הדפסה

בית משפט השלום בראשון לציון בש"ע 26351-08-21

בפני
כבוד ה שופטת קרן וקסלר

המבקשת:

מדינת ישראל

נגד

המשיב:
DANIEL GHEBREYOHANES

באמצעות ב"כ עו"ד הישאם קבלאן

החלטה

לפניי בקשה לפסיקת פיצוי לפי ס' 38(א) בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -מעצרים) תשנ"ו – 1996 (להלן: " חוק המעצרים") אשר הוגשה על ידי המשיב בהליך זה.

המשיב נעצר ביום 12.12.2018 בגין ביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממש כלפי בת זוג, עבירה לפי סעיף 382 (ג) בחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") והיזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 בחוק העונשין.
במסגרת הליך מ"י 29405-12-18 הורתה כב' השופטת זהר דיבון סגל ביום 18.12.2018 על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים: איסור יצירת קשר עם המתלוננת למשך 10 ימים; הרחקה מן המתלוננת למרחק שלא יפחת מ500 מטרים למשך 10 ימים; התייצבות בתחנת המשטרה או בבית המשפט לפי דרישה/זימון; ערבות עצמית בסך 3,000 ₪; ערבות צד ג' בסך 3,000 ₪ והפקדת מזומן בסך 1,000 ₪.
לאחר כמספר חודשים משחרורו של המשיב, ביום 17.4.2019, הוגש כנגדו כתב אישום בבית משפט השלום ברמלה במסגרת ת.פ 39568-04-19. ברם, בעקבות מעבר דירה של המשיב לא הצליחה המבקשת לאתרו ולזמנו לדיונים בגין כתב האישום שהוגש.
ביום 23.06.2019 לאחר שהמבקשת הצהירה כי לא הצליחה לזמן את המשיב במסירה אישית , הורה בית המשפט (כב' השופט מנחם מזרחי) על ביטולו של כתב האישום וקבע כי " כאשר המאשימה תאתר את הנאשם, ותגרום להתייצבותו באופן שיבטיח את התייצבותו, היא רשאית לחדש את כתב האישום".
בתאריך 10.08.2021 אותר המשיב ונעצר על ידי היחידה החוקרת. למחרת, ביום 11.08.2021, הגישה המבקשת בקשה לחידוש הליכים (ת.פ 26321-08-21) לצד בקשה לשחרור המשיב בתנאים מגבילים, אשר במסגרתה עתרה להורות על שחרורו בערבויות כספיות והצהרה על כתובת עדכנית.
ביום 11.08.2021 הובא המשיב לדיון בפניי ולאחר שמסר פרטי התקשרות עדכניים הוריתי על שחרורו באותם תנאים שנקבעו בהליך מ"י 29405-12-18.

טיעוני הצדדים
לטענת ב"כ המשיב, מאחר שלא הוצא צו מעצר כנגד המשיב, לא היה יסוד למעצרו ולפיכך מעצרו על ידי היחידה החוקרת נעשה שלא כדין. המשיב לא ביצע כל עבירה אשר הצדיקה את מעצרו ואף לא קמה בעניינו עילת מעצר של התחמקות מהליכי שפיטה שכן אין חולק שהוא לא קיבל את ההזמנה לדיון שנקבע בעניינו. היחידה החוקרת, תחת לזמן את המשיב במסירה אישית, כפי שהיה מצופה ממנה לעשות, בחרה לעצרו ולהותירו במהלך הלילה במעצר, אך ורק בכדי להביאו יום למחרת בפני בית המשפט על מנת שיקבע ערבויות שיבטיחו את התייצבותו למשפט.
לא זו אף זו, הקצין הממונה נמנע מלעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 42 בחוק המעצרים ולהורות על שחרורו של המשיב בכפוף למסירת כתובת עדכנית וזימונו לבית המשפט ובכך גרם, ללא הצדקה, להארכת מעצרו של המשיב.
לטענת ב"כ המבקשת בדיון שנערך בפניי, אמנם לא הוצא כנגד המשיב צו מעצר אולם הוא נעצר ונחקר בחשד לשיבוש הליכי משפט. בתגובתה בכתב שנמסרה ביום 12.8.2021 באמצעות עו"ד דוד סבח, פקד וקצין חקירות- משפטן בתחנת לוד, אין מקום לפיצוי המשיב שכן פיצוי לפי ס' 38(א) בחוק המעצרים מותנה בסיומו של ההליך ללא הגשת כתב אישום, ואין תנאי זה מתקיים בנסיבות דנן כיוון שהוגש כנגד המשיב כתב אישום במסגרת הליך ת"פ 26321-08-21.

דיון והכרעה
ס' 38(א) בחוק המעצרים מסמיך את בית המשפט להורות על פיצוי בגין אחת משתי עילות: האחת, כי "לא היה יסוד למעצר" והשנייה, כי נמצאו "נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי".

אשר לעילה הראשונה, לא יכול להיות ספק כי המשיב לא ביצע עבירה שהצדיקה את מעצרו מחדש ואף לא את חקירתו בחשד לשיבוש מהלכי משפט . כמפורט לעיל, אי- התייצבותו של המשיב לדיון ההקראה בענייננו איננה נעוצה בהתחמקותו מהליכי משפט אלא מ הטעם הפשוט שכלל לא ידע על מועד הדיון, שכן הוא לא זומן אליו כדין. לא בכדי נמנע כב' השופט מנחם מזרחי בנסיבות אלה מלהורות על מעצרו של המשיב ובהיעדר צו מעצר, לא היה כל יסוד למעצרו המחודש ובוודאי שלא קמה כל הצדקה להותירו במשך לילה שלם במעצר. למעשה, כל שנדרש מהשוטרים שפגשו במשיב היה לברר אודות פרטיו וכתובתו העדכניים ולאחר מכן לדאוג לזימונו כדין לבית המשפט.
טענת המבקשת לפיה מעצרו של המשיב הסתיים בהגשת כתב אישום היא טענת שאינה יכולה לעמוד , שכן כתב האישום המחודש שהוגש במסגרת ת.פ 26321-08-21 איננו פרי מעצרו של המשיב מיום 10.08.2021, אלא מדובר בכתב אישום שכבר הוגש בהתבסס על החקירה שבוצעה בשנת 2018 ואשר לאחריה לא מצא בית המשפט כי יש מקום להמשך מעצרו .

לפיכך, סבורני כי לא היה יסוד למעצרו של המשיב ו מדובר במעצר מיותר אשר לא שימש כל תכלית.

אשר לעילה השנייה שעניינה נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי, סבורני כי השתלשלות האירועים שהביאה למעצרו של המשיב מצביעה על פגם בהתנהלות המשטרה. גם לאחר מעצר המשיב נותרה בידי הקצין הממונה האפשרות להבטיח את התייצבותו של המשיב לדיונים באמצעות עשיית שימוש בכלי שפגיעתו במשיב פחותה, קרי, בהפעלת הסמכות שהוקנתה לו מכוח סעיף 42 בחוק המעצרים.

אזכיר, כי בסופו של דבר לא עתרה יחידת התביעות להורות על מעצרו של המשיב אלא ביקשה לקבוע תנאי שחרור שכוללים ערבות עצמית וחתימה של ערב צד ג' – תנאים שממילא נקבעו על ידי כב' השופטת דיבון סגל עוד טרם הגשת כתב האישום בעניינו . משמע, גם יחידת התביעות סברה כי אין מקום למעצר.
בהקשר זה נפסק בבש"פ 952/00 מדינת ישראל נ' חוטר ישי (פ"ד נד(1) 638 ) כי "פגיעה בחירות ממעצר, כמו בשאר זכויות היסוד הקבועות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן – חוק היסוד), מותרת רק "בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו" (סעיף 8 לחוק היסוד). על בית -המשפט לפרש את חוק המעצרים באופן שיאפשר לו להפעיל את סמכויותיו ואת שיקול -דעתו לפי החוק "לפגוע בחירות באופן שזו לא תיפגע אלא במידה המזערית הנדרשת" (בש"פ 537/95 גנימאת נ' מדינת ישראל [1], בעמ' 375)".

בענייננו, נמנעה היחידה החוקרת מלעשות שימוש באמצעי פוגעני פחות, באופן שהביא להמשך מעצרו של המשיב למשך כל הלילה והבאתו לבית המשפט למחרת היום, אך כדי לבקש את שחרור ו ובכך גרמה לפגיעה קשה בחירותו של המשיב במידה אשר עולה על הנדרש.
לפיכך, מסקנתי היא כי אף נסיבות אלה מצדיקות את פיצויו.

תקנה 8 לתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר) תשמ"ב-1982 קובעת כי סכום הפיצוי המרבי בעד יום מעצר או מאסר הוא החלק ה-25 של השכר החודשי הממוצע במשק ביום מתן החלטת בית המשפט לעניין הפיצוי. בשים לב לנתוני השכר החודשי הממוצע במשק גובה הפיצוי ליום מעצר הינו 422 ₪.
עם זאת, נוכח התנהלות היחידה החוקרת שהביאה למעצר שווא של המשיב והימנעותה מלנהוג לצמצום הנזק מצאתי לחרוג מסכום זה ולפיכך אני מורה למשטרת ישראל לפצות את המשיב בסכום של 1,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ו תשרי תשפ"ב, 02 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.