הדפסה

בית משפט השלום בקריית גת 11

הוועדה המקומית לתכנון ובנייה- קריית גת
המאשימה
ע"י ב"כ עוה"ד אביחי שלום ואח'

נגד

  1. יורם חזן
  2. מיכאל קוסנקו

הנאשמים
ע"י ב"כ עוה"ד עמית סופר ו/או דוד בן חיים

גזר דין

הנאשמים הורשעו בביצוע עבודה אסורה במקרקעין לפי סעיף 243(ב) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), ושימוש אסור במקרקעין לפי סעיף 243(ה) לחוק, בשטח של 300-400 מ"ר.
בכתב האישום נטען, בעיקרי הדברים, שהנאשמים מחזיקים בפועל במקרקעין בסמוך לרחוב יהודה 70 ו-76 בקריית גת, הידוע כגוש 3199, חלקה 27, מגרש 513, בגודל של כ-1,900 מ"ר (להלן: "המקרקעין"); במועד שאינו ידוע למאשימה, והחל מיום 27.12.2017 או בסמוך לכך, הנאשמים הקימו גדר על המקרקעין, ועושים שימוש במקרקעין לצורכי אחסון ומכירת חומרי בנייה, כל זאת ללא היתר כדין ובסטייה מתכנית שייעדה את המקרקעין לצורכי שצ"פ ולדיור מיוחד; ביום 27.12.2017 נמסרה לנאשמים התראה לצורך הפסקת העבודה האסורה והשימוש במקרקעין.
בהכרעת הדין נקבע, כאמור, שהנאשמים עשו שימוש בשטח של 300-400 מ"ר.
באשר לערך החברתי שנפגע, הלכה פסוקה ידועה ומושרשת הינה כי עבירות תכנון ובניה הפכו ל"מכת מדינה", ובבחינת פגיעה של ממש בשלטון החוק שיש לפעול באופן נמרץ על מנת למגרה (ע"פ 917/85‏ ‎הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל מזרחי‎ ‎נ' מוסא נימר אבו נימר. פסקה 4. 17.8.1987; רע"פ 2464/15, אבו רמילה נ' מדינת ישראל, 13.5.2015; עפ"ג (מחוזי מרכז) 29521-03-14, לוזון נ' מדינת ישראל, 14.9.14).
מסקירת גזרי דין שניתנו לגבי עבירות של בנייה ושימוש אסור במקרקעין עולה מדיניות הענישה הנהוגה, כפי שיפורט להלן-
בעניין שנדון ב-רע"פ (עליון) 2330/09 נוסטרדמוס מסעדות בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה- חבל מודיעין (9.6.2009), נדחתה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון ע"י כבוד השופט ג'ובראן. באותו עניין המבקשים הורשעו בבית משפט השלום בעבירות של ביצוע עבודות במקרקעין ללא היתר וכן שימוש במקרקעין ללא היתר. המבקשים עשו שימוש במקרקעין למכירת שתילים ובעלי חיים בשטח של כ-1,700 מ"ר; ריצפו מבנה באריחי עץ בשטח של כ-1,000 מ"ר; וכן בנו גדר רשת בגובה של 2 וחצי מטר ואורך של כ-140 מטר. מדובר היה בשימוש חורג שנמשך משנת 2004 ועד שנת 2008. בסופו של יום הוטל קנס בסך של 250,000 ש"ח על כל אחד מה נאשמים.
בעניין שנדון ב-עפ"א (מחוזי-מרכז) 55730-12-13 אן. בי. אף. ביבי בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (עפ"א 56542-12-13 מדינת ישראל נ' אן. בי. אף בע"מ ואברהם ביבי; 24.4.2014), בית משפט השלום הרשיע את החברה ומנהלה, אברהם ביבי, בגין שימוש במקרקעין לצורך הפעלת "גן אירועים", ללא היתר, ובכלל זה בחלק מבונה בשטח של 1,550 מ"ר, ותוספת בנייה של 500 מ"ר. בית משפט השלום קבע כי מתחם הענישה ההולם ביחס לחברה הינו בגבולות שבין 150,000 ₪ לבין 350,000 ₪, ולגבי מנהלה, בין 75,000 ₪ לבין 125,000 ₪, והתחייבות להימנע מעבירה לפי כפל הקנס שיוטל עליהם. בית משפט השלום גזר על החברה קנס כספי בסך של 250,000 ש"ח, התחייבות בסך של 500,000 ש"ח להימנע מעבירות על פי פרק י' לחוק למשך שלוש שנים. על מנהלה, אברהם ביבי, הוטל קנס כספי בסך של 100,000 ₪, או ארבעה חודשי מאסר תמורתו, והתחייבות בסך של 200,000 ₪, להימנע מעבירות על פי פרק י' לחוק למשך שלוש שנים. כן הוצא נגד ביבי והחברה צו להפסקת השימוש האסור במקרקעין. בית המשפט המחוזי דחה את הערעורים על חומרת העונש מזה, ועל קולת העונש מזה, ואישר את גזר דינו של בית משפט השלום.
בעניין שנדון ב-רע"פ (עליון) 8701/08 מלכה וונש ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה לודים (3.6.2009), המבקשים 1 ו-2 הורשעו בבית המשפט קמא בעבירות של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין ללא היתר בקרקע חקלאית (שבה הם בעל זכויות), וכן בעבירה של אי קיום צו שיפוטי לאחר שלא מילאו גזר דין ולא הרסו מבנים בשטח 2,730 מ"ר והשימוש במבנים בשטח 1,767 מ"ר לא הופסק. על כל אחד מהנאשמים הוטל קנס בסך של 467,300, חתימה על התחייבות בגובה 250,000 ש"ח וכן מאסר על תנאי. ביהמ"ש שקל לקולא והחליט שלא לגזור עליהם מאסר בפועל לאור הודאתם בעובדות כתב האישום ללא שיהוי, ומכיוון שהחלו לסגור את המבנים הבלתי חוקיים בשטחם. בית המשפט העליון קבע כי הקנסות אינם חורגים מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצעו המבקשים.
בעניין שנדון ב-ע"פ (מחוזי י-ם) 21792-04-13 רמי לוי שווק השקמה בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה הראל (24.4.2014), המערערת הורשעה, על פי הודאתה, במסגרת הסדר טיעון בעבירות של אי קיום צו שיפוטי, שימוש במקרקעין ללא היתר וביצוע עבודות ללא היתר. בית המשפט התייחס לגודל המבנה ולכך שבמשך 4 שנים המערערת לא הרסה אותו. בגין אי קיום צו בית המשפט ושימוש במקרקעין הטעון היתר ללא היתר, מבנה בשטח כ- 1,000 מ"ר הכולל קונסטרוקציית ברזל שמעליה גג מפח גלי ולשימוש במבנה כחנות לממכר מוצרי מזון, בית המשפט חייב את המערערת בתשלום קנס יומי של 600 ₪ לתקופה של כארבע שנים, בסך של 900,000 ₪. בנוסף, בשל בניית מבנים ללא היתר, מבנה מפח מבודד, המשמש למכירת ירקות בשטח 30 מ"ר, בשטח המיועד לדרך, ומבנה מפח גלי המשמש כחדר אוכל לעובדים, בשטח של כ- 10 מ"ר, נגזר קנס בסך של 25,000 ₪, וזאת בשל גודלם הקטן יחסית של המבנים, ובגין שימוש במבנים ללא היתר, מבנה של קונסטרוקציית ברזל ומעליה גג מחומרים קלים בשטח כולל של 600 מ"ר, המשמש לאחסון מוצרים לצורך הפעלת חנות המזון וכן להצבה של קונטיינרים ולשימוש במבנה ובקונטיינרים, התייחס בית המשפט לגודל המבנה ולשווי הכלכלי וגזר קנס בסך של 75,000 ₪.
בעניין שנדון ב- תו"ב (שלום עכו) 19070-10-11‏ ‏ ועדה מקומית לתכנון ובנייה גליל מרכזי עכו נ' א. א.ל. צחר בע"מ (8.3.2017), הנאשמת הואשמה בשימוש בסככות בשטח של כ- 532 מ"ר המשמשות כמפעל שיש ואבן, שימוש במגרש בשטח כולל של כ- 2,345 מ"ר כמפעל שיש ואבן, בקרקע חקלאית ומחוץ לתחום. כן הואשמה שלכל הפחות מיום 26.5.2008 ואילך השתמשה במקרקעין הנ"ל "שימוש חורג" בכך שהשימוש המבוצע בפועל אינו תואם את ייעודי הקרקע על פי תכנית המקרקעין. הנאשמת הייתה חייבת להשיג היתר לשימוש הנ"ל והשימוש ללא היתר נעשה בידיעתה. הנאשמת הורשעה לפי הודאתה. בית המשפט קבע שמתחם העונש ההולם עומד על קנס בטווח שבין 150,000 ש"ח ₪ ל- 450,000 ₪, והתחייבות כספית שלא לעבור עבירות לפי סעיפים 204(א) ו-(ג) לחוק התכנון והבנייה, בטווח שבין 100,000 ש"ח ₪ ל- 400,000 ₪. לצורך קביעת מתחם העונש ההולם בית המשפט הביא בחשבון את חומרתן של עבירות התכנון והבניה, פרק הזמן של כ- 8 שנים, היקף השטח הבנוי של - 532 מ"ר ומגרש בגודל של 2,345 מ"ר, הרווח הכלכלי שהפיקה הנאשמת במשך זמן ההפרה וההתעלמות מהוראות החוק, וכן המצוקה העסקית באזור (ג'דידה- מכר) בהעדר אזור תעשיה חילופי. על הנאשמת נגזרו, בין היתר, קנס בסך של 190,000 ₪, ב- 35 תשלומים חודשיים, בשים לב למצבה הכלכלי שלא היה שפיר, והתחייבות בסך של 250,000 ₪ למשך 3 שנים שלא לעבור את העבירות בגינן הורשעה.
בעניין שנדון ב-ע"פ (מחוזי ב"ש) 4551/07 דחה עאמר אלסאנע נ' וועדה מחוזית לתכנון ולבניה שמעונים [פורסם בנבו] (17.9.2013), בית המשפט המחוזי אישר את הקנס בסך 100,000 ₪ שנגזר על הנאשם, לגבי מספר מבנים, שהוקמו למטרות מגורים, בשטח כולל של כ-403 מ"ר.
בעניין שנדון ב-רע"פ (עליון) 5587/17 סובחי עיסא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "מבוא העמקים" (30.11.2017), הנאשם הורשע בגין תוספת בנייה בשטח של 230 מ"ר ואי קיום צו הריסה שיפוטי במשך שנים רבות. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם יכלול קנס כספי שינוע בין 40,000 ₪ לבין 120,000 ₪; ומאסר על תנאי שינוע בין חודש לבין 8 חודשים. בית משפט השלום זקף לזכותו של המבקש שהודה וחסך זמן שיפוטי יקר, את מצבו הכלכלי הקשה, כנטען על ידו, היותו בגיל 77 שנים, העדר עבר פלילי, ואת טענותיו כי עשה ניסיונות להשגת האישורים הנדרשים אך הדבר לא עלה בידו, בין היתר, בשל היעדר שיתוף פעולה מצדם של אחרים הקשורים במקרקעין. על המבקש נגזרו חודש מאסר על תנאי, לבל יעבור אחת העבירות בהן הורשע, למשך שנתיים; קנס כספי בסך 40,000 ₪ או 400 ימי מאסר תמורתו; והתחייבות כספית, על סך 10,000 ₪, להימנע מביצוע אחת מן העבירות בהן הורשע המבקש, או עבירה לפי סעיפים 145, 204 ו-210 לחוק התכנון והבניה, למעט עבירת שימוש ללא היתר, וזאת במשך שנתיים. בתי המשפט המחוזי והעליון דחו את הערעור על חומרת העונש, וקבעו שהעונש שהוטל עליו ממוקם ברף התחתון של מתחם העונש ההולם.
יש לשים לב שחריגת הבנייה במקרה שנדון שם עמדה על 230 מ"ר ובענייננו נעשה שימוש במגרש בשטח של כ- 2,500 ובכלל זה בחלק בנוי בשטח של כ-512 מ"ר, תוך שנקבע כי הקנס שנקבע הינו ברף התחתון של מתחם הענישה.
בעניין שנדון ב-תו"ב (שלום צפת) 56141-06-16 מדינת ישראל נ' עלי אבראהים (25.5.2017). הנאשם הורשע בשל חריגות בנייה בשטח של כ-320 מ"ר. בית המשפט סקר מקרים דומים של חריגות בנייה בשטח של מאות מ"ר, וקבע כי מתחם העונש ההולם הינו מאסר על תנאי לתקופה של עד 6 חודשים, קנס בין 25,000 ₪ לבין 60,000 ₪, והתחייבות כספית בסכום דומה. על הנאשם נגזרו מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים, שלא יעבור במשך 3 שנים עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה ויורשע בגינה תוך תקופת התנאי או לאחריה. קנס בסך של 30,000 ₪ (ב- 35 תשלומים), או 90 ימי מאסר תמורתו. תשלום כפל אגרה בסך 23,360 ₪ שתשולם ב-12 תשלומים שווים. התחייבות בסך 30,000 ₪ להימנע מלעבור עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה למשך שלוש שנים. ניתן צו הריסה דחוי למשך שנה.
בעניין שנדון ב-תו"ב (שלום ק"ש) 30900-11-13 ועדה מקומית לתכנון מעלה חרמון נ' וליד דעבוס (5.11.2015), הנאשם הורשע בגין בניית קירות בטון באורך 49 מטר ובגובה משתנה, בממוצע 2 מ', התוחמים שטח של כ- 1,000 מ"ר, יציקת רצפת בטון בשטח כולל של כ – 520 מ"ר, והקמת מבנה דו קומתי מבנייה קשיחה על גבי רצפת הבטון הנ"ל, כל קומה בשטח של כ- 190 מ"ר ובסה"כ בשטח כולל של כ- 380 מ"ר. בית המשפט סקר את העונשים שנגזרו בפסיקת בתי המשפט, אך לא מצא לנכון לקבוע את מתחם העונש ההולם בשים לב לנסיבות הנוגעות לעבירה.
בית המשפט, הביא בחשבון שבסופו של יום קיבל הנאשם היתר בניה והבנייה הוכשרה, ולא עשה שימוש במבנה עד לקבלת ההיתר, העדר עבירות קודמות בתחום התכנון והבנייה, ונסיבות מיוחדות הנוגעות לשינוי תכנית המתאר ולמצוקת הדיור ברמת הגולן.
על הנאשם נגזר קנס בסך של 40,000 ₪ (ב-40 תשלומים), או 120 ימי מאסר תמורתו. מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים והתנאי הוא כי במשך 3 שנים לא יעבור עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה, ויורשע בגינה תוך תקופת התנאי או לאחריה. התחייבות להימנע מלעבור עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה למשך 3 שנים, על סך של 100,000 ₪.
בעניין שנדון ב-תו"ב (שלום צפת) 36393-04-11 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה אצבע הגליל נ' אחמד הייב (21.5.2015), הנאשם הורשע בבניית בית מגורים מבטון ובלוקים בשטח של כ-435 מ"ר, שימוש למגורים במבנה בשטח של כ-108 מ"ר, ושימוש בסככה הבנויה מקונסטרוקציית פלדה וקירוי פח גלי בשטח של כ-44 מ"ר, ללא היתר בניה. נקבע שמתחם העונש ההולם הינו קנס הנע בין 20,000 ₪ עד 70,000 ₪, חתימה על התחייבות וצו הריסה. על הנאשם נגזר תשלום קנס בסך 40,000 ₪ (ב-15 תשלומים), או 300 ימי מאסר תחתיו. תשלום כפל אגרה בסך 35,220 ₪, בקיזוז סכומים ששולמו במסגרת הבקשה להיתר לבניה, וצו הריסה דחוי למשך שנה.
בעניין שנדון ב-תו"ב (שלום רמלה) 47071-10-10 מדינת ישראל- הועדה המקומית לתכנון ובניה שוהם נ' עופר בריש צוקרמן (2.1.2014), הנאשמים הורשעו בעבירה של בנייה שלא כדין בשל פתיחת כניסה נוספת למרתף בית המגורים, פתיחת חלון במרתף בית המגורים, פתיחת כניסה נוספת לקומת הקרקע בבית המגורים, פתיחת חמישה חלונות בחלל גג בית המגורים, וכן בעבירה של ביצוע שימוש במקרקעין הטעון היתר, ללא היתר, בשל הפעלת מרפאת שיניים במרתף בית המגורים בשטח של כ- 80 מ"ר, וזאת בסטייה מהיתר, ושימוש בחלק מקומת הקרקע בשטח של כ- 50 מ"ר ליחידת דיור נפרדת.
בית המשפט חילק את דרגת האשם לשלוש קבוצות עיקריות- גבוהה, בינונית ונמוכה, ולצורך סיווג דרגת האשם ניתן להסתייע במבחנים הבאים- א. הרווח שהנאשם הפיק בפועל מהבניה או מהשימוש החורג; ב. אורך התקופה שבה הבניה שלא כדין עמדה על תילה, או תקופת השימוש החורג; ג. הריסת הבניה הלא חוקית או הפסקת השימוש החורג בטרם מתן גזר הדין; ד. הפרת צווים שיפוטיים.
בית המשפט קבע 5 קטגוריות של נזק בעבירות של בנייה ושימוש חורג שלא כדין, כאשר "כימות" הנזק בכל אחת מקטגוריות הנזק ייעשה ע"י הפניה לשטח במטרים רבועים, כדלקמן- א. קטגוריית נזק 1- מתחם בניה או שימוש בין 0 ל- 100 מ"ר; ב. קטגוריית נזק 2- מתחם בניה או שימוש בין 101 ל- 500 מ"ר; ג. קטגוריית נזק 3- מתחם בניה או שימוש בין 501 ל- 1,500 מ"ר; ד. קטגוריית נזק 4- מתחם בניה או שימוש מ-1501 מ"ר ועד 4000 מ"ר; ה. קטגוריית נזק 5- מתחם בניה או שימוש מ- 4001 מ"ר ומעלה.
נקבע כי מתחם העונש ההולם לחריגת בנייה של עד ל-100 מ"ר הינו בגבולות שבין 3,000 ₪ לבין 15,000 ₪ לכל אחד מהנאשמים. מתחם העונש ההולם לגבי היקף שימוש שבין 101 מ"ר לבין 500 מ"ר הינו בגבולות שבין 9,000 ₪ לבין 50,000 ₪.
על כל אחד מהנאשמים נגזר קנס בסך של 25,000 ₪ (ב- 15 תשלומים), התחייבות בסך של 40,000 ₪ להבטחת הישנות ביצוע עבירות לפי חוק התכנון והבנייה למשך 3 שנים.
לצורך קביעת העונש בית המשפט הביא בחשבון העדר עבר פלילי של הנאשמים.
בעניין שנדון ב-תו"ב (שלום עכו) 29411-02-10 הוועדה מקומית לתכנון בקעת בית הכרם נ' סמיר כיואן (18.3.2010), הנאשם הורשע בעבירות של בנייה ושימוש ללא היתר של מבנה בין שתי קומות בשטח של כ-320 מ"ר. על הנאשם נגזר קנס בסך 35,000 ₪ (ב- 50 תשלומים), והתחייבות בסך של 30,000 ₪, במסגרת הסדר טיעון, ובשים לב למצבו הסוציו אקונומי הקשה, ולהתקדמות תכנונית מסוימת, העשויה בסופו של יום לסלול את הדרך להכשרת הבנייה הלא חוקית.
בעניין שנדון ב- תו"ב (שלום צפת) 17366-01-10 הוועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל נ' אבראהים הייב (3.3.2015), הנאשם הורשע בעבירה של בניית מבנה דו קומתי ללא גג מבלוקים ובטון בשטח כולל של כ-252 מ"ר, ללא היתר. נקבע כי מתחם העונש ההולם, מבלי שהוצגו טעמים של ממש לקולא, לבנייה ללא היתר, ללא חריגה מתכנית, הינו בגבולות שבין 24,000 ₪ לבין 34,000 ₪. על הנאשם נגזר, בין היתר, קנס בסך של 30,000 ₪ (ב-30 תשלומים).
מעיון בפסיקת בתי המשפט עולה שמדיניות הענישה הנוהגת בקשר עם עבירות של בנייה אסורה ושימוש חורג בשטח בהיקף של מאות מטרים רבועים נעה בין 30,000 ₪ לבין 70,000 ₪, בשים לב לנסיבות העניין הנדון.
לגבי נסיבות ביצוע העבירה, הנאשמים הפעילו בצוותא (ועדיין מפעילים) במקרקעין עסק מסחרי לממכר מארזים של מצעים (כגון טוף, חמרה, אדמה ועוד), ועושים שימוש במבנה חד קומתי המשמש אותם כמשרד וחנות מכירה, ובמשאית עם מנוף.
הנאשם 1 העיד ששטח העסק הוקטן לפי בקשת נציגת העירייה ל-250 מ"ר (ע' 20, ש' 13-14), אלא שלא הובאו ראיות של ממש לצורך הוכחת הטענה, ומצאתי לנכון להעמיד את השטח שבו נעשה שימוש על 300-400 מ"ר כפי שנקבע בהכרעת הדין, בשים לב לתצלומים ובכלל זה תצלום מהאוויר (ת/8-ת/15).
לצורך קביעת מתחם העונש ההולם בעניינם של הנאשמים, יש לשים לב שהם החלו לנהל את העסק תוך שימוש חורג במקרקעין, בניית גדר מבלי שקבלו היתר בנייה, והצבת מארזים כבדים של מצעים על המקרקעין לצרכים מסחריים, ויש לייחס להם תכנון מוקדם בכל הנוגע להשתלטות על המקום לצורך הפעלת עסק מסחרי.
סבורני שאין מקום לערוך אבחנה בין הנאשמים. הנאשם 1 טען שהוא משמש כנהג שכיר בעסק תחת הנאשם 2, ואין לו נגיעה לניהול השוטף של העסק, אלא שמצאתי לנכון לקבוע בהכרעת הדין שמעורבותו של הנאשם 1 בכל הנוגע לעסק חורגת במידה ניכרת מגדר היותו עובד שכיר ונהג המשאית בעסקו של הנאשם 2, ונראה שהוא נטל חלק משמעותי בהקמת העסק וניהולו בצוותא עם הנאשם 2. קביעה זו מקבלת לטעמי משנה תוקף בעדותו בדיון שנערך במסגרת הטיעונים לעונש, לפיה "... שטח כיסוי לא עולה על 250 מ'. בשנה ראשונה שהיה הסכם עם ראש היה הרבה יותר מגודר. היום לאל עולה יותר מ- 250 מ'. נטלי ביקשה ממני לקצץ מהמגרש אז קיצצתי", ובהמשך, כמעט באותה נשימה, העיד "... אני נהג. אני לא יודע מה עושה העסק" (ע' 20, ש' 13-16), ולמותר לציין שגרסתו לגבי קשריו עם נציגי העירייה וצמצום שטח העסק (כך לפי הטענה) אינה מתיישבת עם גרסתו שכל תפקידו מתמצה בנהיגה.
בנסיבות העניין יש מקום לייחס לנאשמים הבנה מלאה לגבי העבירות המיוחסות להם והחומרה הגלומה בהן.
הנאשמים מנהלים עסק מסחרי במקרקעין ומפיקים ממנו, כך יש להניח, תועלת כלכלית.
ב"כ הנאשמים טען שהם מחפשים שטח חילופי לצורך ניהול העסק אך לא נמסרה הודעה לגבי פינוי המקרקעין עד למועד מתן גזר הדין.
מהמקובץ לעיל, בהינתן גודל השטח שבו נעברו העבירות ויתר הנסיבות הנוגעות לביצוע העבירות, סבורני שמתחם העונש ההולם בענייננו, בנוגע לקנס הכספי, נע בין 30,000 ₪ לבין 70,000 ₪.
יש מקום להעמיד את ההתחייבות הכספית על כפל סכום הקנס.
המאשימה ביקשה להטיל על הנאשמים קנס כספי או מאסר חלף תשלומו, התחייבות כספית למשך 3 שנים להימנע מביצוע עבירה לפי החוק, צו הריסה מידי, וצווי פינוי ואיסור שימוש במקרקעין.
באשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה.
הנאשם 1 טען שהוא עובד כנהג שכיר בעסק (טענה שנדחתה על ידי) ומשכורתו עומדת על 6,000 ₪, השתכרותו רעייתו הינה דומה, והם מטופלים בארבעה ילדים, אלא שלא הוצגו ראיות לגבי השתכרותו הנטענת.
לא הועלו טענות ולא הונחו ראיות לגבי מצבו הכלכלי והמשפחתי של הנאשם 2.
לנאשם 2 עבר פלילי אך לא בעבירות הנוגעות לדיני תכנון ובנייה.
מהמקובץ לעיל, ובהינתן האיזון הראוי בין מתחם העונש ההולם לבין הנסיבות שאינן קשורות לבצוע העבירה, מצאתי לנכון לגזור על הנאשמים את העונשים הבאים-
תשלום קנס בסך של 40,000 ₪ על ידי כל אחד מהנאשמים, או ריצוי של 200 ימי מאסר כנגד תשלומו, לגבי כל אחד מהם. הקנס ישולם ב-40 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 10.12.2019, ועד לעשירי לכל חודש עוקב עד לפירעונו המלא. לא ישולם אחד מן התשלומים האמורים במועדו, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מידי.
כל אחד מהנאשמים יחתום על התחייבות עצמית בסך של 80,000 ₪, על מנת להבטיח שיימנע מלעבור עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה למשך שלוש שנים ממועד מתן גזר הדין, או ירצה 60 ימי מאסר ככל שלא יחתום על ההתחייבות בתוך 3 ימים ממועד מתן גזר הדין.
הנאשמים יפנו את המקרקעין עד ליום 12.12.2019 בשעה 10:00.
ניתן צו להריסת הבנייה האסורה שפורטה בכתב האישום שיבוצע עד ליום 12.12.2019. בשעה 10:00.
ניתן צו איסור שימוש במקרקעין על הנאשמים ולגבי צד שלישי שאין ברשותו היתרים כדין לעשות בהם שימוש (וזאת למעט הליכים הנוגעים לביצוע צו ההריסה ופינוי המקרקעין לפי גזר הדין).
ככל שהנאשמים לא יקיימו את הקביעות שנעשו בגזר הדין, ובכלל זה הפסקת השימוש במקרקעין, ביצוע צו ההריסה ופ ינוי המקרקעין, יכול ויואשמו בעבירה נוספת של אי קיום צו שיפוטי, כאשר ההתחייבות הכספית עליה נדרשו לחתום כוללת עבירה זו, והעונש שעשוי להיות מוטל עליהם בגין עבירה זו יבוא בנוסף לעונשים שהוטלו עליהם במסגרת גזר הדין.
ככל שהנאשמים לא יפסיקו את השימוש במקרקעין, לא יהרסו את הבנייה החריגה שפורטה בכתב האישום, ולא יפנו את המקרקעין בתוך המועד שנקבע לעיל, המאשימה, ואו הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, יוכלו להידרש לביצוע צו ההריסה ולפינוי המקרקעין. משטרת ישראל תסייע למאשימה ו/או לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה לבצע את צו ההריסה ולפנות את המקרקעין, ככל שיהיה בכך צורך.
המאשימה יכולה לרשום הערה לגבי צו ההריסה בהתאם לגזר הדין אצל רשם המקרקעין ובפנקסי הרישום הרלבנטיים.
ערעור בזכות ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 ימים.
ניתן והודע היום 11 נובמבר 2019, במעמד הנאשמים ובאי כוח הצדדים.
המזכירות תסגור את התיק ברישומיה.