הדפסה

בית משפט השלום בקריית גת תא"מ 10933-10-20

בפני
כבוד ה רשמת בכירה ציפי כהן אביטן

תובעת

קוסקס משטחים ואריזות חקלאיות בע"מ

נגד

נתבעים

  1. שלום שוילי
  2. אלעד בן יאיר
  3. הפניקס סוכנויות ביטוח 1989 בע"מ

צד ג'
קאיד אל אעסם
ע"י ב"כ עוה"ד הלפר

פסק דין

לפני תביעה לתשלום נזקים שנגרמו לעסקה של התובעת באירוע תאונתי מיום 4.12.2019.

בכתב התביעה נטען ע"י התובעת כי הנתבע 2, בעת שנסע ברכב הנתבעים ברחוב ישראל פולק 31 בקרית גת, לפתע איבד שליטה, סטה ממסלולו והתנגש בחוזקה בגדר האיסכורית בחזית מתחם עסקה של התובעת.
הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי התאונה אירעה בשל "גורם זר מתערב", בעקבות רכב אחר, אשר פנה ימינה מהנתיב השמאל אל תוך מפעל התובעת, תוך סטיה אל הנתיב הימני בו נסע רכב הנתבעים ועל מנת להימנע מתאונה סטה רכב הנתבעים ימינה אל חצר מפעל התובעת.
הנתבעים הגישו הודעה לצד שלישי כנגד הרכב האחר.
צד ג' טען, מנגד, בכתב ההגנה להודעה לצד שלישי, כי התאונה אירעה באחריותו וברשלנותו של נהג הנתבעים, אשר נסע במהירות מאחורי רכבו של צד ג' ולמרות שצד ג' האט ואותת לפניה ימינה, נהג הנתבעים לא מצא לנכון להאט ואף החליט לבצע עקיפה מימין.
עפ"י גרסת צד ג', נסע ברכבו לצורך ביצוע משלוח ל"יחידה לאחזקה" כאשר היה אמור להכנס לשער המשותף לתובעת ו"ליחידה לאחזקה". לקראת הפניה ימינה, האט נסיעתו עד כדי עצירה והפעיל איתות ימינה ולאחר בדיקה במראה שבצד ימין כי הדרך פנויה, החל לפנות ימינה על מנת להכנס בשער. פתאום שמע חריקת בלמים חזקה ומתוך מבט חטוף במראות, ראה את רכב הנתבעים המתקרב מצד ימין במהירות ולכן הסיט את רכבו לשמאל על מנת להימנע מתאונה. ולאחר מכן שמע רעש.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, ועיינתי בכל החומר שהובא בפני, ולאחר ששמעתי את עדויות הנהגים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה כנגד הנתבעים להתקבל. ואנמק.

סעיף 64 (2) לפקודת הנזיקין קובע בעניין "גורם זר מתערב" כי :
" "אשם" הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו, או שהם עוולה כשיש בצדם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק; אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה:
......
(2) אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק;"
נהג הנתבעים , כאמור, טוען כי מעורבותו של נהג צד ג' זו אשר גרמה לתאונה.
כך או כך, נטל הראייה בדבר הנסיבות שגרמו לתאונה מוטל על הנתבעים, כאשר הדבר יוכרע עפ"י מאזן ההסתברויות (ר': ע"א 446/82 בלגשווילי נ' אלגבארין פ"ד מב(2) 737).

נהג הנתבעים העיד כי: "יצאתי מהעבודה עם הרכב הפרטי שלי על מנת להביא משהו, יצאתי לעקיפה בתחילת העלייה, בתחילת הירידה חזרתי חזרה לימין, מצד שמאלי שלי היה רכב מסחרי שהיה בנסיעה מאוד איטית ולפני שהספקתי להבין מה קורה הוא פשוט מהשמאל פנה ימינה למפעל של משטחים ולא הייתה לי שום אופציה חוץ מלברוח ממנו מאשר לסכן את החיים שלי, נכנסתי בעמוד קטן ובערימה של משטחים." ( עמ' 6 לפרו' שורות 22-26).

צד ג' העיד באשר לאופן התרחשות התאונה: "באותו יום נסעתי לאט לאט מרחוב ישראל פולק 44 מבגיר, פניתי שמאלה, נסעתי לאט לאט וחיכיתי שהכביש יתפנה מרכבים. עשיתי את הסיבוב ב- 30 קמ"ש, נסעתי לאט לאט, שמתי איתות, הסתכלתי במראות ולא היו רכבים. הייתי צריך לפנות ימינה. שמעתי צעקות של ברקסים. הסתכלתי במראה הימנית וראיתי רכב שעולה על מדרכה, מרחוק, אז לקחתי את כל ההגה שמאלה, נסעתי לצומת הקרובה, עשיתי פרסה, חזרתי, עמדתי בצד ימין ופתאום ראיתי רכב שנכנס לתוך משטחים." ( עמ' 9 לפרו' שורות 24-30)
עדות נהג צד ג' היתה ברורה ורצופה והותירה בי רושם מהימן. עדות זו מתיישבת עם כלל הראיות והנסיבות ועם הגיונם של דברים.
גרסת צד ג' אף תאמה את הסרטון שהוצג לפני ואשר מתעד את אופן התרחשות התאונה.
בסרטון נראה רכב צד ג' עובר מנתיב ימני לכיוון הנתיב השמאלי, מאט, מאותת לצד ימין ומתחיל פניה ימינה לכיוון שער צר לחניה. רכב הנתבעים מגיע במהירות בנתיב השמאלי, אך כשמתקרב לרכב צד ג' הוא עובר לנתיב הימיני. רכב צד ג' מתחיל פניה ימינה. לפתע רכב הנתבעים סוטה ימינה ומתנגש בגדר התובעת מימין.
גרסת צד ג' כי היה צורך לבצע פניה ימינה מהנתיב השמאלי בשל גודל רכבו והמעבר הצר, מתיישבת עם הנסיבות והגיונם של דברים וניתן להבחין בכך גם בסרטון.

הסרטון שהוצג אינו תומך בגרסת נהג הנתבעים לפיה "למה שאעקוף אותו מימין? בסה"כ חזרתי ימינה." ( עמ' 8 לפרו' שורה 30), שכן רכב הנתבעים נראה בסרטון כשהוא נוסע בנתיב השמאלי, אך כשהתקרב לרכב צד ג' עבר לנתיב הימני. דהיינו, ניסה לעקוף את רכב צד ג' מימין.
נהג הנתבעים אף העיד כי לאחר התרחשות התאונה פנה אל מנהל התובעת והציע לשאת בתשלום בגין הנזק שנגרם (עמ' 7 לפרו' שורות 5-9). התנהלותו זו של נהג הנתבעים יש בה כדי לחזק גרסת צד ג' בדבר אחריותו של נהג הנתבעים להתרחשות התאונה.
לאור האמור, שוכנעתי כי נהג הנתבעים אחראי להתרחשות התאונה.

לא מצאתי לקבוע כי רכב צד ג' היווה "גורם זר מתערב", אשר ניתק את הקשר הסיבתי בין המעשה לתאונה.
שכן, אין חולק כי לא היה כל מגע בין רכב הנתבעים ובין רכב צד ג'. נהג צד ג', אשר החל בפניה ימינה, הבחין לפתע ברכב הנתבעים כשהוא עוקף מימין, ולכן סטה שמאלה, ובכך מנע תאונה בין הרכבים. בעוד, נהג הנתבעים, אשר הגיע במהירות, ככל הנראה "נבהל" ואיבד שליטה על רכב ופגע בגדר התובעת מימין.
כפי שנקבע בע"פ 84/85 ליכטנשטיין נ' מ"י, מ(3) 141 ( פס' 10 לפסק הדין ):
"נהג הנוהג בכביש, אפילו בתנאים האופטימאליים שתוארו, עשוי להיתקל באירועים שונים, שאף כי אין לומר שחובה עליו לצפות איזה מהם באופן ספציפי, הרי הם מהווים חלק מהסיכונים הרגילים והנורמאליים, הכרוכים בנהיגה בדרכים. כך, למשל, הימצאות כתם שמן בכביש או שברי זכוכית או בעל חי החוצה את הכביש באופן פתאומי או תקר בצמיג או אירועים אחרים כיוצא באלה, שניסיון החיים מלמד, שהם תופעה מוכרת בכביש. נהג סביר אינו יכול, ואיננו חייב, לכן, לצפות, שבמקום מסוים בכביש יקרה אירוע ספציפי זה או אחר כגון אלה. אך הוא חייב להביא בחשבון את האפשרות, שאירוע מסוג זה עלול לקרות לו במהלך הנסיעה. ככל שהוא נוהג במהירות רבה יותר, כך יקשה עליו לשלוט במכוניתו, אם ייתקל באיזה מסיכוני דרך אלה. כשהוא נוהג במהירות כה גבוהה, כפי שייחסתי למערער, הוא יוצר סכנה, שהוא יכול וחייב לצפותה מראש, שבקרות אירוע מעין זה הוא עלול לאבד את השליטה בהגה, וכי המכונית תסטה ממסלולה ותתהפך ונוסעיה ייפגעו ואף ייתכן שייהרגו."

שוכנעתי כי הפגיעה בגדר התובעת התרחשה בעקבות איבוד שליטה של נהג הנתבעים, אשר נסע במהירות בלתי סבירה ועקף את רכב צד ג' מימין.

באשר לגובה הנזק, השמאי מטעם התובעת לא נחקר וחוות דעתו לא נסתרה.
לא מצאתי לקבל עמדת ב"כ הנתבעים וב"כ צד ג' כי חקירתו של השמאי אינה נדרשת לצורך בחינת היקף הנזק שנגרם לגדר התובעת, שכן השמאי בחוות דעתו מעריך הנזק שנגרם לאחר שבדק את הגדר במקום לאחר התאונה.
אמנם מנהל התובעת העיד כי הנזק תוקן ואף צירף חשבונית ע"ס 8,295 ₪ בגין רכישת חומרי הגלם הנדרשים לצורך ביצוע התיקון. אך, לדבריו, התיקון בוצע ע"י צוות עובדים מהמפעל (ר': בעמ' 4 לפרו'). לא מצאתי כי בשל כך יש מקום להפחית מגובה הנזק שנקבע בחוות דעת שמאי.
בעניין זה מצאתי מקום לצטט מפסק דינו של כב' השופטת תמר שרון נתנאל מבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת פסק דינה בתיק ע"א 10026-08-20 בוטראשוילי נ' אמניזיה יבוא ושיווק בע"מ ואח' (מיום 4.10.2020) בסעיף 34 לפסה"ד:
"לטעמי, כאשר הניזוק, כפי בענייננו, הוא בעל מוסך המתקן את הנזק במוסך השייך לו, אין מקום להפחית משיעור הנזק אשר הוערך על פי חוות דעת שמאית, שלא נסתרה. אמנם, בעל המוסך אינו משלם למוסך אחר עבור התיקון, כך ש"נחסך", כביכול, הרווח של המוסך האחר, אשר שוקד על התיקון. אולם, הוא משלם עבור חלקי החילוף, משלם לפועליו ונושא בעלויות הכלליות, היחסיות של המוסך.
עלויות אלה "זולות", כביכול, לעומת תשלום למוסך אחר, זאת - מאחר שבעל המוסך המתקן את רכבו אינו "משלם רווח לעצמו". אולם, משמעות התיקון על ידי הניזוק במוסך השייך לו היא, כי בזמן שפועליו שוקדים על תיקון הנזק שהמזיק גרם לרכבו, המוסך אינו יכול לעבוד על תיקון רכב אחר "זר", שהיה מבוצע באותו זמן ובאותם אמצעים. הפסד זה כולל גם את הרווח שהמוסך היה מרוויח עבור תיקון הרכב האחר.".
אמנם, במקרה דנן, אין המדובר בתיקון ע"י מוסך, אך הדברים יפים גם לענייננו, עת התובעת מבצעת התיקון באמצעות צוות עובדים של החברה.

יחד עם זאת, משמדובר בחברה יש להפחית מע"מ מגובה הנזק שהוערך ע"י השמאי.
לא מצאתי לחייב בגין יתר רכיבי התביעה של הוכחו (נסיעות ועגמת נפש).

לאור כל האמור, מצאתי לחייב את הנתבעת 3 לשלם לתובעת סך 14,427 ₪ , אגרת בית משפט בסך של, 760 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪ (כולל מע"מ).
הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית ללא צו להוצאות.
ההודעה לצד ג' נדחית. הנתבעים 2-3 יישאו בהוצאות צד ג' בסך של 1,500 ₪ .

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב אב תשפ"א, 21 יולי 2021, בהעדר הצדדים.