הדפסה

בית משפט השלום בראשון לציון ת"א 57197-05-16

בפני
כבוד ה שופטת צבייה גרדשטיין פפקין

תובע

פלוני

נגד

נתבעים

  1. קווים מערכות תחבורה בע"מ
  2. כלל חברה לביטוח בע"מ
  3. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. לטענת התובע ביום 31.5.09 נהג במשאית אליה מחובר נגרר, שעליו מלגזה. לטענת התובע פרק מהנגרר את המלגזה, ובאמצעותהּ פָּרק את הבָּטוׄנָדוׄת (מעקות בטיחות) שהונחו על המשאית, והכל באתר בצמת המוביל. אחת הבטונדות שנדחפו על ידו לצורך פריקה, התנדנדה ונפלה מהמשאית על שיני המלגזה בה נהג, הוא הועף כתוצאה מכך, קיבל מכה בראשו מגג המלגזה, ולאחר מכן נחת על עכוזו וכך נפגע. הנתבעות מכחישות האירוע כמתואר על ידי התובע. השאלה כאן – האם הוכיח התובע גרסתו זו, ואם כן, האם מדובר בתאונת דרכים, ואם מדובר בתאונת דרכים על מי הנטל לשאת בפיצוי, על מבטחת המשאית (להלן: כלל), או על מבטחת המלגזה (להלן: הפניקס).

2. לאחר ששמעתי את עדות התובע, עדות מר רינו הנדלר (מנהל התובע באותה העת) ועדות גב' פנינה ג'ורג'י (מרכזת ביטוחים ומרכזת כח אדם אצל המעבידה – הנתבעת 1, להלן : קווים), לאחר שהתרשמתי מהעדויות בצורה בלתי אמצעית ובחנתי את כלל המסמכים – מצאתי כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת האירוע הנטען. ואפרט.

3. עדותו של התובע מלאה בסתירות פנימיות וחיצוניות, כך שקשה ליתן בעדותו אמון. לגרסת התובע טען כי מיד לאחר התאונה לא יכול היה לתפקד. אחרים שהיו באתר "ערבים", כהגדרתו, סיימו לפרוק את הבטונדות מהמשאית באמצעות המלגזה, החזירו את המלגזה לנגרר. לאחר מכן נסע לביתו בירושלים. לאחר מספר ימים פנה לטיפול רפואי. ומאז התאונה לא שב לעבודה.

4. מצאתי שקשה עד מאוד לקבל גרסתו של התובע. התובע לא יכול היה ליתן שום פרט על אותם מסייעים. לא שם. לא זיהוי. לא מי העסיק אותם באותה עת. למעשה לא הובא כל עד מסייע כזה או אחר לגרסתו. בנוסף, התובע לא הצליח ליתן תשובה הגיונית - כיצד על אף שלטענתו ולגרסתו חש כה רע "איבדתי את ההכרה לכמה שניה, נפתח לי הראש מהמלגזה, והיה לי זעזוע ממש חזק בראש" (עמ' 8) , עד כדי אי יכולת לתפקד "הייתי שם מנותק" (עמ' 10) , ואף ללא יכולת להזיז את הרגליים (נספח ה' לכתב התביעה), "הכאב שלי היה כל כך חזק. מרוב המכה שקיבלתי כל כך צעקתי מכאבים" (עמ' 10) בכל זאת נסע כשעה וחצי מאתר העבודה, אל ביתו באזור ירושלים, עם המשאית, עם הנגרר שעליו המלגזה כביכול, ומבלי לקבל עזרה רפואית.

זאת ועוד, מעבר לעדותו שאינה נתמכת בכל ראיה, ומוקשית, צורף דו"ח נוכחות המלמד בצורה חד-משמעית כי התובע עבד בצורה מסודרת גם לאחר האירוע הנטען. התובע לא יכול היה ליתן תשובות מניחות את הדעת לדו"ח הנוכחות. התובע החל לטעון, לכל הפחות בצורה לא משכנעת, כי אינו מחתים כרטיס נוכחות וכי אין ליתן לדוח זה כל משמעות וכי אינו נכון. ההסבר אותו נתן כי הוא מתקשר למנהל שלו, מר רינו הנדלר, על מנת שזה ידווח במקומו, מנוגד לכל הגיון ואינו משתקף בדו"ח הנוכחות, המלמד על דיוק של דקות בכניסה וביציאה מהעבודה. עדות זו אינה מתיישבת, בלשון המעטה, עם עדותה האמינה של הגב' ג'ורג'י, על אף חקירה אינטנסיבית שנערכה לה. הגב' ג'ורג'י הבהירה כי כל עובד מחתים כרטיס נוכחות, גם אם משכורתו גלובלית (כפי שגם היא עושה ומשכורתה משולמת בצורה גלובלית – עמ' 18), ועם עדותו של מר רינו הנדלר שהעיד דברים דומים. ב"כ התובע ניסה לטעון כי הרישום בדו"ח אינו תואם הרשום בו. אולם עיון מדוקדק בדו"ח מלמד כי אותם 'ימים' חסרים, הם הימים שבצׅדם מופיעה כניסה שגויה (המסומנת x).

5. סתירות נוספות נלמדו גם מעדותו של התובע ביחס למיקום בו הוא לוקח את המשאית בטרם עבודה. התובע טען כי לקח את המשאית ממגרש כלשהו הממוקם בין המפעל לביתו ולא מהמפעל . עדות תמוהה שאינה מגובה באף ראיה. סתירה נוספת - התובע בתחילה אמר כי כבר באותו היום בא מר רינו הנדלר ולקח מפתחות המשאית. אחר כך כי מר הנדלר שלח אחֵר לקחת המשאית, ויום למחרת ולא באותו יום (ראו עמ' 16 לפרוטוקול). כך גם מסר בעדותו כי פנה רק לאחר מספר ימים לטיפול רפואי במרכז הרפואי 'בטרם' ואולם למומחה מטעמו מסר כי אבד הכרתו והתעורר בבית החולים "הדסה" (ראו נספח 7 לתצהיר עדותו):
.
בעדותו לפניי שלל מכל וכל שטופל בבית חולים הדסה, או שיתוק תוך מספר שעות ועוד כהנה וכהנה סתירות.

6. דברים אלה של התובע, כמו גם תשובות אחרות שלו, הבהירו את הבעייתיות בהסתמכות על עדותו של התובע לקרות האירוע, לכך יש להוסיף התרשמות בלתי אמצעית מהתובע – קושי רב במתן אמון בעדותו.

7. לכל אלו יש להוסיף כי התביעה הוגשה על גבול ההתיישנות (ביום 26.5.16). מרחק זמן כה רב מהאירוע הנטען. שיהוי המעמיד בבעיה ניסיון למצוא ראיות היכולות לסייע לכאן או לכאן. התובע לעניין זה מבקש לטעון כי הנתבעת לא הביאה מסמכים וראיות שיתמכו בטענתה ועל כן יש בכך כדי לסייע לתובע בהוכחת תביעתו ולמעשה מטה את הכף לקבל גרסתו. בנסיבות המקרה שלפניי אין לקבל טענה זו ממספר סיבות. אחת, הנטל להוכחת האירוע על התובע. לו סבר התובע כי קיימות ראיות ספציפיות אצל הנתבעת שיוכלו לסייע לו בהוכחת התביעה היה עליו לבקש אותן עובר לדיון ההוכחות (ראו חקירה נגדית לעניין טכוגרף של המשאית עליה מוקם המנוף או של המלגזה נושא התובענה). העובדה שב"כ התובע חקר בחקירה נגדית את נציגי קווים והטיח בהם כי לא הצטיידו במסמכים כאלו ואחרים אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה, משמסמכים אלו לא נתבקשו עובר לדיון ועל כן העדים לא יכולים היו לדעת האם ממרחק השנים עדיין קיימים וכן ברור מדוע טרם חיפשו אחריהם וממילא מדוע לא הצטיידו עמם לדיון. שתיים, מרחק הזמן והשיהוי בהגשת התביעה פועל לחובת התובע ולא לחובת הנתבעים. התובע הוא זה שבחר בעיתוי הגשת התביעה. לו הייתה מוגשת התביעה שנים קודם לכן, ניתן היה אולי למצוא כל המסמכים הנדרשים . ויודגש, הסתבר כי ישנם מסמכים שהיו בעת הבירור העובדתי שערך מר הנדלר, אולם אלו כבר אינם משקווים העבירה משרדיה. ויודגש, עדי קווים לא ישבו בחיבוק ידיים ורק 'קוננו' על ההשתהות בהגשת התביעה. עדי הנתבעים הביאו נתונים על טיב העבודה, חיפשו נתונים – כגון דוח הנוכחות – ואף ביקשו לאתר את אותם יומני עבודה שכבר אינם עוד. לא נראה כי עדי הנתבעים ביקשו להסתיר משהו. עלה בבירור מהראיות כי חלוף הזמן הקשה גם על הנתבעים להציג ראיות – שהרי הם אינם 'מפעל לשמירת ראיות' – כדוגמת היומנים :
"שעברנו משרדים למקום החדש, הכל היה מסודר, שהעברתי אמרתי שאני לא צריך לשמור יותר משבע שנים. לשאלה אם לא ידעתי שיש תביעה, משיב שאמרו לי יום אחד אך לא אמרו לי שצריך לשמור או משהו כזה. הלכתי למיילים, ראיתי שאין לי הסדר תנועה באותו שבוע, רק הובלות" (עמ' 29).

שלוש, התובע הוא זה שהיה במקום האירוע הנטען ויכול היה לשפוך אור על זהות העדים ומיהות האנשים שהיו במקום. טענות התובע לפיהן במקום לא היו עובדים אלא רק "ערבים" עלומים תמוהה. סביר להניח כי לו אכן היתה תאונה, הרי שבסמוך לה לו היה מנסה לאתר אותם עדים, ניתן היה לעשות כן, או לכל הפחות להצביע על נ יסיונות כאלו. כך גם לא הביא צילומים שלטענתו ניתן להביא – מכביש 6 (ראו עמ' 12 לפרוטוקול), או פירוט שיחות עם אשתו – או עם מנהל העבודה או בכלל.

8. לא זו אף זו, גרסת קווים (כפי שהובאה על ידי מר הנדלר) לשיטת העבודה הגיונית יותר : בטונדות מועמסות על משאיות רבות (גם על המשאית וגם על הנגרר) מובלות על ידי כל הנהגים למקום האיסוף – מורדות מהכלים ההנדסיים על ידי חובק-מנוף (צילום של החובק צורף לתצהיר התובע) רק לאחר שכמות רבה של בטונדות במקום, מתאמים עם המשטרה מועד, בו נסגר הכביש והבטונדות מסודרות, בין היתר גם על ידי מלגזות.

9. טענת התובע כי רק כיום נעשה שימוש במנוף-בחובק ולא קודם לכן וכי הפריקה נעשית באמצעות מלגזה – גם היא מוקשית . ראשית, לו אכן היה השימוש בחובק רק אחרי המקרה, כיצד לתובע, שלטענתו לא עבד מאז האירוע הנטען, תמונות של אותו חובק-מנוף של קווים. שנית, לו אכן, כטענת התובע, שונתה שיטת העבודה, הרי שאז היה צורך בהטמעת שיטת עבודה חדשה ונהלים חדשים - אך דבר מכך לא הוכח לא בעדויות ולא במסמכים (לא הובא מטעם התובע ולו עד אחד לעניין זה, ונזכיר מדובר בחברה בה יש מספר נהגי משאיות שעבדו עם התובע, למצער גם מסמכים לעניין זה לא נתבקשו מהנתבעת לא עובר למועד דיון ההוכחות ולא לאחריו). שלישית, עדותו של מר רינו הנדלר סבירה ומהימנה יותר. הגיוני כי יש לסגור את המחלף והכביש בטרם יסודרו הבטונדות. על כן יש להעביר כמות מספקת של בטונדות, והעמסתם גם על גבי נגררים. השמת מלגזה על הנגרר במקום בטונדות בשלב בו יש 'להזרים' בטונדות רבות למקום, מהווה 'בזבוז' מיקום וזמן ( לו אכן שיטת העבודה היתה עם מלגזה, או אז בכל נסיעה היה 'מבוזבז' מקום המלגזה על הנגרר).

10. לכל אלו יש להוסיף כי רק ביום 3.6.2009, בשעות הלילה – 23:14 - פנה התובע לראשונה לבדיקה רפואית. על פי האנמנזה "לפני 3 ימים נפל מגובה 1.2 מטרים". על פי האנמנזה הראשונית, שיש לה כמובן משמעות, הוא נפל מגובה. לטענת התובע הרופאים לא הבינו את דבריו והבטונדה היא שנפלה מגובה. ניתן להצביע על מקרים בהם האנמנזה הנרשמת אינה תואמת מדוייקות את נסיבות האירוע, אולם במקרה זה מדובר בהבדל מהותי של תיאור המקרה – בין "נפילה מגובה" כפי שמצויין בתעודה הרפואית לבין "פגיעה בגב" או "חבלה ממלגזה" או כי עצם כבד נפל על התובע או כל תיאור אחר המתאים לנטען כאן. כך או כך, יש בכך להוסיף ספקות על הספקות הקיימים ממילא ולעבות אותם.

11. לא נעלם מעיני הסיוע היחידי לעדותו היחידה והלא משכנעת של התובע - טופס בל/250, בו המעביד מאשר לכאורה המקרה מיום 31.5.2009. טופס זה - בל/250 - הוכר פעמים בפסיקה לכל הפחות כגורם מסייע (ע"א (מחוזי - חיפה) 1808-04-13 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אייל זלץ (19.6.13); ת"א (שלום רמלה) 47574-08-16‏ ‏פלוני נ' בוני אלפא ניהול וביצוע בע"מ (22.7.19) ועוד). באותו טופס המעביד, קווים, חתמה על אישור זה בו מצויין שהתובע נפגע בצמת המוביל, ובאותו אישור גם מצוינת המלגזה, והכל כבר בתחילת יולי 2009: "בעת עבודתי, עם המלגזה, בפריקת המשאית, כאשר המלגזה היתה עמוסה בטון, הבטון כמעט נפל והעיף את המלגזה ואותי על דופן נפגעתי בגבי וצוואר".

12. על אף האמור, מצאתי כי אין בטופס זה כדי לסייע לתובע. הסתבר כי אותו מסמך נערך בפרוצדורה פנים-ארגונית – על ידי חשבת שכר הגב' אסתר קרסיבו (עמ' 23 לפרוטוקול בחקירתה של הגב' פנינה ג'ורג'י)– לא חוקרת תאונות, לא מנהל העבודה של התובע, ואפילו לא על ידי מי שהיתה אחראית על תביעות הביטוח. למעשה החשבת היתה הגורם הבירוקרטי אצל קוים למילוי הטופס האמור, מבלי שגרסת התובע נבדקה אל מול כלל הראיות או לכל הפחות אל מול מנהלו הישיר של התובע (ראו גם תצהירה של הגב' ג'ורג'י סעיפים 6-7) . אשר על כן אין לאותה ראיה כל משקל מהותי, והיא מהווה ראיה ככל הראיות – הבאה אל מול כל התשתית הנוספת במאר ג הראיות הכללי. זה המקום לציין כי אותה חשבת שכר כבר אינה עובדת אצל קוים (על פי עדות הגב' ג'ורג'י בשל גילה פרשה מ'קווים' לפני זמן רב).

עוד יצוין, כי הטופס מולא על ידי התובע אצל הגב' קרסיבו, רק כחודש אחרי התאונה הנטענת, כשבמהלך אותו חודש כזכור, דווח על ידו ל'טרם' כי נפל מגובה של 1.2 מטרים וכך ארעה התאונה. ועוד נזכיר כי באותו חודש ולאחר התאונה הנטענת עבד התובע כפי שעולה מדוח הנוכחות. זאת ועוד, הגב' ג'ורג'י העידה כי העובד הוא שמביא את פרטי התאונה, הם מעבירים דיווח לביטוח (הגב' ג'ורג'י אחראית ביטוח בחברה) וחותמים על הטפסים האמורים. התובע לא פנה למנהלו – מר הנדלר – שעל פי עדותו כלל לא ידע על התאונה. ועל כן יש בכך כדי לפגום במשקל שיש לייחס למסמך כחיזוק לעצם קרות המקרה (ראו לדוגמה בת"א (מחוזי מרכז) 8278-06-09 בדר שוויקי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (20.7 .10) מפי כבוד השופטת דודקביץ').

13. אל מול מסמך זה, קיימים נתונים רבים השוללים גרסתו של התובע - עדותו הלא משכנעת של התובע – ואין ספור סימני השאלה שעלו ממנה ; אי הבאת עדים או לכל הפחות פירוט של עד כלשהו שהיה עמו במקום האירוע (כאמור העיד כי לא יכול היה לעבוד או לעמוד, ו"ערבים" עלומים סייעו לו לפרוק את כל בטונדות ולהחזיר את המלגזה, מבלי שנלקחו פרטים ולו של עד אחד) ; על אף מצבו הרפואי - נסיעה של מספר שעות חזרה מצמת המוביל ללא פנייה לבדיקה רפואית; סתירות בעדותו ביחס למיקום בו החזיר את המשאית, ומי לקח כביכול המפתחות ממנו באותו יום או למחרת ; פנייה לבדיקה רפואית ראשונית לאחר מספר ימים ובו מצויינת "נפילה מגובה" שאין לה כל קשר לאירוע נושא העניין ; דו"ח נוכחות המלמד כי בניגוד לעדותו של התובע הוא שב לעבוד לאחר התאונה ובחלק מהימים גם עבד שעות נוספות ; דיווח על האירוע הנטען רק לאחר כחודש ובמסגרת זו גרסת האירוע 'מתפתחת' ; תיאור התרחשות האירוע סותר את נוהל העבודה של הנתבעת – פריקת הבטונדות על ידי חובק, וסידור הבטונדות לאחר מכן עם סגירת הכביש באמצעות מלגזה; ולבסוף בחירה בהגשת תביעה בחלוף שבע שנים על גבול ההתיישנות, על המשמעות הנובעות מכך, לרבות ההכבדה הראייתית המשמעותית.

14. יודגש, אין לכחד כי ככל הנראה ארע דבר, מצבו של התובע אינו מיטבי בלשון המעטה, לא בכדי התובע מקבל תקבולי מל"ל בסכומים גבוהים (חוות דעת אקטואריות על סכומים שמעל שלושה מיליונים ומבלי להידרש להפחתת קצבה מיוחדת – רעיונית – ככל שמגיעה בסכום של כ- 1.8 מליונים) .

15. אולם במכלול כל שהובא, מצאתי שהתובע לא עמד בנטל להוכיח כי נפגע בנסיבות אותן תאר ולא בנסיבות שונות לחלוטין אשר להן קשר לנתבעים (ראו ת"א (חיפה) אברמס נ' מגדל חברה לביטוח (23.10.11 שהובא בסיכומי הפניקס). אדרבא, עלו סימני שאלה אמיתיים ומהותיים שהביאו לכדי ספק האם הגיע התובע לכדי "תיקו", כשגם במצב זה - כשנטל ההוכחה על התובע – יש לדחות את התביעה – וכך אני מורה.

16. נוכח מצבו הרפואי של התובע – אין צו להוצאות.

17. זכות ערעור כדין לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז.

18. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ד' אלול תשפ"א, 12 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.