הדפסה

בית משפט השלום בקריית גת תא"מ 62478-05-18

בפני
כבוד ה שופט משה הולצמן

התובעת

בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד עמוס תיבי ואח'

נגד

הנתבעת

א.כ.א. מילניום - בניה והשקעות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אלי שאול

פסק דין

מבוא
תביעה כספית בסדר-דין מהיר על סך של 20,579 ₪ בשל הנזקים שנגרמו לתובעת, בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, בשל תקלה לכבל בגוב תקשורת והעלות שהייתה כרוכה בתיקונם.
התובעת טענה כי הנתבעת, א.כ.א מילניום בנייה והשקעות בע"מ, או מי מטעמה, גרמה לנזק לכבל של סיב אופטי בגוב תת- קרקעי של התובעת, ברחוב אלי כהן, בקריית האקדמיה באשקלון.
עיקרי טענות הצדדים
התובעת טענה בכתב התביעה, בעיקרי הדברים, שביום 22.7.2015 התקבל דיווח על נזק שנגרם לרשת הבזק ברחוב אלי כהן, בקריית האקדמיה באשקלון; עובד של התובעת הגיע למקום ומצא כי הנתבעת, או מי מטעמה, ביצעו במקום עבודות חפירה, שפכו פסולת מאתר הבניה לתוך הגוב ובעת ניקיון ופינוי הפסולת פגעו בכבלים שהיו בתוך הגוב ושייכים לתובעת וגרמו להם נזק; התובעת פעלה לתיקון הנזקים; עלות תיקון הנזקים עומדת על סך של 20,158 ₪; הנזק נגרם עקב רשלנותה המלאה של הנתבעת; בנסיבות העניין יש להחיל את הכלל "הדבר המדבר בעדו" שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), ולפיכך עליה הראיה שלא התרשלה. התנהלותה של הנתבעת עולה לכדי הפרת חובה חקוקה לפי סעיפים 35 ו-38 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב - 1982 (להלן: "חוק התקשורת").

טענות הנתבעת
הנתבעת טענה בכתב ההגנה, בעיקרי הדברים, שדין התביעה להימחק או להידחות על הסף בשל היעדר יריבות; אין קשר בין הנזקים להם טוענת התובעת בכתב התביעה לבין הנתבעת; אין עילת תביעה בעניינה של הנתבעת ; לפי הבנת הנתבעת המדובר בנזק שבוצע בתא- כבלים המשמש חברות שיש להן נגיעה לתשתיות הכבלים והטלפונים הממוקם בדרך ציבורית ולנתבעת לא הייתה גישה אליו, ובוודאי שלא לנזק כלשהו; דין התביעה להידחות בשל התיישנות; התביעה הוגשה בשיהוי ניכר של שלוש שנים; התובעת פנתה לנתבעת לראשונה ביום 26.1.2017 כשנה וחצי לאחר קרות הנזק לכאורה; סמנכ"ל הנתבעת בדק את טענותיה של התובעת ולא מצא קשר כלשהו לנתבעת או למי מטעמה; לנתבעת אין מושג או קשר לגבי קרות הנזק הנטען, ואין להחיל בענייננו את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין, משום שלנתבעת אין שליטה וגישה לתא הכבלים. סעיפים 35 ו-38 לחוק הבזק אינם חלים בענייננו מכיוון שהנתבעת לא הפעילה ציוד הנדסי ולא נכחה במקום האירוע. הוכחשו עצם הנזק ועלויות התיקון.
ההליך הדיוני
ביום 11.2.2019 נערך בפניי דיון הוכחות, נחקרו העדים מטעם הצדדים, ונשמעו סיכומים בעל- פה.
מטעם התובעת העידו לידור זקן, שבמועד הרלבנטי עבד במחלקת סיבים אופטיים אצל התובעת, ואילן כהן שרשם את דו"ח הנזק שצורף לכתב התביעה, שהיה ממונה על צוות טכנאים שתפקידם לתקן תקלות בסיבים אופטיים.
מטעם הנתבעת העיד רן ידעי, סמנכ"ל הנתבעת.
דיון והכרעה
אקדים ואציין שלאחר שבחנתי את טענות הצדדים וחומר הראיות הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובעת להניח תשתית ראייתית הולמת על מנת לקשור את הנתבעת לגרימת הנזק הנטענת בגוב התקשורת ומשכך יש מקום לדחות את התביעה.
העד זקן לידור, מטעם התובעת, העיד שעל מנת להגיע לגוב התקשורת שבו ארעה התקלה היה עליהם להיכנס לאתר בנייה מגודר באישור הנוכחים במקום ולהיכנס דרך השער (ע' 2, ש' 1-4), כאשר נשאל מי החברה הקבלנית שפעלה במקום העיד "... אני מבין בדיעבד וממה שאני זוכר, היה רשום שם על גבי השלט, ואת הדיווח הזה העברתי למנהל שלי, אני לא זוכר את שם החברה" (ע' 2, ש' 14-16). עוד העיד שגוב התקשורת נמצא ברחוב אלי כהן, אך לא זכר את המען המדויק. "... שאנחנו יודעים שחדר בזק שלנו ממוקם ברחוב אלי כהן. מעבר לכך אני לא מחפש כתובת אחר..." (ע' 2, ש' 17-18).
אילן כהן, עד נוסף של התובעת, העיד שלמיטב זכרונו הגוב היה באתר בנייה מגודר. " אני חושב שהגוב היה בתוך שטח אתר בנייה... " (ע' 5, ש' 5). עוד העיד שאינו זוכר את פרטי האירוע והוא נסמך בעדותו על המסמכים. "קודם כל זה התנהל לפני הרבה שנים אז רק ממה שעולה מהמסמכים, מהזיכרון לא כל כך בעניין הזה. אני יודע ממה שיש במסמכים" (ע' 4, ש' 11-12). "... לשאלת בית המשפט מה עשיתי על מנת לתעד את הקבלן שהיה במקום, אני משיב שאיני זוכר" (ע' 6, ש' 7-8).
העד הנ"ל רשם דו"ח בנוגע לאירוע תחת הכותרת "דו"ח נזק" (צורף לכתב התביעה) שבו ציין את שמה של הנתבעת, אך לא ברור מהו המשקל שניתן ליחס לכך. יש לשים לב שהדו"ח נרשם ביום 20.8.2015, כחודש לאחר האירוע (עדותו, ע' 5, ש' 11-12), ובהעדר תיעוד מצולם של המקום, לא ברור מהם הנתונים שעמדו בפניו עובר לרישום הדו"ח, עד כמה זכרונו עמד לו בחלוף מספר שבועות, ובכלל זה לא נטען שביקר במקום פעם נוספת לצורך תיעוד הפרטים.
אילן כהן העיד כי " ... הגיע לשם גם פיקוח של בזק שקיבל את הפרטים של הקבלן ... הפיקוח של בזק זה לא אני" (ע' 6, ש' 8-10), אלא שלא הוצג בפניי דו"ח של הפיקוח, ולא נשמעה עדות מטעם הפיקוח, ובנסיבות העניין יש מקום להחזיק את התובעת שאם הייתה מביאה נציג של הפיקוח למתן עדות הרי שגרסתו הייתה עומדת לה לרועץ (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, 16.12.1980, פסקה 3; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, 5.10.2006, פסקה 53).
בחינת העדויות של עדי התובעת מעלה בבירור שלא נעשה ניסון של ממש, במהלך היומיים שנציגי התובעת היו במקום ועסקו באיתור ותיקון התקלה, לאתר נציג של הנתבעת, כגון מנהל עבודה, לקבל ממנו את פרטי ההתקשרות של הנתבעת ולהודיע בטלפון לנציג מטעמה על התקלה, למרות שהדעת נותנת, כך לפי ניסיון החיים והשכל הישר, שבמאמץ קל ניתן היה ליצור קשר ישיר עם נציגי הנתבעת.
רן ידעי, סמנכ"ל הנתבעת, העיד כי הנתבעת הקימה בניין ברחוב אלי כהן, בקריית האקדמיה, אלא שהמדובר במתחם גדול שבו פעלו מספר חברות בנייה שהקימו בניינים. הנתבעת גידרה את שטח אתר הבנייה, אלא שגוב התקשורת נמצא במדרכה לצד הכביש העירוני ולא היה בתחום השטח המגודר (ע' 9, ש' 17-20; ע' 11, ש' 22-23).
התובעת לא הציגה תמונות לצורך הוכחת טענותיה, לגבי מיקומו המדויק של גוב התקשורת, ובכלל זה הימצאותו באתר בנייה מגודר, השלט שלפי הטענה נשא את שמה של הנתבעת (ומיקומו ביחס לגוב התקשורת), ומצבו של גוב התקשורת במועד האיתור והטיפול בתקלה, או לאחר מכן, על מנת שניתן יהיה להתרשם ממיקומו המדויק של הגוב, ובהתחשב בנטל ההוכחה הרובץ עליה, ובזמינות הטכנולוגית והקלות שבה ניתן לערוך תיעוד מצולם בשנים האחרונות, סבורני שיש לזקוף זאת לכף חובתה.
ראוי לציין כי הפנייה הראשונה שיצאה מטעמה של התובעת אל הנתבעת לגבי האירוע הנדון נעשתה כשנה וחצי לאחר המועד שבו אותרה התקלה ותוקנה, והמדובר בשיהוי של ממש בפרק זמן בלתי סביר, שהעמיד קושי של ממש בפני הנתבעת לבדוק באופן בלתי אמצעי את טענותיה של התובעת לגבי הנזק שנגרם, לפי הטענה, לגוב התקשורת, בשים לב לכך שהנתבעת פועלת באמצעות קבלני משנה. רן ידעי הצהיר והעיד שערך בדיקה עם קבלן השלד שפעל באתר הבנייה, ואצל עובדי הנתבעת, אלא שבדיקותיו לא העלו דבר, ובשים לב לפרק הזמן הניכר שחלף ממועד האירוע ועד לפנייה הראשונה שנעשתה לנתבעת סבורני שהשיהוי בעניין זה עולה לכדי היזק ראייתי של ממש.
ראוי לציין כי הטענות שהועלו בכתב התביעה (שעובדותיו אומתו בתצהירו של נציג מטעמה), ובדו"ח הנזק, לגבי הנסיבות הנוגעות לגרימת התקלה לכבלים, אינן מתיישבות עם הגרסה שהעלו העדים מטעם התובעת בחקירתם הנגדית.
התובעת טענה בכתב התביעה, בין היתר, כי "עובד הנתבעת אשר הגיע למקום אירוע הנזק, גילה כי הנתבעת ו/או מי מעובדיה ... שביצעו במקום עבודות חפירה, שפכו פסולת מאתר הבניה לתוך גוב ובעת ניקיון ופינוי הפסולת פגעו בכבלים תת"ק שהיו בתוך הגוב ושייכים לתובעת וגרמו להם לנזק. עותק דו"ח שמילא עובד התובעת אודות האירוע מצ"ב ומסומן "א"".
בדו"ח הנזק (שכאמור נרשם כחודש לאחר האירוע) צוין "קבלן שניקה גוב פגע בכבלים אופטיים בגוב. הגוב מלא פסולת בנין (בטון) כתוצאה בבנית הבנין".
מעיון בכתב התביעה ובדו"ח הנזק ניתן להבין שהחברה הקבלנית, או מי מטעמה, ביצעו במקום חפירות, שפכו פסולת בנייה לגוב התקשורת, ובמהלך פינוי הפסולת וניקוי הגוב אירעה פגיעה בכבלי התקשורת, בעוד שהתמונה המתקבלת מחקירתם של עדי התובעת הינה כי פסולת הבניין שהושלכה לגוב גרמה לתקלה בכבלים, פינוי הפסולת מהגוב נעשה על ידי קבלן מטעמה של התובעת (ולא על ידי החברה הקבלנית), והתקלה לא נגרמה במהלך ניקוי הגוב (ע' 2, ש' 6-7; ע' 4, ש' 14-19, 21,25; ע' 5, ש' 24-25; ע' 7, ש' 7).
הפער בגרסאות שהועלו מטעמה של התובעת באשר לנסיבות הנוגעות לגרימת התקלה בכבלים, משליכות על מידת המהימנות שניתן ליחס להן.
התובעת נסמכה בכתב התביעה על סעיפים 35 ו-38 לחוק התקשורת, וסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), אלא שלא חזרה על טענות אלה בסיכומיה ולכן ניתן להחזיקה כמי שוויתרה עליהן.
לגופן של הטענות הנ"ל אציין כי בסעיף 35 לחוק התקשורת נקבע כי "מי שברשלנות הרס מיתקן בזק או גרם לו נזק, ועקב כך הופסקה פעולת מיתקן בזק, דינו - קנס 40,800 שקלים חדשים", והמדובר בסנקציה עונשית במסגרת פרק ז' לחוק הנ"ל שעניינו "עבירות", ולא הוכח כי התקלה בכבלים נגרמה על ידי הנתבעת. בסעיף 38(ב) לחוק התקשורת נקבע שמי שפגע במתקן בזק תוך ביצוע עבודה על ידי ציוד הנדסי חייב לשאת בעלויות התיקון, אלא שלא הוכח כי התקלה נגרמה עקב שימוש בציוד הנדסי (כמשמעותו בסעיף 1 לחוק רישום ציוד הנדסי, תשי"ז- 1957), או שהנתבעת נושאת באחריות לגרם הנזק.
סעיף 41 לפקודת הנזיקין, שעניינו היפוך נטל ההוכחה מקום ש"הדבר מדבר בעדו" אינו חל בענייננו מכיוון שלא הוכח די הצורך לגבי מיקומו המדויק של גוב התקשורת ביחס לאתר הבנייה, וכי לנתבעת הייתה שליטה מלאה עליו.
להשלמת התמונה אציין שהתובעת לא הביאה לעדות את מי שערך את המסמכים שצורפו כנספחים ב ', ג', ד', ו-ה' לכתב התביעה, שעניינם העלויות הכספיות שנגרמו לתובעת לצורך תיקון התקלה, ובכלל זה את דו"ח גמר העבודה (נספח ה'). לכתב התביעה צורף תצהירו של שי שבשטיאן, עובד במדור הנזקים של התובעת, שלפי הצהרתו ריכז את המסמכים וערך את דו"ח הנזקים, אלא שהוא לא הובא למתן עדות.
התוצאה
התוצאה הינה שהתביעה נדחית.
התובעת תישא בשכר טרחתו של ב"כ הנתבעת בסכום כולל של 3,540 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן החלטה זו ועד לתשלום בפועל.
ערעור בזכות ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 ימים.
המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את התיק.
ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ט, 07 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.