הדפסה

בית משפט השלום בראשון לציון ת"א 18733-09-16

בפני
כבוד ה שופט גיא שני

התובע
פלוני

נגד

הנתבעת
הכשרה חברה לביטוח

פסק דין

1. לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), בגין נזק-גוף שהוסב לתובע בתאונה מיום 4.7.2016.

2. התובע, יליד 23.2.1994, נפגע בתאונת דרכים ביום 4.7.2016 בעת שהיה בן 22 שנים; רכבו של התובע החליק והתנגש בעמוד בצד הדרך. התובע פונה באמבולנס לבית החולים " אסף הרופא" והתלונן על כאבי גב, כאבי רגליים וסחרחורת. התובע נבדק ושוחרר לביתו במצב יציב. על-פי המסמכים הרפואיים שלפניי התובע המשיך להתלונן במשך תקופה ממושכת על כאבי גב, ברכיים וצוואר ועבר בין היתר בדיקות הדמיה, פיזיותרפיה וכן טיפול נפשי ותרופתי – הכל כמתואר בתיעוד הרפואי שצורף.

3. המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה. ועדה רפואית קבעה לתובע נכות רפואית משוקללת בשיעור של 23.2875% וזאת לפי הנכויות הבאות: נכות בשיעור 15% בגין מגבלה בכיפוף ברך ימין; נכות בשיעור 5% בגין מגבלה בגב תחתון; ונכות בשיעור 5% בגין הפרעה הסתגלותית קלה . בהתאם להוראת סעיף 6 ב לחוק הפיצויים, דרגת הנכות הרפואית שנקבעה לתובע במוסד לביטוח לאומי מחייבת גם במסגרת ההליך שלפניי.

4. שני הצדדים טוענים בסיכומיהם לגבי מידת ההפרעה הכרוכה בנכויות הרפואיות שנקבעו לתובע, בפרט במישור התעסוקתי. התובע טוען כי הפגיעה התפקודית ניכרת; בהקשר זה הוא מציין כי מדובר בנכות משולבת – אורתופדית ונפשית – אשר הצריכה ועדיין מצריכה טיפולים ותרופות. עוד מציין התובע כי הוא חסר השכלה (10 שנות לימוד בלבד) וכי פרנסתו תלויה בעבודה פיסית. הנתבעת מצדה גורסת כי על אף שהנכות הרפואית "אינה נכות של מה בכך", הרי שאין היא מונעת מהתובע את הפעולות הדרושות במקצוע הספרות שבו בחר , ובוודאי אינה מגבילה את התובע כפי טענתו.

5. על יסוד התרשמותי מחומר הראיות שלפניי ולאחר שמיעת העדויות, נחה דעתי כי בענייננו יש להעמיד את הגריעה מיכולת ההשתכרות על שיעור דומה לנכות הרפואית (ראו והשוו : ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(2) 792 (1995); ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (11.1.2015)). בהקשר זה נתתי את דעתי למכלול השיקולים הרלוונטיים בכגון דא ובהם: גילו הצעיר של התובע (כאמור התובע נפגע בגיל צעיר, 22 שנים, וכיום הוא בן 25); הנכויות שנקבעו לו (נכות אורתופדית בגין פגיעה בשני איברים – ברך וגב, וכן נכות נפשית קלה); השכלתו (10 שנות לימוד); ו משלח ידו ( התובע עבד לפני התאונה כנהג ולאחר התאונה החל לעבוד כספר – ראו פירוט להלן ). אני רואה להדגיש כי התובע מצוי בתחילת דרכו . ההיסטוריה התעסוקתית שלו קצרה – לפני התאונה ולאחריה – ואין לגזור ממנה מסקנות חד-משמעיות; יש באפשרותו של התובע לנתב את עיסוקיו בהתאם למגבלותיו, אך מנגד אין להתעלם מנתוניו ה אישיים, מטיב הנכויות ומהשפעתן הצפויה על תפקודו במקומות עבודה הקשורים בעבודה פיסית ובמתן שירות ללקוחות (כגון סַפָּרוּת). לאור כלל הנתונים שלפניי אני סבור כי אין מקום לקבוע נכות תפקודית גבוהה מהנכות הרפואית – בסופו של יום התובע גם לא מבקש זאת (ראו סעיף 13 לסיכומיו), אך אין לקבל ג ם את עמדתה של הנתבעת המבקשת לְמַעֵט בהשלכות התפקודיות. אני קובע אפוא כי במקרה הנדון הנכות הרפואית משקפת גם את שיעור הגריעה מיכולת ההשתכרות.

6. על יסוד האמור ניגש לחישוב הפיצוי בראש הנזק של הפסד השתכרות, ותחילה לנזק המיוחד. התובע עבד לפני התאונה כנהג שכיר ושכרו לפי נתוני המל"ל עמד על סך של כ- 5,700 ₪ ( שכר רבע שנתי 17,203 ₪). בסיס שכר דומה של כ- 5,500 ₪ עולה מתלושי השכר שצירף התובע לחודשים נובמבר 2015 עד יוני 2016. לטענת התובע הוא לא חזר לעבודתו לאחר התאונה – "טופלתי בפיזיותרפיה, צילומים. טופלתי בכדורים שלא יכולתי לעבוד ולתפקד" (עמוד 2 לפרוטוקול) – כך עד תחילת שנת 2018 , אז פתח "עוסק זעיר" והרוויח סך של 870 ₪ לכל השנה; בשנת 2019, מוסיף התובע וטוען, הוא השתכר סך של כ- 14,000 ₪. יצוין כי במל"ל נקבע לתובע אי כושר מלא לתקופה של 90 ימים ולאחר מכן נכות זמנית בשיעור 25% למשך כ- 10 חודשים ( עד ליום 31.7.2017). בסוף תקופת הנכויות הזמניות נקבעה לתובע נכות צמיתה כאמור בשיעור של 23.3% ( מעוגל).

7. הנתבעת טוענת כי אין להסתמך על טענותיו של התובע בכל הנוגע להכנסותיו ממועד התאונה; לשיטתה, או שהרוויח יותר והצהרותיו אינן תואמות למציאות, או שבחר לשבת בבטלה ללא צידוק רפואי תוך הפרת נטל הקטנת הנזק. כשלעצמי, שוכנעתי כי בשל התאונה חווה התובע קשיים אמתיים מבחינה פיסית ונפשית, וכי אלה השפיעו על יכולתו לתפקד מבחינה תעסוקתית. עם זאת לא אוכל לקבוע כי הסכומים שעליהם הצהיר – בין שהם תואמים באופן מלא למציאות ובין שלא – משקפים את הפגיעה ביכולת ההשתכרות שלו. לשון אחרת: טענתו של התובע, למשל, כי בשנת 2018 כולה השתכר סך של 870 ₪, מעוררת סימני שאלה ממשיים וזאת אף אם עבד בהיקף נמוך כטענתו; ומכל מקום, אין בנכויות שנקבעו לתובע ובמסמכים שהוצגו לעיוני כדי להצביע על צידוק רפואי להכנסות המזעריות הנטענות במשך שלוש השנים שחלפו מאז התאונה.

8. על יסוד כל האמור לעיל, ונאמן לשיטתי כי במקרה דנן יש הלימה בין הנכות הרפואית לבין הגריעה מיכולת ההשתכרות, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר בסך של 64,000₪. סכום זה משקף אבדן שכר מלא לתקופה של 3 חודשים ממועד התאונה, לפי בסיס שכר של כ- 5,500 ₪ - סך של 16,500 ₪; לאחר מכן תקופה נוספת של 10 חודשים שבה זכאי התובע לפיצוי בשיעור של 25% , קרי סך של 14 ,000 ₪ (מעוגל) ; ולאחר מכן – עד למועד פסק-הדין – פיצוי לפי הנכות הרפואית הצמיתה, סך של 33, 500 ₪. אני רואה לציין כי הסכום הכולל שהתקבל - סך של כ- 60,000 ₪ - נראה בעיני ראוי גם מפרספקטיבה "גלובאלית", המביאה בחשבון את הנזק הרפואי שאין להקל בו ראש, את הזמן שחלף מאז התאונה, את שכרו של התובע עובר לתאונה, את הטענה המקובלת עליי שלפיה נזקי התאונה הקשו על התובע לחזור לעבודתו הקודמת והם מקשים עליו גם כיום, ואת טענותיה של הנתבעת על-אודות הפער בין ההכנסות הנטענות לבין מה שסביר כי התובע הרוויח או יכול היה להרוויח במומו.

9. מכאן לראש הנזק של הפסד השתכרות בעתיד. על מנת לחשב את הפיצוי יש לקבוע ראשית את בסיס השכר הראוי. כאמור, בעת התאונה היה התובע בן 22 ועבד כנהג בשכר של כ- 5,500 ₪. כיום עובד התובע לדבריו שעות ספורות ביום כספר ומרוויח סכומים זעומים ( ראו עמודים 3-2 לפרוטוקול). לאור הנתונים שצוינו לעיל, ולאחר שהבאתי בחשבון את גילו של התובע, שאינו קטין אך מצוי בתחילת דרכו, ואת העובדה כי הוא בעל 10 שנות לימוד וללא תעודת בגרות ( עמוד 5 לפרוטוקול שורות 30-27), "חסר מקצועי" כלשונו (סעיף 1 לתצהיר), ולאור התרשמותי מעדותו של התובע ומכלל חומר הראיות המונח לפניי, מצאתי להעמיד את בסיס השכר לצורך חישוב ההפסד בעתיד על סכום שהוא בין שכרו של התובע לפני התאונה לבין השכר הממוצע במשק – סך של 8,000 ₪ ברוטו (יו ּער כי התובע ערך את חישוביו בסיכומים לפי בסיס שכר של 9,000 ₪).

10. על יסוד בסיס השכר שנקבע לעיל (שממנו יש להפחית מס מתאים), ועל יסוד שיעור הגריעה מיכולת ההשתכרות (23.3%) , הסכום המתקבל בראש הנזק של הפסד ההשתכרות בעתיד הוא סך של 508,000 ₪ ( מעוגל). להפסדי השכר בעבר ובעתיד יש להוסיף הפסדי פנסיה בשיעור של 12.5%, לאמור: סך של 71,500 ₪ ( מעוגל) (ראו למשל: ת"א ( מח' חי') 16951-04-10 ע.מ.מ נ' ע.מ.ר (31.12.2013)). במאמר מוסגר אציין כי הפסדי השכר לא חושבו עד גיל 70 וזאת הן משום שהדבר לא נתבקש הן משום שהתובע עבד לפני התאונה כשכיר והמסלול התעסוקתי שלו בעתיד (שכיר או עצמאי) טרם התגבש ואינו נהיר. בה בעת ומטעמים דומים ראיתי לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד פנסיה.

11. לגבי עזרת הזולת: התובע אינו טוען כי העסיק עזרה בשכר, אך עותר לפיצוי בגין עזרה שקיבל מבני משפחתו ( סעיף 14 לתצהיר). בין היתר טוען התובע כי לאחר התאונה הוא התקשה בביצוע מטלות אישיות וכי אימו סעדה אותו ( סעיף 11 לתצהיר). הָאֵם הגישה גם היא תצהיר והעידה כי היא מסייעת לתובע " כלכלית, נפשית, רופאים, כדורים" (עמוד 7 לפרוטוקול שורה 22). לאחר שמיעת העדויות, בשים לב לטיב הנכויות שנקבעו לתובע ולתיעוד הרפואי שלפניי, וכן לאור גילו של התובע, מצאתי לפסוק לו סכום גלובאלי בגין עזרת הזולת בעבר ובעתיד – סך של 20,000 ₪ (בערכי יום פסק הדין).

12. לגבי הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, התובע צירף קבלות ואסמכתאות בודדות אך הגיש חומר רפואי רב המצביע על ביקורים לא מועטים אצל גורמים רפואיים. כמו-כן צירף התובע חומר רפואי עדכני המתעד טיפולים במרפאת כאב, והעיד כך: "עד היום אני מטופל במרפאת כאב אצל ד"ר בן ציון, עכשיו אנסה כדורים אחרים. אני לוקח פרקוסט והייתי אצל פסיכיאטר, אני עומד 10 דקות ואז אני נח... הכדורים הם לכאבים, שינה, נגד דיכאונות. שאוכל לישון בלילה טוב. לקחתי גם למצב נפשי וגם לכאבים ועכשיו מרפאת כאב הייתי עד לפני חודשיים לוקח כדורים נפשי וכאב, עתה אני לוקח לכאב ולשינה" (עמוד 5 לפרוטוקול שורה 7-3). הנתבעת מצידה מדגישה כי מדובר בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה, ולכן זכאי התובע למימון הוצאותיו בהתאם להסדרים הנוהגים בכגון דא. לאחר עיון בחומר שלפניי ושקילת טענות הצדדים, ולאחר שקלול כל הנתונים מצאתי לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בגין ראש נזק זה (כולל נסיעות), לעבר ולעתיד, בסך של 10,000 ₪ ( הסכום בערכי יום פסק-הדין).

13. לגבי הנזק הלא ממוני – זכאי התובע לפיצוי בהתאם למדדים הקבועים בדין, בסך של 42, 300 ₪ (מעוגל).

14. אשר על כן, אני פוסק לתובע פיצוי בסך של 715,800 ₪. מסכום זה יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי (הנתבעת הגישה חוות דעת אקטוארית והתובע לא ביקש לחלוק עליה). כמו-כן תישא הנתבעת בהוצאותיו של התובע – אגרה כפי ששולמה ושכר טרחת עורך דין בהתאם לדין. הסכומים כולם ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק-הדין ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ט"ז תשרי תש"פ, 15 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.