הדפסה

בית משפט השלום בקריית גת ת"ק 54331-09-19

בפני
כבוד ה שופט משה הולצמן

התובעת

נוי מזרחי ביליה

נגד

הנתבעת

עיריית אשקלון

פסק דין
מבוא
תביעה כספית בסך של 33,900 ₪ בשל הוצאת לשון הרע על התובעת בשל הטלת עיקול על חשבון הבנק שלה בטענה לקיומו של חוב כספי כלפי הנתבעת.
עיקרי טענות הצדדים
התובעת טענה בכתב התביעה, בעיקרי הדברים, כדלקמן-
ביום 10.10.2018 קיבלה מהקבלן דירה אותה רכשה ברחוב שדרות קדש 16/8 אשקלון; התובעת פנתה באותו היום לנתבעת לצורך העברת הדירה על שמה ומילאה טפסים לצורך קבלת פטור מתשלומי חובה ופקיד הנתבעת ציין שעליה להשיג אישור להעברת הדירה מהקבלן ולהעלות את המסמך באפליקציית "MAST" ( להלן: "האפליקציה");
ביום 1.1.2019 התובעת השכירה את הדירה לשוכרים שהעבירו את החיוב בתשלומי חובה על שמם אצל הנתבעת.
ביום 28.1.2019 התובעת העלתה באמצעות האפליקציה את אישור הקבלן להעברת הדירה על שמה וקיבלה הודעה שפנייתה שמספרה 430863 התקבלה והועברה לטיפול; ביום 6.2.2019 התובעת קיבלה הודעה נוספת כי הטיפול בפנייה האמורה הסתיים.
ביום 3.6.2019 הנתבעת הוציאה התראה טרם הטלת עיקול בשל יתרת חוב כספי בסך של 1,265.40 ש"ח לגבי התקופה שמיום 10.10.2018 ועד ליום 31.12. 2018 שבה הדירה הייתה ריקה; עוד באותו היום התובעת יצרה קשר בטלפון עם המוקד של הנתבעת וטענה שניתן לה פטור מתשלומי חובה לגבי התקופה האמורה והובטח לה שנציג ממחלקת הארנונה יצור עמה קשר למחרת היום ( השיחה הוקלטה); ביום 5.6.2019 לאחר שנציג הנתבעת לא חזר לתובעת היא התקשרה לנתבעת ושוב הובטח לה שהעניין יטופל, תוך שהובהר לה לראשונה כי במועד חתימתה על מסמכי קבלת הפטור, 10.10.2018, היה מקום להציג את קריאות מוני המים והחשמל. התובעת ביקשה לקבל פרטי דואר אלקטרוני על מנת להעביר את הנתונים הנ"ל מכיוון שלא ניתן להעבירם באמצעות האפליקציה, מה גם שהתברר בדיעבד שפניותיה באמצעות האפליקציה לא טופלו כיאות ( השיחה הוקלטה); ביום 10.6.2019 בשעה 15:30 התובעת קיבלה הודעה שמספרה 485564 באמצעות האפליקציה שעליה להעביר את קריאות המונה הרלבנטיות ומיד לאחר מכן נציג התובעת התקשר אליה בטלפון וציין שההודעה הנ"ל נשלחה. התובעת ביקשה פרטי דואר אלקטרוני על מנת להעביר את הנתונים, ונציג הנתבעת הודיע שניתן להעביר את הנתונים באמצעות הפקסימיליה והעניין יטופל מיד. התובעת שלחה את קריאת המונים באמצעות הפקסימיליה; עוד באותו היום בשעה 17:01 קיבלה התובעת הודעה באמצעות האפליקציה שהטיפול בפנייתה שמספרה 485564 הסתיים.
ביום 7.7.2019 התחוור לתובעת שהוטלו שני עיקולים על חשבונה בשל יתרת חוב בסך של 1,424.30 ₪.
פניותיה בטלפון של התובעת למחלקה המשפטית של הנתבעת לא זכו למענה; נציג פניות הציבור של הנתבעת הבטיח שנציג מטעמה יצור עמה קשר ( השיחה הוקלטה); ביום 9.7.2019 הנתבעת הודיעה לתובעת כי לפנים משורת הדין יבוטל העיקול ויבוטל החיוב לגבי חלק מהתקופה אלא שהתובעת סירבה להצעה זו מכיוון שלשיטתה היא הייתה פטורה מתשלומי החובה בתקופה הרלבנטית, ומשכך הוצע לה שאם תציג מסמך שלפיו הייתה במשרדי הנתבעת ביום 10.10.2018 ונרשמה כבעלת הדירה הרי שהטלת העיקול הייתה בגדר טעות; התובעת העבירה את המסמכים האמורים; ביום 18.7.2019 בוטל העיקול בחשבון הבנק של התובעת; ביום 29.9.2019 הודיעה התובעת לנתבעת שבקשתה להנחה התקבלה ובוצע זיכוי נכס סגור, וזאת מבלי שהתובעת פרעה את החוב הנטען.
הטלת העיקול בחשבון הציג את התובעת באור שלילי לפני פקידי הבנק כמי שאין ביכולתה לפרוע את חובותיה ויש לראותו כהוצאת לשון הרע .
הנתבעת טענה בכתב ההגנה, בעיקרי הדברים, כי העיקול הוטל נוכח הימנעותה של התובעת להסדיר את חובה; הנתבעת מצאה לנכון, לפנים משורת הדין, לאפשר לתובעת להגיש בקשה להנחת נכס ריק וסגור לאחר תקופה ארוכה ולאחר שהמציאה בדיעבד דו"חות לגבי צריכת מים וחשמל; התובעת לא פנתה לנתבעת בבקשה להנחת נכס ריק וסגור ביום 10.10. 2018 אלא פנתה לאגף המים והביוב של הנתבעת בבקשה להחלפת צרכנים; וועדת ההנחות בישיבתה מיום 9.7.2019 החליטה באופן חריג ולפנים משורת הדין להיעתר לבקשתה של התובעת להנחה עבור נכס ריק וסגור לגבי התקופה שמיום 10.10. 2018 ועד ליום 31.12.2018; ביום 31.12. 2018 התקבל אצל הנתבעת הסכם שכירות על ידי שוכרי הדירה, אך מכיוון שהתובעת לא הייתה רשומה כבעלת הדירה השוכרים לא נרשמו כמחזיקי הדירה; ביום 28.1.2019 העבירה התובעת את ההסכם עם הקבלן וביקשה לרשום אותה כבעלת הזכויות בדירה החל מיום 10.10.2018; ביום 30.1.2019 הנתבעת הודיעה לתובעת כי החל הטיפול בפנייתה, וביום 5.2.2019 הודיעה לה על רישומה כבעלת הדירה החל מיום 10.10.2018; ביום 28.2.2019 הנתבעת הודיעה לתובעת שהשוכרים נרשמו כמחזיקים בדירה החל מיום 1.1.2019 ואילך; ביום 8.4.2019 התובעת פנתה למוקד הפניות של הנתבעת והלינה כי פנייתה לקבלת הנחה לנכס ריק וסגור לא טופלה ונמסר לה שעליה להגיש בקשה בעניין זה באמצעות המערכת המקוונת/דיגיטלית וזו תיבחן; ביום 1.5.2019 נשלחה לתובעת דרישת תשלום חוב ארנונה לתקופה שמיום 10.10.2018 ועד ליום 31.12.2018 לפי פקודת המסים (גבייה); ביום 13.5.2019 התקבלה אצל הנתבעת פנייתה של התובעת באמצעות האפליקציה במסגרתה שטחה את טענותיה וציינה שהנכס היה ריק עובר לכניסת השוכרים; ביום 10.6.2019 התובעת הגישה לראשונה בקשה להנחת נכס ריק וסגור עבור התקופה שמיום 10.10.2018 ועד ליום 31.12.2018; עוד באותו היום פנה נציג הנתבעת שי דהן לתובעת והסביר לה שלצורך הטיפול בבקשתה הנ"ל עליה להמציא דו"חות לגבי צריכת חשמל ומים לגבי התקופה האמורה; מכיוון שהתובעת לא הסדירה את פירעון החוב, ביום 1.7.2019 הוטל עיקול על חשבונה בבנק; בהמשך, וכפי שצוין לעיל, וועדת ההנחות של העירייה סיווגה את הדירה כנכס ריק וסגור, ביטלה את החיוב הכספי והעיקול בוטל; לנתבעת עומדת הגנה מכוח סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"; "החוק").
דיוני הוכחות נערכו בימים 12.3 .2020 ו-21.9.2020.
דיון והכרעה
אקדים ואציין שלאחר שבחנתי את כל שהוגש בהליך זה ואת טענות הצדדים מצאתי לנכון לדחות את התביעה ועם זאת לא ראיתי לנכון לחייב את התובעת בהוצאות המשפט.
התרשמותי הברורה הינה שהתובעת הציגה גרסה מהימנה לגבי המגעים שניהלה עם נציגי הנתבעת בכל הנוגע למתן פטור מתשלומי חובה בתקופה שהדירה הייתה ריקה וטרם אוכלסה על ידי השוכרים, ובמיוחד לאחר שקבלה התראה טרם הטלת עיקול בשל יתרת החוב הנטענת.
התובעת סברה שניתן לה פטור מתשלומי החובה בתקופה שהדירה עמדה ריקה מיום 10.10. 2018 ועד ליום 31.12. 2018, וזאת לפי המצגים שנעשו כלפיה, כך לטענתה, עוד ביום 10.10.2018 על ידי פקיד של הנתבעת. גם אם אניח שהתובעת נתפסה לכלל טעות לגבי ההליכים הנוגעים לקבלת הפטור, לגבי עמידתה בתנאים הנוגעים לקבלתו, או במצג שנעשה כלפיה על ידי פקיד הנתבעת, הרי שעם קבלת הדרישה לתשלום החיוב הכספי בתחילת מאי 2019, לגבי התקופה האמורה, התחוור לה שהפטור מתשלומי החובה העירוניים לא הועמד לה והיא החלה בהליכים על מנת להסדירו.
התובעת פנתה לנתבעת ביום 13.5.2019 באמצעות האפליקציה ( פנייה מס' 485564) וטענה כי " ביום 10.10.2018 העברתי נכס חדש מקבלן על שמי אצלכם בעירייה. מילאתי שם את כל הטפסים הנדרשים לפטור נכס ריק ונאמר לי מפורשות שיש לי זכאות עד חצי שנה. ב-1.1.2019 נכנסו שוכרים לדירה ולמעשה הפטור היה רלבנטי עד זה. הבעיה ... שמשום מה אתם שולחים לי התראות אדומות לחיוב עבור המועדים בהם הנכס היה ריק. אבקש כי נציג יחזור אלי בדחיפות ויסדר את הנושא. לטרטר אזרחים למלא ולחתום על מסמכים ואז עוד לשלוח להם התראות זאת חובבנות" (נ/7).
ביום 16.5.2019 הנתבעת שלחה הודעה לתובעת באמצעות האפליקציה- "שלום, התקבל עדכון על פנייה מספר 485564 באמצעות הטפסים הדיגיטליים של MAST- פנייתך החלה טיפול אצל אחד מנציגינו ..." וצוין קישור לבדיקת הסטטוס (ת/2).
הנתבעת הציגה את טופס טיפול בפנייה הנ"ל שבו צוין " תגובה- יש לשלוח דוח צריכות חשמל ומים מיום 10.10.2018 עד 31.12.2018", אך מעיון בחומר הראיות לא ברור האם הודעה זו נשלחה לתובעת או שהייתה זמינה לפניה ( ת/2).
ביום 3.6.2019 הומצאה לתובעת התראה טרם הטלת עיקול בשל אי פירעון החיוב הכספי בגין התקופה האמורה.
התובעת יצרה קשר עם נציגי הנתבעת על מנת להבהיר את מצב הדברים ולהסדיר את קבלת הפטור, וביום 10.6.2019 ( בשעה 15:03) נשלחה אליה הודעה על ידי הנתבעת, באמצעות האפליקציה, לפיה " התקבל עדכון לגבי פנייתך עבור אשקלון דרך פלטפורמת 485564- MAST. נמצא כי חסרים פרטים בפנייה, פירוט לגבי השלמת החומרים החסרים נשלח במייל ... " (ת/2).
התובעת טענה כי בסמוך לאחר קבלת ההודעה הנ"ל שוחחה בטלפון עם נציג הנתבעת, שי דהן, שמסר לה מספר פקסימיליה לצורך הצגת הנתונים לגבי צריכת המים והחשמל בתקופה האמורה והתובעת שלחה את הדו"חות לפקסימיליה ( האישור לכך לא נשמר בידה).
בהמשך, בשעה 17:01 התקבלה אצל התובעת באמצעות האפליקציה ההודעה הבאה- "שלום, הטיפול בפנייה מספר 485564 אל אשקלון באמצעות MASTהסתיים ... " (ת/2).
שי דהן העיד כי שוחח בטלפון עם התובעת ביום 10.6.2019 ומסר לה את פרטי הדואר האלקטרוני האישי שלו על מנת להעמיד לפניה אפשרות נוספת להעברת המסמכים, אך אלה לא התקבלו אצלו.
התובעת העידה כי שי דהן ביקש ממנה להעביר את המסמכים בפקסימיליה ולעשות שימוש בדואר האלקטרוני האישי שלו רק אם לא יעלה בידה להעביר את המסמכים בפקסימיליה, והמסמכים הועברו על ידה באמצעות הפקסימיליה ( ע' 11, ש' 5-14), וגרסתה זו, בשים לב לפעולות שננקטו על ידה ולנחישות שגילתה על מנת להסדיר את קבלת ההפטר, הינה מהימנה עליי, לגבי שליחת המסמכים לנתבעת, להבדיל מקבלתם אצלה.
התובעת טענה שההודעה שהתקבלה באמצעות האפליקציה ביום 10.6.2019 בשעה 17:01, לאחר השיחה עם שי דהן ולאחר ששלחה את המסמכים בפקסימיליה, לפיה "... הטיפול בפנייה מספר 485564 אל אשקלון באמצעות MAST הסתיים. לביצוע פעולות נוספות ותשלום שוברים הורידו עוד היום את אפליקציית MAST" (ת/2), הייתה בבחינת אישור כי המסמכים אכן הועברו לנתבעת.
הפנייה האמורה, שמספרה 485564, נפתחה על ידי התובעת עוד ביום 13.5.2019 לצורך הבהרת עמדתה לגבי הפטור ועל מנת להסדיר את קבלתו, וזאת טרם המצאת ההתראה טרם הטלת עיקול. ביום 16.5.2019 נשלחה לתובעת הודעה שהפנייה הנ"ל נמצאת בטיפול. ביום 10.6.2019 הנתבעת הודיעה לתובעת, במסגרת הפנייה האמורה, לגבי חסרונם של פרטים, ולאחר שהתובעת שלחה את המסמכים באמצעות הפקסימיליה, התקבלה הודעה על סיום הטיפול בפנייתה . בנסיבות אלה סבורני שהמסקנה אליה הגיעה התובעת כי הטיפול בעניינה הסתיים, מכיוון שהמסמכים התקבלו אצל הנתבעת, כך לסברתה, אינה משוללת יסוד בשים לב לנסיבות העניין.
נציגת הנתבעת, הגב' יפית בן שושן, טענה בדיון כי ההודעה על סיום הטיפול משמעותה שהפנייה נסגרה ולא ניתן ללמוד ממנה האם המסמכים התקבלו אם לאו ( ע' 12, ש' 13), אך טענה זו מוקשית בעיניי.
על הנתבעת במעמדה כרשות ציבורית וכנאמן של הציבור מוטלת החובה לפעול בהגינות, ביעילות, ביושר ובתום לב.
"רשות מינהלית- ורשות מקומית בכלל זה- היא נאמן הציבור, ועליה לפעול בהגינות וביעילות. ככזאת, ולא רק ככזאת, חייבת היא לנהוג כלפי הציבור ביושר, בהגינות ובתום-לב ... . אכן, על הרשות המקומית לנהל את ענייניה הכספיים בדרך היעילה ביותר לטובת התושבים, אולם ראוי לה שלא ידבק במעשיה פגם כלשהו בין שמקורו בדין ובין לבר מן הדין ...".
בג"ץ 4445/02 מור נ' ראש-עיריית הרצליה, פסקה 9, 12.11.2002; ראו גם- רע"א 1565/95‏ סחר ושרותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין בע"מ, פסקה 21, 19.12.2000.
בכלל זה, על הנתבעת לוודא שמצגיה כלפי הציבור הינם פשוטים וברורים ואינם בעלי כפל משמעות, או בעלי משמעות נסתרת, וניתן להבינם מלשונם הפשוטה, מבלי להידרש לדקדקנות יתרה.
ככל שהנתבעת לא קיבלה את המסמכים מאת התובעת היה עליה להודיעה לה באופן מפורש וברור כי יש צורך בהשלמת מסמכים, באופן דומה להודעתה הראשונה מיום 10.6.2019 (בשעה 15:03), ולא להודיע שהטיפול הסתיים כפי שנהגה בפועל.
מעבר לכך, יש להחזיק את הנתבעת כמי שידעה שהתובעת נקטה בפעולות שונות וגילתה נחישות של ממש על מנת להסדיר את קבלת הפטור, טרם המצאת ההתראה לגבי הליכי האכיפה וביתר שאת לאחר מכן, באמצעות פניות בטלפון לגורמים שונים בעירייה, פניות באמצעות האפליקציה, ושיחה עם שי דהן, וגם אם אניח שהמסמכים שנשלחו באמצעות הפקסימיליה לא התקבלו אצלה, הרי שהיה מקום לשקול את העמדתם של הליכי האכיפה על פי פקודת המסים (גביה) עד למיצוי הטיפול בעניין העמדת הפטור בתוך פרק זמן סביר.
הדעת נותנת, בשים לב לנסיבות העניין, שככל שהנתבעת הייתה מודיעה לתובעת, ביום 10.6.2019, או בסמוך לכך, שהמסמכים טרם התקבלו אצלה (וזאת במקום ההודעה שהטיפול בפניי תה הסתיים), ההליכים בעניין מתן הפטור היו מגיעים לכלל מיצוי מבלי להידרש להטלת העיקול על חשבון הבנק של התובעת.
נקיטת הליכי אכיפה באמצעות פקודת המסים (גביה) היא הליך דרסטי היורד במישרין לנכסיו של החייב. לנתבעת הוקנתה סמכות לפי הדין לנקוט בהליכי גבייה לפי פקודת המסים (גביה) אך מן הראוי שהשימוש באמצעי זה יעשה בזהירות ראויה, ויש לשקול בכובד ראש את נקיטתו מקום שהחייב פועל ברצינות על מנת להסדיר את החוב הנטען, באמצעות ביטולו או פירעונו, לפי העניין.
"לרשות הציבורית חובה "להגינות יתרה בהתנהגותה בכל דרכיה (וזו) ברורה לדידי כשמש בצהרי היום, עד כי אינה טעונה אסמכתאות; 'דבר שאינו מחוור ומבורר אל נכון, מבקשים לו אסמכתאות ממקומות רבים' ... . מחובת ההגינות המוגברת והמובנת מאליה- ובוודאי צריכה להיות מובנת מאליה- אשר מוטלת על הרשות ביחסיה מול הפרט מתחייב, בבחינת פשיטא ומושכלות יסוד, כי על הרשות להפעיל שיקול דעת זהיר והוגן בהתנהלותה. עליה, בגדר זה, לאזן כראוי, ולשקול תדיר הן את הצורך בהפעלתה של הסמכות ... , הן את אופן ההפעלה, באורח העולה בקנה אחד עם הוראות החוק והתקנות".
עע"מ 6192/13 שרה אברהם נ' עיריית טבריה, פסקה א' לפסק דינו של המשנה לנשיאה כב' השופט א. רובינשטיין, כתוארו דאז, 26.02.2017 (הדגשה לא במקור- מ.ה.).
"... הרשות נדרשת להפעיל שיקול דעת מוקפד טרם החלטה על הפעלת סמכויותיה מתוקף הפקודה, והפער ביחסי הכוחות בין רשות שלטונית לבין החייב- מצדיק זהירות יתר".
עע"מ 4562/15 עיריית תל אביב נ' א.ש. נכסים ובנין (1989) בע"מ, פסקה 24 לפסק דינו של כב' השופט יצחק עמית, 31.01.2017.
יש לזכור כי בסופו של דבר הנתבעת ביטלה את העיקול והעמידה את ההנחה המבוקשת. הנתבעת טענה כי הדבר נענה לפנים משורת הדין אך נראה שהתובעת עמדה בתנאים לצורך קבלת הפטור.
עם זאת, סבורני שהתובעת אינה פטורה מביקורת על התנהלותה, ויש לייחס מש קל ראוי לכך שלא פנתה לנתבעת על מנת לוודא שהמסמכים אכן הומצאו לה . התובעת טענה כי נסמכה על מצג מטעה מטעמה של הנתבעת לגבי סיום הטיפול בעניינה, אך היא הייתה למודת ניסיון ממגעיה הקודמים עם נציגי הנתבעת באשר לטיב המצגים שנעשו כלפיה, כך לטענתה (ראו למשל- נ/7) , וסבורני שהיה עליה לוודא שהמסמכים אכן התקבלו אצל הנתבעת והטיפול בעניין העמדת הפטור אכן הגיע לסיומו. ברשות הת ובעת היו פרטי הדואר האלקטרוני האישי של שי דהן, והיה באפשרותה לבדוק, בקלות יחסית, לגבי מצב הדברים בעניינה. זאת לא נעשה וסבורני שיש לזקוף עניין זה לכף חובתה.
הטלת עיקול על חשבון הבנק של התובעת עולה לכדי הוצאת לשון הרע, מכיוון שהיא הוצגה כמי שאינה פורעת את חובותיה הכספיים כסדרם, באופן שלא הותיר ברירה לבעלת החוב אלא להטיל עיקולים לצורך גביית החוב הנטען, על כל המשמעויות הנובעות מכך.
"כבר נקבע בפסיקה לא אחת, כי משלוח צו עיקול אשר מציג אדם כמי שאינו משלם את חובותיו באופן שלא היה מנוס מהטלת עיקולים על רכושו, מהווה פרסום לשון הרע נגדו, משום שהם עלולים לפגוע בשמו הטוב, להשפילו ולעשותו מטרה ללעג או לבוז. ראה לעניין זה: ת.א. (ת"א) 60625/06 זוהר עמרם וחנה נ' מד"א ואח' ..., וכן ת.א. (ת"א) 25746/07 אחימן שמואל נ' המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות ... . תק-של 2009 (1) 11448 וכן ת.א. (ת"א) 22407/08 רונית הרפז זיו נ' המוסד לביטוח לאומי".
ת"א (שלום ת"א) 17615-03-10 אסתר גידניאן נ' עירית תל-אביב-יפו, 24.2.2011.
הנתבעת טענה בכתב ההגנה לתחולתו של סעיף 13(9) ל חוק איסור לשון הרע, וזאת מכיוון שפעלה על פי סמכותה מכוח הדין, וסבורני שיש בטענה זו ממש.
בסעיף 13(9) לחוק נקבע כי " לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי- ... (9) פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור".
בהלכה הפסוקה נקבע זה מכבר שהסעיף הנ"ל מקנה הגנה מוחלטת למי שפרסם לשון הרע גם אם הפרסום הוא אינו נכון .
"כפי שכבר ציינתי לעיל, מכיוון שסעיף זה מעניק הגנה מוחלטת למפרסם לשון הרע, אף אם הדברים שנאמרו הם שקריים (להבדיל מההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק) ואף אם נאמרו בזדון (להבדיל מההגנות הקבועות בסעיף 15 לחוק), הרי שהאיזון בין האינטרס הציבורי המגולם בסעיף לבין הפגיעה הנגרמת למושא הפרסום, מחייב פרשנות דווקנית לסעיף ... .
תכליתו של סעיף 13 הוסברה כהענקת "זכייה מוחלטת לפרסומים, הנוגעים לתחום תפקידם של ממלאי תפקידים רשמיים ושל רשויות רשמיות" ... . ההגנה נועדה לאפשר לאותם בעלי תפקידים לבצע את הפרסומים הנדרשים לצורך פעילותם באופן המיטבי הנדרש לצורך ביצוע התפקיד, ללא מורא מתביעות אישיות בגין לשון הרע; זאת, מתוך הנחה כי עצם ההתמודדות עם תביעות כאמור עלולה להרתיע את בעל התפקיד ולהפריע לו בביצוע תפקידו. הרציונל הספציפי של תת-סעיף (9) הוא לאפשר לרשויות הרשמיות של המדינה לפעול, במסגרת סמכויותיהן כדין, מבלי לחשוש כי תהיינה מאוימות מפני תוצאות משפטיות בשל התבטאויות הקשורות בתפקידן ... . החסינות המוחלטת שמקנה הסעיף מוצדקת אך ורק משום שמדובר בפרסום שחייב להיעשות על פי דין או שהמפרסם רשאי היה לעשות אותו על פי דין (בהוראה של רשות מוסמכת).
...
המחוקק קבע הגנה מוחלטת, אשר תחול ללא סייג בהתקיים הנסיבות המפורטות בסעיף. משעה שהפרסום נאמר בנסיבות הקבועות בסעיף המשנה הרלוונטי, הרי שאין מקום לבחון את תוכן הדברים, את היסוד הנפשי או כל נסיבה אחרת שהיא חיצונית ללשון הסעיף. כמובן, על מנת שתחול ההגנה המוחלטת, יש לבחון באופן דווקני ומוקפד את התקיימות הנסיבות הקבועות בסעיף הרלוונטי. לפיכך, לענייננו, לא די בכך שהפרסום נעשה מכוח הוראה של הנחייה של רשות מוסמכת, אלא נדרש להראות כי מדובר בהפעלת סמכות "כדין" של רשות מוסמכת".
ע"א 844/12 דניאל מולקנדוב נ' שרה פורוש, פסקאות 51, 52 ו-54 לפק דינו של כב' השופט א. דנציגר, כתוארו דאז, 22.02.2017.
בענייננו, הנתבעת הוציאה לתובעת חשבון לתשלום החוב בגין ארנונה לתקופה שמיום 10.10.2018 ועד ליום 30.12.2018 שלא נפרע על ידה. התובעת פעלה לצורך הסדרתו של הפטור לגבי התקופה הרלבנטית אך המסמכים בעניין זה לא התקבלו אצל הנתבעת, כך לטענתה. לאחר שנשלחה התראה טרם הטלת עיקול לפי פקודת המסים (גביה), החוב לא נפרע והפטור לא ניתן, הוטל עיקול על חשבונה של התובעת בבנק.
יוצא אפוא שהנתבעת פעלה על פי הסמכות שהוקנתה לה בדין לגבי הטלת העיקול.
התנהלותה של הנתבעת ראויה לביקורת, כפי שפורט לעיל, וסבורני שיש לתת לכך ביטוי באי פסיקת הוצאות על התובעת.
התוצאה
התוצאה היא שהתביעה נדחית לאור ההגנה העומדת לנתבעת על פי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע.
לא מצאתי לנכון לחייב את התובעת לשאת בהוצאותיה של הנתבעת בשל ההליך המשפטי , למרות התוצאה, וזאת לאור התנהלותה של הנתבעת כפי שפורטה בגוף פסק הדין.
בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק ברישומיה.
ניתנה היום, י"ז תשרי תשפ"א, 05 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.