הדפסה

בית משפט השלום בראשון לציון ת"א 25722-09-16

מספר בקשה:24
בפני
כבוד ה שופט מוטי פירר

מבקש:

חיים ליבנה
(נתבע 1)
נגד

משיבים:
(תובעת)
(נתבעת 2)

  1. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
  2. הכשרה חב' לביטוח בע"מ

החלטה
לפני בקשה לעיון מחדש בהחלטתי מיום 23.6.2019, בה דחיתי את בקשת המבקש, לאורכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן כנגדו ביום 6.9.17 בהעדר הגנה.
אקדים ואומר כבר עתה: אחר שעיינתי בעמדות הצדדים, ונתתי דעתי לכלל השיקולים הצריכים לעניין, לרבות ובעיקר להתנהלותו של המבקש עד כה במסגרת תיק זה, מצאתי שלא להיעתר לבקשה לעיון מחדש.
ראשית, אינני מהווה ערכאת ערעור על החלטותיי שלי, וככל שסבור המבקש כי נפל פגם בהחלטה, היה עליו לפנות לערכאה המוסמכת לכך. שנית ואף למעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות אף לגופה, זאת כפי שיפורט להלן.
בהתאם למפורט בכתב התביעה, המבקש, הלא הוא הנתבע 1 (להלן – "ליבנה") קבלן שיפוצים במקצועו, ביצע עבודות הריסה וחציבה תוך שימוש בפטישי חציבה מאסיביים, בדירה המצויה בקומת קרקע ברחוב הגלעד 11 ראשון לציון, בשני מועדים שונים בשנים 2012 ו- 2014.
נתבעת 2 (להלן- "הכשרה"), ביטחה את ליבנה בביטוח עבודות קבלניות, בתקופות שונות.
התובעת (להלן – "מנורה"), ביטחה בביטוח רכוש את הדירה המצויה מעל לדירה בה ביצע ליבנה את השיפוץ, ולטענתה ניזוקה הדירה העליונה כתוצאה מהשיפוץ.
בעקבות תגמולי ביטוח ששילמה למבוטחה – בעל הדירה העליונה, הגישה מנורה ביום 11.9.2016, תביעת שיבוב זו, כנגד ליבנה וכנגד הכשרה. הכשרה הגישה כתב הגנה מטעמה מלבד, בו טענה להעדר כיסוי ביטוחי עבור ליבנה. ליבנה עצמו לא הגיש כתב הגנה מטעמו.
ביום 5.9.2017 עתרה מנורה למתן פס"ד בהעדר הגנה כנגד ליבנה. לבקשתה צורף אישור מסירה ותצהיר מאת השליח המוסר, מהם עולה לכאורה כי כתב התביעה נמסר לידי ליבנה עוד ביום 31.3.2017 ואישור המסירה אף נחתם על ידו (להלן- "אישור המסירה"). בהתאם לכך, ביום 6.9.17 ניתן פסק דין כנגד ליבנה בהעדר הגנה (להלן – "פסק הדין").
בחודש ינואר 2018 עדכנה מנורה כי היא פתחה בהליכי גבייה כנגד ליבנה, ובהתאם לכך ביקשה להשהות לעת עתה את המשך בירור התובענה כנגד הכשרה.
ביום 24.10.2018 עדכנה מנורה כי נוצר קשר בינה לבין ליבנה, וכי האחרון מסר לה על כוונתו להגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגדו בהעדר הגנה . אך רק חודשיים ומחצה לאחר מכן, ביום 9.1.19, בחריגה מהמועד הקבוע בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ו למעלה משנה לאחר מתן פסק הדין, הגיש ליבנה בקשה לאורכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין (להלן – "בקשה מס' 17"). בבקשתו הצהיר ליבנה כי לא ידע כלל על הגשת התביעה כנגדו, וכי מיד כשנודע לו לראשונה כי ניתן כנגדו פסק דין, עתר לאלתר לביטולו. בבקשתו, התייחס ליבנה באופן כללי בלבד לסיכויי הגנתו, תוך שהוא מכחיש באופן גורף ובלתי מפורט את האחריות, הנזק והקשר הסיבתי שביניהם.
מנורה התנגדה לבקשה, תוך שהיא מפנה את בית המשפט להשוואת צורת חתימתו של ליבנה על אישור המסירה, אל מול חתימתו על התצהיר שצורף לבקשתו. לטענתה, החתימה על שני המסמכים זהה, ומכאן הסיקה, כי ליבנה קיבל את כתב התביעה עוד בחודש מרץ 2017, ולפיכך אין כל הצדקה לביטול פסק הדין.
החל משלב זה ואילך, החלה מסכת התנהלות חריגה, מסורבלת ורשלנית מצדו של ליבנה העולה עד כדי זלזול בבית המשפט, בצדדים שכנגד ובהליך השיפוטי עצמו. ליבנה "לא החמיץ אף הזדמנות להחמיץ כל הזדמנות" למלא אחר החלטות בית המשפט, ופעם אחר פעם כשל מלעמוד במועדים שנקבעו, להלן פירוט הדברים:

נוכח הטענות בדבר זהות החותם על אישור המסירה, ניתנה ביום 29.1.19 החלטתי, בה נתבקשו הצדדים להביע עמדתם עד ליום 7.2.19 לעניין מינוי מומחה להשוואת כתבי יד לצורך בדיקת החתימה. מנורה נתנה הסכמתה למינוי המומחה, ואילו ליבנה התעלם מההחלטה. בהתאם לאמור בגוף החלטה הנ"ל, התעלמות זו פורשה כהסכמה למינוי.
בהחלטה מיום 11.2.19 ניתנה לליבנה זכות התייחסות לעניין זהות המומחה, גם מהחלטה זו בחר ליבנה להתעלם. בהתאם לכך מונה המומחה מר ניצן ניב, תוך שהובהר כי על הצדדים לשלם את שכר המומחה בתוך 15 יום ממועד הדרישה. ביום 4.3.19 אישר המומחה קבלת המינוי ובהתאם לכך הוריתי לצדדים לשלם את שכר המומחה בתוך 15 יום כאמור.
ליבנה לא מילא אחר ההוראות, וביום 20.3.19 הוגש עדכון מאת המומחה, לפיו טרם נוצר קשר עם ב"כ ליבנה, כמו כן טרם שולם שכרו.
עוד באותו יום ניתנה החלטתי לפיה, ככל שלא יימסר עדכון לתיק בית המשפט עד ליום 2.4.19, לפיו שכר המומחה שולם בפועל, וכי תואם עם המומחה מועד להכתבת החתימות – תידחה בקשתו של ליבנה לאורכת מועד (בקשה מס' 17).
יום לאחר חלוף המועד, ביום 3.4.19, נתבקשה על ידי ליבנה אורכת מועד לביצוע תשלום שכר המומחה עד ליום 1.5.19, זאת לנוכח מצבו הכלכלי הדחוק. במסגרת בקשה זו לא ניתנה התייחסות לעניין תיאום המועד להכתבת החתימות. על אף זאת נעתרתי לבקשה והמועד הוארך כמבוקש עד ליום 1.5.19. בהחלטה זו מיום 3.4.19 נאמר מפורשות: "ב"כ המבקש יודיע עד ליום 1.5.19 כי שכר המומחה שולם ונפרע בפועל וכי נקבע מועד להכתבה".
הודעת עדכון לא הוגשה כנדרש, וביום 7.5.19 נתנה החלטתי לפיה: "עד כה לא נמסרה כל הודעה בהתאם להחלטה מיום 3.4.19. לפיכך בקשה מס' 17 – נדחית".
ביום 12.5.19 הגיש ליבנה בקשה לביטול ההחלטה הנ"ל, בצירוף אסמכתא המעידה כי התשלום למומחה בוצע עוד ביום 29.4.19. במסגרת הבקשה לא ניתנה כל התייחסות לעניין תיאום מועד ההכתבה.
גם לבקשה זו נעתרתי וביום 21.5.19 הוריתי על ביטול ההחלטה מיום 7.5.19. במסגרת אותה החלטה הוריתי כי ב"כ ליבנה "יעדכן עד ליום 1.6.19 בדבר המועד שנקבע לביצוע ההכתבה אצל המומחה מר ניצן ניב. להסר ספק, יש להקפיד על מענה להחלטות בית המשפט בטרם חלוף המועד שנקבע לכך".
ביום 5.6.19 ומשלא הוגשה כל התייחסות, ניתנה החלטתי לפיה: "על אף האמור והמפורש בהחלטתי מיום 21.5.19, עד כה ובחלוף המועד שנקבע לכך, טרם נתקבל עדכון אשר למועד ביצוע ההכתבה אצל המומחה. בנסיבות אלו, בקשה מס' 17 נדחית. לפיכך, פסק הדין מיום 6.9.17 יוותר על כנו".
ביום 21.6.19 פנה שוב ליבנה בבקשה, בה טען כי מחדלו בוצע בתום לב וכי לא עלה בידו ליצור קשר עם המומחה. בקשה זו לא נתמכה בתצהיר. ביום 23.6.19 ניתנה החלטתי, בה נאמר כך: "המבקש מתעלם שוב ושוב מהחלטות בית המשפט ואינו עומד במועדים הנקבעים לו, זאת על אף אזהרה מפורשת בעניין אשר ניתנה בהחלטתי מיום 21.5.19. נוסף על כך בקשה זו אינה נתמכת בתצהיר, אשר יבהיר את ההצדקה למחדלי המבקש הבלתי סבירים. לפיכך הבקשה נדחית".
ביום 10.11.19, לאחר "שקט" של קרוב לחצי שנה, הוגשה לפתע מטעם ליבנה בקשה זו לעיון מחדש בהחלטה מיום 23.6.19. בבקשתו שב ליבנה וטוען כי פעל בתום לב, וכי על בית המשפט לאפשר לו את יומו בבית המשפט. עוד ציין ליבנה בבקשתו כי בידיו טענות הגנה טובות כנגד התביעה, הן לעניין החבות והן לעניין הנזק, אולם לא פירט מהן טענות הגנה אלו. יוזכר, כי גם בבקשת הביטול המקורית – בקשה מס' 17 – הסתפק ליבנה בהכחשות כלליות לעניין האחריות, הנזק והקשר הסיבתי שבניהם, אך לא פירט מעבר לכך, מהן טענות ההגנה שבאמתחתו ומהי גרסתו העובדתית הפוזיטיבית לאירועי התביעה .
התנהלותו הדיונית של המבקש, כמתואר לעיל, אנינה מותירה מקום לנהוג עמו פעם נוספת לפנים משורת הדין. אין מדובר ברשלנות גרידא, כי אם בזלזול מופגן ומתמשך כלפי בית המשפט. מחדליו החוזרים ונשנים של המבקש, החל מהמועד בו נודע לו אודות פסק הדין שניתן כנגדו ואילך, לוקים במידה רבה של חוסר אכפתיות. דומה כי אחת לכמה זמן מתעורר המבקש לחיים, מגיש בקשה כלשהי , תוך שהוא משליך יהבו על מידת הרחמים שינקוט בעניינו פעם אחר פעם בית המשפט, אולם מיד לאחר מכן מאבד בכך עניין וחוזר לתרדמתו, ואינו שת ליבו להחלטות ולהוראות השונות הניתנות בעניינו. שוב ושוב בוחר המבקש מדעת, להתעלם מההליך, תוך גילוי יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין ותוך בזבוז זמן שיפוטי.
כידוע, בבקשה לביטול פסק-דין אשר ניתן בהעדר הגנה או בהעדר התייצבות, יש לבחון את הסיבה לאי ההתייצבות וכן את סיכויי הצלחתו של הנתבע, אם יבוטל פסק הדין. בפסיקה נקבע לא אחת, כי שאלת סיכויי ההגנה היא השאלה העיקרית. מקום שנתבע מצביע על סיכוי לכאורה לזכות במשפט, אם יבוטל פסק הדין, ניתן למחול לו על רשלנות או הזנחה בהימנעותו להתגונן, תוך פיצוי הצד שכנגד בהוצאות. אלא, שהדברים אמורים בבעל דין שהתרשל ולא בבעל דין אשר מדעת התעלם מההליך המשפטי וגילה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין. במקרה כזה, רשאי בית המשפט לדחות את הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, על אף סיכוייו של הנתבע להצליח בהגנתו (ר' ע"א 625/68 מפעל הבנייה של הקיבוץ המאוחד נ' החברה הדרומית בע"מ (8.5.69); רעא 6905/11 ‏ ‏ פסי גולדנברג נ' זהבה רובנר (31.12.12)).
בענייננו, גם אם היה מצביע המבקש על סיכויי הגנה של ממש, לא היה מקום להיעתר לבקשתו נוכח התנהלותו החריגה כמתואר לעיל. הדברים אמורים בקל וחומר, מקום בו לא הונח בסיס כלשהו לסיכויי ההגנה. בעניין גולדנברג דלעיל, נאמר מפי המשנה לנשיא כב' השופטת מרים נאור (כתוארה אז):
[...] הכל חייבים בכיבוד זמנו של בית המשפט. אכן, סדרי הדין אינם מיטת סדום, אך אין הם הפקר. בעל-דין אינו זכאי לצאת מן ההנחה כי מועדים שנקבעו ידחו לבקשתו. הזמן השיפוטי הינו משאב מוגבל והוא שייך לא רק לכל אחד ואחד מבעלי הדין, אלא גם לציבור בכללותו.
לאור כל האמור, בשים לב להתנהלותו החריגה והבלתי סבירה של המבקש, ובהעדר פירוט בסיסי מספק באשר לסיכויי הגנתו, לא מצאתי להיעתר לבקשה ולעיין מחדש בהחלטתי מיום 23.6.19. לפיכך, פסק הדין מיום 6.9.2017 ייוותר על כנו.
ניתנה היום, כ"ג חשוון תש"פ, 21 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.