הדפסה

בית משפט השלום בקריית גת תא"מ 36534-05-18

בפני
כבוד ה שופט משה הולצמן

התובע
הנתבע שכנגד

טאייסר אבו עראר
ע"י ב"כ עוה"ד עאדל אבו עראר

נגד

הנתבעים
התובעת שכנגד

  1. נידאל אלסאנע
  2. קשר רנט א קאר בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד רוית גיא דרור ואח'

פסק דין

מבוא
תביעה כספית שהוגשה על ידי התובע כנגד הנתבעים בסך של 46,027 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב מתוצרת טויוטה ה יילוקס, מ"ר 17-561-62 (להלן: "הטויוטה"), בתאונת דרכים שאירעה ביום 23.1.2018, בשכונת השחר בדימונה (להלן: "התביעה העיקרית").
תביעה כספית שכנגד שהוגשה על ידי קשר רנט א קאר בע"מ נגד טאייסר אבו עראר (התובע בתביעה העיקרית) , בסך של 58,062 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכב מתוצרת הונדה, מ"ר 15-108-87 (להלן: " ההונדה"), בתאונת דרכים הנ"ל (להלן: " התביעה שכנגד").
ההליך נפתח ביום 16.5.2018 בבית משפט השלום בבאר שבע והועבר לטיפולו של מותב זה, בבית משפט השלום בקריית גת, בהמשך להחלטתה של כב' נשיאת בתי משפט השלום במחוז דרום (כתוארה דאז) השופטת אבירה אשקלוני , שניתנה ביום 9.1.2020.
עיקרי טענות הצדדים
בתביעה העיקרית נטען, בעיקרי הדברים, כי ברכב הטויוטה נהג במועד התאונה מרואן אבו עראר, אחיו של התובע ; התאונה התרחשה כאשר הנהג ברכב התובע נסע בכביש ראשי (ללא שם) בשכונת השחר בדימונה, והנתבע 1 (להלן: " הנתבע"), הנהג ברכב ההונדה, לא נתן זכות קדימה לרכב התובע, נכנס לצומת והתנגש ברכב התובע; הנתבע 1 לא נסע בזהירות והתנהגותו עולה לכדי רשלנות; יש לייחס לנהג ברכב הנתבעת את מלוא האחריות לגרימת התאונה; עלות תיקון הרכב לפי דו"ח השמאי בסך של 30,021 ₪; שכר טרחתו של השמאי בסך של 1,170 ₪; ירידת ערך בסך של 9,836 ₪; נסיעות ועגמת נפש בסך של 5,000 ₪ ; סה"כ 46,027 ₪.
לכתב התביעה צורפו העתקים של רישיון הרכב, חוות דעתו של השמאי יעקב פלקון, חשבון שכר טרחתו של השמאי וקבלה בגין תשלום שכרו.
הנתבעים טענו בכתב ההגנה, בעיקרי הדברים, כי התאונה התרחשה בעת שרכב הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") נכנס לצומת, כאשר לפתע רכה התובע הגיח בחוסר זהירות מימין, פגע ברכב הנתבעים וגרם לו נזקים; יש לייחס לנהג רכב התובע את מלוא האחריות לגרימת התאונה; הוכחשו הטענות בכתב התביעה לגבי אחריות הנתבע והנזקים הנטענים.
בכתב התביעה שכנגד התובעת שכנגד חזרה על טענותיה לגבי אופן התרחשות התאונה; עוד נטען שהנתבע שכנגד נושא במלוא האחריות להתרחשות התאונה; הנזק לרכב התובעת שכנגד, רכב ההונדה, לפי חוות דעת שמאי, עומד על סך של 56,524 ₪, ושכר טרחת השמאי בסך של 1,538 ₪.
לכתב התביעה שכנגד צורפו דו"ח נזק, רישיון רכב, וחוות דעת השמאי שמואל מאירוביץ.
בכתב ההגנה שכנגד נטען, בעיקרי הדברים, להעדר יריבות בין הצדדים מכיוון שהנתבע שכנגד היה בעל הרכב במועד התאונה אך הנהג ברכבו במועד התרחשותה היה מרוואן אבו ערער; הנהג ברכב התובעת שכנגד אינו נהג מורשה; האחריות לגרם התאונה חלה על הנהג ברכב התובעת שכנגד (הנתבע בתביעה העיקרית) שנסע לצומת ללא מתן זכות קדימה לרכב הנתבע שכנגד; הוכחשו הטענות והנזקים שנטענו בכתב התביעה שכנגד , ובכלל זה הוכחשו הממצאים בחוות דעתו של השמאי שצורפה לכתב התביעה שכנגד.
נערכו דיוני הוכחות לצורך חקירת עדי הצדדים והשמאים מטעמם והוגשו סיכומים בכתב.
דיון והכרעה
אקדים ואציין שלאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות הגעתי לכלל מסקנה שהנהגים המעורבים, מרוואן אבו עראר ברכב הטויוטה, והנתבע ברכב ההונדה, נהגו בחוסר זהירות העולה לכדי רשלנות עובר להתרחשות התאונה, ובנסיבות העניין יש לייחס להם אחריות בחלקים שווים לגרם התאונה ו לנזקים שנגרמו לרכבים.
מרוואן אבו עראר, הנהג ברכב הטויוטה, העיד בחקירתו הנגדית כי הבחין ברכב הנתבעים שהגיע מצד שמאל (בכיוון נסיעתו) כשישים מטר לפני כניסתו עם רכבו לצומת שבה אירעה התאונה. "... אני הייתי נוסע רגיל, ואני ראיתי את האוטו בא בצד שמאל שלי, שאני הייתי בימין שלו ושהיה לו שלט זכות קדימה גם, ואני חשבתי שהוא עוצר. ראיתי אותו מתקרב וברחתי קצת ימינה בצומת והוא נכנס באוטו שלי, הוא מצד שמאל שלי ואני הייתי בימין שלו" (ע' 3, ש' 16-19 ). "ש. ראית את הרכב ההונדה לפני שנכנסת לצומת. ת. כן, חשבתי שהוא עוצר. ש. הוא לא עצר בצומת. ת. לא (ע' 4, ש' 1-4 ). "ש. אתה אומר שאתה רואה אותו, באיזה מרחק אתה רואה אותו פעם ראשונה. ת. במרחק של כ- 60 מ'. ש. אמרת מקודם שנסע כמו מטוס, בא כמו מטוס. ת. כן, כמו מטוס. ש. אם אתה רואה אותו ככה למה נכנסת לצומת. ת. אני ברחתי, הורדתי מהירות וברחתי ימינה (ע' 5, ש' 13-18 ; הדגשות לא במקור- מ.ה.).
נידאל אלסאנע, הנהג ברכב הנתבעת, העיד שכאשר התקרב לצומת לא האט את מהירות נסיעתו, לא בחן את האזור הסמוך לצומת, ולראשונה הבחין ברכב התובע בעת התרחשות התאונה. "ש. כשהגעת לצומת אתה עצרת. ת. לא עצרתי. לא נסעתי מהר. ש. הגעת לצומת עצרת. ת. לא עצרתי. ש. נסעתי. ת. לא עצרתי. ש. נסעת באותה מהירות. ת. לא נסעתי מהר. אני זוכר שהיה רכב בטחון של דימונה אחרי ולא מיהרתי. ש. כשהגעת לצומת האטת מהמהירות או נשארת באותה מהירות. ת. באותה מהירות. ש. בצד ימין שלך היה שלט זכות קדימה. ת. לא היה. הם .הוסיפו לאחר מכן. הייתי עם השמאי של החברה ושמו חדש. ש. כשקרתה התאונה האיסכורית והבנין ממול היו ביום התאונה. ת. ממול האיסכורית שרשום עליה הייתה, אבל איסכורית מצד ימין לא הייתה (ת/ 1). ש. כששאל אותך בית משפט אם ראית את הרכב של התובעת אמרת שלא ראית, רק שפגע בך ראית אותו. ת. אני לא ראיתי אותו" (ע' 16, ש' 23-25; ע' 17, ש' 1-14 ). "ש. כשהגעת לצומת הסתכלת ימינה ושמאלה. ת. לא" (ע' 17, ש' 21-22; הדגשות לא במקור- מ.ה.).
יוצא אפוא שהנהג ברכב התובע הבחין ברכב הנתבעת שהגיע לכיוון הצומת על נתיב התנועה מצד שמאל, כשישים מטר לפני כניסתו לצומת. לטענתו רכב ההונדה נסע במהירות גבוהה ובכל זאת נהג רכב התובע לא מצא לנכון להאט את מהירותו ולהיות מוכן לעציר מיידית, ככל שרכב ההונדה בכל זאת ייכנס לצומת. נהג רכב התובע ציפה שרכב הנתבעת יעצור לפני הצומת בשל תמרור למתן זכות קדימה שהוצב לפני הצומת מכיוון נתיב נסיעתו (כך לפי הטענה), אך התנהגותו אינה מתיישבת עם חובת הזהירות שחלה עליו בשים לב לנסיבות העניין, מה גם שלפי עדותו רכב הנתבעת נסע במהירות גבוהה למדי וגם מטעם זה היה עליו לנקוט בזהירות של ממש לפני כניסתו לצומת.
מעיון בתמונה של מקום התאונה (ת/1) עולה שלפני הצומת, על נתיב נסיעתו של רכב הנתבעת, הוצב תמרור למתן זכות קדימה. מהתמונה עולה שהתמרור הוצב בסמוך לגדר איסכורית של מתחם בנייה, שלפי עדות הנתבע לא הייתה במקום במועד התרחשות התאונה, ולטענתו גם התמרור לא היה במקום במועד התרחשותה. סבורני שלא הוצגו לפניי ראיות המצביעות על כך שבמועד התאונה היה במקום תמרור של מתן זכות קדימה (על נתיב נסיעתו של רכב הנתבעת). עם זאת, לא מצאתי שיש בכך כדי לגרוע מאחריותו של נהג הנתבעת להתרחשות התאונה מכיוון שהחובה שחלה עליו לנהוג בזהירות בעת שהתקרב לצומת עם רכבו עומדת בפני עצמה ללא קשר להימצאותו של התמרור.
הנהג ברכב הנתבעת נכנס בנסיעה לצומת בחוסר זהירות, לא האט את מהירות נסיעתו, לא בחן את הסביבה הקרובה לצומת ואת התנועה בנתיבי התנועה המובילים לצומת, לא הביט ימינה או שמאלה, כעדותו, לא הבחין כלל ברכב התובע עובר לקרות התאונה, למרות שלא הייתה מגבלה בשדה הראיה, והתנהגותו אינה מתיישבת עם חובת הזהירות החלה עליו בשים לב לנסיבות העניין.
התובע הציג חוות דעת של השמאי יעקב פלקון שלפי הערכתו עלות תיקון הנזקים, בעטיה של התאונה , עומדת על סך של 25,659.29 ₪ (לפני מע"מ) ובסך של 30,021.37 ₪ (כולל מע"מ). ירידת ערך הרכב הוערכה על ידו בסך של 9,836.34 ₪.
הנתבעת הציגה חוות דעת נגדית של השמאי ברוך גבריאלי שהעריך את עלות תיקון הנזקים ברכב התובע, בעטיה של התאונה , בסך של 15,675 ₪, ללא רכיב מע"מ (בסך של 9,984.31 ₪) שקוזז על ידו בשים לב לכך שמדובר ברכב מסחרי.
באי כוח הצדדים חקרו את השמאים והעלו השגות שונות לגבי ממצאיהם ועדותם, אלא שיש לשים לב שהרכב תוקן בפועל במוסך בדימונה ובנסיבות אלה יש לבחון את עלות התיקון בפועל.
התובע הציג חשבונית מס לגבי עלות התיקון בסך של 10,530 ₪ (כולל מע"מ) ויש לציין שעלות התיקון מתיישבת יותר עם ממצאיו של השמאי גבריאלי.
התובע טען בסיכומיו (סעיף 16) כי "רכב הטויוטה תוקן אך לא הוצגו מלוא הקבלות כי אם קבלה אחת בסך של 10,530 ₪", ונטען שיש להעמיד את הפיצוי לפי הערכת השמאי פלקון לגבי עלות תיקון הנזק למרות שלא הוצגו מלוא הקבלות, אלא שאין בידי לקבל את הטענה.
כפי שצוין לעיל, מקום שהרכב תוקן בפועל יש להעמיד את הפיצוי ל פי עלות התיקון ולצורך כך יש להציג חשבונית מס של המוסך המתקן. יש לשים לב שעלות התיקון בפועל אינה חורגת מהערכת השמאי בעניין זה, אך קביעת הפיצוי תיעשה לפי עלות התיקון בפועל.
מעבר לכך, לא ניתן הסבר כלשהו מדוע לא עלה בידי התובע להציג את מלוא הקבלות והדעת נותנת שהקבלה שהוצגה מעידה על עלות התיקון הכוללת.
הפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכב התובע, בשים לב לשיעור אחריותו של הנהג ברכב התובע לגבי גרימת התאונה, יעמוד על סך של 5,265 ₪ (כולל מע"מ)(מחצית מהסכום שצוין בחשבונית המוסך), ובסך של 4,918 ש"ח בגין ירידת ערך הרכב (מחצית מהערכת השמאי פלקון).
בנסיבות העניין ובשים לב לאחריות שיש לייחס לנהג רכב התובע בגרימת התאונה לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש.
התובע טען בכתב התביעה להוצאות נוספות אך לא הוצגו ראיות של ממש לצורך הוכחת הטענה ואין בידי לקבלה.
באשר לתביעה שכנגד סבורני שיש להורות על דחייתה בשל העדר יריבות.
הנתבע שכנגד טען בכתב ההגנה שכנגד להעדר יריבות בינו לבין התובעת שכנגד מהטעם שהוא אמנם בעליו של רכב הטויוטה אך הנהג ברכב במועד התרחשות התאונה היה אחיו מרוואן אבו עראר. התובע חזר על טענה זו בסיכומיו (סעיפים 19-22).
התובעת שכנגד לא התייחסה כלל בסיכומיה לטענתו של הנתבע שכנגד לגבי העדר יריבות ומשכך יש להחזיקה כמי שוויתרה על טענותיה בסוגיה זו (ע"א 401/66, ברוריה מרום נ' בן ציון מרום, 19.6.1967)
בשים לב לכך שהנתבע שכנגד לא נהג ברכב הטויוטה בעת קרות התאונה, ואף לא היה במקום התאונה במועד התרחשותה (עדותו, ע' 11, ש' 4-5), לא ניתן לראותו כמי שביצע עוולה לפי דיני הנזיקין כלפי התובעת שכנגד, ומשכך יש מקום לקבל את טענתו לגבי העדר יריבות בין הצדדים.
התוצאה
התוצאה היא שהתביעה העיקרית מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד נדחית.
הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע את החיובים הכספיים הבאים-
סך של 5,265 ₪ בגין תיקון הרכב בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד ל מועד התשלום בפועל.
בשים לב לכך שהמדובר ברכב מסחרי רכיב המע"מ הגלום בסכום הנ"ל ישולם כנגד אישור של רשות המס, או של רואה חשבון , בעניין אי ניכוי מע"מ על הוצאות הנוגעות לרכב.
סך של 4,918 ₪ בגין ירידת ערך הרכב בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
מחצית משכר טרחתו של השמאי יעקב פלקון בגין חוות דעתו (585 ₪ כולל מע"מ), בשים לב לתוצאה, ומלוא שכר התייצבותו לדיון (1,170 ש"ח כולל מע"מ), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד ההוצאה ועד לתשלום בפועל.
החזר אגרות בית המשפט (אגרת פתיחה ואגרת מחצית שנייה) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד ההוצאה ועד לתשלום בפועל.
שכר טרחתו של בא כוח התובע בסכום כולל של 3,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
ערעור בזכות ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 60 יום.
המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את התיק ברישומיה.
ניתנה היום, כ"ה אב תשפ"א, 03 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.