי של הנאשמת כפי שעלה בתסקיר המבחן ואף במכתב שנתקבל מגורמי הרווחה, במורכבות נסיבותיה האישיות והמשפחתיות, בכך שהיא נעדרת תמיכה כמעט לחלוטין (למעט אחות אחת שמסייעת בידה והתייצבה לדיונים בעניינה), ובכך שריצוי עונש מאסר במצבה קשה יותר מאשר לרבים אחרים.

21. שירות המבחן מצא כי כיום נשקפת מן הנאשמת מסוכנות בינונית לביצוע עבירות אלימות. בצד זאת מצאה קצינת המבחן להמליץ על דחיית הדיון על מנת לנסות לגייס את הנאשמת ולבחון אפשרות השתלבותה בהליך טיפולי. לזאת אין בידי להסכים. חומרת המעשים אותם ביצעה הנאשמת, בשילוב נסיבותיה האישיות, המסוכנות הנשקפת ממנה, חוסר יכולתה להתבוננות פנימית, והיעדר תובנה באשר לחומרת מעשיה, כל אלו מחייבים השתת עונש מאסר של ממש, לריצוי מאחורי סורג ובריח.

22. התנהלותה של הנאשמת בראיון אצל הממונה על עבודות שירות, והאופן בו הביעה עמדה ברורה לפיה אינה מעוניינת לרצות את עונשה בדרך של עבודות שירות, ממחישה אף היא את חוסר התובנה של הנאשמת באשר לחומרת מעשיה והענישה המתבקשת כתוצאה מהם. לא ראיתי הצדקה להפנות את הנאשמת לקבלת תסקיר משלים, ובהתאמה לא ראיתי להפנותה פעם נוספת לממונה על עבודות שירות. דבריה של הנאשמת בפניי (ראו פסקה 12 לעיל) ממחישים את חוסר התוחלת בבחינה של הליך טיפולי בעניינה.

23. יודגש, אינני מתעלם ממצבה הבריאותי והמנטלי של הנאשמת, ואני יוצא מנקודת הנחה כי יקשה עליה לרצות את עונש המאסר שיושת עליה. בצד זאת, שב"ס אמון על מתן מענה גם במקרים מורכבים מאלו של הנאשמת, וחזקה כי תזכה לתנאים ראויים והולמים את מצבה. בשים לב למצבה הכלכלי הרעוע של הנאשמת ולעונש המאסר שיושת עליה, החלטתי להימנע מהטלת קנס.

תוצאה

24. החלטתי לגזור על הנאשמת את העונשים הבאים:

א. 12 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרה מיום 6.3.18 – 11.3.18.

ב. 6 חודשי מאסר אותם לא תרצה הנאשמת אלא אם תעבור בתוך שלוש שנים עבירת אלימות כלפי גוף.

ג. 3 חודשי מאסר אותם לא תרצה הנאשמת אלא אם תעבור בתוך 3 שנים עבירת איומים.

ד. הנאשמת תחתום על התחייבות בסך 3,000 ₪ להימנע בתוך שלוש שנים מביצוע עבירת אלימות כלפי גוף, או עבירת איומים. ההתחייבות תחתם עוד היום, שאם לא כן, תרצה תקופת מאסר בת 5 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.

המזכירות תעביר עותק מגזר הדין לשירות המבחן ולממונה על עבודות שירות.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ט, 18 יולי 2019, במעמד הצדדים.