הדפסה

בית משפט השלום בקריית גת ת"א 57007-02-20

מספר בקשה:19
בפני
כב' השופט אבישי זבולון

מבקשות

ד.י. דוידי השקעות ונדל"ן בע"מ - נתבעת
החברה הכלכלית לאשקלון בע"מ –צד ג' 1
אפרידר החברה הכלכלית לשיכון ופיתוח ישראל בע"מ – צד ג' 2

נגד

משיבים/תובעים

.
.
1.מרדכי גויטע
2.זוהר חכימי
3.יצחק זאב דראייר
4.אילנית חכימי

החלטה

המבקשות הגישו בקשה לדחיית הת ובענה על הסף ולחילופין לעיכוב הליכים עד למתן פסק דין בת"א 58242-07-15 בית משפט מחוזי בבאר שבע. (להלן: "פס"ד בימ"ש מחוזי")

בהסכמת הצדדים, ההליכים עוכבו עד למתן פסק הדין בבית משפט המחוזי בבאר שבע ת"א 58242-07-15 חטב נ' דוידי השקעות בנדל"ן (להלן: "תביעת חטב"), אשר ניתן בפועל ביום 8/2/21 וכעת נותר להכריע בבקשה לדחייה על הסף.

עסקינן בתביעה כספית בסך - 1,422,223 ₪, אשר הוגשה ביום 23/2/20, בגין עיכובים בעבודות פיתוח במגרשים לבנייה עצמית במתחם "מגדל המים הצעירה" באשקלון (להלן: "המתחם")
התובעים חתמו על הסכם עם הנתבעת לרכישת מגרשים במתחם ותביעה זו הוגשה בגין חלק מ המקרקעין במגרשים הידועים כמגרשים 1-24, 26-65 לפי תוכנית מס' 158/101/02/4 המצויים בפינת הרחובות שדרות ירישלים ושדרות בן צבי באשקלון.
הנתבעת, ד.י. דוידי השקעות ונדל"ן בע"מ (להלן: "דוידי"), רכשה את המתחם מצד ג' 2, אפרידר חברה לשיכון ולפיתוח ישראל בע"מ (להלן: "אפרידר"), הן עבור עצמה (להקמת מרכז מסחרי), הן כנאמנת עבור חלק מן התובעים ועבור צד ג' 2 (שלימים מכר את מגרשו למי מן התובעים), במטרה למכור מגרשים במתחם לאחרים מבין התובעים. צד ג' 1 היא מי שביצעה את פיתוח השטחים הציבוריים במתחם.
הנתבעת הגישה כתב הגנה והודעת צד ג'.

טענות המבקשות בתמצית -בקשה מיום 19/10/20

המבקשות טענו כי יש לדחות את התביעה על הסף היות והתיישנה במועד הגשתה.

האירועים המוזכרים בכתב התביעה התרחשו לפני למעלה מ-7 שנים ממועד הגשת כתב התביעה, כך בין היתר, הסכם המכר שבין הנתבעת לבין אפרידר מיום 9/5/08 והסכמי פיתוח שנחתמו במהלך שנת 2011 בין התובעים לבין החכ"ל ועל כן אין מקום למנות את תקופת ההתיישנות מחודש 3/2013, מועד מסירת המגרשים לתובעים אלא במועד מוקדם לכך .

אין משמעות למועד בו נמסרו המגרשים לתובעים והמועד הרלבנטי הינו המועד בו התאפשר לתובעים לראשונה, לבצע פעולות בנייה במגרשיהם.

בתביעת חטב, הוכח באמצעות עדויות העדים, כי כבר בחודש ,9/2012, לכל המאוחר, חכ"ל אישרה על גבי בקשות להיתרי בנייה שהוגשו לה כי מצב הפיתוח במתחם מאפשר בנייה במגרשים הפרטיים, מכאן כי עילת התביעה התיישנה לכל המאוחר בחלוף 7 שנים, קרי בחודש אוגוסט 2019.

כמו כן קיימת התיישנות ביחס לדרישה להשבת הסכומים ששילמו התובעים במהלך השנים 2011-2012 מכח הסכמי הפיתוח הפרטניים.

טענות המשיבים בתמצית – תגובה מיום 2/11/20

תקופת ההתיישנות החלה מהיום בו היו יכולים התובעים להתחיל בביצוע בניית בתי מגוריהם ובהתאם לסעיף 4.2 להסכם המצורף כנספח 7 לכתב התביעה.

עבודות הפיתוח לא הסתיימו גם לאחר המועד הנטען על ידי המבקשים (ספטמבר 2012 ) והמסמך היחיד המעיד על סיום עבודות הפיתוח, הינו פרוטוקול מסירה סופית מיום 15/4/13, לפיו קיימת גם תקופת אחריות החל מיום 15/4/13.

המשיבים מעולם לא קיבלו הודעה בדבר אפשרות לעלות על הקרקע לצורכי בניה על מגרשיהם והתובעים 1 ו-2 ידעו על האפשרות לעלות על הקרקע, בזמן שסיירו בסמוך לשכונה וראו כי קיימות עבודות בנייה והתובעים 3-4 לא ידעו על כן, אלא רק לאחר שחתמו על רכישת דירה חלופית.

טענות אלה חלות גם ביחס לדרישת השבת הסכומים ששילמו התובעים במהלך השנים 2011-2012 מכח הסכמי הפיתוח הפרטניים.

דחיית התובענה על הסף הינה סעד מרחיק לכת ויש לנקוט בו במשורה במקרים נדירים בלבד.

ביום 10/11/20, ניתן תוקף של החלטה להסדר הדיוני שבין הצדדים, לפיו יעוכבו ההליכים עד למתן פסק דין בעניין חטב וביום 16/2/21 הודיע ב"כ התובעים כי ניתן פסק דין בעניין חטב ועל כן ניתנה למבקשים (צדדי ג') זכות להגיש תשובה לתגובת התובעים.

בתשובה לתגובת התובעים, טענו המבקשות כי תביע ה זו זהה לתביעת חטב (כפי שטענו גם התובעים בכתב התביעה ובתגובה לבקשה זו) ומשנקבע בפסק הדין בתביעת חטב (סעיף 11 לפסה"ד) באופן חד משמעי כי העיכוב במסירת המגרשים הינו מחודש מרץ 2010 ועד ספטמבר 2012 ועד בכלל, הרי שקביעה זו נכונה גם לתיק זה וטענת ההתיישנות עומדת על כנה.

כן טענו המבקשות כי אף לשיטת התובעים ובהתאם לעילת התביעה הראשונה, הרי שביום 1/3/2010, בהתאם למערכת ההסכמית בין התובעים לבין הנתבעת, הופרו ההתחייבויות ההסכמיות עמם שכן באותו המועד המגרשים לא היו במצב המאפשר הוצאת היתרי בנייה ועל כן התביעה התיישנה. בהתאם לעילת התביעה השנייה הרי שבהלך שנת 2011 התקשרו התובעים עם החכ"ל בהסכמים פרטניים, לפיהם נדרשו לשלם לה סכומים שונים.

טענות המשיבים בסעיפים 3-5 לתגובתם לבקשה זו מהווים הרחבת חזית, שכן לא נ טענו בכתב התביעה.

בד בבד, ביום 2/5/21 הגישה ב"כ התובעים הודעה לפיה הוגש ערעור לבית משפט העליון על פס"ד חטב, אשר קבוע לדיון ביום 11/5/22.

בתגובת המבקשות להודעת התובעים, נטען כי הערעור אשר הוגש על ידי חכ"ל איננו גורע מטענות הסף של הבקשה דנן ואין בו כדי לעכב את בירור הבקשה עד להכרעה בהליך הערעור, שכן השאלות העובדתיות המועלות בבקשה זו אינן נמצאות במחלוקת בערעור שהוגש לבית המשפט העליון.

דיון והכרעה
ההלכה בעניין סילוק על הסף, קובעת כי מדובר בסעד קיצוני שאין לתיתו אף אם קיים סיכוי קלוש לתובע בתביעתו (ר' למשל רע"א 2026/20 הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל תחתון נ' יצחק קוך (פורסם בנבו) ; רע"א 7909/20 פרי הגליל (תעשיות) בע"מ נ' בוגופן בע"מ (פורסם בנבו)).
 
בעניין בקשה לסילוק על הסף בטענת התיישנות נקבע בת"א (מחוזי-חיפה) 77537-12-20 רון נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (פורסם בנבו) כדלהלן:

"האמור בפסיקה שהבאתי לעיל בענין הזהירות שיש ככלל לנקוט בסילוק תביעה על הסף, נאמר במשנה תוקף בהתייחס לסילוק תובענה על הסף מחמת התיישנות מאחר וסילוק כאמור מביא לדחיית התובענה, להבדיל ממחיקתה, ויוצר מעשה בית דין. לא אחת נפסק כי תוצאה זו היא תוצאה חמורה במיוחד, שכן נמנעת מהתובע האפשרות לממש את זכותו המהותית-הנטענת, רק מן הטעם שנמצא כי הוא התמהמה מבחינה דיונית, יתר על המידה, בהגשת תביעתו. לפיכך יש, איפוא, לנהוג בזהירות רבה בעת סילוקה של תובענה על הסף, ולעשות כן רק במקרים קיצוניים. זאת ועוד, לאור האמור נפסק כי ככלל יש להעדיף את בירורה של המחלוקת ואת פתרונה לגופה, על פני דחייתה על הסף [ראו: ע"א 2919/07 מדינת ישראל – הוועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל, פ"ד סד(2) 82 בפסקה 27 )
 
יישום העקרונות בהליך שלפני מעלה כי דין הבקשה להתקבל.

התביעה עוסקת בנזקים שנגרמו לתובעים בעקבות עיכובים בעבודות הפיתוח שמנעו הוצאת היתרי בניה במגרשים הפרטיים.

אין חולק כי התביעה בעניין חטב, זהה בעילתה ובנסיבותיה לתביעה זו, כפי שאף נטען בכתב התביעה "כבר בתחילתם של דברים יציינו התובעים כי הוגשה תביעה כנגד הנתבעת על ידי תובעים שונים ובגין אותן העילות, אשר מספרה ת.א. 58242-07-15 ואשר התנהלה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע אצל כבוד השופט שלמה פרידלנדר...כמו כן יש לציין כי התובענה במחוזי התנהלה במלואה ולאחר ניהולם של הליך הוכחות והגשת סיכומים מטעם כלל הצדדים בה, נכון למועד הגשת התובענה דנא, ממתינים הצדדים בתובענה שבמחוזי למתן פסק דין ..." (סעיף 2 לכתב התביעה). כמו כן אין חולק כי הצדדים הסכימו על עיכוב ההליכים בתובענה דנא עד למתן פסק דין בעניין חטב .

למעשה, בסעיף 11 לפס"ד חטב, קבע כב' השופט פרידלנדר כי העיכוב מושא התביעה לעניין האחריות וכימות הנזק, הינו מחודש מרץ 2010 ועד ספטמבר 2012 : "לפיכך אני מעמיד את העיכוב מושא התביעה, לצורך ניתוח האחריות וכימות הנזק בגינו, על 31 חודשים – מחודש מרץ 2010 עד חודש ספטמבר 2012 ועד בכלל" .

בהינתן כי עילות התביעה בין תובענה זו לתובענה בעניין חטב זהות ובית המשפט המחוזי הכריע לעניין המועד לחישוב הנזק והאחריות, יש לקבוע כי המועד ממנו יש להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות הינו ספטמבר 2012, המועד בו יכלו התובעים לקדם את הבנייה במגרשים ומשהוגשה תובענה זו בחודש פברואר 2020 הרי שיש לקבוע כי התיישנה.

התובעים ביקשו ליידע את בית המשפט בדבר הגשת ערעור על פס"ד חטב ואולם פרט להגשתו לא העלו כל טענה עניינית ביחס למניעה כלשהי במתן ההחלטה בבקשה דנן. לאחר עיון בכתב הערעור, לא מצאתי כי יש בהגשתו כדי לעכב החלטה בעניין זה.

הערעור הוגש על ידי חכ"ל ומתייחס למערכת היחסים בין הנתבעת לצדדי ג'. על פניו, אכן כטענת המבקשים, לא מעלה המערערת – חכ"ל , כל טענה ביחס לקביעת פס"ד חטב את הממצא לעניין המועדים לחישוב האחריות והנזק, קרי תקופת העיכוב בת 31 חודשים כאמור בסעיף סעיף 11 לפסק הדין מושא הערעור שהובא לעיל. משכך אין קביעה זו בגדר עילות הערעור ומשכך אין בהכרעה בערעור כדי לשנות ממסקנות בעניין התיישנות תביעה זו , אף לא נטען כך מטעם המשיבים בתגובתם.

בנוסף, ומעבר לנדרש, עיון בכתב התביעה מצביע על כך כי התובעים היו ערים לעיכובים במסירת המגרשים כבר במהלך שנת 2011, ובין היתר פעלו ושלחו מכתבים לנתבעת בגין האיחורים ובמהלך שנת 2011 אף הגיעו למשרדי החברה הכלכלית, על מנת להידבר ולקדם את ביצוע עבודות הפיתוח, מכאן כי כבר אז נוצרה עילת התביעה וידיעה על קיומה.
(ר' סעיפים 11-13 לכתב התביעה)

אשר על כן הבקשה לדחייה על הסף מתקבלת והתביעה נדחית.

המשיבים ישאו בהוצאות המבקשות בסך 5,000 ₪ לכל אחת, זאת בהינתן כי הצדדים השכילו להגיע לידי ההסדר הדיוני ובכך חסכו הן מזמנם והן מזמנו של בית המשפט.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ד כסלו תשפ"ב, 18 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.