הדפסה

בית משפט השלום בראשון לציון ת"א 30297-06-19

לפני
כבוד ה שופט גיא שני

התובע
פלוני

נגד

הנתבעת
הפניקס חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לפניי בקשה מטעם הנתבעת להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי בדבר נכותו הנפשית של התובע עקב תאונת דרכים מיום 27.5.2014, בשיעור של 15%.

תחילה הועלו בבקשה שתי עילות להבאת ראיות לסתור: האחת, מצב נפשי קודם שהועדה הרפואית לא הייתה מודעת לו; והאחרת, הטבה ניכרת במצבו של התובע לאחר קביעת הנכות. בעקבות תגובתו של התובע ואיסוף מסמכים נוספים, חזרה בה הנתבעת מן העילה הראשונה, וטוב עשתה. נותרה העילה השנייה, ובה נמקד את מבטנו. בהקשר זה מפנה הנתבעת לשני מסמכים רפואיים מתחילת שנת 2019, שלפיהם דיווח התובע על שיפור במצבו הנפשי, על חזרה לתפקוד רגיל ועל הפסקת הטיפול התרופתי . כמו-כן מפנה הנתבעת למסמך המתעד לכאורה את רכישת התרופות של התובע בקופת החולים. לפי מסמך זה-האחרון, התובע חדל לרכוש תרופות פסיכיאטריות. מסמכים אלה כולם לא היו מונחים לפני הועדה הרפואית, שהרי זו בדקה את התובע בתחילת שנת 2018.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, בכתב ובעל-פה, ולאחר שבחנתי את המסמכים שלפניי , נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

כידוע, הגישה בכל הנוגע להבאת ראיות לסתור היא מצמצמת. עם זאת, אחד המקרים שבהם עשוי בית המשפט להיעתר לבקשה מסוג זה הוא קיומן של אינדיקציות לשינוי מהותי במצבו של התובע לאחר התאונה, שלא היו ידועות לוועדה הרפואית . בענייננו, התובע עצמו דיווח כאמור לשתי רופאות על הטבה ממשית במצבו, ויש להדגיש כי אחד המסמכים מתעד ביקור של התובע אצל הפסיכיאטרית שטיפלה בו עת רבה – ד"ר שבכר; במסמך נרשם כי התובע "ביקש לסיים את הטיפול. מרגיש טוב. אינו לוקח טיפול תרופתי" .

בתגובתו המשלימה טען התובע כי המסמכים הנ"ל נוצרו כדי להקל עליו במציאת מקום עבודה. "התובע עושה כל שביכולתו להקטין את נזקיו" – כך טענה באת-כוחו – "ו אנו צריכים רק לברך על כך". טענה זו לא נתמכה בתצהיר, אולם לא זה העיקר. העיקר הוא בכך שלא הוצגו אסמכתאות כלשהן לכך שהתובע היה במעקב נפשי או נטל תרופות פסיכיאטריות מאז אותו דיווח לרופאות המטפלות ועד חודש מאי 2020 . מדובר בתקופה ארוכה של שנה ועוד מספר חודשים, ללא תיעוד שיש בו כדי לסתור את הרישום הרפואי בדבר שינוי לטובה במצבו הנפשי של התובע. אציין , כי נתתי את דעתי לטענ תה של ב"כ התובע כי הלה רכש תרופות באופן פרטי ברשתות הפארם, וכי לא ניתן להציג אסמכתאות לכך. הטענה מעוררת תהיות (במיוחד שעה שלטענת ב" כ התובע התרופות נרכשו על בסיס רישומן "כתרופה כרונית במערכת"), ומכל מקום מצאתי כי הנתבעת עמדה בנטל להצביע על צידוק למינוי מומחה מטעם בית המשפט , אשר יבחן את הדברים ויעריך את מצבו של התובע נכון להיום .

כאן המקום לציין כי בסמוך לפני הדיון שנקבע בבקשה לראיות לסתור, הגיש התובע מסמך "סיכום ביקור" שרשם הפסיכיאטר ד"ר ינקו בתאריך 17.5.2020. דא עקא, שמסמך זה אינו שומט את הקרקע מתחת לסימני השאלה, ובמידה מסוימת אף מעצים אותם. די שאציין כי עולה תמיהה על כך שהמסמך היחיד שיש בידיו של התובע, בכל הנוגע לפן הנפשי, מאז חודש פברואר 2019 ( עת שדיווח על שיפור ממשי במצבו), הוא ביקור שנערך ימים ספורים לפני מועד הדיון. האמנם מדובר בצירוף מקרים? יצוין כי בפתח מסמך "סיכום הביקור" (ובלי להיכנס לשאלה של חוות דעת פרטית) נרשם כי התובע הגיע למרפאתו של ד"ר ינקו "לאחר שלא הייתה לו אינטראקציה עם ד"ר שבכר, חיפש מטפל אחר ועל כן הגיע למרפאתנו". אלא שכאמור, לא מדובר במצב שבו התובע עזב מטפל אחד ופנה לאחֵר, אלא במצב שבו התובע הודיע לרופאה שטיפלה בו מאז התאונה כי אינו נזקק עוד לטיפול, ורק כעבור שנה ושלושה חודשים לערך – בסמוך לדיון בבית המשפט – פנה למרפאה אחרת.

חשוב להדגיש, כי בשום אופן אין בהחלטתי-זו כדי לשלול שהתובע סובל מנכות נפשית; ואולי אף נכות קשה יותר מזו שקבעה הועדה הרפואית (כפי שטענה ב"כ התובע). כל שקבעתי הוא כי קמה הצדקה לקבל את בקשתה של הנתבעת, וכי ראוי שהתובע ייבדק על-ידי מומחה מטעם בית המשפט, אשר יקבע את נכותו בעקבות התאונה (ובמידת הצור ך ניתן יהיה לשגר לו שאלות הבהרה או לחקור אותו על חוות דעתו).

סוף דבר: הבקשה מתקבלת. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

החלטה המינוי תינתן בנפרד.

ניתנה היום, ל' סיוון תש"פ, 22 יוני 2020, בהעדר הצדדים.