הדפסה

בית משפט השלום בראשון לציון צ"א 50396-07-18

לפני: כבוד השופט גיא אבנון

המבקשת: מדינת ישראל – יאל"כ (להב 433) ורשות המסים
נ ג ד
המשיבים: 1. יצחק שלמה אייזנשטיין – ת"ז XXXXXX465

2. לייב ולדמן – ת"ז XXXXXX325

3. אווה ולדמן – ת"ז XXXXXX846

4. ברכת השמש בע"מ – ח"פ 514496116

5. מנחת יהודה בית שמש בע"מ – ח"פ 515600161

6. טובר אחזקות בע"מ – ח"פ 515347461

7. יד יקותיאל בע"מ – ח"פ 515639607

בשם המבקשת: רס"ב ניר אדרי, רס"ב גיא ורטהיים
בשם המשיב 1: עו"ד טל גבאי

בשם המשיבים 5-2: עו"ד שרון כהנא

בשם המשיבות 7-6: עו"ד יעקב אמסטר ועו"ד חגי מאירי

החלטה

1. עסקינן בבקשה נוספת הנוגעת לחקירת פרויקט נדל"ן "שפת אמת 8" בבית שמש (להלן: הפרויקט). מדובר בחקירה מורכבת ומסועפת של משטרת ישראל (יאל"כ – להב 433) בשיתוף רשות המסים, המעסיקה את בתי המשפט בערכאות השונות בכלל ומותב זה בפרט מזה תקופה ממושכת. מכאן, לא מצאתי להרחיב בכתיבה אודות החקירה בכללותה ובדבר ההחלטות השונות (והרבות) שניתנו עד כה.

2. המבקשת עתרה להורות על הארכת תוקף צו תפיסה והקפאה לפרויקט כולו למשך 180 ימים נוספים. המשיב 1 הודיע על הסכמתו לבקשה, אך עתר לצמצם מן התקופה המבוקשת, וכך גם המשיבים 5-2 שהודיעו על הסכמתם להארכת התקופה למשך 3 חודשים נוספים. המשיבים 7-6 התנגדו לבקשה ועתרו לדחותה, ולחלופין לצמצם את התקופה באופן משמעותי.

3. ביום 20.6.19 התקיים דיון בבקשה, אליו התייצבו ב"כ המבקשת וב"כ המשיבים 7-6 בלבד, אשר מסרו כי עו"ד גבאי ועו"ד כהנא שוחחו עמם והודיעום כי אינם צד לדיון. בנסיבות אלו נשמעו בדיון טיעוני המבקשת וטיעוני המשיבות 7-6, ואילו טענותיהם של המשיבים האחרים התמצו בתגובותיהם הכתובות. לשלמות התמונה אציין כי באותו מועד התקיים דיון גם בבקשת המדינה להאריך תקופת החזקת תפוסים מאת המשיבה 6 – טובר אחזקות, כשהדו"ח הסודי וחומרי החקירה שהוגשו רלוונטיים לשני הדיונים. הואיל והבקשה דנן לעניין תפיסת הפרויקט בכללותו נוגעת גם למשיבים נוספים, ראיתי לקיים את הדיונים בנפרד, ואף ליתן החלטות נפרדות (הגם שיש קשר בין 2 הדיונים ואף התוצאה דומה).

4. לא ראיתי לחזור על טענות הצדדים. בתמצית, ב"כ המשיבות 7-6 ביקש לאבחן את חלקן של מרשותיו בפרשה מזה של המשיבים האחרים. לטענתו, המשיבות 7-6 כלל אינן חשודות בביצוע עבירות ולא קמה לגביהן עילת תפיסה כלשהי; כי זכות הקניין שלהן ממילא כפופה לזכויות הבנק המלווה וחילוט כפוף לשעבוד שהטיל הבנק על חלקן; כי ביטול התפיסה לא יגרום נזק למבקשת, שכן הנכס אינו ניתן להברחה; כי המשך בניית הנכס ישביח את ערכו ואת שווי התפיסה; כי השימוש בנכס לא יפגע בערכו ולא יפגע באפשרות החילוט.

במהלך הדיון הפנו ב"כ המשיבות 7-6 לשני שינויים מהותיים בנסיבות, כך לשיטתם: האחד, החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים אשר דחה את ערעור המדינה על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים שקיבל באופן חלקי את בקשת המשיבים לביטול צו מנהלי להפסקת עבודות בפרויקט (עפ"א 63761-11-18, פסק דין מיום 22.5.19). השני, הצהרת המבקשת בהליך שהתקיים ביום 3.6.19 בבית המשפט המחוזי מרכז (ע"ח 11702-04-19, בגדרי דיון בערר המדינה על החלטה אחרת של מותב זה במסגרת הפרשייה דנן) לפיה ככל הנראה המבקשת לא תעתור להרוס את המבנה בתום ההליך, ככל שינתן צו חילוט. כן עתרו ב"כ המשיבות 7-6 לבחון באופן פרטני את עניינן של המשיבות ושל בעלי המניות בהן. עוד הפנו לפרק הזמן הממושך שחלף מאז הפכה החקירה לגלויה ולנזק שנגרם למשיבות 7-6 כתוצאה מהמשך התפיסה.

5. ב"כ המבקשת, מנגד, הפנו להחלטות קודמות של בתי המשפט (מותב זה והערכאות שמעליו) בהן נמצא כי אין מקום לאבחן בין חלקי המבנה השונים; הפנו לעילות התפיסה שנקבעו, הן לפי פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: פסד"פ) והן לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון) ועתרו לקבוע כי לא חל שינוי לקולא בעוצמתן של עילות התפיסה. כן ביקשו ב"כ המבקשת לשכנע כי חומרי החקירה מבססים חשד סביר לביצוע עבירות הלבנת הון בהיקף העולה על מאה מיליון ₪, מה שמצדיק המשך תפיסת הפרויקט לא רק בעילה של מניעת המשך ביצוע עבירות, אלא גם מהטעם של תפיסה בשווי העבירות.

דיון

6. בהחלטתי מיום 4.11.18 (בהליך דנן) הוריתי על הרחבת צו התפיסה ביחס למבנה כולו, ומצאתי כי אין מקום לאבחן בין מגדלי המגורים לבין קומות המסחר והחניה. החלטה זו נבחנה ואושרה על ידי ערכאת הערר (כבוד השופט ח' טרסי, ע"ח 42911-11-18 מיום 27.12.18), ובקשת המשיבות 7-6 למתן רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי נדחתה אף היא על ידי בית המשפט העליון, כבוד השופט ע' פוגלמן (בש"פ 383/19 מיום 31.1.19).

מפאת חשיבותם של הדברים, מצאתי להביא מדברי בית המשפט המחוזי, כבוד השופט ח' טרסי, כלשונם:

"עיון בחומרי החקירה שהוצגו בפני מובילים בהכרח אל המסקנה, אליה הגיע אף בית המשפט קמא, כי קיימת תשתית ראייתית ברמה של חשד סביר, ואף מעבר לכך, ולפיה פעלו לאורך שנים יזמים פרטיים, בצוותא חדא עם עובדי ציבור, בדרכי מרמה, הפרת אמונים ושוחד, על מנת לפעול לשינוי ייעודו של המבנה, להנפקת היתרי בניה חריגים ולבניית מבנה, אשר כל דמיון בינו לבין ייעודו המקורי מקרי ביותר. בהיבט התכנוני קיים אמנם פער בין קומות המסחר התחתונות לבין מגדלי המגורים שתוכננו מעל, אך ככל שמדובר בהיבטים הפליליים של הפרשה, אין מקום להפריד בין שני חלקי הפרויקט – אלא גם אלה הנם תולדה לכאורה של התנהלות אסורה, ואל לו לבית המשפט לתת את ידו ולאפשר את המשך בנייתו של מבנה שכל הורתו ולידתו בחטא.

יתרה מכך, העוררות שבפני, על אף שכחברות בע"מ הנן בגדר גופים משפטיים עצמאיים, אינן בגדר צדדים שלישיים תמי לב. מהחומר שהובא בפני עולה בבירור כי העוררת טובר מצויה למעשה בשליטתו המלאה של אחד החשודים המרכזיים בפרשה, אשר עושה בה ובנכסיה כרצונו. דברים דומים יש לומר לגבי יד יקותיאל, חברה שנסיבות הקמתה מעוררות שאלות רבות, אשר אינה מחזיקה בחשבון בנק פעיל ואשר ספק אם היא מחזיקה בזכויות הקנייניות על קומת החניון.

בשים לב לנתונים אלה, מוצדקת כאמור עמדת בית המשפט קמא ולפיה אפילו היה מוכח דבר קיומו של נזק עתידי לעוררות, לא היה בכך כדי להצדיק את המשך הפגיעה באינטרס הציבורי המובהק של הפסקת קידומו של המיזם הפלילי. כפי שציין בית המשפט קמא: "המשך הבניה חרף המעשים הפליליים החמורים העומדים לפי החשד מאחורי הוצאת היתרי הבניה, משמעו מתן היתר למעורבים להמשיך בביצוע עבירות פליליות" (הדגשה במקור – ג"א). עם מצב דברים מעין זה לא ניתן להסכין, ולפיכך אני דוחה את העררים ומורה כי צו התפיסה המורחב, כפי שהוא בא לידי ביטוי בסעיף 30 להחלטת בית המשפט קמא מיום 4.11.18, שריר וקיים וייכנס לתוקף באופן מיידי.

כלל עיכובי הביצוע שעמדו בתוקף עד היום – מבוטלים!"

7. בהינתן חלוף הזמן ולאור הבקשה להאריך את תקופת התפיסה, מצאתי לבחון האם בעקבות התקדמות החקירה חל שינוי בתשתית הראייתית הלכאורית המצדיק התייחסות שונה לפרויקט בכלל ולקומות המסחר והחניה בפרט.

המבקשת הגישה במהלך הדיון דו"ח סודי מעודכן ומפורט (גא/1) המפנה לחומרי חקירה גולמיים שהוגשו אף הם. אדגיש כי מדובר אך בחלק קטן מחומרי החקירה, הואיל ומסמכים רבים רלוונטיים הובאו לעיוני לצורך מתן החלטות קודמות, בעניינם של המשיבים ואחרים, ובצדק לא ראתה המבקשת לשוב ולהביאם בפניי. קראתי בעיון את המסמכים הגולמיים אך לא ראיתי לסמנם, באשר אלו קיבלו התייחסות מפורשת בדו"ח הסודי.

8. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולאחר שעיינתי בדו"ח הסודי ובמלוא חומרי החקירה, שוכנעתי כי פעולות החקירה שבוצעו, לרבות בתקופה האחרונה, חיזקו את החשדות, באופן שקיים חשד בעוצמה גבוהה ביותר לביצוע עבירות על ידי המשיבים ואחרים, ומכאן שאין שינוי בעוצמתן של עילות התפיסה, הן מכוח פסד"פ והן מכוח חוק איסור הלבנת הון.

9. הנתונים מהם ביקשו ב"כ המשיבות 7-6 ללמוד על שינוי נסיבות, אין בהם ממש, ודאי לא לצורך ההליך דנן. אבהיר:

אשר לפסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, הרי שההליך המנהלי בגדרו ניתן פסק הדין עמד בפניי (בשלבים מוקדמים יותר שלו) עוד בעת שנתתי את ההחלטה להרחבת צו התפיסה. הליך זה עמד אף לנגד עיניו של בית המשפט העליון, כבוד השופט ע' פוגלמן, אשר מצא לדחות את בקשת רשות הערר שהגישו המשיבות 7-6 וקבע כך:

"בנסיבות המקרה לא מצאתי שמתעוררת שאלה עקרונית אף בנוגע לטענה שלפיה המדינה מושתקת מלנקוט הליך פלילי לאחר שבהליך המנהלי נדחתה בקשתה. המסלול המנהלי בבית המשפט לעניינים מנהליים נסב סביב צו להפסקת עבודה לפי סעיף 216 ל חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, עלו בו שאלות של דיני התכנון ובדבר תוקף הצו, והוצגו ראיות שקשורות לסוגיות אלו ולא להיבטים הפליליים של הפרשה. לעומת זאת, המסלול הפלילי בבית משפט השלום עסק בצו לתפיסת רכוש לפי סעיף 35 לפקודה (בשילוב חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000), עלו בו שאלות של חשד סביר לביצוע עבירות ושל עילות תפיסה, והוצגו ראיות בעניינים אלה (כגון חומרי חקירה חסויים שאין להציג במסלול המנהלי). לא מצאתי כי בנסיבות העניין קיימת מניעה בדין מהפעלת סמכויות בדין הפלילי לאחר קיומו של ההליך המנהלי, בהינתן השוני בין סוגי ההליכים במסגרת הדיונית, בעילות, בתכליות ובדרישות הראייתיות."

אף בית המשפט המחוזי בירושלים בפסק דינו מיום 22.5.19 מצא לאבחן בין ההליך המנהלי שהתנהל בפניו, לבין הליך התפיסה הפלילי: "אשר להרחבת צו התפיסה על ידי בית המשפט המחוזי לוד – מדובר בהליך אחר הקשור להליך הפלילי ופתוחה לפני המערערת הדרך, ככל שתמצא לנכון, להמשיך ולפעול במסגרת הליך זה" (פסקה 26).

10. אשר לטענה כי המדינה חזרה בה מכוונתה להרוס את המבנה בתום ההליך (אמירה שהובאה מפי ב"כ המדינה באופן זהיר, ולבטח לא כהחלטה סופית), אין בכך כדי לשנות בשלב זה מהצורך להמשיך ולתפוס את הנכס תוך מניעת גישה של גורמים כלשהם ואיסור המשך פעילות בפרויקט. לעת הנוכחית אין שינוי כלשהו בעוצמתן של עילות התפיסה, לבטח לא לקולא.

11. אשר לתקופת התפיסה המבוקשת (180 ימים נוספים) – בית המשפט ער ומעודכן במצב החקירה לאור הליכים אחרים המתנהלים בפניי כחלק מחקירת הפרשייה (רק לשם הדוגמא – ראו החלטה מיום 16.6.19 בתיק צ"א 19337-05-18 – פעולות השלמה שיארכו כ- 3 חודשים). חרף הצהרות קודמות של ב"כ המבקשת (בפניי ובפני בית המשפט המחוזי), דומה שבשלב זה צפויה החקירה לארוך פרק זמן נוסף של לפחות מספר חודשים, ועל כך יש להוסיף זמן שידרש לפרקליטות המלווה לבדוק סופית את הנתונים (הגם שהאחרונה "נמצאת ברקע" משלבים מוקדמים). מכאן, מצאתי כי הבקשה מידתית.

תוצאה

12. מצאתי להורות על הארכת תקופת התפיסה למשך 180 ימים נוספים.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשע"ט, 16 יולי 2019, בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם.
הדו"ח הסודי וחומרי החקירה יוחזרו לב"כ המבקשת במזכירות בית המשפט.