הדפסה

בית משפט השלום בראשון לציון ת"א 37926-11-14

בפני
כבוד ה שופט ד''ר גיא שני

התובעת

יוסף אינת

נגד

הנתבעים

  1. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
  2. מוריס עובד

פסק דין

1. לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, לפיצוי בגין נזקי-גוף שהוסבו לתובעת, ילידת 18.3.1961, בתאונת דרכים מיום 12.10.2012 (פגיעה מרכב כהולכת רגל).

2. בעקבות התאונה פונתה התובעת למרכז הרפואי "קפלן", ובבדיקת CT ראש נמצאה המטומה תת-דורלית משמאל (הוחלט שלא לבצע התערבות נוירו-כירורגית) . כמו-כן סבלה – לפי התיעוד הרפואי – משבר באף ומשיניים שנשברו. התובעת אושפזה ולאחר מספר ימים הועברה לשיקום בבית החולים "הרצפלד", שם התלוננה בין היתר גם על כאבי גב. במצבה של התובעת חל שיפור והיא שוחררה לביתה ביום 1.11.2012. סך הכול שהתה התובעת באשפוז במשך 21 ימים.

3. במסגרת ההליך דנן מונו שני מומחים לקביעת נכותה של התובעת : ד"ר ראובן בן-טובים בתחום אף-אוזן-גרון, ופרופ' משה סלעי בתחום האורטופדיה. ד"ר בן-טובים קבע כי לא נותרה נכות עקב התאונה (והוסיף כי אין צורך במינוי מומחה נוירולוג). פרופ' סלעי קבע (בחוות דעתו מיום 13.10.2015), כי בבדיקתה של התובעת נמצאה הגבלה קלה מאוד בתנועות עמוד שדרה מתני וכן כאבים ממקור הפיקות (ברכיים) עם שינויים ניווניים קלים בצילומים. עוד ציין, כי בבדיקות ההדמייה לא נתגלו ממצאים חבלתיים, וכי "יש שינויים ניווניים קלים בע"ש ובברכיים". לאור ממצאיו, העמיד המומחה את הנכות הרפואית הצמיתה של התובעת על שיעור של 15% "בהתאמה לפי סעיף 35(1)ב-ג (מהעדר סעיף מתאים אחר)" וזאת "עקב מצב לאחר חבלות קהות לגב התחתון וברכיים עם השפעה קלה עד בינונית על כושר הפעולה הכללי והתנועות". המומחה הוסיף וציין , כי אינו צופה החמרה בעתיד או צורך בטיפולים רפואיים, וכי הוא מעריך שהתובעת אינה כשירה לעבודה פיזית אך יכולה לבצע עבודות קלות אחרות, בישיבה.

4. הנתבעת ביקשה תחילה לזמן את פרופ' סלעי להיחקר על חוות-דעתו. בפועל, לאחר ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 28.2.2017 ( אשר אליה נבצר מהמומחה להגיע), סוכם כי תשוגרנה למומחה שאלות הבהרה; וכך היה. במסגרת שאלות ההבהרה הופנה המומחה לתיעוד רפואי שלא הובא לעיונו עובר למתן חוות הדעת, המתעד תלונות לגבי עמוד השדרה במשך מספר שנים לפני התאונה. המומחה בחן את מכלול החומר ומצא לשנות את מסקנותיו ולקבוע נכות כדל קמן: 5% נכות בגין הגבלה קלה מאוד בתנועות עמוד שדרה מתני – מחצית עקב התאונה ; ו- 5% נכות בגין כאבים בברכיים – עקב התאונה.

5. עולה מן האמור, כי לתובעת נקבעה נכות צמיתה בתחום האורתופדי בלבד, בשיעור של כ- 7.5% עקב התאונה. בסופו של יום, הצדדים לא עמדו על חקירתם של המומחים, ובנסיבות העניין אני קובע כי בכל הנוגע לנכות הרפואית, יש לאמץ את מסקנותיהם של ד"ר בן טובים ושל פרופ' סלעי.

6. מכאן ניגש לסוגיית הנכות התפקודית. כידוע, הנכות התפקודית – כשמה כן היא – באה לשקף את הפגיעה בתפקודו של הנפגע. נכות זו אינה זהה בהכרח לשיעור הנכות הרפואית (ואף לא לשיעור הגריעה מיכולת ההשתכרות); עם זאת , ברור הדבר כי הנכות הרפואית היא מדד רלוונטי וחשוב בהערכת הנכות התפקודית (ראו למשל ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(2) 792 (1995)). בהקשר זה יש ליתן את הדעת לנסיבות האינדיבידואליות של הניזוק, לרבות גילו, משלח ידו, השכלתו, יכולתו לשוב למקצוע שבו עסק עובר לתאונה וכן שיקולים אפשריים נוספים (ראו למשל 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (11.1.2015)) .

7. בענייננו, התובעת טוענת כי נגרמה לה נכות תפקודית גדולה באופן ניכר משיעור הנכות הרפואית, וכי לא בכדי היא לא שבה לעבוד עד היום ונזקקת לעזרה משמעותית מבני משפחתה. הנתבעת מצדה סבורה כי מדובר בנכות רפואית מזערית – אצל תובעת שסבלה מבעיות רפואית עוד קודם לתאונה – וכי אין כל הצדקה לייחס לתאונה השפעה תפקודית משמעותית; למעשה, הנתבעת בדעה כי הנכות התפקודית נמוכה משיעור הנכות הרפואית.

לאחר שבחנתי את כל החומר שהונח לפניי והתרשמתי מהעדויות שנשמעו, באתי לכלל מסקנה כי יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית על 10%. אסביר.

8. ראשית יש להדגיש, כי הנכות הרפואית שנקבעה לתובעת היא נמוכה (היעדר נכות בתחום אף-אוזן-גרון; כ- 7. 4% נכות אורתופדית). המומחה בתחום האורתופדי אבחן "הגבלה קלה מאוד בתנועות בע"ש מתני" – שרק מחציתה קשורה בתאונה – וכן "כאבים בברכיים", כאשר בהקשר זה -האחרון צוין בחוות הדעת כי טווחי התנועה של הברכיים מלאים ויציבותן תקינה. זאת ועוד, בעוד שבחוות הדעת המקורית הועמדה הנכות הכוללת על 15% (כולה בגין התאונה), הרי שבתשובה לשאלות ההבהרה לא זו בלבד שחלק מהנכות בגין הגב יוחס לעבר הרפואי של התובעת, אלא שהנכות הכוללת הועמדה על 5% בגין הגב ו- 5% בגין הברכיים. כלומר, בעקבות שאלות ההבהרה ולאחר עיון במכלול החומר, המומחה הפחית את הנכות הכללית המשוקללת ל- 9.75% (במקום 15%), ומתוך הנכות המשוקללת קבע כי 7.4% לערך מיוחסים לתאונה. דומני, כי את הערכתו של המומחה – בחוות הדעת המקורית – לגבי כשירותה של התובעת לעבודה פיזית, יש לבחון בהתחשב גם בשינויים שחלו במסקנותיו הרפואיות.

9. מכל מקום, קביעת הנכות התפקודית לעולם שמורה לבית המשפט, על-יסוד מכלול הנתונים. על-פי התרשמותי, הניסיון לייחס לתאונה נשוא התביעה (שהותירה נכות רפואית של כ- 7.5%) נפקות כה חמורה, עד כדי אובדן מלא של יכולת ההשתכרות, מרחיק לכת ואין בידי לקבלו בנסיבות המקרה . אני ער היטב לעיסוקה של התובעת עובר לתאונה – תחילה כמטפלת בקשישים ואחר כך כעובדת ניקיון במשרה חלקית. ניתן להניח, כי עבודות מסוג זה כרוכות במאמצים פיזיים. עם זאת, בדרך-כלל נכויות בשיעורים של 5% עד 10% אינן משביתות מכל פעולה, ולא שוכנעתי כי המקרה של התובעת כה שונה. ראוי לציין, כי לאורך שנות חייה הבוגרים (לפני התאונה) עבדה התובעת שנים מעטות בלבד , והשתכרה סכומים זעומים (ראו דו"ח רציפות ביטוח שצירפה הנתבעת לתיק המוצגים מטעמה) . אין לקבוע, גם בנסיבותיה של התובעת, כי נכות בשיעור של 7.5% (בגין הגבלה קלה מאוד בתנועות עמוד שדרה מתני – מחצית עקב התאונה – וכאבי ברכיים ללא פגיעה בטווחי התנועה וביציבות) חוסמת כל אפיק של הכנסה, ולוּ הכנסה נמוכה. התובעת אישרה בחקירתה, כי מאז מועד התאונה אף לא עשתה ניסיון כלשהו למציאת עבודה מתאימה ( עמוד 21 לפרוטוקול; ראו גם עדותו של הבן בעמוד 15 לפרוטוקול), ועובדה זו מקשה אף-היא על קבלת עמדתה בעניין הפסדי השכר הנטענים. לבסוף יוּער, כי לתובעת בעיות רפואיות נוספות שאינן קשורות בתאונה נשוא התביעה – הן בגין הגב (עקב כך הופחתה הנכות הרפואית על-ידי המומחה) הן במובנים נוספים (כגון כאבים שונים, לחץ דם, לחצים בחזה ובישיבת ההוכחות הוזכרה גם סכרת).

10. אשר על כן, אין בידי לקבל את טענתו של בא-כוח התובעת לגבי שיעור הנכות התפקודית . עם זאת, לאחר שנתתי את דעתי לנסיבותיה האינדיבידואליות של התובעת, לרבות עיסוקה מלפני התאונה, השכלתה, גילה, קשיי השפה, מידת ההשפעה של הנכות הרפואית על היכולת לעסוק במקצוע שבו עבדה קודם לכן והיעדר מקום עבודה מובטח; ולאחר שהבאתי בחשבון גם את התרשמותי מהעדויות שנשמעו לפניי ואת מכלול קביעותיו של המומחה בחוות הדעת ובתשובות לשאלות ההבהרה, נחה דעתי כי יש מקום להעמיד את הנכות התפקודית על שיעור גבוה יותר מהנכות הרפואית - 10%.

על יסוד האמור לעיל ניגש לאמוד את הפיצוי בראשי הנזק הרלוונטיים.

11. ראשית, לעניין הפסדי השתכרות: עבודתה האחרונה של התובעת עובר לתאונה הייתה כעובדת ניקיון בבית ספר מטעם חברת זבולון מ.ש. שירותים. שכרה הבסיסי של התובעת בעבודה זו עמד על סך של 2,292 ₪ לחודש, ולכך התווספו סכומים מסוימים כגון בגין נסיעות והבראה. עיון בתלושי השכר של התובעת בחודשים ינואר 2012 עד יוני 2012 מ למד כי ממוצע שכרה (כולל התוספות האמורות) עמד על סך של 2723 ₪ ( לאחר הצמדה וריבית מאמצע התקופה מתקבל בקירוב סכום של 2,800 ₪).

12. עם זאת, יש לציין כי התובעת פוטרה מעבודתה בחודש יולי 2012, ובמועד התאונה קיבלה דמי אבטלה. אמנם, לדבריה, היא התכוונה לחזור לעבוד ואף במשרה מלאה, זאת בשים לב לכך שילדיה גדלו באופן שאפשר לה להגדיל את היקף המשרה. אולם זאת לדעת: התובעת – שבמועד התאונה הייתה בת כ- 51 שנים – אינה מראה (ואינה טוענת) כי עבדה, אי פעם, במשרה מלאה או תמורת שכר גבוה יותר. זאת ועוד: הנתבעת מצדה מצביעה על בעיות רפואיות שהיו לתובעת עוד קודם לתאונה (אורתופדיות ואחרות) , ומציינת כי לפי העדויות, התובעת מסייעת גם כיום לילדיה ולנכדיה. לאור כל אלה, אין בידי לקבל את עתירתה של התובעת לקבוע את בסיס השכר על שכר מינימום מלא – שכר שכאמור לא שולם לתובעת מעולם . עם זאת, בהתחשב במכלול הטענות שבאו לפניי, לרבות בנוגע לעלייה בשיעור שכר המינימום, באתי לכלל מסקנה כי ראוי להעמיד את בסיס השכר על סך של 3,500 ₪ . סכום זה נקבע כממוצע לכל התקופה, לעבר ולעתיד, ויש בו כדי לשקלל את הנתונים שלפניי ואת התרחישים האפשריים.

13. על-פי הנתונים האמורים לעיל נחשב את הפיצוי עבור הפסדי שכר בעבר: ראשית, לגבי תקופת אי-הכושר. פרופ' סלעי קבע לתובעת אי-כושר מלא לתקופה של 3 חודשים, ואי-כושר חלקי (50%) לתקופה נוספת של חודש עד חודש ומחצה. אני סבור, כי יש לייחס גם לתקופת אי-הכושר החלקי נפקות של אי-כושר מלא, וזאת בשים לב לנסיבותיה של התובעת ולאופי עבודתה לפני התאונה. עם זאת, יש לזכור כי התובעת לא עבדה במועד התאונה (פוטרה מספר חודשים קודם לכן), ולא נטען כי באותה עת היא כבר מצאה מקום עבודה חדש. לפיכך, התובעת אינה זכאית לפיצוי עבור מלוא תקופת אי-הכושר, ולפי אומדן מצאתי לפסוק לה פיצוי עבור מחצית מהתקופה:
3500 X 100% X 4.5 X 0.5 = 7875

לגבי יתר התקופה עד למועד פסק הדין – תקופה של כ- 51 חודשים – מצאתי לפסוק פיצוי לפי שיעור הנכות התפקודית, לאמור:
3500 X 10% X 51 = 17850

סך הכול פיצוי בגין הפסדי השתכרות בעבר: 25,725 ₪.

14. מכאן להפסדי השתכרות בעתיד. על-פי אותם מדדים ובהיוון מתאים עד גיל 67 שנים, מתקבל הסכום של 38,500 (מעוגל). יוּער, כי אין מקום במסגרת ההליך שלפניי לקבל את הטענה בדבר שינוי מדד ההיוון מ- 3% ל- 2%, ולעניין זה די שאפנה לת"א (מח' י-ם) 1730-12-11 עזבון פלוני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (1.5.2017); ת"א (מח' י-ם) 29349-12-12 ר. ר. נ' שירותי בריאות כללית (17.8.2016).

15. כמו-כן, יש לפסוק לתובעת סכום של 7200 ₪ (מעוגל) בגין הפסדי פנסיה (ראו ת"א (מח' חי') 16951-04-10 ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר. (31.12.2013)).

16. לגבי עזרת הזולת: התובעת אינה טוענת כי העסיקה – או שבכוונתה להעסיק – עזרה בשכר; עם זאת, היא וילדיה שמסרו עדות טוענים כי בעקבות התא ונה היא נזקקת לעזרה רבה של בני משפחה, שמקצתם אף מתגוררים עמה על-מנת לסייע לה. שמעתי בקשב רב את העדויות ושקלתי את טיעוני הצדדים. נחה דעתי, כי התובעת מתקשה בפעולות מסוימות הקשורות במשק הבית, זאת בין היתר – אך לא רק – עקב הנכות שנותרה בגין התאונה. מצד שני, סבורני כי העזרה בבית אינה נובעת מן התאונה בלבד – הייתה עזרה גם לפני התאונה, והתובעת עצמה מעניקה סיוע לילדיה, בין היתר באיסוף ובשמירה על ילדיהם-נכדיה (ראו למשל עמוד ים 22 ו- 28 לפרוטוקול). התרשמתי, כי מדובר במסגרת משפחתית תומכת (באופן ראוי להערכה), כאשר מבחינת העזרה של הילדים בבית ישנה "דלתא" מסוימת הקשורה בתאונה, החורגת מעזרה רגילה. איני מקבל את החישובים האקטואריים שהציע בא-כוח התובעת – אלה אינם הולמים את הנכות הרפואית והתפקודית שנקבעה בתיק זה, אף לא את התרשמותי הבלתי-אמצעית מהעדויות – אולם סבורני כי יש מקום לפסיקת סכום הולם, המשקף את התרשמותי מהקשיים שחווה התובעת ואת העזרה שניתנת לה. לאור מכלול הנתונים מצאתי כי יש להעמיד את הפיצוי לתקופת האשפוז ואי-הכושר על סך של 5,000 ₪, וליתר התקופה – עבר ועתיד – על סכום גלובאלי נוסף של 20,000 ₪.

17. מכאן לראש הנזק של הוצאות רפואיות. התובעת ביקשה בשעתו מינוי מומחה בתחום רפואת שיניים. כבוד השופטת עמית-אניסמן נמנעה ממינוי מומחה בתחום זה, וציינה כי "לגבי המומחה בתחום פה ולסת, בשלב זה, מאחר וצורפו שני מסמכים ומאחר ומדובר בהצעת מחיר בלבד, תישקל טענה זו במסגרת ההצעה, לכשתינתן " (ראו החלטה מיום 2.7.2015). מאז ועד היום (וביתר דיוק – עד לשלב הסיכומים), התובעת לא חזרה על הבקשה למנות מומחה בתחום פה ולסת. ואכן, איני סבור כי יש לכך מקום בשלב זה. עם זאת, ברוח החלטתה של כבוד השופטת עמית-אניסמן, ראיתי לנכון להתחשב בתיעוד הרפואי לעניין השיניים. כך, במסמך סיכום המחלה מהמרכז הרפואי "קפלן" נרשם בבדיקה הגופנית - "שיניים שבורות" (התובעת בתצהירה מציינת כי נשברו שתי שיניים) ; כמו-כן צירפה התובעת מסמך שכותרתו "תוכנית טיפולים" ועניינו הצעת מחיר בסכום של 7,940 ₪ לאחר הנחה. ב תצהירה, מסבירה התובעת כי פנתה לרופאת השיניים שהעסיקה אז את בִּיתהּ, וזו ביצעה טיפול ראשוני-זמני וערכה הצעת מחיר לטיפול מלא (עם הנחה), דא עקא שבשל חסרון כיס הטיפול טרם בוצע (ראו גם עדותה של הבת שרה יוסף – עמודים 8-7 לפרוטוקול) . אין לכחד, כי על-פי המסמכים שבתיק קיים קושי לקבוע קביעות חד-משמעיות לגבי הנזק שנגרם בתאונה לשיניה של התובעת ולגבי הצעת המחיר. עם זאת, אני סבור כי מבחינה זו אין להחמיר יתר-על-המידה עם התובעת – נזכור כי הנתבעת חסכה את העלות של מומחה בתחום פה ולסת – ועל פניו הצעת המחיר אינה בסכום בלתי-סביר. במכלול נסיבות העניין, לאחר עיון במסמכים ושמיעת טענות הצדדים, וכשאני מביא בחשבון מצד אחד את טענת הנתבעת כי אין עיגון ברור לקשר בין מכלול הטיפול הנזכר בהצעת המחיר לבין נזקי התאונה, ומצד אח ֵר את טענת התובעת כי הצעת המחיר ניתנה לפני זמן רב וכיום העלות גבוהה יותר, מצאתי לפסוק לתובעת סכום של 8,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות הקשורות בנזק לשיניים. לסכום זה יתווסף סך גלובאלי של 5,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות נוספות והוצאות נסיעה (בעניין זה האחרון אדגיש , כי הסכום שביקש בא-כוח התובעת בסיכומיו מופרז, זאת בשים לב לקבלות המעטות שצורפו, לשירות הרפואי שמסופק על-ידי קופת החולים ולקביעתו של פרופ' סלעי בחוות דעתו, כי אינו רואה צורך בטיפולים רפואיים נוספים בתחום האורתופדי).

18. נותר ראש הנזק הלא ממוני. הנכות הרפואית שנקבעה לתובעת עומדת כאמור על כ- 7.5%. בא-כוח התובעת עותר להוסיף %½ בגין שתי השיניים השבורות. איני רואה צורך להיזקק לכך, שכן ממילא לבית המשפט מסור שיקול הדעת להגדיל את הפיצוי עד לסכום המתקבל לפי נכות של 10%, ובנסיבות העניין – לאור כל המפורט לעיל – מצאתי לעשות שימוש בסמכותי-זו. כמו-כן יש להביא בחשבון כי התובעת הייתה מאושפזת למשך תקופה של 21 ימים. הסכום המתקבל הוא 22,000 ₪ (מעוגל).

19. סוף דבר: אני פוסק לתובעת פיצוי בסך של 131,425 ₪. כמו-כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת – אגרת המשפט , שכר העדים כפי שנפסק בדיון, שכר המתרגם (לפי קבלה) ושכר טרחת עורך-דין בהתאם לחוק.

ניתן היום, י"ח סיוון תשע"ז, 12 יוני 2017, בהעדר הצדדים.