הדפסה

בית משפט השלום בראשון לציון ת"א 34335-12-13

בפני
כבוד השופט ארז יקואל

תובעת

פונטביט בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד א' אגם

נגד

נתבעת

המסלול האקדמי המכללה למנהל מיסודה של הסתדרות הפקידים בתל אביב חל"צ
ע"י ב"כ עוה"ד י' זלנפרוי ו - נ' שגיא

פסק דין
תובענה זו עוסקת בהפרה נטענת של זכויות יוצרים ביחס לגוֹפָנים (" פונטים"), אשר עוצבו על ידי התובעת. לגישת התובעת, הנתבעת הפרה את זכויותיה ב גופנים שע צבה ו יש לחייבה בפיצוי בסכום של 200,000 ₪. הנתבעת, מצדה, טוענת כי לא הפרה את זכויות היוצרים של התובעת, ככל שקיימות.
רקע
התובעת היא חברה פרטית העוסקת בעיצוב וביצירת גופנים. התובעת נוהגת להעניק רישיונות שימוש בגופנים שיצרה בתמורה לתמלוגים. הנתבעת היא חברה לתועלת הציבור, המפעילה מוסד להשכלה גבוהה.
במהלך חודש ינואר 2012, פרסמה הגב' הגר שלמה, אשר למדה במסגרת קורס עיצוב גרפי בנתבעת בקמפוס בראשון לציו ן (להלן: "הקורס"), שתי הודעות באתר פייסבוק, שבהן נעשה שימוש בגופנים שעוצבו על ידי התובעת. התובעת פנתה לגב' שלמה בדרישה לשלם עבור זכות השימוש בגופנים ובמהלך הדברים, מסרה הגב' שלמה כי במסגרת לימודיה בקורס, הפיצה המרצה - הגב' אורית מילר, גופנים שעוצבו על ידי התובעת.
בהמשך לכך, פנתה התובעת אל הנתבעת וטענה כי נמסרו לתלמידיה גופנים בהם נעשה שימוש מסחרי ללא אישור. הנתבעת דחתה את טענות התובעת ומכאן התובענה שמלפניי.
תמצית טענות התובעת
התובעת טוענת כי במהלך הקורס, הפיצה הנתבעת, באמצעות הגב' מילר, יצירות רבות לתלמידי הקורס. נטען כי בין היצירות שהופצו, נכללו שני גופנים המכונים " קליגרף" ו- "אריסטוקרט" (להלן: "הגופנים"). התובעת מדגישה כי הגופנים עוצבו על ידה וכי הנתבעת לא הייתה רשאית לעשות בהם שימוש, או להפיצם לאחרים ( להלן: "השימוש האסור"). התובעת מפנה לעדויות תלמידים בקורס, לפיהן נכחו בו מעל 20 תלמידים ולכל אחד מהם נמסרו מספר גופנים שעוצבו על ידי התובעת, מבלי שנאמר להם דבר ביחס לשימוש המותר או האסור בהם. התובעת טוענת, כי הפצת הגופנים לסטודנטים בקורס מהווה הפרה חמורה של זכויותיה, שכן זכויות השימוש בהם לא נרכשו על ידי הנתבעת, או על ידי הגב' מילר. התובעת סבורה כי השימוש האסור נועד להעלות את ערך הקורסים שמעבירה הנתבעת לתלמידיה וכן לקדמה ולשווקה, במטרה להתעשר. התובעת הוסיפה וטענה, כי השימוש האסור עולה, בין היתר, כדי הפרת זכות היוצרים והזכות המוסרית שלה בגופנים; גזל; גניבת עין; רשלנות; הפרת חובה חקוקה; חוסר תום לב; פגיעה במוניטין ועשיית עושר שלא במשפט. נטען, כי לתובעת מוניטין רב שנים בתחום עיצוב הגופנים, אותו טיפחה באמצעות השקעת כספים ואמצעים רבים וה גופנים שיצרה הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף הטיפוגרפי בישראל, שכן הם מופיעים בכל סוגי המדיה ומשמשים את קהילת המעצבים המגוונת.
התובעת הוסיפה וטענה, כי הנזק שנגרם לה כתוצאה מהשימוש האסור נעוץ במניעת זכותה לתמורה מלאה בגין השימוש ביצירותיה ובהינתן כי מדובר בשימוש בעל אופי מסחרי, אשר נעשה ללא הגבלה, או בקרה כלשהי, יש להניח כי היצירות המוגנות הגיעו לידי גורמים רבים המוסיפים לעשות בהם שימוש, מבלי לשלם תמורתן. התובעת סבורה כי בנסיבות אלו ובהינתן כי מדובר בשני גופנים המהווים שתי יצירות נפרדות, יש לחייב את הנתבעת בסכום הפיצוי הסטטוטורי המקסימלי - 100,000 ₪ לכל גופן.

תמצית טענות הנתבעת
לשיטת הנתבעת, הגופנים אינם עומדים במבחנים של יצירתיות, מקוריות ואמנותיות, הנדרשים לביסוס קיומן של זכויות יוצרים. הנתבעת סבורה כי מדובר בגופנים סטנדרטיים, שאין בהם ערך עיצובי, או יצירתי ואשר מטרתם פונקציונאלית – לאפשר כתיבה באותיות השפה העברית. הנתבעת הפנתה לתזכיר הצעת חוק המדגמים, התשע"ג-2013, ממנו עולה, לשיטתה, כי גופני דפוס עלולים להיחשב כמדגמים ולא כזכויות יוצרים ומכאן שתקופת ההגנה בגינם אינה יכולה לעלות על חמש שנים ממועד פרסומם.
לגופן של טענות התובעת, נטען להיעדר יריבות בין הצדדים, נוכח ביצוע ההפרות המתוארות בכתב התביעה ובנספחיו על ידי הגב' שלמה – שסיימה את לימודיה במוסד המנוהל על ידי הנתבעת בשנת 2010, או על ידי הגב' מילר – שפעלה כמרצה מן החוץ למשך סמסטר אחד בלבד, בשנת 2010. הנתבעת סבורה כי אין לייחס לה כל אחריות בגין ההפרות המתוארות בכתב התביעה, אף משום שבוצעו בחלוף תקופה בת שנתיים מתום הלימודים בקורס, שלא במסגרת פעילותה, ללא כל קשר אליה ומבלי שנהנתה מפירות ההפרה הנטענת. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי אין להחיל עליה אחריות שילוחית ביחס להתנהלות הגב' מילר, שכן הקורס לא עסק בשימוש בגופנים והנושא לא נכלל במסגרת החומר שהוסמכה הגב' מילר להעביר לתלמידי הנתבעת. עוד הוטעם, כי לא ניתן לקבוע שהנתבעת התרשלה, שכן אין לקשור בין הפעילות האקדמית שהיא מנהלת לבין השימוש האסור; לא הייתה לה כל ידיעה על התרחשותו ולא הייתה לה כל תרומה לכך. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי לא ביצעה כל פעולה המאפשרת עשיית שימוש בגופנים, הן לגב' מילר והן לתלמידי הקורס; כי הגופנים לא נרכשו על ידה, לא היו בחזקתה, או בשליטתה ו לא הותקנו על גבי מחשביה וכי אין כל ראייה שתלמד כי היו בחזקתה של הגב' מילר, או שהותקנו על גבי המחשב שבו השתמשה. הנתבעת סבורה שלא ניתן לבסס ממצאים עובדתיים משמעותיים על עדותן של העדות מטעם התובעת והוסיפה וטענה, כי אף אם יימצא שמי מטעמה עשה שימוש אסור בגופנים, אין המדובר בשימוש מסחרי או חיצוני ויש לזקוף לזכותה את ההגנה הקבועה בסעיף 19 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: "החוק"), שעניינה בהוגנות השימוש ביצירה.
הנתבעת הכחישה את הנזקים הנטענים בכתב התביעה. נטען כי התובעת לא הראתה כיצד הנתבעת התעשרה על חשבונה, או אילו רווחים הופקו לה כתוצאה מהשימוש האסור. כן טענה הנתבעת, כי לא הוכח קשר סיבתי בין השימוש האסור לבין הנזקים הנטענים. במיוחד כך, לנוכח המחירים הנמוכים שנוהגת התובעת לגבות בעבור השימוש בגופנים שבבעלותה ולנוכח העובדה שלא דרשה מהגב' שלמה להסיר, או למחוק את השימוש שעשתה בגופנים.
דיון והכרעה
מטעם התובעת העידו הגב' שלמה והגב' אושר בכר ( בן דוד) – אשר למדו במסגרת הקורס; מר נדב עזרא – אחד ממנהליה ובעליה של התובעת והיוצר העיקרי של הגופנים שבבעלותה ומר חיים כדורי - מנכ"ל התובעת. מטעם הנתבעת העידו הגב' מילר, הגב' ענבל שטרייכמן טל – מרצה ואחראית תחום מחשוב בנתבעת והגב' יעל וכטר – אשר למדה בקורס.
לאחר עיון בטענות הצדדים והתחשבות בראיותיהם, באותות האמת שנחשפו במהלך הדיון ובמכלול נסיבות העניין - הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה. להלן אבאר את הנימוקים שהביאוני למסקנה זו.
הכרעה בטענות הצדדים מחייבת בחינה של מספר שאלות עובדתיות ומשפטיות, בהתאם לפלוגתאות הרלוונטיות. קודם לכל, יש לבחון האם הגופנים מושא הדיון - "אריסטוקרט" ו- "קליגרף", מהווים יצירה מוגנת על פי החוק . ככל שתינתן תשובה חיובית לשאלה זו – תיבחן השאלה האם הנתבעת או מי מטעמה הפרו את זכויות היוצרים בגופנים. בהתאם, תיבחנה שאלות הקשורות בהגנה לנתבעת ו בגובה הסעד הכספי.
זכויות התובעת בגופנים
נחה דעתי כי הגופנים הם יצירה מוגנת, בהתאם לאמות המידה שנקבעו בדין. הגופנים נוצרו עובר למועד כניסת החוק לתוקף (ר' סע' (14)[1]-[2] לתצהירו של מר עזרא). על פי הוראת סעיף 78(א) לחוק, תחולתו גם לגבי יצירות שנוצרו עובר למועד כניסתו לתוקף ובלבד שהזכות הנטענת הייתה מוגנת. מכאן, ש יש לבחון קיומה של זכות יוצרים בגין הגופנים, על פי אמות המידה בדין ששרר עובר למועד כניסת החוק לתוקף. בהתאם לאמות מידה אלו, גופנים עשויים לזכות בהגנת דיני זכויות יוצרים, ככל שהם עומדים בשלושה מבחנים מצטברים –מבחן המקוריות, מבחן היצירתיות ומבחן האומנותיות (ר' ע"א 513/89Interlego נ' Exin-Lines Bros. S.A. (9.6.94) ; ת"א (מרכז) 5315-04-08 הוצאת קורן ירושלים בע"מ נ' מיקרוסופט ישראל בע"מ (30.6.12)).
ביחס לשני המבחנים הראשונים, המקוריות והיצירתיות, אין צורך להראות כי מדובר ביצירה חדשנית, ייחודית, או ראשונה מסוגה. אף אם פשוטה היא, די בכך שטמונה בה מידה מסוימת, אפילו קטנה, של כישרון, חשיבה עצמאית ומאמץ אנושי . כך ובלבד שאין המדובר ביצירה טריוויאלית שיצירתה כרוכה אך בהשקעת זמן ועבודה, או ביצירה שפשטותה קיצונית (ר' ע"א 513/89 הנ"ל; ע"א 2790/93 Eisenman נ' קימרון (30.08.00); ע"א 2173/94 Tele event נ' ערוצי זהב (2.8.01)).
מבחן האמנותיות ה וא מבחן כפול הכולל התייחסות מתבקשת לכוונת היוצר ולתוצאה. יש לבחון מהם השיקולים שהנחו את היוצר ביצירתו. ככל ששיקוליו כללו אלמנט אמנותי, אף אם לצדם שיקולים אחרים, מסחריים או פונקציונאליים, די בכך שהמרכיב האמנותי השפיע על צורתו הסופית והתבטא בה בפועל . ההגנה שתינתן תיוחס רק לאותו חלק של המוצר שצורתו הוכתבה על ידי המרכיב האמנותי ובלבד שאין בה כדי לצמצ ם יתר על המידה את האפשרויות העומדות לפני יוצרים עתידיים של מוצרים דומים (ר' ע"א 513/89 לעיל).
ובהתאמת הדברים לנסיבות המקרה הנדון; התרשמתי כי הגופנים צולחים את אמות המידה הנדרשות, בהתאם למבחני היצירתיות, המקוריות והאמנותיות ולכן הם מהווים יצירה מוגנת על פי החוק. הגופנים "אריסטוקרט" ו- "קליגרף" עוצבו על ידי מר נדב עזרא, הוא אחד מבעליה ומנהליה של התובעת שעיצב חלק ניכר מגופניה. נתון עובדתי זה אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים (ר' סעיפים (2) – (5) לתצהירו של מר עזרא). מר עזרא מסר, בין היתר, כי הוא היוצר העיקרי של הגופנים השייכים לתובעת; כי הייחודיות שבמלאכת העיצוב נעוצה ברווחים שבין האותיות, בקשתות, בצורות ובהרמוניה שביניהם וכי מלאכת העיצוב היא קשה , כדי כך שנדרשת כשנה ליצירת 10 גופני ם. מר חיים כדורי מסר בתצהירו , בין היתר, כי התובעת מובילה קו חדש ומקורי של גופנים שימושיים באיכות גבוהה, הכוללים רמת גימור איכותית וניכרת, מקצבים יצירתיים, גוון אחיד וחיבור לשורשים העבריים של האלף-בית; כי עיצוב אותיות דורש ניסיון, משאבים, מאמצים ויצירתיות וכי התובעת ייצרה גופנים רבים שזכויות השימוש בהם נרכשו על ידי צרכנים שונים. טענות אלו לא נסתרו בחקירתם הנגדית של מר עזרא ומר כדורי ולא הונחה מלפניי ראיה סותרת, או טעם של ממש שבגינם אין לאמץ את דבריהם.
דחיתי את טענת הנתבעת לפיה בהיעדר חוות דעת שבמומחיות לא ניתן לגרוס שהגופנים ייחודיים ומכאן שלא ניתן להגדירם כיצירה מוגנת. כפי שציינתי, על מנת לקבוע שיצירה מסוימת היא יצירה מוגנת, אין הכרח להראות כי מדובר ביצירה חדשנית, או ייחודית. ההתרשמות העיקרית היא משלב גיבוש הביטוי וכאשר מדובר ביצירה המתבססת על יצירות קיימות, יש להוסיף לבחון אם קיים שוני מסוים בין היצירה החדשה לבין קודמתה. גופן, ככלל, הוא עיצוב המתבסס על יצירה קיימת – היא צורת האות העברית ולכן, על דרישת המקוריות להיבחן על פי שלב הגיבוש ועל פי השוני שבין היצירה החדשה ליצירה המקורית. במקרה הנדון, לא נסתרה עדותם של מר עזרא ומר כדורי ביחס לשלב הגיבוש של הגופנים שביסוד המחלוקת, בפרט ביחס למשאבים, לזמן ולמלאכת העיצוב האמנותית הנדרש ים לשם כך. אף לא נטען להיעדר שוני בין הגופנים שביסוד המחלוקת לגופנים עבריים קודמים ולקיומם של גופנים זהים, או דומים ולא נסתרה עמדת התובעת ביחס לנושא זה.
לאורם של נתונים אלו, שוכנעתי כי יש לקבל את עמדת התובעת כי הגופנים שעוצרו על ידה מהווים יצירה מוגנת על פי החוק.
בחינת הפרת זכויות התובעת בגופנים
על יסוד התרשמותי מגרסאות העדים, אני סבור כי לא הוכחה טענ ת התובעת כי הנתבעת עשתה שימוש אסור בגופנים. כנזכר, השימוש האסור המיוחס לנתבעת הוא העתקת הגופנים למי מהתלמידים שנכחו בקורס. זאת, באמצעות המרצה בקורס – הגב' מילר, בהיעדר פיקוח מצד הנתבעת על תכני הקורס והעזרים הנמסרים לתלמידים המשתתפים בו ומבלי שהובהר ו השימושים המותרים, או האסורים בהם ( ר' סע' 3-7 לתצהיריהן של הגב' שלמה והגב' בן-דוד). על מנת לקבל את טענות ה תובעת, יש להראות שבוצעה הפרה ביחס לגופנים מושא המחלוקת - הם הגופנים "אריסטוקרט" ו- "קליגרף". מצאתי כי התובעת לא נשאה בנטל הראייה להוכחת טענתה לפיה בוצעה הפרה ביחס לגופנים ספציפיים אלו.
התובעת טוענת, כי לא ניתן לייחס משקל ראייתי משמעותי לעדותם של עדי הנתבעת, לנכוח הפרכות והסתירות שעלו מהן, בין היתר, ביחס לטענה בדבר היכולת להעביר קבצים ממחשב מאקינטוש למחשב רגיל; לאי העברת תכנים בנושא זכויות יוצרים במסגרת הקורס; לקריסת הטענה שלא הועברו חומרים מהמחשב של המרצה למחשבי הסטודנטים ולשימוש בגופנים במהלך הקורס. עוד נטען, כי היה באפשרות הנתבעת לזמן לעדות תלמידים רבים שלמדו בקורס ובחירתה שלא לעשות כן נזקפת לחובתה. התובעת סבורה שהעדויות שנשמעו מלמדות כי הגב' מילר שימשה כשלוחה של הנתבעת במסגרת הקורס, בעוד שהנתבעת לא פעלה להנחות את מרציה ביחס לשמירה על זכויות יוצרים ולא פיקחה על תכני הקורס.
הנתבעת, מנגד, הדגישה כי התובעת לא הצביעה על קבצי המחשב שהכילו את הגופנים מושא הת ובענה והפנתה, בהקשר זה, לעדותה של הגב' שלמה, ממנה עולה כי התובעת לא ביקשה לבדוק את המחשב שלה ולנסות לאתר בו את הקבצים הנושאים את הגופנים, או את מקורם. הנתבעת סבורה כי לא ניתן לייחס משקל ראייתי משמעותי לעדותה של הגב' שלמה, לנוכח שמסרה כי הגופנים מושא התובענה לא היו נחוצים לקורס ולנוכח שלא נסתרה הטענה כי החומרים שהועברו מהגב' מילר לתלמידים כללו את מצגות השיעורים בלבד. כן נטען, שהמחשב שבו עשתה הגב' מילר שימוש הוא מסוג "מאקינטוש" ולכן לא ניתן להעביר ממנו גופנים למחשבים שהיו ברשות תלמידי הקורס. הנתבעת סבורה כי לא ניתן לבסס ממצאים עובדתיים משמעותיים על עדותה של הגב' שלמה, גם בהינתן שעדותה נובעת מכך שהיא עצמה ביצעה את השימוש המפר ואף נדרשה לשלם עליו על ידי התובעת, אלא שהתובעת העדיפה שתעיד לחובת הנתבעת חלף התשלום שנדרש. לגישת הנתבעת, נתון זה מלמד כי עדותה של הגב' שלמה מבוססת על רצונה למלט עצמה מטענות התובעת. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי לא ניתן אף לבסס ממצאים עובדתיים על עדותה של הגב' בכר, בהיותה חברתה הטובה של הגב' שלמה, אשר לא מן הנמנע כי נחלצה לעזרתה. הנתבעת מוסיפה ומפנה לדמיון בתצהירי השתיים , וסבורה כי הן תיאמו את גרסאותיהן.
הצדדים אינם חלוקים על כך שהתובעת לא הרשתה לנתבעת לעשות שימוש בגופנים, במפורש או במשתמע. אין אף מחלוקת על כך שהגופנים היו בידי הגב' שלמה, אשר עשתה בהם שימוש פרטי בעל אופי מסחרי, בכך שפרסמה מודעה פרסומית הכוללת שימוש גראפי ב הם (ר' פרו' עמ' 8 שו' 9-11; נספחים 1-2 לתצהירו של מר עזרא).
שוכנעתי כי לא הוכח שהגופנים הספציפיים הניצבים ביסוד המחלוקת, אכן היו ברשותה של הגב' מילר במועדים הרלוונטיים, או שהיא העבירה את אותם גופנים ספציפיים לתלמידי הקורס. אין עוררין על כך שהגופנים לא נמכרו לנתבעת, או לגב' מילר, עובר למועד ההפרה הנטענת (ר' סע' 12 לתצהירו של מר כדורי). טענת הגב' מילר לפיה הגופנים לא היו ברשותה ולא נרכשו על ידה, לא נסתרה בחקירתה הנגדית (ר' פרו' עמ' 28 שו' 17-22) ו נתמכה בעדותה של הגב' שטרייכמן, אשר לא נסתרה אף היא (ר' פרו' הדיון מיום 23.1.17 עמ' 4 ו- 6). לא הונחה מלפניי ראייה מהימנה שתלמד אחרת.
התרשמתי כי לא ניתן לבסס קביעת ממצא עובדתי מהימן לזכות התובעת על יסוד עדותן של הגב' שלמה והגב' בכר. אשר לעדות הגב' שלמה, קיימים קשיים בגרסתה, שבעטיים לא ניתן לייחס לה את המשקל הנדרש ל שם ביסוס ממצאים עובדתיים בנוגע להעתקת הגופנים הספציפיים שביסוד התובענה. קיים קושי לאמץ את דבריה , לפיהם הגופנים הועתקו אליה מהמחשב של הגב' מילר באמצעות דיסק און קי, בעוד ש כדבריה, היא אינה יודעת את שם הגופן שבו השתמשה (ר' פרו' עמ' 8 שו' 15-24); היא אינה יודעת כיצד למחוק את הגופן ממחשבה האישי (ר' פרו' עמ' 10 שו' 1) והיא כלל אינה יודעת להבדיל בין הגופנים השייכים לתובעת, לבין גופנים אחרים שנמצאו בידיה (" לא יודעת לזהות מה הבסיס ומה של החברה. זה ביחד" – ר' פרו' עמ' 10 שו' 3). קושי נוסף באימוץ גרסתה של הגב' שלמה, נעוץ בעובדה שמקור עדותה הוא הפרה שביצעה בעצמה ובדרישת תשלום שהופנתה אליה מאת התובעת (ר' פרו' עמ' 10 שו' 12-27; עמ' 11 שו' 16-17). נתון זה נתמך אף בעדותה של הגב' בכר , אשר מסרה כי הגב' שלמה ביקשה ממנה להעיד, מאחר שלדבריה היא " הסתבכה וצריכה עזרה" (ר' פרו' הדיון מיום 23.1.17, עמ' 4). בנסיבות אלו, לא ניתן להתייחס לעדותה של הגב' שלמה ככזו שמקורה בעד אובייקטיבי הנעדר עניין בתוצאות ההליך המשפטי שבו הוא מתבקש להעיד (ר' פרו' עמ' 10 שו' 12-22).
אשר לעדותה של הגב' בכר, בתצהירה נמסר כי הגב' מילר העבירה לתלמידי הקורס "פונטים לשימושנו... הפונטים הועברו לכלל התלמידים בקורס באמצעות דיסק און קי... העברת הפונטים נעשתה בצורה ברורה וגלויה... כאשר המרצה לא הגבילה את לנו את השימוש..." (ר' סע' 2-7 לתצהירה). ברם, לא איתרתי בתצהירה, או בעדותה כל התייחסות לסוג הגופנים שהועברו לידיה, או לתלמידי הכיתה. הגב' בכר לא הבהירה אילו גופנים הועברו לתלמידי הקורס והוסיפה כי לא השתמשה בגופנים מעולם ומאז סיום לימודיה לא השתמשה באותו מחשב שבו הותקנו (ר' פרו' הדיון מיום 23.1.17, עמ' 3). מכאן, שלא ניתן ללמוד מעדותה של הגב' בכר כי הגופנים הספציפיים היו בידי הגב' מילר והועברו באמצעותה לידי מי מתלמידי הקורס. במיוחד כך, לנוכח שעוד טרם מסרה את גרסתה לידי מי מעורכי תצהירה, אמרה לה הגב' שלמה כי הסתבכה בעקבות שנודע לה כי הפונטים שהועברו אליה מהגב' מילר "היו שייכים לחברה מסוימת ובאיזה שלב החברה הזו עלתה על זה שזה היה בשימוש שלה והם תובעים אותה" (שם).
מי מעדות התובעת לא הציגה את הראייה הטובה ביותר - הקבצים שהועברו לידיהן מאת הגב' מילר. הן הגב' בכר והן הגב' שלמה מסרו בעדותן כי למיטב ידיעתן, הגופנים שנמסרו להן עדיין נמצאים בידיהן ועדיין מותקנים על המחשבים שבהם השתמשו. ברם, אף לא אחת מהן התבקשה על ידי התובעת להציג את הקבצים, את המחשבים, או כל תיעוד חפצי ביחס לקבצים שבאמצעותם הועברו הגופנים (ר' פרו' עמ' 11 שו' 25-28; עמ' 12 שו' 1). המדובר בחסר ראייתי משמעותי, שהעדרו נזקף לחובת התובעת בהערכת משקל ראיותיה.
אינני מקבל את טענת התובעת לפיה יש לקבל את גרסתה ולו מהטעם שעדותה של הגב' מילר לוותה בסתירות מהותיות. אמנם, לא מצאתי כל טעם מדוע ראתה הגב' מילר לנכון ליידע את הסטודנטים בקורס, כי " מעצבים גרפיים המבקשים לעשות שימוש בפונטים, נדרשים לרכוש פונטים אלו...", בעוד שלשיטתה, הקורס " כלל לא עסק בשימוש בפונטים ולא נעשה במסגרתו שימוש בפונטים..." (ר' סעיף 3 לתצהירה). בנוסף, גרסתה של הגב' מילר לפיה מסרה לסטודנטים שהשימוש בפונטים כרוך בתשלום לא נתמכה בעדותה של אף אחת מהתלמידות שהעידו מלפניי, אף לא על ידי הגב' וכטר – אשר העידה מטעם הנתבעת ומסרה כי לא זכור לה שהגב' מילר התייחסה לנושא במסגרת הקורס (ר' פרו' הדיון מיום 23.1.17 עמ' 11-12). אולם, גם בהתחשב באלו, התרשמתי כי אין יסוד לטענה משמע לא ניתן לבסס ממצא עובדתי על יסוד ליבת גרסת הגב' מילר , לפיה לא העבירה את הגופנים לתלמידי הקורס. אשר לפרכה הנטענת ביחס לכך שהגב' מילר לא ציינה כי העבירה חומרים לתלמידיה ולאחר מכן חזרה בה וציינה כי אכן העבירה חומרים באמצעות המקרן, או באמצעות המחשב (ר' פרו' עמ' 29 שו' 6-15) – שוכנעתי כי אין מדובר בסתירה אמיתית המלמדת כי לא ניתן לייחס מהימנות לליבת גרסתה. עיון בתצהירה של הגב' מלמד, כי ציינה מראש שהעבירה חומרים מסוימים לתלמידי הקורס (ר' סע' 4 לתצהירה), תוך שהבהירה כי הגופנים מושא המחלוקת לא נרכשו על ידה ולא היו ברשותה ולכן לא היה בידה להעבירם למאן דהוא. טענה זו לא נסתרה ולא הונחה מלפניי כל ראיה מהימנה שתלמד כי הגופנים הועברו מאת הנתבעת, או מאת הגב' מילר, לידי מי מתלמידי הקורס. אין בידי לייחס משקל משמעותי אף ל פרכה הנטענת ביחס לכך שהעדה לא דיברה עם מי מעדות התובעת. הגב' מילר נשאלה בחקירתה מדוע ניתקה לגב' שלמה את השיחה והשיבה כי "אין לי מה לומר לאדם שמשקר" (ר' פרו' עמ' 26 שו' 10). בהמשך, ציינה כי לאחר שנודע לה על התביעה היא פנתה לגב' שלמה ושאלה אותה למה היא משקרת ולאחר שהשיבה לה, לטענתה, כי "היא לא מרוויחה כמוני ויש לה ילדים ומשפחה לגדל...", מסרה לה כי היא תצטרך לשלם על השימוש שעשתה בגופנים מאחר שהם אינם בחזקתה ובעקבות זאת ניתקה את השיחה עמה (ר' פרו' עמ' 29 שו' 6-19). נמצא, אפוא, כי הגב' מילר לא טענה כי כלל לא דיברה עם הגב' שלמה ומכאן שאין המדובר בסתירה אמיתית .
אין בידי לקבל את טענת התובעת כי יש לזקוף לחובת הנתבעת את היעדר העדת התלמידים הנוספים שנכחו באותו שיעור שבו נטען להתרחשות השימוש האסור. בהינתן כי הנתבעת אכן העידה תלמידה מאותו הקורס, אינני מוצא לנכון להעמיד מלפניה נטל ראייתי המחייב הזמנת כלל תלמידי הקורס למתן עדות. בנוסף, התובעת לא הראתה כי פנתה לנתבעת בבקשה לעיין בפרטי הסטודנטים שנכחו בכיתה, או כי ביקשה את פרטיהם מאת הגב' שלמה והגב' בכר.
לאורם של נתונים אלו, נחה דעתי כי התובעת לא נשאה בנטל החל עליה להוכחת קיומה של העתקה מצד הנתבעת, או מצד הגב' מילר, ביחס לגופנים הספציפיים שביסוד המחלוקת.
לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צורך לדון בסוגיות הקשורות בהגנת הנתבעת ובפיצוי הכספי. אוסיף ואציין, בבחינת למעלה מן הצורך, כי גם אם היה מוכח השימוש האסור ביחס לגופנים הספציפיים, נחזה כי לא היה די בכך כדי להצדיק את הסכומים הנתבעי ם ולו בקירוב. התובעת לא צרפה מחירון, או כל ראיה אחרת ביחס לעלות השימוש המקובלת בגופנים שביסוד התובענה. לא הוכח שהשימוש האסור נקשר בצרכים מסחריים, או חיצוניים, או בהעתקה חוזרת ונשנית ולא הוכח כי הנתבעת התעשרה כלשהו מההפרה הבודדת עליה נסבה התביעה, להבדיל מהיקף ספקולטיבי ולא מוכח של ההפרה הנקשר לכל 20 תלמידי הקורס. עדותה של הגב' וכטר לא נסתרה ולפיה במחשבה האישי לא הותקנו גופנים במסגרת הקורס. גם הגב' שלמה העידה כי לא כל תלמידי הקורס נטלו את החומר ממחשבה של הגב' מילר (ר' פרו' עמ' 12 שו' 9-10). לא נסתרה אף הפניית הנתבעת כי מדובר בגופנים שזכות השימוש בהם כרוכה בעלות נמוכה (ר' אישור תשלום ששילמה הנתבעת בגין גופן אחר שרכשה מהתובעת בעבר - נספח ב' לתצהירה של הגב' שטרייכמן).
סוף דבר
טענותיהם הנוספות של הצדדים לא נעלמו מעיניי, אולם גם לאחר בחינתן שוכנעתי כי אין בהן כדי לשנות את מסקנותיי ולאור המקובץ - דחיתי את התביעה.
בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי, בהתנהלות הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, לא מצאתי לנכון למתוח למול התובעת את מלוא שורת הדין ביחס לסוגית ההוצאות. לפיכך, התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסכום כולל של 12,000 ₪, אשר ישולם בתוך 30 ימים ורק ככל שלא ישולם במועד, יישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
זכות ערעור – כדין.
לידיעת הצדדים.
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

ניתן היום, ב' ניסן תשע"ח, 18 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.