הדפסה

בית משפט השלום בראשון לציון ועדות הערעור מכוח חוק ע"נ 60025-02-20

בפני
כבוד ה שופטת צבייה גרדשטיין פפקין – יו"ר
פרופ' יעקב בר-חיים – חבר
עו"ד שמואל וולפמן - חבר

מערער
פלוני

נגד

משיב
קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

פסק דין

1. פרשנותו של סעיף 34 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970 (להלן: חוק הגמלאות), ויישומו לעובדות המקרה הנוכחי זו השאלה כאן .

2. המערער יליד 1956 שירת כקצין במשטרת ישראל עד שנת 2001 אז שוחרר משירותו מטעמים בריאותיים, לאור ולאחר קביעה של ועדה רפואית של משטרת ישראל שהתכנסה בעניינו (ועדה מיום 9.8.2000). כעולה מפרוטוקול הועדה – נדונו בוועדה שתי פגימות מהן סבל המערער – פגיעה בברך ימין משנת 1997 ופגיעה בגב משנת 2000.

3. בגין הפגימה בברך – נקבעה בתחילה נכות בשיעור של 10% (בשנת 1998) ולאחר מכן שונה שיעור הנכות ל- 11% (הוסף 1% בגין הצלקת) ולבסוף ל- 12% (בשנת 2017 , שונו הסעיפים בגינם ניתנה הנכות המיניסקאלית, שיעור הנכות בגין הצלקת נותר בעינו). בגין נכות זו בברך התקבל מענק בשנת 1998 , ולאחר מכן עם העלאת שיעור נכות – שולמו הפר שי המענק.

4. בשנת 2000, לאחר שהמערער נפגע בגבו בשנה זו (נפילה בחודש פברואר 2000) – התכנסה ועדה רפואית שקבעה שחרורו מטעמים רפואיים.

5. בפנייה שנעשתה על ידי המשיב למשטרת ישראל, בשלהי שנת 2017, לבדיקה האם הנכות בברך – ניתוח המיניסקוס והצלקת בגין הניתוח - היוותה העילה לפרישת המערער מהמשטרה, השיב ד"ר לנקובסקי (להלן: הקרפ"ר) כי נכותו המוכרת : "מהווה מרכיב עיקרי בהחלטה לשחררו מהמשטרה" (זה המקום לציין כי נכתב כי נכותו המוכרת היא בגין IPK על אף שנכותו המוכרת של המערער אינה זו) .

6. ביום 18.1.2018 ניתנה החלטת המשיב כי לנוכח הודעת הקרפ"ר, ישולם לו רבע מגובה המענק לו הוא זכאי וזאת מאחר שפרש בגין אותן פגימות עליהן הוכר :

7. המערער פנה במכתב למשיב כי פגיעתו בברך היתה מספר שנים עובר לפרישה שנעשתה בגלל מצב גבו ודלקת עור חריפה, והניתוח בברך הוזכר באותה וועדה אך לא היה המניע לפרישה. פניית המערער נדחתה, על גבי המכתב :

8. ערעור על ההחלטה הוגש בטעות לבית המשפט השלום בכפר סבא (במסגרת הליך ת"א (כפר סבא) 50556-07-19) ובהסכמה נמחק ההליך שם והוגש במסגרת ערעור זה.

9. למעשה השאלה כאן היא ביחס לסעיף 34 לחוק הגמלאות - המערער טוען כי הזכויות המגיעות לו הן לפי סעיף 34 (ד) (1) לחוק הגמלאות קרי זכאות למלוא הגמלה, והמשיב טוען כי הזכויות הן בהתאם לסעיף 34 (ג) – קרי זכאות לרבע מהגמלה.

10. סעיף זה - סעיף 34 לחוק הגמלאות - כותרתו "גמלה לפי חוק זה ולפי חוקי השיקום", מצוי בפרק ב' לחוק, שכותרתו "גמלאות ושיעורן", ואשר בו מפורטות הגמלאות להן זכאי עובד, ובכלל זה שוטר, שפרש משירותו. לשון הסעיף הינה כדלקמן:
"(א) בסעיף זה -
"חוקי השיקום" - חוק הנכים, חוק משפחות החיילים, חוק נכי המלחמה בנאצים, חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970 וכל חוק אחר ששר האוצר, לאחר התייעצות עם ועדת העבודה של הכנסת, קבע בצו כחוק שיקום לענין חוק זה;
"גמלה לפי חוקי השיקום" - תגמולים, הענקה או מענק המגיעים לפי חוקי השיקום.
(ב) הזכאי עקב מאורע אחד לקצבה לפי פרק זה ולגמלה לפי חוקי השיקום - הברירה בידו לבחור באחת מהן, אולם משפרש עובד מהשירות ועקב הפרישה נהיה לזכאי גם לגמלה לפי חוקי השיקום מחמת שינוי בשיעור הכנסותיו, לא יגרע הדבר מזכויותיו לגמלאות לפי חוק זה.
(ג) בחר בקצבה לפי פרק זה, יהיה זכאי לקבל גם עשרים וחמישה אחוזים מהגמלה לפי חוקי השיקום ואת כל שאר הזכויות המגיעות לפיהם.
(ד) (1) הזכאי, שלא עקב מאורע אחד, לגמלה לפי חוק זה ולגמלה לפי חוקי השיקום, יהא זכאי לקבל את שתי הגמלאות גם יחד.
(2) סעיף קטן זה יחול, לגבי הזמן שלאחר כ"ז בתשרי תשכ"ח (31 באוקטובר 1967), אף על מי שפרש עד אותו יום, ובלבד שאם קיבל הטבות פרישה מאוצר המדינה עקב הפרישה מן השירות, הוחזרו הטבות אלה לפי כללים ותנאים שנקבעו בתקנות.
(ה) על אף האמור בסעיפים קטנים (ב) ו-(ג), עובד שפוטר מהשירות מחמת נכות כמשמעותה בחוק הנכים, שלקה בה באותו שירות ודרגתה היא 35% או יותר, וזכאי הוא בגללה לתגמולים לפי חוק הנכים, יהיה זכאי לקצבה לפי סעיף 20(א) וכן למלוא התגמולים והזכויות המגיעים לו לפי חוק הנכים".

11. בענייננו אין ספק כי אין מדובר באותו 'אירוע' וגם לא בהחמרת מחלה קיימת. אירוע ראשון בגינו ניתן המענק – משנת 1997, לאחריו המשיך המערער בשירותו המשטרתי והאירוע השני – נפילה בשנת 2000 – פגימה ב עמוד שדרה.

12. האם יש לפרש שני האירועים במצטבר כ"מאורע אחד" – וזאת מאחר שהפגיעה בברך היוותה, כך על פי הקרפ"ר 'כמרכיב עיקרי' בהחלטה על השחרור. לטעמנו במקרה ספציפי הזה - לא.

13. ראשית, על פי הנתונים 'המאורע' שלאחריו – וביחד עם הפגימות האחרות - שוחרר המערער משירותו הצבאי – היא פגיעה בגב. סמיכות הזמנים לפגיעה זו וריחוק הזמנים מהפגיעה בברך – מלמדת כי רק לאחר פגימה זו וצירופה לשאר הפגימות (לרבות הפגימה בברך, כמו גם פגיעה בכח היד ואלרגיה בעור הפנים) הביאו את המערער לפנות לוועדה לשחרור. ודוק, איננו מקבלים כי הפגימה בברך לא פגמה בתפקודו של המערער (ראו לעניין זה מסמכים רפואיים חלקיים (חלק מהתיעוד הרפואי נשרף) ניתוח בשנת 1997; בדיקה בוועדה לקביעת דרגת נכות מיום 20.1.99 קושי בכריעת ברך, בישיבה ממושכת ובעלייה במדרגות ; בדיקה בועדה לקביעת דרגת נכות מיום 7.7.98 – הגבלה בריצה ובעלייה במדרגות ; חוות דעת רפואיות של ד"ר רינות ופרופ' דביר – גם במסגרת הועדות הרפואיות, עמ' 110 ו- 133 לתיקו הרפואי). אולם, העובדה כי המערער המשיך בתפקידו ובתפקודו וכי התיעוד שאוזכר גם בסיכומי המשיב רובו ככולו מתייחס לוועדות הרפואיות עד לשנת 2000 אז נפגע בגבו – ולאחר מכן ובסמיכות זמנים לפגיעה בגב – נקבעה ועדה והמערער פרש מהשירות – מעבירה הנטל להראות שאלמלא הפגיעה בגב ספק אם המערער היה פורש מהשירות.

14. שנית, פרשנות לשונית מלמדת כי מדובר בשני אירועים מובחנים זה מזה, במקום ובעיקר בזמן (ראו ביחס למונח עצמו – "מאורע אחד" ב ע"א (מרכז) 4074-08-07 שמעון גרוס נ' קצין התגמולים משרד הבטחון (16.4.08) להלן: פרשת גרוס ). אין מדובר באותה מאורע כך לפחות מבחינה לשונית.

15. שלישית, יש לטעמנו להשיב בשלילה לשאלה האם עלינו לפרש, כעמדת המשיב, צירוף שני האירועים כ"מאורע אחד" וזאת מאחר שעל פי טענת המשיב אלמלא הפגיעה בברך לא היה זכאי המערער לשחרור מהשירות מטעמים רפואיים ('מרכיב עיקרי' כאמור) ועל כן רק שילובם של שתי הפגימות – מהוות "מאורע אחד" – שהביאו לקבלת הקצבה. ונפרט.

16. פרשנות "מאורע אחד" וסוגיית כפל גמלאות נדונו בחוקים שונים, ואף זכו לפירוש בפסיקה. על אף שלטעמנו יש מעט לייחד את שנקבע בסעיף זה משאר החוקים לרבות מחוק הביטוח הלאומי, וזאת מאחר שמדובר במפורש בחוקי השיקום, נבחן ההיקשים מהפסיקה ומהחוקים השונים על עובדות המקרה נושא הדיון כאן.

17. בסעיף 320(ג) לחוק הביטוח הלאומי נשללה האפשרות לכפל גמלאות מכוח ענפי ביטוח שונים ובסעיף 323 (ג) לחוק הביטוח הלאומי נקבעה זכות הבחירה של הנפגע בין גמלאות שונות או תגמולים שונים בין חוקים שונים – ככל שמדובר ב "מאורע אחד", המונח "מאורע אחד" נזכר גם בסעיפים 16 ו- 17 לחוק התגמולי ם לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970.

18. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה - נד/189-0 (ארצי) בן ארי נ' המוסד לביטוח לאומי (13.4.1995) (להלן: עניין בן ארי) – הנוגע לפרשנות המונח "מאורע אחד" בכל הנוגע לחוק הביטוח הלאומי - נדון מקרה בו פגיעה אחת הייתה בשנת 1988 – בגינה נקבעה נכות בשיעור של 15% (והתקבל מענק) ובשנת 1992 – הוגשה תביעה לנכות כללית – שם בין היתר צוי נה גם הפגיעה בגב, כמו גם ארבעה ליקויים נוספים. שקלול כלל הנכויות הביא לנכות משוקללת של 49% - שהביא לזכאות של קצבה. בית הדין הארצי לעבודה קבע את המבחן של "מאורע אחד" המופיע בסעיף האמור סעיף 143(ב)(2) לחוק (כיום סעיף 320(ג)(2) לחוק הביטוח הלאומי ):
"נראה לנו כי את המלים "גמלאות שונות עקב מאורע אחד" שבסעיף 143(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי, יש לפרש כג מלאות שונות, אשר נוצרה זכאות להן, עקב מאורע אחד. במלים אחרות, ככל שמאורע אחד יצר זכאות לגמלה בענף ביטוח אחד, אך אותו מאורע, כמות שהוא, יצר בעת אירוע המאורע או אף לאחר מכן, זכאות לגמלה בענף הביטוח השני, התוצאה היא ג מלאות שונות עקב מאורע אחד על-פי סעיף 143(ב)(2) לחוק. לעומת זאת, ככל שאותו מאורע, כמות שהיא, לא יצר, בעת אירוע המאורע או אף לאחר מכן, זכאות לגמלה בענף הביטוח השני, התוצאה היא גמלאות שונות שלא עקב מאורע אחד".

על פי אותה הלכה – הנכות בברך לא יצרה, בעת קרותה, זכאות רפואית לפרישה, גם לא החמרת אותה נכות. הליקוי בעמוד השדרה – בצירוף אותה נכות בברך יצר הזכאות. לו בגין הליקוי בגב או החמרתו היה מקבל המערער זכאות למענק וכן לפרישה, או אז מדובר ב"מאורע אחד".

19. בתיק עב"ל (ארצי) 170/03 ריבק נ' המוסד לביטוח לאומי (17.11.2005) (להלן: עניין ריבק) נדונה סוגיית "מאורע אחד" - והזכאות לגמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי ולפי חוק נפגעי פעולות איבה. בית הדין הארצי לעבודה הסתמך על פסק הדין בעניין בן ארי, וקבע כי המבחן הראוי לבחינת המאורע האחד המזכה בכפל גמלאות הינו "מבחן הזכאות הבלעדית". האם קמה הזכאות לקצבה לפי חוק הביטוח הלאומי, אך ורק עקב נכותה מפגיעת האיבה. ככל שהתשובה לשאלה זו הינה בחיוב - יש לקבוע כי כפל הזכאויות (לקצבת נכות כללית לפי חוק הביטוח הלאומי ולתגמול לפי חוק נפגעי פעולות איבה) נוצר עקב מאורע אחד. בפרשת שבתאי - עב"ל (ארצי) 324/96 שבתאי נ' המוסד לביטוח לאומי (21.5.2001) - דובר באלמנתו של שוטר אשר פרש לגמלאות בשנת 1988 וקיבל פנסיה תקציבית, ובשנת 1991, ביומה הראשון של מלחמת המפרץ הראשונה, נפטר בשעה שחבש את מסכת האב"כ. האלמנה קיבלה קצבת שארים מכוח חוק הגמלאות והגישה בקשה לקבלת גמלה מכוח חוק נפגעי פעולות איבה. בית הדין הארצי לעבודה דן בפרשנות המלים "עקב מאורע אחד" שבחוק הגמלאות, קרי - האם פטירתו של השוטר תיחשב ל"מאורע אחד" הן לצורך קבלת קצבת שארים לפי חוק הגמלאות והן לצורך קבלת גמלה לפי חוק נפגעי פעולות איבה, או שמא מדובר בשני אירועים נפרדים המולידים זכאות נפרדת לכל אחת מהגמלאות. נפסק כי תנאי מוקדם לזכאות המערערת לקצבת שארים היה זכאותו של המנוח לקצבה מכוח חוק הגמלאות, שקמה בעת פרישתו מעבודתו, אולם עד למותו המצער בשנת 1991, לא הייתה המערערת זכאית לקצבה זו, מאחר שזכאותה לתגמול מכוח חוק נפגעי פעולות איבה נוצרה אף היא בעת פטירתו של המנוח - הוא הרגע של "פעולת האיבה" (ולענייננו הפגיעה בגב), נקבע כי הזכאות לשתי הקצבאות נוצרה כתוצאה מ"מאורע אחד", ונדרשה בחירת אחת מהגמלאות; בב"ל (חיפה) 271/02 מרים מיקי יניב נ' המוסד לביטוח לאומי (29.11.05) מפי כבוד השופט שפיצר נקבע : " העובדה שהמנוח המשיך בעבודתו לאחר פרישתו מרפא"ל, מנתקת את הפגיעה בעטיה זכה לגמלה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, לנכות שהוכרה שנים לאחר מכן על ידי המל"ל, ומכאן שאין מדובר באירוע אחד ויוצרת קיומן של שני אירועים" (ראו גם בב"ל (אזורי ת"א) 5119/09 טל מתנה נ' המוסד לבטוח לאומי (29.11.12); עב"ל 270/08 המוסד לביטוח לאומי נ. אליהו זהבי (27.4.09) ; ראו גם בפרשת גרוס הנ"ל שם נקבע, בין היתר : "איננו סבורים שהמחוקק ביקש לשלול מנכה זכותו לגימלה מהמל"ל, במקום שהמצב המזכה אותו בגימלה אינו תוצאה של מאורע המזכה אותו בגימלה על פי חוק הנכים" (ובהשלכה לענייננו הנכות בגב היא זו שזכתה בגמלה אך לא הנכות בברך)).

20. ונחזור ונדגיש, טענת המשיב היא כי יש מקום להפחתה ולקיזוז המענק שניתן בגין הנכות בברך ולא בגין הנכות בגב. אילו הגמלה ניתנה בגין הנכות בגב – ואז נדרשת הייתה הבחירה בזכויות – סביר יותר כי היינו מאמצים עמדת המשיב. ראו לעניין זה ע"א (מחוזי - ת"א) 85/85‏ ‎יצחק בוארון‎ ‎נ' קצין התגמולים, פ''ד תשמ"ז (3) 386 (1987) : " לדידי המאורע הוא הנכות בדרגה שעברה את סף המינימום עפ"י החוק כדי לזכות בתשלום". דברים דומים היינו קובעים לו סיבת הפרישה היתה החמרה במצב הברך, הא ותו לא (ראו שם ראו גם ב ע"א (מחוזי חיפה) 58481-09-17 קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום נ' שמעון סבג – ערעור שהתקבל על ע"נ (חיפה) 4037-04-16 ש. ס נ' קצין התגמולים (23.6.17) – רק שם מדובר היה באותה מחלה שהוחמרה להבדיל משתי פגימות שונות מאירועים שונים כפי המקרה שלפנינו ).

21. נמחיש טענתנו - טלו דוגמה של מי שנפגעה בצעירותה בתאונת דרכים ונקבעה לה נכות צמיתה בשיעור של 19% - התקבלו תקבולים בגין האירוע. אפילו היה מדובר בתאונת עבודה – והתקבלו גם תקבולים מהמוסד לביטוח לאומי. כעבור שנים, במסגרת שירותה הצבאי או המשטרתי נפגעה – בין נפשית ובין גופנית – נקבעה נכות המזכה במשוקלל עם פגיעתה מילדות, הן בקצבה על פי חוק הנכים והן בקצבה על פי המוסד לביטוח לאומי. על הנפגעת לבחור בין הקצבאות. שהרי הזכאות נולדה מהפגיעה המאוחרת, הגם שהיא מתווספת לנכויותיה הקיימות, אולם הנפגעת לא תצטרך לבחור בין הפיצויים שנפסקו לה בגין האירוע הראשון ולא תאלץ להשיב כספים שקיבלה שנים קודם לכן. הוא הדין אצלנו. לאור המסקנה אליה הגענו, לפיה הפגיעה בברך, והפגיעה בגב ואז הפרישה מהמשטרה הינם שני אירועים נפרדים שהצמיחו זכאות לגמלה לפי שני החוקים, נכנסות נסיבות מקרה זה בגדרי סעיף 34(ד)(1) לחוק הגמלאות.

22. לנוכח כלל-המקובץ : אנו מקבלים את הערעור, ומורים על ביטול החלטות המשיב מיום 18.1.2018 ומיום 24.11.2020 וקובעים כי אין לבצע קיזוז המענק מהתקבולים וככל שקוזז המענק בגין הנכות בברך יש להשיבו. כמו-כן אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכר טרחה בסך של 6,000 ₪ תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן - יישא הסכום הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

23. זכות ערעור כדין לבית המשפט המחוזי (מחוז מרכז).

24. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

מששמו של המערער הושמט ניתן לפרסם פסק הדין.

ניתן היום, טו אלול תשפ"א, 23 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.

___________ ___________ ___________
צבייה גרדשטיין פפקין, פרופ' יעקב בר-חיים עו"ד שמואל וולפמן
שופטת – יו"ר חבר חבר