הדפסה

בית משפט השלום בראשון לציון ת"א 9291-07-10

בפני
כבוד ה שופט אילן בן-דור

התובע
פ. ב .
נגד

הנתבעות
1.מגדל חברה לביטוח בע"מ
2. כלל חברה לביטוח בע"מ

ב"כ התובע :עו"ד עמית.
ב"כ הנתבעות:עו"ד צופין
החלטה
א. הרקע
בקשת הנתבעת 2, כלל חברה לביטוח בע"מ, להחלטה בבקשתה למחיקת התובענה נגדה, ולחי וב התובע בהוצאות עקב הפרת צו לביצוע הליכי גילוי מוקדם (להלן: " הבקשה למתן החלטה בבקשת המחיקה").

הבקשה למתן החלטה בבקשת המחיקה הוגשה ביום 22.4.20, דהיינו בעיצומו של מצב החירום עקב נגיף הקורונה. מהבקשה עולה שטרם נפתר, למרבה הצער, נושא הגילוי המוקדם שבגינו הוגשה בקשתה המקורית למחיקה ביום 28.11.19, ושבעניינה הוגשה תשובה, אך לא תגובה. ( להלן:" בקשה למחיקת התובענה" או "בקשת הנתבעת 2 למחיקת התובענה").

עסקינן בתיק "ותיק" הכולל 3 תביעות מאוחדות, שהוגשו בטענה לזכות לתגמולי ביטוח מחמת נכות ומחמת אבדן כושר עבודה כנגד שתי חברות ביטוח. במסגרת ההליך היו שיבושים ומהמורות דיוניות. בתביעה כנגד הנתבעת 2 כבר ניתנו בעבר שני פסקי דין, כאשר פסק הדין הראשון הורה על מחיקת התביעה מחוסר מעש, ופסק הדין השני הורה על הפסקת התובענה (כב' השופטת עמית אניסמן). בהמשך, ולפנים מהדין, חודש הדיון , והנה שוב, עסקינן בבקשות מחיקה נוספות.

בקשת הנתבעת 2 למחיקה, הוגשה בד בבד עם בקשתן של שתי ה מבטחות בתיקים המאוחדים, להאר יך את המועד להגשת ראיותיהן בחלוף 45 יום מעת הגשת ראיות התובע (להלן: "בקשת הנתבעות למתן ארכה להגשת הראיות").

בבקשה למחיקת התובענה, כתבה הנתבעת 2, בין היתר, שכבר ביום 24.9.19, בהתאם להסכמת הצדדים, ניתן צו שהורה על גילוי מסמכים ספציפיים, בהתאם ללוח זמנים שבו נקבו הצדדים. הנתבעת 2 טענה שדרשה את המסמכים מהתובע כבר ביום 13.4.15. המדובר במסמכים הנוגעים להשתכרות שמובן שגם לא היה, עד היום, עוררין לגבי הרלבנטיות לתיק שנוגע לאבדן כושר עבודה.

אציין מעתה, כי על פי הצו לגילוי מוקדם, נדרש התובע למסור את המסמכים עד ליום 24.10.19 והנתבע תוך 30 יום לאחר מכן (עמ' 32 ש ' 4 לפרוטוקול) .

תשובת התובע לבקשת הנתבעת 2 למחיקת תובענה הוגשה ביום 23.12.19 , ובגדרה התנגד התובע למחיקת התובענה מהטעמים העיקריים הבאים: א. מדובר בסעד קיצוני שאין לנקוט בו אלא במקרים נדירים, הואיל ו יש להעדיף פתרון ענייני על פני פתרון דיוני פורמאלי .ב. התובע טרם השלים את איסוף מסמכים הנוגעים להכנסות ולהשתכרות. המדובר במסמכים הנפרשים על פני 13 שנים, שהתובע פועל לקבל בהקדם האפשרי (סעיף 4). ג. ממילא "מלוא המסמכים יוגשו יחד עם ראיות התובע אשר עומדות להיות מוגשות כבר בחודש הקרוב". ד. המדובר בבקשת סרק , שכן הצו היה הדדי וטרם התקבלו המסמכים מצד הנתבעת 2 .

יוער כי התשובה לבקשה למחיקת התובענה הייתה מעורפלת, בין היתר, הואיל ו התובע לא הסביר מדוע ועל בסיס מה התחייב בקדם המשפט ללו"ז לפיו נקצבו המועדים להגשת המסמכים ולהגשת הראיות, ואף שוריינו במיוחד מועדי הוכחות. בנוסף, לא הובהר מתי החל האיסוף ומה מנע השלמתו.

לא הוגשה תגובה לתשובה לבקשה למחיקת תובענה, אך לבסוף הוגשה הבקשה למתן החלטה בבקשת המחיקה, אשר ממנה נלמד שלא נוצל הזמן שחלף ל"תיקון ההפרה", וכי הנתבעת 2 כלל לא קבלה מסמכי השתכרות חרף צו וחרף דרישותיה.

בבקשת הנתבעות למתן ארכה להגשת ראיות, נאמר בתמצית ש התובע פשוט לא הגיש ראיותיו במועד שנקצב בהחלטה מיום 24.9.19 ושהיה עד ליום 23.1.20 (להלן: "ההחלטה על הגשת הראיות"), ומכאן שלא הייתה להן אפשרות, שנקבעה בהחלטה על הגשת הראיות להגיב לראיות התובע. הנתבעות בקשו מתן ארכה של 45 יום.

ביום 4.5.20 עקב היעדר הראיות ולאור הנסיבות שנוצרו, לא ניתן היה לקיים הוכחות במועד שנקבע ליום 18.5.20 והוא הומר לקדם משפט

ביום 6.5.20 , בחר התובע להסתפק ולהגיש מסמך שכונה "הודעה" . בהודעה כתב, בין היתר, כי "יגיש את כל עיקר ראיותיו" עד למועד הדיון שנקבע ליום 18.5.20. מועד זה כאמור נקבע מראש לשמיעת הראיות לאחר הגשתן על ידי שני הצדדים.

ה"הודעה" שהגיש התובע כללה את הטעמים הבאים: א. התובע שוקד על הכנת "מלוא ראיותיו ותצהירי העדות הראשית שבדעתו להגיש, אולם בשל התפשטות מגפת הקורונה נוצרו עיכובים בלתי נמנעים ." ב. בכל התקופה האחרונה, לא יכול היה לקדם את הכנת ראיותיו שכן העדים אינם זמינים, ובלתי אפשרי לקיים פגישות והכנות . ג. ב נוסף, התייחס התובע לסיבות רפואיות, יש לומר מצערות, לפיהן בתקופה האחרונה התובע נמצא בבית חולים לאחר ששבר את רגלו, והוא צפוי להיות מרותק לכיסא גלגלים, וכן עדה מרכזית מטעמו מאושפזת תקופה ארוכה עקב אירוע לבבי. ה. הנתבעות וזכויותיהן לא יפגעו בכל צורה שהיא ולתובע יתאפשר יומו ( סעיף 6).

ה"הודעה" לא נתמכה בתצהיר, ואף לא צורפו לה נספחים כלשהם.

ההודעה לקתה בערפול, בין היתר, כי לא היה ברור מדוע רלבנטי מצב החירום עקב נגיף הקורונה נוכח עיתוי ההודעה על מצב החירום, ומשום העובדה שהמועד להגשת הראיות היה עד ליום 23.1.20. ב"הודעה" גם לא הוסבר מדוע ל א נמסרו המסמכים לגביהם נכתב ב- 23.12.19 שיוגשו יחד עם כל הראיות בחודש הקרוב (סעיף 4 לתגובת התובע לבקשת הנתבעת 2 למחיקת תובעתה). אף לא הובהר על בסיס מה נכתב ב- 23.12.19 כי יוגשו המסמכים בתוך חודש.

לפיכך, ביום 7.5.20, מתוך ציפייה להסבר, ניתנה החלטה שהצביעה על הנקודות העיקריות הבאות: א. לא די ב"הודעה" כתחליף להליך כדין, וגם לא ברור איזו מניעה הייתה מהגשת הודעה בטרם חלוף התקופה ולפני פניית הנתבעים. ב. תכני ההודעה וההסברים לאיחור בהגשת הראיות מעורפלים, מאחר וכאמור, לא ברור מדוע רלבנטי מצב החירום עקב נגיף הקורונה בשים לב לתקופה שניתנה לתובע לצורך הגשת ראיותיו, ובשים לב למועד שנקצב בהחלטה על הגשת הראיות, שהיה לפני קרות מצב הקורונה. ג. ההחלטה הזאת בין היתר ציינה שלא הובהר מה היו המועדים לפעולות להגשת הראיות שננקטו קודם, ומה גרם לסכלן. ד. עוד בהחלטה, התייחסות לרצון תובע להגיש לכאורה את עיקר ראיותיו אך לא את כולן

ביום 13.5.20, כלומר לקראת סוף השבוע האחרון, הוגשה בקשת אורכה מטעם התובע , שלא נתמכה בתצהיר (להלן: "בקשת ארכה מטעם התובע"), והטיעונים נותרו "לוטים בערפל". למשל הנקודות הבאות: א. איזו מניעה הייתה מהגשת תצהירים במועד שנקצב בשים לב ללו"ז שנמסר מטעם התובע, הבקיא בתובענה, אף אם הינה לטענתו מורכבת באופן מיוחד? ב. מדוע רלבנטי הטיעון הנוגע לנגיף הקורונה? ג. מדוע רלבנטיות הסיבות הרפואיות לתקופה שנקצבה להגשת הראיות?

בבקשת התובע לארכה, נכתבו הנימוקים העיקריים הבאים: א. התובענה מורכבת כי היא מאחדת שלש תביעות, עם שלשה אירועים שונים, כל אחד בנפרד כולל מסמכים רפואיים רבים וחוות דעת רבות (סעיף 1). ב. התובע לא הספיק לקיים את פגישותיו הסופיות עם "לא פחות משישה מצהירים.... לצורך הגשת תצהיריהם כחלק מראיותיו לבית משפט נכבד זה" (סעיף 4). זה המקום לציין כי הבקשה לא פירטה מתי פנו לכל מצהיר, מה היו הניסיונות לתיאום עימם ומה סיכל אותם, ולא פורטו נספחים המתייחסים לכך. ג. התובע שבר את רגלו במועד שלא צוין. לבקשה צורף נספח המתייחס לביקור מיום 4.5.20 (כלומר, למעלה משלושה חודשים לאחר חלוף המועד להגשת התצהירים). ד. העדה המרכזית אושפזה בבית חולים במועד שלא צוין בבקשה. מהנספח עולה כי מדובר לכאורה ב19.4.20 .

בדיון ביום 18.5.20

הבוקר ביום 18.5.20 הופניתי ל"הודעה על הגשת ראיות מטעם התובע" .המדובר במסמך שכולל לכאורה כ495 עמודים בעמוד השני בהודעה נכתב :"המסמכים מוגשים על מנת לעמוד במועדים שנקבעו על ידי בית המשפט הנכבד" ( כך במקור א.ב.)

בדיון כוח הנתבעות עמד על שתי בקשותיו ובין היתר , טען , שעקב התנהלות מצד התובע יש לקבל את הבקשה העיקרית למחיקת תובענה . לדברי ו התובע פעל כמו אנשים המצפצפים על החלטות תוך העלאת טענה מתממת כלפי הנתבעת למרות שנקבע שתהיה מסירה בדירוג של מסמכים ומסירה בדירוג של ראיות לאחר מכן .
ב"כ הנתבעת טען, בין היתר בדיון שדין הבקשה למחיקת התובענה להתקבל גם הואיל והטעמים שנרשמו בתשובת התובע להפרת הצו פשוט אינם רלבנטיים מהסיבות העיקריות הבאות:א. בזמן הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה , ידעו שמדובר בראיות של 13 שנה, ב. הייתה החלטה והסכמה על מסירת מסמכים בדרוג ועל הגשת ראיות בדירוג. בהמשך ציין גם שאין כל רלבנטיות למצב עקב הקורונה כי היה על התובע לקיים חובותיו קודם . בנסיבות אלה לדבריו אין לתובע נימוק ראוי שלא למחוק את התובענה .
לחלופין , ביקש לקבל את בקשת הנתבעות למתן ארכה להגשת הראיות וציין שככל שלא תמחק התביעה ובשים לב להיקף החומר נדרשת לו אורכה ארוכה מזאת שהתבקשה תחילה מהמועד בו תמציא בא התובע את המסמכים ותגיש את הראיות

ב"כ התובע ב יקשה לדחות את הבקשה למחיקה בשל אי גילוי המסמכים במועד ולקבל הארכה להגשת ראיות .למרבה הצער מדבריה היום עלה כי כל המסמכים אף לא צורפו לראיות שהגישה מטעמה, וטענה שנחוץ לה זמן נוסף לאיסוף מרואה החשבון מטעמה שאותו העריכה בכ30 יום בנוסף בקשה שהות לבחינת אפשרות הגשת תצהיר נוסף .מכאן השתמע שעדיין לא הגישה במקובץ את כל ראיותיה. אגב , ב"כ התובע אמנם העלתה בתחילה טענות מסוימות לכך שלא ראתה הסכמה שלה לענין הגילוי, להעדר רלבנטיות אך הודיע שתמסור את המסמכים ולבסוף הודתה בטעות על שבקדם התחייבו ללוח זמנים מסויים, ולא בקשו מראש תקופה אחרת לאיסוף ולמסירה חרף העובדה ששורינו מועדים בהסתמך על הצהרות (עמוד 37) . עם זאת התייחס . בנוסף התנצלה על התנהלות הנוגעת לראיות עמוד 38) . התבקש לוח זמנים כמפורט בפרוטוקו להגשה

ב. ההכרעה

לאחר עיון במסמכים ושמיעת הצדדים מצאתי להורות כדלהלן:

לפנים מהדין, בקשת הנתבעת 2 למחיקת כתב התביעה, עקב הפרת צו לגילוי המוקדם לא מתקבלת "לעת עתה".

ברם, אם התובע לא ימסור את מלוא המסמכים בתוך 30 יום, צפויה התוצאה להשתנות. הנתבעת תגיש מסמכים מטעמה בתוך עד 30 יום לאחר מכן.

לפנים מהדין, ניתנת לתובע ארכה להגשת ראיות. על התובע להגיש את כלל ראיותיו "בחטיבה אחת" ולא לשיעורין . בתוך 15 יום מעת קבלת מסמכים שתמסור הנתבעת יגיש התובע תצהיר משלים או הודעה כי הסתיימה הבאת מכלול ראיותיו. בכל אופן יוגשו יאוחר מיום 1.8.2020

בקשת הנתבעות למתן ארכה להגשת ראיות, כמובן שמתקבלת. הראיות יוגשו כמובן במקובץ , לאחר חלוף 60 יום שימנו מעת חלוף הודעת התובע על כך שמלוא ראיותיו הוגשו . . המדובר בתקופות קצרות בהרבה מאלו ש"נטל לעצמו" ללא בסיס התובע, אך לא התבקשו תקופות ארוכות יותר, ולכך אוסיף כי תקופות אלה נקבעות גם בשים לב למאפייני התיק המיוחדים.

התובע יפקיד בקופת בית המשפט סך של 4000 ₪ בגין הוצאות בתוך עד 21 יום.

אין בנאמר למצות את סוגיות ההוצאות, אשר תידון בכללותה בהמשך, בשים לב להתנהלות, וכן בשים לב לכך שפעם אחר פעם הועמד בית המשפט בפני עובדה שבגינה שובש הליך. אין להרשות מצב בו לא ינוצלו מועדים שנקבעו במיוחד לתיק זה, ובכך לאפשר בזבוז של זמן ציבורי יקר.

בשלב זה, בשים לב להארכת הדיון ולהתנהלות יקבע לת.פ בחלוף 40 יום ולאחריו לקדם מסכם.
ג. הנימוקים להכרעה
ג1. הפן המשפטי הנוגע לבקשה למחיקה עקב הפרת צו לגילוי המוקדם

כידוע, להליכי גילוי מוקדם תכלית חשובה לקידום בירור האמת תוך הגינות דיונית, ויש לבצעם ב דיוק כמצוות התקנות וההחלטות, הן מבחינת לוחות הזמנים והן מבחינת התכנים.

פסיקה עקבית עמדה פעם אחר פעם על תכליתם החשובה של הליכי הגילוי המוקדם, באומרה שאלה נועדו "לאפשר לבעל דין לדעת מראש אילו מסמכים רלוואנטיים מצויים בידי יריבו, ובכלל זה מסמכים שאין בעל הדין שכנגד מתכוון להגישם כהוכחה במשפט. הכוונה היא הן ל"מסמכים מזיקים", העלולים לפעול לרעת מבקש גילוי המסמכים, ואשר יהיה עליו להפריכם או להסבירם, והן ל"מסמכים מועילים", שתוכנם עשוי לתמוך דווקא במבקש".

ר' על כך באסמכתאות הבאות :
י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990, 405-406 ) כמצוטט מפי כב' השופט בך ע"א 27/91 שמעון קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ, מט(1) 450 ( 20.3.95 ‏‏) שהבהיר גם כי "יש להתייחס בחומרה לגורם זה של אי-גלוי אותם מסמכים, שהרלוואנטיות שלהם לנושא חשוב שעמד במחלוקת בין הצדדים בולטת לעין."

כב' השופט ש. לוין ברע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, נה(1) 515 (1999) (19.12.99)( פסקה 5), שהבהיר בין היתר כי "הדעה המקובלת כיום היא שיש לאפשר לבעלי-הדין "לשחק" בקלפים גלויים.... משחק "בקלפים גלויים" עשוי, בדרך-כלל, למנוע קיומן של טקטיקות פסולות של הפתעת היריב ודחיית המשפט, לפי בקשת בעל-הדין המופתע, כדי להביא חומר ראיות לסתור.".

על עקרון ההגינות הדיונית המונח ביסוד ההליך, כב' הש' רובינשטיין ברע"א 7461/16 מדינת ישראל - אגף המכס ומע"מ נ' פן דור תעשיות בע"מ (פורסם בנבו, 29.11.2016) פסקה יא ) (להלן:"עניין פן דור").

בשורה התחתונה יפים דברים שנאמרו באורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 345 (מהדורה שלש עשרה, 2020) (להלן:"גורן"). "הליכי גילוי מסמכים ושאלונים הינם הליכים מקדמיים שלא ניתן להפריז בחשיבותם".

הליכי הגילוי המוקדם צריכים להסתיים בקדם המשפט, ולפני הגשת הר איות, כמוֹת שנקבע בהחלטה מ יום 24.9.19, והשוו למשל מהאסמכתאות הבאות: דבריו של כב' השופט זילברטל ברע"א 4011/16 פלונית נ' בית חולים יוספטל (פורסם בנבו, 26.07.2016)‏‏, בפסקה 4. כמו גם דבריה של כב' הנשיאה חיות ברע"א 5424/16 טינקו בע"מ נ' הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ (פורסם בנבו, 13.10.2016)‏‏, בפסקה 5 , (להלן:"עניין טינקו ").

כאשר ישנה טענה לאי קיום צו המורה על גילוי מוקדם, נקודת המוצא להכרעה בבקשה למחיקת התובענה עוגנה בפרק ט' בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984 (להלן: "התקנות הנוכחיות"), הדן בהודיות, שאלונים וגילוי מסמכים.
ס' 122 דן בהפרת צו, וקובע כדלהלן:
122. בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון, צו לגילוי מסמכים, צו לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים לפי תקנה 65, הרי אם הוא התובע ימחק בית המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו."
נוסח סעיף 122 לתקנות הנוכחיות, מקנה מכוחו לבית המשפט שיקול דעת צר יחסית, לצורך הבחירה בין חלופת המחיקה לבין החלופה של הארכת המועד לקיום הצו.

הפסיקה שדנה בשיקולי הברירה ש בין החלופות בסעיף 122 לתקנות הנוכחיות, חידדה והבהירה ש המחיקה שמורה למקרים חריגים מאד, מקרים בהם כלו כל הקיצין, אך שיש לנקוט בה במקרה המתאים. לרוב, אם תוקן המעוות באיחור , הסתפקו בתי המשפט בהוצאות לפרקים, וקצבו מועדים נוספים כדי ליתן הזדמנות לתיקון באיחור.

על כך ר' למשל באסמכתאות הבאות :
כב' הש' מ. חשין בע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבנין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' אמיר מרדכי ו- 123אח', מו(3) 793 (1992 (5.7.92 (להלן : "עניין ג'מבו"); בעניין ג'מבו אמנם נמחק כתב טענות, אך הובהר כי "הכלל הוא, שמחיקת כתב-הגנה - בשל אופייה הדראסטי - בית-משפט לא ינקוט אותה אלא אם שוכנע, שכלו כל הקצין וכי אין להבין את התנהגות הנתבע אלא כהסתוללות ביריבו ובבית המשפט וכזלזול ברור וגלוי בחובתו".

כב' השופטת ברון ברע"א 9989/17 ניו ספורט אנד מרקטינג בע"מ נ' עו"ד עמית זילברג (22.11.2018)‏ ב פסקה 16, (להלן: "עניין ניו ספורט"), שם בוטלה החלטה על מחיקת כתבי טענות, וניתנה סקירה מקיפה שבגדרה נאמר גם כי :" הלכה מושרשת היא כי השימוש באמצעי זה שמור למקרים קיצוניים – רק כאשר ניכר כי בעל דין פעל בזדון או הביע זלזול בבית המשפט; ... ואכן, סקירת הפסיקה של בית משפט זה בנוגע לתקנה 122 מעידה כי השימוש בה נעשה במשורה, בנסיבות חריגות בלבד; וככל שישנן אינדיקציות כי בעל הדין פעל בתום לב או מתוך חוסר  הבנה – ולוּ ברשלנות – יימנע בית המשפט ממחיקת כתב התביעה או כתב ההגנה ... ועוד נקבע בהקשר זה כי אין להפוך את הליך הגילוי והעיון לתחליף לשלב ההוכחות, ומשכך אין לנקוט בתקנה 122 מקום שבו בעל דין הצהיר כי אין בידיו את המסמך המבוקש, אלא אם כן אין ספק שהוא אינו דובר אמת ... דברים אלה מקבלים משנה תוקף בהינתן העובדה שבידי בית המשפט "כלים" נוספים לאכיפת צווי גילוי ולנקיטה בסנקציה במקרה של הפרתם. כך למשל, לעובדה שמסמכים מסוימים לא גולו עשויה להיות משמעות במישור הראייתי.... ויש שהדבר עשוי לקבל ביטוי בפסיקת הוצאות לבעל הדין שלא מילא אחר הצו... נוסף על כך, יש לזכור כי לפי תקנה 114א לתקנות סד"א בעל דין שהוצא נגדו צו לגילוי מסמכים, בין אם כללי בין אם ספציפי, והוא אינו ממלא אחריו "לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן בית המשפט לאחר שנוכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו" ( הדגשה לא במקור א.ב.) .

כב' השופט פוגלמן ברע"א 5853/14 הנסון (ישראל) בע"מ נ' אל סייד ספאלדין (פורסם בנבו, 20.10.2014) , שהבהיר את חשיבות הסנקציה וחייב בהוצאות בסך 15000 ₪.

אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 365-366 (מהדורה שלש עשרה, 2020) (להלן:"גורן"), לפיו: "מחיקת כתב טענות של בעל דין עקב מחדלו לציית במועד לצו בית המשפט, היא סנקציה חריפה ובית המשפט נזהר מלנקוט אותה. תוקן המעוות, ולו גם באיחור, או נתבקשה ארכה לקיום הצו, בית המשפט יסתפק לרוב בחיוב המפר בהוצאות" ( הדגשה לא במקור א.ב.).

להשלמת התמונה, השוו ל"נקודת האיזון" המסתמנת בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018 ( להלן: "התקנות החדשות") בפרק ט' אשר כאמור, דן ב"שאלונים, גילוי מסמכים ועיון במסמכים", שם נקבע בסעיף 60 כדלהלן:
(א) הליכי גילוי ועיון נאותים מהווים תנאי בסיסי לקיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן; סבר בית המשפט שבעל דין לא קיים כראוי את חובתו לפי פרק זה, רשאי הוא לחייבו באופן מיידי בהוצאות ובמקרים מיוחדים אף למחוק את כתב טענותיו.
(ב) לא נמסר תצהיר גילוי מסמכים כלל, יורה בית המשפט על מחיקת כתב הטענות של בעל הדין שלא מסר את התצהיר, זולת אם מצא טעמים מיוחדים שלא לעשות כן.
(ג) בלי לגרוע מהאמור בתקנת משנה (א) בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו או שאינו נענה לדרישה לעיין במסמך שגילה, לא יהיה רשאי להגיש את המסמך כראיה שאינו נענה לדרישה לעיין במסמך שגילה, לא יהיה רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות בית המשפט לאחר שנוכח לדעת כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו."

דומני, שמסעיף 60 ומהתקנות החדשות עולה לשון מחמירה יחסית ורוח מחמירה יחסית למצב שמכוח סעיף 122 לתקנות הנוכחיות . סעיף 60 מחדד את חשיבות הליכי הגילוי ה"נאותים", ונכתב בו במפורש ש"הליכי גילוי ועיון נאותים תנאי בסיסי לקיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן". הליך שיפוטי ראוי והוגן, הוא כשלעצמו עקרון יסוד המעוגן בסעיף 2 שבחלק א לתקנות החדשות, ולצידו מעוגנים בין היתר עקרון היסוד של "איזון אינטרסים", המתייחס במפורש לאיזון מול "אינטרס ציבורי", וכן עקרון היסוד של "איסור שימוש לרעה בהליך השיפוטי". על כך ר' בהתאמה בסעיפים 5 ו-4 לתקנות החדשות.

דומני, שלאור נקודת איזון החדשה, סנקציית המחיקה עשויה להיות מופעלת גם במקרים קיצוניים פחות מהמקרים בהם הופעלה עד עתה, ואף אם לא "כלו כל הקיצין", כנאמר בעניין "גמבו". זאת בלא להביע עמדה נחרצת לגבי היחס בין בסעיף 60(א), לסעיף 60(ב), השוו י' שקד סדר הדין האזרחי החדש התשע"ט-2019 בעמוד 246 .
הערה הנוגעת לאופן הגשת הראיות

נקודת המוצא היא בחובה החלה על כל תובע, וגם על התובע דנן , להגיש את כל ראיותיו במקובץ , "בחבילה אחת", מבלי לפזרן כאוות נפשו. זאת ברגיל , קל וחומר בתיק מורכב ו-ותיק.
על כך ר' בסדר הטיעון שבסעיף 158(א) לתקנות הנוכחיות, לפיו:" סדר הטיעון באין הודיה בעובדות [158.(א) לא הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע, יהיה סדר הטיעון כזה: (1) התובע רשאי לפתוח בהרצאת פרשתו ויביא ראיותיו, לרבות ראיות שבכתב, אחריו רשאי הנתבע להרצות את פרשתו ויביא ראיותיו הוא; בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות; השוו לסעיף 66 לתקנות החדשות.

כפי שהובהר, להלן דברי על כך ראו דברים כדורבנות מפי כב' השופט מ. חשין בע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן-נון, מו(3) 738 (1992)‏‏, בפסקה 8, (להלן: "עניין רוזין"): "דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפנייה לבתי-משפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחת" -כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם." (הדגשה לא במקור א.ב.).
על כך ראו גם כב' הנשיאה חיות ברע"א 6165/15 אירוטל בע"מ נ' סלקום ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 13.12.2015): "על פי ההלכה הפסוקה על בעל הדין להביא את ראיותיו ב"חבילה אחת (תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי), אך לבית המשפט נתונה הסמכות לחרוג מכלל זה ולהתיר לבעל דין הגשת ראיות נוספות כאשר מדובר בראיה משמעותית הנושאת משקל של ממש לגילוי האמת וחשיפתה. בהקשר זה על בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את אופי הראיה הנוספת; את השלב בו נמצא המשפט במובן זה שככל שהשלב מוקדם יותר תטה הכף אל עבר אישור הבקשה; האם בעל הדין יכול היה להביא את הראיות בשלב מוקדם יותר ומה הסיבה שלא עשה כן; ואת הנזק הדיוני שייגרם לצד המתנגד להגשת הראיה אל מול הנזק אשר עלול להיגרם למבקש אם תדחה בקשתו להגשתה

ג.2 מן הכלל אל הפרט – הפן העובדתי

ראשית וכאמור , עסקינן בתיק "ותיק" , שהליכי הדיון בו ידעו מהמורות דיוניות, ובתביעה כנגד הנתבעת 2 כבר ניתנו בעבר שני פסקי דין . פסק הדין הראשון הורה על מחיקה מחוסר מעש ופסק הדין השני הורה על הפסקת התובענה.
הצדדים היו מודעים היטב לגיל התיק ולמורכבות של התביעות המאוחדות, בשים לב למאפיינים הפרטניים כשנשאלו והתחייבו ללוחות הזמנים.

שנית, על בסיס הצהרת הצדדים והתחייבותם, ניתנו צווים, ואף שוריינו במיוחד מועדים לשמיעת התיק ערב הפגרה, וזאת כדלהלן:

על בסיס הצהרות הצדדים ניתן צו שהורה בלשון חד משמעית לתובע למסור מסמכים עד ליום 24.10.19, ולנתבעת עד 30 יום לאחר מכן (עמוד 32 פסקה 4 לפרוטוקול). המדובר במסמכי השתכרות, אשר דומה שקיימת רלבנטיות שלהם לנושא המחלוקת שסביב אבדן כושר ההשתכרות והשוו לעניין קבלו, לאי- מסירת המסמכים במועד ואי פניה לארכה יש משנה חומרה .

על פי החלטות שניתנו בתיק, את הליכי הגילוי המוקדם צריך היה להשלים, זמן ניכר לפני מועד הראיות. המדובר בהליכים שיש להשלימם כבר בשלב הקדם. בעניין זה ר' בענין טינקו והשוו ללו"ז בתקנות החדשות .

במקרה דנן בשים לב לעובדה שכבר "שוריינו" המועדים גם לקדם המסכם וגם להוכחות, היה ברור מאליו שאי מסירתם עלולה לגרום לדחיות המשפט כעולה מעניין סויסה .עם זאת, אין בפני טענה וראיה שאי מסירתם נבעה מטקטיקה פסולה. שאלמלא כן התוצאה הייתה משתנה(השוו לעניין ניו ספורט)

בל נשכח, שקיום הליכי גילוי מוקדם נאותים הם תנאי חשוב להגינות הליכים, כפי שעולה מהפסיקה והספרות, ור' בענ יין פן דור ובגורן והשוו לסעיף 60 לתקנות החדשות לעיל.

על בסיס הצהרות הצדדים, ניתנה החלטה מפורטת על הגשת ראיות (עמוד 33 ו-34 לפרוטוקול מיום 24.9.19) . בסעיף 1 להחלטה זאת, צוינה במפורש זיקתה ללו"ז שבהחלטה על גילוי המסמכים. ההחלטה הורתה לתובע להגיש את "כל הראיות" עד ליום 23.1.20. ההחלטה על הגשת הראיות הורתה לנתבעות להגיש את כל הראיות עד ליום 15.3.20 (ר' החלטה בעמודים 33 ו-34 לפרוטוקול). אגב, מטעמי זהירות ודחיפות, וחרף התחייבות , גם נכתב במפורש כי "אי הגשת תצהיר תיחשב כאי התייצבות לדיון" ( עמוד 33 פסקה 3) .

שלישית, די בעצם ההחלטות כדי שיהיה על התובע לקיימן במועדן, וכמובן ש חובה זו מוטלת גם על הנתבעת. למרות זאת, כל אחת מההחלטות המרכזיות להליך שלפני, לא קוימו במועד על ידי התובע .

רביעית, ככל שהיה צור ך בזמן לאיסוף המסמכים, צריך היה לומר זאת בקדם המשפט מיום 24.9.19, כדי שלא ישוריינו מועדים לריק.

אף אם הייתה חלילה תקלה במה שנאמר בקדם, צריך היה להודיע עליה מוקדם כדי לפנות מועדים .לחלופין אם נגרמה חלילה תקלה אחרי קדם המשפט אשר חייבה, לשיטת התובע , את הארכת התקופה, הכרחי היה לפנות לפני יום 24.10.19 , ו בטרם חלוף התקופה, תוך ציון הנימוק שביסודה, לבל יתפרש הדבר כזלזול , בפרט ביריב.

לא היה מקום להמתין לכך שמי מהנתבעות תפנה בבקשה . אגב, לא ברור לי הנימוק שנתן התובע בסעיף 3 לתשובה לבקשת הנתבעת 2 למחיקה, בשים לב לנוסח ההחלטה לפיה היה על הנתבעת להגיש תוך 30 יום לאחר מכן .

חמישית, לא זאת בלב ד, שהתובע לא פנה בבקשה לארכה, בתקופה שנקצבה להגשת ראיותיו , אלא נכתב ה הפך. ביום 23.12.19, כתב התובע שהמסמכים יוגשו "כבר בחודש הקרוב", ובמשתמע לא יאוחר מיום 23.1.20 (סעיף 4 לתשובה התובע לבקשת הנתבעת 2 למחיקת תובענה).

נכון ליום 23.12.19 ברור שהתובע כבר הפר צו לפי סעיף 122 לתקנות, וזאת במידה ממשית כי ח רג ב כ-60 יום מהמועד, ו בכך גרע מהתקופה שעמדה לנתבעת לבחינת המסמכים לפני הכנת ראיות מטעמה. ברור שנושא ההיקף והמורכבות החריגה של התובענה עליה הצהיר, רלבנטי לשני הצדדים .

שישית, התובע הפר גם את ההחלטה על הגשת התצהירים, וזאת כאמור חרף לו"ז שנקבע וחרף התראה לפיה אי הגשה תיחשב כאי התייצבות (בפועל גם נדחו מועד ששוריין להוכחות).

שביעית, גם לאחר הבקשה למתן החלטה בבקשה למחיקה, לא פנה תובע בפרוצדורה הראויה כשבחר להגיש "הודעה" ללא תצהיר, תוך התייחסות גם לנגיף הקורונה, וגם לנימוקים נוספים.

בהמשך ישיר, התובע לא טרח להבהיר מה הרלבנטיות של נימוקיו להיעדר המעש שאמור היה להתבצע עד ליום 23.1.20 ואי מסירת המסמכים שהייתה אמורה להתבצע עד ליום 24.10.19.
אוסיף וביחס לתשובת התובע ולטענה ש""ממילא מלוא המסמכים יוגשו יחד עם ראיות התובע אשר עומדות להיות מוגשות כבר בחודש הקרוב"., שלא זאת בלבד שלא הוגש בחודש הקרוב למועד התשובה ואף לא חודשים ארוכים אחריו, אלא שמהנאמר שהיום עולה שלראיות לא צורפו מלוא המסמכים שצריך היה לגלות.( המדובר כידוע הן במסמך מועיל והן במסמך מזיק)
בנסיבות אלה בפרט בתיק הותיק זה, לא ברור גם על יסוד מה הבוקר כשהופיע חיווי על סריקת מאות מסמכים צורפה הודעה :" המסמכים מוגשים על מנת לעמוד במועדים שנקבעו על ידי בית המשפט הנכבד" ( כך במקור א.ב.)

בשורה התחתונה- מהמקובץ עולה, כי ספק גדול אם אין זה המקרה המיוחד שבו מוצדקת המחיקה, בראי "נקודת האיזון" בסעיף 122 לתקנות הנוכחיות, בלא להאריך את המועד פעם נוספת, וזאת בשים לב למחדלים, לא כל שכן להצטברותם והשלכתם ברגיל.

לפנים מהדין הנני מאריך את המועד למסירה של המסמכים והשוו לגישה בעניין ניו ספורט שבו נאמר: "וככל שישנן אינדיקציות כי בעל הדין פעל בתום לב או מתוך חוסר  הבנה – ולוּ ברשלנות – יימנע בית המשפט ממחיקת כתב התביעה או כתב ההגנה ."

בנוסף מצאתי להסתפק בהתראה ובהוצאות, כפי שנפסק בעניין ג'מבו ו נאמר בגורן.

בהקשר זה ער אני גם לכך שבקשה למחיקת תובענה הוגשה מצד הנתבעת 2 לבדה ולא הוגשה מטעם הנתבעת 1 ( מגדל חברה לביטוח בע"מ) אף אם ניתן היה לסבור אחרת לפי טענות שהושמעו לכאורה במאוחד מפי שתיהן . ער אני גם להתנצלויות בדיון ולהצהרת בא כוח הנתבעות שאם היו פונים אליו המועד לא היה מתנגד . וברור שעל מנת שלא לפגוע בזכויות הדיוניות גם של הנתבעות בפרט בשים לב להיקף החומר והמורכבות שציינו הצדדים נדרשת הארכה להגשת ראיותיהן
סוף דבר

אשר על כן, הבקשה של הנתבעת 2 למחיקת תובענה נדחית לעת עתה, ובקשת התובע למתן ארכה להגשת הראיות מתקבלת, וכפועל יוצא - גם הבקשה למתן ארכה של הנתבעות.

יש לפעול כמפורט לעיל.

התובע יפקיד 4000 ₪ בקופת בית המשפט.

אין בכך למצות את סוגיות ההוצאות. היא תוכרע בתום הדיון, בשים להתנהלות.

ניתנה היום, כ"ד אייר תש"פ, 18 מאי 2020, בהעדר הצדדים.