הדפסה

בית משפט השלום בקריית שמונה בשבתו בטבריה ת"א 34603-10-15

בפני
כבוד ה שופטת ברכה לכמן

תובעים

1.ויויאן רומנו ת"ז XXXXXX823
2.מאוריציו דראגוני ת"ז XXXXXX138

נגד

נתבע/המודיע
עו"ד אביטל חורף ת"ז XXXXXX460

נגד

צדדים שלישיים 1. צבי זיטלבך ת"ז XXXXXX583
2. רפי ענונו ת"ז XXXXXX397

פסק דין

1. התובעים הגישו תביעה כספית על סך 49,229 ₪, בעילה נזיקית כנגד הנתבע, עו"ד במקצועו, בשל טיפול רשלני של הנתבע בייצוג התובעים, בתביעה כספית על סך 239,444 ש"ח , שהגישו התובעים כנגד אמפא מליבו שותפות מוגבלת (להלן: "חברת אמפא") וחברת תורג בע"מ (להלן: "חברת תורג") בגין ליקוי בניה ( להלן: "התביעה").

2. לטענת התובעים, פעל הנתבע באופן רשלני, בעניינים הבאים:
בחר להגיש את התביעה בבית משפט השלום בטבריה, חרף קיומה של תניית שיפוט בהסכם המקנה סמכות שיפוט ייחודית לבית משפט השלום בתל אביב.
תשלום ביתר עבור הוצאות משפט בסך של 2,382 ₪, ו- 680 ש"ח שנותרו אצל הנתבע.
צירף לתביעה חוות דעת של מפקח בנייה תחת חוות דעת של מהנדס מומחה. כאשר ביקש לתקן את כתב התביעה ולצרף חוות דעת מהנדס מומחה, הגיש את בקשת התיקון בערב יום דיון שנקבע בתביעה, דבר שהתקבל בחומרה בבית המשפט אשר פסק כי הוצאות הישיבה יתבררו במסגרת ההחלטה בבקשה לתיקון כתב התביעה. במסגרת ההחלטה על תיקון כתב התביעה, חויבו התובעים בתשלום הוצאות בסך של 4,000 ₪.
לא צירף לתביעה חוות דעת שמאי בגין ירידת ערך. במסגרת ההחלטה על תיקון כתב התביעה, דחה בית המשפט את הבקשה לצרף חוות דעת שמאי, הואיל ולבקשה צורפה חוות דעת מהנדס שאינו שמאי.

3. בשל התנהלותו הרשלנית של הנתבע, שיחררו התובעים את הנתבע מייצוגם בתביעה, והמשך הייצוג הועבר לעו"ד אחר, שנאלץ, בשל מחדלי הנתבע, להגיע להסכם פשרה בתביעה.

4. התובעים טוענים כי סיכמו עם הנתבע, שייצג אותם ייצוג מלא בתביעה, עד קבלת פסק דין בערכאה הראשונה, בתמורה לתשלום שכר טרחה בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ וסך של 1,000 ₪ עבור כל הופעה לדיון. הואיל והנתבע הופיע בשני דיונים, על שכר הטרחה המלא לעמוד על סך 19,720 ₪ כולל מע"מ. בפועל גבה הנתבע מהתובעים שכר טרחה בגובה של 24,637 ₪ כולל מע"מ, על אף, שלטענתם, גובה שכר הטרחה הראוי צריך לעמוד על סך 6,573 ₪ כולל מע"מ, מכאן, ששולם לנתבע שכר טרחה ביתר בשיעור של 18,064 ₪.

5. עוד טענו התובעים, כי נאלצו לשלם למפקח הבניה, צד ג' 1, שכר טרחה בסך של 7,165 ₪, עבור חוות הדעת, שהסתברה כבלתי מתאימה, הואיל והיה צורך בחוות דעת של מהנדס בנין.

6. התובעים עותרים בכתב התביעה להחזר תשלום שכר הטרחה ביתר, פיצוי בגין תשלום הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪ ובגין חוות דעת צד ג' 1 בסך של 7,165 ₪ וכן עבור פיצוי בגין הסתמכות בשל מצגיו הכוזבים של הנתבע בדבר מומחיותו בליקויי בנייה ועוגמת נפש בסכום כולל של 20,000 ₪.

7. הנתבע הגיש כתב הגנה כנגד התביעה והודעת צד שלישי כנגד צבי זיטלבך (להלן: "צבי") מפקח בניה וכנגד רפי ענונו מהנדס בניה (להלן: "רפי").

8. העובדות שאינן במחלוקת, כפי שהן עולות מתיק בית המשפט, בתביעה:

א. התובעים חתמו עם חברת אמפא על הסכם למתן שירותי בניה למגרש 28 בשכונת ההרחבה של קיבוץ מחניים. הקבלן המבצע מטעם חברת אמפא, הייתה חברת תורג בע"מ. בשנת 2009 קיבלו התובעים לידם את הבית.

ב. בחודש מאי 2010, התובעים פנו לנתבע וביקשו לשכור את שירותיו להגשת תביעה כנגד חברת אמפא וחברת תורג, בשל ליקויי בניה. ביום 24/5/10, נחתם הסכם שכר טרחה בין התובעת לנתבע, במהות העניין, נכתב כך: "תביעה נגד אמפא ונגד הקבלן תורג שבנו את בית הלקוחה בהרחבה בקיבוץ מחניים. התביעה הינה על ליקויי בנייה קשים שנתגלו בבית הלקוחה בקיבוץ". שכר הטרחה המוסכם נקבע על סך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ, והוא ישולם עד מועד הגשת התביעה בפועל וכן 1,000 ₪ בצירוף מע"מ עבור כל ישיבה.

ג. ביום 10/10/10, הגיש הנתבע כתב תביעה כספית, בשם התובעים כנגד אמפא, על סך 239,444 ₪ בגין ליקויי בניה, בבית משפט השלום בטבריה. לכתב התביעה צורף דו"ח ליקויים ואי התאמות להסכם שנערך על ידי צבי ביום 22/6/10 כחוות דעת מטעם התובעים לביסוס התביעה (להלן: "דו"ח ליקויים") . יאמר, בכתב ההגנה מטעם אמפא נכתב כי דו"ח הליקויים אינו עונה על דרישות חוות דעת. מאוחר יותר בחודש ינואר 2011, ביקש הנתבע לצרף נתבע נוסף לכתב התביעה, את חברת מורג, בקשה שאושרה, וכתב תביעה מתוקן הוגש ביום 2/3/11.

ד. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה מטעם אמפא, הגישה אמפא בקשה להעברת מקום הדיון, מכוח הוראת סעיף בהסכם שנחתם בין אמפא לתובעים, הקובע סמכות שיפוט בלעדית לבית משפט בתל אביב. ביום 24/7/11, ניתנה החלטת בית המשפט, הדוחה את התנגדות התובעים להעברת מקום הדיון, בשל קיומה של תניית שיפוט ייחודית, ונקבע כי הדיון בתיק יועבר לבית משפט השלום בתל אביב.

ה. עם העברת התיק לבית משפט השלום בתל אביב, ניתנה החלטת בית משפט למינוי מומחה ביום 6/10/11, המהנדס יוסף גולדקלנג, ליתן חוות דעת בתיק מטעם בית המשפט. עוד נקבע בהחלטה, צד החפץ להגיש חוות דעת בתיק ייעשה זאת תוך 30 ימים, אם לא כן ייחשב כמוותר על זכות זו. וההליך נקבע לקדם משפט ליום 5/2/12. חוות דעת המומחה הוגשה ביום 8/1/12 ולפיה סכום הפיצוי הכספי בשל ליקויי הבניה עומד על סך 15,900 ₪.

ו. אציין, שבית משפט השלום בתל אביב מצא לנכון ליתן החלטה ארוכה ומנומקת, בנוגע להתנהלות בא כוח חברת תורג, שביקשה, לא אחת, דחיית מועד דיון, ואף דחה בקשה לדחיית מועד דיון, גם אם כרוך הדבר בדחיית נסיעה או מצב רפואי של באי כוח חברת מורג.

ז. ביום 24/9/12, במסגרת דיון קדם משפט, ביקש הנתבע מבית המשפט לתקן את כתב התביעה ולצרף חוות דעת מהנדס בגין ליקויי הבנייה. לטענת הנתבע, כתב התביעה הוגש עם חוות דעת של מפקח ולא של מהנדס כי הוא יצא מנקודת הנחה שימונה מומחה מטעם בית המשפט שיעשה עבודה ראויה. במסגרת הדיון, התנגדו הנתבעים לבקשה לתיקון כתב התביעה.
ח. ביום 8/11/12, הגיש הנתבע בקשה לבית המשפט למתן ארכה להגשת כתב תביעה מתוקן בצירוף חוות דעת עדכנית, זאת, בשל אי שיתוף פעולה עם הנתבעים בנוגע להמצאת מסמכים נדרשים. ביום 13/1/12, הגיש הנתבע בקשה לתיקון כתב התביעה בצירוף חוות דעת מהנדס, חוות דעת שהוכנה על ידי רפי, לפיה עלות ביצוע התיקונים והפיצוי בסך 140,500 ₪, ובקשה למנות שמאי מטעם בית המשפט לבחינת ירידת הערך של הבית בשל אותם ליקויים המופיעים בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. לאחר עיון בבקשה ובתגובות ובתשובה, נקבע ביום 4/4/13, כי כתב התביעה יתוקן ותצורף חוות דעת המהנדס, ונדחתה הבקשה למינוי שמאי, הואיל ולא צורפה חוות דעת של שמאי לעניין ירידת הערך. עוד נקבע בהחלטה, כי הצדדים רשאים לחזור למומחה מטעם בית המשפט שיבחן את טענות הצדדים ויבדוק האם יש מקום להוסיף על חוות דעתו הקיימת. בהמשך, ביום 28/4/14, קבע בית המשפט שהתייחסויות המומחה שהוגשו לתיק בית המשפט מעלות קשיים בהבנת עמדתו המלאה וכי עליו להגיש חוות דעת יחידה ומסודרת. המומחה מטעם בית המשפט הגיש חוות דעת מתוקנת לפיה סכום הפיצוי יעמוד על סך 28,800 ₪. בהחלטה מיום 9/11/14, נקבע שהצדדים יישאו בחלקים שווים בשכר טרחת המומחה בנוגע לחוות הדעת המסכמת.

ט. בסופו של ההליך, הגיעו הצדדים להסכם פשרה בתביעה שקיבל תוקף של פסק דין, ביום 9/3/15, בתחילת מועד שמיעת הראיות, לפיו, ישלמו הנתבעים שם לתובעים סכום כספי של 62,000 ₪.

9. הלכה היא שנקבעה בע"א 733/75 רויטמן נגד אדרת, פורסם ביום 24/5/76, שחובתו של עורך דין, לפעול על פי מיטב ניסיונו ושיקול דעתו:

"עוולת הרשלנות שבסעיף 35 ל פקודת הנזיקין, שלושה מרכיבים לה: ההתרשלות, החובה שלא לנהוג כפי שנהג, והנזק. ההתרשלות היא עשיית מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או עשיית מעשה שלא במיומנות המקובלת במקצוע פלוני;
ולענין לימוד סניגוריה בידי עורך-דין, הרי חוסר מיומנות משפטית מקובלת, ומעשים ומחדלים אשר עורך-דין סביר ונבון נשמר היה מפניהם באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; וכלפי הלקוח שלו מוטלת חובה פשוטה על עורך-דין לנהוג באותה מיומנות ולהימנע מאותם מעשים ומחדלים.

אבל גם חובת הזירות וגם חובת המיומנות המוטלות על סניגור בניהול המשפט אינן עולות אלא כדי חובה של שיקול-דעת לענין במסגרת הנתונים המשפטיים - המהותיים והדיוניים - הקיימים: עורך-דין חייב לשקול מה טענה לטעון ומה טענה שלא לטעון, מה שאלה לשאול ומה שאלה שלא לשאול, כיצד ואימתי לטעון ולשאול, וכיצד ואימתי להימנע מלטעון או מלשאול - והכל מתוך הידע של הנתונים המשפטיים ומתוך השימוש הסביר בזכויות דיוניות. גם עורך-דין סביר ונבון ומלומד יכול ויטעה בשיקול-דעתו: אם לשופט בשר ודם מותר לטעות, לעורך-דין לא-כל-שכן. החובה המוטלת על סניגור כלפי לקוחו אינה שלא לטעות בשיקול-דעתו: החובה היא לשקול דעתו כמיטב יכלתו וידיעתו."

דיון בטענות התובעים:

10. בנוגע להגשת התביעה בבית משפט השלום בטבריה, חרף קיומה של הוראת שיפוט בלעדית, בהסכם עם אמפא. לטענת התובעים בסיכומים, הדבר גרם להתארכות ההליך שלא לצורך והביא לקיום דיון ראשון רק לאחר שנה וחצי מפתיחת ההליך. התובעים טענו כי הפנו את תשומת לב הנתבע לסעיף השיפוט, טענה שהנתבע מסכים לה (ראה סיכומי נתבע סעיף ג5), אך טען כלפיה, כי מדובר בתנייה מקפחת בחוזה אחיד, וכי קיימת סמכות מקבילה לבית משפט השלום בטבריה, בשל מיקומו של הנכס.

בעניין זה, אני סבורה שהנתבע פעל בהתאם לידיעתו, ניסיונו ושיקול דעתו, מדובר בפעולה הכרוכה בשיקול דעת מקצועי בדרך ניהול ההליך, ולא ניתן לומר שפעל ברשלנות כלפי התובעים. הדבר נלמד גם מתשובתו, הכוללת 7 עמודים, המפורטת והמנומקת לבקשה להעברת דיון, זאת מעיון בתיק התביעה, ממנה ניתן להסיק את המסקנה שהנתבע לא הקל ראש בשאלת הסמכות המקומית וכאמור, מדובר בשאלה של שיקול הדעת של הנתבע. על זה אוסיף, בית המשפט , בעת שנתן את ההחלטה על העברת מקום הדיון, לא מצא לנכון לחייב את התובעים בהוצאות בגינה, ויש בכך אמירה המחזקת את המסקנה, שמדובר בשיקול דעת מקצועי של הנתבע ואין מדובר בעניין טכני גרידא.

על כן, אני קובעת כי הנתבע לא התרשל בהגשת התביעה בבית משפט השלום בטבריה.

11. באשר לטענת התובעים, שהנתבע הפר את חובת הזהירות, לא צירף חוות דעת של מהנדס לכתב התביעה אלא של מפקח, לא ביקש לדחות מועד דיון והגיש בקשה לתיקון התביעה באיחור, ובשל כך חויבו התובעים בהוצאות משפט בסך של 4,000 ₪. התובעים מפנים להחלטת בית המשפט בתביעה: "ביום 11.11.12 קיבלו התובעים ארכה של 60 יום להמצאת כתב תביעה מתוקן, אולם על אף ארכה זו התובעים הגישו בקשתם זו באיחור ואף הם מודים בעניין זה בפרוטוקול הדיון מיום 14.1.13. הבקשה הוגשה ביום 13.1.13 ערב הדיון שהיה קבוע כאמור ליום 14.1.13, דבר אשר הביא לכך שהדיון ביום 14.1.13 היה עקר כאשר הנתבעות לא הספיקו לעיין בבקשה לתיקון כתב התביעה... והתובעים ישלמו לנתבעות הוצאות בסך של 2,000 ₪ כולל מע"מ עבור כל אחת מהנתבעות".

לטענת התובעים, אי צירוף חוות דעת של מפקח ולא של מהנדס לכתב התביעה, אילץ את התובעים להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה והם חויבו בהוצאות משפט בסך של 4,000 ש"ח.

הנתבע מסכים עם העובדה, שהתובעים חויבו בהוצאות בשל תיקון כתב התביעה ובגין קיום הדיון ביום 14.1.3 לשווא (ראה סעיף יב לסיכומי הנתבע). לטענת הנתבע בסיכומים, הצורך לתיקון כתב התביעה נולד הן בשל צירוף חוות דעת מפקח לכתב התביעה, בניגוד לעצה משפטית שלו, והן בעקבות חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט שציין ליקויים נוספים. עוד טען הנתבע כי אין פגם בצירוף חוות דעת לא של מהנדס, לתביעת ליקויי בנייה, כי אלה לרוב מסתמכים על חוות דעת מומחה בית משפט.

על פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קיימת אבחנה בסדרי הדין בין מומחה רפואי לבין מומחים בנושאים אחרים. על מנת להוכיח עניין שברפואה, על תובע להגיש חוות דעת רפואית לכתב טענותיו. חוות דעת בעניין שאינו רפואי, נקבע בתקנה 129(א) לתקנות, כך:

"רצה בעל דין להביא עדות בענין שבמומחיות, שאינו ענין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו ענין לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות – תוגש חוות הדעת לא יאוחר מתשעים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת."

על פי הוראת התקנה לעיל, אין כל חובה בדין לצרף לכתב הטענות, חוות דעת מומחה בעניין שאינו רפואי.

על כן, בנסיבות שבפני, איני מוצאת לנכון לקבוע שהנתבע התרשל באי הגשת חוות דעת מומחה לכתב התביעה, הואיל והתקנות מאפשרות הגשת חוות דעת במועד מאוחר יותר, וכי מדובר בשיקול דעת בניהול הדיון, בשאלה מתי להגיש את חוות הדעת, ולא מצאתי כי קיימת התרשלות קיצונית בכל הקשור לתיקון כתב התביעה. עם זאת, ובהסתמך על החלטת בית המשפט בתביעה, באיחור בהגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה, אני סבורה שהנתבע התרשל באי הגשת הבקשה במועד שנקבע, כפי שהודה הנתבע בפרוטוקול הדיון בתביעה מיום 14/1/13, "יכול להיות שאני באיחור של יומיים שלושה". אכן מדובר באיחור של מספר ימים, על הנתבע היה להגיש את הבקשה עד ליום 8/1/13, זאת לאחר בקשה להארכת מועד שהוגשה מטעמו והתקבלה, והבקשה הוגשה מספר ימים לאחר מכן, ערב הדיון, דבר שהפך את הדיון לעקר , כדברי השופט.

בשל אי הגשת הבקשה במועד, יש לקבוע שהתובע התרשל בתפקידו, ברם, לא על הצד הקיצון. הואיל וההוצאות שנפסקו כנגד התובעים, הן בשל תיקון כתב התביעה ו הן בשל אי הגשת הבקשה במועד, אני מוצאת לנכון לחייב את הנתבע בסך של 1,000 ₪ מתוך הסכום שנפסק נגדם, הוא הסכום בגין אי הגשת בקשה במועד.

12. עוד נטען על ידי התובעים, שהנתבע לא צירף לכתב התביעה חוות דעת שמאית לקביעת גובה ירידת הערך. בעניין זה מפנה לתקנה 129 לעיל, לפיה, אין חובה בדין לצרף חוות דעת שמאית לכתב הטענות, וניתן להגישה במועד מאוחר יותר. אין להלין כלפי הנתבע בשל החלטת בית המשפט בעניין זה.

13. התובעים עותרים בכתב התביעה לחייב את הנתבע בהחזר תשלום שכר טרחה שנגבה לטענתם ביתר בסך של 18,064 ₪. ראה סעיף 4 לעיל. בתחילה, אדחה את טענת התובעים שגובה שכר הטרחה הראוי צריך לעמוד על סך 6,573 ₪, הואיל ובין הצדדים נערך הסכם שכר טרחה ברור שנחתם על ידי שני הצדדים, ולא מתקיימות כל נסיבות המצדיקות לחרוג ממנו. אין חולק כי סוכם של שכר טרחה בגובה של 15,000 ₪ בתוספת 1,000 ₪ לכל ישיבה. אין חולק שהנתבע התייצב לשתי ישיבות בבית משפט.

התובעים טוענים כי שילמו לתובע את הסכומים הבאים, לפי תצהיר התובעת:
במועד קבלת הייצוג 24.5.10 סך של 5,375 ₪. מתוכו 2,993 ₪ עבור אגרת בית משפט.
סך של 4,500 ₪ כולל מע"מ ביום 2.6.10.
סך של 4,500 ₪ כולל מע"מ ביום 9.6.10.
סך של 4,400 ₪ כולל מע"מ ביום 4.8.10
סך של 5,375 ₪ כולל מע"מ ביום 1/9/10.
סך של 800 ₪ כולל מע"מ ביום 12.1.3.
סך של 4,680 ₪ כולל מע"מ ביום 8.4.13. מתוכו 4,000 ₪ עבור תשלום הוצאות שנפסקו כנגדם.
סך של 2,000 ₪ במזומן ללא ציון מועד.

הנתבע מאשר את חישוב התובעים לתשלום שכר טרחה כולל בסך של 24,637 (ראה סעיף יא לסיכומי הנתבע). לטענתו, שכר הטרחה שסוכם בצירוף מע"מ עומד על סך 17,400 ₪. התקיימו 6 ישיבות, שני דיונים בבית משפט, שתי ישיבות עם מומחה בית המשפט, פגישה עם התובעים ופגישה עם מומחה התובעים, שהחיוב בגינם עומד על 6,000 ₪ בתוספת מע"מ.

אני מקבלת את טענת הנתבע בנוגע לישיבות בית המשפט וישיבות עם המומחה מטעם בית המשפט, אך אין כך לגבי הפגישות עם התובעים והמומחה מטעמם. פגישות אלה, אינן נכללות לטעמי בהגדרה של "ישיבה" לפי הסכם שכר הטרחה. פועל יוצא של הדברים לעיל, שהנתבע זכאי לתשלום עבור 4 ישיבות בלבד, 1000 ₪ לכל אחת בצירוף מע"מ, סך הכול 4,640 ₪ עבור ישיבות.

לסיכום חלק זה, הנתבע זכאי לשכר טרחה בסך של 22,040 ₪. משגבה הנתבע סך של 24,637 ₪, אני קובעת כי הנתבע גבה ביתר שכר טרחה בסך של 2,597 ₪.

14. התובעים עותרים להשיב לידם את שכר הטרחה ששילמו למפקח הבניה, צבי, בסך של 7,165 ₪, הואיל ודו"ח הליקויים הסתבר כבלתי מתאים. הנתבע מתנגד, וטען כי שכר הטרחה צבי שולם לו על ידי התובעים עוד בטרם התקשרו עם הנתבע ודו"ח הליקויים הוצג לו בפגישה הראשונית וכי לא נגרם לתובעים כל נזק מעצם הגשת דו"ח הליקויים שהוכן על ידי צבי.

במהלך חקירת התובעת, הוכח ללא ספק, כי דו"ח הליקויים שהוכן על ידי צבי, הוכן לבקשת התובעת לצרכיה שלה, ולא לצרכי הגשת התביעה, עוד בטרם פגשה את הנתבע, כך התנהלה החקירה:
"ש. את יכולה לספר לבית המשפט איך הכרת את צבי ומתי?
ת. אני הכרתי את צבי, כלומר שהיינו בחו"ל, בשנת 2008 היינו בחו"ל עדיין וחשבנו לחזור לארץ וקנינו את הדירה, מה שקרה אחי היה מדי פעם מפקח על הבניה. אז באחד הפעמים שאחי הגיע הוא גילה ליקויי בניה ואז הוא פנה והכיר את צבי, אז ביחד הוא ביקש ממנו לעלות למעלה, ושיעשה דוח על כל הליקויים.
ש: מתי צבי הגיע אליכם לדירה לעשות את חוות הדעת , מתי הוא ראה לראשונה את הדירה.
ת: חוות הדעת הראשונה שהיתה בשנת 2009 כשחזרנו, אין לי בדיוק תאריכים אך פחות או יותר.
ש: כשהוא היה אצלך והכין את חוות הדעת בשנת 2009 שילמת לו.
ת: נכון.
ש: את יכולה להסביר איך את מבקשת בחזרה כסף ממני עבור אדם במקרה הזה צבי , שהזמנת אותו אלייך לדירה עקב היכרות שלך עם אחיך, שילמת לו שכר טירחה ובאותו מועד בכלל לא הכרת אותי.
ת: נכון."

מעדות זו של התובעת נלמד, כי אין בסיס בדין לחייב את הנתבע בהכנת דו"ח הליקויים שהוכן על ידי צבי לבקשת התובעת ולצרכיה שלה בלבד.

15. בנוסף, עותרים התובעים לפיצוי בגין הסתמכות בשל מצגיו הכוזבים של הנתבע בדבר מומחיותו בליקויי בנייה ועוגמת נפש בסכום כולל של 20,000 ₪. בהינתן האמור לעיל, ונוכח המסקנות שהתקבלו לעיל, אני סבורה שיש לפסוק לתובעים עוגמת נפש על הצד הנמוך בסך של 1,500 ₪.

16. כאמור, הנתבע הגיש הודעת צד שלישי כנגד רפי וצבי. משנקבע לעיל כי אין לחייב את הנתבע בהוצאות שהושתו על התובעים בגין תיקון כתב התביעה, אלא בגין האיחור בהגשת הבקשה בלבד, נדחית ההודעה כנגד רפי. ומשנקבע שאין לחייב את הנתבע בתשלום שבוצע על ידי התובעים לצבי, נדחית ההודעה כנגד צבי.

17. סוף דבר, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים סך של 1,000 ₪ בשל התרשלותו בהגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה באיחור, ולא במועד שנקבע. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים סך של 2,597 ₪ בשל גביית שכר טרחה בי תר. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים סך של 1,500 ₪ בגין עוגמת נפש.

18. לסיכום, הנתבע ישלם לתובעים סכום כולל של 5,097 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪. הסכומים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים לעיל, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד למועד התשלום המלא.

19. אני מורה על דחיית ההודעה לצדדים שלישיים. אני מחייבת את הנתבע לשלם לכל אחד מהצדדים השלישיים הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא.

20. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ח, 28 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.