הדפסה

בית משפט השלום בקריית גת- בשבתו בב ית משפט השלום באשדוד תו"ב 23929-01-17

בפני
כבוד ה שופט משה הולצמן

בעניין:
ועדה מקומית לתכנון קריית גת
המאשימה

נגד

דרור איילה פרנסואז ת.ז. XXXXXX685
הנאשמת

גזר דין

בגדרו של הליך זה הוגש ביום 7.11.2017 כתב אישום מתוקן (בשלישית) כנגד הנאשמת.
בכתב האישום נטען כי הנאשמת הינה שוכרת דירת מגורים מאת חב' "עמידר" החל מינואר 2013, בנכס ברח וב אתרי המקרא 9/2, קר יית גת (גוש 1534, חלקה 103), ובמועד כלשהו בין ינואר 2015 לבין מרץ 2016 הנאשמת ביצעה בדירה עבודות בניה של הקמת מבנה מעץ על עמודים בגודל של כ- 5 מ"ר בחזית האחורית של הבניין מעל פתח הכניסה לבניין, וכן ביצעה שינוי בחזית הבנין על ידי פתיחת דלת יציאה למבנה הנ"ל במקום חלון, והכל ללא היתר בניה כדין.
לנאשמת יוחסו עבירות לפי סעיפים 145 (א) ו- 204 (א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן: " חוק התכנון והבנייה"; " החוק").
באישום השני נטען כי ביום 5.9.17 החלה הנאשמת בביצוע עבודות בניה ללא היתר בנכס הנ"ל של הקמת תוספת מעץ למבנה האמור לעיל בגודל של כ- 5 מ"ר, וביום 7.9.17 הודבק על דלת דירתה של הנאשמת צו הפסקה מ נהלי, שהוצא ביום 6.9.17. ובמסגרתו נדרשה להפסיק את ב יצוע העבודות הנוספות, אלא שהנאשמת המשיכה בביצוע העבודות בניגוד לצו שניתן.
לנאשמת יוחסה עבירה של אי קיום צו הפסקה מ נהלי לפי סעיף 237 לחוק וכן עבירה של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין הטעונים היתר ללא קבלת היתר כדין לפי סעיף 145 (א) ו- 204 (א) לחוק.
בדיון שנערך ביום 7.11.2017, ולאחר הקראה ומתן מענה ענייני לכתב האישום, מצאתי לנכון להרשיע את הנאשמת בכל העבירות שיוחסו לה בכתב האישום המתוקן.
בדיון הנ"ל הודיעה הנאשמת על הסכמתה לפרק את מלוא חריגות הבניה האמורות בתוך 14 יום ממועד הדיון ולפיכך נקבע דיון נוסף לצורך השלמת טיעונים לעונש ביום 2.1.2018.
בדיון שנערך ביום 2.1.2018 הנאשמת לא טרחה להתייצב לדיון ולפיכך נשמעו טיעונים לעונש מפי ב"כ המאשימה בלבד.
ב"כ המאשימה טען בדיון הנ"ל כי המדובר בתוספת בניה שנבנתה מעץ ללא פיקוח הנדסי שמהווה סכנה של ממש, ולמרות הצו להפסקת העבודות בכתב האישום שהוגש הנאשמת המשיכה את העבודות האסורות ואף הוסיפה עליהן ללא היתר בניה כדין. לנאשמת ניתנו מספר הזדמנויות לפרק את התוספת החריגה, אך היא בחרה שלא לעשות כן, ועד היום העבירה לא הוסרה. הקנס המרבי הקבוע בחוק של בניה ושימוש ללא היתר עומד על 75,300 ₪ וכן 1,400 ₪ לכל יום שבו נמשך השימוש בעבירה. הקנס המרבי הקבוע בחוק של אי קיום צו שיפוטי עומד על 29,200 ₪, וכן 1,400 ₪ לכל יום בגין הימשכות העבירה.
בענייננו, עבירת הבניה והשימוש הינן לכל הפחות מחודש מרץ 2016 ואילך, והפרת הצו המנהלי הינה מיום 6.9.2017 ואילך והקנס הכולל מסתכם בסך של כ- 1,200,000 ₪.
ב"כ המאשימה הפנה לפסיקת בתי משפט במקרים דומים ולעונשים שנפסקו שם, ולטענתו יש להעמיד את מתחם העונש ההולם בשים לב למדיניות הענישה הנהוגה, לערך החברתי שנפגע, ולמידת אשמתה של הנאש מת, בין 15,000 ₪ לבין 40,000 ₪.
ב"כ המאשימה ביקש ל גזור על הנאשמת את העונשים הבאים - מאסר על תנאי לתקופה של חודשיים ככל שבמשך השנתיים הקרובות תעבור על עבירה לפי חוק התכנון והבניה. קנס בסך של 40,000 ₪ וצו הריסה לביצוע מידי של המבנה האמור בכתב האישום, וכן התחייבות להימנע מעבירה לפי חוק התכנון והבניה למשך 3 שנים. עוד נת בקש להסמיך את המאשימה לבצע צו הריסה במידת הצורך.
עובר לדיון שנקבע להיום לצורך השמעת גזר הדין ביקשה הנאשמת לדחות את מועד הדיון בשל מצבה הרפואי, אלא שבקשותיה נדחו, לאחר שלא מצאתי כי צורפה אסמכתה של ממש המצדיקה את דחיית הדיון.

דיון
הבניית שיקול הדעת השיפוטי
בסימן א'1 לפרק ו' ב חוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), נקבעו הכללים לגבי "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה".
"40ב. העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (בסימן זה- העיקרון המנחה).
40ג.(א) בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה, ולשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40ט".
(ב) בתוך מתחם העונש ההולם יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40יא, ואולם בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו-40ה".
לצורך בחינת מתחם הענישה יש לבחון את העניינים הבאים- א. הערך החברתי שנפגע בביצוע העבירה ומידת הפגיעה. ב. מדיניות הענישה הנהוגה. ג. נסיבות ביצוע העבירה ובכלל זה מידת אשמו של הנאשם.
לגבי אופן יישום סעיף 40ג ל חוק העונשין, באשר להבניית מתחם הענישה, נקבע-
"מתחם הענישה יקבע אפוא בהתאם לעיקרון ההלימות, ועל מנת ליישמו יתחשב בית המשפט בשלושה אלה: ראשית, בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ובמידת הפגיעה בו; שנית, במדיניות הענישה הנהוגה; ושלישית, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. נבאר שיקולים אֵלו להלן, אך לפני כן נדגיש כי עקרון ההלימות מביא בחשבון את חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ואת מידת אשמו של הנאשם. כלומר, יש להתחשב לא רק בסוג העבירה שבוצעה, אלא גם בנסיבות שבהן בוצעה ובמידת אשמו של הנאשם בביצועהּ".
בע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל . 5.8.2013.
נבחן להלן את שלושת היסודות הקבועים בסעיף 40ג(א) ל חוק העונשין, לשם קביעת מתחם הענישה בעניין הנדון.
הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה
הלכה פסוקה ידועה ומושרשת הינה כי עבירות תכנון ובניה הפכו ל"מכת מדינה", ובבחינת פגיעה של ממש בשלטון החוק שיש לפעול באופן נמרץ על מנת למגרה.
"לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט. למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה". ... . 'אכן כן, תופעת הבניה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה- ברבות השנים צירפה עצמה מכה זו... לעשר המכות' ".
ע"פ 917/85‏ ‎הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל מזרחי‎ ‎נ' מוסא נימר אבו נימר. פסקה 4. 17.8.1987.
"אין לי אלא להצטרף לפעמים הרבות בהן בית משפט זה עמד על חומרת התופעה של הפרת דיני התכנון והבניה, וכן של הפרת צווים שיפוטיים. התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי תואמת את ההכרה בממדים המדאיגים של תופעה פסולה זו, והיא אך צעד אחד לעבר הרתעת הרבים, ובפרט הרתעת המבקשים הקונקרטיים ".
רע"פ 2464/15, אבו רמילה נ' מדינת ישראל. 13.5.2015.
"בית משפט העליון כבר עמד בהרחבה על החומרה שיש בעבירות על חוקי התכנון והבניה, שהפכו למכת מדינה. הדבר מחייב להחמיר בעונשיהם של העבריינים, במיוחד כשמדובר באלה העושים שימוש מסחרי בקרקע שייעודה חקלאי, תוך הפרה ברגל גסה של החוק ותוך פגיעה קשה, ולעיתים אף בלתי הפיכה, בציבור ".
עפ"ג (מחוזי מרכז) 29521-03-14, לוזון נ' מדינת ישראל. 14.9.2014 .
בשים לב לקביעת ההלכה הפסוקה כי המדובר בעבירות שהפכו ל"מכת מדינה", יש לקבוע כי מידת הפגיעה באינטרס הציבורי המוגן הינה בשיעור ניכר.
מדיניות הענישה הנהוגה
ב"כ המאשימה הפנה לפסקי דין המשקפים לטעמו את מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של הפרת צו שיפוטי על פי חוק התכנון והבנייה.
בעניין שנדון ב-תו"ב (שלום ק"ג) 15135-09-15 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה קריית גת נ' אבנר ושושנה זאנה (3.5.2016) הנאשמים הורשעו ב ביצוע עבודות בנייה ושימוש ללא היתר כדין של תוספת בנייה בשטח של כ-24 מ"ר, ונגזר עליהם, בין היתר, תשלום קנס בסך של 12,000 ₪ (6,000 ₪ לכל אחד מהנאשמים), וכן התחייבות בסך של 12,000 ₪ לכל אחד מהנאשמים ככל שיעברו את העבירות שבגינן הורשעו למשך שנתיים ממועד מתן גזר הדין. ראוי לציין כי הצדדים הסכימו להסדר טיעון כולל לגבי ההרשעה והעונשים ובכך חסכו זמן שיפוטי יקר.
בעניין שנדון ב-תו"ב (שלום אשקלון) 18121-04-15 ועדה מקומית לתכנון ובניה באר טוביה נ' אביגדור בן דוד ( 8.6.2015), הנאשם הורשע בשל הקמת קרוואן בשטח של כ- 38 מ"ר ללא היתר בנייה כדין, ונגזר עליו, בי ן היתר, קנס כספי בסך של 13,200 ₪.
בעניין שנדון ב-תו"ב (שלום ק"ג) 10894-03-15 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה קריית גת נ' אליהו מרקוביץ' (12.11.2015) , הנאשם הורשע בשל אי ביצוע צו הריסה לתוספת בנייה בקומה א' בשטח של כ- 25 מ"ר, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה (לפני תיקון 116 לחוק), ונגזר עליו, בין היתר, מאסר על תנאי למשך חודשיים ככל שיעבור עבירה לפי החוק למשך שנתיים ממועד מתן גזר הדין, וקנס כספי בסך של 25,000 ₪. ראוי לציין כי הצדדים הסכימו להסדר טיעון כולל לגבי ההרשעה והעונשים ובכך חסכו זמן שיפוטי יקר.
בעניין שנדון ב-תו"ב (שלום ק"ג) 63696-11-14 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה קריית גת נ' מיכאל פוסטילניק ( 26.5.2015), הנאשם הורשע בשל אי ביצוע צו הריסה למבנה שבנה בחצר האחורית בשטח של כ-23 מ"ר, לפי סעיף 210 לחוק התכנו ן והבנייה (לפני תיקון 116 לחוק), ונגזר עליו קנס כספי בסך של 20,000 ₪, וכן התחייבות בסך 40,000 ₪ ככל שיעב ור את העבירות שבגינן הורשע למשך שנתיים ממועד מתן גזר הדין. בית המשפט הביא בחשבון במסגרת השיקולים לעונש כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה ובכך חסך מזמנו של בית המשפט.
בעניין שנדון ב-תו"ב (שלום נתניה) 16602-08-13 עירית נתניה נ' משה תורגמן ( 19.10.2014), הנאשמים הורשעו בעבירות של בנייה ושימוש ללא היתר בנייה כדין, בגין שיפוץ מבנה מחסן קיים, הקמת תוספות בנייה בשטח של 4 מ"ר ו- 5.2 מ"ר, והתקנת גג חדש בשטח של כ- 45 מ"ר. ניתן צו הריסה מנהלי שבוצע כשנתיים לאחר הוצאתו. על הנאשמים נגזר, בין היתר, קנס כולל בסך שך 12,000 ₪. בית המשפט הביא בחשבון במסגרת השיקולים לעונש, בין היתר, כי הנאשמים הודו ללא צורך בשמיעת ראיות ובכך חסכו זמן שיפוט יקר, את מצבם המשפחתי והרפואי, ונסיבות נוספות.
נסיבות ביצוע העבירה
בחינת הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה תיעשה לפי הרשימה בסעיף 40.ט ל חוק העונשין, כדלקמן-
"(א) בקביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם כאמור בסעיף 40ג(א), יתחשב בית המשפט בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, המפורטות להלן, ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר שהן משפיעות על חומרת מעשה העבירה ועל אשמו של הנאשם: (1) התכנון שקדם לביצוע העבירה. (2) חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירה. (3) הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה. (4) הנזק שנגרם מביצוע העבירה. (5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה. (6) יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשהו או את משמעות מעשהו, לרבות בשל גילו. (7) יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה ומידת השליטה שלו על מעשהו, לרבות עקב התגרות של נפגע העבירה. (8) מצוקתו הנפשית של הנאשם עקב התעללות בו על ידי נפגע העבירה. (9) הקרבה לסייג לאחריות פלילית כאמור בסימן ב' לפרק ה'1. (10) האכזריות, האלימות וההתעללות של הנאשם בנפגע העבירה או ניצולו. (11) הניצול לרעה של כוחו או מעמדו של הנאשם או של יחסיו עם נפגע העבירה".
(ב) לעניין נסיבות כאמור בסעיף קטן (א)(6) עד (9), בית המשפט יתחשב בהן ככל שסבר שהן מפחיתות את חומרת מעשה העבירה ואת אשמו של הנאשם, ולעניין נסיבות כאמור בסעיף קטן (א)(10) ו-(11)- ככל שסבר שהן מגבירות את חומרת מעשה העבירה ואת אשמו של הנאשם".
רשימת הנסיבות המנויות בסעיף 40.ט ל חוק העונשין, איננה מהווה רשימה סגורה, ולבית המשפט קיימת הסמכות לשקול נסיבות נוספות בעת בחינת מתחם הענישה הראוי בנסיבות העניין, לפי האמור בסעיף 40יב לחוק העונשין.
"אין בהוראות סעיפים 40ט ו-40יא כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לשקול נסיבות נוספות הקשורות בביצוע העבירה לשם קביעת מתחם העונש ההולם, וכן נסיבות נוספות שאינן קשורות בביצוע העבירה לשם גזירת העונש המתאים לנאשם".
בע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (5.8.2013) נקבע-
"הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה הנבחנות בעת קביעת מתחם הענישה (כמפורט בסעיף 40ט לחוק העונשין), והנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה הנבחנות בגזירת העונש (כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין) אינן רשימה סגורה, ואין בנסיבות שציין המחוקק ופֵרטן במפורש, כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לשקול נסיבות נוספות" (פסקה 22).
בענייננו, הנאשמת ביצעה עבודות בנייה מעץ על עמודים בשטח של כ- 5 מ"ר, בחזית האחורית של הבניין, מעל פתח הכניסה לב ית מגורים, תוך שינו בחזית הבניין על ידי פתיחת דלת לתוספת הבנייה מדירת מגוריה. בהמשך, ביום 5.9.2017 הנאשמת החלה בבניית תוספת נוספת מעץ בשטח של כ- 5 מ"ר, והמשיכה בביצוע העבודות הנוספות גם לאחר שביום 7.9.2017 נמסר לה צו הפסקה מנהלי .
הנאשמת הודתה בעובדות שנטענו בכתב האישום, ובכלל זה כי המשיכה בהקמת העבודות הנוספות לאחר המצאת צו ההפסקה המנהלי ("אני השלמתי את השלבים בתוספת לאחר קבלת צו ההפסקה המנהלי"; ע' 7, ש' 29). למותר לציין כי לא הוגשה בקשה למתן היתר בנייה, תכניות הבנייה לא נבדקו, ולא מן הנמנע כי תוספת הבנייה טומנת בחובה סכנה לציבור. במצב דברים זה ויש לראות בחומרה את הפעולות שנקטה הנאשמת לצורך ביצוע תוספות הבנייה, ללא היתר בנייה כדין, ותוך התעלמות מצו ההפסקה המנהלי שנמסר לה.
התנהלותה של הנאשמת עולה לכדי העדר מורא מהדין.
בנסיבות העניין, בשים לב להיקפן של התוספות, ובשים לב להפרתו של צו ההפסקה המנהלי ביודעין ובכוונת מכוון, ומדיניות הפסיקה שנסקרה לעיל, סבורני שיש להעמיד את מתחם הענישה ההולם בגין העבירות שבהן הורשעה הנאש מת, על עונש מאסר על תנאי, לתקופה של חודשיים, למשך שנתיים, שיופעל ככל שתעבור עבירה שבגינה הורשעה בהליך זה. קנס כספי שבין 12,000 ₪ לבין 35,000 ₪, והתחייבות עצמית בסכום הולם לצורך הרתעה מפני ביצוע העבירות בעתיד.
נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה
לפי סעיף 40יא לחוק העונשין יש מקום לבחון את הנסיבות שאינן קשורות לעבירה.
יש לשים לב כי הנאשמת ביקשה לתת מענה ענייני לכתב האישום המתוקן, אך הודתה בליבת העובדות שנטענו במסגרתו, ולא העלתה טענות סרק שהצריכו שמיעת ראיות, ובכך חסכה זמן שיפוטי.
עם זאת, הנאשמת הודיעה, בדיון שנערך ביום 7.11.2017, כי בכוונתה להסיר את תוספות הבנייה בתוך 14 ימים, ובהתאם לכך נקבע בנוכחותה מועד דיון נוסף לצורך שמיעת טיעונים לעונש, אלא שהנאשמת לא התייצבה לדיון, ולא הציגה ראיות לגבי הסרת תוספות הבנייה.
לאור האמור לעיל לא מצאתי לנכון לחרוג לקולא או לחומר א ממתחם הענישה ההולם.
התוצאה
מהמקובץ לעיל, מצאתי לנכון לגזור על הנאשמת את העונשים הבאים-
חודשיים מאסר על תנאי ככל שהנאשמת תעבור במשך שנתיים ממועד מתן גזר הדין עבירה מהעבירות שבהן הורשעה בהליך זה, ובכפוף להארכת המועד שניתנה לצורך הריסת תוספות הבנייה כמפורט להלן.
קנס בסך של 20,000 ₪, או 90 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 20 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 15.3.2018, ועד לחמישה עשר לכל חודש עוקב עד לפירעונו המלא. לא ישולם אחד מן התשלומים האמורים במועדו, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מידי.
הנאשמת תחתום על התחייבות עצמית בסך 40,000 ₪, להימנע מלעבור עבירה מהעבירות שבהן הורשעה בהליך זה, למשך שנתיים ממועד מתן גזר הדין , ובכפוף להארכת המועד שניתנה לצורך הריסת תוספות הבנייה כמפורט להלן.
לא תיחתם התחייבות כספית על ידי הנאשמת בתוך 14 ימים ממועד מתן גזר הדין, תיאסר הנאשמת למשך 30 ימים.
הנאשמת תפרק את כל תוספות הבנייה שבגינן הורשעה בהליך זה עד ליום 20.2.2018 בשעה 8:00.
הנאשמת מוזהרת שככל שלא תהרוס את תוספות הבנייה שבגינן הורשעה בהליך זה, היא עלולה להיות מואשמת בעבירה נוספת של אי קיום צו שיפוטי, כאשר ההתחייבות הכספית עליה נדרשה לחתום כוללת את העבירה הנוספת, והעונש שעשוי להיות מוטל עליה בגין העבירה הנוספת יבוא בנוסף לעונשים שהוטלו עליה במסגרת גזר דין זה.
המאשימה יכולה להרוס את תוספות הבנייה האמורות ככל שהנאשמת לא תבצע את צו ההריסה הנ"ל.
ערעור בזכות ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 ימים.
ניתן היום, כ"א שבט תשע"ח, 06 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.