הדפסה

בית משפט השלום בקריית גת תא"מ 17328-02-18

בפני
כב' השופט אבישי זבולון

תובעת ונתבעת שכנגד

בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד עמוס תיבי

נגד

נתבעת ותובעת שכנגד

נגב אקולוגיה בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד חנן ביטון

פסק דין

לפני תביעה כספית על סך 22,130 ₪ ותביעה שכנגד על סך 11,286 ₪, אשר הוגשו בסדר דין מהיר.

בהתאם לתקנה 214 ט"ז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, פסק הדין הינו תמציתי ויידרש לעיקרי טענות הצדדים בלבד.

מטעם התובעת העידו העדים שי סבסטיאן, עובד מדור נזקים אצל התובעת; ניסים כהן , מנהל מדור אצל התובעת; יוסף עטא, עובד אגף תשתיות אצל התובעת ורוני חליווה, עובד תשתיות אצל התובעת.
מטעם הנתבעת העידו אוריאל אריה, נהג משאית הנתבעת ורון דהאן, מנהל עבודה אצל הנתבעת.

סיכומי הצדדים הוגשו בכתב.

עיקרי טענות התובעת והנתבעת שכנגד
ביום 15/2/17 נפגעו במהלך שני ארועים, עקב פגיעת משאית אשפה עליה מותקן מנוף, של הנתבעת, כבלים עיליים השייכים לתובעת, האחד בשד' בן גוריון בדימונה (להלן: "אירוע ראשון") והשני ברח' הסדנא בדימונה (להלן: "האירוע השני") .

באשר לארוע השני, אישרה הנתבעת, באמצעות העד מטעמה ובמסגרת כתב התביעה שכנגד כי באירוע השני הכבל נפגע עקב פגיעת המשאית בעת בה נסעה תחתיו, כאשר המנוף מקופל. כן אישר נהג המשאית- העד מטעם הנתבעת, כי ביום האירוע נסע בשד' בן גוריון וכשהגיע למקום הכבלים, נעזר בעובד שהרים את הכבל עם מוט על מנת שהמשאית תעבור תחתיו.

הנתבעת מצידה הגישה תביעה שכנגד בגין נזקים, שנגרמו לטענתה עקב קריסת הכבל , לתוף המנוף וכתוצאה מכך הושבתה המשאית למספר ימים ואולם לא חזרה על טענותיה במסגרת תצהירי העדים מטעמה, ואף לא הגישה חוות דעת לחיזוק טענותיה, אך מאידך צרפה מסמכים מהם עולה כי התוף תוקן אך בחודש יולי באותה שנה, כחצי שנה לאחר האירוע.

לטעמה של התובעת חרף הכחשת הנתבעת כי היתה מעורבת באירוע הראשון, יש להגיע למסקנה כי נוכח הימצאותה של המשאית במקום האירוע היגיון הדברים מחייב את הקביעה כי הנתבעת אחראית לשני האירועים.

עיקרי טענות הנתבעת והתובעת שכנגד
לטענת הנתבעת לא עלה בידי התובעת להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח את מעורבותה של הנתבעת באירוע הראשון והיא מתבססת טיעוניה על עדויות שמיעה בלבד.

הנתבעת אינה אחראית לנזק שנגרם לעמודי הנתבעת היות והכבל היה מותקן בגובה נמוך מן הגובה הנדרש.

התובעת לא הציגה ראיות בנוגע לגובה המשאית הפוגעת וטענת הנתבעת כי גובה המשאית אינו עולה על 4.1 מטרים, לא נסתרה כלל ועיקר ועל כן יש לקבל את גרסת הנתבעת. כמו כן, התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח מהו הגובה התקני לכבלי בזק והאם במקום האירוע הכבלים היו מותקנים בהתאם לתקן ועל כן המסקנה היחידה המתקבלת היא כי הכבל בו פגעה המשאית לא היה מתוח ומותקן בגובה כראוי.

ככל שייקבע כי הכבל לא היה על פי התקן הנדרש, הרי שפגיעת מנוף המשאית והנזק הנגרם לה, הינם באחריות התובעת ועל כן יש לקבל את התביעה שכנגד.

דיון
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחים, התרשמתי באופן ישיר מעדויות הצדדים לפניי , שוכנעתי כי דינה של התביעה להידחות כפי שיפורט כדלהלן.

אין מחלוקת כי על התובעת מוטל הנטל הראשוני להוכיח את תביעת ה.
נטל זה ניתן להרימו באמצעות הצגת ראיות שונות, או לפי מאזן ההסתברות כי גרסת התובעת הינה הגרסה העדיפה, או כי הראיות שהוצגו בתמיכה לגרסתה, הינן ראיות עדיפות.

הלכה זו נקבעה בשורה של פסקי דין: ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589 מפי כבוד השופט ברק (כתוארו אז): "נטל ההוכחה ביחס לתביעתו הבסיסית מוטל עד סוף המשפט על התובע" כפי שגם אוזכר ע"י ב"כ הנתבעת.

האירוע הראשון
מנהל מדור תשתית, ניסים כהן, עד התובעת הצהיר בתצהיר עדותו הראשית כי ביום 15/2/17 בשעה 12:00 קיבל דיווח מעובד עיריית דימונה, על נזק שנגרם לרשת בזק בשד' בן גוריון בעיר ואולם חרף חומרת הפגיעה, נהג המשאית הפוגעת לא המתין במקום לנציגי המשטרה ולעובדי בזק והמשיך בנסיעתו.

בחקירתו אישר העד כי לא ראה את המשאית הפוגעת וכי הגורם שמסר לו את הדיווח על הפגיעה היו הדיירים שגרים ברחוב ועובד של העירייה ואולם אף אחד מהדיירים לא הסכים למסור תצהיר. כן אישר העד בחקירתו כי התובעת לא נוהגת לבצע סקר לבדיקת תשתית בכלל ואף לא במקום האירוע הנדון בפרט .

העד רוני חליבה העיד בחקירתו כי דיירים ציינו בפניו כי משאית של עירית דימונה פגעה בכבלים ועזבה את המקום וכשנשאל האם אמרו לו כי מדובר במשאית של הנתבעת, קרי "נגב אקולוגיה", השיב "במצב הזה הם לא אמרו לי" (עמ' 7 ש' 32) . אין בפני בית המשפט עדות מי מהדיירים האמורים. כן הצהיר העד כי פעם בשבוע מגיעים עובדי התובעת לבדוק את העמודים ואולם אין דו"ח שמתעד את הבדיקה.

מטעם הנתבעת הצהיר נהג המשאית כי בשעה שש בבוקר נסע בשד' בן גוריון וכשהבחין בכבל התובעת אשר השתלשל מטה עם "בטן", הוא האט את נסיעת המשאית עד כדי עצירה בסמוך לכבל ועובד נוסף שהיה עמו במשאית יצא מהמשאית וכיוון אותו על מנת שיעבור מבלי לפגוע בכבל ועל כך דיווח למנהלו, רון דהן. כן הצהיר כי בדרכו חזרה, עדיין השתלשל הכבל מטה ושוב העובד ירד מהמשאית והחזיק את הכבל בידיו לצורך מעבר המשאית.

מעדויות הצדדים וכן מדו"ח הנזק שמילאה התובעת עולה כי התובעת מבססת למעשה את טענתה כלפי הנתבעת על עדות שמיעה ביחס לאירוע הראשון וכן על עצם העובדה כי נהג המשאית הודה "באינטראקציה" עם הכבל האמור וגרסתו כי הצליח לעבור את הכבל בעזרת עובד שהיה עימו, הינה גרסה תמוהה. בנוסף ב"כ התובעת מוצא טעם לפגם בכך כי לא הובאה עדות עוזר הנהג.

לטעמי כעולה מהעדויות לא הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי העולה על 51% כי משאית הנתבעת היא זו שפגעה בנסיעת ה בכבל הבזק כנטען והסבה בכך לנזק הנטען. התובעת מבססת טענותיה על הסתברות והשערות בלבד על פי עדויות עלומות של דיירים או עוברי אורח, תוך הסתמכות על עצם מעבר משאית הנתבעת במקום ואולם אין בכך די כדי לבסס את טענתה. מנגד מצאתי את עדותו של נהג הנתבעת מהימנה אשר בניגוד לאינטרס הנתבעת קושר עצמו בזמן ובמקום תוך תיאור הקושי במעבר המשאית עקב היות הכבל רפוי יתר על המידה ביום סערה חורפי, תוך הסבר אופן התנהלותו בנסיבות. אין לומר כי גרסתו נשללה או נסתרה במסגרת חקירתו הנגדית ולפיכך משמצאתי ליתן אמון בגרסתו זו התוצאה היא כי יש לדחות את התביעה ביחס לאירוע הראשון.

האירוע השני
אין חולק כי היה מגע בין משאית הנתבעת לבין הכבלים הניזוקים של הנתבעת. המחלוקת נסובה סביב שאלת האחריות לקרות התאונה – האם גובה הכבלים היה כדין, או שמא הנתבעת היא זו שהתרשלה בגין פגיעת המנוף בכבל. בהתאמה נדרשת הכרעה בשאלת הנזק הנטען , לתובעת בסך- 12,885 ₪ ו אילו לנתבעת בסך- 11,286 ₪.

הגובה הקבוע לכבלי בזק מעל פני הקרקע הינו לכל הפחות 4.85 מ' כפי שציין בתצהירו העד ניסים כהן מטעם התובעת ובחקירתו הנגדית ציין גובה על פי תקן 5.40 – 5.60 מהקרקע ( עמ' 4, שו' 25). ר' גם עדות העד יוסף עטא : " אני תולה את הכבלים מעל 4.5 מטר. בסביבות חמש, תלוי לפי גובה החשמל, אני יורד מהחשמל ב 50-60 סנטימטר" ( עמ' 7, שו' 2-3). כך נקבע על-פי דין כי כבל עילי של בזק צריך להיות בגובה של 4.85 – 5 מטרים מעל פני הכביש. תקנה 4 לתקנות הבזק והחשמל (התקרבויות והצטלבויות בין קווי בזק לבין קווי חשמל) תשמ"ו 1986, קובעת כי המרחק האנכי בין קווי הבזק לקווי החשמל במקום ההצטלבות יהיה 0.65 מטר לפחות.

אין מחלוקת כי התובעת לא בדקה את גובה המשאית המעורבת, על אף שנציגי התובעת הגיעו למקום האירוע כשמשאית הנתבעת היתה במקום הארוע . לטענת הנתבעת גובה המשאית לא עלה על 4.1 מטרים , טענה שלא נסתרה על ידי עדי התובעת.

נהג המשאית העיד כי הוא פגע בכבל תוך כדי נסיעה עת המנוף מקופל , התקשר למנהלו, רון, על מנת לדווח לו על האירוע והעובד שהיה עימו, נעזר במוטות ברזל על מנת למדוד את גובה המשאית ונמצא שהגובה היה 4 מטרים.

מחקירת עדי התובעת עולה כי לא מתקיימת ביקורת סדירה במתקני בזק מושא התובענה , עמודיה והכבלים המותקנים עליהם, אלא בהתאם לקריאות ותקלות שמתרחשות בשטח וכך ככל שמתעורר צורך, מבוצע התיקון. כן עולה מהעדויות כי גובה הכבלים לא נמדד מידי תקופה מסוימת ונראה כי עדות העדים נמסרה על פי השערה. כך למשל, העיד העד ניסים כהן "גובה סביר. 4.85 מטר" (עמ' 4 שו' 24).

עיון בפסיקה מ למד כי לא אחת נדונו תביעות בגין נזקים דומים, בין שאלה מוגשות על ידי התובעת, ובין שהן מוגשות כנגדה, בשל נזקים שנגרמו מנפילת כבלים ועמודים. בפסקי הדין צוינו מחדלים דומים של התובעת. בין היתר, נקבע כי יש לזקוף לחובתה את העובדה כי לא הציגה כל ראיה באשר למועד שבו הותקן הכבל, או ראיה לכך שבדקה מאז מועד ההתקנה את הכבל, ולכך כי נערכת כלל בדיקה או ביקורת כלשהי לכבלים שמותקנים על ידה. כאמור לעיל הוברר מפי עדי התובעת כי לא מתקיים נוהל לבדיקת כשירות העמודים והכבלים אותם הם נושאים.
ר' לעניין זה :
ת"א 60629-10-15 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ. שגיא לוגיסטיקה בע"מ ואח'.
תא"מ 16842-07-15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' אבו ואח'.
ת"א 212403/02 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' עסלי ואח'.
תא"מ 31145-07-12 מנורה מבטחים החזקות בע"מ נ' חברת בזק בע"מ.
תא"מ 19233-04-10 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ ואח'.

לאור האמור ומשלא מצאתי בעדויות התובעת ובראיותיה חיזוק לכך כי בנסיבות התובענה דנן גובה הכבלים היה תקין, לא נסתרה טענת עדי הנתבעת לגובה המשאית אשר אינו עולה
על 4.1 מ' וכן היות הכבלים רפויים באותו יום סוער עד כי לא היה בידי נהג המשאית להבחין בהם מבעוד מועד עובר לפגיעה, עת בנסיבות מזג האויר אשר לא נסתרו לא מצאתי להטיל ספק בדבריו אלה ולפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי אכן הכבלים היו רפויים מתחת לגובה המותר , עובדה שמהווה את הגורם לארוע הנדון.
מכאן כי על תביעת התובעת להידחות אף בגין הארוע השני.

התביעה שכנגד

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד במסגרתה עתרה לחייב את הנתבעת בסך- 11,286 ₪ בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מרשלנותה של התובעת בהצבת עמודי בזק בצורה לא תקינה ובניגוד להוראות, ברחוב הסדנא בדימונה, קרי האירוע השני נשוא כתב התב יעה, מיום 15/2/17.

לטענת הנתבעת (התובעת שכנגד), למשאית נגרם נזק ישיר בסכום 7,986 ₪ וכן נזקים עקיפים בגין הפסד ימי עבודה להשבתת המשאית לטובת תיקון המנוף בסכום 3,400 ₪.

מעיון בנספחי כתב התביעה שכנגד עולה כי ביום 12/7/17 הוזמן תוף בעלות 7,110 ₪ עבור רכב 1007539 דאף, המשאית נשוא כתב התביעה. כ ן צורפה חשבונית מס' 29928 של חברת "הידקו גבעתי בע"מ" על סך 7,986 ₪ מיום 12/7/17 בה צוין תאריך רכישה 9/1/17 וכן חשבון זמני מיום 12/7/17 על סך 8,319 ₪.

מהמסמכים האמורים שצורפו לכתב התביעה שכנגד, עולה כי המשאית תוקנה כחמישה חודשים לאחר קרות האירוע, עובדה שאינה מתיישבת עם טענת הנתבעת כי המשאית הושבתה למספר ימים. מצאתי אף ליתן משקל לטענת ב"כ התובעת כי לא צורפה כל חוות דעת מטעם התובעת שכנגד להוכחת הנזק הנטען ועלות התיקון הנדרש ולמעשה נטענה הטענה בלשון רפה.

לפיכך מצאתי לקבוע כי לא עלה בידי הנתבעת להרים את הנטל המוטל עליה ולהוכיח כי הנזק הנטען אשר נגרם כטענתה למשאית, אכן נגרם כתוצאה מהאירוע השני מיום 15/2/17, לפיכך נדחית התביעה שכנגד.

התוצאה היא איפוא כי הן תביעת התובעת והן התביעה שכנגד נדחות.

לפיכך אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

זכות ערעור כדין.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשע"ט, 29 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.