הדפסה

בית משפט השלום בקריית גת 18

  1. ראתב אבו אלקיעאן
  2. סברי אבו אלקיעאן
  3. נאג'ח אבו אלקיעאן
  4. אבראהים אבו אלקיעאן
  5. עבד אלרחמן אבו אלקיעאן
  6. עלי אבו אלקיעאן
  7. עטווה אבו אלקיעאן
  8. ג'אסר אבו אלקיעאן
  9. סלים אבו אלקיעאן
  10. עאקלה אבו אלקיעאן
  11. אמאל סעד
  12. חסין אבו אלקיעאן
  13. רמזי אבו אלקיעאן
  14. אחמד אבו אלקיעאן
  15. עזאת אבו אלקיעאן
  16. יעקוב אבו אלקיעאן
  17. תייסיר אבו אלקיעאן
  18. מסעד אבו אלקיעאן

ע"י ב"כ עוה"ד סואד בשארה ואח'

המבקשים

נגד

מדינת ישראל- הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה דרום

על ידי פרקליטות המדינה המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין
באמצעות נציג היועץ המשפטי לממשלה עוה"ד אסף שטרן
המשיבה

החלטה

בגדרו של הליך זה הוגשה בקשה להשיב למבקשים את הפיקדונות הכספיים שהופקדו על ידם בקופת בית המשפט.
ביתר פירוט, המבקשים טענו בבקשתם, שהוגשה בתכלית הקיצור, כי ביום 11.12.2011 ניתנה החלטה על ידי כב' המותב הקודם, כב' השופט פבלו אקסלרד, בהליך זה, לגבי דחיית בקשה לביטול צווי ההריסה השיפוטיים שהוצאו על מבני המגורים, ולכן התבקש להורות על החזרת הפיקדונות הכספיים שהופקדו על ידם.

המשיבה הודיעה על התנגדותה לבקשה, מהטעמים שפורטו בתגובתה. הוגשה תשובה מטעם המבקשים, ומכיוון שהועלו במסגרתה טעמים שלא עלו בבקשה הנדונה, ראיתי לנכון להידרש לתגובה נוספת מטעם המשיבה.
אקדים ואציין כי לאחר שעיינתי בכל שהוגש בהליך זה, ובטענות הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה הנדונה להשבת הפיקדונות.
השתלשלות הדברים, ככל שהיא נוגעת לבקשה הנדונה, הינה כדלקמן-
בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י. שפסר) הוציא בספטמבר ואוקטובר 2003 צווי הריסה ללא הרשעה, לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה"), על בתיהם של המבקשים במקום הידוע "אום אלחיראן".
בקשותיהם של המבקשים לבטל את הצווים הנ"ל נדחו על ידי שלוש ערכאות משפטיות.
המבקשים ביקשו לדחות את מועד כניסתם לתוקף של הצווים האמורים, עד למועד הדיון שנקבע בבקשתם לדח יית המועד לביצוע הצווים האמורים למשך תקופה ארוכה, לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבנייה (הדיון נערך ביום 25.5.2015) .
בית המשפט (כב' השופט פבלו אקסלרד) , בהחלטה מיום 29.3.2015, נעתר לבקשה כנגד הפקדת פיקדון כספי בסך של 5,000 ₪ בגין כל מבנה.
"... בנסיבות העניין בהן העניין דנא כבר נדון בפני שלוש ערכאות ואף ניתנה ארכה נוספת על ידי כב' סגן הנשיא השופט א' אור, יש מקום להתנות את עיכוב הביצוע בהפקדה כספית, להבטחת כיסוי הוצאות הפינוי וההריסה במקרה והמבקשים לא יבצעו פעולות אלה בעצמם וכן הוצאות משפט היה ותיפסקנה. על כן אני מעכב את הביצוע של צווי ההריסה נשוא הבקשה שבפניי, על תנאי שבגין כל מבנה ומבנה יופקד בקופת בית המשפט סכום במזומן בסך 5,000 ש"ח וזאת עד ליום 12/4/15. על ב"כ המבקשים להעביר עד המועד האמור לבית המשפט, עם העתק לצד שכנגד, רשימה של המבנים תוך רישום בצד כל מבנה אם הופקד בגינו הסכום האמור אם לאו. לאור המועד הקרוב יחסית של הדיון, לא תינתנה ארכות לגבי מועד ההפקדה".
בקשה שהגישו המבקשים ביום 9.4.2015, לעיון מחדש בהחלטה הנ"ל, לגבי הפקדת הפיקדונות הכספיים, נדחתה על ידי בית המשפט, בהחלטתו מיום 19.4.2015, ונקבע כי "... בתי המשפט על ערכאותיהם השונות כבר הביעו דעתן באופן ברור לגבי הצורך להרוס המבנים שנ בנו ללא היתר. על כן קיים צורך ממשי להבטיח הוצאות הפינוי והוצאות המשפט במקרה זה...".
המבקשים הודיעו, ביום 26.4.2015, כי עלה בידם לגייס סכום כולל של 105,000 ₪, ועם זאת, חמישה מהמבקשים לא הצליחו לגייס את הסכום שנקבע (המבקשים 1, 6, 10, 12, ו- 13; לגבי המבקש 4 נטען כי נגרע מההליך לאחר שביתו נהרס, והוא עבר ליישוב חורה) . בית המשפט התבקש לראות בפיקדון הכספי שהופקד כערובה גם מטעמם.
המשיבה הודיעה, ביום 4.5.2015, על הסכמתה לעיכוב ביצוע הצווים הנ"ל, בכפוף לכך שהסכום שהופקד בסך של 105,000 ₪ ישמש כפיקדון כולל ומשותף, להבטחת הוצאות הפינוי והוצאות המשפט של כל המשיבים, ביחד ולחוד.
ביום 4.5.2015 קבע בית המשפט כי הפיקדון הכספי הנ"ל יהווה פיקדון משותף מטעם כל המבקשים, כמבוקש על ידי המשיבה.
"לאור האמור בתגובה זו ומשהשאירו המבקשים את הנושא לשיקול דעת בית המשפט, אני מורה כי הפיקדון יהיה פיקדון משותף כמבוקש על ידי המשיבה. כל הצווים מעוכבים".
ביום 4.5.2015 בית המשפט העליון דחה את ערעורם של המבקשים על פסק הדין שניתן בהליך אחר בעניין פ ינויים מהיישוב "אום אלחיראן".
בדיון שנערך בהליך זה, ביום 25.5.2015, בפני כב' השופט פבלו אקסלרד, הועלתה הצעה מטעם בית המשפט כי מועד ביצוע צווי ההריסה יידחה עד למועד פינויים של המבקשים מבתיהם, אלא שהצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה בעניין זה.
בהחלטה מפורטת שניתנה ביום 29.7.2015 דחה בית המשפט (כב' השופט פבלו אקסלרד) את הבקשה להאריך את המועד לביצוע צווי ההריסה, לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבנייה, תוך חיובם של המבקשים בהוצאות בירור הבקשה בסכום כו לל של 27,000 ₪.
המשיבה עתרה, ביום 3.8.2015, לחלט מהפיקדון הכספי את סכום ההוצאות הנ"ל, בסך של 27,000, ובית המשפט, בהחלטתו מיום 16.8.2015, נעתר לבקשה.
המבקשים עתרו, ביום 10. 9.2015, למתן ארכה קצרה של ביצוע צווי ההריסה, עד ליום 17.9.2015, לצורך הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, על ההחלטה מיום 29.7.2015, ומבוקשם ניתן להם בהחלטה שניתנה באותו המועד.
הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (עפ"א 31414-09-15) על ההחלטה הנ"ל, נדחה ביום 19.11.2017, על ידי כב' השופט הנשיא יוסף אלון (כתוארו דאז).
בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון (רע"פ 167/16) על החלטתו הנ"ל של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, נדחתה ביום 15.2.2016 על ידי כב' השופט אורי שוהם.
המשיבה טענה, בתגובתה, כי בשים לב לנסיבות העניין, ובכלל זה, החלטת כב' השופט פבלו אקסלרד, מיום 29.3.2015, לגבי ייעוד הכספים שהופקדו בקופת בית המשפט, ומכיוון שהמבקשים לא ביצעו את ההחלטות בעניין הפינוי והריסת המבנים, הרי שאין מקום להיעתר לבקשה הנדונה.
המבקשים טענו, בתשובתם, כי בשל חלוף הזמן והתפתחויות בהליכים משפטיים מקבילים שננקטו לצורך פינוי המבקשים, ושינוי המערך העובדתי בשטח, אין עוד הצדקה להחזיק בפיקדון הכספי , למרות החלטות בית המשפט שעליהן נסמכה המשיבה. תביעות הפינוי שהמשיבה הגישה כנגד המבקשים הסתיימו בפסקי דין שב וצעו בחלקם, ובחלקם האחר הינם במסגרת הליכי הוצאה לפועל, והמדובר בהליכים נפרדים. חלק מהמבקשים הרסו את בתיהם בעצמם, וכך למשל, המבקש מס' 15 הרס את המבנים שהיו שייכים לו, והמדינה הרסה את המבנים שהין שייכים למבקשים 11 ו- 17.
המשיבה טענה, בהתייחסות נוספת מטעמה, כי גם לשיטת המבקשים, חלק מהמבנים טרם נהרסו על ידם, או על ידי המשיבה, ומכאן שאין מקום, בשלב זה, להידרש להשבת הפיקדונות הכספיים. בית המשפט קבע שהפיקדון הכספי ישמש את כלל המבקשים, להבטחת תשלום הוצאות ההריסה והוצאות משפטיות. עוד נטען כי לא הונחה תשתית ראייתית של ממש לצורך הוכחת הטענות לגבי הריסת חלק מהמבנים, וההליכים שבמסגרתם בוצעו פעולות ההריסה.
סבורני, כפי שצוין לעיל, שאין מקום, בשלב זה, להורות על השבת הפיקדונות הכספיים למבקשים.
מעיון בהחלטות בית המשפט שניתנו בימים 29.3.2015, 19.4.2015, ו- 4.5.2015, שנסקרו לעיל, עולה בבירור כי הפיקדונות הכספיים, בסכום כולל של 105,000 ₪, ישמשו כפיקדון משותף עבור כלל המבקשים, על מנת להבטיח את תשלום הוצאות הפינוי והריסת המבנים, ככל שפעולות אלה לא יבוצעו על ידם, וכן את תשלום הוצאות המשפט, היה ותיפסקנה.
הפיקדון הכספי נועד, בין היתר, להבטיח את כיסוי הוצאות הפינוי, ככל שהמשיבה תידרש לכך, ומכאן שלא בר ורה טענת המבקשים כי ההחלטות שניתנו בעניין פינויים מ"אום אלחיראן", בהליכים מקבילים, מהוות טעם או הצדקה להשבת הכספים שהופקדו בהליך זה.
הטענות שהעלו המבקשים לגבי הריסת חלק מהבתים, בין על ידם, ובין מטעם המשיבה, ולגבי הליכי הוצאה לפועל התלויים ועומדים בעניינם, הינן טענות שבעובדה, והיה מקום לצרף תצהיר מפורט לצורך תמיכה בטענות אלה, דבר שלא נעשה, וסבורני שדי בכך כדי שלא להידרש אליהן לגופו של עניין .
גם אם אניח, לצורך שלמות הדיון, שיש מקום להתייחס לטענות הנ"ל שבעובדה, חרף העדרו של תצהיר לאימות העובדות, הרי שגם לשיטת המבקשים נהרסו עד כה מבנים שהיו שייכים, לפי הטענה, למבקשים 15, 11 ו- 17 (ויש להוסיף את המבקש מס' 4 שלגביו נטען, בהודעת המבקשים מיום 26.4.2015, שהרס את ביתו, ועובר לחורה).
יוצא אפוא שחלק ניכר של המבנים, השייכים למרבית המבקשים, טרם נהרס, ויש להניח, בשים לב לכך שלא נטען אחרת, ש הם ממשיכים להתגורר בהם, וטרם יישמו את החלטות בתי המשפט לגבי הפינוי והריסת המבנים.
המבקשים העלו טרוניה לגבי חלוף הזמן ממועד הפקדת הכספים, אלא שנראה שאין להם אלא להלין על עצמם בעניין זה. המבקשים מיצו זה מכבר את ההליכים המשפטיים שעמדו לרשותם, ונראה שלא נותרו באמתחתם הליכים משפטיים נוספים שניתן לנקוט לצורך שינוי מצבם המשפטי. בכל זאת, המבקשים, או לפחות מרביתם, טרם מילאו אחר ההחלטות שניתנו בעניינם, ואילצו את המשיבה לנקוט בהליכים אופרטיביים שונים לצורך יישומן, על כל המשתמע מכך, לרבות העלויות הנלוות, ופרק הזמן הנדרש לכך.
במצב דברים זה, כאשר החלטות בית המשפט אינן מבוצעות על ידי המבקשים, והמשיבה נדרשה, ויכול שעוד תידרש, לנקיטת הליכים אופרטיביים לצורף פינוי המבקשים, והריסת המבנים, על כל העלויות הכרוכות בכך, ובשים לב לתכליתו של הפיקדון האמור, סבורני שלא קיימת הצדקה, ככל שהדברים נראים בשלב זה, להורות על השבת הכספים.
לאור מטרתו ותכליתו של הפיקדון הכספי, כעולה מהחלטות בית המשפט, סבורני שניתן לשקול את השבת הכספים, או את חלקם, ככל שיתייתר הצורך בהחזקתם, כלומר- בכפוף לכך שהמבקשים יקיימו את ההחלטות שניתנו לגבי הפינוי ויבצעו את צוו ההריסה בכוחות עצמם, וזאת ללא דיחוי, ומבלי לגרום למשיבה עלויות נוספות הכרוכות בפינויים והריסת המבנים.
למעלה מהצורך אציין, כי בטרם השבת הכספים שהופקדו, או חלק מהם, במידה וייווצרו התנאים לכך, יהיה צורך לבחון, בכל נקודת זמן נתונה בעתיד, את ההוצאות שנגרמו (או ייגרמו) למשיבה בגין ההליכים שבהם נאלצה (או תיאלץ) לנקוט לצורך ביצוע הפינוי וצווי ההריסה.
להשלמת התמונה אציין כי ניתן להעמיד לעיון מחדש החלטת ביניים ככל שהנסיבות השתנו באופן המצדיק את שינויה או ביטולה, ואף אם לא חל שינוי בנסיבות, וזאת במקרים חריגים, כאשר נפלה שגגה בהחלטתו של בית המשפט.
"אף אם לא חל שינוי בנסיבות, נתונה לערכאה שנתנה את החלטת הביניים הסמכות לשנותה, אם כי הדבר ייעשה אך במקרים נדירים, כאשר מתברר לבית-המשפט כי נתן החלטה מוטעית" (ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי; 28.5.2002).
בענייננו, לא מצאתי שחל שינוי בנסיבות באופן המצדיק את ביטול ההחלטה בעניין הפקדת הכספים, כמפורט לעיל, ואינני סבור, ואף לא נטען, כי נפלה שגגה מלפני בית המשפט בהחלטה האמורה.
התוצאה הינה שהבקשה הנדונה להשבת כספי הפיקדון הכספי נדחית.
המבקשים, ביחד ולחוד, יישאו בהוצאותיה של המשיבה, בגין בירור הבקשה, בסכום כ ולל של 1,500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן ההחלטה ועד לתשלום בפועל.
המזכירות מתבקשת להעביר למשיבה את הוצאות המשפט שנפסקו לטובתה, בסך של 27,000 ₪, לפי החלטות כב' השופט פבלו אקסלרד, שניתנו בימים 29.7.2015 ו- 16.8.2015, לחשבון הבנק שפרטיו נמסרו על ידי בא כוח המשיבה.
המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ"ב ניסן תשע"ז, 18 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.